Shulchan Aruch, Orach Chayim 679 — שולחן ערוך, אורח חיים תרעט
א בְּעֶרֶב שַׁבָּת מַדְלִיקִין נֵר חֲנֻכָּה תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ נֵר שַׁבָּת. הַגָּה: וּמְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם כְּמוֹ בַּחֹל, אַף עַל פִּי שֶׁמַּדְלִיקִין בְּעוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל (ת"ה סי' ק"ב).
מִשְׁנָה בְּרוּרָה Mishnah Berurah
סָעִיף א
א (א) נר חנוכה תחלה - כדי לצאת דעת הי"א דס"ל דאי ידליק של שבת תחלה קבליה לשבת ואיתסר עליה מלאכה אבל רוב פוסקים חולקים ע"ז וס"ל דלא תליא קבלת שבת בהדלקת הנר וע"כ אם הדליק של שבת ולא קיבל שבת במחשבתו יכול להדליק אח"כ וכ"ז באיש המדליק אבל אשה המדלקת כיון שהמנהג שמסתמא מקבלת שבת בהדלקתה א"כ לא תדליק שוב של חנוכה אלא תאמר לאחר להדליק והוא יברך אקב"ו להדליק בשבילה אבל ברכת שעשה נסים וכן שהחיינו ביום א' יכולה בעצמה לברך: ש"ע סָעִיף א
ב (ב) בעוד היום גדול - ודוקא אחר פלג המנחה שהוא שעה ורביע קודם הלילה כמ"ש בריש סי' תרע"ב. וכבר כתבנו בשם האחרונים דצריך ליתן בה שמן עד שידלק חצי שעה אחר צאת הכוכבים וכן במדליק נרות ואם אין לו כ"כ שמן ונרות גדולות יראה עכ"פ אחת מהן שיהיה דולקת השיעור הזה וכתבו האחרונים דנכון לכתחלה שיתפלל מנחה תחלה ואח"כ ידליק: ש"ע סָעִיף א
מָגֵן אַבְרָהָם Magen Avraham
סָעִיף א
א בערב שבת וכו'. ובדיעבד אם הדליק של שבת ולא קיבל שבת במחשבתו יכול להדליק אח"כ (לבוש) ונ"ל דבאשה המדלקת כיון שהמנהג שמקבל' שבת בהדלקתה כמ"ש סי' רס"ג ס"י א"כ לא תדליק שוב של חנוכה אלא תאמר לאחר להדליק [עמ"ש ס"ס תרע"ו]: ש"ע סָעִיף א
ב בעוד היום גדול. משום דא"א בע"א חשוב הכשר מצוה [ת"ה] ונ"ל דוקא אחר פלג המנחה כמ"ש סי' תרע"ב וכ"מ בב"ח: ש"ע סָעִיף א
אֵשֶׁל אַבְרָהָם — פרי מגדים על המגן אברהם Eshel Avraham — Pri Megadim on the Magen Avraham
סָעִיף א
א בע״ש עמ״א חילק בין איש דלא מיתסר בהדלקת נר שבת דיוכל להדליק נ״ח אח״כ אבל אשה דרכה לקבל שבת אסורה להדליק נ״ח וזה דעת הלבוש ועט״ז מזה ועא״ר בזה י״ל לכאורה דקיי״ל כל מילי דאיהו לא מצי עביד לא מצי משוי שליח וא״כ אם קבל שבת בפירוש צ״ע איך יאמר לאחר להדליק בשבילו דנראה מטעם שליחות והא איהו כבר קבל שבת וי״ל דלאו שליחות ממש הוי כיון שממונו הוא ואחר מעשה קוף עביד ומ״מ ברכות איך מברך אחר ואף שומע כעונה צ״ע. ועסי׳ תרע״ו במ״א אות ד׳ (ט״ס תרע״ז) והנה ב׳ ברכות שהחיינו ונסים ובליל ב׳ נסים יוכל לברך בעצמו כמו הרואה כבסי׳ תרע״ו ס״ג: ש"ע סָעִיף א
ב בעוד עמ״א אחר פלג המנחה ומשמע שצריך ליתן שמן בנר שידליק בצ״ה שיעור ח״ש ועסי׳ תרע״ב ולבוש כאן כתב בפי׳ שהרי הנר ידלוק אחר השקיעה וצ״ע שאין העולם נזהרין כמדומה בזה ע״כ ראוי ליזהר שיתן שמן או נר גדול שידליק ח״ש בצ״ה וצ״ע ועסי׳ תרע״ג בט״ז ט׳: ש"ע סָעִיף א
מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל Machatzit HaShekel
סָעִיף א
א (ס"ק א) בע"ש כו'. ונ"ל דבאשה המדלקת כיון שהמנהג כו'. אבל באיש ליכא מנהגא כמ"ש מ"א לעיל סי' רס"ג ס"ק ח"י לכן בדיעבד מודה להלבוש. דלא כמ"ש הט"ז פה דגם באיש אם הדליק נר שבת אסור להדליק נ"ח. עמ"ש ס"ס תרע"ו בשם הב"ח דאפי' אדם שכבר הדליק נ"ח יכול להדליק ולברך לאשה. ועיין שם אם צריכה לעמוד אצלו: ש"ע סָעִיף א
