Shulchan Aruch, Orach Chayim 40 — שולחן ערוך, אורח חיים מ
א אָסוּר לִתְלוֹת תְּפִלִּין בֵּין בַּבָּתִּים בֵּין בָּרְצוּעוֹת, אֲבָל מֻתָּר לִתְלוֹתָן בְּכִיסָן.
ב בַּיִת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תְּפִלִּין אָסוּר לְשַׁמֵּשׁ בּוֹ מִטָּתוֹ, עַד שֶׁיּוֹצִיאֵם אוֹ שֶׁיְּנִיחֵם בִּכְלִי תּוֹךְ כְּלִי, וְהוּא שֶׁאֵין הַשֵּׁנִי מְיֻחָד לָהֶם, שֶׁאִם הוּא מְיֻחָד, אֲפִלּוּ מֵאָה חֲשׁוּבִים כְּא': הַגָּה: וְאִם שְׁנֵיהֶם אֵינָן מְיֻחָדִים לָהֶם, אוֹ שֶׁהַפְּנִימִי אֵינוֹ מְיֻחָד לָהֶם, וְהַחִיצוֹן מְיֻחָד לָהֶם, מֻתָּר. וע"ל סי' ר"מ ס"ו. (בֵּית יוֹסֵף).
ג אֲפִלּוּ הֱנִיחָם בִּכְלִי בְּתוֹךְ כְּלִי, אָסוּר לַהֲנִיחָם תַּחַת מַרְגְּלוֹתָיו, וְכֵן אָסוּר לַהֲנִיחָם תַּחַת מֵרַאֲשׁוֹתָיו כְּנֶגֶד רֹאשׁוֹ, אֲפִלּוּ כְּלִי בְּתוֹךְ כְּלִי, וַאֲפִלּוּ אֵין אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ. אֲבָל שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד רֹאשׁוֹ, אִם אֵין אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ, מֻתָּר, וְאִם אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ צָרִיךְ כְּלִי בְּתוֹךְ כְּלִי.
ד אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ בַּמִּטָּה וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְשַׁמֵּשׁ, מִקְרֵי אֵין אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ.
ה לַהֲנִיחָם בַּמִּטָּה כְּנֶגֶד צִדּוֹ, דִּינָן כְּתַחַת מַרְגְּלוֹתָיו.
ו שָׁכַח וְשִׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ בִּתְפִלִּין, לֹא יֶאֱחֹז לֹא בַּבָּתִּים וְלֹא בָּרְצוּעָה, עַד שֶׁיִּטֹּל יָדָיו, מִפְּנֵי שֶׁהַיָּדַיִם עַסְקָנִיּוֹת הֵן, וְשֶׁמָּא נָגְעוּ בִּמְקוֹם הַטִּנֹּפֶת.
ז יָשַׁן בָּהֶם וְרָאָה קֶרִי, לֹא יֶאֱחֹז בַּבָּתִּים, אֶלָּא יֶאֱחֹז בָּרְצוּעָה וּמֵסִיר אוֹתָם עַד שֶׁיְּקַנַּח הַקֶּרִי מֵעָלָיו וְיִטֹּל יָדָיו (בֵּית יוֹסֵף).
ח הַנִּכְנָס לִסְעֻדַּת קֶבַע, חוֹלְצָן וּמְנִיחָן עַל הַשֻּׁלְחָן, עַד זְמַן בְּרָכָה, וְחוֹזֵר וּמְנִיחָן. אֲבָל לַאֲכִילַת עֲרַאי אֵין צָרִיךְ לְחָלְצָן:
English Summary
A high-level overview of the main points in this siman and how the poskim discuss them. It is not the final word on any halacha.
Respect for tefillin: not hanging them, covering them in a room used for marital relations, where they may lie in a bed, handling them after relations or an emission, and removing them for a meal.
seif 1 The Mechaber forbids hanging tefillin, whether the batim (the boxes) hang down or the retzuot (the straps) hang down. He permits hanging them inside their bag. He follows the Gemara's last answer, as the Rif and all the poskim rule, as the Gra notes. The Mishnah Berurah explains that hanging them on a peg is a way of disgrace. The Magen Avraham writes that holding the tefillin in the hand for a moment while the straps hang is no concern. Holding the straps while the tefillin hang is forbidden. The Taz adds that holding the tefillin shel rosh (head) in the air by its strap while placing it on the head is permitted, since this is how they are put on. The Magen Avraham writes that a Sefer Torah may not be hung even in a bag. A siddur fixed in boards with a silver chain may not be hung by the chain. The boards are attached to the siddur and count as the siddur itself. The Mishnah Berurah and the Aruch HaShulchan agree. The Mishnah Berurah adds that other sefarim, such as volumes of the Talmud, are like tefillin, and may be hung in a bag. He records the custom to fast when tefillin fall from one's hand to the ground outside their case, or when a Sefer Torah falls even in its case.
seif 2 The Mechaber forbids marital relations in a room where tefillin are, until they are taken out or placed keli betoch keli (in a vessel within a vessel). This holds only when the second vessel is not meyuchad (designated) for them. Designated vessels, even a hundred, count as one. The Rema adds that if neither vessel is designated, or if only the outer vessel is designated and not the inner one, it is permitted. The Mechaber and the Rema follow Rashi, as the Gra notes. The Mishnah Berurah explains that the Rema only clarifies the Mechaber. Two vessels help unless both are designated, but a single vessel, even an undesignated one, does not help. He adds that relieving oneself in that room is forbidden in the same way. "Taken out" means to another room, or behind a partition ten tefachim (handbreadths) high. He applies the rule to chumashim, siddurim and other sefarim, handwritten or printed. A book's binding is part of the book, so two further covers are needed. The Magen Avraham and the Mishnah Berurah rule that a tallit spread over the tefillin bag counts as a cover, even though it does not cover underneath. One who always keeps the tefillin bag and the tallit together in one large bag has made the large bag designated for the tefillin, so another cover is needed. The Aruch HaShulchan agrees. The Mishnah Berurah adds that it is enough if the tallit covers the tefillin inside the large bag.
seif 3 The Mechaber forbids placing tefillin under the foot of the bed, even keli betoch keli. He also forbids placing them at the head of the bed directly under his head, even keli betoch keli and even when he sleeps alone, without his wife. The Mishnah Berurah and the Aruch HaShulchan explain that both are a disgrace. At the head of the bed but not under his head, the Mechaber permits it when he sleeps without his wife, and requires keli betoch keli when she is there. The Magen Avraham, the Taz and the Aruch HaShulchan read "permits" as allowing a single vessel. The Mishnah Berurah permits them there even with no vessel at all, as long as they cannot roll off (for example, between the lower pillow and the pillow under his head, off to the side). The Magen Avraham, the Mishnah Berurah and the Aruch HaShulchan explain that when his wife is with him, the pillow counts as the second vessel. The Magen Avraham and the Mishnah Berurah add that the Chachamim permitted the head of the bed only to guard the tefillin from thieves and mice. One who has another safe place does not put them in the bed at all. The exception is a spot at the head of the bed that is three tefachim higher or lower than where his head lies.
