א פירות חוצה לארץ שנכנסו לארץ חייבין בחלה יצאו מיכן לשם רבי ליעזר מחייב ורבי עקיבה פוטר ב' עפר חוצה לארץ שבא לספינה לארץ חייב במעשרות ובשביעית אמר רבי יהודה אימתי בזמן שהספינה גוששת עיסה שנילושה במי פירות חייבת בחלה ונאכלת בידים מסואבות ג' האשה יושבת וקוצה חלתה ערומה מפני שהיא יכולה לכסות את עצמה אבל לא את האיש פירות חוצה לארץ כו' כתיב אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה שמה אתם חייבין אין אתם חייבין חוץ לארץ תני זו דברי רבי מאיר אבל דברי ר' יהודה פירו' חוץ לארץ שנכנסו לארץ ר' אליעז' פוטר ור' עקיבה מחייב מה טעמ' דרבי אליעזר לחם הארץ לא לחם חוץ לארץ מה טעמא דר' עקיבה אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה שמה אתם חייבין בין בפירות הארץ בין בפירו' חוץ לארץ מה מקיים ר' אליעזר טעמ' דר' עקיב' אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה חברייא בשם רבי לעזר רבי בא בשם רבי לעזר רבי הילא בשם רבי שמעון בן לקיש כך משיב רבי עקיבה את רבי ליעזר אין את מודי לי בשעה שנכנסו ישראל לארץ ומצאו קמחין וסלתות שהן חייבין בחלה ולאו גידולי פטור הן והוא מקבל מיניה אמר רבי יוסי תמיהני איך רבי עקיבה מותיב את רבי ליעזר והוא מקבל מיניה תמן עד שלא נכנסו לה למפריעה ירשו דא"ר הונא בשם ר' שמואל בר נחמן לזרעך אתן אי' כתי' כאן אלא לזרעך נתתי כבר נתתי מה מקיים רבי עקיבה טעמ' דרבי ליעזר לחם הארץ בספינה שנכנסה לארץ אם קירמו פניה מן החוט ולפנים חייבת מן החוט ולחוץ פטורה על דעתיה דרבי עקיבה היא ספינת' היא עיסת הגוי היא הכנסתן שהכל הולך אחר קרימה בתנור מודין חכמים לרבי עקיבה בהכנסתן לארץ שהכל הולך אחר קרימה בתנור מן מה דרבי עקיבה מתיב לרבי ליעזר והוא מקבל מיניה רבי יונה בעא קומי רבי ירמיה בשעה שנכנסו ישראל לארץ ומצא קמה לחה מהו שתהא אסורה משום חדש אמר ליה למה לא עד כדון לחה אפילו יבישה אמר ליה אפילו יבישה אפילו קצורה מעתה אפילו חטין בעלייה כך אני אומר לא יאכלו ישראל מצה בלילי הפסח אמר ר' יונה מן דנפקות תהית דלא אמרת ליה שנייה היא שמצות עשה דוחה למצות לא תעשה על דעתיה דרבי יונה דו אמר מצות עשה דוחה בלא תעשה אף על פי שאינה כתובה בצידה ניחא על דעתיה דרבי יוסי דו אמר אין מצות עשה דוחה למצוה בלא תעשה אלא אם כן היתה כתובה בצידה מה שיהיו תגרי גוים מוכרין לה וכרבי ישמעאל דרבי ישמעאל אמר כל ביאות שנאמרו בתורה לאחר ארבע עשרה שנה נאמרו שבע שכיבשו ושבע שחילקו התיב ר' בון בר כהנא והכתיב ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח לא בששה עשר התיב רבי לעזר בי רבי יוסי קומי רבי יוסי והכתיב ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה לעיני כל מצרים לא בחמשה עשר יצאו מיכן ושם ר' אליעזר מחייב ור' עקיבה פוטר א"ר ליעזר מן אתריה ור' עקיבה מן אתריה ר' ליעזר מן אתריה מ"ט דר' ליעזר לחם הארץ בכל מקו' שהוא ר' עקיבה מן אתריה מה טעמ' דר' עקיבה אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה שמה אתם חייבין ואין אתם חייבין חוץ לארץ הלכה ב' רבנין דקיסרין בשם רבי חנינה במחלוקת כל מקום אשר