Ezra 7 — עֶזְרָא ז

גודל הטקסט

Commentaries - Mefarshim (click to show or hide)

א וְאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּמַלְכוּת אַרְתַּחְשַׁסְתְּא מֶלֶךְ־פָּרָס עֶזְרָא בֶּן־שְׂרָיָה בֶּן־עֲזַרְיָה בֶּן־חִלְקִיָּה׃

רַשִׁ״י ואחר הדברים האלה. של בנין הבית: ארתחשסתא. הוא דריוש:

אִבְּן עֶזְרָא ארתחששתא - אמרו חכמינו ז"ל: כי כל המלכים נקראים כן בלשון פרסיים, וזה ארתחששתא הוא דריוש.

מְצוּדַת דָּוִד ואחר וגו׳. אחר כלות הבנין: במלכות וגו׳. ר״ל היה במלכות וכו׳: עזרא. ארז״ל שהוא מלאכי ויחסו עד אהרן ולקצר דלג כמה דורות ממה שחושב בדה״א:

ב בֶּן־שַׁלּוּם בֶּן־צָדוֹק בֶּן־אֲחִיטוּב׃

ג בֶּן־אֲמַרְיָה בֶן־עֲזַרְיָה בֶּן־מְרָיוֹת׃

ד בֶּן־זְרַחְיָה בֶן־עֻזִּי בֶּן־בֻּקִּי׃

ה בֶּן־אֲבִישׁוּעַ בֶּן־פִּינְחָס בֶּן־אֶלְעָזָר בֶּן־אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הָרֹאשׁ׃

מְצוּדַת דָּוִד הכהן הראש. ראשון להכהנים:

ו הוּא עֶזְרָא עָלָה מִבָּבֶל וְהוּא־סֹפֵר מָהִיר בְּתוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר־נָתַן יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתֶּן־לוֹ הַמֶּלֶךְ כְּיַד־יְהוָה אֱלֹהָיו עָלָיו כֹּל בַּקָּשָׁתוֹ׃

רַשִׁ״י ויתן לו המלך. דריוש: כיד ה' אלהיו עליו. כאשר צוה הקב"ה עליו ומקרא מסורס הוא ויתן לו המלך כל בקשתו כיד ה' אלהיו עליו ואמרו רז"ל עזרא הוא מלאכי:

אִבְּן עֶזְרָא והוא סופר מהיר - תרגום מגיד ומספר במספר במהירות. כיד ה' - כח ותוקף.

רַלְבַּ״ג והוא סופר מהיר בתורת משה. אחשוב כי הרצון בסופר מונה. והרצון בזה שכבר היה מונה במהירות חלקי הפותר אשר אפשר שיפלו בכונת דבר דבר מדברי התורה. גם היה מונה במהירות הראיות אשר יקימו דעת מאלו ויברור בזה האופן הצודק מהם נבלתי צודק. גם היה מונה במהירות כונות התורה וחלקיה ומפני אלו הסבות קרא אותו סופר דברי מצות ה' וחקיו:

מְצוּדַת דָּוִד ויתן לו וכו׳. הוא הפוך כאלו אמר ויתן לו המלך כל בקשתו כיד ה׳ וכו׳ ר״ל כמו שהיה עליו כח ה׳ ליתן חנו בעיני המלך:

מְצוּדַת צִיּוֹן סופר. ר״ל חכם ובדרז״ל סופר מברך ובור יוצא (ברכות מ״ה): מהיר. הוא הפוך מן קשה ההבנה:

ז וַיַּעֲלוּ מִבְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וּמִן־הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְהַמְשֹׁרְרִים וְהַשֹּׁעֲרִים וְהַנְּתִינִים אֶל־יְרוּשָׁלִָם בִּשְׁנַת־שֶׁבַע לְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא הַמֶּלֶךְ׃

רַשִׁ״י בשנת שבע. היא שנה אחר תשלום הבית: לאתחשסתא. הוא דריוש:

אִבְּן עֶזְרָא ויעלו, ומן הכהנים והלוים - ואחרי כן יספר סבת הלוים איך עלו.

