Shulchan Aruch, Orach Chayim 16 — שולחן ערוך, אורח חיים טז
א שִׁעוּר טַלִּית שֶׁחַיָּב בְּצִיצִית שֶׁיִּתְכַּסֶה בּוֹ בְּאֹרֶךְ וּבְרֹחַב רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ שֶׁל קָטָן הַמִּתְהַלֵּךְ לְבַדּוֹ בַּשּׁוּק, וְאֵינוֹ צָרִיךְ אַחֵר לְשָׁמְרוֹ: הַגָּה: וְאָז חַיָּב בְּצִיצִית וְדַוְקָא שֶׁהַגָּדוֹל לוֹבְשׁוֹ פְּעָמִים עַרְאַי וְיוֹצֵא בּוֹ לַשּׁוּק (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם בֶּן חָבִיב וּבְשֵׁם מַהֲרִי"א):
English Summary
A high-level overview of the main points in this siman and how the poskim discuss them. It is not the final word on any halacha.
The smallest garment that is obligated in tzitzit, and the size of the tallit katan.
seif 1 The Mechaber writes that a tallit is obligated in tzitzit when it is large enough, in both length and width, to cover the head and most of the body of a child. This is a child old enough to walk alone in the street without someone watching over him. Here the Mechaber uses the wording of the Rambam, as the Magen Avraham notes. The Mishnah Berurah explains that the child meant is nine years old, the age the Tur gives, and the Aruch HaShulchan concludes that we follow the Tur.
The Rema adds that the garment is obligated only if an adult (the Mishnah Berurah: one of thirteen) wears it now and then, casually (arai), and goes out in it to the street. The Taz explains that the size is still measured by the child, while the obligation of tzitzit falls on the adult who wears the garment. The Mishnah Berurah writes that if an adult would be embarrassed to go out in it even casually, it does not count as a garment, even when he wears it at home. He reports that the later poskim agreed to be strict and not say a bracha on such a tallit katan, even when it has the child's measure. The Aruch HaShulchan differs. He holds that the Sages set this size because a garment that covers such a child is fit for an adult to wear casually. So the whole ruling depends on the child's measure, and an adult who is embarrassed by it is set aside against the way all people act (batlah da'ato).
The Magen Avraham and the Mishnah Berurah cite the Rema on people who wear small four-cornered garments below this size. The Rema writes that wearing them is better than going all day without tzitzit. He advises saying the bracha in the morning on a large tallit, which covers the small one too, and wearing the small one all day. The Mishnah Berurah gives the custom of anshei ma'aseh (people careful in their deeds): an amah in front and an amah behind, not counting the opening for the neck, and one may say a bracha on such a tallit katan. At the least it should be three-quarters of an amah long on each side. Otherwise there is concern of a bracha levatalah (a bracha said in vain), since the later poskim measured a child's head and most of his body at an amah and a half. He writes that two small pieces of cloth, one in front and one behind, joined by straps, do not fulfill the mitzvah at all, and one may not go out in them on Shabbat.
The Aruch HaShulchan reports the same minimum from the great poskim. In the end, though, he holds that the whole inquiry is unneeded. Covering most of the body is required only for the outer tallit worn over the clothes, like the sudar (wrap) of the Gemara's time. A tallit katan worn under the clothes needs no size at all. If it has four corners, it is obligated in tzitzit, and so people do fulfill the mitzvah with their small tallitot.
This English summary is for review purposes only. It is not a halachic source and is not to be used for a halachic ruling. Suggestions or corrections are welcome: please add them to the comments section below. Go to the comments ↓ Each comment is reviewed by a TorahSages editor.
