Sign In

Psalms 55 — תְּהִלִּים נה

גודל הטקסט
Commentaries - Mefarshim (click to show or hide)

א לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת מַשְׂכִּיל לְדָוִד׃

ב הַאֲזִינָה אֱלֹהִים תְּפִלָּתִי וְאַל־תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתִי׃

אִבְּן עֶזְרָא האזינה אלהים תפילתי - הטעם שוה, האזינה כדרך בן אדם באזן. ואל תתעלם – בעין לראות איך יתחנן לפני השם.
מְצוּדַת דָּוִד ואל תתעלם. אל תתעלם עצמך מלשמוע תחינתי:

ג הַקְשִׁיבָה לִּי וַעֲנֵנִי אָרִיד בְּשִׂיחִי וְאָהִימָה׃

רַשִׁ״י אריד בשיחי. אתאונן בצערי כמו זכר עניי ומרודי (איכה ג׳:י״ט) וירדתי על ההרים (שופטים י״א:ל״ז) ומנחם פתר ל' ממשלה כמו ורדו בדגת הים, ושיחי לשון שיח, למי שיח (משלי כ״ג:כ״ט) (סא"א):
אִבְּן עֶזְרָא הקשיבה, אריד - אצעק, וכמוהו: והיה כאשר תריד, נהה על המון מצרים והורידהו, צעק אליו וירדתי על ההרים אף על פי שהוא שרש אחר ורבים ככה ויורה על פירוש אריד שהוא כמו אזעק, מלת הקשיבה.
מְצוּדַת דָּוִד אריד. כשאני מיילל בעת ספור התלאות והומה אני עליהם:
מְצוּדַת צִיּוֹן אריד. ענין גניחה ויללה כמו זכר עניי ומרודי (איכה ג׳:י״ט): בשיחי. ענין ספור התלאות כמו ולפני ה׳ ישפוך שיחו (לקמן קב):

ד מִקּוֹל אוֹיֵב מִפְּנֵי עָקַת רָשָׁע כִּי־יָמִיטוּ עָלַי אָוֶן וּבְאַף יִשְׂטְמוּנִי׃

רַשִׁ״י עקת. ל' מצוק: כי ימיטו עלי און. דואג ואחיתופל מכריעים עלי עונות להורות שאני בן מות ומתירים את דמי:
אִבְּן עֶזְרָא מקול - הטעם שירים קולו עלי. עקת - כתרגומו: צרה הבאה אלי מהרשע. ויש אומרים: שהוא מגזרת כאשר תעיק. ימיטו - מגזרת ומטה ידו עמך והוא מהבנין הכבד והפעול הוא אזן.
מְצוּדַת דָּוִד מקול. מפני קול שאגת האויב ומהצרה אשר הרשע מביא עלי: כי ימיטו. המה מטים עלי און ר״‎ל עמל ויגיעה: ובאף. בעבור האף שיש להם עלי נוטרים לי שנאה ולא להשיב גמול כי לא עשיתי להם רעה:
מְצוּדַת צִיּוֹן עקת. הוא תרגום של צרה וכן שמת מועקה (לקמן סו): ישטמונו. ענין נטירת איבה כמו וישטום עשו (בראשית כז):

ה לִבִּי יָחִיל בְּקִרְבִּי וְאֵימוֹת מָוֶת נָפְלוּ עָלָי׃

רַשִׁ״י יחיל. דואג:
אִבְּן עֶזְרָא לבי - רמז לפחד הנפש מקול האויב, כאשר יפחד כל השומע קול שאגת אריה.
מְצוּדַת דָּוִד לבי יחיל. לזאת יפחד לבי ואימה של מיתה נפלה עלי:
מְצוּדַת צִיּוֹן יחיל. מלשון חיל ורעד:

