Shulchan Aruch, Orach Chayim 75 — שולחן ערוך, אורח חיים עה
א טֶפַח מְגֻלֶּה בְּאִשָּׁה בְּמָקוֹם שֶׁדַּרְכָּהּ לְכַסוֹתוֹ, אֲפִלּוּ הִיא אִשְׁתּוֹ, אָסוּר לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע כְּנֶגְדָּהּ: הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּוְקָא בְּאִשְׁתּוֹ, אֲבָל בְּאִשָּׁה אַחֶרֶת אֲפִלּוּ פָּחוֹת מִטֶּפַח הֲוָה עֶרְוָה (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פֶּרֶק ג') וְנִרְאֶה מִדִּבְרֵי הָרֹא"שׁ דְּטֶפַח בְּאִשָּׁה עֶרְוָה אֲפִלּוּ לְאִשָּׁה אַחֶרֶת, רַק שֶׁבְּעַצְמָהּ יְכוֹלָה לִקְרוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא עֲרֻמָּה כְּדִלְעֵיל סי' ע"ד.
ב שֵׂעָר שֶׁל אִשָּׁה שֶׁדַּרְכָּהּ לְכַסוֹת, אָסוּר לִקְרוֹת כְּנֶגְדּוֹ: הַגָּה: אֲפִלּוּ אִשְׁתּוֹ אֲבָל בְּתוּלוֹת שֶׁדַּרְכָּן לֵילֵךְ פְּרוּעוֹת הָרֹאשׁ, מֻתָּר: הַגָּה: וְה"ה הַשְּׂעָרוֹת שֶׁל נָשִׁים שֶׁרְגִילִין לָצֵאת מִחוּץ לְצַמָּתָן (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ"א) וְכָל שֶׁכֵּן שְׂעַר נָכְרִית, אֲפִלּוּ דַּרְכָּהּ לְכַסּוֹת (הַגָּהוֹת אַלְפָסִי הַחֲדָשִׁים):
ג יֵשׁ לִזָּהֵר מִשְּׁמִיעַת קוֹל זֶמֶר אִשָּׁה בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע הַגָּה: וַאֲפִלּוּ בְּאִשְׁתּוֹ, אֲבָל קוֹל הָרָגִיל בּוֹ אֵינוֹ עֶרְוָה (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם אֹהֶל מוֹעֵד וְהַג"מ).
ד אָסוּר לִקְרוֹת כְּנֶגֶד עֶרְוָה אֲפִלּוּ שֶׁל עַכּוּ"ם, וְכֵן כְּנֶגֶד עֶרְוַת קָטָן אָסוּר: וְיֵשׁ מַתִּירִין נֶגֶד עֶרְוַת קָטָן, כָּל זְמַן שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְבִיאָה (רַבֵּנוּ יְרוּחָם הָרֹא"שׁ פֶּרֶק מִי שֶׁמֵּתוֹ וּמהר"א מִפְּרַאג) וְכֵן עִקָּר וְעַיֵּן בְּיוֹרֵה דֵּעָה סִימָן רס"ה.
ה עֶרְוָה בַּעֲשָׁשִׁית וְרוֹאֶה אוֹתָהּ דֶּרֶךְ דָּפְנוֹתֶיהָ, אָסוּר לִקְרוֹת כְּנֶגְדָּהּ, דִּכְתִּיב וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר, וְהָא מִתְחַזְּיָא.
ו הָיְתָה עֶרְוָה כְּנֶגְדּוֹ וְהֶחֱזִיר פָּנָיו מִמֶּנָּה, אוֹ שֶׁעָצַם עֵינָיו, אוֹ שֶׁהוּא בַּלַּיְלָה, אוֹ שֶׁהוּא סוּמָא, מֻתָּר לִקְרוֹת, דְּבִרְאִיָּה תָּלָה רַחֲמָנָא, וְהָא לָא חָזֵי לָהּ:
English Summary
A high-level overview of the main points in this siman and how the poskim discuss them. It is not the final word on any halacha.
Reading Kriyat Shema facing an uncovered part of a woman's body, her hair or her singing voice, or facing ervah (nakedness), and what helps when it is in front of him.
seif 1 The Mechaber rules that one may not read Kriyat Shema facing a tefach (handbreadth) of a woman's body that is uncovered in a place she normally covers, even if she is his wife. The Mishnah Berurah explains that looking at such a place leads a man to hirhur (improper thoughts), so it counts as ervah. No davar shebikdusha (words of holiness) may be said facing it. The face, the hands, and bare feet are permitted where the local custom is to leave them uncovered, since a man who is used to seeing them is not led to hirhur. The arms and the shok (the leg above the foot) are forbidden even where women go with them uncovered in an immodest way. The Mishnah Berurah stresses that all this concerns only Kriyat Shema. Looking at a woman for pleasure is forbidden at all times, even looking at her little finger, under the prohibition "do not stray after your eyes." He also holds that one who read facing such a place without meaning to look need not read Kriyat Shema again.
The Rema cites a view (Hagahot Maimoniyot) that the full tefach is needed only for his wife, and that with another woman even less than a tefach is ervah. The Aruch HaShulchan disagrees. He holds that the Rambam and the Behag require a full tefach for any woman. He reads the Rambam this way: less than a tefach forbids reading only when one looks at it, and a full tefach forbids reading even when one does not look. The Rema adds that the Rosh seems to hold that a tefach is ervah even for another woman, though a woman may read Kriyat Shema herself while unclothed (as in siman 74). The Mishnah Berurah writes that the Rashba disagrees. A woman may read when she herself is unclothed, so uncovering is ervah only for men, because of hirhur, and another woman may read facing her. The later poskim agree with the Rashba. The Mishnah Berurah adds that by all views this applies only where the uncovered woman is sitting, so that the lower part of her body is not seen. The Aruch HaShulchan also rules leniently, like the Rashba.
seif 2 The Mechaber forbids reading facing the hair of a woman who normally covers it, and the Rema adds that this holds even for his wife. The Mechaber permits reading facing unmarried girls (betulot) who normally go with their hair uncovered (following the Mishnah in Ketubot, as the Gra notes). The Rema adds two more cases. Hairs that usually come out beyond the tzamah do not forbid reading. The Mishnah Berurah explains that the tzamah is a cloth, worn in addition to the hat, that holds the hair in. A wig (sei'ar nochrit) does not forbid reading either, even on a woman who normally covers her hair. The Mishnah Berurah explains that the Rashba, the source of the Rema's lenient ruling, is lenient only about the little hair that the tzamah cannot hold in, since men are used to seeing it. The Mishnah Berurah rules that the hair of a woman who must cover it is ervah even at home, even if she covers it only in the street. It is ervah even where the women of that place go uncovered, since covering the hair is required by law. He cites the verse "and he shall uncover the woman's head" as showing a Torah prohibition. The Magen Avraham cites the Zohar, which is very strict that no hair of a woman be seen, and writes that it is proper to follow it. On the wig, the Mishnah Berurah notes that some disagree with the Rema. He cites the Pri Megadim that women may rely on the Rema (based on the Shiltei HaGiborim) where women go out in uncovered wigs. He also cites the Magen Giborim, which is strict here and writes that where that is not the local custom, the strict view is right, because of marit ayin (how it looks to others). The Aruch HaShulchan writes with grief that in his time even married women commonly went with their hair uncovered. He concludes that one may still pray and say brachot facing them. Since most women went that way, their hair is like the uncovered parts of the body and brings no hirhur.
seif 3 The Mechaber writes that one should be careful not to hear a woman singing while reading Kriyat Shema. The Gra explains this cautious wording. Some poskim apply the Gemara's statement about a woman's voice to Kriyat Shema, and the Rosh, the Tur and the Rambam do not. The Mechaber takes the first view into account. The Rema adds that this holds even for his wife, but a voice he is used to is not ervah. The Magen Avraham applies it even to an unmarried woman, and he notes that a woman's speaking voice is permitted. The Mishnah Berurah writes that one who read while hearing a woman sing reads Kriyat Shema again without its brachot. One who is among non-Jews and cannot stop the singing may still read and say brachot, since the singing is not ervah by Torah law. Otherwise, living among non-Jews, he would have to stop learning Torah and praying. He must concentrate on his words and not on the song. The Aruch HaShulchan holds that the prohibition applies only to singing with the mouth, not to playing an instrument.