English summary © 2026 TorahSages · CC BY-NC-ND 4.0 · torahsages.com/library/shulchan-aruch/orach-chayim/16 · Copyright & Licensing
מִשְׁנָה בְּרוּרָה Mishnah Berurah
סָעִיף א
א (א) של קטן וכו' - והיינו בן ט' שנים. בתשובות רמ"א סימן ק"י מפלפל היאך יוצאין בד' כנפות הקטנים מזה השיעור ותורף דבריו דמותר לילך בהם מלילך כל היום בלי ציצית ובד"מ סימן ט' כתב ללמד העם שיברכו בבוקר על טלית גדול ויפטרו את הקטן וילכו בו כל היום ומ"מ אם אפשר לאדם שיעשה גדול שהוא כשיעור מה טוב ומה נעים עכ"ל. ויעשה הכתפים של הטלית קטן רחבים כדי שיהיו ניכרים ויהיה עליהם תורת בגד ולא שם רצועות: ש"ע סָעִיף א
ב (ב) ואז חייב בציצית - גדול הלובשה לאפוקי אם אין בו זה השיעור של ראשו ורובו אז לכו"ע פטור אפילו אם הגדול יוצא בה באקראי לשוק אך אם דרך אנשי המקום שהגדולים ילכו בו בקבע לשוק ואינן מתביישין משמע מדברי הב"ח דחייב בציצית ועיין בבה"ל: ש"ע סָעִיף א
ג (ג) כשהגדול - בן י"ג שנה: ש"ע סָעִיף א
ד (ד) לשוק - או לפתח ביתו ברחוב אבל אם הגדול מתבייש לצאת בו אפילו באקראי לשוק לא חשיב כסות אפילו אם לובשו בביתו ויש חולקין בזה וס"ל דלא בעינן רק אם יש בו כדי לכסות ראשו ורובו של קטן והסכימו האחרונים להחמיר שלא לברך על ט"ק אף שיש בו כדי ראשו ורובו ש"ק אם הגדול מתבייש לצאת בו באקראי לשוק דאף שהוא יוצא בטלה דעתו אצל כל אדם. ובענין שיעור ראשו ורובו כתב בספר פרי הארץ בשם ספר ד"ח ששיעורו ג' ריבעי אמה באורך וחצי אמה ברוחב וכתב ע"ז המחצית השקל והארה"ח שאין סמך לזה מן הש"ס ובפרט במה שכתב חצי אמה ברוחב. ומנהג אנשי מעשה לדקדק שיהיה בו אמה מלפניו ואמה מלאחריו ונקב בית הצואר אין עולה למנין ובט"ק כזה יצא מן הספיקות ויכול לברך עליו ועכ"פ לא יפחות מג' ריבעי אמה באורך לכל צד דאל"ה יש בו חשש ברכה לבטלה כי כתבו האחרונים שמדדו ונמצא ששיעור ראשו ורובו של קטן הוא אמה וחצי ועיין בבה"ל. ומה שנוהגין האשכנזים שלוקחין חתיכת בגד קטן אחד מלפניו ואחד מלאחריו ותופרין בהם רצועות ועושין בהם ציצית אין יוצאין בזה כלל חובת ציצית ומלבד שמבטלין מצות ציצית מברכין ברכה לבטלה בכל יום ועוברים על לא תשא גם אסור לצאת בו בשבת וכמבואר בסימן י' וי"ג ע"ש. ועכ"פ העושין כן לא יברכו עליהן אלא יברכו בבוקר על ט"ג ובזה ילכו כל היום כיון שמכונים עכ"פ בזה שלא לבטל מצות ציצית כל היום אבל כל ירא שמים לא יסמוך ע"ז כלל אלא יעשה בגד ממש כל מדינה לפני מנהגו. ובאיזה מקומות נוהגין שהבגד הנקרא קאמיזע"ל או וועס"ט הוא פתוח מלאחריו ועושין בו ציצית בד' כנפותיו