א הנודר מן הירק מותר בדילועים ורבי עקיבה אוסר אמרו לו לרבי עקיבה והלא אומר אדם לשלוחו קח לנו ירק והוא אומר לא מצאתי אלא דילועין אמר להן וכן הדבר או שמא אומר הוא לא מצאתי אלא קטנית אלא שהדילועין בכלל הירק אסור בפול מצרי לח ומותר ביבש הנודר מן הירק כו' מיסבר סבר רבי עקיבה מצאתי ולא מצאתי מעתה הנודר מן הבשר יהא אסור בבשר דגים וחגבים שכן אדם אומר לחבירו קח לנו בשר והוא אומר לחבירו לא מצאתי אלא דגים אלא רבי עקיבה סבר מימר הדילועין בכלל ירק ורבנין אמרין אין הדילועין בכלל ירק אף למידת הדין כן ירק גינה זה מכור והיו שם דילועין על דעתיה דרבי עקיבה מכורין על דעתון דרבנין אינן מכורין ובהבקר ובהקדש כן רבי יעקב בר אחא רבי חייה בשם רבי יוחנן אתא דיחידייא דהכא כסתמא דתמן ודיחידייא דתמן כסתמא דהכא דתני הנודר מן הבשר אסור בכל מין בשר ומותר בראש ובכרעים ובקנה ובלב ובכבד ומותר בבשר דגים וחגבים וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר קרבייא לאו בשר ואכליהון לאו אינש הכל מודין בנודר מן הדילועין שמותר בירק כהדא דתני הנודר מן העיקר אסור בטפילה הנודר מן הטפילה מותר בעיקר הנודר מן הבשר אסור בגידים הנודר מן הגידים מותר בבשר מה פליגי בדלעת מצרי' אבל בדלעת יוונית כל עמא מודיי שהוא כירק ר' קריספא בשם ר' יוחנן כל אלין קרייא וכרובתא דאנן אכלין דלעת יוונית אינון רבי יודא בר צרדייה אומ' קירמולין הן כירק ר' יונה ורבי יוסי בעיי קרמולין מהו שיהו חייבין במעשרות תני בר קפרא קרמולין פטורין מן המעשרות הדא דאת אמר עד שלא עשו דילועין אבל אם עשו דילועין כירק הן הורי רבי יוסי באילין עלי קלוקסייה שאסור לגמות בהן מים מפני שהצביין אוכלין אותן הנודר מן הירק מהו שיהא מותר במיני אפומלייא כגון נבעה ומסרו לה ופלולויה וקלוקסיה רבי יצחק בר חקולא רבי יהושע בן לוי תריהון אמרין קולקס בירק למעשרות ולשביעית ולפיאה ולכלאים ולנדרים צריכה הנודר מן הירק מהו שיהא מותר ביבש נישמעינה מן הדא אסור בפול מצרי לח ומותר ביבש לא אמר אלא פול מצרי דבר שיש לו גורן הא דבר שאין לו גורן אסור אפילו יבש הנודר מן האפייה אסור בקישואין ובדילועין ובאבטיחין ובמלפפניות ואסור בכל פירות האילן הנודר מן כבשה מותר בגדיים ובגוזלי' ובחלב ואם אמ' בגידולי שנה אסור בכל הנודר מן התירוש אסור בכל מיני מתיקה ומותר ביין כמאן דאמר הילכו בנדרים אחר לשון בני אדם ברם כמאן דאמר הילכו בנדרים אחר לשון תורה התורה קראת אותו תירוש תירושך זה היין
ב הנודר מן הדגן אסור בפול המצרי דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אינו אסור אלא מחמשת המינין רבי מאיר אומר הנודר מן התבואה אינו אסור אלא מחמשת המינין אבל הנודר מן הדגן אסור בכל ומותר בפירות האילן ובירק הלכה ב' הנודר כו' מה טעמא דרבי מאיר דגנה דארעא מה טעמא דרבנין דגנה מעבורה תמן תנינן הנודר מן הפת ומן התבואה אסור בהן דברי רבי מאיר הא הנודר מן הפת ומן הפת ומן התבואה יהא אסור בכל כרבנין רבי חייה בשם רבי יוחנן מתניתא אמרה כן שהנודר מן הדגן אינו אסור אלא מהן מה אנן קיימין אם באומר פת סתם מעתה אף האומר תבואת תורה סתם יהא אסור בכל דכתיב ותבואת הכרם אם באומר פת סתם אין לך קרוי פת סתם אלא חיטין ושעורין בלבד א"ר יוסי קיימתיה במקום שאוכלין כל פת אין קרוי פת סתם אלא חמשה המינין בלבד