seif 4 The Mechaber forbids reading facing ervah, even that of a non-Jew or of a katan (a minor). The Mishnah Berurah gives the source, the verse "your camp shall be holy, velo yira'eh becha ervat davar (no unseemly thing shall be seen among you)." The Chachamim learned from it that whenever one reads Kriyat Shema, prays or learns Torah, no ervah may face him within his field of vision, and he may not be unclothed himself. The Rema cites a view that permits reading facing a minor's ervah while the child is not yet of an age for relations, and he writes that this is the main view. The Mishnah Berurah gives the ages: until nine for a boy, and until three for a girl. The Magen Avraham writes that the mohel (who performs the brit milah) should not hold the ervah while he says the bracha. The Mishnah Berurah cites the Pri Megadim that today the mohel should hold it, because of the danger, since mohalim are less expert. He adds that the Gra (Yoreh De'ah 265) also rules against the Magen Avraham. The Aruch HaShulchan records both customs.
seif 5 The Mechaber forbids reading facing ervah inside an asheshit (a glass lantern) when it can be seen through the glass. The reason is that the verse forbids the ervah to be seen, and here it is seen. The Mishnah Berurah and the Aruch HaShulchan apply the same rule to a thin garment through which the ervah, or a woman's skin in a covered place, can be seen. The Mishnah Berurah adds that it is forbidden even when the ervah is in another house and seen through a glass window, and that one who read in that case must read Kriyat Shema again. Here, he writes, closing the eyes helps by all views, since the ervah is at least covered.
seif 6 The Mechaber permits reading when an ervah is facing him in four cases: he turned his face away (following the Rambam, as the Gra notes), he closed his eyes, it is night, or he is blind. The reason he gives is that the Torah made the prohibition depend on seeing, and he does not see the ervah. The Taz questions this. The Gemara's wording is "it is visible," not "he sees," so reading is forbidden as long as the ervah faces him and can be seen. The Magen Avraham cites the Bach, the Mordechai, the Rokeach and the Yerushalmi that only turning away helps. The Taz adds that turning away means turning the whole body to face another direction. The Aruch HaShulchan explains that the verse means the ervah must not be able to be seen, and others standing where he stands could see it. The Mishnah Berurah and the Aruch HaShulchan conclude that the later poskim agree that only turning the whole body helps. The Mishnah Berurah draws the result. One who is himself unclothed has no way to say words of Torah. He may still think them, since only speech is forbidden.
This English summary is for review purposes only. It is not a halachic source and is not to be used for a halachic ruling. Suggestions or corrections are welcome: please add them to the comments section below. Go to the comments ↓ Each comment is reviewed by a TorahSages editor.
English summary © 2026 TorahSages · CC BY-NC-ND 4.0 · torahsages.com/library/shulchan-aruch/orach-chayim/75 · Copyright & Licensing
מִשְׁנָה בְּרוּרָה Mishnah Berurah
סָעִיף א
א (א) במקום שדרכה - מפני שזה מביא לאדם לידי הרהור כשמסתכל בו בכלל ערוה היא ואסור לקרות או להזכיר שום דבר שבקדושה נגד זה כמו נגד ערוה ממש ולפי מה שביארנו לקמן סעיף ו' בשם האחרונים דנגד ערוה ממש אסור אפילו בעוצם עיניו עד שיחזיר פניו ה"ה בזה ויש מתירין בזה אם הוא נזהר מלראות כלל. וכשא"א בענין אחר נראה דיש לסמוך ע"ז: ש"ע סָעִיף א
ב (ב) לכסותו - אבל פניה וידיה כפי המנהג שדרך להיות מגולה באותו מקום וכן בפרסות רגל עד השוק [והוא עד המקום שנקרא קניא בל"א] במקום שדרכן לילך יחף מותר לקרות כנגדו שכיון שרגיל בהן אינו בא לידי הרהור ובמקום שדרכן לכסות שיעורן טפח כמו שאר גוף האשה אבל זרועותיה ושוקה אפילו רגילין לילך מגולה כדרך הפרוצות אסור: ש"ע סָעִיף א
ג (ג) אשתו - ולכן צריך ליזהר בשעה שמינקת ומגולה דדיה שלא לדבר אז שום דברי קדושה: ש"ע סָעִיף א
ד (ד) אסור לקרות - עיין בפמ"ג שהביא דיעות לענין דיעבד בזה אם צריך לחזור ולקרות כמו לענין ערוה גמורה ובדה"ח משמע דאפילו בדיעבד צריך לחזור ולקרות ומ"מ נ"ל דכשלא נתכוין להסתכל אין להחמיר בדיעבד לחזור ולקרות אף באשה אחרת: ש"ע סָעִיף א
ה (ה) אבל וכו' - עיין בנשמת אדם שכתב דלכו"ע זה לא הוי אלא מדרבנן ומהני בזה עצימת עינים וכן בשער אשה המבואר בס"ב: ש"ע סָעִיף א
ו (ו) באשה אחרת - בין פנויה בין א"א =אשת איש=: ש"ע סָעִיף א
ז (ז) פחות מטפח - ואם השוק מגולה י"א דאפילו באשתו ופחות מטפח אסור לקרות נגדה שהוא מקום הרהור יותר משאר איברים. וכ"ז לא איירי אלא לענין איסור ק"ש דהאיסור הוא להרבה פוסקים לקרות נגד המגולה אפילו בלא מכוין לאיסתכולי אבל לענין איסור הסתכלות לכו"ע המסתכל באשה אפילו באצבע קטנה כיון שמסתכל בה להנות עובר בלאו דלא תתורו אחרי עיניכם ואמרו שאפילו יש בידו תורה ומע"ט לא ינקה מדינה של גיהנם וראיה בעלמא לפי תומו בלא נהנה שרי אם לא מצד המוסר ובספר מנחת שמואל הוכיח דאדם חשוב יש לו ליזהר בכל גווני. וכתב הפמ"ג דבמקומות שדרך להיות מכוסה [כגון זרועותיה וכה"ג שאר מקומות הגוף] אף ראיה בעלמא אסור וכתבו הפוסקים דבתולות דידן בכלל נידות הם משיגיעו לזמן ווסת ובכלל עריות הם: ש"ע סָעִיף א