תדרך כף רגליכם בו לכם יהיה אין בכלל אלא מה שבפרט וכרבי יודה מתיבין לרבי יודה אם בספרי ארץ ישראל והכתיב מהמדבר והלבנון הזה ועד הנהר הגדול נהר פרת כל ארץ החתי' ועד הים הגדול מבוא השמש יהיה גבולכם אלא אם אינו עניין לספרי ארץ ישראל תניהו עניין לספרי חוץ לארץ מעתה מה שהיה דוד הולך ומכבש בארם נהרים ובארם צובה יהו חייבין בחלה שנייא היא שהיה דוד מניח ספרי ארץ ישראל ומכבש ספרי חוץ לארץ הוו בעיי מימר מה דאמר תמן חייב אוף הכא חייב מה דאמר תמן פטור אוף הכא פטור אפילו כמאן דאמר תמן פטור הכא חייב כיון שנכנסו ישראל נתחייבו כתיב הוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה כדבר ה' אלהי ישר' אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי הנביא אשר מגת החפר ר' חנניה ורבי מנא חד אמר כל מה שכיבש יהושע כיבש זה וחרנה אמר יותר ממה שכיבש יהושע כיבש זה תנא רבי סידור מסייע לרבי מנא ימים קלים עשו ישראל באותה הארץ עפר חוץ לארץ שבא לסוריא נעשה כסוריא יצא משם לכאן נתחייב אמר רבי יודה אימתי בזמן שהספינה גוששת אמר רבי חגיי רבי יודה בדעתיה דרבי יודה פוטר במים לפי שאין בהן ממש א"ר אבין לא מסתברא דלא מחלפא שיטתיה לא היתה את הספינה גוששת כמי שהספינה גוששת לא היתה ספינה גוששת מעשרותיה מהלכה תורמין ממנה על עציץ שאין נקוב ומעציץ שאין נקוב עליה כהדא דתני עציץ שאינו נקוב מעשרותיו מהלכה ותרומתו אינה מדמעת ואין חייבין עליו חומש רבי הילא בשם ר' לעזר הקונה עציץ נקוב בסוריא אף על פי שלא קנה עפר שתחתיו וקרקע שעל גביו קנה לחייבו למעשרות ולשביעית אפילו נתון על גבי שתי יתידות אף רבי יודה מודי בה מה בינו לבין הספינה ספינה עולה ויורדת וזה במקומו הוא הלכה ג' רבי יוסי בי רבי חנינה אמ' דרבי אלעזר בן יהודה איש בירתותא היא דתנינן תמן רבי לעזר בן יהודה איש בירתותא אומר משם רבי יהושע פסל את כולה ורבי עקיבה אומר משמו לא פסל אלא מקום מגעו רבי שמעון בן לקיש אמ' מה פליגין בשהוכשרה ואח' כך נילושה שמי פירות מחוורין להכשיר אבל אם נילושה ואחר כך הוכשרה אין מי פירות מחוורין להכשיר רבי חייה בשם רבי יוחנן דברי הכל היא אף על גב דרבי עקיבה אמר תמן אין מי פירות מחוורין לטומאה מודי הוא הכא שמי פירות מחוורין לחלה רבי בא רבי חייה בשם רבי יהושע בן לוי אין לך מחוור אלא שבעת המשקין בלבד רבי יוסי בעי מה איתאמרת לחלה לטומאה אין תימר לחלה כ"ש לטומאה אין תימ' לטומאה הא לחלה לא רבי יונה פשיטא ליה לחלה כל שכן לטומאה רבי יונה כדעתיה דרבי יונה תני דרבי שמעון בן יוחי רבי יהושע בן לוי תני דרבי שמעון בן יוחי דתני רבי שמעון בן יוחי רבי טרפון אומר נאמר כאן חלה ונאמר להלן חלת לחם שמן מה חלה שנאמר להלן עשויה בשמן אף חלה שנאמר כאן עשויה בשמן ושמן אחד משבעת המשקין הוא רבי יוסי בשם רבי שבתי רבי חייה בשם רבי שמעון בן לקיש לחלה ולנטילת ידים אדם מהלך ארבעת מילין ר' אבהו בשם ר' יוסי בן חנינה הדא דתימר לפניו אבל לאחריו אין מטריחין עליו שומרי גנות ופרדיסין מה את עבד לון כלפניהן כלאחריהן נישמעינה מן הדא האשה יושבת וקוצה חלתה ערומה והדא אשה לא בתוך ביתה יושבת ותימר אין מטריחין עליו