ואשרי להם רק שצריך ליזהר שיהיה רובו פתוח וכן בט"ק שעושין במדינתינו יזהרו בזה ועיין לעיל סימן יו"ד סעיף ז' ח' מה שכתבנו שם. כתב האר"י טלית קטן יותר טוב שלא יהיה בו בתי זרועות. אם לבש הטלית ונתקפל קצת כדרך לובשי בגדים ואחר שנתקפל אין בו כשיעור כדי לכסות ראשו ורובו כתב בתשובת בית יעקב סימן ק"ו דכיון שעומד להתפשט כפשוט דמי אף שלא נתפשט עדיין והרי יש בו כשיעור עיין שם ועיין בבני חייא. ט"ק שיש בו כדי לכסות ראשו ורובו וע"י התפירה אין בו כשיעור פטור מציצית שם סי' ס"ו. וכ"כ בלקט הקמח: ש"ע סָעִיף א
מָגֵן אַבְרָהָם Magen Avraham
סָעִיף א
א בתשובת רמ"א /מהר"ם מינץ/ סימן ק"י מפלפל היאך יוצאין בד' כנפות הקטנים מזה השיעור ותורף דבריו דמוטב לילך בהם מלילך כל היום בלא ציצית וכתב ד"מ סימן ט' ללמד העם שיברכו בבקר על טלית גדול ויפטרו את הקטן וילכו בו כל היום ומ"מ אם אפשר לאדם שיעשה גדול שהוא כשיעור מה טוב ומה נעים עכ"ל, וכתב מט"מ בשם מהרי"ל דיש לעשות הכתפים רחבי' דלא ליתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ויבטל ליה: קטן. ובטור כתוב בן ט' שנים ונ"ל דס"ל דזהו שיעור חינוך כמ"ש התו' ריש ערכין דלא כמ"ש הב"ח דהטור חולק על הסמ"ק: ש"ע סָעִיף א
ב כשהגדול לובשו. משמע מלשונו דאם הגדול מתבייש לצאת בו עראי לשוק פטור דא"ל שבא להורות שאין חיוב לקטן רק לגדול שלובשו לפעמים עראי כמ"ש בב"י ע"ש זה אינו צריך לפרש דהא הב"י נקט כאן לשון הרמב"ם שיעור טלית וכו' להורות דמשערין בקטן ובאמת החיוב על הגדול וא"כ מה חידש רמ"א בהג"ה אלא בא לומר דבהכי נמי תליא מלתא שהגדול לובשו וכו' וכ"מ בטור אלא שבד"מ לא העתיק אלא דברי הב"י וצ"ע, והב"ח כתב דאם יוצא בה בקבע אף על פי שאין הקטן מתכסה בה ראשו ורובו חייב ואם הגדול מתבייש לצאת בה לשוק אפי' באקראי אפי' לובש אותה בבית פטורה אפילו הקטן מתכסה בה ראשו ורובו עכ"ל וכ"מ בגמ' דאי כפי' הר"י חביב והרב"י הל"ל והגדול לובשה למה הזכיר יציאתו לשוק ואף הרמב"ם שלא הזכיר מגדול כלום י"ל דס"ל דמסתמ' כשקטן מתכסה ראשו ורובו אין הגדול מתבייש לצאת בו עראי לשוק וכ"מ בראב"ד ע"ש לכן יש להחמיר שלא לברך עליו אם מתבייש לצאת בו עראי לשוק וכ"מ בל"ח ולבוש ואם הוא יוצא בטלית שאחרים אין יוצאין בו בטלה דעתו: ש"ע סָעִיף א
אֵשֶׁל אַבְרָהָם — פרי מגדים על המגן אברהם Eshel Avraham — Pri Megadim on the Magen Avraham
סָעִיף א
