Shulchan Aruch, Orach Chayim 29 — שולחן ערוך, אורח חיים כט
א אֵין לְבָרֵךְ שׁוּם בְּרָכָה כְּשֶׁחוֹלֵץ תְּפִלִּין אֲפִלּוּ כְּשֶׁחוֹלְצָם עֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת:
English Summary
A high-level overview of the main points in this siman and how the poskim discuss them. It is not the final word on any halacha.
Removing tefillin: no bracha is said when they are taken off, even when they are removed for Shabbat.
seif 1 The Mechaber writes that no bracha is said on removing tefillin. This holds even when they are removed at bein hashmashot (twilight) on Erev Shabbat. The Mishnah Berurah explains that this rejects a practice recorded in the Gemara in Niddah. The Bnei Maarava (the Chachamim of Eretz Yisrael) said the bracha "lishmor chukav" (to keep His statutes) after removing tefillin at night. They held that night is not a time for tefillin. They learned this from the verse "you shall keep this statute in its season, from days to days," reading "days" to exclude nights. We hold that this verse speaks of a different matter, and that night is a time for tefillin. The Mishnah Berurah writes that the Chachamim decreed against putting tefillin on at night from the outset only out of concern that a person wearing them might fall asleep and pass wind. Therefore no bracha is said. The Gra notes that the Mechaber follows the view in the Gemara in Menachot that night is a time for tefillin. He also follows Rabbi Akiva, who reads the verse as referring to the korban Pesach (the Pesach offering). The Gra, citing Rabbeinu Tam, adds that the Bnei Maarava said the bracha only when they removed the tefillin close to sunset. The Taz says the same.
On removing tefillin before Shabbat, the Mishnah Berurah explains why there is still no bracha. Shabbat is not a time for tefillin. Putting them on then with intent to fulfill the mitzvah violates bal tosif (adding to a mitzvah). The Mishnah Berurah adds that wearing them without intending the mitzvah is forbidden only by a rabbinic decree, out of concern that a person might carry them into the public domain. Some disagree even with that decree (siman 31). Removing them is therefore not a mitzvah in itself, and no bracha applies. The Magen Avraham reconciles this with the view, cited in siman 31, that wearing tefillin on Shabbat disgraces the King (Hashem). That applies only when they are worn with intent to fulfill the mitzvah. The Taz gives a different reason. A bracha thanks Hashem for a mitzvah He explicitly commanded, and on Shabbat no such command requires removing the tefillin. Instead, once the holiness of Shabbat arrives, the holiness of tefillin departs on its own, and we already say a bracha on the holiness of Shabbat.
The Aruch HaShulchan explains that the bracha of the Bnei Maarava was a bracha acharona (a concluding bracha) on the mitzvah of tefillin. It applied only to those who held that night is not a time for tefillin. He records a custom to remove the strap from the finger at "yehi ratzon shenishmor chukecha" in Uva LeTzion, in memory of that bracha. He sees no harm in the custom. However, the Aruch HaShulchan questions whether it is right to commemorate a practice that is not the halacha, and he leaves the matter unresolved.
This English summary is for review purposes only. It is not a halachic source and is not to be used for a halachic ruling. Suggestions or corrections are welcome: please add them to the comments section below. Go to the comments ↓ Each comment is reviewed by a TorahSages editor.