והכא אין מטריחין עליו תני המים שלפני המזון רשות ושל אחר המזון חובה אלא שבראשונים נוטל ומפסיק ובשניים נוטל ואינו מפסיק מהו מפסיק ר' יעקב בר אחא אמר נוטל ושונה ר' יעקב בר רב יצחק בעי נוטל ושונה ואת אמרת רשות אין דבעי מימר ארבעת מילין ואת אמרת רשות אמר רבי יעקב בר אידי על הראשונים נאכל בשר חזיר ועל השניים יצאת אשה מביתה ויש אומרים שנהרגו עליה שלש נפשות הלכה ד' הדא אמרה עגבות אין בהן משום ערוה הדא דאת אמרה לברכה אבל להביט אפילו כל שהוא אסור כהדא דתני המסתכל בעקיבה של אשה כמסתכל בבית הרחם והמסתכל בבית הרחם כילו בא עליה שמואל אמר קול באשה ערוה מה טעם והיה מקול זנותה ותחנף הארץ וגו' רב הונא אמר עומד הוא אדם על הצואה ומתפלל ובלבד שלא יהא בשרו נוגע בצואה ישב ולא קינח אסור א"ר מנא אף על גב דלא אמר ר' יוסי הדא מילתא אמר דכוותה דרב הונא אמר עומד הוא אדם על גבי צואה ומתפלל ובלבד שלא יהא בשרו נוגע בצואה ישב ולא קינח הרי בשרו נוגע בצואה
ב מי שאינו יכול לעשות עיסתו בטהרה יעשנה קבין ואל יעשנה בטומאה ורבי עקיבה אומר יעשנה בטומאה ואל יעשנה קבין שכשם שהוא קורא לטהורה כך הוא קורא לטמאה לזו קורא חלה בשם ולזו קורא חלה בשם אבל קביים אין להן חלה בשם ד' העושה עיסתו קבין ונגעו זה בזה פטורין מן החלה עד שישובו רבי אליעזר אומר אף הרודה ונותן לסל הסל מצרפן לחלה מה פחות מארבעת מיל יעשנה בטהרה ארבעת מיל יעשנה קבין אי ארבעת מיל יעשנה בטהרה יותר מארבעת מיל יעשנה קבין נשמעינ' מן הדא דא"ר חייא בר ווא כגון קיסרין וקיסרין לאו ארבעת מילין היא הדא אמרה ארבעת מיל יעשנה בטהרה יותר מארבעת מיל יעשנה קבין ר' אמי הורי בכפר שמי לעשו' עיסה גדולה בטומאה והלא אין שם ארבעת מילין מכיון דנהרא מפסיק כמי שיש שם ארבעת מיל מתנית' דר' עקיב' דר' עקיבה אמר יעשנה בטומאה ואל יעשנה קבין עיסה גדולה היתה נוח היה לו להלך כמה ולא לעשותה קבין מחלפה שיטתיה דר' עקיבה תמן הוא אמר נוטל מקב חלה וכא הוא אמ' הכין תמן לשעבר ברם הכא לכתחילה הלכה ה' ר' יונה ר' חייה בשם ר' יוחנן ר' יוסי ר' אימי בשם ר' יוחנן והן שנשכו אית תניי תני הסל מצטרף ואין התנור מצרף ואית תניי תני התנור מצרף ואי' הסל מצרף א"ר יוחנ' איתיתיה מדחילפיי נשכו כאן וכאן מצרף לא נשכו כאן וכאן אינו מצרף מתניתא כגון אילין ריפת' דבבל
ג המפריש חלתו קמח אינה חלה וגזל ביד כהן העיסה עצמה חייבת בחלה והקמח אם יש בו כשיעור חייבת בחלה ואסורה לזרים דברי רבי יהושע אמרו לו מעשה וקפשה זקן זר אמר להן אף הוא קילקל לעצמו ותיקן לאחר ו' חמשת רבעים קמח חייבין בחלה הן וסובן ומורסנן חמשת רבעים חייבין ניטל מורסנן מתוכן וחזר לתוכן הרי אילו פטורין ז' שיעור החלה אחד מעשרים וארבעה העושה עיסה לעצמו והעושה למשתה בנו אחד מעשרים וארבע' נחתום שהוא עושה למכור לשוק וכן האשה שהיא עושה למכור בשוק אחד מארבעי' ושמונה ניטמאת עיסתה שוגגת או אנוסה אחד מארבעים ושמונה ניטמאת מזידה אחד מעשרים וארבעה כדי שלא יהא חוטא נשכר ח' רבי ליעזר אומר מטלית מן הטהור על הטמא כיצד עיסה טהורה ועיסה טמאה נוטל כדי חלה מעיסה שלא הורמה חלתה ונותן פחות מכביצה באמצע כדי שיטול