seif 4 The Mechaber writes that if his wife is in bed with him but he does not intend relations, it counts as his wife not being with him. The Taz differs. He forbids his wife to be in bed with him until the tefillin are keli betoch keli (in a container, inside another container), in case he forgets they are there and comes to relations. He brings proof from the Gemara's concern that young men sleeping in tefillin beside their wives may come to relations. The Mishnah Berurah cites the Taz and notes that the Be'ur HaGra implies the same. The Aruch HaShulchan follows the Mechaber, and refers to the Taz.
seif 5 The Mechaber rules that placing them in the bed at his side is the same as placing them under his feet. The Mishnah Berurah gives the reason, as the Gra does. A person sometimes turns over in bed and would lie on them. The Mishnah Berurah discusses shul benches with a box beneath them for storing tallit and tefillin. Some forbid sitting on them and some permit it. Where a tefach of space in the box is left empty, sitting is certainly permitted. Where the box is fixed to the wall with nails, sitting on the bench is permitted. The Aruch HaShulchan requires a space of three tefachim from the lid down to the tefillin, and at least one tefach. Otherwise it is like sitting on the tefillin. He applies this to siddurim and sefarim as well, and writes that this is the custom.
seifim 6–7 The Mechaber writes that one who forgot and had relations while wearing tefillin does not take hold of the batim or the straps before he has washed his hands. The hands are always busy and may have touched a soiled place. He follows Rashi, as the Gra notes. The Magen Avraham and the Mishnah Berurah add that after washing, he removes the tefillin until he has cleaned himself. The Aruch HaShulchan adds that he may then put them on again, since one who has had an emission (a ba'al keri) is permitted to wear tefillin. The Mechaber writes that one who slept in tefillin and had an emission does not hold the batim. He holds the strap and removes them, until he cleans off the emission and washes his hands. The Mishnah Berurah explains that here there is less concern that the hands touched a soiled place. So the Chachamim allowed him to hold the strap and remove the tefillin, so that they do not stay on him while he is soiled. He adds that afterward he may put them on even though he is tamei (ritually impure).
seif 8 The Mechaber writes that one sitting down to a fixed meal removes the tefillin and places them on the table until the time for Birkat HaMazon (the blessing after the meal), after which he puts them back on. For a casual snack he need not remove them. The Gra traces this to the Gemara, to Rashi and to the Yerushalmi. The Mishnah Berurah explains that a person may become drunk at a meal and act disgracefully while wearing them. They are placed on the table so they are ready to put on again for the bracha. He cites the Shulchan Shlomo, who is unsure whether the snack leniency applies only to one who wears tefillin all day, and not to one who wears them only for Kriyat Shema and Tefillah. Citing the Mateh Yehudah, he gives the measure of a snack as a kebeitzah (the volume of an egg), as with the sukkah. The Aruch HaShulchan writes that the snack leniency reflects the practice of earlier times, when tefillin were worn all day. For us today, he holds, eating even a snack while wearing tefillin is not proper.
This English summary is for review purposes only. It is not a halachic source and is not to be used for a halachic ruling. Suggestions or corrections are welcome: please add them to the comments section below. Go to the comments ↓ Each comment is reviewed by a TorahSages editor.
English summary © 2026 TorahSages · CC BY-NC-ND 4.0 · torahsages.com/library/shulchan-aruch/orach-chayim/40 · Copyright & Licensing
מִשְׁנָה בְּרוּרָה Mishnah Berurah
סָעִיף א
א (א) אסור לתלות - על היתד מפני שהוא דרך בזיון: ש"ע סָעִיף א
