Proverbs 23 — מִשְׁלֵי כג

גודל הטקסט

Commentaries - Mefarshim (click to show or hide)

א כִּי־תֵשֵׁב לִלְחוֹם אֶת־מוֹשֵׁל בִּין תָּבִין אֶת־אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ׃

רַשִׁ״י כי תשב ללחום. לאכול: בין תבין. תן לבך לדעת מי הוא אם עינו צרה או יפה:

אִבְּן עֶזְרָא כי, ושמת, אל - [א-ג] ג' דבקים. ללחום - לאכל לחם. בין תבין - לשון עיין וכן: אבינה בבנים, כלומר את העומדים לפניך להתענג במדת המאכל תבין בהם, וי"ו ושמת תחת או.

רַלְבַּ״ג כי תשב ללחום את מושל. והוא מזון החכמה שיזונו בו עם המושל באדם והוא השכל הנה יקרא לך מהתישבותיך לקבל החכמה שתבין אח אשר לפניך:

מְצוּדַת דָּוִד כי תשב ללחום. כאשר תשב לאכול לחם עם המושל בה הוא בעל הסעודה: בין תבין. תן דעתך להבין את הדברים אשר לפניך להתבונן בהם אם עינו יפה או רעה:

ב וְשַׂמְתָּ שַׂכִּין בְּלֹעֶךָ אִם־בַּעַל נֶפֶשׁ אָתָּה׃

רַשִׁ״י ושמת שכין בלועך. בלחייך אם ראית עינו צרה אל תאכל משלו: אם בעל נפש אתה. אם רעבתן אתה ותאב לאכול טוב לתחוב סכין בין שניך, ורבותינו דרשו בתלמיד היושב לפני רבו אם יודע ברבו שיחזיר לו תשובה על כל דבר שישאלהו ידקדק וישאל שמועתו ואם לאו ישתוק:

אִבְּן עֶזְרָא בלועך - הוא בית הבליעה, כלומר או תשים סכין בלועך, אם אתה בעל נפש המתאוה ומושל עליה והזכיר הלחם כי הוא עיקר הסעודה, או הוא כלל המאכלים, כענין: נותן לחם לכל בשר.

רַלְבַּ״ג אם בעל נפש אתה. ללחום ולהזין ממזונו והוא בעל תאוות המושל בשכלו: ושמת. הנה תשים קוצים בגרונך ובבית הבליעה שתחנק בהם:

מְצוּדַת דָּוִד ושמת. ר״ל אולי תתבונן בדבר וייטיב לך להשים סכין בבית הבליעה משתאכל עמו: אם בעל נפש אתה. אם יש לך נפש משכלת למאוס ברע:

מְצוּדַת צִיּוֹן שכין. כמו סכין בסמ״ך וכן התמלא בשכות עורו (איוב מ׳:ל״א): בלועך. ענין בליעה וכן יעלעו דם (שם לט) והבי״ת היא בי״ת השמוש:

ג אַל־תִּתְאָו לְמַטְעַמּוֹתָיו וְהוּא לֶחֶם כְּזָבִים׃

רַשִׁ״י אל תתאו למטעמותיו. אלא פרוש ממנו ולך לפני רב הגון ולא תביישהו בשאלות אחר שלא ידע להשיב:

אִבְּן עֶזְרָא כזבים - חסר איש, כלומר אם הוא לחם איש מדבר כזב אל תתאו לחמו ומטעמותיו.

רַלְבַּ״ג אל תתאו למטעמותיו. ואם ישנם ערבים לפניך כי מזונו הוא לחם כזבים והבלים שאין בו תועלת והשארות כלל:

מְצוּדַת דָּוִד אל תתאו. אל תתאוה למאכליו המוטעמים וטובים: והוא. ר״ל מאכלו כוזב בפעולתו כי דרך המאכל להבריא גוף האדם ולא כן הבא מבעל עין הרע:

מְצוּדַת צִיּוֹן למטעמותיו. דברים מוטעמים ומשובחים כמו ועשה לי מטעמים (בראשית כ״ז:ד׳):

ד אַל־תִּיגַע לְהַעֲשִׁיר מִבִּינָתְךָ חֲדָל׃

רַשִׁ״י אל תיגע להעשיר. לעשות גירסתך חבילות חבילות כי סוף שתשכחנה:

אִבְּן עֶזְרָא מבינתך - שתבין לקבץ עושר חדל ממנה.