רַלְבַּ״ג ומן הכהנים והלוים והמשוררים והשוערים. הנה המשוררים והשוערים הם לוים וזה מבואר מדברי תורה והנתינים. הם הגבעונים כי היו נתונים לעבודת בית האלהים:

מְצוּדַת דָּוִד ויעלו וכו׳. מלבד מה שעלו בראשונה עם זרובבל וכו׳ עלו שוב עם עזרא:

מְצוּדַת צִיּוֹן והשוערים. שומרי השערים: והנתינים. הגבעונים:

ח וַיָּבֹא יְרוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי הִיא שְׁנַת הַשְּׁבִיעִית לַמֶּלֶךְ׃

רַשִׁ״י בחדש החמישי. הוא חדש אב כי באחד לחודש ניסן אותו היום היתה תחלת עלייתם מבבל ובאחד לחדש אב באו לירושלים:

ט כִּי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא יְסֻד הַמַּעֲלָה מִבָּבֶל וּבְאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בָּא אֶל־יְרוּשָׁלִַם כְּיַד־אֱלֹהָיו הַטּוֹבָה עָלָיו׃

רַשִׁ״י יסוד המעלה. יסוד תחלת העליה: כיד אלהיו. כאשר הצליחו יד הקב"ה שהיתה ידו טובה עליו להצליחו בדרכיו:

אִבְּן עֶזְרָא יסוד - שם דבר סמוך והמוכרת יסוד חבוש בטמון, או הוא במשקל זבול. המעלה - שם דבר על משקל מקנה משרה וכן הפירוש הוא עזרא היה עצת העולים לירושלם והטעם: הוא יעצם לעלות באחד בניסן ובא באחד באב. ומלת יסד – כמו נוסדו שטעמו נועצו.

רַלְבַּ״ג כי באחד לחדש הראשון וגו'. ר"ל הנה באחד לחדש הראשון היה מיוסד המעלה מבבל כי אז התחילה לצמח לו כי אז התקרב אל המלך ארתחששתא והכירו הוא ויועציו מעלתו ובמעט זמן השיג מהמלך לבא אל ירושלים בזה מהמעלה והחסד שהשיג מהמלך מפני יד אלהיו הטובה עליו להשגיח בו בזה האופן והיתה הסבה בזה כי עזרא הכין לבבו לדרוש את תורת ה' ולעמוד על כוונותיה ולעשות מה שימשך ממנה גם הכין לבבו ללמד לישראל חק ומשפט והיה מזכה את הרבים ולזה הגיע אליו זה החסד:

מְצוּדַת דָּוִד יסוד המעלה. התחלת העליה מבבל והושאל מהתחלת הבנין אשר היסוד הוא התחלה לה: כיד. ר״ל מיהר בדרך מהלכו כמו שהיה עליו כח אלהיו אשר היא טובה עליו:

י כִּי עֶזְרָא הֵכִין לְבָבוֹ לִדְרוֹשׁ אֶת־תּוֹרַת יְהוָה וְלַעֲשֹׂת וּלְלַמֵּד בְּיִשְׂרָאֵל חֹק וּמִשְׁפָּט׃

רַשִׁ״י כי עזרא וגו'. ועל כן הלך והצליח בדרכו שהרי עזרא הכין לבבו וגומר נותן טעם לדבריו:

מְצוּדַת דָּוִד כי עזרא הכין וגו׳. ולזה היה עליו יד אלהיו לטובה:

יא וְזֶה פַּרְשֶׁגֶן הַנִּשְׁתְּוָן אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ אַרְתַּחְשַׁסְתְּא לְעֶזְרָא הַכֹּהֵן הַסֹּפֵר סֹפֵר דִּבְרֵי מִצְוֺת־יְהוָה וְחֻקָּיו עַל־יִשְׂרָאֵל׃

רַשִׁ״י וזה פרשגן הנשתוון. וזה פתשגן הכתב: וחקיו על ישראל. ואת חקיו אשר צוה על ישראל לשמרם:

רַלְבַּ״ג פרשגן הנשתון. פתשגן הכתב:

מְצוּדַת דָּוִד פרשגן. זהו סדור טופס הדברים המפורשים אשר נתן וכו׳: סופר. מתחכם ומשכיל דברי מצות ה׳ וחוקיו אשר צוה על ישראל:

יב אַרְתַּחְשַׁסְתְּא מֶלֶךְ מַלְכַיָּא לְעֶזְרָא כָהֲנָא סָפַר דָּתָא דִּי־אֱלָהּ שְׁמַיָּא גְּמִיר וּכְעֶנֶת׃

רַשִׁ״י ספר דתא. ספר תורה: גמיר וכענת. ספיקא היא בידו:

אִבְּן עֶזְרָא ארתחשסתא מלך מלכיא - עתה יספר כי המלך שלח אגרות שתים: אחת לכל מתנדב לעלות. ואחת לכל גזבריא לתת צרכם. גמיר - מפורש לשני ענינים: הראשון: להיות גמיר כתרגום כליל תכלת והוא רמז לכל ישראל המתנדבים לעלות ולמ"ד לעזרא משרת תחת שלש וכן הפירוש לעזרא ולגמור. ולכענת – שלח להודיעם טעמו ביד עזרא. פירוש אחר: גמיר - תואר השם מענין גמרא גמור וזה רמז לעזרא. ספר דתא - שהוא גמיר ויודע דעת אלהיו, ויהיה למ"ד לעזרא במקום שתים. וכענת - שם כולל אומות עבר הנהר.

רַלְבַּ״ג גמיר וכענת, הנה הרצון באמרו גמיר. למד וזה מפורסם בלשון התלמוד. והרצון באמרו וכענת. כמו וכען. והרצון בו ועתה. והרצון בו בעת הזאת. כי שרש עת הוא ענת. ארתחששתא מלך המלכים לעזרא הכהן סופר תורת אלוה למד. ועתה:

מְצוּדַת דָּוִד ארתחשסתא. וזהו דברי הכתב אני ארתחשסתא מלך על כל המלכים נותן זה הכתב לעזרא הכהן חכם בדת התורה של אלהי השמים: גמיר וכענת. ר״ל להראות לאנשי ממשלתו עד כולם וליושבי כענת שהוא העיר המטרפולין:

מְצוּדַת צִיּוֹן גמיר. כולה כי כליל תקטר (ויקרא ו׳:ט״ו) ת״א גמיר מתסק:

יג מִנִּי שִׂים טְעֵם דִּי כָל־מִתְנַדַּב בְּמַלְכוּתִי מִן־עַמָּה יִשְׂרָאֵל וְכָהֲנוֹהִי וְלֵוָיֵא לִמְהָךְ לִירוּשְׁלֶם עִמָּךְ יְהָךְ׃

רַשִׁ״י מני שים טעם. ממני יוצא הרשות כי כל אשר נדבה רוחו אותו מן ישראל מן הכהנים והלוים ללכת לירושלים ילכו עמך:

אִבְּן עֶזְרָא מני שים טעם - היא מאגרת לעזרא ולישראל המתנדבים.

רַלְבַּ״ג ממני יצא דבר אשר כל מתנדב במלכותי מעם ישראל וכהניו ולוייו ללכת ירושלים ילך:

מְצוּדַת דָּוִד מני. ממני הושם גזרת אומר אשר כל המתנדב ומתרצה במלכותי מן עם ישראל וכהניו והלוים ללכת לירושלים ילך עמך ולא יעכבו מי:

מְצוּדַת צִיּוֹן מתנדב. ענין רצון כי כל המתנדב מתנדב בדצון:

יד כָּל־קֳבֵל דִּי מִן־קֳדָם מַלְכָּא וְשִׁבְעַת יָעֲטֹהִי שְׁלִיחַ לְבַקָּרָא עַל־יְהוּד וְלִירוּשְׁלֶם בְּדָת אֱלָהָךְ דִּי בִידָךְ׃

רַשִׁ״י כל קבל. בשביל כך מאת המלך ושבעת יועציו רואי פני המלך אתה שלוח: ושבעת יעטוהי. ושבע יועציו הם שבעה רואי פני המלך: לבקרה על יהוד. כדי לדרוש ולבדוק על היהודים אשר בירושלים אם הם עסוקים בתורתו של הקב"ה אשר בידך:

אִבְּן עֶזְרָא שליח - תהיה שלוח. לבקרה - לחקור על היהודים ועל ירושלים. בדת אלהך - בעבור דת אלהיך אשר בידך שלחתיך.