English summary © 2026 TorahSages · CC BY-NC-ND 4.0 · torahsages.com/library/shulchan-aruch/orach-chayim/29 · Copyright & Licensing
מִשְׁנָה בְּרוּרָה Mishnah Berurah
סָעִיף א
א (א) אין לברך - פירוש לאפוקי ממאי דאמרינן [בנדה נ"א ע"ב] דבני מערבא היו מברכין אשר קדשנו במצותיו וצונו לשמור חוקיו בתר דמסלקי תפילין בלילה שהם היו סוברים דלילה לאו זמן תפילין הוא ונפקא להו זה מקרא דושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה ימים ולא לילות אבל לדידן דס"ל דהאי קרא אתי לענין אחר כדאיתא בגמרא ולילה קי"ל דזמן תפילין הוא אך אין להניחם לכתחילה דגזרו שמא יישן בהם ויפיח הילכך אין לברך: ש"ע סָעִיף א
ב (ב) בין השמשות - פי' אף דקי"ל שבת ויו"ט לאו זמן תפילין וכשירצה להניחן אז לשם מצוה עובר על בל תוסיף מ"מ כיון שאם מניחן עליו בלי כונה לשם מצוה אין בזה איסור מן התורה אלא מדברי סופרים משום גזירה שמא יצא בהן לר"ה ויש חולקין גם ע"ז כמו שיבואר לקמן בסימן ל"א לפיכך לא שייך ברכה ע"ז כיון שבחליצת התפלה מצד עצמה אין בה מצוה ואינו חולצן אלא משום גזירה: ש"ע סָעִיף א
מָגֵן אַבְרָהָם Magen Avraham
סָעִיף א
א ע"ש ב"ה. בב"י הטעם דהא אין איסור להניחם בשבת אלא משום שמא יצא בהם לר"ה ולכן לא שייך ברכה ע"כ, וצ"ע דבסי' ל"א כתב בשם מ' הנעלם דמזלזל בחותם המלך וחייב מיתה וגם סותר למ"ש רסי' ש"ח בשם התו' ורש"י והר"ן דאין איסור כלל להניחם בשבת וצ"ל דכשמניחן לשם מצוה הוי כמזלזל בחותם המלך אבל כשמניחם שלא לשם מצוה אין איסור להניחם כנ"ל: ש"ע סָעִיף א
אֵשֶׁל אַבְרָהָם — פרי מגדים על המגן אברהם Eshel Avraham — Pri Megadim on the Magen Avraham
סָעִיף א
א ע״ש ביה״ש עמ״א ועב״י כתב זה עמ״ש הטור אפילו חולץ ע״ש בה״ש דצריך לחלצם שמא יצא לרה״ר וחיישינן שמא יצטרך לביה״כ ויחלוץ ואתו לאתויי ד״א ברה״ר והתוס׳ סוברים בפ״ק די״ט דאין איסור להניחם כלל בשבת אפי׳ מדרבנן בביתו ודוקא לרה״ר לא יצא דשמא יחלוץ בביה״כ כדאיתא בש״ע ס״ז יע״ש ועמ״ש בס״ז כאן ובסימן ל״א אי״ה מזה: ש"ע סָעִיף א
מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל Machatzit HaShekel
סָעִיף א
א (ס"ק א') ע"ש ב"ה בב"י הטעם כו' דאמרינן בגמרא במערבא כל ע"ש אימת שהיו מסלקי' התפילין היו מברכין לשמור חקיו דס"ל כתנא דדרש קרא דכתיב בפ' תפילין ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה דתיב' ימים ממעט לילות דלילה לאו זמן תפילין ומדכתי' מימים דרשי' ולא כל ימים לאפוקי שבתות וי"ט דאין להניח בהם תפילין: ופליגי אמוראי כיון דכתיב בהאי קרא ושמרת אי הוא בחיוב עשה או לא תעשה שלא להניח תפילין בלילה ובשבת וי"ט לכן כשהיו מסלקים התפילין בערב או סמוך לשבת ויום טוב מברכים לשמור