א כיצד מפרישין את הביכורין יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאינה שביכרה אשכול שביכר רימון שביכר וקושרן בגמי ואומר הרי אילו ביכורים רבי שמעון אומר אף על פי שזה חוזר וקורא אותן ביכורין מאחר שיתלשו מן הקרקע כיצד מפרישין את הביכורין כו' על דעת' דרבי שמעון לא קרא שם בתלוש לא קידשו אינן מדמעין אין חייב עליהן חומש ואין לוקין עליהן חוץ לחומ' מה טעמא דרבנין ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה בשעת הבאה פרי אף בשעת הפרשה אפי' בוסר אפי' פגים על דעתיה דר"ש מה בשעת הבאה פרי אף בשעת הפרשה פרי ר' זעירה בעי ביכורי ייחור מהו שיתירו חנטו תני הביכורים אחד מששים ראשית הגז אחד מששים תרומה טמאה אחד מששי' תני ר' ישמעאל הביכורים אחד מששים פיאה אחד מששים ראשית הגז אחד מששים תרומה טמאה אחד מששים תרומה שאין הכהנים מקפידין עליה אחד מששים מה אית לך כגון תרומת הכליסין והחרובין ושעורין שבאדום
ב כיצד מעלין את הביכורים כל העיירות שבמעמד מתכנסות לעירו של מעמד ולנים ברחובה של עיר ולא היו נכנסין לבתים ולמשכים היה הממונה אומר קומו ונעלה ציון אל ה' אלהינו הלכה ב' כגון יהויריב ומכיריו וילינו בבית הכנסת תנא ר' חלפתא בן שאול מפני אהל טומא' בדרך היו אומרי' שמחתי באומרי' לי בית ה' נלך בירושלם היו אומרים עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם בהר הבית היו אומ' הללו יה הללו אל בקדשו כו' בעזרה היו אומרים כל הנשמה תהלל יה הללו יה
ג הקרובים מביאין ביכורים וענבים והרחוקים מביאין גרוגרות וצימוקים והשור הולך לפניהן וקרניו מצופות זהב ועטרה של זית בראשו והחליל מכה לפניהן עד שהן מגיעי' קרוב לירושלם הגיעו קרוב לירושלם שלחו לפניהן ועיטרו את ביכוריהן הפחות והסגנים והגזברי' יוצאין לקראתן לפי כבוד הנכנסי' היו יוצאין כל בעלי אומניו' שבירושלם היו עומדין מפניהן ושואלין בשלומן ואו' אחינו אנשי מקום פלוני באתם בשלום עד היכן עד כדי שהוא יכול לתרום מן המובחר ביקש להביא דבילה נאמר אם היתה קעילית מביא אם היתה בוצרית אינו מביא פשיטא שהוא מקריב שלמים ר' אימי אמ' מקריב שלמים רב אמר מקיצין בהן את המזבח ר' זעירא בעי יחיד שנתעצל ולא בא מביא גדי וקרניו מצופות כסף ועטר' של זית בראשו שהוא ממין שבעה תני מי שהיו לו ביכורי' גרוגרו' היה מעטרן תאיני' וצימוקים היה מעטרן ענבים וכי יש קטון וגדול בירושלם אלא כיני מתנית' באוכלוסין לפי רוב נכנסין היו יוצאין ולא כן תני תקום והדרת מה קימה שאין בה חסרון כיס אף הידור שאין בה חסרון כיס שנייא היא הכא שהוא אחת לקיצים רבי יוסי בי ר' בון בשם ר' חונא בר חייא בוא וראה כמה גדול כוחן של עושי מצוות שמפני זקן אין עומדין ומפני עושי מצוות עומדין א"ר יוסי בי ר' בון אילין דקיימין מן קומי מיתא לא מן קומי מיתא אינון קיימין לון אלא מן קומי אילין דגמלים ליה חסד עד כמה אדם צריך לעמוד מפני זקן שמעון בר בא בשם ר' יוחנן פעמים ביום ר' לעזר אמר פעם אחת ביום לא כן תני ר"ש בן אלעזר אומר מניין לזקן שלא יטריח ת"ל זקן ויראת מאלהיך אני ה' על דעתיה דרבי יוחנן ניחא על דעתיה דר' לעזר לא