ב (ב) בין בבתים - שהבתים תלויות למטה ובין שהרצועות תלויות למטה. ומ"מ באקראי בעלמא שאוחז התפילין בידו והרצועות תלויות למטה אין להקפיד אבל אם התפילין תלויין אסור בכל גווני ואין בכלל זה מה שהתש"ר תלוי באויר ומחזיקן ביד ברצועות ומשימם על הראש כי זהו צורך הנחתן. ויש מניחין הש"ר על הדף וכדומה בשעה שלובשין: ש"ע סָעִיף א
ג (ג) בכיסן - וס"ת אסור לתלותה בכל גווני אפילו כשהיא באה"ק ותולה האה"ק ועיין בח"א כלל ל"א שכתב דאפילו כשאה"ק מחובר ביתידות לכותל אסור כל שאין תחתיו עומד דבר מה וספרים כגון ספרי תלמוד וכדומה דומה לתפילין. ומ"מ ספרים או סידורי תפלות הקבועים בלוחות שבהם שלשלת של כסף אסור לתלותן בם שהלוחות אין דומות לכיס לפי שהן מחוברות לסידור והרי הן כסידור עצמו. מותר לכתוב פסוקים בנייר ולתלותן בפתח ביהכ"נ. נוהגים העולם להתענות כשנופל תפילין מידו על הארץ בלא נרתיקן וה"ה כשנופל ס"ת אפילו בנרתיקן. ועיין בא"ר שכתב דאפילו תפילין בנרתיקן יתן פרוטה לצדקה: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ד (ד) תפילין - וה"ה חומשים או סדורי תפילות או שאר ספרים בין בכתיבה או בדפוס הכל יש בהם קדושה ובעינן כלי תוך כלי ואפילו אם הן כתב משיט"א [היינו שאינה כתיבת סת"ם והוא רק כתב אשורי] וכריכת הספר אינה נחשבת לכיסוי דהיא מגוף הספר ובעינן עוד שני כיסויין. ועיין ביו"ד בסי' רע"א בט"ז שם סק"ח שכתב כל המיקל בקדושת ספרים הנדפסין עתיד ליתן את הדין דדפוס הוי כמו כתיבה. אך בתשובת חו"י סי' קפ"ז נוטה להקל בזה בשעת הדחק כשאין לו במה לכסות: ש"ע סָעִיף ב
ה (ה) מטתו - או לעשות צרכיו: ש"ע סָעִיף ב
ו (ו) עד שיוציאם - בחדר אחר או שמפסיק בפניהם במחיצה גבוה יו"ד טפחים. ועיין לקמן בסי' ר"מ במ"א סקט"ו: ש"ע סָעִיף ב
ז (ז) בכלי תוך כלי - ל"ד כלים דה"ה שני כיסויין ואם פירש טלית או שאר כיסוי על הכיס של תפילין אע"פ שהכיסוי אין מכסה רק למעלה ומן הצדדין ולא למטה אפ"ה שרי. ועיין בבה"ל. ואותן המניחין כיס התפילין והטלית לתוך כיס אחד גדול הרי גם הכיס הגדול נקרא כליין המיוחד להן וצריך עוד כסוי על גבן אם לא שמכסה בטלית על התפילין בתוך הכיס דאז שרי דהטלית אינו כליין וה"ה אם כיס התפילין מחובר למעלה על הכיס הגדול הרי צד הב' של כיס הגדול אין נקרא כליין ומועיל להן אם הפכן. ועיין בביאור הלכה מה שכתבתי בשם הא"ר. כתב המ"א דה"ה במזוזה הקבועה לפנים בחדר צריך כלי בתוך כלי דהיינו שיכסה אותה בב' כסויין ואחד מהם יהיה עכ"פ אינו מיוחד לה וכדלקמן ואם על המזוזה יש כסוי זכוכית אף שהמזוזה נראית מתוכה אפ"ה נחשבת כסוי אחד ודי בפריסת סודר על המזוזה דהא עתה לא מיתחזיא וכ"כ הדה"ח. אבל לכו"ע לא מהני אם יכסנה עוד בזכוכית מלמעלה אע"ג שמכוסה בשני כסויין דהא המזוזה נראית מתוכן. כתב בחכמת אדם נ"ל דבין במזוזה או שאר ספרים אם עשה מתחלה ב' כלים שיחשב אחד לכלי בתוך כלי כגון שכרך המזוזה בנייר ואח"כ הניחה בתיק שלה מותר כיון שבתחלה כיון לכך. ויתר כל הדינים בזה נבאר לקמן בסימן ר"מ בעזה"י: ש"ע סָעִיף ב
ח (ח) שאין השני - לאו דוקא וה"ה אם הפנימי אינו מיוחד והחיצון מיוחד או ששניהם אינם מיוחדים וכמו שכתוב בהג"ה ואינו אסור כלי בתוך כלי רק אם שניהם מיוחדים אבל אם אחד אינו מיוחד מצטרף עם המיוחד ושרי וההג"ה לא בא רק לפרש דברי המחבר דלא נטעה בלישניה וכלי אחד אפילו אינו מיוחד לא מהני ואסור: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ט (ט) כנגד ראשו - שהוא ג"כ דרך בזיון: ש"ע סָעִיף ג
י (י) מותר - אפילו שלא בכלי כלל רק שמניחן בענין שלא יתגלגלו משם לצדדין כגון שמניחן בין כר התחתון לכר שתחת ראשו שלא כנגד ראשו: ש"ע סָעִיף ג
יא (יא) בתוך כלי - דהיינו שמניחן בתוך כלי או כיס המיוחד להן תחת הכר דהכר מיקרי כלי שני או שיניחן בלי כלי כלל תחת שני כרין ולא התירו חכמים להניח תפילין תחת מראשותיו כשאשתו עמו אפילו בכלי תוך כלי אלא כדי שישתמרו מן הגנבים והעכברים ולפיכך אם יש לו מקום אחר שמשתמרים שם לא יניחם כלל במטה. ומיהו אם יש למעלה מראשותיו מקום יוצא מן המטה שהוא גבוה ג"ט או נמוך ג' טפחים למטה מראשותיו מותר להניחן עליו: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
יב (יב) מקרי וכו' - וט"ז אוסר להיות אשתו עמו במטה עד שיניח התפילין כלי בתוך כלי שמא ישכח וישמש וכן משמע בביאור הגר"א ועיין בא"ר: ש"ע סָעִיף ד
סָעִיף ה
יג (יג) דינן וכו' - שפעמים מתהפך במטה וישכב עליהן ספסלים שבבהכ"נ שתחת הספסלים יש תיבה להצניע שם טלית ותפילין י"א דאסור לישב על הספסלין ויש מתירין אבל כשיש חלל טפח בהתיבה פנוי מותר ודאי לישב על הספסלין ובעל נפש ראוי לו להחמיר שלא במקום הדחק גם בזה כי תפילין יש להזהר בקדושתן מאד. ואם קבעו במסמרים לכותל מותר לישב על הספסל: ש"ע סָעִיף ה
סָעִיף ו
יד (יד) עד שיטול ידיו - ואח"כ יחלצם עד שיקנח הקרי וכמש"כ ס"ז: ש"ע סָעִיף ו
סָעִיף ז
טו (טו) אלא יאחוז וכו' - דבזה לא חיישינן כ"כ שמא נגעו במקום הטינופת ולכך הקילו לאחוז ברצועה ולהסירה כדי שלא להשהות התפילין על עצמו בעוד שהוא מטונף בהקרי: ש"ע סָעִיף ז