רַלְבַּ״ג אל תיגע להעשיר. אחר שמצאת מה שיספיק לך כי זה ימנע לך מבינתך בסבת כלוי זמנך בענין העושר בהפך המכוון מענין העושר כי המכוון בו הוא שיהיה בו עזר לאדם אל שיהיה לבו פנוי בבקשת החכמה והבינה:

מְצוּדַת דָּוִד אל תיגע. להרבות עסק להרבות הון: מבינתך חדל. ר״ל אם מבלי עצתי חדל מזה מבינת עצמך כי מה תועלת במרבית ההון:

מְצוּדַת צִיּוֹן תיגע. מל׳ יגיעה:

ה התעוף [הֲתָעִיף] עֵינֶיךָ בּוֹ וְאֵינֶנּוּ כִּי עָשֹׂה יַעֲשֶׂה־לּוֹ כְנָפַיִם כְּנֶשֶׁר ועיף [יָעוּף] הַשָּׁמָיִם׃

רַשִׁ״י התעיף עיניך בו. כרגע שתכפול עיניך לעצמו ואין אותה גירסא מצויה בך: התעיף. כמו וכפלת ותעיף:

אִבְּן עֶזְרָא התעיף - יתכן להיותו מן תעופה. וטעמו: אם תאיר עינך להביט בעושר.

רַלְבַּ״ג התעיף עיניך בו ואיננו. ומה בצע בענין העושר הנה כמו השיעור המועט מהזמן שתוכל להגיע ראותך בו יסור העושר כי בקלה שבסבות יסור ימצאו סבות רבות מעבירות העושר כי העושר בעצמו יסור ויעשה לו כנפים לעוף בהם מבית העשיר לזולתו כקלות הנשר לעוף בשמים.

מְצוּדַת דָּוִד התעיף. ר״ל מה בצע בעושר וכי הוא דבר המתקיים הלא פעמים אבוד בשעה קלה עודך מנענע עינך להסתכל בו ואיננו כי פתאום יאבד וכאלו עשה לעצמו כנפים לעוף ממך חיש מהר כנשר הזה הממהר לעוף לצד השמים ונכסה מהעין:

מְצוּדַת צִיּוֹן התעיף. מל׳ עפיפה ותנועה:

ו אַל־תִּלְחַם אֶת־לֶחֶם רַע עָיִן וְאַל־תתאו [תִּתְאָיו] לְמַטְעַמֹּתָיו׃

אִבְּן עֶזְרָא רע עין - עין רעה ורעה עינך הוא חסר איש וכן טוב עין הוא יבורך והראוי איש טוב עין.

רַלְבַּ״ג אחר שהזהירנו מללחם עם רב התאוה הזהירנו שלא ילחם את לחם הכילי ואמר אל תלחם את לחם רע עין שתרע עינו במה שתאכל ממנו ואל תתאו למטעמותיו כי כמו שער בנפשו דבר המזון הזה שיקשה לו מאד אכלך ממנו ואע"פ שיאמר בפיו אכול ושתה כן הלחם שאכלת ממנו יקשה לו להתערב במעיך ויבקש לצאת דרך ההיא ותשחית דבריך הנעימים שתדבר עמו על שלחנו, והנה ידמה והוא הנכון שקרא רע עין מי שיש לו עיון רע וכוזב בדעות ולזה אמר שלא יתאווה למטעמותיו כי אין מדרך הכילי שיעשה מטעמים ואמר זה כי הנחותיו בהתחלות ובשרשים ערבות מאד לאיש שיערב לו ההנאות בהנאות הגוף כמו שזכרנו במה שקדם והוא מבואר שלב המזון הזה אינו עמך כי הוא כלו כזבים והבלים והוא יסבב שמה שאכלת מפתך הטוב תקיאנה ותשחית דבריך הנעימים אשר גדלת על האמנתם ואמר שלחם האיש הרע העיון הוא כמו שער ופתח בנפשו שצריך שיעמוד פתוח תמיד כי מה שאחר ההתחלות ההם להיותו חולק על אלו ההתחלות והשרשים יצטרך שישיבהו תמיד אל ההתחלות ההם וידחקו להניח ענינו באופן שלא יחלוק על מה שהטביעהו והפך זה הוא בשרשים ובהתחלות אמתיות כי מה שאחר ההתחלות יעיד על אמות ההתחלות ולזה אמר כי ההתחלה הכוזבת והיא לחם רע עין היא כמו שער ופתח והנה הוא יאמר לך אכול ושתה בקניניך ההתחלה הזאת והיא תישירך אל מה שאחר ההתחלה ולב זאת ההתחלה אינו עמך להישירך אל מה שאחר ההתחלה:

מְצוּדַת דָּוִד אל תלחם. אל תאכל לחם ולתוספת ביאור פירש ואמר את לחם וגו׳:

ז כִּי כְּמוֹ־שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן־הוּא אֱכֹל וּשְׁתֵה יֹאמַר לָךְ וְלִבּוֹ בַּל־עִמָּךְ׃

רַשִׁ״י כי כמו שער בנפשו. שער זה נקוד חציו פתח וחציו קמץ וטעמו למטה לכך הוא פעל ולא שם דבר שאם היה שם דבר היה קמץ וטעמו למעלה ככל שער שבמקרא ופתרונו כאלו שפך האוכל הזה מרה בנפשו של רע העין כן הוא, שער מן לשון התאנים השערים המרי' (ירמיהו כ״ט:כ״ט):

אִבְּן עֶזְרָא כי, פתך, באזני - [ז-ט] ג' דבקים. שער - פועל עבר מן מאה שערים, כלומר באיש ישים שיעור בנפשו, לומר לך: אכול ושתה כן הוא עושה. ולבו בל עמך - שלא יאהבך באכלך לחמו.