יקום כל עיקר ר' יעקב בר אחא בשם ר' לעזר דלא ייחמי סייעתא דסבין ועבר קומיהון בגין דיקומון לון מן קומוי כשם שהן חלוקין כאן כך הן חלוקין בשאילת שלום ר' חזקיה ר' חנינה בריה דר' אבהו בשם ר' אבדומא דמן חיפה לזקן ד' אמות עבר ישב לו כהן גדול משהוא רואהו ועד שהוא נכסה ממנו מה טעמ' והיה כצאת משה האהלה יקומו כל העם וגו' תרין אמורי' חד אמ' לשבח וחד אמר לגנאי מ"ד לשבח מיחמי צדיקא ומזכי ומאן דאמר לגנאי חזי שאקי חזי כרעין אכיל מן יהודאי שתי מן יהודאי כל מדליה מן יהודאי ארון פניו כלפי העם והכהנים כלפי העם וישר' פניהן כלפי הקודש א"ר לעזר אין התורה עומדת מפני בנה שמואל אמר אין עומדין מפני חבר ר' הילא רבי יעקב בר אידי הוון יתיבין עבר שמואל בר בא וקמו לון מן קומוי אמר לון תרתיי גבכון חדא שאיני זקן וחדא שאין התורה עומדת מפני בנה אמר ר' זעירא רבי אחא מפסיק וקאים דו חשש כהדין תנייא דתני כותבי ספרים תפילין ומזוזות מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה רבי חנניה בן עקיבה אומר כשם שמפסיקין לקרית שמע כך מפסיקין לתפילה ולתפילין ולשא' מצותי' של תורה חזקיה ב"ר מן דהוה לעי באוריתא כל צורכיה הוה אזיל ויתיב ליה קומי בית וודעא בגין מיחמי סבין ומיקם ליה מן קומיהון יהודה בר חייה הוה יליף סליק ושאיל בשלמיה דרבי ינאי חמוה מערב שבת לערב שבת והוה יתיב ליה על אתר תלי בגין מיחמיניה ומקים לי' מן קומוי אמרי' ליה תלמידוי לא כן אלפן ר' לזקן ד' אמו' אמר לון אין ישיבה לפני סיני חד זמן עני מסיק אמר לית איפשר דיהודה ברי משני מנהגיה אמ' לית איפשר דלא יגיעון ייסורין בההוא גופא צדיק' מסתברא שאין לנו יהודה ב"ר ר"מ חמי אפילו סב עם הארץ ומקים ליה מן קומוי ואמר לא מנן מאריך ימים ר' חנינא מחי מאן דלא קאים מקומוי והוה אמר ליה כי בעיתה מבטלה דאוריתא אמר רבי סימון אמר הקב"ה מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלהיך אני ה' אני הוא שקיימתי עמידת זקן תחילה כשהנשיא נכנס כל העם עומדין מפניו ואין רשות לאחד מהן לישב עד שיאמר להן שבו אב בית דין שנכנס עושין לו שורות רצה נכנס בזו רצה נכנס בזו חכם שנכנס אחד עומד ואחד יושב אחד עומד ואחד יושב עד שמגיע ויושב לו במקומו ר' מאיר הוה יליף סלק לבי' וועדא והוון כל עמא חמיין ליה וקיימון לי' מן קומוי כד שמעון ההן תנייא תני בעון למיעבר ליה כן כעס ונפק ליה אמר לון שמעתי שמעלין בקודש ולא מורידין ר' זעירא הוון בעיין ממניתי' ולא בעי מקבל עלוי כד שמע ההן תנייא תני חכם חתן נשיא גדולה מכפרת קביל עלוי ממניתיה חכם מפני שיבה תקום והדרת פני זקן מה כתי' בתריה וכי יגור אתכם גר בארצכם לא תונו אותו מה הגר מוחלין לו על כל עונותיו אף חכם שנתמנה מוחלין לו על כל עונותיו חתן וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעא' וכי מחלת שמה והלא בשמ' שמה אלא שנמחלו לו כל עונותיו נשיא בן שנה שאול במלכו וכי בן שנה היה אלא שנמחלו לו על כל עונותיו כתינוק בן שנה ר' מנ' מיקיל לאילין דמיתמניי בכס' ר' אימי קרא עליהון אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו להם א"ר יאשי' וטלית