ח (ח) מדברי הרא"ש וכו' - אבל הרשב"א חולק ע"ז וטעמו דס"ל דכי היכי דבעצמה יכולה לקרות כשהיא ערומה אלמא דאין בגילוי כל גופה משום ולא יראה בך ערות דבר אלא לאנשים ומשום הרהור כן אף אשה אחרת מותרת לקרות ולהתפלל נגדה כשהיא ערומה והאחרונים מסכימים עם הרשב"א ודעתם דגם הרא"ש מודה לזה. ודע עוד דלכו"ע אין מותר לקרות נגדה כשהיא ערומה רק כשהיא יושבת כדי שלא יהא פניה שלמטה נראית אבל כשהיא עומדת דינה כמו נגד ערות איש ואפילו ברשות אחרת אסור: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ט (ט) של אשה - ושער של איש אפילו של ערוה היוצא דרך נקב שבבגדו מותר לקרות כנגדו אבל אם הכיס נראה הוי ערוה: ש"ע סָעִיף ב
י (י) שדרכה לכסותו - ואפילו אם אין דרכה לכסותו רק בשוק ולא בבית ובחצר מ"מ בכלל ערוה היא לכו"ע אפילו בבית ואסור שם לקרות נגדה אם נתגלה קצת מהן. ודע עוד דאפילו אם דרך אשה זו וחברותיה באותו מקום לילך בגילוי הראש בשוק כדרך הפרוצות אסור וכמו לענין גילוי שוקה דאסור בכל גווני וכנ"ל בסק"ב כיון שצריכות לכסות השערות מצד הדין [ויש בזה איסור תורה מדכתיב ופרע את ראש האשה מכלל שהיא מכוסה] וגם כל בנות ישראל המחזיקות בדת משה נזהרות מזה מימות אבותינו מעולם ועד עתה בכלל ערוה היא ואסור לקרות כנגדן ולא בא למעט רק בתולות שמותרות לילך בראש פרוע או כגון שער היוצא מחוץ לצמתן שזה תלוי במנהג המקומות שאם מנהג בנות ישראל בזה המקום ליזהר שלא לצאת אפילו מעט מן המעט חוץ לקישוריה ממילא בכלל ערוה היא ואסור לקרות כנגדן וא"ל מותר דכיון שרגילין בהן ליכא הרהורא וכדלקמיה: ש"ע סָעִיף ב
יא (יא) בתולות - ובתולות ארוסות אסורות לילך בגילוי הראש וה"ה בתולות שנבעלו צריכין לכסות הראש ומ"מ אם זינתה ואינה רוצה לצאת בצעיף על ראשה כדרך הנשים אין יכולין לכופה: ש"ע סָעִיף ב
יב (יב) שדרכן וכו' - עיין במ"א שכתב דלא ילכו בגילוי הראש רק אם שערותיהן קלועות ולא סתורות אבל המחצית השקל והמגן גבורים מקילין בזה. כתב הח"א נכריות שאינן מוזהרות לכסות שערן צ"ע אם דינן בזה כבתולות: ש"ע סָעִיף ב
יג (יג) שרגילין וכו' - ר"ל ומותר לקרות בזה אפילו נגד אשה אחרת דכיון דרגילין בהן ליכא הרהורא אבל לכוין להסתכל באשה אחרת אפילו בשערות שמחוץ לצמתן אסור [א"ר]: ש"ע סָעִיף ב
יד (יד) לצאת וכו' - ר"ל שמלבד כובע שעל ראשה יש לה צמת והוא בגד המצמצם השער שלא יצאו לחוץ ואותו מעט שא"א לצמצם ויוצא מהצמת ע"ז מקיל הרשב"א [חתם סופר סימן ל"ו עי"ש] ובזוהר פרשה נשא החמיר מאוד שלא יתראה שום שער מאשה דגרמא מסכנותא לביתא וגרמא לבנהא דלא יתחשבון בדרא וסטרא אחרא לשרות בביתא וכ"ש אם הולכות בשוקא כך ע"כ בעאי איתתא דאפילו קורות ביתה לא יחמון שערה חדא מרישאה ואי עבדית כן מה כתיב בניך כשתילי זיתים מה זית וכו' בנהא יסתלקון בחשובין על שאר בני עלמא ולא עוד אלא דבעלה מתברך בכל ברכאן דלעילא וברכאן דלתתא בעותרא בבנין ובני בנין עכ"ל בקיצור וכתב המ"א דראוי לנהוג כהזוהר וביומא איתא במעשה דקמחית בזכות הצניעות היתירה שהיתה בה שלא ראו קורות ביתה אמרי חלוקה יצאו ממנה כהנים גדולים: ש"ע סָעִיף ב
טו (טו) שער נכרית - קרי נכרית להשער שנחתך ואינו דבוק לבשרה וס"ל דע"ז לא אחז"ל שער באשה ערוה וגם מותר לגלותה ואין בה משום פריעת הראש ויש חולקין ואומרים דאף בפיאה נכרית שייך שער באשה ערוה ואיסור פריעת ראש וכתב הפמ"ג דבמדינות שיוצאין הנשים בפיאה נכרית מגולה יש להם לסמוך על השו"ע ומשמע מיניה שם דאפילו שער של עצמה שנחתך ואח"כ חברה לראשה ג"כ יש להקל ובספר מגן גבורים החמיר בזה עי"ש. וכתב עוד שם דאם אין מנהג המקום שילכו הנשים בפאה נכרית בודאי הדין עם המחמירין בזה משום מראית העין עי"ש: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
טז (טז) יש ליזהר וכו' - ובדיעבד אם קרא חוזר וקורא בלא הברכות עיין בביאור הגר"א ופמ"ג: ש"ע סָעִיף ג
יז (יז) זמר אשה - אפילו פנויה אבל שלא בשעת ק"ש שרי אך שלא יכוין להנות מזה כדי שלא יבוא לידי הרהור וזמר אשת איש וכן כל העריות לעולם אסור לשמוע וכן פנויה שהיא נדה מכלל עריות היא ובתולות דידן כולם בחזקת נדות הן משיגיע להן זמן וסת. וקול זמר פנויה נכרית היא ג"כ בכלל ערוה ואסור לשמוע בין כהן ובין ישראל. ומ"מ אם הוא בדרך בין העכו"ם או בעיר והוא אנוס שא"א לו למחות כיון דלא מצינו דמקרי ערוה מדאוריית' מותר לקרות ולברך דאל"כ כיון שאנו שרויין בין העכו"ם נתבטל מתורה ותפלה וע"ז נאמר עת לעשות לד' הפרו תורתך אך יתאמץ לבו לכוין להקדושה שהוא עוסק ולא יתן לבו לקול הזמר: ש"ע סָעִיף ג
יח (יח) הרגיל בו - ר"ל כיון שרגיל בו לא יבוא לידי הרהור ואפילו מא"א ואפ"ה אסור לכוין להנות מדיבורה שהרי אפילו בבגדיה אסור להסתכל להנות: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
יט (יט) כנגד ערוה - דכתיב כי ד' אלהיך מתהלך בקרב מחניך והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר וגו' מכאן למדו חכמים שבכל מקום שד' אלקינו מתהלך עמנו דהיינו כשאנו עוסקים בק"ש ותפלה או בד"ת צריך ליזהר שלא יראה ד' בנו ערות דבר דהיינו שלא יהיה דבר ערוה כנגד פניו של אדם הקורא או המתפלל כמלא עיניו כדמוכח בסימן ע"ט ס"ב וכן שלא יהיה אז ערום שעי"ז מתראה ערוה שלו כלול ג"כ במקרא הזה: ש"ע סָעִיף ד
כ (כ) של גוי - אע"פ שנאמר בהם בשר חמורים בשרם אימא כבהמה בעלמא דמי קמ"ל: ש"ע סָעִיף ד
כא (כא) ערות קטן - עיין בב"י דלא חשש לדעת המחמירין רק לכתחלה אבל בדיעבד אם קרא אין חוזר וקורא: ש"ע סָעִיף ד
