א סִימָנֵי חֲגָבִים; כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ ד' רַגְלַיִם וד' כְּנָפַיִם, וּכְנָפָיו חוֹפִין אֶת רֹב אֹרֶךְ גּוּפוֹ וְרֹב הֶקֵּפוֹ, וְיֵשׁ לוֹ שְׁנֵי כְּרָעַיִם לְנַתֵּר (פי' לְקַפֵּץ וּלְהַעְתִּיק מִמָּקוֹם לְמָקוֹם) בָּהֶם. וַאֲפִלּוּ אֵין לוֹ עַכְשָׁו, וְעָתִיד לְגַדְּלָם לְאַחַר זְמַן. וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כָּל הַסִימָנִים הַלָּלוּ, אֵינוֹ מֻתָּר, אֶלָּא אִם כֵּן שְׁמוֹ חָגָב אוֹ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מָסֹרֶת שֶׁשְּׁמוֹ חָגָב.
ב חֲגָבִים, אֵינָם טְעוּנִים שְׁחִיטָה.
ג צִיר חֲגָבִים טְמֵאִים, מֻתָּר.
א סָעִיף א ויש לו שני כרעים כו'. ואין חילוק בין ראשו ארוך ויש לו זנב או אם אין ראשו ארוך ואין לו זנב. טור:
ב סָעִיף א אלא א"כ שמו חגב. והצייד נאמן כמו לעיל סי' פ"ב גבי עוף וכן כתב הרמב"ם:
ג סָעִיף ב חגבים אינם טעונים שחיטה. אבל מכל מקום אסור לאכלן חיים וכדלעיל ר"ס י"ג:
ד סָעִיף ג ציר חגבים טמאים מותר. משמע אפילו הציר בעין מותר וכן דעת הרמב"ם בחבורו ובפי' המשנה וכן דעת הר' שמשון והברטנורה פ"י דתרומות משנה ט' אבל דעת הראב"ד פ"ז דעדיות משנה ב' דציר חגבים טמאים אוסר אפילו חגבים אחרים טהורים וכ"נ דעת הראב"ד בהשגות ובעל קרבן אהרן פ' שמיני סוף פ' ד' סתם כפי' הרמב"ם וסייעתו ומהרש"ל פא"ט סי' קכ"א פסק שאינו אוסר תערובתו אבל הציר בפני עצמו אסור ע"ש:
א סָעִיף א אא"כ שמו חגב כו'. ועכשיו נוהגין שלא לאכול שום חגב אפי' בידוע ששמו חגב לפי שאין אנו בקיאין בשמותיהן:
ב סָעִיף ב אינם טעונים שחיטה וכו'. הטעם דאתרבי חגבים בפסוק דזאת תורת הבהמה כמשמעו והעוף כמשמעו עוף ולא שרץ העוף דהיינו מינין קטנים וכל נפש חיה הרומשת במים אלו דגים ולכל נפש השורצת על הארץ אלו חגבים הרי שהזכיר חגבים אחר דגים מה דגים אינן טעונין שחיטה אף חגבים אינן טעונין שחיטה וכ"כ בה"ג וכו':
ג סָעִיף ג מותר. ולא מבעיא דאינו אוסר את תערובתו אלא אפילו הציר עצמו טהור וטעמו לפי שאין לחגבים דם אלא לחלוחית בעלמא:
א סָעִיף א כרעים. כתב הש"ך ואין חילוק בין ראשו ארוך ויש לו זנב או אם אין ראשו ארוך ואין לו זנב:
ב סָעִיף א מסורת. כ' הש"ך והצייד נאמן כמו לעיל סי' פ"ב גבי עוף והט"ז כתב ועכשיו נוהגין שלא לאכול שום חגב אפילו בידוע ששמו חגב לפי שאין אנו בקיאין בשמותיהן:
ג סָעִיף ב שחיטה. ומ"מ אסור לאכלן חיין כדלעיל ר"ס י"ג:
ד סָעִיף ג מותר. כ' הש"ך משמע אפילו הציר בעין מותר. (וטעמו שאין לחגבים דם אלא לחלוחית. הרמב"ם. אבל דעת הראב"ד דציר חגבים טמאים אוסר אפילו חגבים אחרים טהורים). ומהרש"ל פסק שאינו אוסר תערובתו אבל הציר בפני עצמו אסור עד כאן לשונו:
א סָעִיף א ואע"פ כו'. עבה"ג. ושם ס"ו א' במאי קמיפלגי כו' ותנא דמתני' מדלא קאמר סי' חמישי ואין ראשו כו' ש"מ דכתנא דר"י ס"ל וכן הסוגיא בפ"ב דע"ז דגרסינן שם דכ"ע ל"פ דשרי וכמ"ש בספ"מ דשבת דהוה מעבר כו' ולתנא דר"י אייתר חגב ששמו חגב ור' יוסי במתני' ע"כ מפרש דברי ת"ק: (ליקוט) ואע"פ כו'. עתוס' ס"ה א' ד"ה רי"א כו' וסד"ה אלו. וא"ת דהשתא כו' ונראה כו' ובע"ז שם וש"מ אבל הרי"ף וקצת פוסקים ס"ל דת"ק ור"י פליגי ופ' כת"ק דא"צ לשמו חגב ואפ"ה ראשו ארוך מותר וכ' הרמב"ן דס"ל כתנא דת"כ ועבת"ה (ע"כ):
ב סָעִיף ב חגבים. ע"ל ר"ס י"ג:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.