מְצוּדַת דָּוִד כמו שער. כמו המשער בעצמו דבר מה שאין בזה שום ממש כ״א דמיון ומחשבה בעלמא כן המאכיל הזה אף כי יאמר לך אכול ושתה הנה לבו בל עמך ולא יחפוץ שתאכל באמת ואין ממש בדבריו:

מְצוּדַת צִיּוֹן שער. מל׳ השערה ואומדן כמו מאה שערים (שם כו):

ח פִּתְּךָ־אָכַלְתָּ תְקִיאֶנָּה וְשִׁחַתָּ דְּבָרֶיךָ הַנְּעִימִים׃

רַשִׁ״י פתך. שאכלתו בביתו סוף שתקיאנה מפני הבושה: ושחת דבריך הנעימים. חנות שהחזקת ודברת לו דברים רכים הכל אבדת:

אִבְּן עֶזְרָא תקיאנה - כי בעין רעה הביט אליך. ושחת - שתחשב בולע ולא יהיו דבריך הנעימים נחשבים מאומה.

מְצוּדַת דָּוִד פתך. הפת שנתן לך אשר אכלת סופה תקיאנה מגופך כי הביט עליך בעין רעה בעת אכלך והנה שחת דבריך הנעימים אשר דברת עמו רכות והחזקתו טובה וחנות על האכילה כי למפרע היו בחנם הואיל ותקיא המאכל:

מְצוּדַת צִיּוֹן תקיאנה. הוא החזרת המאכל לחוץ וכן קיא צואה (ישעיה כח):

ט בְּאָזְנֵי כְסִיל אַל־תְּדַבֵּר כִּי־יָבוּז לְשֵׂכֶל מִלֶּיךָ׃

אִבְּן עֶזְרָא אל תדבר - ליסרו כי הוא יבוז לשכל מליך והם דבריך הנעימים.

רַלְבַּ״ג באזני כסיל אל תדבר. דברי חכמה כי הוא יבזה ויגנה שכל מליך והחכמה שבהם:

מְצוּדַת דָּוִד אל תדבר. מה מדברי החכמה כי לחסרון דעתו יבזה מאמריך הנאמרים בהשכל:

מְצוּדַת צִיּוֹן מליך. מאמריך כמו אין מלה בלשוני (תהילים קל״ט:ד׳):

י אַל־תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלָם וּבִשְׂדֵי יְתוֹמִים אַל־תָּבֹא׃

רַשִׁ״י ובשדי יתומים. בלקט שכחה ופאה הראוי להם:

אִבְּן עֶזְרָא אל תסג - פעם שנית בעבור ובשדה יתומים אל תבא, ופירוש אל תבוא בשדהו לקצור תבואתו, או לא תכנס בו בחזקה, כי השם שהוא גואלם שיגאל השדה מידך חזק הוא, שלא תעמוד לפניו.

רַלְבַּ״ג אל תסג גבול. הקרקעות להשענך כי אשר תעשוק מהם הקרקע הם חלושים כי הם יתומים:

מְצוּדַת דָּוִד אל תסג. אל תחזיר לאחור סימן הגבול הנעשה מעולם לקחת מה מגבול רעך: אל תבוא. לקצור תבואתם לעצמך בחשבך שאין לאל ידם לעמוד למולך:

יא כִּי־גֹאֲלָם חָזָק הוּא־יָרִיב אֶת־רִיבָם אִתָּךְ׃

רַלְבַּ״ג כי גאלם חזק. כי יש להם גואל חזק ממך יריב ריבם אתך כאמרו צעק יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני:

מְצוּדַת דָּוִד כי גואלם חזק. אם המה תשושי כח הלא ה׳ הגואל אותם הוא חזק והוא יריב עמך את ריבם:

יב הָבִיאָה לַמּוּסָר לִבֶּךָ וְאָזְנֶךָ לְאִמְרֵי־דָעַת׃

אִבְּן עֶזְרָא הביאה, אל, אתה - [יב-יד] ג' דבקים.

רַלְבַּ״ג הביאה למוסר לבך. הביאך לבך לקנין המוסר והוא הפילוסופיא המדינית ואחר זה הישר אזנך לשמוע אמרי דעת החכמים הנבונים:

מְצוּדַת דָּוִד הביאה. הכנע לבך לשמוע אל המוסר ואזנך וגו׳:

יג אַל־תִּמְנַע מִנַּעַר מוּסָר כִּי־תַכֶּנּוּ בַשֵּׁבֶט לֹא יָמוּת׃

אִבְּן עֶזְרָא למוסר - שתביאו למקום מוסר החכמה ושלא תמנע מנער מוסר.