כב (כב) ויש מתירין - וקטן בעצמו יוכל לקרות כשהוא ערום עד בן ט' שנים ונגד ערות איש הוא מותר רק עד שיגיע לחינוך ועיין במ"א ועיין סימן שמ"ג: ש"ע סָעִיף ד
כג (כג) לביאה - היינו בקטן עד בן ט' שנים ובקטנה עד בת ג' שנים: ש"ע סָעִיף ד
כד (כד) וכן עיקר - כתב המ"א ומ"מ לא יאחוז המוהל הערוה בידו בשעת הברכה והא"ר ומחצית השקל מקילין והפמ"ג כתב דעכשיו שאין בקיאין כ"כ יש לחוש לסכנה ויש לתפוס בידו וגם הגר"א ביו"ד סימן רס"ה פסק דאסור לעשות כהמג"א: ש"ע סָעִיף ד
סָעִיף ה
כה (כה) בעששית - היא של זכוכית או בגד דק המנהיר עד שנראית הערוה או טפח מבשר האשה במקום שדרכה להיות מכוסה שגם זה הוא נקרא ערוה וכנ"ל בס"א. ועצימת עינים שרי בכל זה לכו"ע כיון שהערוה עכ"פ מכוסה [ח"א וכ"כ הפמ"ג לענין עששית]: ש"ע סָעִיף ה
כו (כו) אסור לקרות - ואפילו היא בבית אחר ורואה אותה דרך עששית שבהחלון לפי שבראיה תלה הכתוב ואפילו בדיעבד צריך לחזור ולקרות: ש"ע סָעִיף ה
סָעִיף ו
כז (כז) ערוה כנגדו - עיין בפמ"ג ושארי אחרונים דבהוא עצמו ערום אפשר דגם לדעת השו"ע לא מהני כל אלו העצות: ש"ע סָעִיף ו
כח (כח) והחזיר פניו - ר"ל אפילו החזרת פנים לבד בלא גופו דלא גרע מעצימת עינים דשרי לדידיה ועיין בסמוך: ש"ע סָעִיף ו
כט (כט) או שעצם וכו' - והאחרונים הסכימו דכל אלו העצות לבד מהחזרת פנים לא מהני דלא כתיב ולא תראה אלא ולא יראה ר"ל לא יראה הרואה ואפילו החזרת פנים שהותר הוא רק דוקא אם החזיר כל גופו ועומד בצד אחר דנעשית הערוה מצידו אבל אם החזיר פניו לבד לא מהני וא"כ בהוא עצמו ערום לא יצוייר שום עצה שיהא מותר לדבר ד"ת וכתב במשבצות זהב דאם הוא ברשות אחד ואדם ערום הוא ברשות אחר כנגדו והוא עוצם עיניו מלראותו י"ל דשרי בזה לכו"ע וכן משמע קצת בדרך החיים ובסימן ע"ט אות ח' באשל אברהם משמע דחזר מזה וכן בח"א כלל ד' אות ט' לא משמע כן אכן אם חלון של זכוכית מפסיק בינו לערוה ועוצם עיניו מלראותו מהני לכו"ע כיון דיש עכ"פ איזה חציצה המכסה נגד הערוה. מותר להרהר בד"ת כשהוא ערום וא"צ לומר כנגד ערוה אחרת שנאמר ערות דבר דיבור אסור הרהור מותר ומ"מ אין לו לשמוע אז ברכה מחבירו לצאת ידי חובה כי א"א לומר שומע כעונה כיון שא"א לו לענות [אחרונים]: ש"ע סָעִיף ו
ל (ל) דבראיה תלה - ר"ל אע"פ שהוא בסמוך לו תוך ד' אמותיו דבצואה קי"ל בסימן ע"ט דאסור אפילו אם הוא מלאחריו בזה גילה הכתוב דתלוי רק בראיה ונ"מ בכל זה אף לדידן דמחמירין בעצימת עינים וכנ"ל מ"מ אם החזיר פניו וגופו מן הערוה מהני לכו"ע אפילו בסמוך לו: ש"ע סָעִיף ו
מָגֵן אַבְרָהָם Magen Avraham
סָעִיף א
א אם לבוש' דק ומתחזי בשר מתוכ' אסור כמ"ש ס"ה (ה"ג): וי"א דוקא באשתו כו. עי' בל"ח ודבריו צ"ע: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב שער של אשה. שער של ערוה של איש יוצא דרך הבגד מותר (גמר' דף כ"ד): ש"ע סָעִיף ב
ג בתולות שדרכן כו'. ק' דבא"ע סי' כ"א ס"א כ' לא תלכנה בנות ישראל פרועו' ראש בשוק א' פנויות וא' אשת איש וכ"כ הרמב"ם פכ"א מהא"ב ועוד דאי' בכתובות רפ"ב אם יצאה בהינומ' וראשה פרועה זהו סי' שהיתה בתולה ודוחק לומר דפנויות דקתני היינו אלמנה דא"כ ה"ל לפרש וי"ל דפרוע' ראש דכתב בא"ע היינו שסותרות קליעות שערן והולכות בשוק דזה אסור אפי' בפנויה וכן פירש"י פ' נשא על ופרע ראש האשה ומ"מ צ"ל דפנויה לא מתסרי מדאוריי' דא"ת דקרא איירי גם בפנויה א"כ גם בגילוי הראש תהא אסור' לילך דמהכא ילפינן בכתובות פ"ז שלא תלכנה בנות ישראל בגילוי הראש אלא ע"כ קרא לא איירי בפנויה רק שמדת צניעות היא לבתולות שלא לילך כן: ש"ע סָעִיף ב
ד שרגילים לצאת מחוץ. וכתב ר"מ אלשקר סי' ל"ה אותן נשים הבאים מארצות שאין דרכן לגלותן למקום שדרכן לגלותן מותרים לגלותן אם אין דעתן לחזור (עיין סימן תס"ח) ועסי' קט"ו בא"ע שם משמע דוקא בשוק אסור אבל בחצר שאין אנשים מצויים שם מותרים לילך בגילוי הראש וכ"כ התו' בכתובות אבל בזוהר פ' נשא ע' רל"ט החמיר מאוד שלא יראה שום שער מאשה וכן ראוי לנהוג: ש"ע סָעִיף ב
ה וכ"ש שער נכרי' וכו'. כצ"ל וכ"ה בש"ע ד"ו וכ"כ בש"ג דמותר לכתחלה כדאיתא במשנה פ"ו דשבת יוצאה אשה בחוטי שער וכו' דלא כב"ש שחולק עליו והאריך בסוף ספרו בדברים דחוים עסי' ש"ג ס"ד: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ו זמר אשה. אפי' פנויה (ב"ש) וע' בא"ע סימן כ"א דקול זמר א"א לעולם אסור לשמוע אבל קול דבור' שרי (ל"ח): ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ז ערות קטן. ובמגילה דף כ"ד ריש ע"ב כתב רש"י דהקטן בעצמו יכול לקרות אפי' הוא ערום דלא הוזהר על כך ולי צ"ע דליתסר מדרבנן מידי דהוה אכל עבירות שבתורה ועסי' שמ"ג ולהפוסקים דערות קטן לא מקרי ערוה א"ש טפי' וצ"ע: ש"ע סָעִיף ד
ח ויש מתירין וכו'. שאינו ראוי לביאה כ"ז שאינו בן ט' שנים, ונ"ל דמ"מ לא יאחוז המוהל בערוה בשעת ברכה עמ"ש ססי' ע"ד: ש"ע סָעִיף ד
סָעִיף ו
ט והחזיר פניו. וב"ח פסק דוקא החזרת פנים מהני דהוי מחנהו קדוש דומיא דצואה מאחריו אבל עצימת עינים או לילה או סומא לא מהני וכ"כ בהדיא במרדכי וברוקח ובירושלמי ומ"ש הרב"י שכ"מ ברשב"א כמש"ל סי' ע"ד סס"ב אינה ראייה דהתם עכ"פ ערותו מכוסה במים דהא מקרי חציצה לגבי לבו ה"ה לגבי עיניו ואפילו הכי אסור להסתכל בה מידי דהוה אערוה בעששית אבל כשהערוה מגולה לא מהני עצימת עיניו כמ"ש סימן ע"ד ס"ד: ש"ע סָעִיף ו
אֵשֶׁל אַבְרָהָם — פרי מגדים על המגן אברהם Eshel Avraham — Pri Megadim on the Magen Avraham
סָעִיף א