טז (טז) ויטול ידיו - אבל אח"כ מותר להניחן אע"פ שהוא טמא: ש"ע סָעִיף ז
סָעִיף ח
יז (יז) חולצן - דיש לחוש שמא ישתכר בסעודה ויתגנה בתפיליו: ש"ע סָעִיף ח
יח (יח) על השולחן - כדי שיהיו מזומנים לו לחזור ולהניחן בשעת ברכה: ש"ע סָעִיף ח
יט (יט) אבל וכו' - בספר שולחן שלמה מסתפק דאפשר דזהו דוקא מי שמניחן כל היום אבל לא מי שדרכו להניח בשעת ק"ש ותפלה: ש"ע סָעִיף ח
כ (כ) עראי - נראה דשיעור אכילת עראי הוא כביצה וכדין סוכה בסימן תרל"ט יע"ש [מטה יהודה]: ש"ע סָעִיף ח
מָגֵן אַבְרָהָם Magen Avraham
סָעִיף א
א אסור לתלות. אבל באקראי בעלמא שאוחז התפילין בידו והרצועות תלויות לית לן בה אבל אם התפילין תלויות אסור כנ"ל: אסור לתלות ס"ת אפי' בכיס [גמ' חידושי רשב"א] ונ"ל דסדורי' הקבועי' בלוחות שבהם שלשלת של כסף אסור לתלות בהם ול"ד לתפילין דמותר לתלותן בכיסם דהתם הכיס כלי בפ"ע משא"כ כאן שהלוחו' מחוברת לסידור והוי כסידור עצמו וכתב רי"ט מותר לכתוב פסוקים בנייר ולתלות בפתח ב"הכ (כ"ה): ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב בית שיש בו תפילין. ואם פירש טלית על הכיס של תפילין שמונח אף על פי שאין כרוך מלמטה שרי (חי' רשב"א ופסקי רקנ"ט סי' ש"ה וכ"מ בגמ'): כתב בש"ג בשם ריא"ז שהטלית לא מקרי כליין ומיהו נ"ל דאותן המניחין כיס התפילין והטלית לתוך כיס גדול גם הכיס גדול מקרי כליין וצריך עוד כלי על גביו ומיהו אם כיס התפילין מחובר למעלה על כיס הטלית הצד הב' של הכיס גדול לא מקרי כליין: נ"ל אם המזוזה קבוע בפנים בחדר צריך גם כן כלי בתוך כלי ואם יש זכוכית על השם די בפריסת סודר עליה ועבי"ד סי' רפ"ו ס"ב שכתב שם הט"ז דכיסוי זכוכית לא מהני כמ"ש סי' ע"ה ס"ה וצ"ל דמיירי אפי' פרס סודר ע"ג אסור דבכלי אחד פשיטא דאסור ול"נ דיש לדון להתיר בפריסת סודר דהא לא מתחזיא רק שחז"ל הצריכו כלי בתוך כלי ודי בזכוכית: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ג מותר. נ"ל פשוט דכוונתו דבכלי א' מותר וכ"כ תר"י וכ"כ הרב"י שזהו דעת הרמב"ם והב"ח רצה לפרש דעת הש"ע שכתב מותר היינו בכלי ת"כ וכל מעיין ישפוט בצדק דאינו כן ומ"ש הב"ח שכ"מ בגמרא אדרבא איפכא מסתברא דאי ס"ד שלא כ"ר בעי' כלי בת"כ א"כ הדרא קושית התוס' והרר"י לדוכתי', לישני כגון שהיו מונחים שלא כ"ר אלא ע"כ דלא בעי' כלי בת"כ כמ"ש הרר"י והא דמשני דמפיק ליה למורשא דכובע לבר ה"פ כיון שאין הכר מונח על הכובע לא היה אלא כלי א' דהיינו הכובע שהתפילין מונחין בתוכו: ש"ע סָעִיף ג
ד כלי בת"כ. נ"ל מדשינה הרב"י לשון הרמב"ם ש"מ דס"ל דא"צ אלא כלי א' והכר מקרי כלי שני וכ"מ בתוס' דף כ"ד סוף ד"ה והתני ר"ח וכ"כ האגודה: משמע בגמרא דמדינא אסור להניחם מראשותיו אלא שהתירו חכמים כדי לשמרם מהגנבים והעכברים וא"כ אם משתמרי' במקום אחר לא ינחם במט' וכמ"ש סי' מ"ג סס"ז ומיהו אם יש למעלה מראשותיו מקום גבוה ג"ט או נמוך ג' מותר ע"ש בגמ': ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ו
ה עד שיטול ידיו. ואח"כ יחלצם עד שיקנח הקרי וכמ"ש ס"ז: ש"ע סָעִיף ו
אֵשֶׁל אַבְרָהָם — פרי מגדים על המגן אברהם Eshel Avraham — Pri Megadim on the Magen Avraham
סָעִיף א
א אסור עמ״א בגמרא ברכות כ״ד א׳ מדלא משני רבו בעראי תלה ש״מ אסור ורש״י שפירש התולה בית״ד אורחא דמלתא נקיט ומיהו הא דמשני בכיסתא עדיפא משני וה״ה המ״ל ברצועו׳ דרך עראי גם יש סניף תי׳ א׳ מש״ה מותר בעראי ומ״ש ס״ת אסור (אפי׳ בחבית לתלות החבית אסור) מבואר שם כ״ד א׳ מה״ד תיבעי הנחה כס״ת יע״ש ובחה״ר מזה המחבר שינה כאן מלשון הטור בין הוא זו ואצ״ל עיין סמ״ע ח״מ ע״ב ז׳ יע״ש כתבתיה בכללים אות י״ז יע״ש ומ״ש בסידורים כ״כ כ״ה בי״ד רפ״ב א״ר א׳. עמ״ש באות ב׳ מזה אי״ה: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב בית עמ״א וכ״מ בגמ׳ ברכות כ״ו א׳ אמר רבא גלימא אקמטריא שרי וקמ״ל אע״פ שפירש רק למעלה וצדדין ולמטה לא אפ״ה שרי. ועיין ר״מ ס״ו ה״ה ספרים ספרי תלמוד או סדורי תפלות בעינן כלי תוך כלי ואפי׳ כ׳ גימשע״ט עא״ר אות ב׳. יראה לי ספרים המכורכים ומסובבין מכל צד (יש עושין כן לשמור הספר) אפ״ה צריך כלי תוך כלי ואין הבריכה חשוב כ״א מגוף הספר כמו באות א׳ בשלשלת כסף דלאו תיקון מיקרי. ומ״ש כיס תפילין בתוך כיס טלית ומיהו אם מניח הטלית על התפילין שרי דהטלית אין כליי״ן לתפילין ובא״ר שם בשם ריט״ץ להקל בכיס גדול כיון שאין מיוחד לתפילין לבד הוי אין כליין ומ״ש המ״א אם הכיס מחובר למעלה היינו שהפך הכיס גדול ותפילין למטה. ומ״ש במזוזה עט״ז י״ד רפ״ו אות ה׳: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ג מותר עמ״א (בד״א הציון שפיר על סעי׳ ג׳ ולא כמקצת דפוסים שציינו על ס״ב בהג״ה) וע׳ ר״מ פ״ד מתפילין הכ״ד שם משמע לכאורה דשלא כ״ר אפי׳ אין אשתו