א לפני אידיהן של גוים שלשה ימי' אסורין מלשאת ומלתת עמהן מלהשאילן ומלשאול מהן מלהלוותן ומלהלוות מהן מלפורעם ומלהפרע מהן רבי יהודה אומר נפרעין מהן מפני שהוא מיצר אמרו לו אף על פי שהוא מיצר עכשיו שמח הוא לאחר זמן רבי שמעון אומר שלשה לפניהן ושלשה לאחריהן אסור וחכמים אומרים לפניהן אידיהן אסור לאחר אידיהן מותר לפני אידיהן של גוים כו' ר' חמא בר עוקבה שמע כולהון מכא והביאו לבוקר זבחיכ' לשלשת ימי' מעשרותיכ' א"ל רבי יוסי אין כיני אפילו בגליות דתני נחום המדי אומר יום אחד בגליות אסור מאי כדון תמן בדקו ומצאו שהן עושין צרכיהן ליום אחד ואסרו יום אחד ברם הכא בדקו ומצאו שעושין צרכיהן לשלשה ימים ואסרו להן שלשה ימים מה מקיים רבי יוסי אהן קרייה והביאו לבקר זבחיכם וגו' במלכות ירבעם הכתוב מדבר כיון שמלך ירבעם על ישר' התחיל מפתה את ישראל ואומר להן בואו ונעבוד עבודה זרה ע"ז וותרנית היא הדא הוא דכתי' נעלה ביהודה ונקיצינ' ונבקיענ' אלינו ונמליך מלך בתוכ' את בן טבאל אמר רבי אבה חיזרנו בכל המקרא ולא מצינו מקום ששמו טבאל אלא שעושה טובה עם עובדיו התורה אמרה ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן וע"ז אומר' ויעש כהנים מקצות העם א"ר לא מן הקוצים שבעם ומפסולת שבעם התורה אמרה לא ילין חלב חגי עד בוקר וע"ז אמרה והביאו לבוקר זבחיכם התורה אמרה ביום זבחכם יאכל וממחרת וע"ז אמרה לשלשת ימים מעשר' התורה אמרה לא תזבח על חמץ דם זבחי וע"ז אמרה וקטר מחמץ תודה התורה אמרה כי תדור נדר ליי' אלהיך לא תאחר לשלמו וע"ז אמ' וקראו נדבות השמיעו אמר רבי יודן אבוי דרבי מתנייה לא בא הכתוב אלא להזכיר גניין של ישר' יום מלכינו החלו שרים חמת מיין משך ידו את לוצצים יום שמלך ירבעם על ישראל אתון כל ישר' לגביה בפתי רמשא אמרו ליה קום עבוד ע"ז אמר לון אפתי רמשא הו' אשתי ולא אשתי כל עמא שתו אלא אם אתון בען אזלון ואתון בצפרא הדא היא דכתיב כי קרבו כתנור לבם בארבם כל הלילה ישן אופיהם כל הלילה לא ישן אופיהם בוקר הוא בוער כאש להבה בצפרא אתון לגביה אמר לון כדון אנא ידע דאתון בען אלא דאנא דחיל מסנהדרין דידכון דלא יקטלונני אמרו ליה אנן קטלין לון הה"ד כולם יחמו כתנור ואכלו את שופטיהם רבי לוי אמר הרגום היך מה דת מר כי ימצא חלל רבי לא אמר הורידן מגדולתן יום מלכינו החלו שרים חמת מיין יום שנעשו בו שרים חולין מי גרם להן חמת מיין שהיו להוטין אחר היין משך ידו את לוצצים כד הוה חמי בר נש כשר הוה מייתיב גביה תרין ליצנין ואמרין ליה אי זה דור חביב מכל הדורות אמר להן דור המדבר ואינון אמרין ליה ולא עבדון עבודה זרה והוא אמר לון בגין דחביבין לא איתענשון והינון אמרין ליה חשי דמלכא בעי מיעבד כן ולא עוד אלא אינון עבדון חד ודין עבד תרין וישם את האחד בבית אל ואת האחד נתן בדן גסות רוחו של ירבעם היא החליטתו אמר רבי יוסי בר יעקב במוצאי שמיטה מלך ירבעם על ישראל הה"ד מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות בבוא כל ישראל לראות את פני יי' אלהיך במקום אשר יבחר תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם אמ' אנא מיתבעי מיקרי קאים אנא ואינון אמרין מלכא דאתרא קדם ואין מיקרי תיניין גנאי הוא לי ואין לא ניקרי ביזיון הוא