א מעשר שני ניתן לאכילה ולשתייה ולסיכה לאכל דבר שדרכו לוכל ולסוך דבר שדרכו לסוך לא יסוך יין וחומץ אבל סך הוא את השמן אין מפטמין שמן של מעשר שני ואין לוקחין בדמיו מעשר שני שמן מפוטם אבל מפטם הוא את היין נתן בתוכו דבש ותבלין והשביח השבח לפי חשבון דגי' שנתבשלו עם הקפלוטו' של מעשר שני והשביחו השבח לפי חשבון עיסה של מעשר שני שאפייה והשביחה לשני זה הכלל כל ששבחו ניכר השבח לפי חשבון וכל שאין שבחו ניכר השבח לשני מעשר שני ניתן לאכילה כו' ניתן לאכילה שכתוב בו אכילה לשתייה שהשתייה בכלל אכילה מניין שהשתייה בכלל אכילה ר' יונה שמע לה מן הדא על כן אמרתי לבני ישראל כל נפש מכם לא יאכל דם מה נן קיימין אם בדם שקרש והתני דם שקרש אינו לא אוכל ולא משקה אלא כי נן קיימין כמות שהוא והתורה קראת אותו אכילה והא תני המחה את החלב וגמעו הקפה את הדם ואכלו הרי זה חייב מה עבד לה ר' יונה אינו לא אוכל לטמא טומאת אוכלין ולא משקה לטמא טומאת משקין חזר רבי יונה ושמעה מן הכא ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך מה נן קיימין אם בנותן טעם יין בתבשיל והלא הטעם בפגם הוא רבנין דקיסרין אמרין תיפתר באילין אורזנייה וגמזוזינייה כל הטפל לאכילה כאכילה רבי יוסי שמע לה מן הכא שבועה שלא אוכל ואכל ושתה חייב שתים חברייא אמרין אינו חייב אלא אחת אמ' לון רבי יוסי אמרין דבתרא שבועה שלא אוכל ואשתה ואכל ושתה חייב שתי' אילו מי שהיו לפניו שני ככרים ואמר שבועה שלא אוכל ככר זו וחזר ואמ' שבועה שלא אוכל ככר זו שמא אינו חייב שתים רבי חנניה בשם רבי פינחס שמע לה מן הכא שבועה שלא אוכל ואכל אוכלין שאינן ראויין לאכילה ושתה משקין שאינן ראויין לשתייה פטור הא אם שתה משקין שראויין לשתייה חייב לא בשבועה שלא אוכל ניחא במתנית' דנן מרין שבוע' שלא אוכל ברם כרבנין דאינון מרין שבוע' שלא אוכל ושלא אשתה רבי חיננא שמע לה מן הדא אכל ושתה בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת רבי אבא מרי שמע לה מן הכא לא אכלתי באוני ממנו אלא שתיתי ניחא כמאן דאמר שבועה שלא אוכל ושתה ברם כמאן דמר שבוע' שלא אשתה ואכל שתייה בכלל אכילה ואין אכילה בכלל שתיה אית דבעי משמע מן הדא לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך תירושך ויצהרך תירושך זה היין ויצהרך זו סיכה והתורה קראה אותה אכילה ואינו מחוור אין תימר במחוור הוא ילקו עליו חוץ לחומה אמר רבי יוסי בן חנינה אין לוקין חוץ לחומה אלא על מעשר שני טהור שנכנס לירושלם ויצא מנין שאינו מחוור כהדא דתני בשבת בין סיכה שהיא של תענוג בין סיכה שאינה של תענוג אסור בתשע' באב ובתענית ציבור בסיכה שהיא של תענוג אסו' ושאינ' של תענוג מותר והתני שוות סיכה לשתייה לאיסור ולתשלומין אבל לא לעונש ביום הכיפורים לאיסור אבל לא לעונש והתני לא יחללו להביא את הסך ואת השותה אמר רבי יוחנן לית כאן סך אמר רבי אבא מרי ואין לית כאן סך לית כן שותה דלכן דבר שהוא בא משני לוין מצטרף מניין שהוא מחוור בעשה רבי לעזר בשם רבי סימיי לא נתתי ממנו למת מה נן קיימין אם להביא לו ארון ותכריכין דבר שהוא אסור לחי לחי הוא אסור לא כל שכן למת אי זהו דבר שהוא מותר לחי ואסור למת הוי אומר זו סיכה כיצד לוכל דבר שדרכו לוכל אין מחייבין אותו לא פת שעיפשה ולא קנובת ירק ולא