א אם לבושה עמ״א (יראה ט״ס פ״ג וצ״ל ס״ה ערוה בעששית מתחזי) ועמ״ש באות א׳ וזה פשוט דהרהור מיהא איכא ועמ״ש בסי׳ ע״ד בלבוש רק דמיא למים ולית ביה גילוי ערוה: י״א עמ״א בא״ר אות ב׳ בל״ח כתב להרשב״א אשה באשה מותר לראות ערותה ולקרות ק״ש נגדה והרא״ש אוסר ובאמת תמוה כי הרא״ש והרשב״א ל״פ אלא בשאר הגוף להרשב״א אנשים דוקא משום הרהור ולא אשה אבל ערות אשה אין חילוק ודאי אסור ודברי הר״ב שכתב ונראה מדברי הרא״ש אף לאשה אחרת י״ל בב׳ אנפין או לומר דהרא״ש חולק אהגמ״י דבאחרת נמי טפח דוקא או חולק אהרשב״א דאשה לאשה כל גופה ערוה ומלת לאשה בלמ״ד יורה כפי׳ הב׳ וסיום דבריו רק לעצמה מורה כן. ועיין ר״מ פ״ג מק״ש הט״ז כל גוף אשה ערוה ולח״מ שם משמע ודאי שחוזר וקורא ובאמת כתבו ז״ל רק מטריד ובע״ג כתב הפר״ח דמשום מטריד אין חוזר וקורא. ובגמרא דמסיק לאשתו ולק״ש ומהשמטת המחבר הך דהגמ״י אפשר דאין חוור וקורא ומהגמ״י והר״ב אתה רואה בביאור שחוזר וקורא כאמור. ומב״ח ל״מ כן עמ״ש בט״ז: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב שער עמ״א וכיס הוי בכלל ערוה ועגבות עסי׳ ר״ו במ״א אות ה׳ ועמ״ש בע״ד: ש"ע סָעִיף ב
ג בתולה עמ״א ודברי האדון צ״ב כי הגה בכתובות ע״ב א׳ וראשה פרוע ד״ת הוא ופרע ראש האשה (במדבר ה׳ י״ח) אזהרה כו׳ ומשני ד״ת קלתה שרי ועאה״ע קט״ו ס״ד ורש״י בחומש ופרע סותר קליעת שערה וכמ״ש הרא״ם ז״ל שם דראש מיותר דגופה נמי סותר ש״מ שמגלה ראשה עוד וסותר קליעת שערה וליכא למימר דסותר אסור ד״ת בבתולה נמי וז״ש באה״ע כ״א ס״ב וכאן בלא סותר ק״ש דבאשה די ובתולה מותר דהא בורכא דבא״א כ״ש שאין קלתה הוי ד״ת כמבואר בגמרא שם ואה״ע אלא דודאי פשטיה דקרא ופרע משמע גילוי הראש לחוד גנאי בא״א ומיתורא דריש שסותר ג״כ גנאי על גנאי וחז״ל גזרו בבתולה בסותר דהוי גנאי גדול וכאן באין סותר. ומ״מ מ״ש לדוחק הח״מ וב״ש פירשו שם כן (בח״מ בעולה וב״ש אלמנה וגרושה י״ל בעולה פנויה שזינתה אין אסור). (ויבואר אי״ה במ״א) ומ״ש מהינומא כ״כ הח״מ שם וא״י דהינומא על ראשה ופרוע ראש ק״ש והרע״ב פי׳ שם בכתובות פ״ב מ״א שערה על כתיפה והיינו שער שלה הארוכים פרועים על כתיפה וראשה מכוסה ואין להאריך: ש"ע סָעִיף ב
ד שרגילים עמ״א הנה באין דעתו לחזור אף שנוהגין במקומו מחמת איסור תורה כמו דמיתורא נמי שרי עיין תס״ח מ״א אות י״ב ואי״ה בתס״ז ותצ״ו יבואר ועפר״ח וכאן אין להאריך: ש"ע סָעִיף ב
ה וכ״ש עמ״א דפיאה נכרית אפי׳ משערותיה התלושים אין הרהור ויוצאה לרה״ר כך אפילו בשבת וע׳ עט״ז וכפי דעתי ההדיוטית מ״ש הלבוש פיאה נכרית שאין שלה היינו תלושים ומ״ש משערותיה או מחבירתה שרי ובאר שבע חולק ואמר דפיאה נכרית מותר כשראשה מכוסה ול״ח שמא משתלפי יע״ש ומ״מ במדינות שיוצאין בפיאה נכרית מגולה יש להם לסמוך על הש״ע כאמור וקצת דמדומי ראיה מכתובות ע״ב וראשה פרועה ד״ת ולא מוקי בפיאה נכרית וד״מ ש״מ דלית בה ד״י ושרי: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ו זמר עמ״א אף אם נאמר דחוזר וקורא מסתמא הכין הוא. ועיין אה״ע כ״א ב״ש ד׳ דשאלת שלום אסור דיבור שלה יע״ש. ועיין נ״ץ בס״ב כתב המחבר מדינא וכאן יש ליזהר והר״ב כאן חוזר מד״מ ושתיק ליה ולפ״ז חוזר וקורא בלא ברכות ועסי׳ ס״ו והבן זה. ועמ״ש אי״ה בע״ט ס״ב: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ז ערות קטן עמ״א הנה בחדושינו מגילה הקשינו דאמר שם קטן פוחח דפירושו כרעיו או זרועותיו מגולים דלית ערוה כלל וערום מה ת״ל דאית ערוה והנה עוד י״ל איך ר״ל פוחח ערוה דא״כ גדול פוחח פורס ע״ש והא יש איסור ערוה. ולמ״ד ערות קטן יש אסור מ״מ כל שהוא מצוה לעלות לתורה כמו מחנכין בשופר בשבת או מ״ע שרי אפשר ה״ה לאו שאין בו מעשה שרי או ערום באין אזור ולבו רואה ערוה דרבנן וכמוהו בסי׳ ע״ד עמ״ש הפרישה בי״ד א׳ ערום היינו בלא אזור הביאותיו בע״ד יע״ש. עמ״א שמ״ג אות ג׳ בסופו ורס״ט א׳ בזה: ש"ע סָעִיף ד
ח ויש עמ״א עי״ד רס״ה ס״ח ובש״ך ט״ז דהמחבר כאן אוסר ובן שמונת ימים ולתקוני מילה לא החמירו (מ״ש הש״ך מחנך אסיפא סמיך ערות דבר ואפשר אפי׳ מ״ה אפ״ה לתקוני מילה ל״ש ערות דבר) ומ״ש מע״ד אות ט׳ דנגיעה יש הרהור ומ״מ עכשיו שאין בקיאים כ״כ יש לחוש לסכנה תפוס בידיו וקטן כולי דאי ליכא הרהור באפשר ומ״ש שם אין לכסות אין ראיה. ושמעתי אומרים שיש אוחזין בצבת כסף א״ש טפי בזה: ש"ע סָעִיף ד
סָעִיף ו
ט והחזיר עמ״א פירשתיו בע״ד ועמ״ש אי״ה בט״ז אות ב׳ בזה. ומ״ש מחנך קדוש כבר כתבנו בע״ד בערוה ליכא מחנך קדוש כ״א ערות דבר ואסיפא סמיך. ועמ״ש אי״ה בע״ט אות ח׳ אי״ה ועמ״ש בט״ז אות ב׳ מזה: ש"ע סָעִיף ו
מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל Machatzit HaShekel
סָעִיף א
א אם לבושה דק כו' כמו שכתוב ס"ה: בערוה בעששית דאסור דבראי' תליא דכתיב ולא יראה בך ערות דבר והא נראית וה"ה הכא: (ס"ק א) וי"א כו' עיין בל"ח ודבריו צ"ע. ר"ל דבדף כ"ד א"ר יצחק טפח באשה ערוה. ומסיק הש"ס למאי הלכתא. אילימ' לאסתכולי בה והא"ר ששת כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאלו הסתכל במקום התורף (וא"כ אפילו פחות מטפח נמי) ל"ק הא באחרת והא באשתו ולק"ש (כ"ה ברא"ש. אבל בגמ' הגרס' אלא באשתו ולק"ש) וסיים הרא"ש ודוק' באחרת. אבל היא עצמה הא אמרי' לעיל האשה יושבת ומפרישה חלה כשהיא ערומה והבין רמ"א דברי הרא"ש דפשיט' להרא"ש כיון דבאשתו נמי אסרו אף דלבו גס בה וליכא משום הרהור וע"כ הטעם משום ולא יראה בך ערות דבר. א"כ ה"ה אפי' אשה אחרת אינה רשאי לקרות או לברך כשחברתה ערומה כנגדה מה"ט גופה. וע"ז כתב הרא"ש ודוקא באחרת אבל היא עצמה ערומה רשאי לקרות והנה מל' הש"ע שכתב הרב"י טפח מגולה כו' אפי' היא אשתו כו' משמע דה"ה באשה אחרת בעי' דוק' טפח. וכן משמע ממ"ש רמ"א וי"א דוק' באשתו כו' אבל כו' (וכן הבין הב"ח לשון הטור ורמב"ם שהוא כלשון זה) דס"ל להרב"י דגם באשה אחרת בעי' דוק' טפח ואע"ג דבאשה אחרת אסור להסתכל אפי' באצבע קטנה היינו הסתכלת בכוונה כדי ליהנות ממנה