ו יִרְאָה וָרַעַד יָבֹא בִי וַתְּכַסֵּנִי פַּלָּצוּת׃

אִבְּן עֶזְרָא יראה ורעד - היראה בלב והרעד בגוף.
מְצוּדַת דָּוִד ותכסני. הרעד כסה כל גופי לגודל הרבוי והוא ענין מליצה:
מְצוּדַת צִיּוֹן פלצות. רעדה כמו פלצות בעתתני (ישעיה כא):

ז וָאֹמַר מִי־יִתֶּן־לִּי אֵבֶר כַּיּוֹנָה אָעוּפָה וְאֶשְׁכֹּנָה׃

אִבְּן עֶזְרָא ואומר - יש אומרים: אבר - תרגום כנף. והזכיר יונה - שהיא עם בני אדם ועמה ישגרו המלכים ספריהם.
מְצוּדַת דָּוִד מי יתן. הלואי היה לי כנפים לעוף בהם כי אז הייתי פורח למרחוק לשכון שם להנצל מאויבי:
מְצוּדַת צִיּוֹן אבר. כנף כמו המבינתך יאבר נץ (איוב ל״ט:כ״ו):

ח הִנֵּה אַרְחִיק נְדֹד אָלִין בַּמִּדְבָּר סֶלָה׃

רַשִׁ״י הנה ארחיק נדוד וגו', אחישה מפלט לי. אם היו לי כנפים הייתי מרחיק לנוד וממהר להציל נפשי מידם שהם כרוח סועה רוח סערה עוקרת אילנות כמו ויסע כעץ, (איוב י״ט:י׳), ומנחם חבר סועה כמו ויסעו בני ישר' (שמות י״ב:ל״ז):
אִבְּן עֶזְרָא הנה - היה מרחיק עצמו מן היישוב וילין במדבר, אז טוב לו באמת.
מְצוּדַת דָּוִד ארחיק. עצמי לנדוד מהם ואף ללון במדבר לעולם:

ט אָחִישָׁה מִפְלָט לִי מֵרוּחַ סֹעָה מִסָּעַר׃

אִבְּן עֶזְרָא אחישה - אז ימלט מהאויב ומלת אחישה מהפעלים היוצאים, וכמוהו: יחישה מעשהו. מרוח סועה - כמו נוסעה, על דרך: אם יעלה לשמים שיאו. ור' משה אמר: אחישה מפלט לי מהרוח ומן הסער שימנעוני לעוף.
מְצוּדַת דָּוִד אחישה. ממהר הייתי להציל נפשי מרודפי הדומים לנסיעת הרוח וסערה:
מְצוּדַת צִיּוֹן אחישה. אמהר: מפלט. הצלה: סועה. ברוח יאמר לשון הסעה שנא׳ ורוח נסע (במדבר יב):

י בַּלַּע אֲדֹנָי פַּלַּג לְשׁוֹנָם כִּי־רָאִיתִי חָמָס וְרִיב בָּעִיר׃

רַשִׁ״י בלע. דפא"יי בלע"ז, כמו (איכה ב׳:ח׳) השיב ידו מבלע כן פתר מנחם (סא"א): פלג לשונם. הבדילהו שלא ישמע אדם להם, ומנחם פתר פלג לשון חילוק (סא"א): כי ראיתי חמס וריב בעיר. על ידם:
אִבְּן עֶזְרָא בלע - נפתח הלמ"ד בעבור אות הגרון. פלג לשונם - דרך צחות. וטעם פלג – שיקרם מה שקרה לדור הפלגה, שכולם התחברו בעיר לעשות לי חמס.
מְצוּדַת דָּוִד בלע. השחת אויבי ופלג לשונם לבל ישמע איש שפת רעהו ויבוטל עצתם הרעה: כי ראיתי. רואה אני מה שמרבים לעשות חמס וריב בתוך העיר אשר המה בה:
מְצוּדַת צִיּוֹן בלע. השחת: פלג. חלוק: חמס. גזל:

יא יוֹמָם וָלַיְלָה יְסוֹבְבֻהָ עַל־חוֹמֹתֶיהָ וְאָוֶן וְעָמָל בְּקִרְבָּהּ׃

רַשִׁ״י יסובבוה. החמס והריב:
אִבְּן עֶזְרָא יומם - דימה המדינה לעגול. ואמר כי חמס ועי' סביבותיו הוא הקו הסובב ואון ועמל הנקודה וזה טעם בקרבה.
מְצוּדַת דָּוִד יסובבוה. בכל עת יסובב החמס והריב על חומות העיר והוא מענין מליצה לומר כ״‎כ נתרבה עד שצר להם המקום ויסובבו על החומות:

יב הַוּוֹת בְּקִרְבָּהּ וְלֹא־יָמִישׁ מֵרְחֹבָהּ תֹּךְ וּמִרְמָה׃

רַשִׁ״י הוות. שברים: תוך ומרמה. לשון מכה:
אִבְּן עֶזְרָא הוות בקרבה - הטעם כפול. מרחובה - הוא הקו הרחב, הוא הסובב והוסיף טעם לא ימיש.
מְצוּדַת דָּוִד ולא ימיש. לא הוסר מרחוב העיר תוך ומרמה ועושים אפילו בפרהסיא:
מְצוּדַת צִיּוֹן ימיש. יסיר כמו לא משו מקרב המחנה (שם יד): תוך. מרמה הצפון תוך הלב:

יג כִּי לֹא־אוֹיֵב יְחָרְפֵנִי וְאֶשָּׂא לֹא־מְשַׂנְאִי עָלַי הִגְדִּיל וְאֶסָּתֵר מִמֶּנּוּ׃

רַשִׁ״י כי לא אויב יחרפני. מימי שאשא חרפתי אלא קמתי עליו והרגתיו: לא משנאי עלי הגדיל. ואני ברחתי ונסתרתי ממנו אבל עתה על כרחי אני נושא את חרפתך שאתה תחרפני לפי שאתה אדם גדול בתורה:
אִבְּן עֶזְרָא כי - עתה יזכיר אנשים היו אוהביו ואייבוהו. ואשא - חרפתו כי אויבי הוא. הגדיל - פועל או הגדיל לדבר. והטעם: כי יוכל אדם להסתר מהאויב, על כן רק מהאויב היודע סודו.
מְצוּדַת דָּוִד כי לא אויב. המחרף אותי אין מראה עצמו לי לאויב לשאוכל לסבול חרפתי אף המגדיל פיו לדבר בי רע אין מראה עצמו לי לשונא לשאוכל להסתיר עצמי ממנו כי בקל יוכל האדם לסבול חרפת האויב ולהסתיר עצמו מרעת השונא מאותם הידועים לו:
מְצוּדַת צִיּוֹן ואשא. ואסבול:

יד וְאַתָּה אֱנוֹשׁ כְּעֶרְכִּי אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי׃

רַשִׁ״י אנוש כערכי. איש חשוב כמוני: ומיודעי. כמו אלופי לשון ואדעך בשם (שמות ל״ג:י״ז), דמתרגמינן ורביתך, ומנחם פי' כי לא אויב יחרפני ואשא יש עליו מן הענין מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה אילו יכולתי להעלות אבר הייתי טס ונודד מפני עקת רשע כי בצאתי מקרב מערת פריצים ללון במדבר סלה אז לא אויב יחרפני ולא הייתי נושא כלמתי ובשתי ולא נסתרתי מפניו כאשר הייתי נסתר מפניהם כשהייתי בתוכם ופתרון זה לא יתכן מפני הפסוקים הכתובים אחריהם והם ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי אשר יחדו נמתיק סוד בבית אלהים נהלך ברגש, לכן פותר אותו דונש בענין אחר וזה פתרונו כי לא אויב יחרפני ואשא חרפתו ולא משנאי עלי הגדיל ואסתר ממנו כי אם אלופי ומיודעי אשר יחדיו נמתיק סוד בבית אלהים נהלך ברגש, והדבר הזה ידוע כי האדם קשה עליו חרפת האוהב מחרפת האויב וגם יוכל להסתר מאויבו ולא יוכל להסתר מאוהבו בהגידו לו את כל לבו, כן מוכיח הענין:
אִבְּן עֶזְרָא ואתה - ידבר עם אחד מהם. כערכי - נחשב בעיני כמוני.
מְצוּדַת דָּוִד ואתה. אמר זה נגד אחיתופל הלא אתה כערכי ר״‎ל יודע אתה כל מסתרי המדינה כמוני: אלופי ומיודעי. ואתה שר מהשרים שלי והייתי מודיע לך מצפון לבבי כי אמרתי שאוהב אתה לי וא״‎כ מאוד קשה עלי חרפתך ולהיות נשמר מרעתך:
מְצוּדַת צִיּוֹן כערכי. מל׳ ערך ושיווי: אלופי. שר שלי כמו אל תבטחו באלוף (מיכה ז ה):