רַלְבַּ״ג אל תמנע מנער מוסר. מפני צעירות ימיו כי בהכאתך אותו בשבט תשמרנו שלא ימות מיתת הגוף בלא ימיו ושלא ימות החלק אשר בו שאפשר שישיג החיים הנצחיים:

מְצוּדַת דָּוִד מוסר. הכאת שבט מוסר: כי תכנו. אם תכנו בשבט הלא לא ימות בזה ורק הוא צער בעלמא:

יד אַתָּה בַּשֵּׁבֶט תַּכֶּנּוּ וְנַפְשׁוֹ מִשְּׁאוֹל תַּצִּיל׃

אִבְּן עֶזְרָא תציל - שלא תמות הנפש במיתת הגוף, או תציל שלא ימות טרם עתו.

רַלְבַּ״ג אתה בשבט תכנו. ותציל נפשו מההפסד והכליון והאבדון:

מְצוּדַת דָּוִד אתה. הנה אתה תצערו בהכאת השבט ובזה תצילו מן השאול כי יכשיר מעשיו מוטב לו צער השבט מצער השאול:

מְצוּדַת צִיּוֹן משאול. מגיהנם:

טו בְּנִי אִם־חָכַם לִבֶּךָ יִשְׂמַח לִבִּי גַם־אָנִי׃

רַלְבַּ״ג בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני. המישיר אותך אל השלימות:

מְצוּדַת דָּוִד אם חכם. כאשר יחכם לבך על כי תשמע אמרי אלה הנה אז ישמח לבי גם אני כשמחת לבבך הואיל ומידי באה לך החכמה:

טז וְתַעְלֹזְנָה כִלְיוֹתָי בְּדַבֵּר שְׂפָתֶיךָ מֵישָׁרִים׃

רַשִׁ״י בדבר שפתיך מישרים. ע"י שחכם לבך:

אִבְּן עֶזְרָא כליותי - מן: כלתה לישועתך, כי מדת התאוה בהם נודעת, על כן תעלוזנה.

רַלְבַּ״ג ותעלוזנה כליותי. מחשבותי כשמעי כי תדברנה שפתיך מישרים בדבר החכמה:

מְצוּדַת דָּוִד בדבר. בעת ידברו שפתיך מישרים ליישר עוד את הזולת:

מְצוּדַת צִיּוֹן ותעלוזנה. ענין שמחה כמו יעלזו חסידים (שם קמט): כליותי. תאות השמחה היא בכליות:

יז אַל־יְקַנֵּא לִבְּךָ בַּחַטָּאִים כִּי אִם־בְּיִרְאַת־יְהוָה כָּל־הַיּוֹם׃

רַשִׁ״י אל יקנא לבך בחטאים. בהצלחתם להיות רשע כמותם:

אִבְּן עֶזְרָא בחטאים - הידועים על כן נפתח הבי"ת. כי אם - באיש יראת ה' תקנא.

רַלְבַּ״ג אל יקנא לבך בחטאים. אל תאמר לעשות כמעשיהם אך תמיד תהיה ביראת ה' במעשיך ובמחשבותיך לא תתעסק כי אם במה שיש אחרית ותועלת בו והם הפעולות המשובחות וההשגות העיוניות ותקותך באלו הטובות לא תכרת אך תתחזק ותתקיים תמיד:

מְצוּדַת דָּוִד בחטאים. בהצלחת החוטאי׳: כי אם. ר״ל רק עסוק כל היו׳ ביראת ה׳ ואל תפן אל הצלחתם כי שלך טובה משלהם:

יח כִּי אִם־יֵשׁ אַחֲרִית וְתִקְוָתְךָ לֹא תִכָּרֵת׃

רַשִׁ״י כי אם יש אחרית. אם זה משמש בלשון אשר כלו' אשר בעבור זה יש אחרית תקוה אליך:

אִבְּן עֶזְרָא אם - לאמת הדבר. אחרית - שתחיה והאחרית רמז לזקנה, או לבניו הנשארים אחריו. ותקותך - שתקוה לאל להטיב לך.

מְצוּדַת דָּוִד כי אם וגו׳. ר״ל כי שלך הוא דבר אשר יש לה אחרית כי הזכות יעמוד לך באחרית הימים ותקות הגמול לא תכרת ובוא תבוא:

מְצוּדַת צִיּוֹן כי אם יש. כי אשר יש:

יט שְׁמַע־אַתָּה בְנִי וַחֲכָם וְאַשֵּׁר בַּדֶּרֶךְ לִבֶּךָ׃

רַשִׁ״י שמע אתה בני וחכם ואשר בדרך לבך. מאחר שתתחכם תוכל ללכת בדרכי לבך כי לב חכם לא ישיאך לעבירה:

אִבְּן עֶזְרָא ואשר בדרך - מוסר לבך.