א המ״א הביא תשובת רמ״א עיין סימן י״ג אות ב׳ לענין שבת אי יוצא לכרמלית ולרה״ר בזה ועיין סימן יו״דר סעיף ז׳ ומ״ש שם. עסי׳ שס״ב במ״א ט״ז ותו״ש שם כ״ג: קטן עמ״א כתב הב״ח בשם סמ״ק דמיירי בקטן שהגיע לחינוך והיינו כבר שית ושבע וחולק עם הטור דכתב בן ט׳ והמ״א כתב דהטור נמי סובר בהגיע לחינוך וכתוב בשם י״א בריש ערכין ג׳ ב׳ ד״ה שהגיע דכמו ביה״כ ט׳ ועשר ה״ה כל המצות חינוך כבר ט׳ ועשר ומשם הוציא שיעורו: ש"ע סָעִיף א
ב כשהגדול עמ״א. הנה בגמרא מנחות מ״א א׳ טלית כו׳ (עט״ז) וגדול כו׳ פי׳ מהרי״א בב״י דאין תנאיות אלא לומר דמיירי בטלית בר חיובא של גדול אבל המחבר דהעתיק לשון הר״ם שיעור טלית בבירור דקאי אטלית גדול א״צ להגהות הר״ב אלא דסובר דתרתי בעינן והקשה דבד״מ (דפוס פיורדא כי בדפוס ברלין השמיטו) העתיק להב״י בשם מהרי״א ומהר״י חביב ומסכים עמהם איך חזר כאן והסכים המ״א לב״ח דתרתי בעינן גם חידוש דין אם אין קטן מתכסה ראשו ורובו וגדול א׳ יוצא בקבע לא אמרינן בטלה דעתו בקבע (והר״ב השמיט זה בקבע) והוכיח מגמרא כן דפי׳ בהדיא דבא לומר והגדול דחיוב קאי על הגדול היל״ל וגדול לובשה ואף למהר״י חביב משום סיפא נקיט אין מתכסה ראשו ורובו אע״פ שגדול יוצא עראי אכתי לימא רישא וסיפא וגדול יוצא בה ולמה סיים עראי (כיון דמלה ביאוריות היא) ועוד מכלל הן נשמע לאו ולמה סיים ואם לאו פשיטא (שהרי הר״מ ז״ל באמת לא סיים וא״ל) אלא ודאי תרתי בעינן ומש״ה אמר ברישא וגדול עראי סגי וסיים וא״ל אז גדול עראי לא מהני הא קבע מהני משא״כ לומר או שאין גדול יוצא עראי פטור מכלל הן נשמע לאו. וחביא דברי הלבוש קצת בשינוי לשון והוא דהלבוש סיים ואם לאו שאין הקטן מתכסה פטור הוסיף עוד ואם הוא קטן כ״כ שאין דרך סתם ב״א להתכסות בו זה שיצא בו באקראי לשוק דעתו בטל מיותר הוא דקאי ודאי אקטן כ״כ שאין בו ראשו ורובו של קטן אלא לדיוקא הא בקבע מהני וכב״ח ועא״ר אות ב׳ בשם ג״א דכתב כן וזה כמ״ש יע״ש ועמ״ש בט״ז: ש"ע סָעִיף א
מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל Machatzit HaShekel
סָעִיף א
א כ' מ"א וז"ל בתשו' רמ"א כו' דמוטב לילך כו' משמע מלשונו דעכ"פ אין לברך עליו וכן משמע מדברי ד"מ שהביא מ"א. וכן קרא' תגר על טליתות קטנים הללו המרדכי וב"ח וט"ז. ובש"ע באר היטב ראיתי שכ' וז"ל ובס' פרי הארץ כ' בשם ס' דרך חכמה ששיעורו ג' רביע אמה באורך. וחצי אמה ברוחב עכ"ל. אבל לא ידעתי מקום מוצאו של שיעור זה. גם אינו מבואר באיזה אמה נמדד. ואין ספרים הללו תחת ידי. וראיתי בס' צאן קדשים במנחות דף מ"א ע"ב אהא דתניא ושוין שלא יביא אפי' אמה על אמה מטלית אחר ובה ציצית ותולה בה והוא דין הנזכ' לעיל סי' ט"ו ס"ב. וכ' רש"י הטעם דעל כנפי בגדיהם כתיב וכנף זה לא לא היה מבגד זה בשעת עשיה