ב (ס"ק ב) בעוד כו'. נ"ל דוקא אחר פלג המנחה. ונלע"ד דמ"מ צריך ליתן שמן כדי שידלק חצי שעה אחר צאת הכוכבים. דמה שדול' קודם צ"ה ניהו דהוי הכשר מצוה ורשאי לברך. הואיל וא"א בענין אחר. מכל מקום ידי מצוה לא יצא במה שדולק קודם צ"ה דלא כמו שראיתי בס' ח"מ שכתב במסקנת דבריו וז"ל עכ"פ יש לנהוג לאחר ההדלקה כל מה דאפשר וליתן שמן ג"כ שתדלק עד אחר סוף השקיעה עכ"פ דהיינו צאת הכוכבים ואז יוצא ידי כלם עכ"ל. ולבבי לא כן ידמה אלא לא יצא לכ"ע כ"א לדעת הקובץ שהובא בד"מ סי' תרע"ב שכ' שבזמן הזה אפי' בחול א"צ ליתן שמן כשיעור חצי שעה ע"ש. אבל לדידן דגם בזה"ז מצריכים שיעור ה"ה בע"ש דלא עדיף ממי שהוא טרוד בחול מותר להדליק מפלג המנחה ואילך. ומ"מ צ"ל בה שמן כשיעור שתדלק חצי שעה אחר צ"ה כמ"ש לעיל סי' תרע"ב: ש"ע סָעִיף א
ט״ז Taz
סָעִיף א
א נ"ח תחלה. דאי ידליק של שבת תחלה קבלי' לשבת ואתסר עליה מלאכה כ"כ בה"ג. והתוס' חולקי' וס"ל דלא תליא קבלת שבת בהדלק' הנר ולדידן שיש מנהג פשוט שהאשה המדלק' נר שבת מקבל' שבת עלי' ואסור' במלאכה רק אחרי' בני הבית עדיין מותרי' ע"כ איש שמדליק נר שבת ושכח להדליק של חנוכה אסור לו להדליק של חנוכ' אח"כ אלא יתן לאחד מבני ביתו להדליק' ולא כלבוש שמתיר בדיעבד בזה להדליק אח"כ כיון שלא קבל בפירוש שבת: ש"ע סָעִיף א
מִשְׁבְּצוֹת זָהָב — פרי מגדים על הט״ז Mishbetzot Zahav — Pri Megadim on the Taz
סָעִיף א
א נר חנוכה תחלה עט״ז עמ״א א׳ ובא״ר לחלק בין איש לאשה ואפילו באשה צדד שם. עב״י ובד״מ דברי התוס׳ צריך שבת תחלה תדיר ושאין תדיר תדיר קודם ועב״ח ופר״ח כמו בר״ח טבת בשבת הפטורה בחנוכה איכא פרסומי ניסא ותדיר קודם ומ״מ כיון דרוב פעמים מקבלים שבת בהדלקת נ״ש ע״כ נ״ח קודם דלמא משתלי ואטו שבתות השנה דעלמא ובתרע״ח נר ביתו קודם שלוש ביתו ולא תדיר קודם התם נדחית נר חנוכה לגמרי ודאי פרסום עדיף אי לאו שלום ביתו. ולכאורה נראה בערב שבת יזמין תחלה נ״ח בשמן ופתילות ולא יזמין השרגות עם הנרות על השולחן לנר שבת דיש לומר כל שאין שניהם לפניו לא אמרינן תדיר קודם ואין עת האסף פה. גם דלא ליהוי ככסופא לנר שבת ע״כ טוב לעשות כן. ויתן שמן בנרות כשיעור שידליק בליל שבת חצי שעה עיין לבוש ובמ״א כתבנו מזה: ש"ע סָעִיף א
בְּאֵר הֵיטֵב Be’er Heitev
סָעִיף א
א ואח"כ. וכתב הלבוש דמי שהדליק של שבת תחלה ולא קבל שבת במחשבתו שיכול להדליק אח"כ ע"ש. וט"ז חולק עליו וכתב דאינו יכול להדליק הואיל לדידן שיש מנהג פשוט שהאשה המדלקת נר שבת מקבלת שבת עליה ואסור' במלאכה רק אחרים בני בית עדיין מותרים ע"כ איש שמדליק נר שבת ושכח להדליק של חנוכה אסור לו להדליק של חנוכה אחר כך אלא יתן לאחד מבני ביתו להדליק ע"ש. ונ"ל דבאשה המדלקת כיון שהמנהג שמקבלת שבת בהדלקתה כמ"ש סי' רס"ג ס"י א"כ לכ"ע לא תדליק שוב של חנוכה אלא תאמר לאחר להדליק. מ"א ע"ש: ש"ע סָעִיף א
ב גדול. דוקא אחר פלג המנחה. ב"ח: ש"ע סָעִיף א
בִּיאוּר הַגְרָ״א Be’ur HaGra
סָעִיף א
א ס"א בע"ש. הוא דעת בה"ג בסי' רס"ג ס"י: ומברך. עמ"א בשם ת"ה ועתוס' דפ"ק דיבמות ו' א' ד"ה שכן. ונראה לר"י כו' ואפ"ה ה"א דדחי. אבל ברשב"א ור"ן משמע דוקא משתשקע חמה או קודם. ע"ש: ש"ע סָעִיף א
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Eshel Avraham, Mishbetzot Zahav): Warsaw 1877 edition. באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org (GNU FDL 1.3)