בראייתו. אבל ראיה בלי כונה אינו אסור אלא בטפח ולק"ש עכת"ד הב"ח. וצ"ל לפ"ז הא דפריך אילימ' לאסתכולי. והא"ר ששת כו' כוונת המקשן ממ"נ אי משום ערוה ע"כ לא מיירי ברואה לפי תומו ולא להסתכל ליהנות דבזה אפי' טפח שרי. אע"כ לאסתכולי היינו במתכוין ליהנות וא"כ הא אמר ר"ש דאפי' באצבע קטנה אסור להסתכל. ומשני באשתו ולק"ש ומיירי באינו מכוין ליהנו' אלא ראייה בעלמ' לפ"ת דבעלמ' שרי אפי' באשה אחרת ואפי' טפח אבל לק"ש אסור אפי' באשתו. והיינו דוקא טפח ואפי' באחרת (וטעם לשיעור טפח כ' הב"ח דשיעור מקום תורף הוי טפח) עכ"פ ק"ש ודאי חמיר משלא בשעת ק"ש. אבל הל"ח כ' אהא שכ' הרא"ש ודוק' באחרת אבל בעצמ' כו' דס"ל להרא"ש דהא דמשני באשתו ולק"ש לרבותא נקט אשתו וכ"ש באחרת ואהא קא' ודוק' באחרת כו' משמע דס"ל דדוקא באחרת ר"ל שלאיש אסור דוקא נגד אחרת אבל היא עצמה מותר' וא"כ אינו מבואר בהרא"ש דין אשה אחת נגד חברתה ואי ס"ל דשרי א"כ למה כ' והיא עצמה מותרת הל"ל רבות' דאפילו לאשה אחרת מותר. ואי ס"ל דלאשה אחרת אסור א"כ למה כ' ודוק' לאחרת דלפי' הל"ח ר"ל לאיש אסור נגד אשה אחרת הל"ל רבות' דאפי' לאשה אחרת אסורה. אך זה י"ל קצת. אך אח"ז כ' ל"ח וז"ל ומהכא שמעי' דק"ש אית בה קול' כו' דאף באחרת שאסור להסתכל בה אפי' באצבע קטנה לא אסרו בק"ש אלא בטפח. וטעמ' שלא יבוא לידי ביטול ק"ש עכ"ל וזה חידוש גדול וצ"ע דניקל יותר בק"ש מבעלמא דדבר שאסור בעלמא יהיה מותר בק"ש: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב (ס"ק ג') בתולות כו' ועוד דאי' בכתובות כו' וא"כ קשי' על ש"ע א"ע ורמב"ם דכ' דפנויות אסורות לילך בגילוי ראש. הא אדרבה זהו הסי' שהיתה בתולה: ודוחק יותר כו' והב"ח באה"ע מפרש כן דמיירי התם באה"ע באלמנה: וכן פירש"י פ' נשא כו' וז"ל ופרע סותר קליעת שערה כדי לבזותה מכאן לבנות ישראל שגילוי הראש גנאי להם עכ"ל א"כ משמע דוקא סתירת הקליעה גנאי: בכתובות פ"ז ד' ע"ב. רק שמדת צניעות כו' וא"כ רש"י בחומש או מיירי דוק' בנשואה או בפנויה ודבריו אסמכת' עכ"פ גם לפ"ד מ"א דעכ"פ גם בתולה אסורה בפריעת ראש דהיינו קליעת שערה מסותרים. א"כ עדיין קשיא מהא דאם יצאה בהינומ' כו' דהא פירש"י ריש פרק האשה שנתארמלה וז"ל וראשה פרוע שערה על כתפה עכ"ל: והיינו קליעתה סתורה וכן המנהג: ש"ע סָעִיף ב
ג (ס"ק ה) וכ"ש כי' יוצאה אשה כו' דבר חשוב דמהדק ואין מי טבילה נכנסים בהן אסורה לצאת בהן בשבת. דהיכי דחשיב חיישי' דלמ' משלפא ומחוי לה לחברתה ומייתי לה ארבע אמות בר"ה וכן אי מיהדק' דלמ' תצטרך לטבילה ותצטרך להסיר ומייתי לה ד"א אבל חוטי שער דלא מהדקי וגם אינן חשובים מותרת לצאת בהן. אבל אין מזה ראיה כ"כ למ"א דלמ' מיירי תחת השבכ' והן מכוסים ועיקר ראייתו מסיפ' דילדה לא תצא בשער של זקנה דלמא מחכי עלה ותסירן מפני הבושה ומייתי לה ד"א. וע"כ במגולה מיירי דהא חיישינן דמחכי עלה: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ד (ס"ק ו) זמר כו' קול דיבורה שרי אפילו בא"א ואפי' בק"ש: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ה (ס"ק ז) ערות כו' ובמגולה. אהא דתנן פוחח היינו שבגדיו קרועים אינו קור' בתורה. ואבעי' להו קטן פוחח אי שרי. ופרש"י דוקא גדול דאיכ' משום לא יראה בך ערות דבר מה שאין כן קטן דאינו מוזהר ע"ז. ופשט דאסור משום כבוד הצבור. ולא הבנתי לדעת רש"י איך ס"ד דהטעם משום לא יראה כו' א"כ אמאי שרי לפוחח לפרוס על שמע כדתנן התם: ש"ע סָעִיף ד
ו (ס"ק ח) ויש כו' ונ"ל דמ"מ לא יאחז כו' עמ"ש ס"ס ע"ד דניהו דראי' שרי אבל נגיע' אסור דחמיר ובס' א"ר כ' דאין נוהגים כמ"ש מ"א. גם הרא"ש כתב עוד להתיר שא"צ כיסוי בשעת מיל' וז"ל כיון דלתקוני מילה קאתי קרינא ביה שפיר והיה מחניך קדוש עכ"ל. ולטעם זה גם הנגיעה היה ראוי להתיר. גם אי לא היה תופשו בשעת ברכה ע"כ היה צריך המוהל למשמש ולהקשותו אחר הברכה כדי לידע שיעור החתך א"כ יהי' הפסק מרוב' בין ברכה למילה: ש"ע סָעִיף ד
סָעִיף ו
ז (ס"ק ט) והחזיר כו' וב"ח פסק דוקא כו' ולדעת הב"ח כ' הט"ז דלא סגי בחזרת פנים אלא צריך לחזור כל גופו משא"כ לדעת הרב"י סגי בחזרת פנים דלא גרע מעצימת עינים ומ"ש הרב"י דכ"מ ברשב"א כו' הבאתיו לעיל במ"א סי' ע"ד ס"ק ה' שהקשה על מ"ד בש"ס דבמים צלולים אסור לקרות משום לבו רואה א"ה והקשה רשב"א ת"ל דעיניו רואו' א"ה ותי' כיון דעיניו חוץ למים שרי כיון דאינם רואים א"ה וס"ל להרב"י דה"ה עוצם עיניו: ש"ע סָעִיף ו
ט״ז Taz
סָעִיף א
א וי"א דוקא באשתו כו'. בטור כתב וכן אם שוקה מגולה אסור כו' נראה שהוא קמ"ל דאפי' באשתו ופחות מטפח אסור שהוא מקום הרהור יותר משאר איברים: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ו
ב או שעצם עיניו. כ"כ ב"י והוא תמוה בעיני חדא דלישנא דתלמודא לא משמע הכי דאיתא שם טעמא מאי דכתיב ולא ירא' בך ערות דבר והא קמתחזי ולא קאמר והא קא חזי ש"מ כיון דמתחזי נגדו אע"ג דאיהו לא חזי אסור ותו דהא גם בצואה אי' דתליא מילתא בראי' דהיינו לפניו מלא עיניו כדאיתא בסי' ס"ט ואפ"ה אסור אף בסומ' ובלילה כיון דאפשר לראות וא"כ לא יהיה חמור לשון ראיי' של התלמוד דאמר בצואה כל שאינה ברשות אחרת דאסור בכדי ראיית עיניו מלשון הכתוב ולא יראה בך ערות דבר והא אידי ואידי ל' ראייה נקטי ותו ק"ל הא דתנן בתוס' דתרומות ומייתי לה בהג"ה ריש חולין דערום לא יתרום וכן גבי שחיטה פסקינן בריש י"ד דערום לא ישחוט ולפ"ד הב"י יהיה היתר באם מעצי' עיניו בשעת ברכה וא"ל הטעם משום לבו רואה הערוה דא"כ קשה למ"ד לבו רואה הערוה מותר היאך מפרש תוס' זו ומ"ש ב"י ראי' מדברי הרמב"ם דשרי בהחזרת פנים שאני התם דכשמחזיר פניו אין הערוה כנגדו ולא מתחזיא דלא הקפידה אלא אם הערוה כנגדו כמ"ש אסור לקרות כנגדה. וא"ל גבי תרומה ושחיטה נמי יחזי' פניו ויברך