רַלְבַּ״ג כי מלפני המלך ושבעת יועציו שולח לבקר על יהודה ולירושלים בתורת אלהיך אשר בידך:

מְצוּדַת דָּוִד כל קבל. בעבור אשר מלפני המלך ושבעת יועציו נשלח לחפש ולדרוש על אנשי יהודה ואנשי ירושלים אם זהירים הם בדת תורת אלהיך אשר בידך:

טו וּלְהֵיבָלָה כְּסַף וּדְהַב דִּי־מַלְכָּא וְיָעֲטוֹהִי הִתְנַדַּבוּ לֶאֱלָהּ יִשְׂרָאֵל דִּי בִירוּשְׁלֶם מִשְׁכְּנֵהּ׃

רַשִׁ״י ולהיבלה. ולהוליך כסף וזהב של המלך ויועציו אשר התנדב לאלהי ישראל לתקן ביתו אשר משכנו וביתו בירושלים:

רַלְבַּ״ג ולהביא כסף וזהב אשר המלך ויועציו התנדבו לאלהי ישראל אשר בירושלים משכנו:

מְצוּדַת דָּוִד ולהבלה. ולהביא כסף וזהב אשר המלך ויועציו התנדבו לאלהי ישראל אשר משכן כבודו בירושלים:

טז וְכֹל כְּסַף וּדְהַב דִּי תְהַשְׁכַּח בְּכֹל מְדִינַת בָּבֶל עִם הִתְנַדָּבוּת עַמָּא וְכָהֲנַיָּא מִתְנַדְּבִין לְבֵית אֱלָהֲהֹם דִּי בִירוּשְׁלֶם׃

רַשִׁ״י וכל כסף ודהב. וכל נדבת כסף וזהב אשר תמצא במדינת בבל עם שאר נדבת העם והכהנים אשר מתנדבים לביתו של הקב"ה אשר בירושלים תוליך הכל לירושלים:

רַלְבַּ״ג וכל כסף וזהב אשר תמצא בכל מדינת בבל עם נדבת העם והכהנים מתנדבים לבית אלהיהם אשר בירושלים:

מְצוּדַת דָּוִד די תהשכח. אשד תמצא בכל מדינת בבל מנדבת העובדי כוכבים: עם התנדבות. עם נדבות העם והכהנים אשר נדבו לבית אלהיהם אשר בירושלים:

יז כָּל־קֳבֵל דְּנָה אָסְפַּרְנָא תִקְנֵא בְּכַסְפָּא דְנָה תּוֹרִין דִּכְרִין אִמְּרִין וּמִנְחָתְהוֹן וְנִסְכֵּיהוֹן וּתְקָרֵב הִמּוֹ עַל־מַדְבְּחָה דִּי בֵּית אֱלָהֲכֹם דִּי בִירוּשְׁלֶם׃

רַשִׁ״י כל קבל דנה. ובשביל כך של עבודות המקדש מהרה תקנה בכסף זה בקר ואילים וכבשים וזבחים ומנחות ונסכי' ותקריבם על המזבח של הקב"ה:

אִבְּן עֶזְרָא תקנאי - מן: קניתי אתכם. דכרין - תרגום אלים. אמרין - כבשים:

רַלְבַּ״ג לזה מהר קנה בכסף זה תורים אילים וכבשים ומנחתם ונסכיהם ותקריבם על מזבח בית אלהיכם אשר בירושלים:

מְצוּדַת דָּוִד כל קבל. בעבור זאת כי ירבו הכסף לזה חיש מהר תקח בכסף זה פרים אילים וכבשים וסולת למנחתם ויין לנסכיהם ותקריב אותם על מזבח של בית אלהיכם אשר בירושלים:

יח וּמָה דִי עליך [עֲלָךְ] וְעַל־אחיך [אֶחָךְ] יֵיטַב בִּשְׁאָר כַּסְפָּא וְדַהֲבָה לְמֶעְבַּד כִּרְעוּת אֱלָהֲכֹם תַּעַבְדוּן׃

רַשִׁ״י ומה די עלך. ואשר ייטיב לך ולאחיך במותר הכסף והזהב לעשות כרצונו של הקב"ה תעשו:

רַלְבַּ״ג ומה שייטב בעיניך ובעיני אחיך בשארית הכסף והזהב כרצון אלהיכם תעשו:

מְצוּדַת דָּוִד ומה די. ומה אשר ייטב עליך ועל רעיך לעשות במותר הכסף והזהב: כרעות. כרצון אלהיכם תעשון בהם ר״ל לדבר מצוה תתנוהו בדבר אשר ייטב בעיניכם:

יט וּמָאנַיָּא דִּי־מִתְיַהֲבִין לָךְ לְפָלְחָן בֵּית אֱלָהָךְ הַשְׁלֵם קֳדָם אֱלָהּ יְרוּשְׁלֶם׃

רַשִׁ״י ומאניא. וכלים הנתונים לך לעבודתו של הקדוש ברוך הוא שלם לפני הקב"ה בירושלים:

רַלְבַּ״ג והכלים הנתנים לך לעבודת בית אלהיך הביא לפני אלהי ירושלים:

מְצוּדַת דָּוִד ומאניא. והכלים אשר נתונים לך לעבודת בית אלהיך: השלם. תן כולם בשלימות לפני אלהי ירושלים ר״ל בבית ה׳:

כ וּשְׁאָר חַשְׁחוּת בֵּית אֱלָהָךְ דִּי יִפֶּל־לָךְ לְמִנְתַּן תִּנְתֵּן מִן־בֵּית גִּנְזֵי מַלְכָּא׃

רַשִׁ״י ושאר חשחות. ושאר צריכות שתצטרך לביתו של הקב"ה לקנות אשר יהיה לך ליתן הדמים תתן מאוצר המלך:

אִבְּן עֶזְרָא חשחות - צורך.

רַלְבַּ״ג ושאר מה שיצטרך לבית אלהיך שיזדמן לך לתת תתן מבית גנזי המלך:

מְצוּדַת דָּוִד ושאר חשחות. ושאר צורך בית אלהך אשר ינטה עליך ליתן ר״ל אשר ישאלו ממך תנתן. יהיה נתון מן בית אוצר המלך:

מְצוּדַת צִיּוֹן חשחות. כמו חששות והוא ענין צורך: יפל. ענין נטיה ודוגמתו כי יפול לא יוטל (תהילים ל״ז:כ״ד):

כא וּמִנִּי אֲנָה אַרְתַּחְשַׁסְתְּא מַלְכָּא שִׂים טְעֵם לְכֹל גִּזַּבְרַיָּא דִּי בַּעֲבַר נַהֲרָה דִּי כָל־דִּי יִשְׁאֲלֶנְכוֹן עֶזְרָא כָהֲנָה סָפַר דָּתָא דִּי־אֱלָהּ שְׁמַיָּא אָסְפַּרְנָא יִתְעֲבִד׃

רַשִׁ״י ומני אנה. וממני אני דריוש המלך יוצא ציווי ורשות לכל הגזברים אשר בעב' הנהר לצד א"י המקבלים מסים שלי מן העובדי כוכבים אשר כל דבר שישאל מכם עזרא הכהן סופר התורה של הקב"ה מהרה יעשה שלא יעכבו את שאלתו עד מאה ככרים של כסף לקנות קרבנות ומאה כורי' חטין למנחות ועד מאה מדות יין לנסכים ומאה (מדות) של שמן לבלול מנחות ומלח לקרבנות כענין שנא' (ויקרא ב׳:י״ג) וכל קרבן מנחתך במלח תמלח:

אִבְּן עֶזְרָא גזבריא - הפקידים על האוצרות.

רַלְבַּ״ג וממני אני ארתחששתא המלך יצא דבר לכל הפקידים אשר בעבר הנהר שכל אשר ישאל מכם עזרא הכהן סופר תורת אלוה השמים מהרה יעשה:

מְצוּדַת דָּוִד ומני. וממני אני ארתחשסתא המלך הושם גזרת אומר לכל הפקידים אשר בעבר הנהר: די כל. אשר ישאל מכם עזרא הכהן החכם בתורה של אלהי השמים חיש מהר יעשה:

כב עַד־כְּסַף כַּכְּרִין מְאָה וְעַד־חִנְטִין כֹּרִין מְאָה וְעַד־חֲמַר בַּתִּין מְאָה וְעַד־בַּתִּין מְשַׁח מְאָה וּמְלַח דִּי־לָא כְתָב׃

רַשִׁ״י די לא כתב. ומלח שאין כתוב בו מדה יתנו ככל הצורך:

אִבְּן עֶזְרָא בתין - מדות.