כדלעיל סימן ט"ו ס"ב. וכ' בס' צאן קדשים וז"ל והנ"י כ' משום תולמ"ה. ואפשר דרש"י ס"ל כיון דהי' אמה ע"א הוי שיעו' טלית שהקטן מתכסה בו ראשו ורובו. ויכול לעשות ארבע ציצית על אותה חתיכה דלא הוי תולמ"ה מש"ה כ' רש"י דעל כנפי כולי עכ"ל ס' צ"ק הנ"ל. וא"כ שיעו' אמה על אמה. לפי דעת ס' צ"ק במחלוקת שנויה לדעת רש"י הוה שיעור ט"ק אמה על אמה. ולדעת הנ"י שכ' הטעם משום תולמ"ה ע"כ אמה ע"א אין בו שיעו' שהקטן מתכסה בו ראשו ורובו. ואמה של הש"ס בת ששה טפחים הוא שלשה רביע אמה מעהררי"ש. וא"כ אם אורך הטלית קטן ג' רביע אמה מעהררי"ש וגם רוחב ג' רביע אמה מעהרי"ש. יש מקום לסמוך על שיט' רש"י לפ"ד ס' צ"ק הנ"ל. אך לפמ"ש מ"א בסי' ט"ו ס"ק מ"ג אין ראי' מרש"י דגם רש"י נתכוין לטעם תולמ"ה עיין שם. א"כ אדרבא משמע דגם לרש"י אמה על אמה אין בו שיעור טלית: דלא ליתי אוירא דה"ג כו' לשון מושאל הוא זה. ועיק' הטעם שיהיו נכרים היטב ויהיה על הכתפים ג"כ תור' בגד ולא שם רצועות אבל אוירא דה"ג כו' לא שייך כאן לפמ"ש התוס' בעירובין דף י' ע"ב הובא במ"א לקמן סימן שס"ב ס"ק ט"ז וז"ל דאוירא דעלמא לא אמר' דאתי ומבטל מחיצתא אלא באויר שאני חושב כסתום עכ"ל ע"ש: (ס"ק א) קטן כו' דלא כמ"ש הב"ח דהטור חולק על הסמ"ק דבסמ"ק כ' קטן שהגיע לחינוך. וס"ל להב"ח דהיינו בן שש ובן שבע כ"א לפום חורפי' וא"כ חולק על הטור שכ' בן תשעה. ומ"א ס"ל דגם הגיע לחינוך שכ' סמ"ק ר"ל בן תשעה והיינו כדעת הטור. וכמ"ש התוס' בעירובין דף ב' ע"ב ד"ה שהגיע לחינוך כו' ומ"מ התוס' שם סיימו ולא נהירא עיין שם: ש"ע סָעִיף א
ב (ס"ק ב) כשהגדול לובשו משמע מלשונו כו' ז"ל הברייתא מנחות ד' מ' ת"ר טלית שהקטן מתכסה בו ראשו ורובו והגדול יוצא בו עראי לשוק חייבת אין הקטן מתכסה בו כו' אע"פ שהגדול יוצא בו עראי לשוק פטורה וכ' הרב"י שמהרי"א ומהריב"ח ס"ל דמה שאמרה הברייתא והגדול יוצא כו' אינו תנאי דאין הדבר תלוי כ"א בזה אם הקטן מתכס' בו ראשו ורובו אלא דאי הוי קתני טלית שהקטן מתכס' בו ראשו ורובו חייבת ה"א דהקטן כשמתכס' בו חייב לכן סיים והגדול כו' לאשמעי' דהחיוב הוא דוקא על הגדול כשלובשו אלא דמשערי' בקטן אי מתכסה ראשו ורובו ודייקו פי' זה. חדא דאי מ"ש והגדול כו' הוא תנאי ואפי הקטן מתכסה בו ר"ו. אי אין הגדול יוצא כו' פטור' א"כ בסיפא דקתני אין הקטן כו' ה"ל ג"כ לומר איפכא אם אין הגדול בו' אע"פ שהקטן מתכסה כו' פטור'. א"ו מ"ש והגדול יוצא כו' אינו תנאי ועוד מדכ' הרמב"ם כלשון הרב"י פה בש"ע ולא התנה דבעינן שיהי' גדול יוצא בו א"ו דאין זה תנאי אלא לפרש שלא נטעה מ"ש טלית שהקטן