לי ואין מרפינון אזלון סלקון אינון שבקון יתי אזלין לון גבי רחבעם בן שלמה הה"ד אם יעלה העם הזה לעשות זבחים בבית יי' בירושלם ישוב לב העם הזה אל אדניהם אל רחבעם מה עשה עשה שני עגלי זהב וכתב על ליבן והרגוך אמ' כל מלך דיקום יסתכל בון אמר רבי חונה חובר חברים מחוכם כל מי שהיה חוברו היה חוברו אמר רבי חונה ושחטה שטים העמיקו שהעמיק ברשע אמר כל דמפרסים אנא קטיל ליה א"ר אבין בר כהנא אף שבתות וימים טובי' מצינו שבדה להם ירבעם מליבו הה"ד ויעש ירבעם חג בחדש השמיני בחמשה עשר יום לחדש בחג אשר ביהודה ויעל על המזבח כן עשה בבית אל לזבוח בחדש אשר בדה מליבו מלבד כתי' כמה דאת אמ' מלבד שבתו' יי' תני עבר ונשא ונתן עמו מותר ר' יעקב בר אחא ר' יוסי בשם רבי יוחנן ואפילו ביום אידו ותני כן במה דברים אמורים בגוי שאינו מכירו אבל בגוי המכירו מותר מפני שהוא כמחניף להן תני נכנס לעיר ומצאן שמחין שמח עמהן מפני שאינו אלא כמחניף להן חד דוקינר אוקיר לר' יודן נשייא חד דיסקוס מלא דינרין נסב חד מינהון ושלח ליה שארא שאל לרבי שמעון בן לקיש אמר יוליך הנייה ליה המלח הרי במכירו הרי לשעבר וריש לקיש אמר יוליך הנאה לים המלח אמר רבי אבהו ואני לא שאלני רבן גמליאל בר' מהו לילך ליריד ואסרתי לו והתני הולכין ליריד ולוקחין משם עבדי' ושפחות ר"ל אמר לא סוף דבר עבדי' ישראל אלא אפי' גוים מפני שמקרבן תחת כנפי השכינה מאי כדון ר"ג אדם קטן היה וביקש ר' אבהו לגודרו אבל ר' יודן נשייא אדם גדול היה וביקש ר"ל לגדור הדבר ניחא מלהשאיל מלשאול מהן מפני שהוא כמשיאו שם ניחא מלהלוותן מלהלו' מהן מפני שהוא כמשיאו שם ניחא מלפורען מליפרע מהן שלא יאמר ע"ז שלו סייעה ר' בא בר טבליי בשם רב אם היתה מלוה אובדת מותר ותני כן מלוה אובדת בעדי' אין מלוה אובדת בשטר אפי' מלוה בשטר אובדת היא שלא בכל שעה אדם זוכה לפרוע חובו מאי כדון מלוה אובד' שלא במשכון אין מלוה אובדת במשכון אשכח תני על קדמיתא מלוה אובדת בעדים אין מלוה אובדת בשטר תמן תנינן רבי יודה אומר אשה לא תסוך מפני שניבול הוא לה רבי חנינה ורבי מנא חד אמר בסיד שהיא מתירתו במועד נחלקו אבל בסיד שמתירתו לאחר המועד אסור וחרנה אמר בסיד שהיא מתירתו לאחר המועד נחלקו אבל בסיד שמתירתו בתוך המועד מותר ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא מן מה דאמר רבי חנינה רבי יוסי בשם רבי יוחנן רבי יהודה כדעתיה כמה דרבי יהודה אמר תמן ניבול שעה ניבול כן הוא אמר הכא צרת שעה צרת הווי דו אמ' בסיד שהוא מותר בתוך המועד נחלקו אבל בסיד שהוא מותר לאחר המועד אסור אומנים ישר' שהיו עושין עם הגוי באידן בתוך ביתו אסור בתוך בתיהן מותר ר"ש בן אלעזר אומר בד"א בתלוש מן הקרקע אבל במחובר לקרקע אסור בעיר אחרת בין כך ובין כך מותר מהו בין כך ובין כך מותר בין בתלוש בין במחובר בין בשכיר בין בקיבולת אמר רבי לא בין בתלוש בין במחובר ובלבד בקיבולת ר"ש בר כרסנה בשם ר' אחא בשבת ובאבל ובע"ז הלכה כר"ש בן אלעזר חברייא אמרי טעמא דר' ישמעאל משו' בריה דמועדא אמר רבי בא כיון שהוא יודע שאסור לך לישא וליתן עמו הוא ממעט בשמחת אידו מה מפקה מביניהון למכור לו דברים שאינן מתקיימין על דעת חבריא אסור על דעת רבי בא מותר אמר רבי יודן קרייא מסייע למה דאמרי חברייא וביום עשרים וארבעה לחדש השביעי נאספו בני ישראל בצום ובכי ובשקים ואדמה עליהם ולמה לא אמר בעשרים ושלשה משום בריה דמועדא אין נימר דהוה בשובתא לית יכיל דאת מחשב ואת משכח צומא רבא בחד בשובא ומה בה ולית ר' חוניה מיקל למאן דמעבר ליה מן אתריה אמר ר' יוחנן בר מדייא אנא חשב יתה ולא הוה בשובתא