רַלְבַּ״ג עד כסף מאה ככרים ועד חטין מאה ככרים ועד מדות יין מאה ועד מדות שמן מאה ומלח אשר לא כתוב:

מְצוּדַת דָּוִד עד כסף. ר״ל אף אם ירבה לשאול עד ק׳ ככר כסף ועד ק׳ כורים חטים ועד ק׳ בתים יין ועד ק׳ בתים שמן: ומלח. ר״ל ומלח מה שישאל אשר אין דרך לכתוב דבר קצוב על כי הוא דבר זול וכאומר מלח תנו כל מה שירצו:

מְצוּדַת צִיּוֹן בתין. שם מדת הלח והיא ג׳ סאין:

כג כָּל־דִּי מִן־טַעַם אֱלָהּ שְׁמַיָּא יִתְעֲבֵד אַדְרַזְדָּא לְבֵית אֱלָהּ שְׁמַיָּא דִּי־לְמָה לֶהֱוֵא קְצַף עַל־מַלְכוּת מַלְכָּא וּבְנוֹהִי׃

רַשִׁ״י כל די מן טעם. כל אשר יהיה מרשותו של הקב"ה וציוויו יעשה בזריזות בחותם המלך לביתו של הקב"ה: אדרזדא. חותם בלשון ערבי: די למה להוא. אשר למה יהיה קצף על מלכות המלך ובניו ועל כן יתנו הגזברים כל צרכי הבית:

אִבְּן עֶזְרָא אדרזדא - כטעם מהירות בדרך סברא, כי אין לו דומה.

רַלְבַּ״ג כל זה מטעם אלהי השמים יעשה בזריזות לבית אלהי השמים אשר למה יהיה קצף על מלכות המלך ובניו:

מְצוּדַת דָּוִד כל די. כל אשר הוא מן גזרת אומר של אלהי השמים יעשה בזריזות לבית אלהי השמים: די למה. אשר למה יהיה קצף מה׳ על מלכות המלך ובניו בעבור התעצלות צורך הבית:

מְצוּדַת צִיּוֹן אדרזדא. הוא ענין זריזות ואין לו דומה:

כד וּלְכֹם מְהוֹדְעִין דִּי כָל־כָּהֲנַיָּא וְלֵוָיֵא זַמָּרַיָּא תָרָעַיָּא נְתִינַיָּא וּפָלְחֵי בֵּית אֱלָהָא דְנָה מִנְדָּה בְלוֹ וַהֲלָךְ לָא שַׁלִּיט לְמִרְמֵא עֲלֵיהֹם׃

רַשִׁ״י ולכום מהודעין. ולכם אנו מודיעים אשר כל הכהנים והלוים המשוררים והשוערים והנתינים שהם חוטבי עצים ושואבי מים למזבח ועובדים בבית זה של הקב"ה לא ישלוט אדם עליהם להשליך עליהם מס וכסף גולגולת אלא יהיו בני חורין מעבודת המלך:

אִבְּן עֶזְרָא תרעיא - השוערים. מנדה בלו והלך - מפורשים.

רַלְבַּ״ג ולכם מודיעים אנו כי כל הכהנים והלוים המשוררים והשוערים והנתינים ועובדי בית האלהים זה מנת המלך ומס ותשורה לא ישלוט איש להעמיס עליהם:

מְצוּדַת דָּוִד ולכום. אתם הפקידים על המס מודיע אני לכם אשר כל הכהנים והלוים המשוררים והשוערים הנתינים ועובדי עבודת בית אלהים זה: מנדה וגו׳. מיני המסי׳ האלה אין ממשלה ורשות להטיל עליהם:

כה וְאַנְתְּ עֶזְרָא כְּחָכְמַת אֱלָהָךְ דִּי־בִידָךְ מֶנִּי שָׁפְטִין וְדַיָּנִין דִּי־לֶהֱוֺן דאנין [דָּאיְנִין] לְכָל־עַמָּה דִּי בַּעֲבַר נַהֲרָה לְכָל־יָדְעֵי דָּתֵי אֱלָהָךְ וְדִי לָא יָדַע תְּהוֹדְעוּן׃