דמ"מ הוא עצמו בגילוי ערוה ואסור לברך משום ולא ירא' בך ערות דבר דהיינו שלא יהי' בו ערו' דבר משא"כ לפי' ב"י דבראי' תליא מילתא ולא איכפת לן במתחזי ומ"ש עוד ב"י ראי' מדברי הרשב"א הביאו ב"י סי' ע"ד אמאי דפריך התלמוד גבי רוחץ במים צלולים והרי לבו רואה את הערוה אבל מעיניו לא פריך כיון שעיניו חוץ למים ומסתכל בחוץ אינו רואה את הערום ל"ד לזה כלל דכבר אמרנו דוקא ערוה כנגדו אסור ולא למטה ממנו דאם היה עומד על שפת הבור וערוה בבור אין איסור לקרות ק"ש ומה שהוא עומד במים אף שהם צלולים מקרי מכוסה נגד בני אדם רק שהוא יכול להסתכל למטה בערותו אין זה מקרי נגדו ע"כ נרא' דהדין עם בעל הרוקח שהביא ב"י דאסור אפי' יעצים עיניו. וראיתי גם למו"ח ז"ל שכתב להחמיר והך החזרת פנים דהתירו בו שהחזיר כל גופו ועומד לצד אחר דומה למ"ש סימן ע"ג אם היה ישן עם אשתו קורא בהחזרת פנים ושם אין שייך בהחזרת פנים לחוד כיון שהוא שוכב וה"נ כן הוא דוקא בהחזרת כל גופו: ש"ע סָעִיף ו
מִשְׁבְּצוֹת זָהָב — פרי מגדים על הט״ז Mishbetzot Zahav — Pri Megadim on the Taz
סָעִיף א
א וי״א כו׳ בטו״ר כתב כו׳ עט״ז מהציון הלז אחשוב אני שאדונינו ז״ל כיון כוונה גדולה. כי בגמרא (ברכות כ״ד א׳) אר״י טפח באשה ערוה אר״ח שוק באשה ערוה שנאמר גלי שוק ותגל ערותך ויש ג׳ פירושים א׳ בחה״ר (ועב״י) לומר שוק הוי מקום צנוע באשה ב׳ הב״ח כתב דשוק באשתו פחות מטפח הוי ערוה לק״ש ג׳ דר״ח בא לומר דבאשה אחרת פחות מטפח נמי ונקיט שוק ה״ה שאר איברים המכוסים וכהגמי״י (ומרש״י ד״ה שוק בא״א יורה כחה״ר והב״ח כתב בזה עמ״ש לקמן אי״ה) א״כ בגמרא י״ל כפי׳ הג׳ ובטור א״א לומר כן דפסק באחרת נמי טפח בהכרח כפי׳ הב׳ דבשוק באשתו שוק פחות מטפח אסור לק״ש ויורה ע״ז הלשון שכתב טפח מגולה באשה אסור לקרות ק״ש אפילו אשתו וכן שוקה להסמיך שוקה לאשתו כאמור והמחבר הביא לשון הטור ושינה בכוונה טפח מגולה אפילו אשתו אסור כי סובר וכן שוקה כחה״י. ולכן השמיט בכאן שוקה והר״ב יפרש כפי׳ הג׳ והביאו והט״ז ז״ל כתב כי למה השמיטו שוק י״ל שוק באשתו פחות נמי והוי חומרא כי באפשר שניהם אמת כי שוק אאשתו כו׳ פחות מטפח והגמי״י נמי מוכרח מדאמר טפח באשת״ו ולא אמר אלא לק״ש ויהיה אפילו באשה אחר׳ לפיסול ק״ש דאפילו חוזר וקורא (עמ״ש במ״א אי״ה מזה על ח״מ פ״ג מק״ש הי״ו) ש״מ באחרת פחות מטפח נמי אסור בק״ש וחוזר וקורא והבן זה ועמ״א בזה והוי יודע דלשון שוק היא מארכובה (ערש״י ויקרא ז׳ ל״ב ובתי״ט פ״י דחולין מ״ד וכ״פ הר״מ ז״ל בה׳ מעה״ק פ״ט ה״י ושוק לפעמים נקרא ירך) נמצא כל הרגל עד ארכובה שקורין קניא שם במקום שהולכין יחף ומגולה אפשר אין חשש ובמקום שדרכן לכסותן טפח ומארכובה למעלת פחות מטפח נמי ועב״ח כתב שוק מטונף כו׳ היינו מחמת מלאכה יע״ש. עיין נ״ץ פי׳ דברי ר״ח כן חגיגה י״ג א׳ רש״י ד״ה רכובה יע״ש: אפלפל קצת הנה אמר שבאשתו ולק״ש ולא סתם לק״ש מוכח כהגמי״י ועב״ח שהקשה על הטור איך כתב באשה אחרת טפח דאסור בלא ק״ש להסתכל ש״מ דס״ל אין חוזר וקורא ותי׳ דבהסתכל בלא נהנה שרי וכ״מ בא״ע כ״א ס״א ולק״ש אסור ולפ״ז הגמי״י והר״ב נמי בראי׳ בעלמא מיירי וא״צ לחזור ולקרות כמ״ש הפר״ח ע״ג בהרהור והא דלא אמר לק״ש מוכח כהגמי״י אלא מרש״י ברכות ד״ה לאיסתכולי אם אשת איש היא משמע פנויה שרי אמאי לא מוקי לק״ש סתם בפנויה ש״מ פנייה נמי פחות מטפח אסור כהגמי״י הן אמת שבאה״ע כ״א ס״א וב׳ מבואר דאסור בתולה מדרבנן עכ״פש עב״ש אות ב׳ וצ״ע כעת: מהלבוש הבנתי שהשמיט הגהות רבו שסובר דפסק כרא״ש דבאשה אחרת נמי טפח בעינן ולזה סיים הלבוש ודוקא לאי״ש הא לעצמה וה״ה ב׳ נשים קורין כן וזה יורה כב״ח שהר״ב הסכים להמחבר עמ״ש במ״א אות א׳ מזה זהו מה שרצינו לבאר בכאן: במ״ש רש״י ברכות כ״ד א׳ ד״ה שוק וד״ה ערוה כתבנו לעיל וצריך תו׳ ביאור כי נאמר דבא״א המסתכל ונהנה אסור מ״ה אפי׳ במגולה כמו שיראה הרואה באה״ע כ״א א׳ הא בראיה בלא נהנה שרי וכמ״ש הב״ח ופשוט הוא הא במכוסה אף ראיה בעלמא אסור וז״ש רש״י בא״א ויורה כחה״ר והבן זה עיין ב״ש אה״ע קס״ט ל״ב ובאר הגולה שי״ן ובס׳ חליצה רשמתי: מ״ש המחבר בס״ד אסור לקרות נגד ערות עכו״ם הא נגד ערות בהמה שרי פר״ח ומבואר הוא ברכות כ״ה מה״ד בשר חמורים אלמא בבהמה לית לן בה. הרהור מותר נגד ערו״ה שבת ק״ן א׳ ורש״י שם הביאותיו בע״ד מזה יע״ש: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ו
ב או עט״ז הנה להמחבר ערוה ראיה אסור אפי׳ ברשות אחרת ועוצם שרי אפי׳ תוך ד״א ברשות אחת דלא יראה אבל והיה מחנך לא קאי כ״א אצואה ומה״ט בצואה הרהור אסור ובערוה שרי. ובצואה ההיפוך מזה דתוך ד״א אסור בעוצם ומאחוריו נמי אסור והיה מחנך וכל דא מחנך קרינן וראיה להרא״ש שרי דלא יראה לדידיה קאי רק אערוה ומש״ה ברשות אחרת שרי כמבואר בע״ט ס״א. ואמנם ברשות אחת לפניו כמלא עיניו להרא״ש צידדנו בזה בחידושינו אי מדרבנן או מ״ה דכל לפניו כמלא עיניו מחנך הוי א״כ אין קושיא מלפניו כמלא עיניו דאסור בלילה או עוצם כבע״ט דמחנך בעינן רק הלשון קשיא ליה להט״ז ומ״ש מתוספתא דתרומה משנה הוא בתרומה פ״ב ולא הבינותי מ״ש לב״י ערום יהפוך פניו מאן לימא לן להב״י דלא קפיד אגילוי ערוה וגם להט״ז אפילו בלא טעם דגילוי ערות א״א בהחזרת פנים כ״א נגד ערוה אחרת כמ״ש אח״כ החזרת פנים דוקא שיהיה הערוה מאחוריו וכבר פירשתיו בע״ר מזה במה שחילקו הב״ח וט״ז ומ״א בין מים דמכוסה הוי וכאן אין להאריך. גם יש לראות ערוה בעששית הא מתחזי״א דמשמע אף מכוסה בעששית ולא מהני עוצם עיניו והא לא גרע מכסוי המים דמהני עוצם עיניו: כללא דמלתא דבר שאסור משום הרהור טפח באשה ושיער וזמר וכדומה אם אין רואה ואין שומע שרי דגוף האשה לאו ערוה ממש (ער״מ) אלא הרהור והעד דיושבת וקוצה חלתה. וזמר בפנויה שלא בשעת ק״ש שרי כמבואר באה״ע כ״א ויראה פנויה נדה מכלל ערוה הוי וגם חייב״י לאוין יע״ש וקול פנויה עכו״ם כהן ודאי אסור לשמוע ואפילו ישראל בפרהסיא יש בו מיתה וכרת מד״ס ובכלל עריות קרי לה באה״ע ט״ז אין מקומו פה וערוה בראיה תליא מלתא אפילו ברשות אחרת אסור אף להרא״ש בע״ט ס״ב דכאן לא יראה כתיב ואם עוצם עיניו בזה י״ל דשרי עמ״א ע״ט ח׳ ושם יבואר אי״ה וכן ערוה בעששית או במים שרי כשעוצם עיניו וזה אף הב״ח ומ״א ואף הט״ז י״ל דמודה לזה. אבל העומד נגד ערוה להמחבר מהני עוצם ולדידהו דוקא חזרת פניו שיהא הערוה מאחוריו שרי הא עוצם או החזיר פניו לחוד לא מהני ובערוה א״צ מחנך דאפי׳ תוך ד״א מאחוריו שרי דלא קאי מחנך רק אצואה וזה לכ״ע ובצואה אי לא יראה קאי עלה מחלוקת הרא״ש ורשב״א בע״ט ועמ״א בע״ו ס״א לענין צואה ובע״ט אי״ה ושם יבואר: ש"ע סָעִיף ו
