א התרומה והביכורים חייבין עליהן מיתה וחומש ואסורין לזרים והן ניכסי כהן ועולין באחד ומאה וטעונין רחיצת ידים והערב שמש הרי אילו בתרומה ובביכורים מה שאין במעשר התרומה והביכורין כו' כתיב ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי שתי תרומות התרומה והבכורין תרומה דכתיב ולא ישאו עליו חטא ומתו בו כי יחללוהו הביכורים דכתיב והבאתם שמה עולותיכם אילו הביכורים דכתיב ולקח הכהן הטנא מידך או נאמר בקדשים הכתוב מדבר כבר כתיב כרת בקדשים ויהא מיתה וכרת בקדשים וכי יש מת וחוזר ומת כהדא דתני המת לחמשים שנה מת בהיכרת לחמשים ושתים מיתת שמואל הנביא לששים מיתה האמורה בתורה לשבעים מיתה של חיבה לשמונים מיתה של זקנה מיכן והילך חיי צער מה חמית מימר מת לחמשים מת בהיכרת כתיב אל תכריתו את שבט משפחות הלוי וגו' וזאת עשו להם וחיו ולא ימותו עשו להם דבר של תקנה שלא יזונו עיניהן מבית קודש הקדשים וכתיב ולא יבואו לראות כבלע את הקודש ומתו וכתיב ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה רבי אבין בריה דרבי תנחום בר טריפון שמע לה מן הכא ימי שנותינו בהם שבעים שנה צא מהן עשרים שנה שאין בית דין של מעלן עונשין וכורתין נמצאת אומר המת לחמשי' מת בהיכרת לחמשים ושתים מיתת שמואל הנביא רבי אבא בריה דרבי פפי רבי יהושע דסיכנין בשם רבי לוי בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתים אך למחסור חנה על ידי שריבתה בתפילתה קיצרה בימיו של שמואל שאמרה וישב שם עד עולם והלא אין עולמו של לוי אלא חמשים שנה דכתיב ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה והיי דלון חמשין ותרתיי אמר רבי יוסי בי ר' בון ושתים שגמלתו לששים מיתה האמורה בתורה ר' חזקיה בשם רבי יעקב בר אחא כתיב אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה וגומר הגע עצמך שיצא ממצרים בן עשרים שנה ועוד עשה במדבר ארבעי' שנה ומת נמצאת אומר המת לששים שנה מיתה האמורה בתורה וכתיב תבוא בכלח אלי קבר לשבעים מיתה של חיבה ימי שנותינו בהם שבעים שנה לשמונים מיתה של זקנה שנאמר ואם בגבורות שמונים שנה וכן ברזילי אומר לדוד בן שמונים שנה אנכי היום האדע בין טוב לרע אפר חמשים ועשה דבר שהוא בהיכרת אבל רב חדי אפר שיתין ועשה דבר שהוא בעון מיתה אבל חדי תני רבי חנינה בן אנטיגנס אומר זקן שאכל את החלב וכי מי מודיעינו שהוא בהיכרת כהדא דתני או שחילל את השבת מת בהיכרת אלא כיני המת ליום אחד מיתה של זעם לשנים מיתה של בהלה לשלשה מת במגפה תני רבי חלפתא בן שאול מת באחד בשנים בשלשה בהיכרת לארבעה לחמשה מיתה הדופה לששה מיתת דרך הארץ לשבעה מיתה של חיבה מיכן ואילך מת בייסורין מה חמית מימר מת לשלשה ימים מת במגפה חילפיי בר בריה דרבי אבהו אמר שמעית קליה דר' דרש ויהי כעשרת הימים ויגוף ה' את נבל וימת תלה לו הקב"ה שבעת ימי אבלו של שמואל שלא יתערב אבלו עם הצדיק ועשה עוד שלשה ימים ומת במגפה ר' חגיי בשם ר' שמואל בר נחמן לעשרת ימים אין כתיב כאן אלא כעשרת הימים תלה לו הקב"ה עשרה ימים כעשרת ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים שמא יעשה תשובה ולא עשה כהנא שאל לרבי זעירא זר שאכל תרומה אמר ליה בעון מיתה מן