עמו בעי כת״כ כמ״ש הרר״י הביאו הב״י מלת ואפי׳ אשתו עמו משמע דה״ה באין אשתו עמו בעינן כת״כ ומיהו הא י״ל דבאשתו עמו בעינן כת״כ חוץ כר ובאין אשתו עמו די כר וכלי כן י״ל להמעיין שם. והנה בש״ע כאן דכתב שלא כ״ר באין אשתו עמו מותר ואשתו עמו צריך כלי ת״כ מיותר דפשיטא דאשתו עמו אפי׳ בבית בעי כת״כ וי״ל דה״פ דבאין אשתו עמו די בכלי וכר בעינן כת״כ ולא מהני הכר (וא״ש מ״ש התוס׳ ברכות כ״ד א׳ ד״ה והא דלמא באשתו עמו דלא מהני כר אבל יקשה מה פריך שם כ״ג ב׳ לשמואל ואשתו עמו דאסור דמיירי כלי וכר וי״ל ובחדושי הארכתי) והב״ח פירש בע״א והמ״א אין רוצה לפרש כן אלא כמ״ש בב״י שגם הר״מ מודה להר״י דבאין אשתו עמו כלי א׳ בלא כר שרי והא דנקיט אשתו עמו שרי בכלי תוך כלי היינו שגם הכר חשיב כלי וכמ״ש באות ד׳ ובזה חזר ממ״ש בכ״מ וב״י דלהר״מ לא מהני כר אלא מהני כר ומינה לגלויי דבאין אשתו עמו די בכלי א׳. וכ״מ מגמרא שם כ״ד א׳ ותוס׳ ד״ה והא דאל״כ לישני ר״ח שלא כ״ר אלא דלא בעי כת״כ ול״ל כובע ומשני דמפיק מורשא לבר ואין התפילין תחת הכר כלל ובהכרח בעינן עכ״פ כלי אחר חוץ הכיס שלהן ומינה מוכח דכלי אחד די שלא כ״ר וכיון דמורשא לבר שלא תחת הכסת ועט״ז אות ג׳ מזה: ש"ע סָעִיף ג
ד כלי עמ״א המחבר שינה מלשון הר״מ ז״ל בפ״ד מתפילין הכ״ד ואם מניחין כלי תוך כלי מותר להניחן תחת הכר דמשמע דכר לא הוי כלי ובש״ע משמע דכלי וכר סגי וכ״כ התוספות שם כ״ד א׳ ד״ה והתני ר״ח צ״ע אמאי לא משני דמיירי באשתו עמו והיינו כובע (הכיס) וכר סגי. ומיהו י״ל כובע מפרשים התו׳ דלא כרש״י הוא הכיס אלא כובע ממש וחוץ כיסן והוי כלי תוך כלי (ועיין נ״ץ מזה) והמקשה פריך מדמצריך ר״ח כוב״ע עס כיסן ע״כ כנגד ראשו דשלא ב״ר כיס וכר עכ״פ סגי ומשני דמפיק מורשא לבר ולית כאן כ״א כיסן לחוד ואסור שלא כנגד ראשו דבעינן ג״כ כלי ת״כ כמ״ש הב״ח ועי׳ אות ג׳ וע״ז הקשו בתו׳ לישני אשתו עמו ומש״ה לא מהני כיסן לבד כ״א כובע עם כיס והבן ואין להאריך. ומ״ש בגמרא משמע דוקא לנטרינהו הכי אמרינן התם כל לנטרינהו ושם י״ל אאשתו עמו קאי הא אין אשתו עמו שרי אפי׳ בלא לשומרן יע״ש: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ו
ה עד עמ״א ההפרש בין שימש מטתו דאז הידים עסקניות ומסתמא נגע בקרי ובמטונף אסור לחלצם עד שיטול ידיו ואח״כ יחלצם עד שיקנח הקרי ובסעיף ז׳ שראה קרי לא אמרינן ידים כ״כ עסקניות ייחליץ ולא ישהם עליו עד שיקנח הקרי ועב״י בזה יע״ש: ש"ע סָעִיף ו
מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל Machatzit HaShekel
סָעִיף א
א (ס"ק א) אסור כו' אבל באקראי כו' אבל אם התפילין תלויות אסור ר"ל אפי' באקראי ובט"ז ס"ק א' כ' דבשעה שמניח תפילין של ראש שאוחז התפילין ברצועות והבית תלוי באויר עד שמניחו על הראש נ"ל בה כי זהו צורך הנחתן ואפשר גם מ"א מודה להט"ז. וכ' רי"ט מותר לכתוב פסוקים בנייר ולתלות בפתח בה"כ. קיצר בדברים ענייתי שם חלק ב' סי' ג' שאלוהו על המנהג שנהגו ביה"כ כותבים על הנייר איזה פסוקים לעורר את העם לשוב אל ה' כגון פסוק כי ביום הזה יכפר עליכם או פסוק שמע ישראל כו' ותולין אותו למעלה מן התיבה או בפתחי בה"כ והשיב משום איסור תליית הפסוקים אין חשש שאין זה דומה לתליית תפילין שיש בהם משום בזיון משא"כ אותן פסוקים שמתחל' ע"ד כן נכתבו לתלותן שיסתכלו הרואים כלפי מעלה ויכוונו לבם למקום אין בהם משום בזיון אבל תפילין דנעשו להניחן על הראש ויד ולא לתלותן איכא בזיון בתלייה. אך מטעם אחר אתו עלה לאסור משום דאין כותבים מגילה לתינוק להתלמד בה וכמ"ש בי"ד סי' רפ"ג ואפי' להרי"ף דמקיל היינו משום עת לעשות הפרו תורתך כי א"א לכ"ע לכתוב כל התור' משא"כ בפסוקי' הנ"ל וכ"כ הט"ז בי"ד סי' רפ"ג ס"ק מ' וקורא תגר על הכותבי' פסוקי' על הכותל לסי' טוב ע"ש אבל מ"מ נ"מ מתשו' מהרי"ק הנ"ל אם אינו כותב רק שלש' תיבות בשטה א' דשרי משום איסור אין כותבי' מגלה כו' כדאיתא בי"ד שם מותר לתלותן גם אם כותב על כותל בה"כ דברים הכתובים בסדורי תפל' כגון י"ד מדות של רחמים או פסוקי ויהי בנסוע הארון כו' ל"ל בה. דכמו שמותר לכתבן בסדורי תפלה משום עת לעשות דסמכי' על דעת הרי"ף ה"ה דשרי לכתבן על הכותל דמ"ש כותל ומ"ש סידור תפלה אידי ואידי מגלה הן וכן המנהג: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב (סק"ב) בית כו' אע"פ שאין כרוך למטה שרי כו' וכ"מ בגמ' דף כ"ה ע"א אמר רבא גלימא אקמטרא (היינו תיבה) ככלי תוך כלי דמי וכיון שאמר אקמטרא משמע דהגלימא אינה פרוסה כ"א ע"ג קמטרא ולא תחתי' ואע"פ כן שרי: כ' בש"ג כו' גם הכיס גדול מקרי כליין כו' ואם הטלית תוך הכיס גדול ומניח הטלית למעלה מן התפילין כבר כ' דשרי דהא הטלית נ"מ כליין ואע"פ שאין הטלית רק למעלה ולא תחת התפילין ל"ל בה כנ"ל: כמ"ש סי' ע"ה דאע"ג דהיכא דאיכא צואה בעששית (היינו זכוכית) מותר לקרות ק"ש כנגדו אבל ערוה בעששית אסור לקר' כנגדה