ב אילו הן אידיהן של גוים קלנדס וסטרנלייא וקרטסים ויום גיניסיא של מלכים ויום הלידה ויום המיתה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים כל מיתה שיש בה שריפה יש בה עבודה זרה ושאין בה שריפה אין בה עבודה זרה הלכה ב' אילו הן אידיהן של גוים כו' רב אמר עידיהן ושמואל אמר אידיהן מאן דאמר עדיהן ועידיהם המה מאן דאמר אידיהן כי קרוב יום אידם רב אמר מאברים ושמואל אמר מעברין מאן דאמר מאברין מוסיפין לה אבר מ"ד מעברין כאשה עוברה רב אמר יאותו ושמואל אמר יעותו מאן דאמר יאותו אך בזאת נאות לכם מאן דאמר יעותו לדעת לעות את יעף דבר רב אמר קלנדס אדם הראשון התקינו כיון דחמא לילייא אריך אמר אי לי שמא שכתוב בו הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב שמא יבוא לנשכיני ואומר אך חושך ישופיני כיון דחמא איממא ארך אמר קלנדס קלון דיאו ואיתא כמאן דאמ' בתשרי נברא העולם ברם כמאן דאמר בניסן נברא העולם ידע הוה אמר רבי יוסי ביר' בון מאן סבר בראש השנה נברא העולם רב דתני בתקיעתא דבי רב זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון כו' הוי בראש השנה נברא העולם רבי יוחנן לא אמר כן אלא מלכות מצרים ומלכות רומי היו עושין מלחמה אילו עם אילו אמרו עד מתי אנו הורגין בפולמוס זה עם זה בואו ונתקין שכל מלכות שתאמר לשר צבא שלה פול על חרבך וישמע לה תתפוס המלכות תחילה דמצרים לא שמע לון דרומי הוה תמן חד גבר סב והוה שמיה יינובריס והוו ליה תריסרי בני אמרו ליה שמע לן ואנו עושין בניך דוכוסין ואיפרכין ואיסטרטליטין ושמע לון בגין כן צווחין ליה קלנדס יינובריס מן יומא דבתריה מתאבלין עליו מילני אימירא אמר רבי יודן ענתודרייא מאן דזרע טלופחין בההוא יומא לא מצלחין רב אמר קלנדס אסורה לכל רבי יוחנן אמר אין אסורה אלא לפלחין בה סטרנלייה אסורה לכל רבי יוחנן אמר בין קלנדס בין סטרנלייה אינה אסורה אלא לפלחין בה חברייא בעו נשי דפלחין כפלחין רבי אבהו בעי והדא טקסיס דקיסרין מכיון דסוגייא שמריין כפלחין היא הדא טקסיס דדוקים צריכה רבי ביבי שלחיה רבי זעורא דיזבון ליה עזיל קטן מן סטרנלייה דביישן אתא גבי רבי יוסי סבר דמורה ליה בהדא דרבי יהושע בן לוי שרי והורי ליה בהדא דרבי יוחנן אסיר רב אמר קלנדס לפני תקופה שמונה ימים סטרנלייא לאחר תקופה ח' ימים אמר רבי יוחנן פרוקטו ראשה של תקופה ר' בא בשם רב שלשה זמנים בבבל ושלשה זמנים במדיי שלשה זמני' בבבל מהורי וכנוני וכנוותה שלשה במדיי נוסרדי ותירייסקי ומהירקנה רבי הונא בשם רב נחמן בר יעקב נרוס בב' באדר בפרס בעשרים באדר במדי סטרנלייה שנאה טמונה שונא נוקם נוטר היך מה דאת אמר וישטם עשו את יעקב אמר רבי יצחק בי רבי לעזר ברומי צווחין ליה סנטורייה דעשו וקרטיסים יום שתפשה בו רומי מלכות ולא כבר תניתה אמ' ר' יוסי בי ר' בון פעם שנייה אמ' ר' לוי יום שנתחתן שלמה לפרעה נכה מלך