רַלְבַּ״ג שמע אתה בני וחכם ואשר לבך. בדרך המשובחת בדעות ובמדות:

מְצוּדַת דָּוִד וחכם. למוד חכמה: ואשר. אז תוכל ללכת בדרך לבך כי לבב חכמה לא ישיאך לעבירה:

מְצוּדַת צִיּוֹן ואשר. ענין מצעדים ופסיעות כמו ואשרו בדרך בינה (לעיל ט):

כ אַל־תְּהִי בְסֹבְאֵי־יָיִן בְּזֹלֲלֵי בָשָׂר לָמוֹ׃

רַלְבַּ״ג אל תהי. בחברת הזוללים והסובאים כי מי שינהג זה המנהג יאבד הונו וישאר עני והרחיק ג"כ מדת העצלה שתפיל בטבעה תרדמה ונומה כי היא תלביש האדם בגד קרעים ובלויי סחבות מצד העוני והרש המגיע בסבתו:

מְצוּדַת דָּוִד בסובאי יין. בחבורת סובאי היין לשתות הרבה: למו. ר״ל להנאת עצמם לא לענג שבתות וי״ט וחוזר גם על היין:

מְצוּדַת צִיּוֹן בסובאי. ענין רבוי השתיה: בזוללי. ענין רבוי האכילה כמו סורר ומורה וכו׳ זולל וסובא (דברים כא):

כא כִּי־סֹבֵא וְזוֹלֵל יִוָּרֵשׁ וּקְרָעִים תַּלְבִּישׁ נוּמָה׃

רַשִׁ״י כי סובא וזולל יורש. יתמסכן: וקרעים תלביש נומה. העצלות והתנומה תלביש אותך בגדי' קרועים:

אִבְּן עֶזְרָא תלביש - פירוש התנומה היא תלביש בגדים קרועים לישן.

מְצוּדַת דָּוִד יורש. יהיה רש ועני: וקרעים. התנומה הזאת מלבשת בעליה בגדים קרועים כי המתמיד בתנומה יורש גם הוא ולא ימצא ידו ללבוש בגדים שלמים:

מְצוּדַת צִיּוֹן נומה. מל׳ תנומה ושינה:

כב שְׁמַע לְאָבִיךָ זֶה יְלָדֶךָ וְאַל־תָּבוּז כִּי־זָקְנָה אִמֶּךָ׃

אִבְּן עֶזְרָא כי זקנה - אע"פ שזקנה אמך אל תבוז לה.

רַלְבַּ״ג שמע לאביך זה ילדך. המישירך שתלמד החכמה ואע"פ שאמך מזקנת והיא הנפש המרגשת אשר ממנה תלקחנה המוחשות שמהם יגיע קנין המושכלוח אל תבוז מפני זה החכמה ותחשוב כי היא נפסדת בהפסד המביא אליה והמישי' לה כמו שחשבו הרבה מהפילוסופי' כי השכל הנקנה נפסד לזאח הסב' וכבר בארנו בטול זה הדעת בראשון מספר מלחמות ה' ושם התבאר במה שאין ספק בו כי השכל הנקנה נצחי לא יפס':

מְצוּדַת דָּוִד זה ילדך. ר״ל הלא זה ילדך ובוודאי יחפוץ בתקנתך: כי זקנה. אף אם זקנה אמך לא תבוז אמריה לומר לא בסבי טעמא אף כי דרך נשים לה להרבות אמרים מבלי השכל:

כג אֱמֶת קְנֵה וְאַל־תִּמְכֹּר חָכְמָה וּמוּסָר וּבִינָה׃

רַשִׁ״י אמת קנה. ואם לא תמצא ללמוד בחנם למוד בשכר ואל תאמר כשם שלמדתי בשכר כך אלמדנה בשכר:

אִבְּן עֶזְרָא אמת - המלה חסרה ספרי אמת, קנה ואל תמכור.

רַלְבַּ״ג אמת. הנה השגת האמת קנה ואף על פי שהוא זה הנה מזה הצד לא יפסד כמו שחשב הפילוסוף בכל הוה שהוא נפסד הנה לא תוכל למסור ולהסיר ממך קנין שקנית בכל חכמה ובפילוסופיא מדיני' ובחכמה האלהי' אשר נקראת בינה כי השכל הנקנה הוא נצחי כמו שזכרנו וכבר ביארנו שא"א לאדם שישכח ההשג' השכלית במאמר הראשון מספר מ"י ובביאורי' לספ' הנפ':

מְצוּדַת דָּוִד אמת קנה. למוד תורה בשכר אם לא מצאת ללמוד בחנם ועכ״ז אל תמכור ללמדה לאחרים בשכר כ״א למוד בחנם: חכמה וגו׳. את אלה לא תלמוד בשכר כי המה תורה שבע״פ ואסור לקחת עליהם שכר אבל לקרוא מקרא יוכל לקבל שכר כן ארז״ל:

כד גול [גִּיל] יגול [יָגִיל] אֲבִי צַדִּיק יולד [וְיוֹלֵד] חָכָם וישמח־[יִשְׂמַח־] בּוֹ׃

אִבְּן עֶזְרָא יולד חכם - מי שיוליד בן חכם - ישמח בו על כן.

