א חלון שבין שתי חצירות ארבעה על ארבעה בתוך עשרה מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד פחות מארבעה על ארבעה או למעלה מעשרה מערבין שנים ואין מערבין אחד חלון שבין שתי חצירות כו' הסריגים ממעטין בה לעניין שבת אבל לעניין חזקות אין ממעטין בה קש ותבן אין ממעטין בה עפר וצרורות ממעטין בה אמר רבי יוסה בי רבי בון עלו בה עשבים אין ממעטין בה בעון קומי רבי אבא היך מה דאת אמר בחלון שבין שתי חצירות ודכוותה בחלון שבין שתי בתים אמר לון אין ודכוותה בחלון שבין שני גנים אמר לון אין מהו לערב דרך לולים אמר רבי אב מרי מחלוקת רב ושמואל דתנינן תמן כל גגות העיר רשות אחת שמואל אמר עד בית סאתים רב אמר מטלטלין בהן אפילו כור אפילו כוריים לא סוף דבר כל ארבעה על ארבעה בתוך עשרה אלא אפילו מקצת ארבעה בתוך עשרה כמי שכל ארבעה על ארבעה בתוך עשרה היה בה היקף תשעים וששה טפחים אפילו כל שהוא בתוך עשרה כמי שכל ארבעה על ארבעה בתוך עשרה היתה עגולה והיה בו היקף תשעים כו' מהו למעט בכלים רבי חייה בר אשי אמר ממעטין בכלים רבי יונה רבי יצחק בר טבליי אמר רבי יוחנן אין ממעטין בכלים תמן אמרי מחלוקת רבי חייה רבה ורבי ישמעאל בי רבי יוסי חד אמר אסור וחד אמר מותר מאן דמר אסור שמא ישכח ויטלטלנו הורי רבי יוחנן בר מרייה למיכבוש עלוי כוף תני בכל ממעטין באבנים ובלבינים ובסולם צורי ובסולם מצרי והוא שקבעו רבי בא בשם רב יהודה ואפילו לא קבעו והא תני והוא שקבעו רבי בא והוא שייחדו לכן הורי רבי לא כדין תנייה והוא שקבעו רבי יונה רבי יוסה תריהון חד בשם מר עוקבן וחד בשם רב נחמן בר יעקב צריך שיהא בין שליבה לשליבה פחות משלש' צריך שיהא בו רחב ארבעה טפחים והעמודין משלימין לארבעה יסא אמר כופת שהדריגו ממעט מכל מקום אין העמודין משלימין לעשרה נעשית כשליבה עבה רבי יסא בשם רבי בון בר כהנא צריך שיהא משוך מן הכותל ארבעה טפחים כדי מקום ר' חזקיה בשם רבי בון בר כהנא אותה שליבה שהיא ממעטת את העשרה צריכה שתהא משוכה מן הכותל ארבעה טפחים כדי מקום רבי יעקב דרומיא בעי הביא דופן של שבעה טפחים ומחצה והגביהו מן הארץ פחות משלשה מותר תמן את אמר כל הפחות משלשה כסתום וכא את אמר כל הפחות מארבעה כסתום אין את בעי מקשיא הכין קשי הביא דופן של ארבעת טפחים וכל שהוא והגביהו מן הארץ שני טפחים חסר כל שהוא ייבא כיי דמר רבי יוחנן העומד והחלל מצטרפין לארבע' והוא שיהא העומד רבה על החלל
ב כותל שבין שתי חצירות גבוה עשרה ורחב ארבעה מערבין שנים ואין מערבין אחד היו בראשו פירות אילו עולין מיכן ואוכלין ואילו עולין מיכן ואוכלין ובלבד שלא יורידו למטן נפרץ הכותל עד עשר אמות מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד מפני שהוא כפתח יותר מיכן מערבין אחד ואין מערבין שנים פיס' כותל שבין שתי חצירות כו' ולמה לי רחב ארבעה ואפילו אינו רחב ארבעה בגין מתניתא הדא דבתרה אילו עולין מיכן ואוכלין ואילו עולין מיכן ואוכלין לא היה רחב ארבעה רבי בא בשם רב אסור לכאן ולכאן רבי זעירא בשם רב מותר לכאן ולכאן מחלפא שיטתיה דרבי בא תמן אמר רבי בא רב יהודה בשם