מצרים ירד מיכאל ונעץ קנה בים והעלה שלעטוט ונעשה חורש גדול וזה הוא כרך גדול שברומי יום שהעמיד ירבעם שני עגלי זהב באו רומס ורומילס ובנו שני צריפים ברומי יום שנסתלק בו אליהו הועמד מלך ברומי ומלך אין באדום נצב מלך יום גניסיא של מלאכים ויהי ביום השלישי יום הלדת את פרעה יום הלידה ויום המיתה עד כאן לציבור מיכן ואילך ליחיד וכתיב בשלום תמות וכבשרפות אבותיך הראשונים וגו' כיני מתניתא כל מיתה שיש בה עישון ושריפה יש בהן עבודה זרה ושאין בה עישון ושריפה אין בה עבודה זרה
ג יום תגלחת זקנו ובלוריתו יום שעלה בו מן הים יום שיצא בו מבית האסורים אינו אסור אלא אותו היום ואותו האיש הלכה ג' יום תגלחת זקנו כו' מה אותו היום בלבד או אותו היום בכל שנה והתני תגלחתו ותגלחת בנו אסורה תיפתר שגילחו שניהן כאחת והתני משתהו ומשתה בנו אסורה תיפתר שגילחו שניהן כאחת שנשאו נשים והתני לידתו ולידת בנו אסורה אית לך מימר שנולדו שניהן כאחת תיפתר בההוא דלא אספיק מיעבד ביומיה עד דאיתיליד ליה בר ועבד כחדא תני לא ישלח לו חביות מכורות לחנווני מפני שהוא כטוענו טענת חנם לא יסרב אדם בחבירו לארחו בשעה שאינו רוצה לא ירבה לו בתקרובת בשעה שהוא יודע שאינו מבקש מהו בתקרובת רחיץ בזווי אוחרי ובירושלם היה הופך עיבליה דימינא לשמאלא תני עיר שיש בה גוים וישראל אם נותנין הגוים לגבאין גובין מהן ומישראל ומפרנסין עניי גוים ועניי ישראל ומבקרין חולי גוים וחולי ישראל נוחמים אבילי גוים ואבילי ישראל וקוברין מיתי גוים ומיתי ישראל ומכניסין כלי גוים וכלי ישראל מפני דרכי שלום גירדאי שאלון לרבי אמי יום משתה של גוים מהו וסבר מישרי לון מן הדא מפני דרכי שלום אמר ליה רבי בא והתני רבי חייה יום משתה של גוים אסור אמר רבי אמי אילולא ר' בא היה לנו להתיר עבודה זרה שלהן וברוך המקום שריחקנו מהם
ד עיר שיש בה עבודה זרה חוצה לה מותר היה חוצה לה עבודה זרה תוכה מותר מהו לילך לשם בזמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום אסור ואם יכול לילך בה למקום אחר מותר עיר שיש בה עבודה זרה והיו בה חנויות מעוטרות ושאינן מעוטרות זה היה מעשה בבית שאן ואמרו חכמים המעוטרות אסורות ושאינן מעוטרות מותרות הלכה ד' עיר שיש בה עבודה זרה כו' הא תוכה אסור מפני שיש בה צלם אחד יהא תוכה אסור ריש לקיש אמר ביריד שנו ומה בין תוכה לחוצה לה תוכה שנהנה מן המכס אסור חוצה לה מותר שלא נהנה מן המכס ואם היה חוצה לה נהנה מן המכס אף חוצה לה אסור והתני הולכין ליריד ולוקחין משם עבדים ושפחות ובהמה ר"ל אמר לא סוף דבר עבדי' ישר' אלא אפי' עבדי' גוים שמקרבן תחת כנפי שכינה והתני לקח משם כסות תשרף בהמה תעקר מעות יוליכם לים המלח ניחא כסות תישרף מעות יוליכם לים המלח בהמה תיעקר והתני הולכין ליריד ולוקחין מהן עבדי' ושפחות ובהמה רשב"ל אמר לא סוף דבר עבדים ישר' אלא אפי' עבדי' גוים שמקרבן תחת כנפות שמים תיפתר ישראל ישראל והתני המוכר עבדו לגוים דמיו אסורין עוד היא תיפתר ישר' ישראל ישראל שהולך ליריד לוקחין ממנו מפני שהוא כמציל מידן ובחזירה אסור שנתנה מחמת ע"ז ובגוים בין הולכין בין באין מותר רבי בא בריה דרבי חייה בר בא בשם רבי יוחנן אם היה פונדק מותר רבי זעירא בעי ביריד אסור ובפונדק מותר