רַשִׁ״י ואנת עזרא כחכמת אלהיך די בידך. ואתה עזרא כפי חכמת אלהיך אשר בידיך יותר מן השופטים והדיינים שהם דנין כל העם שבעבר הנהר לצד ארץ ישראל עם יודעי התורה: ודי לא ידע. והשופט אשר לא ידע לשפוט תודיע לו המשפט לעשותו:

רַלְבַּ״ג ואתה עזרא כחכמת אלהיך אשר בידך תמנה שופטים ודינים ישפטו לכל העם אשר בעבר הנהר לכל יודעי דתי אלהיך ואשר לא ידע תודיעו:

מְצוּדַת דָּוִד ואנת. ואתה עזרא כפי חכמת אלהיך אשר בידיך פקוד ומנה שופטים ודיינים אשר יהיו דנין לכל העם אשר בעבר הנהר: לכל ידעי. רצה לומר מנה את כל יודעי תורת אלהיך ואשר לא ידעו מה מדבר הקשה תודיע להם:

כו וְכָל־דִּי־לָא לֶהֱוֵא עָבֵד דָּתָא דִי־אֱלָהָךְ וְדָתָא דִּי מַלְכָּא אָסְפַּרְנָא דִּינָה לֶהֱוֵא מִתְעֲבֵד מִנֵּהּ הֵן לְמוֹת הֵן לשרשו [לִשְׁרֹשִׁי] הֵן־לַעֲנָשׁ נִכְסִין וְלֶאֱסוּרִין׃

רַשִׁ״י וכל די לא להוא עבד. וכל אשר לא יהיה עושה דתו של הקב"ה ודת המלך מהרה יעכב הדין והמשפט: דינה. הדין יעשה ממנו מן המעכב משפט: הן למות. להרג: הן לשרושי. אם לעקרו מן העולם אותו ואת זרעו ואת משפחתו, לשרושי דישראצינ"ר בלע"ז: הן לענוש נכסין. אם לענשו בממון: ולאסורין. או לייסרו בייסורין, עד כאן מכתב האגרת אשר נתן דריוש המלך לעזרא הסופר למען ישאהו לירושלים להראותו אל הכהנים והלוים וגזברי המלך למען יחזיקו לקיים המצות ולעבוד ה' בבית המקדש ולשמור התורה כמשפט:

אִבְּן עֶזְרָא הן לשרושו - להיות נעקר משרשו והטעם מגורש מנחלתו. וחכמינו ז"ל אמרו: מאי לשרושי הרדפה.

רַלְבַּ״ג וכל אשר לא יעשה דת אלהיך ודת המלך במהרה יעשה דין ממנו הן לכלות ולשרש הן לענוש עונש ממון או להאסר בבית האסורים:

מְצוּדַת דָּוִד וכל די. וכל אשר לא יהיה עושה דת התורה של אלהיך ודת של המלך המזהיר על הדבר: אספרנא. חיש מהר יהיה נעשה ממנו משפט ודין הן אם יהיה משפטו להמיתו הן לעקור שרשיו ר״ל להמית אותו ואת בניו הן לענשו עונש ממון ונכסים הן לאסרו בבית האסורים את הכל יהיה נעשה חיש מהר:

כז בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ אֲשֶׁר נָתַן כָּזֹאת בְּלֵב הַמֶּלֶךְ לְפָאֵר אֶת־בֵּית יְהוָה אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם׃

רַשִׁ״י ברוך ה'. כך כתב עזרא בספרו כאשר נתן הודאה להקב"ה:

אִבְּן עֶזְרָא ברוך, ולכל שרי - הפירוש: ולפני כל שרי.