טו אֲשֶׁר יַחְדָּו נַמְתִּיק סוֹד בְּבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ׃

רַשִׁ״י אשר יחדו. היינו רגילים להמתיק סוד בתורה ובבית אלהים היינו מהלכים ברגש ברוב עם: בבית אלהים. בתי מדרשות:
אִבְּן עֶזְרָא אשר יחדיו - היינו מדברים סודנו והיה מתוק לנו. ברגש - בחבורה אחת.
מְצוּדַת דָּוִד נמתיק סוד. שנינו יחד היינו מתחכמים בדבר העצה להוציאה לאור במיטב הענין: ברגש. בקיבוץ ובחבורה אחת:
מְצוּדַת צִיּוֹן ברגש. ענין הקבוץ כמו למה רגשו (לעיל ב):

טז ישימות [יַשִּׁי] [מָוֶת ] עָלֵימוֹ יֵרְדוּ שְׁאוֹל חַיִּים כִּי־רָעוֹת בִּמְגוּרָם בְּקִרְבָּם׃

רַשִׁ״י ישי מות עלימו. ישיא הקב"ה עליהם את מלאך המות, ישי יסכסך ויסית לשון הנחש השיאני ואוכל (בראשית ג׳:י״ג), ומנחם פתר ישי לשון יש כמו אם ישכם עושים (שם כ"ד) אשר ישנו פה (דברים כ״ט:י״ד): במגורם. במלונם:
אִבְּן עֶזְרָא ישי - אמר רבי משה: הטעם ישי מות. וטעם ישי - שיהיה המות נושה להם, שיקח את נפשם. ואחרים אמרו: מגזרת נשני אלהים שישכחו המות ולא יעלוהו על לבם, עד שירדו חיים שאול, אם כן תהיה דרך ישי כדרך: אל תמחי, צור ילדך תשי, שהמלה מלרע. ויש אומרים: שהוא חסר אל"ף, מן השיאני והוא קרוב. והטעם: ישיאם עד שלא ירגישו וירדו חיים שאול. אמר רבי משה: במגורם בחבורתם, כמו העוד הזרע במגורה. והנכון בעיני: בארץ מגוריהם כנגד בעיר.
מְצוּדַת דָּוִד ישי מות. ה׳‎ יחייב עליהם את המות ר״‎ל על אחיתופל וריעיו: חיים. פתאום כשהם בריאים לא מתוך חולי למען יכירו הכל שבא בגמול: כי רעות. ראוים הם למיתה פתאומית כי רעות במגורם ולתוס׳‎ ביאור אמר בקרבם:
מְצוּדַת צִיּוֹן ישי. ענין חוב כמו לא ישיא אויב בו (לקמן פט): חיים. בריאים כמו עד חיותם (יהושע ה): במגורם. ענין מדור:

יז אֲנִי אֶל־אֱלֹהִים אֶקְרָא וַיהוָה יוֹשִׁיעֵנִי׃

אִבְּן עֶזְרָא אני - אקרא אל אל, עד רדתם שאול חיים.