דצלי אמר ליה אני ה' הפסיק העניין רבי חייה בשם רבי יוחנן זר שאכל תרומה בעון מיתה מתניתין מסייעא לרבי יוחנן אוכלי תרומה בזדון טהור שאכל טהור וטמא שאכל טמא וטהור שאכל טמא וטמא שאכל טהור בעון מיתה אוכלי תרומה בכהנים טהור שאכל טהור כמצוותו טהור שאכל טמא בעשה טמא שאכל טהור וטמא שאכל טמא בלא תעשה מה חמית מימר טהור שאכל טמא בעשה אמר רבי בא בר ממל ואחר יאכל מן הקדשים מן הטהורין ולא מן הטמאין כל לא תעשה שהוא בא מכח עשה עשה הוא אמר רבי אבינא ממשמע שנאמר כל אשר לו סנפיר וקשקשת תאכלו אין אנו יודעין וכל אשר אין לו סנפיר וקשקש' לא תאכלו ליתן עשה ולא תעשה על הטמאים בגין דכתיב הא אילו לא הוה כתיב עשה הוא הוי כל לא תעשה שהוא בא מכח עשה עשה הוא רבי יסא שמע לה מן הכא הטמא והטהור יחדו יאכלנו כאן הטמא והטהור אוכלין בקערה אחת בתרומה אין הטמא והטהור אוכלין בקערה אחת בקדשים אמר רבי יוחנן בר מריא אין בגין קדשים כבר כתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל מתניתא פליגא על רב התרומה והביכורים חייבין עליהן מיתה פתר לה בכהנים והא תנינן חומש וכי יש חומש בכהנים פתר לה לצדדין היא מתניתא רישא בכהנים וסיפא בישראל מתני' מסייעא לרבי יוחנן ואסורין לזרים פתר לה פחות מכשיעור והן ניכסי כהן רבי בא רבי חייה בשם ר' יוחנן לך נתתיו למשחה למשחה לגדולה למשחה לסיכה למשחה להדלקה הייתי אומר בין טמאים בין טהורים רבי אבהו בשם רבי יוחנן לא בערתי ממנו מבעיר את התרומה בטומאה רבי זעירא בשם רבי לעזר מניין למעשר שני עצמו שניטמא שאין מדליקין בו תלמוד לומר לא בערתי ממנו בטמא ראוי לפדותו ואת אמר הכין לא אתיא דלא או בלקוח בכסף מעשר שניטמא אמר רבי יהודה אוף בביכורין שניטמאו דברי הכל הרי אילו כתרומה וכביכורין מה שאין כן במעשר תמן תנינן נוטלין לידים לחולין ולמעשר ולתרומה ולקודש מטבילין תמן את אמר אין המעשר טעון רחיצה והכא את אמר המעשר טעון רחיצה הן דתימר המעשר טעון רחיצה רבנין הן דתימר אין המעשר טעון רחיצה רבי מאיר תמן תנינן כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים מטמא את הקודש ופוסל את התרומה ומותר בחולין ובמעשר דברי ר"מ וחכמים אוסרין במעשר ולא שמיע דא"ר שמואל בשם ר' זעירה מהו וחכמים אוסרין במעשר נפסל גופו מלוכל במעשר מיי כדון הן דתימר המעשר טעון רחיצה ברוצה לוכל הן דתימר אין המעשר טעון רחיצה ברוצה ליגע לא הו' רוצה לוכל הוא רוצה ליגע אלא משם נטילת סרך והתנינן תרומה וכי יש תרומה משם נטילת סרך אלא בחולין שנעשו על גב הקודש וחולין שנעשו על גב הקודש לא כחולין הן תיפתר אי כרבי שמעון בן אלעזר אי כרבי לעזר בי רבי צדוק אי כרבי שמעון בן אלעזר דתני רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר הידים תחילה לחולין ושניות לתרומה אי כרבי אלעזר בי רבי צדוק דתנינן תמן וחולין שנעשו על גב הקודש הרי אילו כחולין רבי אלעזר בי רבי צדוק אומר הרי אילו כתרומה לטמא שנים ולפסול אחד