רַלְבַּ״ג גיל יגיל. ועתה ראה מה זה הקנין אשר לא יסור מבעליו ועוד ימשך לו מהתועלת שיגיל אבי האיש הצדי' בדעותיו ובתכונותיו ומי שיול' בן חכם ישמח בו ליושר פעולותיו ועניניו עם שבסבתו תדבק בו השגחת הש"י וישמח בזה אביו ואמו ותגל יולדתו לסבה בעינה אשר ישיגם צער וכאב לאב ולאם אם היה הבן כסיל:

מְצוּדַת דָּוִד ויולד. המוליד את החכם ר״ל המלמד ומוליד חכמה בלב התלמיד:

מְצוּדַת צִיּוֹן גיל. ענין שמחה:

כה יִשְׂמַח־אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ׃

אִבְּן עֶזְרָא ישמח אביך ואמך - ויולדתך כפל הדבר.

מְצוּדַת דָּוִד ישמח וגו׳. מוסב על האמור למעלה אמת קנה לומר הלא גיל יגיל וגו׳ לזה קנה אמת וישמח אביך וגו׳: יולדתך. המלמדך המוליד החכמה בלבך:

כו תְּנָה־בְנִי לִבְּךָ לִי וְעֵינֶיךָ דְּרָכַי תרצנה [תִּצֹּרְנָה׃]

אִבְּן עֶזְרָא תנה, כי, אף - ובהם תזהיר להשמר מן הזונות. תנה בני - היא כונת הלב לקבל בדבור. תצרנה - תרצנה כתיב, ופירוש עיניך ירוצו דרכי המצות.

רַלְבַּ״ג תנה בני לבך לי. שלא תהיה כוונתך ורצונך כי אם לקנין השלימו' ועיניך תצרנה דרכי אשר העירותיך אליהם בזה הספר להרחיק התאוות הגשמיות ולכוון בשלימות השכל ולפי שהתאווה אשר ימשך האד' יותר להם הם הזנות ושתיית היין הזהיר בהם יותר להתרחק מהם ואמר להרחיק מהזונה כי שוחה עמוקה זונה וגו':

מְצוּדַת דָּוִד תנה. הכן לבבך להבין אמרי ואז עיניך דרכי תצורנה כי תשכיל שהוא דרך הישר:

כז כִּי־שׁוּחָה עֲמֻקָּה זוֹנָה וּבְאֵר צָרָה נָכְרִיָּה׃

רַשִׁ״י ובאר צרה. אשטריינ"א בלעז:

אִבְּן עֶזְרָא שוחה - חסר כ"ף. צרה - הפך רחבה והטעם שלא יוכל איש, להתהפך מצד אל צד.

מְצוּדַת דָּוִד כי שוחה. ר״ל כי באמרי תבין שהזונה הוא כבור עמוק שקשה מאוד לעלות ממנה כי כן קשה להפרד מן הזונה אחר שנכשל בה ונאמר למשל על המינות: נכריה. זונה נכריה אשר לא מבנות ישראל הנה היא כבאר צרה ודחוקה שאי אפשר להתהפך בה מצד אל צד להתחכם לעלות ממנה:

כח אַף־הִיא כְּחֶתֶף תֶּאֱרֹב וּבוֹגְדִים בְּאָדָם תּוֹסִף׃

רַשִׁ״י אף היא כחתף. פתאום: ובוגדים באדם תוסיף. מרבה בישראל בוגדים לה' ועל האפיקורסין מדבר:

אִבְּן עֶזְרָא כחתף - כאשר היא תוכל לחטוף או תארוב. תוסיף - על הבוגדים אחרים כמותם.

רַלְבַּ״ג אף היא. שהיא תארוב לאדם להמיתו כאיש חטף וזה תעשה במרמה בשתקרא לו לזנות עמה ולא יהיה נשמר ממנה ותמית אותו ותוסיף בחברתה בוגדים באדם יתחברו עמה להרוג האנשי' אשר תפיל' ברשת הפתוי לבא אליה וזה מפורסם מענינה היום כי היא תתחבר עם הרוצחי' ותביא האנשים בפתויה לבא במקום אשר יפלו שם ביד הרוצחים למי נזק והפסד ולמי ריב וקטטה וקינה ונהי ולמי מכאוב ופצעים בלי סבה תחייב זה אבל בחנם ולמי ימצא האודם בעינים והפסדם:

מְצוּדַת דָּוִד אף היא. עם כי אינה מבנות ישראל ואינה רגילה כ״כ עם היהודים מ״מ כאשר תוכל לחטוף מי מהם אז תארוב עליו וע״י פתויה הולכת ומוספת בוגדים בבני אדם ומוסב למעלה לומר כאשר תבין כל זה ע״י אמרי ידעתי שעיניך דרכי תצורנה ולא תכשל בזה:

מְצוּדַת צִיּוֹן כחתף. כמו כחטף בטי״ת ועניינו מהירות הלקיחה כמו וחטפתם לכם (שופטים כא):

כט לְמִי אוֹי לְמִי אֲבוֹי לְמִי מדונים [מִדְיָנִים ] לְמִי שִׂיחַ לְמִי פְּצָעִים חִנָּם לְמִי חַכְלִלוּת עֵינָיִם׃

רַשִׁ״י למי אוי למי אבוי. לשון צעקה ויללה: למי מדינים למי שיח. למי שיש לו מדינים עם הבריות ושיחה יתירה לו אוי ואבוי כי ברב דברים רב פשע: למי חכלילות עינים. מרוב יין מאדימים עיניו וגנאי הוא:

אִבְּן עֶזְרָא למי אוי - כאילו הזהיר להשמר מן היין, או שיקרא על קורותיו אוי. אבוי - שם דבר מן אביון. למי שיח - נגעים. למי פצעים חנם - שיבואוהו חנם. חכלילות - אודם העינים, מרוב שתיית יין.

מְצוּדַת דָּוִד למי אוי. למי מיוחד צעקת אוי ואבוי והם צעקת יללה: מדינים. דין ומריבה עם אנשים: שיח. ר״ל רבוי דברים בלא השכל ובלא סדר: פצעים חנם. דרך השיכור להתקוטט ולפצוע בחבירו וכאשר יחזור חבירו ויפצע בו נראה כאלו פצעו על חנם כי זה שפצע תחלה לא מדעת עשה כי היה מבולבל ביינו: חכלילות עינים. אדמימות עינים מרוב שתיית היין והוא דבר גנאי:

מְצוּדַת צִיּוֹן שיח. ענין דבור כמו יעקב עליו שיחי (תהלים קד): פצעים. מכות המוציאות דם כמו פצע תחת פצע (שמות כא): חכלילות. אדמימות כמו חכלילי עינים מיין (בראשית מט):

ל לַמְאַחֲרִים עַל־הַיָּיִן לַבָּאִים לַחְקֹר מִמְסָךְ׃

רַשִׁ״י ממסך. ממזג והוא שם דבר כמו ממכר: לחקור ממסך. שחוקרין ובודקין היכן מוכרין יין טוב:

אִבְּן עֶזְרָא למאחרים - חסר, וכן הוא למאחרים שבת על היין. ממסך - שם התאר על משקל ממשח, וטעמו יין מסוך מן מסכה יינה.

רַלְבַּ״ג למאחרים. הלא לאנשים השוקדים על שתיית היין ובאים לחקור אי זה יין הוא יותר חשוב לשתות ממנו להמשכם לזאת התאוה תמיד וזה יהיה סבה כי בסבת היין ישתכרו ויגיעו רעות גדולות להם מקצת השכורים לקצת:

מְצוּדַת דָּוִד למאחרים. כל הדברים האלה מיוחדים המה להמאחרים שבת על היין ולהבאים לחקור אחר יין שמזגו יפה:

מְצוּדַת צִיּוֹן למאחרים. מל׳ אחור ועכוב: ממסך. ענין מזיגה והוא תערובת המים ביין כמו מסכה יינה (לעיל ט):

לא אַל־תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם כִּי־יִתֵּן בכיס [בַּכּוֹס] עֵינוֹ יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים׃

רַשִׁ״י אל תרא יין כי יתאדם. אל תתן בי עיניך: כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים. המרבה שכרות כל עבירות דומות לו למישור כל הדרכים ישרים בעיניו: בכוס. בכיס כתיב כלומר השותה נותן עין בכוס והחנוני בכיסו של זה:

אִבְּן עֶזְרָא אל תרא - אל תחפוץ לראות אע"פ שהוא נותן היין בכוס יפה. עינו - כלומר מראהו. יתהלך - בכוס. במישרים - יחשוב שהוא ישר ולא יזיק לו.

רַלְבַּ״ג אל תרא יין כי יתאדם. כי בכוס מראהו ויתהלך למישרי' במנהג היין הטוב שתחלה הדק יראה למעלה בכוס ואולם היין אשר נהפכו בו שמריו העליונים תמצא שאינו הולך למישרים כי מה שיהיה עליון ממנו בכוס ימצא נוטה אל השחרות והנה הזהירו שלא יפתהו טוב מראה היין ויושר ענינו:

מְצוּדַת דָּוִד אל תרא יין. אל תתן עינך ביין אשר יתאדם במראיתו והוא נחמד ומשובח: כי יתן. כי מי אשר יתן מראית עינו וחפצו בכוס היין הולך הוא במישרים ר״ל אין דרך מעוקם לפניו על כולם יחשוב כי ישרים המה כי לא יבחין עוד מעתה:

מְצוּדַת צִיּוֹן יתאדם. מלשון אודם:

לב אַחֲרִיתוֹ כְּנָחָשׁ יִשָּׁךְ וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ׃

רַשִׁ״י יפריש. ל' עקיצה פויינ"ט בלעז, במלמד הבקר תרגום בפרש תורי ובגמ' דנקיט פרשא אגוילו"ן בלע"ז, ויש פותרין מפרישו מן החיים:

אִבְּן עֶזְרָא אחריתו - לאחר שיהא נשתה ואחר שתייתו כנחש ישוך אותך ויפרש אותך כענין ישך, ומזה הענין נקרא פרש בעבור הפרישין אשר ברגליו.