יח עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם אָשִׂיחָה וְאֶהֱמֶה וַיִּשְׁמַע קוֹלִי׃

רַשִׁ״י ערב ובוקר וצהרים. ערבית ושחרית ומנחה ג' תפלות:
אִבְּן עֶזְרָא ערב - תחלת הלילה. ובקר - תחלת היום. וצהרים - חצי היום. וכל אדם יוכל לדעת אלה העתים במראה עיניו, רק בחצי היום לא יוכל להתבונן בצל, רק כשיעבור קרוב בחצי שעה.
מְצוּדַת דָּוִד ערב וגו׳‎. בכל שלש התפלות אספר התלאות ואהמה אליהם:

יט פָּדָה בְשָׁלוֹם נַפְשִׁי מִקֲּרָב־לִי כִּי־בְרַבִּים הָיוּ עִמָּדִי׃

רַשִׁ״י מקרב לי. מן המלחמה הבאה עלי: כי ברבים היו עמדי וגו'. כי זאת עשה לי בשביל הרבים שהיו בעזרתי להתפלל עלי שנאמר וכל ישראל ויהודה אוהבים את דוד:
אִבְּן עֶזְרָא פדה, מקרב לי - שלא נגעו בי. ובי"ת ברבים היו עמדי – כמו לחמו בלחמי. והטעם: על המלאכים, כי רבים אשר אתנו.
מְצוּדַת דָּוִד פדה בשלום. מעולם פדה נפשי להשיבה בשלום מהמלחמות הבאות עלי עם כי הנלחמים עמדי היו בעם רב ואני במתי מספר:
מְצוּדַת צִיּוֹן מקרב. מלחמה כמו מכלי קרב (קהלת ט):

כ יִשְׁמַע אֵל וְיַעֲנֵם וְיֹשֵׁב קֶדֶם סֶלָה אֲשֶׁר אֵין חֲלִיפוֹת לָמוֹ וְלֹא יָרְאוּ אֱלֹהִים׃

רַשִׁ״י ישמע אל. תפלתם של אותם רבים: ויענם. המלך שהוא יושב קדם: אשר אין חליפות למו. לאותם הרשעים הרודפים אותי אין נותנים לבם אל יום חליפתם אין חרדים מיום המיתה:
אִבְּן עֶזְרָא ישמע אל - ישוב לדבר על אויביו שרעות במגורם. ויענם - מגזרת עני ידלדלם. והנכון בעיני: יענה בם כמו לא נגענוך שהוא נגענו בך. יושב קדם - כמו שוכן הוא יענם באמת. אשר אין חליפות - שיתחלף מזלם מטוב לרע. ולא יראו אלהים - שיש בידו להחליפני.
מְצוּדַת דָּוִד ישמע. כן עתה ישמע אל חרפתי ויכניע את מחרפי: ויושב קדם. ה׳‎ היושב בשמים אשר ברא מזמן קדם הוא יכניעם עד עולם: אשר. על אשר שאינם נותנים אל לבם שיוחלפו ויעברו מהעולם ולא יראו מהאלהים:
מְצוּדַת צִיּוֹן ויענם. ויכניעם כמו לענות מפני (שמות י׳): למו. להם:

כא שָׁלַח יָדָיו בִּשְׁלֹמָיו חִלֵּל בְּרִיתוֹ׃

רַשִׁ״י שלח ידיו. זה אחיתופל הרשע: שלח. טאנד"יט בלע"ז: בשלומיו. במה שהי' שקט ושלם עמו:
אִבְּן עֶזְרָא שלח - כל אחד ידיו בשלומיו פי' באנשי שלומיו, כדרך: ואני תפלה.
מְצוּדַת דָּוִד שלח ידיו. על אחיתופל יאמר הנה בי שלח ידו אשר אני איש שלומו וחלל הברית אשר כרת עמי:

כב חָלְקוּ מַחְמָאֹת פִּיו וּקֲרָב־לִבּוֹ רַכּוּ דְבָרָיו מִשֶּׁמֶן וְהֵמָּה פְתִחוֹת׃

רַשִׁ״י חלקו. לשון חלקלקות (לעיל ה'): מחמאות. לשון חמאה והמ"ם הראשונה יסוד נופל היא בתיבה כמ"ם של מעשה וכמ"ם של מאמר: וקרב לבו. לבו למלחמה: והמה פתחות. מנחם פתר לשון חרבות כמו ואת ארץ נמרוד בפתחיה (מיכה ה') כפיות חרב (סא"א), ואומר אני לשון קללה הוא בלשון ארמי כדאמר כתב אמימר פתיחא עלה והוא שטר שמתא:
אִבְּן עֶזְרָא חלקו - אחר שחלקו. מחמאות - נפתח המ"ם בעבור אות הגרון. וטעם פיו – כמו דברי פיו. וקרב - כמו: המלמד ידי לקרב. והמה פתיחות - חרבות לטושות או שלופות, כמו: חרב פתחו רשעים.
מְצוּדַת דָּוִד חלקו. דברי פיו המה רכים וחלקים יותר מחמאה אבל בלבו חושב להלחם בי: רכו וגו׳‎. כפל הדבר במילות שונות: והמה פתיחות. כי בהם מרמה אותי להיות לו הכנה להצר לי:
מְצוּדַת צִיּוֹן וקרב. ומלחמה: פתחות. חרבות כמו ואת ארץ נמרוד בפתחיה (מיכה ה׳:ה׳):

כג הַשְׁלֵךְ עַל־יְהוָה יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ לֹא־יִתֵּן לְעוֹלָם מוֹט לַצַּדִּיק׃

רַשִׁ״י יהבך. משאך, רוה"ק משיב לו כן: יכלכלך. יסבול משאך כמו (מלכים א ח׳:כ״ז) השמים ושמי השמים לא יכלכלוך לשון כלכול מתורגם מסובר כתרגום יונתן בן עוזיאל: מוט. מעידת רגל:
אִבְּן עֶזְרָא השלך - אומר לנפשו או לצדיק השלך על השם משאך. והוא יכלכלך - יסבלך כמו: השמים לא יכלכלוך, ומי מכלכל את יום בואו. ויש אומרים: שמלת יהבך - כמו נתנך. והטעם: המשא שנתן השם עליך. ורבי משה אמר: נתנך טעמו תנתן לך לחם עד עתה והוא יכלכלך לעתיד, כמו: ויכלכל יוסף. ואין זה מטעם המזמור.
מְצוּדַת דָּוִד השלך. אמר דוד לנפשו השלך משאך על ה׳‎ וכן יהיה כי הוא יסבול משאך ר״‎ל בטח עליו שהוא יקל משאך מעליך וכן יהיה כי לא לעולם יעזוב את הצדיק להיות נוטה:
מְצוּדַת צִיּוֹן יהבך. ענין משא כן פי׳ רז״ל (ר״ה כז): יכלכלך. יסבלך כמו ומי יכילנו (יואל ב׳):

כד וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא־יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם וַאֲנִי אֶבְטַח־בָּךְ׃

אִבְּן עֶזְרָא ואתה - מ"ם תורידם שבה לאשר רבו דבריהם. לא יחצו ימיהם - שלא תמלא מספר ימיהם. ואני אבטח בך - שתמלא מספר ימי, כי אני עבדך כאשר הבטחתני בתורתך, או ואני אבטח בך - שתורידם בחצי ימיהם לשחת.
מְצוּדַת דָּוִד תורידם. את אחיתופל וריעיו כי הם אנשי דמים ולכן לא יגיעו לחיות חצי ימיהם הקצובים להם: אבטח בך. להנצל מידם:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.