רַלְבַּ״ג והנה אמר עזרא על מה שהטה ה' ית' לב המלך עליו. ברוך ה' אלהי אבותינו וגו' כי ראוי לברך ה' ית' על הטובה שהטיב והנה התחזק עזרא כיד ה' ית' עליו וקבץ מישראל ראשים לעלות עמו. וכבר זכרם אחר זה בשמות. הנה זה הוא באור מה שצריך אל באור בזאת הפרשה שהגבלנו באורה בזה המקום. ואולם התועלות המגיעים ממנה הם אלו. התועלת הראשון הוא לפרסם רשע אחשורוש שעם כל מלכי פרס זולתו הושגו שהסכימו בבנין הבית או בבנין חומות ירושלים ולזה השיג ממנו המן בקלות להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים. וזה ממה שיוסיף לפרסם איך היו הכותים לקוץ מכאיב לבני הגלות כאלו חטא מרי עשרת השבטים ירה להם אלו החצים כי עונותיהם סבבו שירשו הכותים ארץ ישראל. התועלת השלישי הוא לפרסם כי אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו. הלא תראה כי בימי כורש שהיה להם רשות מכורש לבנות לא עלה בידם לבנות. ובשנת שתים לדריוש בנו בזולת רשות המלך לבנות ולא עלה בידי צריהם להשבית מלאכתם כי המלך דריוש צוה למהר המלאכה על הוצאת המלך ולעבוד עבודת המקדש. התועלת הרביעי הוא להודיע כי חנוכת המזבח אין ענינה קבוע אך יתחלף בעת עת ולזה תמצא חנוכת המזבח בימי בית שני זולת חנוכת המזבח בימי בית ראשון וזולת חנוכת המזבח בימי משה וראוי שתדע שעל פי נביאים נעשית חנוכה הזאת והם חגי זכריה ומלאכי. התועלת החמישי הוא להודיע שהחכם בתורת ה' ומקיים מצותיה ומזכה הרבים בלמוד התורה הוא מושגח תכלית ההשגחה. ולזה ספר על עזרא כי הוא סופר מהיר בתורת ה' ונתן לו המלך כיד ה' הטובה עליו את כל בקשתו. כאלו באר. כי מפני היותו סופר מהיר בתורת ה' השיג זה ולזה גס כן ספר כי במעט זמן השיג עזרא בקשתו מהמלך ונתן הסבה בזה כי עזרא הכין לבבו לדרוש את תורת ה' ולעשות וללמד בישראל חק ומשפט. התועלת הששי הוא להודיע שאין ראוי למלך להטיל מס על עובדי עבודת ה' ית' כמו הכהנים והלוים המשוררים והשוערים וכל עובדי בית האלהים. ועל זה אמר. די מנדה בלו והלך לא שליט למרמא עליהם. ומזה יתבאר שאין ראוי להטיל מס על החכמים כי הם טרודים בחכמת התורה תמיד שהיא עבודת ה'. התועלת השביעי הוא להודיע שהוא ראוי לברך ה' ית' על הטובה כי עם שהוא ראוי מצד עצם הענין הנה בו תועלת להישיר האנשים אל שזאת הטובה באה מאתו על צד ההשגחה הפרטית. ולזה ספר שכבר ברך עזרא ה' ית' על הטובה הנפלאה הזאת שהטיב לישראל בעבורו:

מְצוּדַת דָּוִד ברוך ה׳. אלה דברי עזרא שהודה לה׳ על הטובה: כזאת. כדבר הזאת לזרז על דברי הבית ולפאר ולרומם את בית ה׳:

כח וְעָלַי הִטָּה־חֶסֶד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְיוֹעֲצָיו וּלְכָל־שָׂרֵי הַמֶּלֶךְ הַגִּבֹּרִים וַאֲנִי הִתְחַזַּקְתִּי כְּיַד־יְהוָה אֱלֹהַי עָלַי וָאֶקְבְּצָה מִיִּשְׂרָאֵל רָאשִׁים לַעֲלוֹת עִמִּי׃

רַשִׁ״י ויועציו. הם שבעה רואי פני המלך הן שבעה יעטוהי של מעלה: כיד ה' אלהי עלי. כאשר היתה עזרתו של הקב"ה עלי וקבצתי מישראל הנשארים בבבל ראשי אבות וגדולים לעלות עמי מבבל:

מְצוּדַת דָּוִד ועלי. המקום הטה עלי חסד לפני המלך: ולכל. ולפני כל: כיד ה׳. כפי הכח שהיה מה׳ עלי: ראשים. ואחריהם היו נמשכים יתר העם:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.