שמואל זרקה ונחה על ראשי מחיצות חייב וכא אמר הכין תמן את רואה אותה כילו מליאה עפר וצרורות והכא מה אית לך תדע לך דמר רבי אחא רבי חיננא בשם רבי יוחנן זיזין וכתלים שהן גבוהין עשרה ורחבין ארבעה מותר לכאן ומותר לכאן ובלבד שלא יחליף רבי יוחנן בעי מחלפה שיטתיה דרבי בא תמן אמר רבי בא רב יהודה בשם שמואל זרקה ונחה על ראשי המחיצות חייב והכא הוא אמר הכין היך מה דאת אמר תמן את רואה אותה כילו מליאה עפר וצרורות אוף הכא כן שמענו מחיצות ברשות היחיד שמענו מחיצות ברשות הרבים רבי בא רב יהודה בשם שמואל כותל שהקיפוהו סולמו' מיכן ומיכן מערבין שני' ואין מערבין אחד אמר רבי יוסי בי רבי בון מכיון שלא כיוונו נעשו כפתחים תני כל כובשי כבשים עולה אמה וכונס שלש חוץ מכיבושו של מזבח שהוא כמתלקט עשרה טפחים מתוך שלש ושליש אצבע שהמזבח עשר אמות וכיבושו שלשים ושתים עשרה מסטווה על פני כל הכותל ויש בו רוחב ארבעה טפחים מערבין שנים ואין מערבין אחד ארבע אמות מערבין אחד ואין מערבין שנים הדא דאת אמר בגדולה אבל בקטנה ברובה אי זו היא גדולה ואי זו היא קטנה כל שרובה יותר מעשר בעשר הא פחות מעשר ברובה הדא דאת אמר באמצע אבל מן הצד לא בדא והי דינו צד והי דינו אמצע נימר אם יש שם עומד ארבעה היינו אמצע אם לאו היינו צד
ג חריץ שבין שתי חצירות עמוק עשרה ורחב ארבעה מערבין שנים ואין מערבין אחד אפילו מלא קש או תבן מלא עפר או צרורות מערבין אחד ואין מערבין שנים פיס' הא תבן לבטלו לא ביטל מתניתא דלא דרבי יוסי דרבי יוסי אמר תבן וביטלו מבוטל רבי יוסי בי רבי בון בשם רב חסדא דברי הכל היא ומה דמר רבי יוסי בשבללו בעפר יש תבן שהוא כעפר ועפר שהוא כתבן תבן שאין עתיד לפנותו הרי הוא כעפר ועפר שעתיד לפנותו הרי הוא כתבן דבית רבי ינאי אמרי חיפהו מחצליות ביטל איתא חמי מילהו מחצליות לא ביטל חיפהו מחצליות ביטל מילהו חריות צריכה רבי זריקן רבי אמי בשם ריש לקיש ואפילו רוק
ד נתן עליו נסר כל שהוא רחב ארבעה טפחים וכן שתי כצוצריות זו כנגד זו מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד פחות מיכן מערבין שנים ואין מערבין אחד פיס' אית תני מערבין שנים ואין מערבין אחד אית תני מערבין אחד ואין מערבין שנים מאן דמר מערבין שנים ואין מערבין אחד פחות מיכן בנסר מאן דמר מערבין אחד ואין מערבין שנים פחות מיכן בחלל
ה מתבן שבין שתי חצירות גבוה עשרה טפחים מערבין שנים ואין מערבין אחד אילו מאכילין מיכן ואילו מאכילין מיכן נתמעט התבן מעשרה טפחים מערבין אחד ואין מערבין שנים פיס' אמר רבי אלעזר כיני מתניתא אילו ממלאין קופתן מיכן ומאכילין ואילו ממלאין קופתן מכאן ומאכילן אמר רבי חגיי כד הוינן יתבין קומי מנחם הוינן אמרין שלא תאמר אינו כסותר אוהלים אלא כסומך אוהלים שאם היה התבן מרודד שהוא סומכו לצידי הקופה רב הושעיה בעי עשאו לסדין וסמכו לכסא מהו נאמר כאן לשעה ונאמר כאן לשהות תני מתבן שבין שתי חצירות זה פותח פתחו מיכן ומאכיל וזה פותח פתחו מיכן ומאכיל נתמעט התבן מעשרה טפחים שניהן אסורין עד שיערבו לפיכך אם רצה אחד מהם לסתום את פתחו ולבטל רשותו הוא אסור וחבירו מותר חריץ שבין שתי חצירות הדא אמרה שאין מבטלין מחצר לחצר הדא אמרה אפילו לא עיריבו הדא אמרה אפילו לא כיוינו הדא אמרה שאין שתי רשויות משתמשות ברשות אחת הדא אמרה לזה בפתח ולזה בפתח שניהן אסורין וכן הבית שבין שתי חצירות ודלא כרבי מאיר דאמר בית הנעול אסור