ג הנודר מן הכסות מותר בשק וביריעה ובחמילה אמר קונם צמר עולה עלי מותר לכסות בגיזי צמר פשתן עולה עלי מותר לכסות בעניצי פשתן רבי יהודה אומר הכל לפי הנדר טען והזיע והיה ריחו קשה אמר קונם צמר ופשתים עולים עלי מותר לכסות ואסור להפשיל אחריו הלכה ג' הנודר מן הכסות כו' הנודר מן הכסות מותר בשק ביריעה ובחמילה ובסקורטיה ובפמלייה ואסור בפסיקיא ובפונדה הנודר מן המלבוש אסור בכל מיני מלבוש ומותר באילו רבי ירמיה אמר רבי זעורה בעי אמר קונם כסות שאיני לובש לבוש שאיני מתכסה ר' שמעון בן אלעזר אומר אמר קונם כל דבר שדרכו להתכסות ודרך היוצא ממנו להתכסות כדרכו מותר ביוצא ממנו נדר ביוצא ממנו מותר בו מה אית לך כגון אילין שלחיה כל שדרכו להתכסות ואין דרך היוצא ממנו להתכסות נדר בו מותר ביוצא ממנו נדר ביוצא ממנו אסור בו מה אית לך כגון אילין סוסרנה וכל דבר שאין דרכו להתכסות ודרך היוצא ממנו להתכסות נדר בו לא נתכוון אלא ביוצא ממנו מה אית לך אמר רבי יוסי בי רבי בון כגון הדין צמר גפן כיני מתניתא טען והזיע ואמר קונם צמר ופשתן עולין עלי אסור ללבוש ומותר להפשילן אחריו
ד הנודר מן הבית מותר בעליה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים עלייה בכלל הבית הנודר מן העלייה מותר בבית הלכה ד' הנודר מן הבית כו' נראין דברי רבי מאיר בעירוני
ה הנודר מן המיטה מותר בדרגש דברי ר' מאיר וחכמים אומרים הדרגש בכלל המיטה הנודר מן הדרגש מותר במיטה הלכה ה' הנודר מן המיטה כו' תני דרגש נזקפת ואינה ניקפת רבי שמעון בן אלעזר אומר שומט קלונטרין שלה ודייו רבי יוסה בשם רבי יהושע בן לוי הלכה כרבי שמעון בן אלעזר רבי יעקב בר אחא בשם רבי איסי מיטה שנקליטיה עולין ויורדין בו שומטו ודיו אי זו היא מיטה ואי זהו דרגש אמר רבי ירמיה כל שמסרגין על גופה זו היא המיטה ושאין מסרגין על גופה זהו דרגש והא תנינן מיטה ועריסה משישופם בעור הדג ומסורג על גופה לאי זה דבר הוא שפה א"ר לעזר תיפתר באילין ערסייתא קיסרייתא דאית להון ניקבין
ו הנודר מן העיר מותר ליכנס לתחומה ואסור ליכנס לעיבורה אבל הנודר מן הבור אסור ליכנס מן האגף ולפנים הלכה ו' הנודר מן העיר כו' ומנין שעיבורה של עיר כעיר כתיב ויהי בהיות יהושע ביריחו וכי ביריחו היה כתיב ויריחו סוגרת ומסוגרת ואת אמר אכין אמר רבי יודן בר שלום בעיבורה היה רבי אבון בשם רבי אחא הוה יריחו רבי מנא בעי לית הדא פליגא על רבי יוחנן דרבי יוחנן אמר הילכו בנדרים אחר לשון בני אדם לית אורחיה דבר נשא מיחמי חבריה בפומא בעי מימר בטיבריה חמתיה
ז קונם פירות האילו עלי קונם הן לפי קונם הן על פי אסור בחילופיהן ובגידוליהן שאיני אוכל שאיני טועם מותר בחילופיהן ובגידוליהן בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה גידולי גידולין אסורין הלכה ז' קונם פירות האילו עלי כו' עד אכן ייבא כיי דמר רבי יעקב בר אידי בשם רבי יוחנן עד שלש גרנות אסורה והרביעית מותרת וכא כן
ח האומר לאשתו קונם מעשה ידייך עלי קונם הן לפי קונם הן על פי אסור בחילופיהם ובגידוליהם שאיני אוכל ואיני טועם מותר בחילופיהן ובגידוליהן בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה גידולי גידולין אסורין ט' שאת עושה ואני אוכל עד הפסח שאת עושה ואני מתכסה עד הפסח עשתה לפני הפסח מותר לוכל ולהתכסות לאחר הפסח הלכה ח' האומר לאשתו כו' כיני מתניתא מה שאת עושה עד הפסח איני אוכל מה שאת עושה עד הפסח איני מתכסה
ט שאת עושה עד הפסח ואני אוכל שאת עושה עד הפסח ואני מתכסה עשתה לפני הפסח אסור לוכל ולהתכסות לאחר הפסח הלכה ט' י' מה שאת עושה כו' כיני מתניתא מה שאת עושה עד הפסח אני מתכסה
י יא' שאת נהנית לי עד הפסח אם הולכת את לבית אביך עד החג הלכה לפני הפסח אסורה בהנייתו עד הפסח ולאחר הפסח בל יחל דברו הלכה יא' שאת נהנית לי כו' ואסור ליהנות ממנה מכבר שמא תלך אחר הפסח ונמצאת הנייתו למפרע
יא יב' שאת נהנית לי עד החג אם הולכת את לבית אביך עד הפסח הלכה לפני הפסח אסורה בהנייתו עד החג ומותרת לילך אחר הפסח הלכה יב' שאת נהנית לי עד החג כו' ואסור ליהנות ממנה מכבר שמא תלך אחר הפסח ונמצאת הנייתו למפרע הדרן עלך הנודר מן הירק
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.