דערוה בראי' תליא רחמנא דכתיב ולא יראה בך ערות דבר והא נראה מתוך הזכוכית ודע דמ"ש רמ"א בס"ב בהג"ה או שהפנימי אינו מיוחד להם והחיצון מיוחד דמותר כ' בס' א"ר בשם הרב"י ול"ח דכ"ש איפכא כשהפנימי מיוחד וחיצון אינו מיוחד: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ג (ס"ק ג) מותר כו' נדפס מצויין בטעות על סעיף ב' וקאי עמ"ש סעיף ג' אם אין אשתו עמו מותר כו': והב"ח ר"ל כו' היינו בכלי תוך כלי וקאי על מ"ש דכנגד ראשו אפי' כלי תוך כלי אסור עז"כ אבל שלא כנגד כו' מותר והיינו בלי תוך כלי וקאי על מ"ש תחלה מ"ש בש"ע אח"ז ואם אשתו עמו צריך כלי תוך כלי הא אפי' אין אשתו עמו צריך כלי תוך כלי מפרש הב"ח דר"ל אם אשתו עמו צריך כלי תוך כלי אפי' אין התפילין במטה שישן רק תוך החדר שישן שם מ"מ כיון דאשתו עמו צריך כלי תוך כלי. ומ"ש הב"ח שכ"מ בגמרא דאמרי' בברכות דף כ"ד ע"א והיכי מנח להו (ר"ל אם התפילין מראשותיו) א"ר ירמיה בין כר לכסת שלא כנגד ראשו והתני ר' חייא מניחן בכובע תחת מראשותיו ומשני דמפיק למורשא דכובע לבר (כובע היא כיס תפילין ומורשא הוא קצהו ששם התפילין) והקשו התוס' והרר"י דמאי פריך מדתני ר"ח תחת מראשותיו דלמא ר"ח ר"ל תחת מראשותיו אבל לא כנגד ראשו כדאמר ר"י ותי' התו' והרר"י דא"כ שהם שלא כנגד ראשו למה הצריכו ר"ח ליתנן בכובע אלא ע"כ דמונחים תחת מראשותיו והבין הב"ח דמאי דמשני דאפיק למורשא דכובע לבר ואעפ"כ מונחים בין כר לכסת אלא שהתפילין לצד חוץ וקשיא ליה דאכתי קשיא ל"ל כובע כיון דאפיק למורשא כו' א"כ אינן תחת ראשו אע"כ אפי' אינן כנגד ראשו כיון דהם מראשותיו בעינן כלי תוך כלי: אדרבא איפכא מסתברא כו' כגון כו' שלא כנגד ראשו ולא הוצרך לו' דאפיק למורשא כו': ה"פ כיון שאין הכר כו' דלא כמו שהבין הב"ח אלא לבר ר"ל חוץ מן הכר וכסת ואין הכר מכסה התפילין ולכך בעי' כובע שיהי' עכ"פ כלי א' ובהכי סגי ולא בעינן כלי תוך כלי כיון שאינן תחת ראשו: ש"ע סָעִיף ג
ד (ס"ק ד') כלי כו' מדשינה כו' דז"ל הרמב"ם פ"ד מהל' תפילין ואם הניחן בכלי תוך כלי מותר להניחן תחת מראשותיו בין כר לכסת עכ"ל: וכ' הרב"י דמזה משמע דאין הכר נחשב לכלי: וכ"מ בתוס' דף כ"ד סוף ד"ה והתני כו' דלאחר שכתבו תי' לקושייתם דלמא מיירי שלא כנגד ראשו דא"כ כובע ל"ל כנ"ל. כתבו וז"ל ומ"מ קשיא לישני דמיירי שלא כנגד ראשו ומיירי באשתו עמו דבעי כלי תוך כלי ולכך בעי' כובע וצ"ע עכ"ל וא"א דהכר לא נחשב כלי מאי מהני כובע אכתי לא הוי רק כלי אחד אלא ודאי דס"ל להתוס' דהכר חשיב כלי וה"ה דמ"א הוי מצי להביא ראיה מתחלת דברי התוס' שכתבו א"א דמיירי שלא כנגד ראשו א"כ כובע ל"ל הא עכ"פ כלי א' בעינן וא"א דכר לא נחשב כלי הא איצטריך לכובע אלא ודאי דס"ל דכר מחשב כלי אלא דמשם אין ראיה דכרים נחשב כלי היכי דבעי' כלי ת"כ דהא כלי המיוחד לו אע"ג דהיכי דסגי בכלי א' מיקרי כלי מ"מ היכי דבעינן כלי ת"כ אם שניהם מיוחדים לא מיקרי כלי ת"כ לכך ניחא למ"א להביא ראיה מסוף דברי תוס' דמבואר דאפי' לגבי כלי ת"כ מיקרי הכר כלי: ש"ע סָעִיף ג
ט״ז Taz
סָעִיף א
א אסור לתלות תפילין. נראה דאין בכלל זה מה שתפילין של ראש תלוים באויר ומחזיקם ביד ברצועה ומשימים על הראש כי זהו צורך הנחתם ואין בזה בזיון: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב ואם שניהם כו'. בב"י כתוב שבדברי ר"י משמע בזה דלא מהני וז"ל ר"י אבל הניחם בכלי שאינו כליין אפילו י' ככלי א' דמי כלומר לא תאמר עשרה שהן כליין דדמו ככלי א' אלא אפילו י' שאינן כליין דייני' להו ככלי א' ומיהו אפילו א' לבדו שאינו כליין לא נתמעט מאחד ודייני' ליה ככלי אחד ועם הכלי שהוא כליין ה"ל ככלי בתוך כלי ומותר עכ"ל כ"ה הנוסחא ועפ"ז כב"י דלפ"ז לא מהני ב' כלים שאינן כליין והוא דבר שא"א לאומרו אבל רש"ל הגיה שכצ"ל ל"ת י' שהן כליין דדמי לכת"כ אלא אפילו י' שהן כליין דייני' כו' ול"נ להגיה בדרך זה ל"ת שנים שהן כליין דדמי לכלי א' אלא אפי' י' שהן כליין דייני' להו ככלי א' ע"כ והכוונה שלא נטעה לומר מדאמר אביי תחלה ל"ש אלא שהניחם בכלי שאינו כליין משמע דב' כלים בעינן שאינן כליין ולא מהני כלי א' כליין והב' אינו כליין ועז"א אבל הניחן בכלי שהוא כליין אפילו י' כו' לא מבעיא כלי א' שהוא כליין פשיטא דלא מהני בצירוף כלי שאינו כליין אלא אפי' י' הווין ככלי א' וכשם שכלי א' לא מהני בצירוף כלי שאינו כליין ה"נ בעשר' לז"א שאינו כן אלא ה"ק ל"מ ב' שהן כליין דלא מהני אלא אפי' י' שהן כליין לא מהני וע"ז שפיר מסיים ומיהו וכו' נמצא כל אפין שוין דכלי שהוא כליין מצטרף שפיר עם כלי שאינו כליין: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ג מותר. פי' אפילו בלא כלי בת"כ וכ"כ בב"י ולכאורה קשה מן הגמ' דאי' שם והיכן מנח להו א"ר ירמיה בין כר לכסת שלא כנגד ראשו והא תנא ר' חייא מניחן בכובע [פי' בכיס שלה] תחת מראשותיו ומשני דמפיק למורשא לבר [פי' שהתפילין