רַלְבַּ״ג אחריתו. כי אחריתו הוא לרע לאשר ימשך אל ההנאה הזאת כי כבר ישוך האדם כנשיכ' הנחש וכצפעוני יעקוץ וזה מבואר מהרעות הנפלאות הנמשכות מהשכרות מצד חסרון הדעות הנמשך ממנו:

מְצוּדַת דָּוִד אחריתו. ר״ל אם בעת השתיה יערב לחיך הלא אחריתו מרה והרי הוא כנחש הנושך בעקב איש ולא ירגיש ואחריתו ישגא מאוד כי יבעבע ונופח עד הקדקד: יפריש. המפריש חיי האדם ממנו ע״י ארסו וכפל הדבר במ״ש:

מְצוּדַת צִיּוֹן וכצפעוני. הוא מין נחש:

לג עֵינֶיךָ יִרְאוּ זָרוֹת וְלִבְּךָ יְדַבֵּר תַּהְפֻּכוֹת׃

רַשִׁ״י עיניך יראו זרות. כשתשתכר היין בוער בך ומשיאך להביט בזונות:

אִבְּן עֶזְרָא זרות - חסר, כלומר יראו נשים זרות. והטעם: יחפצו לראותם.

רַלְבַּ״ג עיניך יראו זרות. ולהעיר על זה אמר הנה השכרות יראה לעיניך זרות ר"ל דברים שאינם כן מצד רוב האידים העולים אל המוח ולבך ידבר תהפוכות ודברים כוזבים או דברי שגעון לזאת הסבה בעינה:

מְצוּדַת דָּוִד יראו זרות. דברים שאינם באמת כי מרוב השכרות ידמה שרואה דבר מה ואין כל מאומה: תהפוכות. הפוך השכל והאמת:

מְצוּדַת צִיּוֹן זרות. מל׳ זר ונכר:

לד וְהָיִיתָ כְּשֹׁכֵב בְּלֶב־יָם וּכְשֹׁכֵב בְּרֹאשׁ חִבֵּל׃

רַשִׁ״י והיית. משוגע: כשוכב בלב ים וכשוכב בראש חבל. תורן הספינ' נוח לפול ממנו:

אִבְּן עֶזְרָא כשוכב בלב ים - כי יחשוב שהוא חונה והוא נוסע. חבל - שם והוא החבל שקשור בברזל הספינה, והענין שלא תרגיש עת חנותך ונסעך, ותאמר: כאשר ישך אותך היין, הכוני מכים ולא אדע עת חליתי מן המכות.

רַלְבַּ״ג והיית כשוכב בלב ים. בספינה שחוזק תנועת הספינה יבלבל מוחו ויראה לו דברים לא כן וכמי ששוכב בראש הספינה שיתבלבל יותר מפני ראותו הים ורואה מהירות התנועה:

מְצוּדַת דָּוִד בלב ים. אנשי הספינה ההולכת באמצע הים כשהרוח חזק דרכם להיות שוכבים בעבור חוזק תנועת הספינה: בראש חבל. הוא תורן הספינה שכל החבלים תלוים בו והשוכב שם דעתו מבולבלת מפני ראיית הים ומהירות התנועה:

לה הִכּוּנִי בַל־חָלִיתִי הֲלָמוּנִי בַּל־יָדָעְתִּי מָתַי אָקִיץ אוֹסִיף אֲבַקְשֶׁנּוּ עוֹד׃

רַשִׁ״י הכוני בל חליתי וגו'. כשיקץ מיינו אינו מרגיש בכל הרעות שעברו עליו וחוזר לשתות:

אִבְּן עֶזְרָא הלמוני - הולמים ולא הרגשתי ההולם. מתי אקיץ - מייני. אוסיף - לבקשו לנצח.

רַלְבַּ״ג הכוני. ואז תאמר הכוני מכים:

מְצוּדַת דָּוִד הכוני. עודך מתנמנם יהיו שפתיך דובבות על המשכב לאמר מה בכך שהכוני בעת השכרות הלא לא חליתי ומה בכך שהלמו אותי בהכאות הלא לא הרגשתי ולזאת מתי אקיץ מהתנומה ואוסיף שוב לבקש את היין ולזה הזהר בה מאוד כי קשה לפרוש ממנה:

מְצוּדַת צִיּוֹן חליתי. מל׳ חולי: הלמוני. עניינו מכות המשברות כמו יהלמני צדיק (תהלים קמ״א): אקיץ. אעיר מן השינה:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.