א כָּל בְּרָכָה שֶׁאֵין בָּהּ הַזְכָּרַת שֵׁם וּמַלְכוּת, אֵינָהּ בְּרָכָה; וְאִם דִּלֵּג שֵׁם אוֹ מַלְכוּת, יַחֲזֹר וִיבָרֵךְ; וַאֲפִלּוּ לֹא דִּלֵּג אֶלָּא תֵּבַת הָעוֹלָם, לְבַד, צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ, דְּמֶלֶךְ לְבַד אֵינָהּ מַלְכוּת.
א סָעִיף א (א) כל ברכה - היינו בין ברכת הנהנין ובין ברכת המצות בין ברכה ארוכה שיש בה פתיחה וחתימה בין שאין בה אלא פתיחה בלבד חוץ מברכה הסמוכה לחברתה דנמשכת לברכה הקודמת לה שיש בתחלתה שם ומלכות:
ב סָעִיף א (ב) שם ומלכות - והא דבתפלת י"ח לא תקנו מלכות תירץ ב"י בשם הרא"ש דברכה ראשונה כיון דאית בה האל הגדול חשוב כמו מלכות וכולהו בתרה דראשונה גרירא ועי"ש עוד תירוצים:
ג סָעִיף א (ג) ואם דילג וכו' - אבל אם דילג תיבת אתה אינו מעכב בדיעבד:
ד סָעִיף א (ד) שם וכו' - היינו שלא אמר כלל אזכרה אבל אם אמר אזכרה אחת כגון אדני או אלהינו יצא:
ה סָעִיף א (ה) יחזור ויברך - המחבר מיירי לענין פתיחת הברכה דאית בה שם ומלכות וה"ה לענין ברכה שיש בה חתימה אם דילג השם בחתימה הוי כלא חתם כלל:
ו סָעִיף א (ו) דמלך לבד וכו' - ובספר אבן העוזר חולק ע"ז ועיין בבה"ל מה שכתבנו בזה:
א סָעִיף א שם ומלכות. והא דבתפלת י"ח לא תקנו מלכות תי' ב"י בשם רוקח דדוקא בברכה שהיא הודאה להקב"ה תקנו כן אבל תפלה אינה אלא על קבועת צרכיו ולעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל הלכך לא תקנו בה מלכות עכ"ל. ועוד כ' בשם הרא"ש וברכ' ראשונה של י"ח כיון דאיתא בה האל הגדול חשוב כמו מלכות כו' ונרא' דאע"ג דבשאר ברכות י"ח לית בהו האל הגדול מ"מ כולהו בתר' דראשונה גרירי דהויין ברכ' הסמוכה לחברתה:
א סָעִיף א שם ומלכות. והא דבתפלת י"ח לא תקנו מלכות תירץ ב"י בשם הרא"ש דברכה ראשונה כיון דאית בה האל הגדול חשוב כמו מלכות וכולהו בתרא דראשונה גרירא. כתב הרמב"ם פי"א מברכות העושה מצוה ולא בירך אם היא מצוה שעדיין עשייתה קיימת כגון ציצית תפילין וסוכה מברך אחר שנתעטף אבל אם שחט או כסה או מל בלא ברכה אינו חוזר ומברך אחר עשייה וכן כל כיוצא בזה עיין מ"א. (ועיין בספר אבן העוזר שתמה על פסק ש"ע באם דילג מלת העולם דצריך לחזור ולברך ע"ש):
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.