ניכרין בבליטתן בקצה הכיס והוי כמורשא] והקשו התוס' מאי פריך דלמא תחת מראשותיו היינו שלא כ"ר ותי' דא"כ מאי ארי' בכובע אפילו שלא בכובע נמי אלא ש"מ דמיירי אפילו כ"ר עכ"ל וא"כ שעיקר הוכחת המקשן היתה מכח מה דנקט כובע מה מתרץ התרצן ע"ז דמיירי שלא כ"ר א"כ כובע ל"ל אלא ע"כ דאפילו שלא כ"ר צריך כבת"כ וזה סותר פסק הש"ע ע"פ ר"י ונראה אדרבה מפשט זה הוכחה לפסק הש"ע דמדא"ר ירמיה בין כר לכסת שלא כ"ר ולא נקט כובע שלהם משמע שא"צ רק להניח תפילין עצמה בין כר לכסת דכל שאין אשתו עמו אין חילוק בשלא כ"ר בכלי א' או ב' כלים וכ"ר בכל גווני אסור וע"ז פריך מדלא אשכח היתר אלא שלא כ"ר ש"מ כ"ר בכל גווני אסור והא תנא ר' חייא אפילו כ"ר יש היתר בכלי ת"כ דהיינו כובע ומשני לא כמו שאתה סובר דנקט כובע לגלויי דבעינן כלי ת"כ ולהתיר אפי' כ"ר אלא בהך כובע גלי לן דמיירי שלא כ"ר וכוונתו דהתפילין מונחים בכובע תחת מראשותיו דהיינו שהכובע בקצה שלו ששם התפילין יוצא חוץ מראשותיו כנלע"ד נכון ומו"ח ז"ל פי' דגם להתרצן בעי' כת"כ אפי' שלא כ"ר וק' ממה שהוכחתי מל' ר"י דלא אמר אלא בין כר לכסת משמע בלא כובע דהא הוכחת המקשן היתה מדנקט ר"ח כובע משמע דסתמא איירי בלא כובע: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ד ואינו רוצה לשמש. בב"י הוכיח זה מדתניא בית שיש בו ס"ת או תפילין אסור לשמש בו את המטה ולא תנא אסור להיות אשתו עמו במטה אלא ודאי שאם אינו רוצה לשמש הוי כלא אשתו עמו ותמהתי על פה קדוש דאזיל לקולא בשביל הוכחה קלושה כזו דודאי התנא עיקר האיסור נקט שהוא התשמיש וממילא ידעי' שכל שאשתו עמו ודאי צריך להזהיר שלא יהיה בענין שאסור לו התשמיש דשמא ישכח וישמש וראיה ברורה מתלמוד ערוך ס"פ הישן ת"ר הנכנס לישן ביום כו' רי"א הילדים לעולם חולצין מפני שרגילין בטומאה ומוקי לה אביי בילדים ונשותיהם עמהם שמא יבואו לידי הרגל דבר הרי דחשו לישן בתפילין שמא יבא לידי תשמיש והנה הוא ק"ו לכאן דמה התם שהתפילין עליו ואיכא אימתא דהקב"ה עליו כההיא דר"פ אין עומדין דר' זירא דהוה קא בדח טוב' משום דהוה תפילין עליו ולא היה מסתפי מקלות ראש ואפ"ה חיישי' בזה שמא יבא לידי תשמיש דהיינו שישכח שהתפילין עליו כיון שהתשמיש הוא הורגל בו ק"ו כאן שהתפילין תחת הכר שיש לחוש שמא ישכח בהם ויבא לידי תשמיש וא"ל שאני התם שהתפילין על גופו והוה חמיר טפי ע"כ חיישי' דוקא התם דאדרב' כל כמה שהאיסור קל יש לחוש טפי שיעבור עליו כדאי' רפ"ק דכתובות לענין אבילות דקיל ליה לחתן טפי מנדה ע"כ הצריכו בו שמירה טפי ועוד ראיה מפרק מקום שנהגו לענין י"כ בין שאמרו להדליק בין שלא להדליק נתכוונו משום איסור תשמיש שמא יתאוה לתשמיש וע"כ לא חיישי' למזיד דא"כ בכל אשה נדה ניחוש כן אלא ודאי דחיישי' שמא יתאוה וישכח שהיום י"כ ה"ה הכא דחיישי' שמא ישכח שיש תפילין במטתו וכן יש ללמוד מדברי סמ"ג שכ' ואם הניחם בכלי ת"כ מותר בין כר לכסת כו' אפי' אשתו עמו במטה עכ"ל. משמע במקום האסור אסור אם אשתו עמו במטה אף שאין בדעתו לשמש ועוד ראיה ממ"ש לקמן בש"ע סי' מ"ד ולא היתה עמו אשה כו' ע"כ נלע"ד דראוי לאסור בזה אפילו באינו רוצה לשמש מטעם שאמרנו ואע"פ שאיני כדאי לחלוק על רבינו הש"ע מ"מ נראה ברור כמ"ש: ש"ע סָעִיף ד
מִשְׁבְּצוֹת זָהָב — פרי מגדים על הט״ז Mishbetzot Zahav — Pri Megadim on the Taz
סָעִיף א
א אסור עט״ז דודאי אפי׳ באקראי אסור לתלות הבית כמ״ש המ״א אות א׳ אלא שזה צורך הנחתן הוא ועמ״ש אי״ה במ״א מזה ויש מניחין הש״ר על הדף וכדומה בשעה שלובשין: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב ואם עט״ז עב״י וב״ח בזה ולדינא כולם שוין דשניהם אין כליין פשיטא דשרי ועמ״ש מזה באות ג׳ אי״ה אהא דר״ח מנח להו בכובע תחת מראשותיו: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ג מותר עט״ז ועמ״א אות ב׳ בזה. והנך רואה שהוסיף הט״ז ז״ל כאן בזה כמו שאגיד דהמקשה פריך מדאמר כובע ע״כ גם נגד ראשו שרי ומה קושיא אה״נ ור׳ ירמיה בכלי אחד הוא דמצריך שלא נ״ר (משא״כ כפי הבנת הרר״י בר״מ א״ש דשלא כ״ר נמי בעינן כת״כ) ולזה אמר דפריך שפיר מדלא אשכחן היתרא כ״א שלא נגד ראשו משמע כנגד ראשו כת״כ אסור דאל״כ לימא כ״ר כת״כ שרי ופריך שפיר דר״ח דנקיט כובע ע״כ מתיר נגד ראשו גם כן כת״כ עכ״פ דאי שלא נ״ר א״צ כובע ומשני אדרבא מכובע מוכח דאין היתר כ״א שלא נ״ר דאל״כ לימא מניחין כת״כ תחת מראשותיו (גם כשיש לו כמה כרים או תחת הכסת שרי) אלא דוקא כובע יצויר דאין היתר כ״א שלא נ״ר והיינו מסתמא ע״י כובע ארוך ומפיק מורשא לבר והוא שלא כ״ר אבל כ״ר בכ״ע אסור אפילו כת״כ ושלא כ״ר אפי׳ כובע לבד שרי מורשא לבר הוי כלי אחד וכמ״ש המ״א ג׳: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ד ואינו עט״ז האריך ומ״ש בסמ״ג לכאורה יראה שצ״ל הרמב״ם פ״ד מתפילין הכ״ד אם הניחם כת״כ בין כר לכסת מותר ואפי׳ אשתו עמו במטה מל׳ במטה מורה דבלא כת״כ אפילו רק אשתו במטה ואין משמש עמה אסור דשמא ישכח כו׳. ובחידושי לברכות כתבנו מזה וכאן אקצר כי שם כ״ג ב׳ דפריך לשמואל דמתיר באשתו עמו דתניא אשתו עמו אסור דלמא אשתו במטה ואין משמש החמירו מראשותיו יותר מאם הם בבית דבבית כל שאין משמש שרי וא״צ כת״כ במראשותיו איכא בזיון טפי באשתו עמו במטה וצריך כת״כ ושמואל מיירי כת״כ בהכרח דלב״י אשתו עמו משמע משמש עמה ואם כן מה קושיא מברייתא והבן ואין להאריך ועיין בנ״ץ בזה: ש"ע סָעִיף ד