תבשיל שעיבר' צורתו וכן הוא אם ביקש לוכל תרדין חיין או לכוס חיטין חיו' אין שומעין לו כיצד לשתות דבר שדרכו לשתות אין מחייבין אותו לשתו' לא אניגרון ולא אכסיגרון ולא יין בשמרי' החושש בשיניו לא יהא מגמ' חומץ ופולט אבל מגמע בהן ובולע ומטבל כל צורכו ואינו נמנע החושש בגרונו לא יערערנו בשמן אבל נותן הוא שמן הרבה לתוך אנזגורין וגומע לא יסוך יין וחומץ אבל סך הוא את השמן החושש את ראשו או שעלו בו חטטין סך שמן ולא יסוך יין וחומץ יין של מעשר שני שפיטמו אסור לסוך בו שמן של מעשר שני שפיטמו מותר לסוך בו מה בין זה לזה זה דרכו לכן וזה אין דרכו לכן רבי יוסי בעי שמן של מעשר שני שנסרח אמר ר' מנה מכיון שנסרח פקע' ממנו קדושתו מה צריכה ליה שביעית אף על פי שנסרח בקדושתו הוא שמעון בר בא בשם רבי חנינא זה שהוא לוחש נותן שמן על גבי ראשו ולוחש ובלבד שלא יתן לא ביד ולא בכלי רבי יעקב בר אידי רבי יוחנן בשם רבי ינאי נותן בין ביד בין בכלי מה ביניהון מאיסה מאן דאמר נותן בין ביד בין בכלי מאוס הוא מאן דאמר נותן שמן על גבי ראשו ולוחש אינו מאוס אמר רבי יונה מעשר שני ביניהון מאן דאמר נותן בין ביד בין בכלי מעשר שני אסור מאן דאמר נותן שמן על גבי ראשו ולוחש מעשר שני מותר אמר רבי יוסי וכי כל שהוא מותר בשבת מותר במעשר שני וכל שאסור בשבת אסור במעשר שני והתני מדיחה היא אשה בנה ביין מפני הזיעה בתרומה אסור היא תרומה היא מעשר שני מהו כדון ובלבד שלא יעשה בשבת כדרך שעושה בחול דגים שנתבשלו בקפלוטות של מעשר שני והשביחו השבח לפי חשבון אמר רב הושעיא דרבי יודה היא דתנינן רבי יודה מתיר בצחנה שאינו אלא ליטול את הזוהמה רבנין דקיסרין בעיין והיא דאמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן כל האיסורין משערין כילו בצל כילו קפלוט דלא כרבי יודה מודי רבי יודה בבצל של הקדש מודי רבי יודה בבצל של עבודה זרה אמר רבי יוחנן כל שיש בו הותיר מדה השבח לפי חשבון וכל שאין בו הותיר מדה השבח לשני ר' שמעון בן לקיש אמר כל שטעמו שבחו ניכר השבח לפי חשבון וכל שאין טעם שבחו ניכר השבח לשני מתניתא פליגא על רבי יוחנן עיסה של מעשר שני שאפייה פת והשביחה השבח לשני פתר לה בשאין טעם שבחו ניכר מתניתא פליגא על רבי יוחנן דגים שנתבשלו עם הקפלוטות של מעשר שני והשביחו השבח לפי חשבון רבי יוסי בשם רבי הושעיה תיפתר שבישל שניהן כאחת רבי יונה בשם רב הושעיה בעי הגע עצמך שבישל זה בפני עצמו וזה בפני עצמו ועירבן כלום יש בדגין אלא טעם קפלוטות ובקפלוטות אלא טעם דגין מתניתין פליגא על רבי יוחנן האשה ששאלה מחבירתה תבלין ומים ומלח לעיסתה הרי אלו כרגלי שתיהן אמר רבי בא תחומין עשו למידת הדין תדע לך שהוא כן דתמן אמרין בשם רב חסדא ולא ידעינן אם מן שמועה אם מן מתניתא אפילו עצים סברנן מימר עצים אין בהן ממש מתניתין פליגא על רבי שמעון בן לקיש תבשיל של מעשר שני שתיבלו בתבלין של חולין השבח לשני פתר לה בשאין טעם שבחו ניכ' והתני תבשיל של חולין שתיבל בתבלין של מעשר שני לא יצא מעשר שני מידי פדיונו על דעתיה דרבי יוחנן והוא שיהא שם הותיר מדה על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש והוא שיהא טעם שבחו ניכר