דילמא בפרגמטיא אמרה רבי יוחנן אתא ר' בא בריה דרבי חייה בר בא בשם רבי יוחנן אם היה פונדק מותר בפרקמטיא אמר ר' יוחנן ר' אבהו בשם ר' יוחנן החליף בהמה בעבודה זרה אסורה רב חסדא בעי אילו השתחוה לה לא אסר' מפני שהחליף בהמה בע"ז אסרה דילמא בפרגמטיא שנכנסה קודם ליריד איתאמרת אתא רבי זעירא רבי אבהו בשם ר' יוחנן החליף בהמה בעבודה זרה אסרה בפרגמטיא שנכנסה קודם ליריד איתאמרת אמר רבי אבהו אסור לעשות חבילה ביריד ותני כן לא ישאל בשלומו במקום שהוא מתחשב מצאו לפי דרכו שואל בשולמו בכובד ראש רבי חייה בר ווה שלח מיזבון ליה סנדל מן ירידה דצור אמר ליה רבי יעקב בר אחא ואת מלוקחי יריד אמר ליה ואתה לא לקחת קלוסקין מימיך אמר ליה שנייא היא דמר רבי יוחנן לא אסרו דבר שהוא חיי נפש רבי שמעון בן יוחנן שלח שאל לרבי שמעון בן יוצדק לית את בדיק ליה אהן ירידה דצור מהו אמר ליה אין יהב תרתין ליטרא דפילפלין לאיסקרנדה עאל ואשכח כתיב תמן אנא דיקלטיאנוס מלכא שכנית אהן ירידה דצור לגדיה דארקליס אחי תמניא יומין רבי יצחק בר נחמן שאל לרבי חנינה יריד עזה מהו אמר ליה הלכת לצור מימיך וראית ישראל וגוי שהן שותפין בקדירה ואינו חושש שמא ניער הגוי בקדירה וקשיא הוא שאל ליה דא ומגיב ליה דא אלא בגין דלית רבי חנינה אמר מילה דלא שמעה מיומוי בגין כן הוא שאל ליה דא ומגיב ליה דא אתא רבי יוסי בי רבי בון אבא בר בר חנה בשם רבי יוחנן לא אסרו אלא כגון ירידה של בוטנה ותני כן שלשה ירידין הן יריד עזה יריד עכו ירידה של בוטנה והמחוור שבכולן יריד בוטנה מהו לילך לשם אם היה אכסנאי אסור בן עיר מותר שיירה מותר שכן דרך שיירה לילך בכל מקום במה מעוטרות רבי יוחנן אמר בהדס רבי שמעון בן לקיש אמר בשאר כל המינין על דעתיה דר' יוחנן הכל אסור על דעתיה דר"ל אינו אסור אלא התוספת היך עביד היה למוד להוציא ה' קופות והוציא עשר אין תימר משם עיתור אסור אין תימר משם פרקסים מותר
ה אילו דברי' אסור למכור לגוי' איצטרובילין ובנות שוח בפטוטרותיהן ולבונה ותרנגול לבן רבי יהודה אומר מוכר הוא לו תרנגול לבן בין התרנגולין בזמן שהוא בפני עצמו קוטע אצבעו ומוכרו שאין מקריבין חסר לעבודה זרה ושאר כל הדברים סתמן מותר ופירושן אסור ר"מ או' אף דקל טב וחצר וניקלבים אסור למכור לגוים הלכה ה' אילו דברים אסורין שמעון בר בא בשם רבי יוחנן בנות שוח בפטוטרותיהן ואיצטרובילין במטוטלותיהן ולבונה תני אם היתה חבילה מותר וכמה היא חבילה רבי יהודה בן בתירא אומר חבילה של לבונה אין פחות מחמשה מינין אם היה כומר אסור רופא מותר תגר מותר תגר חשוד אסור אנן תנן תרנגול לבן תני רבי חייה תרנגול סתם מתניתין צריכה למתניתה דרבי חייה ומתניתה דרבי חייה צריכה למתניתין אילו תנינן ולא תני רבי חייה הוינן אמרין לא אמרון אלא תרנגול לבן אבל תרנגול סתם אפילו בינו לבין עצמו מותר הוי צורכה למתניתה דרבי חייה או אילו תנא רבי חייה ולא תנינן אנן הוינן אמרין לא אמר אלא תרנגול סתם הא תרנגול לבן אפילו בינו לבין התרנוגלין אסור הוי צורכה למתניתין וצורכה למתניתא דרבי חייה אמר רבי בון בר חייה תרנגול למכור מוכר לו תרנגול לבן תרנגול לבן למכור נימר בינו לבין עצמו אסור בינו לבין התרנוגלין מותר רבי בון בר חייה בעי ראה תרנגולין רועין באשפה ותרנגול לבן ביניהן ואמר של מי כמי שסיים היה חסר קרייא אמר שמקרבין חסר לעבודה זרה וכי תגישון עור לזבוח אין רע הדא אמרה שמקריבין חסר לעבודה זרה רבי מאיר אומר אף דקל טב וחצד ונקלביס אסור למכור לגוים רבי חמא בר עוקבה אמר קוריוטה רבי לעזר בי רבי יוסי אמר מין הוא ושמו חצדא עבר ומכר יי בה כיי דמר רבי לעזר עבר ובנה מותר וכא עבר ומכר מותר