כו' חייבת ר"ל שהקטן חייב אם לבשו כנ"ל וא"כ הרמב"ם שהתחיל וכ' שיעור טלית שחייב כו' מבואר דהחיוב קאי על הטלית ולא על הקטן עכת"ד ומדכתב הרב"י ל' הדמב"ם דליכא למטעי דהחיוב על הקטן ואעפ"כ הצריך רמ"א לכתוב ודוקא כשהגדול כו' ע"כ ס"ל לרמ"א דמ"ש הברייתא והגדול יוצא כו' הוא תנאי דלא כמהרי"א ומהריב"ח הנ"ל: וכן משמע בטור שכ' ג"כ שיעור טלית להתחייב כו' כל שהקטן כו' והגדול כו' עכ"ל והב"ח כ' כו' עיקר כוונתו מה שהביא דברי הב"ח לאשמעי' שגם הב"ח ס"ל דמ"ש הברייתא והגדול יוצא כו' הוא תנאי כרמ"א גם כ' הב"ח דין חדש: וכ"מ בגמרא. ר"ל דמ"ש והגדול יוצא כו' הוא תנאי: דאי כפי' כו' דמ"ש והגדול יוצא אתי לאשמעינן דהחיוב דוקא על הגדול. ואף הרמב"ם כו'. רצה ליישב קושיית' על הרמב"ם הנ"ל: דמסתמא כשהקטן כו' ר"ל דוקא ברייתא דקתני קטן שתם הוצרך להתנות דוקא כשהגדול יוצא. אבל הרמב"ם שכ' קטן המתהלך לבדו כו' וקטן כזה ודאי אין הגדול מתבייש כו' ולא הוצרך להתנות: וכ"מ בראב"ד שכ' ע"ד הרמב"ם וז"ל יפה אמר (דבעינן קטן המתהלך לבדו) שלא בכל קטן משערי'. שהרי אמרו והגדול יוצא עראי. אלמא לאו בכל קטן משערי' עכ"ל. ואי ס"ל כפי' מהרי"א ומהריב"ח מאי ראי' מייתי הראב"ד וע"ד ראיי' מהרי"א ומהריב"ח השני' מה שלא אמרה הברייתא בסיפא גם להיפוך אם אין הגדול כו' אע"פ שהקטן כו' פטורה. צ"ל דהברייתא ס"ל דאתי ממילא מק"ו ממה שפטר' כשהקטן מתכסה כו' ואין הגדול יוצא כו' כ"ש להיפוך כשהגדול יוצא כו' ואין הקטן מתכסה גם כשהגדול יוצא מן הסתם קטן מתכסה ודברי הברייתא בהווה ולפי אורחא דמלתא: ש"ע סָעִיף א
ט״ז Taz
סָעִיף א
א שיעור טלית כו'. ל' הברייתא היא כך ת"ר טלית שהקטן מתכסה בו ראשו ורובו והגדול יוצא בו עראי לשוק חייבת אין קטן מתכסה בו ראשו ורובו אף על פי שהגדול יוצא בו עראי פטורה וסובר הרמב"ם ואחריו הש"ע דהעיקר בשיעור כיסוי הקטן וטעמם כיון דאמר בסיפא אע"פ שהגדול כו' ול"ק איפכא אם אין הגדול יוצא אע"פ שהקטן מתכסה פטור אע"כ שהכל תלוי בכיסוי הקטן והא דנקט התנא ברישא והגדול יוצא לרבותא נקטי' אלו יוצא בו גדול בקבע פשיטא דחייב ואז א"א לומר שום שיעור בכהוי קטן דזה פשוט אפי' שהקטן מתכסה בו כיון שגדול יוצא בקבע אלא אפי' באין יוצא כי אם עראי אפ"ה מקרי כסותך כיון דהקטן מתכסה והטור כתב כל' הברייתא רק שבגדול יוצא כתב וגדול אינו מתבייש לצאת כו' נראה דס"ל דתרתי בעי. והא דלא נקט בסיפא רק אם אין הקטן מתכסה ולא איפכא דהוא נלמד בק"ו דהא עיקר חיוב' הוא בגדול רק שמשערים בקטן וא"כ קמ"ל התנא רבותא דאע"ג דלגבי גדול מקרי עכ"פ בגד עראי אפ"ה פטור וכ"ש