חקיו כלישנא דקרא ושמרת את החק' כו' אבל לדידן דקי"ל כמ"ד דלילה לאו זמן תפילין כמבואר בסי' שאח"ז ודרש האי קרא דושמרת את החקה לא קאי על תפילין כ"א על קרבן פסח לכן אע"ג דמדרבנן אין להניח תפילין בלילה כמ"ש בסי' שאח"ז מ"מ כיון דמן התורה זמן תפילין שוב אין לברך כשמסלקם בערב ואפי' בע"ש ועיו"ט: דבזה אנו מודים דשבת וי"ט לאו זמן תפילין ולאו מקרא דושמרת א"ה כו' אלא מדכתיב והיה לך לאות כו' לאפוקי שבת ויו"ט שהן גופן אות וכדאי' סי' ל"א א"כ כיון דמה"ת יש לסלק התפילין בע"ש ויו"ט ה"ל לברך: מיהו דאין לברך לשמור חקיו כיון דקרא ושמרת את החקה לא קאי על תפילין לדידן מ"מ הוי ליה לברך בנוסח אחר עז"כ הרב"י דמן התורה אפי' בשבת ויו"ט אין איסור להניחן שהתור' לא אמרה אלא דבשבת ויו"ט הם גופם אות וא"צ אות תפילין אבל אם ירצה להניחו בשבת ויו"ט אין בו איסור אלא מדרבנן אסור שמא יצא בהם כו' ומה"ט אין לברך אפי' כשמסלקן בע"ש ועי"ט: וגם סותר כו'. ר"ל מ"ש בסי' ל"א סותר למ"ש בסי' ש"ח: ש"ע סָעִיף א
ט״ז Taz
סָעִיף א
א אין לברך כו'. הטור התחיל בהסרה סתם וסיים כשמסירן אפילו בלילה נראם פי' דבריו דלכאורה י"ל מה שבירכו בני מערבא לשמור חוקיו הוא הודיה לשמו ית' על קיום המצוה שקיימו כבר וכעין ב"ה על הסעודה וא"כ היה גם לנו לברך כן כשמסירן אחר התפלה מ"ה כ' דאינו כן דבני מערבא היו סוברים לילה לאו זמן כו' והברכה שלהם היתה סמוך לשקיעה מ"ה אנו אין לנו לברך אפי' בליל': ש"ע סָעִיף א
ב שוה ברכה. ר"ל ל"מ לשמור חקיו שבירכו בני מערבא משום שס"ל לילה לאו זמן תפילין וכתיב ושמרת את חוקיו פשיטא שאין מברכין כיון דקי"ל לילה זמן תפילין אלא אפי' כשחולץ בע"ש ב"ה דאז יש חיוב אפי' לדידן לחלוץ מכח והיה לך לאות ושבת וי"ט א"צ אות דהם גופן אות ס"ד דמברכין ע"ז ברכה אחרת קמ"ל דלא. והטעם כ' רבינו דכל שלא נלמד סילוק תפילין מושמרת א"צ ברכה. והקשה ב"י מה לנו מאיזה פסוק שנלמד מ"מ ליברך מעין קרא והיה לך לאות ותי' ב' תירוצים הא' דמכח והיו לך אין כאן איסור אלא א"צ להניח אז וק"ל דהא באמת יש כאן איסור דהא כ' הרא"ש בה"ק בשם הברצלוני אסור להניח תפילין בשבת ויו"ט מטעם ושמרת וחלק עליו וכתב דהטעם מוהיו לך לאות ש"מ דלענין דינא דאיסור אין חולק עליו ועוד תי' דלית לן לברך אלא מה שמצינו בתלמוד דהיינו לשמור חקיו וכיון שזה אידחי לית לן לברוכי כלל וק"ל מ"ט לא תקנו באמת חכמי תלמוד ברכה אחרת ונל"ל דאין אנו נותנים הודיה להש"י אלא על מה שקדשנו במצות שנתן לנו והזהירנו בפי' עליה דהיינו ושמרת לדעת בני מערבא אבל האיסור לדידן מכח שהגיע עלינו קדושת שבת ונסתלקה קדושת תפילין והרי בלא"ה אנו מברכין על קדושת שבת וממילא נסתלקה קדושה אחרת תפילין: ש"ע סָעִיף א