שעליו כמרדעת של חמו' א"ר שיין זה שהו' מתמני בכסף אין עומדין מפניו ואין קורין אותו ר' והטלית שעליו כמרדעת של חמור ר' זעירא וחד מן רבנן הוון יתיבין עבר חד מן אילין דמיתמני בכסף אמ' יתיה דמן רבנין לר' זעירא נעביד נפשן תניי ולא ניקום לון מקומוי תירגם יעקב איש כפר נבוריא הוי אומ' לעץ הקיצה עורי לאבן דומם הוא יורה יודע הוא יורה הנה הוא תפוש זה בוכסף לא בכספייא איתמני וכל רוח אי' בקרבו לא חכים כלום הוי או' בעיתון ממנייה וה בהיכל קדשו הא ר' יצחק בר לעזר בכנישתא מדרתא דקיסרין ר' אמי שאל לר' סימון שמעת שממנין זקיני' בחוצ' לארץ א"ל שמעתי שאי' ממנין זקינים בחוצה לארץ א"ר לוי ולא מקרא מלא הוא בן אדם בית ישראל יושבים על אדמתם הא כל ישיבה שלך לא יהא אלא על אדמתך רבנין דקיסרין אמרין ממנין זקיני' בחוצה לארץ ע"מ לחזור ר' יצחק בר נחמן הוה בעזה ומנוניה ע"מ לחזור ר' זמינא הוה בצור ומנוניה ע"מ לחזור אוף ר' יונה הוה בפיתקה ולא קביל עלויי מתמניה אמר עד זמן דמיתמני ר' ומינה ר' א"ר חמא יהודה בן טיטס הוה ברומי ומנוניה ע"מ דיחזור שמעון בר ווא הוה כד מסקום ואיתמנון דקיקין מיניה והוא לא איתמני שמעון בר ווא הוה בקי במרגליתא בכל מילה ולא הוה ליה עיגול מיכליה והוה רבי יוחנן קרי עלוי וגם לא לחכמים לחם אמר כל מי שאינו מכיר מעשיו של אברהם יכיר מעשה אבותיו של זה שמעון בר ווא הוה כד מסקום ושלח ליה רבי אבהו חדא איגרא ויהב ליה מן סיבתיה בגוה בגין אילין סבתא קום אתהלך לארעא דישראל מי יגלה עפר מעיניך ר' יוחנן אבהו ריגלותיה איתמני שמען דמעפריא לא איתמני
ד החליל מכה לפניהן עד שהן מגיעין להר הבית הגיעו להר הבית אפילו אגריפס המלך נוטל הסל על כתיפו ונכנס עד שהוא מגיע לעזרה ודיברו הלוים בשיר ארוממך ה' כי דיליתני ולא שמחת אויבי לי הגוזלות שעל גבי הסלים היו עולות ומה שבידם נותנין לכהני' ה' עודינו הסל על כתיפו קור' מהגדתי היום לה' אלהיך עד שהוא גומר כל הפרשה ר' יהודה או' עד ארמי אובד אבי הגיע לארמי אובד אבי מוריד הסל מן כתיפו ואוחזו בשפתותיו וכהן מניח את ידו תחתיו ומניפו מארמי אובד אבי עד שהוא קורא את כל הפרשה ומניחו בצד המזבח והשתחוה ויצא ו' בראשונה כל מי שהוא יודע לקרות קורא וכל מי שאינו יודע לקרות מקרין לפניו נמנעו מלהביא התקינו שיהו מקרין את מי שהוא יודע ואת מי שאינו יודע ז' העשירים מביאין את ביכוריהם בקלתות של כסף ושל זהב והעניי' מביאין אותן בסלי נצרים של ערבה קלופים והסלים והביכורי' ניתנין לכהנים הלכה ד' רב הונא אמר כיני מתניתא ולקח הכהן הטנא מידיך אית תניי תני מחלף כדי לסמוך מתנה למתנה תני רבי יוסי לא היו נותנין את הגוזלות על גבי הסלין שלא ינבלו הביכורין אלא תולה אותן חוץ לסלים תני חד סב קומי רבי זעירא חוז' להגדתי היום וכי יש אדם מגיד חוזר ומגיד קיימונה כבר הגדתי הונא בעי הנחה מהו שתתיר למחוסרי זמן א"ר מתנייה הדא דתימ' בשחזר ונטלן אבל אם היו במקומן כהניחן הן ר' יונה בעי הניחן בלילה הניחן בקרן דרומית מערבית לפני ה' יכול במערב ת"ל אל פני המזבח אי לפני המזבח יכול בדרום תלמוד לומר לפני ה' הא כיצד מגישן על קרן דרומית