כשאינו בגד כלל לגדול דלא אכפת לן במה שמכסה הקטן וא"ל תרתי שיעורי ל"ל דהא לפי האמת חד שיעורא נינהו י"ל דלאו כל הקטנים שוים ובטור נקט קטן בן ט' שנים וגם בזה יש חילוק בין בן ט' לחבירו וגם במה שהגדול אינו מתבייש יש ג"כ לפעמים שהא' בוש יותר מחבירו ע"כ צרפו תרווייהו אהדדי ומ"ש הטור בן ט' שנים נ"ל דלמדו מדאיתא בהנזקין במתנית' תנא לענין קטני' הפעוטות דהיינו בן ט' ובן י' ואמרי' שם כל חד לפי חורפי' וקטן דהכא נמי אית' בבריית' ע"כ נפרשי' ביה כל מה שנוכל דהיינו שהוא יוצא ובא לבין הבריות לשאת ולתת דהיינו מבן ט' ולמעלה כנ"ל וב"י בשם מהר"י חביב כתב שדברי הטור הם שלא בדקדוק וגם בד"מ הביאו ומ"ש כאן רמ"א דוק' כשהגדול לובשו כו' לא נקט זה לשיעור אלא לענין חיוב בציצית כלומר דאין שום חיוב בציצית על הקטן רק החיוב על הגדול שלובשו לפעמים אבל עיקר השיעור בקטן וכעין שכתב בשם מהר"י חביב אבל לעד"נ כונת הטור כמ"ש וכבר צוחו כמה גדולים על ההמון עם שעושין ד' כנפות מבגד קטן וזכרו ג"כ במרדכי ומסיים לכך קורא ר' תגר על העושים בין בציצית בין בלא ציצית כי רפי' בידיה משום ספק להניח טלית בת ד' מפות בלא ציצית עכ"ל ע"כ מוטל על כל יראי שמים להזהיר שלא יברכו על בגד קטן כזה: ש"ע סָעִיף א
מִשְׁבְּצוֹת זָהָב — פרי מגדים על הט״ז Mishbetzot Zahav — Pri Megadim on the Taz
סָעִיף א
א שיעור עט״ז. גמרא מנחות מ״א א׳ והא דנקיט הגדול יוצא עראי (עב״י בשם מהרי״א ומהר״י חביב הבאתיו במ״א) רבותא היא כלומר אפילו שגדול אין יוצא בקבע כ״א עראי אפ״ה חייבת ומיהו אפי׳ אדם חשוב שא״י בזה עראי חייבת ובטור כתב וגדול אין מתבייש כלשון רש״י בגמרא משמע תנאי הוא לא רבותא גם פירוש מהרי״א א״א שהרי כתב שיעו״ר כמ״ש במ״א ומה שלא אמר בסיפא הך תנאי דאם אין גדול יוצא עראי דכ״ש הוא. ומ״ש וא״ל תרתי למה לי יראת דחוזר על דברי הר״מ וש״ע דלדבריהם חד שיעורא למה לי והגדול יוצא לרבותא וכעין קושיית המ״א ותירץ דלא הוה ידעינן באיזה קטן מיירי הברייתא לכן נתן שיעור זה דקטן וגדול סתם ב״א עראי ודאי היינו קטן בן ט׳ וכמ״ש הראב״ד ז״ל פ״ג מציצית לא בכל קטן אמרו שא״כ אין גדול יוצא עראי. ופירש דברי הר״ב בהג״ה דמסכים להמחבר דלא כמ״א שהרי בד״מ העתיקו לשון הב״י ומסכים עמו וכאן הפירוש כמהרי״א דלא בקטן מיירי דאין שום חיוב על הקטן. ויש לראות ודאי קטן שהגיע לחינוך בסימן י״ז חייב אביו לעשות לו ציצית בטליתו. ומיהו ודאי משערין ראשו ורובו של קטן כמות שהוא ואם בר שית משערין בראשו ורובו שלו חייב אביו מדרבנן להטיל בו ציצית. ואם בגד מתכסה בו ראשו ורובו אלא שהוא לבוש ביזוי ואין יוצא בו לשוק עראי וסתם ב״א יוצאין בו לב״ח דסובר תרתי בעינן וכ״ד הטור לט״ז אפשר דאין ה״נ דאין ראויין לברך על טלית כזה דבתר דעתו אזלינן. וצ״ע: ש"ע סָעִיף א