ב יש במעשר ובביכורים מה שאין בתרומה שהמעשר והביכורים טעונין הבאת מקום וטעונין וידוי ואסורין לאונן ורבי שמעון מתיר וחייבין בביעור ורבי שמעון פוטר ואוסרין כל שהן מלוכל בירושלם אף לזרים ואף לבהמה רבי שמעון מתיר הרי אילו במעשר ובביכורים מה שאין בתרומה הלכה ב' טעונין הבאת מקום דכתיב והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם ואת מעשרותיכם ואת תרומת ידכם תרומה ידכם אלו הביכורי' דכתי' ולקח הכהן הטנא מידך עד כדון מעשר ביכורי' מניין כיי דאמר רבי יעקב בר חמא בשם רבי לעזר הקודש הקודש העליון משמע וטעונין וידוי דכתיב וענית ואמרת לפני ה' אלהיך עד כדון מעשר ביכורין מניין כיי דאמ' ר' יעקב בר אחא בשם ר' לעזר הקודש העליון במשמע ואסורין לאונן דכתיב לא אכלתי באוני ממנו עד כדון מעשר ביכורין מניין כיי דאמר ר' יעקב בר אחא בשם ר' לעזר הקודש הקודש העליון במשמע תנינן כל אילין מיליא ור' שמעון פליג גבי וידוי לית רבי שמעון פליג וידוי זו קרייה לית ר' שמעון פליג דכתיב וענית ואמרת כיני מתנית' ואוסרין כל שהן מלוכל בירושלם רבי שמעון מתיר וגידוליהן אסורין מלוכל בירושלם ורבי שמעון מתיר ואף לזרים ואף לבהמה רבי שמעון מתיר ואוף רבנין מודוי ליה מן דו מתיב לון אין אתם מודין בהן מותרין לזרים שהן מותרין לאכילת בהמה ויש מחצה לאכילת זרים ויש מחצה לאכילת בהמה כשם שאין מחצה לזרים כך אין מחצה לאכילת בהמה רבנין אמרין ירושלם עשו אותה כדבר שאין לו מתירין כמה דתימר דבר שאין לו מתירין אוסר כל שהוא ודכוותיה ירושלם אוסר כל שהוא מה פליגין רבי שמעון ורבנין בגידולין אבל בעירובין אוף רבי שמעון מודיי מה בין עירובין מה בין גידולין עירובין בעיינן הן גידולין כבר בטלו כמה דרבי שמעון מודי לרבנין בעירובי מעשר אבל בעירובי ביכורין כגידולין הן וכן היה רבי שמעון אומר אין הביכורין אוסרין את עירוביהן וגידוליהן מלוכל בירושלם מה בין מעשר מה בין ביכורים מעשר אין לו עלייה בכורים יש להן עלייה הוי מה דרבי שמעון מודי לרבנין בדבר שאין לו עלייה מודי רבי שמעון באותה הסאה שהעלה מתוך סאה שהיא טעונה מחיצה וטעונה הנייה ורבנין אמרין כולהן טעונות מחיצה וטעונות הנייה ר' יוחנן אזל לחד אתר אמר אנא בן עזאי דהכא אתא חד סב שאל ליה אמר גידולי תרומה תרומה וגידולי גידולין חולין אבל טבל ומעשר שני ומעשר ראשון וספיחי שביעית ותרומת חוץ לארץ המדומע והביכורין גידוליהן חולין תמן את אמר גידוליהן מותרין והכא את אמר גידוליהן אסורין א"ל הן דתימר גידוליהן מותרין בדבר שזרעו כלה והן דתימ' גידוליהן אסורין בדבר שאין זרעו כלה א"ל והתנינן אי זהו דבר שאין זרעו כלה כגון הלוף והשום ובצלי' והלוף והשום והבצלי' חייבין בביכורין אמ' אזל בן עזאי דהכא את אמ' שאל לרבי ינאי א"ל למעשר הושבה דבר שאין זרעו כלה מחלפה שיטתיה דרבי יוחנן תמן אמר רבי יהושע בן לוי לקרנה של נבילה הושבה אמ' ליה לא כן אילפן רבי ראיתי כגריס שנים ואמר אוף הכא וגידוליהן ועוד מן הדא לא תוכל לאכל בשעריך מעשר דגנך באי זה מעשר אמרו במעשר שני הטהור שנכנס לירושלם ויצא ועוד מן הדא דתני לה רבי שמעון תני בשם רבי שמעון יש במעשר שהמעשר אוסר דמיו ועירוביו וקנקניו וספק עירובו כל שהוא ואין מדליקין בו ואמר אוף בגידולין כן אמר רבי הילא הן דתימר גידוליהן אסורין רבנין והן דתימר גידוליהן מותרין רבי שמעון אמר ליה והתנינן גידולי הקדש ומעשר שני חולין ופודה אותן בזמן זרעו לאי