מערבית ומניחה בדרומה של קרן הלכה ה' תני אין ענייה אלא מפי אחד ולא עוד אלא שסמכו למקרא וענית ואמרת רבי יונה בעי מהו להביאן בתמחויין של כסף רבי יונה ורבי ירמיה חד אמ' מחזר מנא וחרנה אמ' מחזר פטירין עם ירקונין דאת אמר פטירין עם מרזרין ולא ידעינן מאן אמר דא ומאן אמר דא מן מה דאמר ר' יונה מהו להביאן בתמחויין של כסף הוי הוא דאמר דמחזר מנא די אמר כלה דרבי פינחס אמר מחזר פטימין בני תורין די אמר תורין ובני תורין
ה רבי שמעון בן ננס או' מעטרין את הביכורין חוץ משבעת המינין ר' עקיבה או' אין מעטרין את הביכורין אלא משבעת המינין ט' ר"ש או' שלש מידות בביכורים הביכורים ותוספת הביכורי' ועטור הביכורי' תוספת הביכורי' מין במינו ועיטור הביכורי' מין בשאינו מינו תוספת הביכורין נאכלת בטהרה ופטורה מן הדמאי ועיטור הביכורים חייב בדמאי הלכה ו' א"ר יוסי כל עמא מודו שמעטרין את הביכורין לארץ שאין בני אדם טועין שמביאין ביכורין לחוץ לא מפליגין בעמון ומואב מאן דאמר מעטרין את הביכורין חוץ משבעת המינין מעטרין את הביכורים מעמון ומואב מאן דאמר אין מעטרין אלא משבעת המינין אין מעטרין את הביכורין מעמון ומואב א"ר מנא כל עמא מודו שאין מעטרין את הביכורין מעמון ומואב שבני אדם טועין לומר שמביאין ביכורין מעמון ומואב מה פליגין בחוצה לארץ מאן דאמ' מעטרין את הביכורין משבעת המינין מעטרין את הבכורים מחוץ לארץ מאן דאמר אין מעטרין את הבכורי' אלא משבעת המינין אין מעטרין את הבכורי' חוץ לארץ
ו אימתי אמרו תוספת הביכורים כביכורים בזמן שהיא באה מן הארץ ואם אינה באה מן הארץ אינה כביכורים ולמה אמרו הביכורים מניכסי כהן שהוא קונה מהן עבדים וקרקעות ובהמה טמאה ובעל חוב נוטלן בחובו והאשה בכתובתה וספר תורה רבי יהודה אומר אין נותנין אותו אלא לחבר בטובה וחכמים אומרים נותנין אותן לאנשי המשמר והן מחלקין ביניהן כקדשי המקדש הלכה ז' ר' ינאי בשם ר' חייה בר ווא שאלו רשב"ג מהו שימכור אדם ספר תורה לישא אשה אמר לון אין ללמוד תורה אמר לון אין מפני חייו ולא אגיבון ר' יונה בשם ר' חייא בר ווא שאלו את רשב"ג מהו שימכור אדם ספר תורה לישא אשה אמר לון אין ללמוד תורה אמר לון אין מפני חייו לא שאלון ולא אגיבון על דעתיה דר' יונה ניחא לא שאלון ולא אגיבון על דעתיה דר' יוסי אין שאלון ליה ולמה לא אגיבון כי אתא ר' חנניה ר' פינחס ר' יוחנן בשם רשב"ג מוכר הוא אדם לישא אשה וללמוד תור' וכ"ש מפני חייו תני המדיר את בנו לתלמוד תורה מותר למלות לו חבית של מים ולהדליק לו את הנר ר' יעקב בר אידי בשם ר' יונתן אף לוקח לו חפציו מן השוק ופליגין כאן באיש כאן באשה אם היה אדם מסויים עשו אותו כאשה מעשה באדם אחד שהדיר את בנו לתלמוד תורה ובא מעשה לפני ר' יוסי בן חלופתא והתיר לו למלאות חבית של מים ולהדליק לו את הנר תני המוכר ספר תורה של אביו אינו רואה סימן ברכה לעולם וכל המקיים ספר תורה בתוך ביתו עליו הכתוב אומר הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד הדרן עלך כיצד מפרישין וסליקא לה מסכתא דביכורים וסידרא דזרעים ברחמי דשמיא
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.