ו מקום שנהגו למכור בהמה דקה לגוים מוכרין מקום שנהגו שלא למכור אין מוכרין ואל ישנה אדם מפני המחלוקת ובכל מקום אין מוכרין להן בהמה גסה עגלים וסייחים שלימין ושבורין ר' יהודה מתיר בשבורה בן בתירה מתיר בסוס הלכה ו' מקום שנהגו למכור בהמה דקה כו' מה ומות' לגדל א"ר בא כגון מהיר שהוא ששה עשר מיל על ששה עשר מיל הוון בעיי מימר מאן דמר מותר למכור מותר לגדל ומאן דמר אסו' למכור אסור לייחד ר' יונה ר' לעזר בשם רב ואפי' כמאן דמר מותר למכור אסו' לייחד מה בין למכור מה בין לייחד בשעה שמוכרה לו כבהמתו של גוי היא בשעה שהוא מייחדה לו כבהמתו של ישראל היא והוא חשוד עליה מקום שנהגו שלא למכור אין מוכרין למה מפני שמוציאה מידי גיזה הגע עצמך שהיתה עז מפני שמוציאה מידי בכורה הגע עצמך שהיה זכר מפני שמוציאו מידי מתנות מעתה חיטין אל ימכור לו מפני שמוציאו מן החלה יין ושמן אל ימכור לו לו מפני שמוציאן מן הברכה בכל מקום אין מוכרין להן בהמה גסה למה בהמה גסה יש בה חיוב חטאת ובהמה דקה אין בה חיוב חטאת ואינו חולב ואינו גוזז אמר תמן היא מתחייבת ברם הכא הוא מתחייב מכיון שהוא מוכרה לו לא כבהמתו של גוי היא ר' אמי בבלייא בשם רבנין דתמן פעמים שמוכרה לו לניסיון והוא מחזירה לאחר שלשה ימים ונמצא עובד עבודה בבהמתו של ישראל מעתה לניסיון אסור שלא לניסיון מותר זו מפני זו עבר ומכר קונסין לו כשם שקונסין לו להלכה כך קונסין לו למנהג ומניין שקונסין לו למנהג חד בר נש זבין גמליה לארמאי אתא עובדא קומי ריש לקיש וקנסיה בדיפלא בגין דיחזר ליה גמלא אמר רבי יוסי בי רבי בון לסרסור קנס והוו צווחין ליה ברא דמסרסר לארמאי רבי שמעון בן לקיש כרבי יודה דתני בשם ר' יודה הלוקח בהמה מן הגוי וילדה בכור מעלה עמו בשוייו ונותן חצי דמי' לכהן נתנה לו בקבלה מעלה עמו עד כמה דמים בשוייו ונתן כל הדמים לכהן וחכמים אומרים הואיל ואצבע הגוי באמצע נפטרה מן הבכורה רובה דרבי שמעון בן לקיש מדרבי יודה מה דמר רבי יודה משום הילכות בכורה ומה דמר רבי שמעון בן לקיש להילכות בהמה גסה רבי יהודה מתיר בשבורה לא אמר רבי יהודה אלא בשבורה שאינה יכולה להתרפות אמרו לו והלא הוא מביא לה זכר והוא רובעה והיא יולדת אמר להן אף אני לא אמרתי אלא בסוס זכר שאינו יכול להתרפות אמרו לו והלא מביא לו נקיבה והיא רובעת ממנו והיא יולדת רב אבין בשם רבנין דתמן זאת אומרת שאסור להמציא להן עוברין תמן תנינן הלוקח עובר חמורו של נכרי והמוכר לו אף על פי שאינו רשאי והמשתתף לו והמקבל ממנו והנותן לו בקבלה פטור מן הבכורה ר' חגיי בעא קומי רבי יוסי לית הדא אמרה שאסור להמציא להן עוברין אמר ליה כבר קדמך רב אבין בשם רבנין דתמן זאת אומרת שאסור להמציא להן עוברין בן בתירה מתיר בסוס לא אמר בן בתירה אלא בסוס זכר שהורג בעליו במלחמה ויש אומרים שרץ אחר הנקיבות ויש