מִשְׁבְּצוֹת זָהָב — פרי מגדים על הט״ז Mishbetzot Zahav — Pri Megadim on the Taz
סָעִיף א
א אין לברך עט״ז הב״ח הקשה מאי אפילו בלילה דמשמע דבני מערבא היו מברכין אפי׳ כשמסירין ביום וז״א כמ״ש ר״ת ברכות מ״ד ב׳ ומנחות ל״ה ב׳ דבני מערבא רק כשמסתלקין ביה״ש היו מברכין והט״ז הוסיף להקשות דהטור התחיל אין מברכין ברכה כשמסירן משמע ביום ולז״א דחדא מתורצת באידך דהטור בא לומר דל״ת דבני מערבא אף ביום היו מברכין הודאה על המצות שקיימנו כמו ברכת המזון הודאה לשעבר וא״כ לדידן נמי דחוקה אפסח קאי נתקן ברכה אחרינא כקושיית הב״י במסלק בע״ש ביה״ש ולא ס״ל תירוץ הב״י יע״ש אלא כמ״ש באות ב׳ דאות של שבת מברך וכאן ל״ש זה לכן אמר הטור דאינו כן אלא דבני מערבא גופייהו לא מברכי רק ביה״ש כו׳ הלכך לדידן אפיל״ו כשמסירין בלילה ל״מ ביום דגם אינהו כו׳ אפי׳ לילה דאנן קיי״ל לילה זמן תפילין מ״ה. ולכאורה לשון אפיל״ו יש לומר דלמ״ד לילה מ״ה לאו זמן תפילין ביה״ש אסור ספק לילה ובני מערבא סמוך לביה״ש מסלקי ומברכי (את״ל דלא מברכין על ספק מ״מ קרוב לילה הוה) ולדידן מותר להניחן ביה״ש ספק דרבנן כדבעינן למימר לקמן אי״ה בסי׳ למ״ד במ״א ב׳ ואמר אפילו בלילה מדרבנן אסור אפ״ה אין מברכין כמו שאר דרבנן דא״צ לחלצן כו׳: ש"ע סָעִיף א
ב שו״ם ברכה עט״ז מלת שום לשבת וי״ט (וי״ל ג״כ בלילה ברכה ככל מצות דרבנן) ורבינו הטור כתב דכל שאין מברך לשמור חוקיו כו׳ והקשה מרא״ש כו׳ ול״ש תירוץ המ״א כאן דכשמניח לשם מצוה אסור כו׳ דא״כ היה לרא״ש לחלק ולומר דיש נ״מ בין דרש ושמרת דאסור אפילו מניחן כך ובין דרשא דלך לאות אלא ש״מ דאין חילוק כלל ובש״א סמ״ב דמכניסן זוג זוג מוטל בבזיון שאני ומשו״ה תירץ דשבת מברכין על אות שלהן: עיין ב״י כתב דאם נאמר שבת וי״ט אין איסור להניחם רק שא״צ א״ש ציצית בלילה דרשינן אבל אם נאמר דאסור להניחם בשבת וי״ט א״כ ציצית בלילה אמאי שרינן ולמ״ש המ״א כאן י״ל דנתכוין למלבוש לא לשם ציצית וכה״ג תפילין נמי שרי. י״ל למאן קאמרינן להרא״ש ולדידיה בסי׳ ח״י כסות המיוחד ליום חייב אף בלילה ומצוה קעביד ודאי דליכא איסורא בכסות יום בלילה ולהר״מ ז״ל אפשר סובר שבת וי״ט א״צ אות הא איסורא ליכא עכ״פ במניחן שלא לשם תפילין ה״ה ציצית מתכוין למלבוש ועוד שאני תפילין מזלזל בחותם המלך משא״כ ציצית בלילה וט״ג באשמורת: כתב הלבוש כאן דבשבת וי״ט אין איסור כ״א שא״צ אות תפילין כי יש ב׳ עדים מילה ושבת ואין איסור אם יש שלשה עדים והם דברי אבודרהם הביאו א״ר וברוקח סימן מ״ד אות א׳ סגי ועדיף מע״א רק בעינן אות מיציאת מצרים ותפילין ושבת וי״ט אות א׳ מי״מ הם יע״ש בא״ר. והנה להלבוש ואבודרה״ם ערל שמתו אחיו מחמת מילה או טומטום דחייב בתפילין מספק מ״ה אפ״ה בשבת וי״ט פטור כי אזלינן בתר רובא דעלמא ומ״ש רוקח שבת וי״ט אות מי״מ אפשר במצרים