מן המוקף וחכמים אוסרין אמ' להן אף הו' קילקל לעצמו ותיקן לאחרי' קילקל לעצמו ואכלה ואיתענש ותיקן לאחרים דאינון אכלין ותליי ביה אית תניי תני תיקן לעצמו וקילקל לאחרים תיקן לעצמו מ"מ אכלה וקילקל לאחרי' דאינון סברין מימר שהו' פטור והיא חייבת הלכה ו' ר' אימי בשם ר' ינאי קבטיברני חייב בחלה חד חליטר שאל לר' יוחנן אמ' איזיל עביד ארבע ופליג ויאמ' ליה תלתא ופליג א"ר זעיר' קבייא באתריהון רובעיא אזדרעון ויאמ' ליה חמש' פרא ציבחד שלא יבוא לידי ספק חיוב חלה א"ר יוחנן דרך עיסה שנו אמר רבי שמעון בן לקיש דרבן שמעון בן גמליאל היא דרבן שמעון בן גמליאל אומר לעולם אינה חייבת בחלה עד שיהא בה דגן כשיעור תלמידוי דרבי חייה רובא בר לוליתא בשם רבי יהושע בן לוי דברי הכל היא אמר רבי מנא אף על גב דלא אמר רבי יוסי רבי הדא מילתא אמר דכוותה דאמר רבי יוחנן דרך עיסה שנו וכאן מכיון שניטל מורסנן וחזר לתוכן אין זה דרך עיסה הלכה ז' תני אמר רבי יודה מפני מה אמרו בעל הבית אחד מעשרים וארבעה ונחתום אחד מארבעים ושמונה אלא שהנחתום עינו יפה בעיסתו ובעל הבית רעה בעיסתו וחכמים אומרים לא משם הוא זה ולא מטעם זה אלא ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן עשה שינתנו לכהן בכהונתו אלא שהנחתום עיסתו מרוב' ויש בה כדי מתנה לכהן ובעל הבית עיסתו מעוטה ואין בה כדי מתנ' לכהן והתנינן העושה עיסה לעצמו והעושה למשתה בנו אחד מעשרים וארבעה שלא תחלוק לעיסת בעל הבית והתנינן וכן האשה שהיא עושה למכור בשוק אחד מארבעים ושמנה בשעה שהיא עושה לביתה עינה רעה בעיסתה בשעה שהיא עוש' למכור בשוק עינה יפה בעיסתה אמר רבי מתניתא בלימודת להיות מפרשת אחד מארבעים ושמנה אבל בלימודת להיות מפרשת אחד מעשרים וארבע' ניתני כדי שלא יהא החוטא נשכר הלכה ח' ואין הבית מצטרף דבר שהוא מקפיד על תערובתו אין הבית מצטרף ושאין מקפיד על תערובתו הבית מצטרף עיסה טמאה עיסה טהורה עשו כדבר שהוא מקפיד על תערובתו ועיסתה חלה אבל בעיסה שניה אין לשני מגע אצל הטבל תני רבי לעאיי אמ' משום ר' ליעזר תורמין מן הטהור על הטמא בלח כיצד כבש זיתין בטומאה והוא מבקש לתורמן בטהרה מביא משפך שאין בפיו כביצה וממלא אותו זתים ונותנו על פי חבית ונמצא תורם מן המוקף למה לי פחות מכביצה אפי' כביצה ולא פירורין אינון שלא לטמאות זיתים הרבה אמרו לו אין לך קרוי לח אלא יין ושמן בלבד היך עבידא קורה אחת לשתי בורות שתי קורות לבור אחד מכיון שנטמא מקצתו אין כולו טמא רבי הילא בשם רבי יסא תיפת' שהי' בדעתו לעשותן תפיסה אחת ונמלך ועשאן שתי תפיסות אמר רבי יוסי בי רבי בון הדא דתימר בשניטמא בששילה ומשקיפה שכבר נראה לתורמן בטהרה אבל אם ניטמא עד שלא שילה ועד שלא קיפה לא בדא רבי טבי רבי יאשיה בשם רבי ינאי הלכה כרבי לעזר רבי יצחק בר נחמן בשם רבי הושעיה כרבי ליעזר רבי הונא בשם רבי חנינא אין הלכה כרבי ליעזר רבי יוסי בי רבי בון רב יהודה בשם שמואל אין הלכה כרבי ליעזר אתא עובדא קומיה ולא הורי אמ' תרתיי כל קבל תרי אינון אמר ליה והא רבי יצחק בר נחמן מודי אפילו כן לא הורי הדרן עלך פירות חוצה לארץ
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.