אומרים שעומד ומשתין מה ביניהון סריס מאן דמר שרץ אחר הנקיבות אינו רץ ומאן דמר עומד ומשתין אף זה עומד ומשתין רבי תנחום בר חייה לכשיזקין כודנו בריחים רבי יוסי בי רבי בון בשם ר' הונא בן בתירה ורבי נתן שניהם אמרו דבר אחד דתני הוציא מן הבהמה ומן החיה ומן העופות בין חיים בין מתים חייב רבי נתן אומר מתים חייב חיים פטור ורבנן אית להון חייב חטאת ואינון מתיבין ליה אכן כשיטתו השיבוהו כשיטתך שאת' או' משו' שבות אוף אנא אית לי לכשיזקין כודנו לריחים רבי אומר אומר אני שאסור משום שני דברים משם כלי זיין ומשם בהמה גסה ותני כן חיה גסה כבהמה דקה מאן תניתה רבי דברי חכמים רבי ביסנא רבי חנן בר בא בשם רב חיה גסה כבהמה גסה
ז אין מוכרין להן דובים ואריות ולא כל דבר שיש בו נזק לרבים ואין בונין עמהן בסילקי וגרדון ואיסטדייא ובימה אבל בונין עמהן דימוסיאות ומרחצאות הגיעו לכיפה שמעמידין בה עבודה זרה אסור לבנותה הלכה ז' אין מוכרין להן דובים ואריות כו' הא דבר שאין בו ניזקא לרבים מותר מתניתא דברי דתני הרואה את הנחשים ואת החברים מוקיון מופיון מוליון מילרין מילריה סגילרין סגילריה הרי זה אסור משו' מושב לצים שנאמר ובמושב לצים לא ישב וכולן מביאין לידי ביטול תורה שנאמר כי את בתורת יי' חפצו העולה לתיאטרון אסור משום עבודה זרה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים בשעה שהן מזבנין אסור משום עבודה זרה ואם לאו אסור משום ומושב לצים בלבד העולה לתיאטרון וצווח אם לצורך הרבים מותר ואם מתחשד הוא אסור היושב באיצטדין הרי זה שופך דמים רבי נתן מתיר מפני שני דברים משום שצווח ומציל את הנפשות ומעיד על האשה שתינשא עבר ובנה רבי לעזר אמר מותר אמר רבי מנא לא מסתברא כאהין סוברה דלא אסור דהוא חייד כל הדא כיפתא
ח אין מוכרין להן במחובר לקרקע אבל מוכר הוא משיקצץ רבי יהודה אומר מוכר הוא לו על מנת לקוץ הלכה ח' אין מוכרין להן במחובר לקרקע כו' רבי בון בר חייה בעי אף בהמה גסה במחלוקת מוכר לו על מנת לשחוט אשכח תני אף בהמה גסה במחלוקת רבי יודה אומר מוכר לו על מנת לשחוט
ט אין משכירין להן בתים בארץ ישראל ואין צריך לומ' שדות ובסוריא משכירין בתים אבל לא שדות ובחוצה לארץ מוכרין בתים ומשכירין שדות דברי רבי מאיר ר' יוסי אומר אף בארץ ישר' משכירין להן בתים ובסוריא מוכרים בתי' ומשכירין שדות ובחוצה לארץ מוכרין אילו ואילו הלכה ט' אין משכירין להן בתים כו' רבי זעירה בשם רבי יוסי בן חנינה רבי אבא רבי חייה בשם רבי יוחנן לא תחנם לא תתן להם חן לא תחנם לא תתן להם מתנת חנם לא תחנם לא תתן להם חניה בארץ והתנינן רבי יוסי אומר אף בארץ ישראל משכירין להן בתים בית אין מצוי להתברך מתוכו שדה מצוי להתברך מתוכו הורי רבי יוסי בי רבי בון שאסור להשכיר להן קבורה בארץ ישראל על שם לא תתן להם חניה בארץ לא תחנם לא תתן להם מתנת חנם והתני מעשה ברבן גמליאל שהיה מהלך בדרך וראה קלוסקין אחת מושלכת בדרך אמר לטבי עבדו טול לך קלוסקין זו ראה גוי אחד בא כנגדו אמר לו מבגיי טול לך קלוסקין זו רץ אחריו רבי אילעאי אמר לו מה שמך א"ל לו מבגיי ומאיין אתה אמר לו מן העיירות של בורגנין ומכירך הוא רבן גמליאל מימיך אמר לו לא כיוין רבן גמליאל ברוח הקודש ולמדנו ממנו שלשה דברים