זה דבר הוא פודה אותן לא מפני קדושה שיש בהן אוף הכא יטענו מחיצה מפני קדושה שיש בהן רבי ירמיה רבי אימי בשם רבי שמעון בן לקיש הן דתימר גידוליהן אסורין איסור מחיצה והן דתימר גידוליהן מותרין היתר זרות הרי אילו במעשר ובביכורין מה שאין כן בתרומה תמן תנינן וגם נתתיו זו תרומה ותרומת מעשר תמן את אמר תרומה טעונה וידוי והכא את אמר תרומה אין טעונה וידוי אמר רבי הילא תניי תמן התרומה והבכורים אחד הנותנן ואחד הנוטלן טעונין וידוי אמר רבי זעירה רבנין דתמן סברין ורבנין דהכא אמרין מי שיש לו מעשר בפני עצמו מתודה מי שיש לו תרומה בפני עצמה אינו מתודה אמר רבי יוסי מתניתא אמרה כן רבי יוסי אומר יש להן ערי מקלט מה נן קיימין אם בתרומה ומעשר שלו הן אלא כי נן קיימין בתרומה אמר רבי הילא שמענן מי שיש לו מעשר בפני עצמו מתודה מי שיש לו ביכורין ביכורין בפני עצמן מתודה שמענן מי שיש לו תרומה בפני עצמה מתודה
ג יש בתרומה ומעשר מה שאין כן בביכורי' שהתרומה והמעש' אוסרין את הגורן ויש להן שיעור ונוהגין בכל הפירות בפני הבית ושלא בפני הבית ובאריסין ובחכורות ובסיקריקון ובגוזלן הרי אילו בתרומה ומעשר מה שאין בביכורין ד' יש בביכורין מה שאין בתרומה ומעשר שהביכורין נקנין במחובר לקרקע עושה אדם כל שדהו בכורים וחייב באחריותן וטעונין קרבן ושיר ותנופה ולינה ה' תרומת המעשר שוה לביכורים בשתי דרכים ולתרומה בשתי דרכים וניטלת מן הטהורה על הטמאה ושלא מן המוקף כביכורים ואוסר את הגורן ויש לה שיעור כתרומה הלכה ג' ניחא התרומה אוסרת את הגורן תיפתר שהקדימו בשבלים דאמר רבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש מעשר ראשון שהקדימו בשבלים פטור מתרומה גדולה ניקנין במחובר לקרקע דכתיב בכורי כל אשר בארצם עושה אדם את כל שדהו בכורים דכתיב וראשית כל בכורי כל וחייבין באחריותן דכתיב ראשית בכורי אדמתך וטעונין קרבן נאמ' כאן שמחה ונאמר להלן שמחה מה שמחה שנאמר להלן שלמים אף כאן שלמים ושיר נאמר כאן שיר ונאמר להלן והנך להם כשיר עגבים ותנופה דכתיב ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לרבות הביכורין שיטענו תנופה כר' ליעזר בן יעקב ולינה דכתיב ופנית בבוקר והלכת לאוהליך הא כל הפונות שאתה פונה לא יהו אלא בבוקר אמר רבי יונה הדא דתימר בשאין עמהן קרבן אבל יש עמהן קרבן בלא כך טעון לינה מחמת הקרבן הלכה ד' רבי יונה אמר ר' מיישא וחד מן רבנין חד מינהון אמר זאת אומרת שהפירות הטמאין חייבין בביכורין וחרנה אמר מעשר ראשון שהקדימו בשבילין פטור מתרומה גדולה
ד אתרוג שוה לאילן בשלשה דרכים ולירק בדרך אחד שוה לאילן בערלה וברבעי ובשביעית ולירק שבשעת לקיטתו עישורו דברי רבן גמליאל רבי ליעזר אומר שוה לאילן לכל דבר הלכה ה' אם לאילן למה לירק אם לירק למה לאילן תמן אמ' נכנס מששית לשביעית הרי הוא לבעלין כאילן ופטור ממעשרו' כירק אמר לון רב המנונא אמרין דבתרה נכנס משביעית לשמינית הרי הבקר כאילן וחייב במעשרות כירק והבקר חייב במעשרות אמר ר' יוחנן בשאר שני שבוע את מהלך בו כירק ובשביעית את מהלך בו כאילן היך עבידא מחמישית לששית ששית מששית לשביעית ששית נכנס מחמישית לששית לשביעית לקטן בשביעית ששית לקטן מששית חמישית