ב רבי שמעון אומר אין סכין שמן של מעשר שני בירושלם וחכמים מתירין אמרו לו לרבי שמעון היקל בתרומה חמורה לא נקל במעשר שני הקל אמר להן מה לא היקל בתרומה חמורה מקום שהיקל בכרשינין ובתלתן נקל במעשר שני הקל מקום שלא היקל בכרשינין ובתלתן ג' תלתן של מעשר שני תיאכל צמחונים ושל תרומה בית שמאי אומרים כל מעשיה בטהרה חוץ מחפיפתה ובית הלל אומרים כל מעשיה בטומאה חוץ משרייתה ד' כרשיני מעשר שני יאכלו צמחונים ונכנסין לירושלם ויוצאין נטמאו רבי טרפון אומר יתפרדו לעיסיות וחכמים אומרים יפדו ושל תרומה ב"ש אומרי' שורין ושפין בטהרה ומאכילין בטומאה ובית הלל אומרים שורין בטהרה ושפין ומאכילין בטומאה שמי אומ' יאכלו צריד רבי עקיבה או' כל מעשיהן בטומאה הלכה ב' מה היקילו בתרומה כהדא דתני סך הוא כהן שמן של תרומה ומביא בן ביתו של ישר' ומעגלו על גבי מיעיו ואינו חושש אמר רבי יוחנן כאן השיבו דברי סופרים לדברי תורה הלכה ג' כיני מתניתא מותרת להיאכל צמחונין מה ביניהון אמר רבי יונה שולה ביניהון בית שמאי אומרים שולה בידים טהורות ובית הלל אומרים שולה בידים טמאות תני זו דברי רבי מאיר אבל דברי רבי יהודה אומר בית שמאי אומרים כל מעשיה בטהרה חוץ מחפיפתה ובית הלל אומרים כל מעשיה בטומאה חוץ משליתה מה ביניהון אמר רבי מתניה מגיגה ביניהון בית שמאי אומרים מוגג בידים טהורות ובית הלל אומרים מוגג בידים טמאו' הלכה ד' כדי לעשות עיסה ולחזור כדי לעשות ולחזור הלכה ה' מתניתא דרבן שמעון בן גמליאל אף הפירות נכנסין ויוצאין דברי הכל היא הכא קל הוא שהיקלו בכרשיני' ובלבד בעיס' של כרשיני' ובלבד עיסה של מעשר שני רבי גוריון בשם רבי יוסי בן חנינא דברי ר' טרפון אין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים אמר רבי יונה נראו דברים הראוי לאוכל אדם אין פודין אותו לוכל בהמה ושאינו ראוי לוכל אדם פודין אותו לוכל בהמה ר' יצחק בר אלישיב בעי נטמאו בגבולין לא יפדו שאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים אמר רבי יונה והן נוטי נוטומי
ג מעות חולין ומעות מעשר שני שנתפזרו מה שליקט ליקט למעשר שני עד שישלים והשאר חולין אם בלל וחפן לפי חשבון זה הכלל המתלקטין למעשר שני והנבללים לפי חשבון ו' סלע של מעשר שני ושל חולין שנתערבו מביא בסלע מעות ואומר סלע של מעשר שני בכל מקום שהיא מחוללת על המעות האלו ובורר את היפה שבהן ומחללן עליה מפני שאמרו מחללין כסף על נחושת מדוחק לא שיקיים כן אלא חוזר ומחללן על הכסף ז' בית שמאי אומרים לא יעשה אדם את סלעיו דינרי זהב ובית הלל מתירין אמר רבי עקיבה אני עשיתי לרבן גמליאל ורבי יהושע את כספם דינרי זהב הלכה ו' אמר רבי זעירה כדי לשכר שני שמא יאבדו השאר ויהיו אילו שבידו תפוסין על השני אמר רבי זעירא וצריך להתנות ולומר אם אלו שלמטן שני יהיו אלה שבידי תפוסין עליהן אמר רבי יונה והוא שליקט מיכן ומיכן אבל אם ליקט על אומן כבולל וחופן הוא רבי יוסי בשם רבי פדיה רבי יונה בשם חזקיה אין בלילה אלא ביין ושמן בלבד ר' יוחנן אמר עד כזתי' הנבללים מתנית' פליגא על רבי יוחנן אם בלל וחפן לפי חשבון פתר לה עד כזיתים המתלקטים למעשר שני והנבללין לפי חשבון רבי יוסי בי ר' בון בשם ר' הונא סלקת מתנית' הנבללין והנחפנין לפי חשבון הלכה ז' תני בן עזאי אומר שתים ר' זעירא אמ' מה בחלמה כד ייכל לעולא בר ישמעאל קופדה שמינה למחר אתא שאל ליה אמר ליה למה שתים א"ל