בְּאֵר הֵיטֵב Be’er Heitev
סָעִיף א
א ורובו של קטן. היינו כשהוא בן ט' בתשו' רמ"א מפלפל האיך יוצאין בד' כנפות הקטנים מזה השיעור ותי' דמוטב לילך בהם מלילך כל היום בלא ציצית ובד"מ סי' ט' כ' ללמד העם שיברכו בבוקר על טלית גדול ויפטרו את הקטן וילכו בו כל היום ומ"מ אם אפשר לאדם שיעשה גדול שהוא כשיעור מה טוב ומה נעים עכ"ל. וכ' מט"מ בשם מהרי"ל דיש לעשות הכתפים רחבים דלא ליתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ויבטל ליה. מ"א. ובספר פרי הארץ כ' בשם ספר דרך חכמה ששיעורו ג' רבעי אמה באורך וחצי אמה ברוחב ושיעור טלית גדול הוא שיכסה ראשו ורובו בעטיפה ויגיע עד החזה ע"ש. כ' האר"י ז"ל טלית קטן יותר טוב שלא יהי' בו בתי זרועות אם לבש הטלית ונתקפל קצת כדרך לובשי בגדים ואחר שנתקפל אין בו כשיעור כדי להתכסות ראשו ורובו כתב בתשו' בית יעקב סק"ו דכיון שעומד להתפשט כפשוט דמי אף שלא נתפשט עדיין והרי יש בו כשיעור ע"ש ועיין בבני חייא. הטלית קטן שיש בו כדי לכסות ראשו ורובו וע"י התפירה אין בו כשיעור פטור מציצית. שם סי' ס"ו וכ"כ בלקט הקמח: ש"ע סָעִיף א
ב עראי. ואם גדול מתבייש לצאת בו עראי לשוק אין לברך עליו. ואם הוא יוצא בטלית שאחרים אין יוצאין בו בטלה דעתו מ"א ועי' ט"ז עי' בשכנה"ג ובס' פרי הארץ סי' א' ובע"ת: ש"ע סָעִיף א
בִּיאוּר הַגְרָ״א Be’ur HaGra
סָעִיף א
א ס"א באורך וברוחב. א"ח וכן משמע לשון מתכסה בו: ודוקא כו'. טור וגמרא שם וכפירש"י והרמב"ם וש"ע השמיטו ופירש רי"א ורי"ח דמ"ש והגדול כו' לא לשיעורא אלא לדינא אם הגדול לובשו עראי דחייב דקטן לאו בר חיובא הוא וז"ש בסיפא אין הקטן כו' אע"פ כו' ולא קאמר או שאין הגדול כו'. וקשה להולמו כמ"ש מ"א דא"כ ל"ל יוצא הל"ל לובשה ועוד תיקשי למ"ד חובת טלית ועוד מאי פריך והא אנן תנן אין כו' ואין לומר דפריך אמ"ש דוקא שהקטן מתכסה כו' דזה לא שייך לארעי ובלא"ה א"א ליישב שהיא מפרש בפירושו לפ"ט דכלאים אין עראי בלבישתן וכ"כ בחיבורו בפ"י הלכה י"ח וא"כ מאי פריך הגמ' וע"כ גירסא אחרת ה"ל להרמב"ם ומזה למד דין הנ"ל המתהלך לבדו כו' דוק אבל הטור והג"ה מפרשים כפירש"י דלא כרי"ח: ש"ע סָעִיף א
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Eshel Avraham, Mishbetzot Zahav): Warsaw 1877 edition. באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org (GNU FDL 1.3)