ו כיצד משתתפין במבוי מניח את החבית ואומר הרי זו לכל בני המבוי ומזכה להן על ידי בנו ובתו הגדולים ועל ידי עבדו ושפחתו העברים ועל ידי אשתו אבל אינו מזכה לא על ידי בנו ובתו הקטנים ולא על ידי עבדו ושפחתו הכנענים מפני שידן כידו פיס' תני אין מזכה להן בחבית שבמרתף אמר רב הושעיה שמא ישכח וישתנה מה נן קיימין אם בגדולה זכה בסימנין אם בקטנה הקטן זכה אמר רבי יודן בר שלום קומי רבי יוסי תיפתר כמאן דמר הקטן תורם אמר ליה ואפילו כמאן דמר אין הקטן תורם הקטן זכה על דעתיה דרבנין דתמן ניחה תמן אמר בשם רב נחמן בר יעקב כל שנותנין לו אגוז ומשליכו צרור ונוטלו המוציא בידו כמוצא לאשפה דמי אגוז ונוטלו צרור ומשליכו גזילו גזל מפני דרכי שלום אגוז וצרור ונוטלו ומצניעו ומביאו לאח' זמן גזילו גזל גמור זכה לעצמו אבל לא לאחרי' רב הונא אמר כשם שזוכה לעצמו כך זוכה לאחרים הכל מודין שאין מתנתו מתנה דכתיב כי יתן איש מתנת איש מתנה מתנת קטן אינה מתנה דברי חכמים רבי יודה בן פזי בשם רבי יוחנן רבי יעקב בשם רבי יוחנן לעולם אין גזילו מחוור עד שיביא שתי שערות רבי אבהו בשם רבי יוחנן הדא דאת אמר להוצי' ממנו בדין אבל לקרבן ולשבועה כל עמא מודיי עד שיביא שתי שערו' ברם כרבנן דהכא ר' יוסי בעי מעתה אף לעצמו לא יזכה דכתיב אל רעהו עד שיהא כרעהו רבי יוסי בי רבי בון בשם רבי שמואל בר רב יצחק ירדו לה בשיטת הפייוטות דתנינן הפייוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין והא תנינן אבל אין מזכה לא על ידי בנו ובתו הקטנים ולא על יד עבדו ושפחתו הכנענים מפני שידן כידו רבנין דקיסרין אמרין כאן בשיש דעת לתינוק כאן בשאין דעת לתינוק תמן תנינן השואל פרה ושלחה לו ביד בנו ביד עבדו ביד שלוחו ומתה פטור לית הדא אמרה שהעבד מזכה מרבו לאחר אמר רבי לעזר תיפתר בעבד עברי אמר רבי יוחנן ואפילו תימר בעבד כנעני תיפתר באומר לו פתח לה ובאה מאיליה ותני כן הנהיגה המשיכה קרא לה ובאת נתחייב לשלם כשואל רבי זעירה שמע לה מן אבל אין מזכה לא על ידי בנו ובתו הקטנים ולא על ידי עבדו ושפחתו הכנענים מפני שידן כידו לית הדא אמרה שאין העבד זוכה מרבו על אחר תיפתר כרבי מאיר דאמר יד עבד כיד רבו דמי והא תני אשתו אית לך מימר דרבי מאיר עבד יד אשה כיד בעלה רבי חנניה בשם רבי פינחס תיפתר כהן תנייא דתניא אשתו אינה פודה לו מעשר שני רבי שמעון בן אלעזר בשם רבי מאיר אשתו פודה לו מעשר שני דהן תנייא עבד רבי מאיר יד עבד כיד רבו ולא עבד יד אשה כיד בעלה
ז נתמעט האוכל מוסיף ומזכה ואינו צריך להודיע ניתוספו עליהן מוסיף ומזכה וצריך להודיע פיס' מהו מודיע הלכה לית הדא אמרה שאינו מזכה להם בגופו של אוכל אמר רבי חנינה תיפתר שגררוהו העכברים