נכנס מששית לשביעית לשמינית לקטו בשמינית שמינית רבותינו חזרו ונמנו אתרוג בשעת לקיטתו עישורו למעשרות ולשביעית רבי ירמיה רבי אימי בשם רבי יוחנן רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי הכל מודין שראש השנה שלו בט"ו בשבט ר' יוחנן שאל לר' יונתן כסדרן של שנים או כסדרן של תקופות אמר ליה כסדרן של שנים ואפילו שנה מעוברת מעשה בר' עקיבה שלקט אתרוג ונהג עליו חומרי בית שמאי וחומרי בית הלל למה לי אפילו שאר כל האילן תני כחומרי רבן גמליאל וכחומרי רבי ליעזר ורבן גמליאל ורבי אליעזר לא מן בית הלל אינון הוו אמר רבי יוסי בי רבי בון תיפתר בשחנט קודם לט"ו בשבט של שנייה ונכנסה שלישית על דעתיה דר"ג עישורו עני על דעתיה דרבי ליעזר עישורו שני מה עשה לו קרא שם למעשר שני שבו ופדייו ונותנו לעני
ה דם מהלכי שתים שוה לדם בהמה להכשיר את הזרעים דם השרץ אין חייבין עליו הלכה ו' רבי בא רב הונא בשם רב אם התרו בו לוקה והתנינן דם השרץ אין חייבין עליו א"ר בא אין חייבין עליו כרת והתני דם מהלכי שתים שאין בו טומאה קלה דם השרץ שאין בו טומאה חמורה אמר רבי חייא בר אדא הדא דתימר בשהתרו בו משום דם אבל אם התרו בו משום שקץ לוקה
ו כוי יש בו דרכים שוה לחיה ויש בו דרכים שוה לבהמה ויש בו דרכים שוה לחיה ולבהמה ויש בו שאינה שוה לא לחיה ולא לבהמה ט' כיצד שוה לחיה דמו טעון כיסוי כדם החיה ואין שוחטין אותו ביום טוב ואם שחטו אין מכסין את דמו וחלבו מטמא טומאת נבילה כחיה וטומאתו בספק ואין פודין בו פטר חמור י' כיצד שוה לבהמה חלבו אסור כחלב הבהמה ואין חייבין עליו כרת ואינו נלקח בכסף מעשר לוכל בירושלם וחייב בזרוע ובלחיים ובקיבה רבי לעזר פוטר שהמוציא מחבירו עליו הראיה י"א כיצד אינו שוה לחיה ולבהמה אסור משום כלאים עם החיה ועם הבהמה הכותב חייתו ובהמתו לבנו לא כתב לו את הכוי אמר הריני נזיר שזה חיה ובהמה הרי זה נזיר ושאר כל דרכיו שוין לחיה ולבהמה וטעון שחיטה בזה ובזה ומטמא משום נבילה ומשום אבר מן החי בזה ובזה הלכה ז' אי זהו כוי אמר רבי לעזר עז שעלה על גבי צבי וצבי שעלה על גבי עיזה ורבנין אמרין מין הוא עיקרו ולא יכלו חכמים לעמוד עליו פדוי בכוי חוזר ופודה בשה לפיכך אם מת אחד מהן המוציא מחבירו עליו הראיה הלכה ח' מתני' דלא כרבי לעזר דתני רבי לעזר אומר כוי אין חייבין על חלבו אשם תלוי מתני' דלא כרב דרב כל שאיפשר לעמוד על וודאו לא יהו חייבין על ספיקו אשם תלוי פתר לה חלוקין על דברי רבי לעזר ואפילו בשעה שהיו לוקחין בהמה לבשר תאוה אינו נלקח מעשר ליאכל בירושלם וחייב בזרוע ובלחיים ובקיבה רבי לעזר פוטר רבי לעזר דו אמר עכשיו הוא נסתפק לו דו אמר פטור ורבנין דינון מרין מין הוא עיקרו אינון אמרין חייב הלכה ט' מתני דלא כרבי דתני הקדיש חייתו ובהמתו לא הקדיש את הכוי ר' אומר הקדיש את הכוי אמר הריני נזיר שזה חיה נזיר שזה בהמה נזיר שאין זה חיה נזיר שאין זה בהמה נזיר שזה חיה ובהמה נזיר שאין זה לא חיה ולא בהמה נזיר רבי חגיי בעא קומי רבי יוסי למה לא תנינן הרובע והנרבע ממינו חייב אמר ליה תניתה בסופה ושאר כל דרכיו שוין לחיה ולבהמה הדרן עלך התרומה והביכורים
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.