בְּאֵר הֵיטֵב Be’er Heitev
סָעִיף א
א באשה. אם לבושה דק ומתחזי בשר מתוכה אסור. ה"ג מ"א: ש"ע סָעִיף א
ב כנגדה. הר"י מקיל דאינו אסור אלא כשמסתכל בה אבל אם בראיה בעלמא מותר עיין ב"י ולא נהירא אלא בכל ענין אסור. ב"ח וכ"ה משמעות הפוסקים. עיין ע"ת: ש"ע סָעִיף א
ג מטפח. ב"ח חולק וס"ל דאפילו באשה אחרת נמי אין איסור אלא דוקא בטפח אבל פחות מטפח שרי ע"ש. לכאורה לדבריו צ"ע מ"ש הש"ס בברכות דף כ"ד אמר ר"י טפח באשה ערוה למאי וכו' אלא באשתו ולק"ש ע"ש. למה לא משני בקיצור הכא לק"ש דאיירי בכל הנשים ולמה נקט באשתו ולק"ש אלא ש"מ דחילוק יש וק"ל. אם שוקה מגולה אסור אפי' באשתו פחות מטפח שהוא מקום הרהור יותר משאר איברים. ט"ז וכ"כ הב"ח. עיין דבר שמואל סי' רצ"ג: ש"ע סָעִיף א
ד אחרת. והרשב"א כ' דוקא לאנשים דאיכא משום הרהור אבל לנשים לא. ומ"מ דף כ"ו ע"א פסק כהרא"ש דאף באשה אסור לראות ערות חברתה. גם השכנה"ג הקשה על הרשב"א ע"ש. והפר"ח כתב דברי הרשב"א הוא עיקר ע"ש: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ה אשה. ושער של ערוה של איש יוצא דרך הבגד מותר. גמרא דף כ"ד. מ"א: ש"ע סָעִיף ב
ו הראש. עיין בא"ע סי' כ"א ס"ק ה' מש"ש. ועמ"א: ש"ע סָעִיף ב
ז לצמתן. ובזוהר החמיר מאוד שלא יראה שום שער האשה וכן ראוי לנהוג ועי' ביומא דף מ"ז ע"א בענין קימחית: ש"ע סָעִיף ב
ח וכ"ש פאה נכרית כצ"ל. וה"ה אם חתכה שער של עצמה וחברה אח"כ בראשה עיין עטרת זקנים: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ט אשה. אפי' פנויה ובא"ע סי' כ"א משמע דקול זמר א"א לעולם אסור לשמוע אבל קול דבורה שרי. עמ"א ובב"ח וביד אהרן: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
י לביאה. היינו בן ט' שנים. וכתב המ"א ומ"מ לא יאחוז המוהל בערוה בשעת ברכה וקטן בעצמו יוכל לקרות אפי' הוא ערום. עמ"א: ש"ע סָעִיף ד
סָעִיף ו
יא ממנה וכו'. ב"ח פסק דוקא החזרת פנים מהני אבל עצימת עינים או לילה או סומא לא מהני ע"ש וכן הוא דעת המ"א וט"ז (ועיין בס' אליהו רבה פילפול ארוך מזה) וט"ז העלה עוד דהך החזרת פנים דהתירו הוא דוקא שהחזיר כל גופו ועומד לצד אחר ע"ש. והמחבר יד אהרן העלה כדברי ש"ע ע"ש. מותר להרהר בד"ת אע"פ שהוא מסתכל בערוה. פר"ח וכ"כ המ"א סי' פ"ה ס"ק ב': ש"ע סָעִיף ו
בִּיאוּר הַגְרָ״א Be’ur HaGra
סָעִיף א
א ס"א במקום כו'. דקאמר שם שוק כו' ולכאורה ל"ל אלא משום דר"י כה"ג מיירי וקמ"ל דשוק אף ע"פ שאינו מקום שדרך לכסותו באיש מ"מ באשה דרך לכסות והוי ערוה אפילו לגבי בעלה רשב"א בשם ראב"ד: וי"א כו'. גי' הרא"ש שם ל"ק הא באחרת והא באשתו ולק"ש וכ"ש לפי מ"ש בס"ו דאף שאין מסתכל בערוה אסור בק"ש ק' ל"ל באשתו: ונראה כו'. וצ"ע מ"ש וע"ל סי' ע"ד ס"א בהג"ה וגם לשון הרא"ש קשה שאמר ודוקא באחרת לאשה אחרת מאן דכר שמה אלא ט"ס וצ"ל ודוקא לאחרים ר"ל בין לבעלה בין לאנשים אחרים: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב ס"ב שדרכה כו' אפי' כו'. כמ"ש בס"א: אבל כו'. כמ"ש ברפ"ב דכתובות וראשה פרועה כו': וה"ה כו'. כנ"ל משום שאין דרכן לכסות וכמו בבשרה: וכ"ש כו'. כמ"ש בפ"ו דשבת יוצאה בחוטי שער כו': ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ג ס"ג יש כו'. שם קול כו' ופי' תר"י והג"מ ומרדכי וש"פ דג"כ לענין ק"ש איירי אלא דמיירי בקול זמר אבל הרא"ש והטור כ' דלא מיירי לענין ק"ש וכן הרמב"ם וז"ש יש ליזהר לחוש להפוסקים הנ"ל: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ד ס"ד אבל כו'. כנ"ל: ויש מתירין כו'. ממ"ש ואם היו בניו כו' ול"ל דרואה שאני משום דאיכא הרהור טפי דא"כ מאי קאמר שם א"י איצטרכא ליה כו' קמ"ל דאינהו כו' אלמא דתלי אי מיקרי ערוה או לא וכ"מ במגילה כ"ד ב' דקטן ערום אינו אסור אלא מפני כבוד ציבור ודברי רש"י שם צ"ע ועמ"א אלא דלכאורה הל"ל עד י"ב שנה ושדים נכונו כמש"ל וכמ"ש לענין ישן בקירוב בשר: ש"ע סָעִיף ד
סָעִיף ו
ה ס"ו והחזיר כו'. רמב"ם וכמש"ש כ"ד א' מהו שזה יחזיר כו' ואף למאן דאסר משום שאחוריהן נוגעין: או שעצם כו'. כן למד ב"י מדברי הרמב"ם הנ"ל בהחזיר וכמ"ש בסעיף שקדם דבראיה תלי רחמנא וכמ"שו ול"ד למ"ש בסי' ע"ט ס"א דהתם לא תליא בראיה כמו שחילקו בגמ' וכמ"ש בסי' ע"ו ס"א אבל הרוקח כ' דלא מהני וכן הסכימו האחרונים ולא מהני אלא חזרת כל גופו דכה"ג גם בצואה מהני לענין שא"צ מלא עיניו וכ"מ מירושלמי הנ"ל גבי צואה דקאמר מכיון דאילו הוי ביממא הוו חמיין מה קומיהון ברם כדין אסור ושם לענין מלא עיניו לאו משום הריח אלא משום הראיה וז"ש מכיון כו' ואפ"ה אסור גם בלילה וה"ה כאן וכן למד המרדכי משם לענין שבכאן בפ"ג דברכות ואוסר כמו שאוסר בצואה בלילה בירושלמי הנ"ל: ש"ע סָעִיף ו
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Eshel Avraham, Mishbetzot Zahav): Warsaw 1877 edition. באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org (GNU FDL 1.3)