ח כמה הוא שיעורו בזמן שהן מרובין מזון שתי סעודות לכולן ובזמן שהן מועטין כגרוגרת לכל אחד ואחד פיס' רב אמר מרובין שבעה עשר מועטין ששה עשר אמר רבי יוחנן כל שאילו ייחלקו ויש בו כגרוגרת לכל אחד ואחד מרובין ואם לאו הן מועטין פיס' הוון בעיי מימר ולא פליגי מה דאמר רב כרבי מאיר מאן דמר רבי יוחנן כרבי יוחנן בן ברוקה כמה הן שירי עירוב כיי דמר רבי יוסי בשם ר' הושעיה אזוב שהזה בו פעם אחד כשר מיכן ואילך שיריים אוף הכא כן
ט אמ' רבי יוסי במה דברים אמורים בתחילת העירוב אבל בשירי העירוב כל שהוא לא אמרו לערב בחצירות אלא כדי שלא לשכח את התינוקות פיס' אמר רבי יהושע בן לוי מפני מה מערבין בחצירות מפני דרכי שלום מעשה באשה אחת שהיתה דבובה לחבירת' ושלחה עירובה ביד ברה נסתיה וכפפתיה ונשקתיה אתא אמ' לאימיה אמר' הכין רחמה לי ולא הוות ידעה מתוך כך עשו שלום הדא הוא דכתיב דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום
י בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים ומן המלח דברי רבי אליעזר רבי יהושע אומר ככר הוא עירוב אפילו מאפה סאה והיא פרוסה אין מערבין בה ככר כאיסר והוא שלם מערבין בו י"א נותן אדם מעיו לחנווני או לנחתום כדי שיזכה לו בעירוב דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים לא זכו לו מעותיו ומודין בשאר כל אדם שזכו לו מעותיו שאין מערבין לאדם אלא לדעתו א"ר יהודה במה דברי' אמורי' בעירובי התחומין אבל בעירובי החצירות מערבין לדעתו ושלא לדעתו לפי שזכין לו לאדם שלא בפניו ואין חבין לו אלא בפניו פיס' רבי אבהו בשם רבי יוחנן זאת אומרת שאין המעות קונות דבר תורה מעת' אפי' בא לו אצל החנווני שנייא היא שמא ישכח ויוציאנ' ר' אחא בשם ר' חיננא אבא לא אמ' כן אלא וחכמי' או' לא זכו לו מעותיו זאת אומרת שהמעות קונות דבר תורה מודין בשאר כל אדם שזכו לו מעותיו שכן חנווני מזכה להן על ידי אחר שאין מערבין לאדם אלא מדעתו מתניתא דרבי מאיר דרבי מאיר אמר על ידי עירוב ועל ידי שיתוף רבי זעירא בשם רבי יוחנן בעירובין ובתענית ציבור נהגו הכל כרבי מאיר רבי יעקב בשם רבי יוחנן אף במגילת אסתר נהגו הכל כרבי מאיר רבי יצחק בן חקולה בשם רבי יודן נסייא מערבין לאדם על כורחו ותני כן כופין בני מבוי זה לזה לעשות להם לחי וקורה והתני הרי שאמרו לו לערב והוא אינו ממאן היה ממאן כופין אותו אמר רבי יודן מתניתא דרבי מאיר אמר ר' יוסי בי ר' בון תיפתר כדברי הכל שהיה צדוקי והתני השוכח ולא עירב בין שוגג בין מזיד הרי זה אוסר דברי רבי מאיר רבי יודן אומר מזיד אוסר שוגג אינו אוסר מזיד אוסר מערבין לו על כרחו אלא משום קנס מעתה הוא אסור וחבירו מותר מכיון שיכולין לערב ולא עירב קונסין אותו ולית ליה לרבי מאיר זכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לו סבר רבי מאיר לית הדא זכו לא בעי בר נש ייעול חברייא לביתי' בר מדעתיה רבי בא בריה דרבי פפי בשם רבי חמא בר חנינה מעשה באשה אחת שעירבה לחמותה בלא דעתה ואתא עובדא קומי רבי ישמעאל וביקש לאסור אמר ליה רבי חייה כך שמעתי מאביך כל מה שאת יכול להקל בעירובין הקל הדרן עלך חלון
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.