למדנו שאין מעבירין על האוכלין ושחמיצו של נכרי מותר לאחר הפסח מיד ושהולכין אחר רוב עוברי דרכים רבי יעקב בר זבדי בשם ר' אבהו הדא דתימר בראשונה אבל עכשיו מעבירין על האוכלין מפני הכשפים עם כשהוא יוצא מגזיב בא אחד להישאל לו על נדרו אמר לזה שהיה מהלך עמו תאמר ששתינו רביעית יין באיטלקי אמ' לו הין אמר לשואל טייל עמנו עד שנפיג את יינינו כיון שהגיעו לסולמה של צור ירד ר"ג ונתעטף וישב לו והתיר לו את נדרו מדבריו למדנו שרביעית יין משכרת ושהדרך מפיג' את היין ואין נשאלין נדרים ולא מורים שתויי יין ולא מפירין נדרים מהלכין אלא עטופין ויושבין אמר רבי יוחנן כך פתח לו יש בוטה כמדקרות חרב וגו' לאחד שנדר מן הככר ווי דייכול ווי דלא יכול אין אכיל הוא עבר על נידריה ואין לא אכיל הוא חטא על נפשיה כיצד יעשה ילך אצל חכמים ויתירו לו את נדרו דכתיב ולשון חכמים מרפא לא תחנם לא תתן עליהם חן והתני מעשה ברבן גמליאל שהיה מטייל בהר הבית וראה אשה אחת גויה ובירך עליה וכי דרכו של רבן גמליאל להביט בנשים אלא דרך עקמומית היתה כגון אהין פסוורוס שהביט בה שלא בטובתו ובירך עליה ולא כן אמ' ר' זעורה בשם רבי יוסי בן חנינה רבי בא רבי חייה בשם רבי יוחנן לא תחנם לא תתן עליהם חן מה אמר אבסקנטה לא אמר אלא ברוך שכך לו בריות נאות בעולמו שכן ראה אפי' חמור נאה או גמל נאה סוס נאה אומר ברוך שכך לו בריות נאות בעולמו רבי שמעון רבי אבהו בשם ר' יוסי בר חנינה גודלת ישראל לא תגדל את הנכרית משם לא תתן עליהם חן ולא יעשה ישראל שושבין לגוי משום לא תתחתן בם רבי יצחק בר גופתה בעא קומי רבי מנא לילך לבית המשתה שלו אסור להיעשות לו שושבין לא כל שכן אמר ליה ליתן עליהם בלא תעשה רבי סימון היו לו נוטעי כרמים בהר המלך שאל לרבי יוחנן אמר ליה יבורו ואל תשכירם לגוי שאל לרבי יהושע מהו להשכירן לגוי ושרא ליה רבי יהושע מקום שאין ישראל מצויין כהדא בסוריא הדא סוריא נישמעינה מן הדא רבי חגין נחת לחמץ אתון ושאלון ליה אילין דבר עשתור בגין דלית ישראל שכיחין ואנן מוגרין לעממין מהו לעשר על ידיהם שלח שאל לר' זעירא שאל ר' זעירא לרבי אמי א"ל רבי מהו לעשר אמר ליה אינו צריך לעשר על ידיהם מנה את ר"ש להשכיר כרבי יוסי ועוד מן הדא דמר רבי חנינה בריה דרבי אבהו בשם רבי אבהו אבא הוה ליה עובדא ושלח שאל לרבי חייה לרבי יסא לרבי אמי והורון ליה להשכיר כרבי יוסי הא לעשר אין מעשרין על ידיהן
י אף במקום שאמרו להשכיר לא לבי' דירה אמרו מפני שמכניס לתוכה ע"ז שנ' ולא תביא תועב' אל ביתך והיית חרם כמוהו וגו' ובכל מקו' לא ישכיר לו את המרחץ מפני שהיא נקרא' על שמו הלכה י' אף במקום שאמרו להשכיר כו' הא במקום שנהגו למכור מוכר לו אפילו בית דירה ומשכיר לו אפילו בית דירה רבי אחא רבי תנחום בר חייה בשם רבי לעזר בי רבי יוסי ואפילו תיבה קטנה כגון בורסקי שבצידן לא סוף דבר כולה אלא אפי' בית אחד היו שתים זו לפנים מזו הפנימית חייבת והחיצונה פטורה היתה אחת ונעשית שתים שתים ונעשית אחת רבי אבין בשם רבנן דתמן זאת אומרת שדה שהיא נתונה על גב הדרך אסור להשכירה לגוים מפני שנקראת על שם ישראל והן חורשין בה בשבתות ובימים טובים הדרן עלך לפני אידיהן
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.