מתוך שאת אומ' לו כן הוא דוחק עצמו ופודה אותה חזקיה אמר כשהוא מחללה עושה אותה כרעה וכשוהא מחלל עליה עוש' אותה כיפה והא תנינן בורר את היפה שבהן ומחללן עליה ויבור את הרעה ויעשה אותה כיפה אמר רבי יונה אני או' היא היתה מעשר שני מכל מקום לא יצאת לחולין אמר רבי יונה לא יתכוין לעשותה חולין ברורין תדע לך שהוא כן דתנינן לא שיקיים כן אלא חוזר ומחללו על הכסף ר' חגי אמר קומי ר' זעירא מנחם בשם רבי יוחנן כל שאמרו בדמאי מחללין בודאי מחללין אותו מדוחק והתנינן מחללין כסף על נחוש' מדוחק הא כסף על כסף לא ר' בא בר כהן אמר קומי ר' יונה ר' אחא בשם ר' יוחנן כל שאמרו בדמאי מחללין בודאי עבר וחיללו מחולל רבי יודן בן פזי רבי שמעון בר בא בשם רבי יוחנן כל שאמרו בדמאי מחללין בודאי עבר וחיללן מחוללין תני ר' לעז' בי ר"ש אומ' שם שמחללין כסף על נחושת כך מחללין זהב על הכסף אמ' לו ר' מפני מה מחללין כסף על נחושת שכן מחללין כסף על הזהב ויחללו זהב על הכסף אין מחללין זהב על נחוש' אמר לו רבי לעזר בי ר' שמעון שכן מעשר שני של זהב מחללין אותו על המעות שבירושלם מדברי שניהן מחללין כסף על כסף ואין מחללין כסף על נחושת הלכה ח' אמר רבי יוחנן לא אמרו בית שמאי אלא בסוף אבל בתחילה אוף בית שמאי מודיי מה טעמ' דבי' שמאי כסף ולא זהב ואימא כסף ולא נחוש' והתנינן הפורט סלע ממעות מעשר שני וסברנן מימר כיני מתנית' המצרף סלע ממעות מעשר שני מאי כדון טעמא דבית שמאי היא כסף היא נחושת רבי שמעון בן לקיש אמר בין בתחילה בין בסוף בית שמאי פליגין מה טעמא דבית שמאי כסף ראשון ולא כסף שני והתנינן הפורט סלע ממעות מעש' שני וסברנן מימר כיני מתניתא המצרף סלע ממעות מעשר שיני מאי כדון טעמא דבית שמאי כסף עד כדי כסף
ד הפורט סלע ממעות מעשר שני בית שמאי אומרים בכל הסלע מעות ובית הלל אומרים בשקל כסף ובשקל מעות רבי מאיר אומר אין מחללין כסף ופירות על כסף וחכמים מתירין ט' הפורט סלע של מעשר שני בירושלם בית שמאי אומרים בכל הסלע מעות ובית הלל אומרים בשקל כסף ובשקל מעות הדנים לפני חכמים אומרים בשלשה דינרי כסף ובדינ' מעות רבי עקיבה אומר בשלשה דינרין כסף וברביעית רבי טרפון אומר ארבע אספרו כסף שמי אומר ינחינה בחנות ויאכל כנגדה י' מי שהיו מקצת בניו טמאין ומקצת בניו טהורין מניח את הסלע ואו' מה שהטהורין שותין סלע זו מחוללת עליו נמצאו טמאים וטהורין שותין מכת אחד הלכה ט' רבי שמעון בן לקיש אמר מה פליגין רבי מאיר ורבנין בפירות שאין בהן כדי כסף אבל בפירות שיש בהן כדי כסף אף רבנין מודיי חצי דינר כסף וחצי דינר פירות מותר דינר כסף ודינר פירות אסור כל שכן שני דינרין כסף ושני דינרי פירות שאסור הלכה י' אלו הן הדנין בן עזאי ובן זומא אלו הן התלמידים חנינה בן חכיניי ורבי אלעזר בן מתיה עדה קדושה רבי יוסי בן המשולם ורבי שמעון בן מנסיא הלכה י"א מה טעמא דשמי שמא ישכח ויעשה אותה חולין מה נן קיימין אם באומר מכבר משקה מעורב הוא ואם באומר לכשישתה למפריעה חולי שתי אלא כי נן קיימין באומר מכבר לכשישתה בטמאין טמא מת שאין כלי חרש מיטמא מאחוריו אבל בטמאין טומאת זיבה שהזב מיטמא בהסט לא בדא בשאין אחר מערה אבל אם יש אחר מערה אפילו טמאים טומאת זיבה הדרן עלך מעשר שני ניתן
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.