שמרו שבת שביקש משה כו׳ או שבת מורה על חידוש העולם וי״מ מורה על חידוש העולם (כמ״ש רמ״א ע״פ אנכי כו׳ מארץ מצרים הפכיים ברד ואש יע״ש) וי״ט שבת איקרי וחה״מ באמת לא ואמנם מלבוש כאן משמע דאין איסור ובל״א כתב מן המושכלות הוא שמזלזל בחותם המלך ובש״א סעיף ז׳ משמע דאסור ובסימן ש״ח ס״ד משמע דמותר יע״ש וצ״ע עיין בסי׳ כ״ה סי״ג בא״ר דחולץ תפילין בובא לציון כשמגיע ליהי רצון שנשמור חוקיך ומ״ש שם: ולענין להניח תפילין בביתו בשבת מב״י כאן משמע דאסור מדרבנן שמא ישכח ויצא ויחלוץ לבית הכסא ויביא ד״א ברה״ר וע׳ סי׳ ס״א ש״א סעיף ז׳ וש״ח ס״ד בט״ז ומ״א ולבוש שם סעיף ד׳ טעם דקצת הוקצו למצותן משמע בלא״ה שרי ללבוש בביתו שלא לשם מצות תפילין ולא חיישינן שמא ישכח ויצא דהוי גזירה לגזירה יע״ש: שוב האיר ה׳ עיני וראיתי בפסקי מהרא״י ז״ל סי׳ ק״ח כתב לטעם הסמ״ג מכח שני עדים מי שמתו אחיו מחמת מילה יניח תפילין בשבת נראה דאין לחלק יע״ש וזה כדברי. וציצית אין חיוב לילך בו כמבואר קידושין ל״ב ב׳ תפילין י״ל נשים חייבין בשבת דלא הוי ב׳ עדים וי״ל עדיפא משני יע״ש: ש"ע סָעִיף א
בְּאֵר הֵיטֵב Be’er Heitev
סָעִיף א
א אין לברך. ומטעם זה נכון לחלוץ התפילין בשמאל כי דבר הצריך ברכה נוטל בימין ועיין מ"ש השכנה"ג. ובני חייא מיישבו ע"ש: ש"ע סָעִיף א
ב השמשות. עיין מ"א שהעלה דאם הניחן בשבת לשם מצוה עובר משום בל תוסיף אבל כשמניחם שלא לשם מצוה אין איסור להניחם עיין מ"ש המ"א בסי' ש"ח ס"ק י"א ולפי מה שמחלק כאן לא הקשה שם מידי ולא ידעתי למה לא מתרץ שם כהאי חלוקא וק"ל. עי' בתשובת יד אליהו סי"ט. ובספר יד אהרן: ש"ע סָעִיף א
בִּיאוּר הַגְרָ״א Be’ur HaGra
סָעִיף א
א ס"א אין לברך כו'. אע"ג דבנדה נ"א ב' וספ"ו דברכות אמרי' דבני מערבא היו מברכין כו' מפר"ת דווקא כשחולצן סמוך לשקיעת החמה ולמ"ד לילה לאו זמן תפילין דעובר בל"ת כמ"ש במנחות ל"ו ב' אבל אנן קי"ל כמ"ד לילה זמן תפילין כמש"ש הלכה ואין מורין כן וכר"ע דושמרת בחוקת הפסח הכתוב מדבר: אפילו כשחולצם כו'. ר"ל אע"ג דשבת ודאי לאו זמן תפילין כיון דלא נפקא לן מחוקה לא מברכין כמו ציצית דדוקא אתפילין היו מברכין משום דכתיב חוקה אבל אנן דילפינן מוהיה לאות כו' כמש"ש לא מברכינן וכמ"ש בירושלמי פ"ב דברכות כשהוא חולצן מהו אומר ברוך אקב"ו לשמור חוקיו ואתיא כמ"ד בחוקת תפילין הכתוב מדבר ברם כמ"ד בחוקת הפסח הכתוב מדבר לא וכ' תוס' בנדה משום כיון דילפינן מושמרת אין חייב לסלקן ועב"י ומ"א ועיי' תוס' דנדה ודברכות ומנחות שם ועירובין צ"ו א': ש"ע סָעִיף א
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Eshel Avraham, Mishbetzot Zahav): Warsaw 1877 edition. באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org (GNU FDL 1.3)