בְּאֵר הֵיטֵב Be’er Heitev
סָעִיף א
א תפילין. אבל באקראי בעלמא שאוחז התפילין בידו והרצועות תלויות לית לן בה אבל אם התפילין תלויות אסור מ"א וט"ז כתב דאין בכלל זה מה שהתפילין של ראש תלוים באויר ומחזיקים ביד ברצועות ומשימם על הראש כי זהו צורך הנחתם ואין בזיון ע"ש: ש"ע סָעִיף א
ב בכיסן. אבל ס"ת אסור לתלות אפי' בכיס חידושי הרשב"א. הסידורים שקבועים בהם שלשלת של כסף אסור לתלות בהם. מ"א. ומותר לכתוב פסוקים בנייר לתלותן בבה"כ כנה"ג בשם מהרי"ט. נוהגים להתענות מי שנופלים לו תפילין וה"ה כשנפל ס"ת ובתשו' משפטי שמואל סי' י"ב תמצא סמך למנהג וכ' המ"א בסי' מ"ד ס"ק ה' נ"ל דמיירי בלא נרתיקן אבל בס"ת אפי' בנרתיקן ע"ש. ועיין כנה"ג וספר שמות בארץ בקונטרס כפות תמרים דף י"ג: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ג תפילין. ואם פירס טלית על הכיס של תפילין אע"פ שאין כרוך מלמטה שרי שהטלית לא מיקרי כליין מיהו אותן המניחין כיס התפילין והטלית לתוך כיס גדול גם הכיס גדול מקרי כליין וצריך עוד כלי על גביו ומיהו אם כיס התפילין מחובר למעלה על כיס הטלית הצד השני של הכיס גדול לא מיקרי כליין מ"א ותשובת מהריט"ץ סי' קל"א כתב הכיס שאנו מניחין טלית והתפילין מיקרי כלי שאין כליין ומותר לשמש מטתו והיינו דוקא כשלא הכין הכיס אלא לטלית ואח"כ הניח תפילין אז מותר אבל אם מתחלה הכין הכיס לטלית ותפילין אסור דמקרי כליין ע"ש. אם כורך הכיס במטפחת בשעת הדחק מקרי גם המטפחת כלי אחר מהריט"ץ שם. אם המזוזה בפנים בחדר צריך גם כן כלי בתוך כלי ואם יש זכוכית על השם די בפריסת סודר עליה מ"א וט"ז בי"ד סי' רפ"ו כתב דבכיסוי זכוכית לא מהני עיין שם משמע דמיירי אפילו פרס סדור ע"ג דאסור דבכלי אחד פשיטא דאסור ומ"א חולק עליו: ש"ע סָעִיף ב
ד להם. ר"ל דהכלי בתוך כלי לא בעינן שיהא שניהם כלים שאינם מיוחדים רק אחד מהם והכלי שהוא מיוחד מצטרף עם הכלי שאינו מיוחד והרב רמ"א לא בא רק לפרש דברי המחבר ב"י דלא תימא דאם תרוייהו אינם מיוחדים להם או שהפנימי אינו מיוחד והחיצון מיוחד יהא אסור הואיל ונקט המחבר בלישנא והוא שאין השני מיוחד להם קמ"ל דמותר אבל כלי אחד אפי' אינו מיוחד לא מהני ואסור: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ה מותר. פי' אפי' בלא כלי בתוך כלי רק דבכלי אחד מותר. מ"א ט"ז דלא כב"ח ע"ש וביד אהרן: ש"ע סָעִיף ג
ו כלי. וא"צ אלא כלי אחד והכר מיקרי כלי שני. עיין מ"א וט"ז: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ז עמו. וט"ז חולק ואוסר דשמא יבא לידי תשמיש ע"ש והיד אהרן סותר הראיות של ט"ז ע"ש: ש"ע סָעִיף ד
סָעִיף ה
ח צדו. אם משתמרים במקום אחר לא יניחם במטה כלל ומיהו אם יש למעלה מראשותיו מקום גבוה ג"ט או נמוך ג' מותר. ש"ס מ"א: ש"ע סָעִיף ה
סָעִיף ו
ט ידיו. ואח"כ יחלצם עד שיקנח הקרי כמ"ש ס"ז: ש"ע סָעִיף ו
בִּיאוּר הַגְרָ״א Be’ur HaGra
סָעִיף א
א ס"א אסור כו'. כשינויא בתרא רי"ף וכל הפוסקים: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב ס"ב והוא כו' ואם כו'. רש"י שם ד"ה אפי' כו' דלא כהר"י. ב"י ועט"ז: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ג ס"ג אפי' להניח כו'. מדקא"ל אפי' אשתו עמו ול"ק אפילו תחת מרגלותיו דהא ע"כ בכלי תוך כלי באשתו עמו: אפי' בכלי כו' ואפי'. עתוס' שם כ"ד א' ד"ה והא כו' ואומר הרב כו' וכ"כ הר"י וע"כ דבאין אשתו עמו וכמו שמקשה תוס' ומ"מ כו' ומזה דייק נמי דבאין אשתו עמו ושלא כנגד ראשו א"צ כת"כ וז"ש אבל כו' ואם כו' ור"ל שהכר הוא כלי שני כמ"ש בתוס' שם ומ"מ כו' דלא כהרמב"ם: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ד ס"ד אשתו עמו כו'. עט"ז: ש"ע סָעִיף ד
סָעִיף ה
ה ס"ה להניחם כו'. ז"ל שם להניחם כו' נראה דאזלינן לחומרא שפעמים מתהפך במטה וישכב עליהן: ש"ע סָעִיף ה
סָעִיף ו
ו ס"ו ושמא כו'. רש"י: ש"ע סָעִיף ו
סָעִיף ז
ז ס"ז עד כו'. רש"י וכמש"ש דבעל קרי מותר בתפילין: ש"ע סָעִיף ז
סָעִיף ח
ח ס"ח אבל כו'. כ"מ בגמ' דקאמר קבע וערש"י שם ובירושלמי פ"ב ר"ז בשם ר' אבא אוכל בהן אכילת עראי ואין אוכל בהן אכילת קבע: ש"ע סָעִיף ח
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Eshel Avraham, Mishbetzot Zahav): Warsaw 1877 edition. באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org (GNU FDL 1.3)