א ארבעה ראשי שנים הן באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה רבי לעזר ורבי שמעון אומר באחד בתשרי ארבעה ראשי שנים הן כו' כתיב החדש הזה לכם ראש חדשים לכם הוא ראש ואינו ראש לא לשני' ולא לשמיטי' ולא ליובילות ולא לנטיע' ולא לירקות ואימר לכם הוא ראש ואינו ראש לא למלכים ולא לרגלים רבי יעקב בר אחא ר' יסא בשם ר' יוחנן כתיב ויחל לבנות בחדש השיני בשיני בשנת ד' למלכותו הקיש שנת ד' למלכותו לשיני שבחדשי' מה שני שבחדשים אין מונין אלא מניסן אף שני שבשנת ארבע למלכותו אין מונין אלא מניסן או אינו אלא שנים בחדש כל מקום שנאמר שנים בחדש פירש או אינו אלא שנים בשבת לא מצאנו חשבון זה מן התורה והא כתיב ויהי ערב ויהי בקר יום שני אין למידין מברייתו של עולם והיי דין הוא שני שבחדשים והיי דין הוא שני שבשנים ר' חנניה ור' מנא חד אמר ויחל לבנות בחדש השני זה שני שבחדשים בשני זה שני שבשנים וחורנה אפילו מיחלף לית בה כלום רבי שמעון בר כרסנא בשם רבי אחא שמע לה מן הדא החודש הזה לכם מיעט ראשון הוא לכם מיעט מיעוט אחר מיעוט לרבות למלכים ורגלים וירבה לשנים ולשמיטים וליובילות ולנטיעה ולירקות כהיא דאמר רבי יעקב בר אחא רבי יסא בשם רבי יוחנן ויחל לבנות בחדש השיני בשיני בשנת ארבע למלכותו הקיש שנת ארבע למלכותו לשיני שבחדשים מה שני שבחדשים אין מונין אלא מניסן אף שני שבשנת ארבע למלכותו אין מונין אלא מניסן רבי יונה רבי יצחק בר נחמן בשם רבי חייה בר יוסף ויחל לבנות בחדש השיני זה שני שבחדשים בשני זה שני שבשנים וכשהוא אומר בשנת ארבע למלכותו הקיש שנת ארבע למלכותו לשני שבחדשים מה שני שבחדשים אין מונין אלא מניסן אף שני שבשנת ארבע למלכותו אין מונין אלא מניסן תני שמואל ופליג בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים מיכן שמונין חדשים ליציאת מצרים אין לי אלא חדשים שנים מניין וידבר יי' אל משה במדבר סני בשנה השינית אין לי אלא לאותו הזמן לאחר הזמן הזה מניין בשנת הארבעים לצאת בני ישראל מארץ מצרים אין לי אלא לשעה לדורות מניין ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים וגו' משנבנה הבית התחילו מונין לבנינו ויהי מקץ עשרים שנה אשר בנה שלמה את שני הבתים וגו' לא זכו למנות לביניינו התחילו מונין לחרבנו בעשרים וחמש שנה לגלותינו בראש השנה בעשור לחדש וגו' לא זכו למנות לעצמן התחילו מונין למלכיות שנאמר בשנת שתים לדריוש בשנת שלש לכורש מלך פרס ואימר ויחל לבנות בחדש השיני בשני בשנת ארבע למלכותו הקיש שנת ארבע למלכותו לשני שבחדשים מה שני שבחדשים אין מונין אלא מניסן אף שני שבשנת ארבע למלכותו אין מונין אלא מניסן רבי לעזר בשם רבי חנינה אף למלכי אומות העולם אין מונין אלא מניסן בשישי בשנת שתים לדריוש בשמיני בשנת שתים לדריוש נאמר בשמיני בשנת שלש חיפה אמר שמיני נאמר תחילה אלא שאין מוקדם ומואחר בתורה אמר רבי יונה כתיב ועתה שימו נא לבבכם מן היום הזה ומעלה מטרם שום אבן על אבן בהיכל יי' הא כיצד בשישי הוסד בשמיני נאמר המקרא הזה אין תימר כבר שמו יאות אמר חיפה אין תימר לא שמו לא אמר חיפה כלום התיב רבי יצחק והכתיב ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש ותני עלה שנת המבול אינה עולה מן המיניין תיפתר כרבי אליעזר דרבי אליעזר אמר בתשרי נברא העולם והכתיב ויהי בחדש ניסן שנת עשרים ויהי בחדש כסליו שנת עשרי' תיפתר כרבי אליעזר דרבי אליעזר אמר כל שנה שלא נכנסו לה שלשים יום אין מונין אותה שנה שלימה והכתיב ויהי בחדש הראשון בשנה השינית באחד לחדש הוקם המשכן אין תימר שנת שלישית היא על ידי שלא נכנסו שלשים יום אין מונין אותה שנה שלימה והכתיב ויהי בחדש השיני בשנה השינית בעשרים בחדש והא אית בשתא חמשין יומין ואין מונין אותה שנה שלימה הדא מן תתובתה דרבי יצחק דאינין קשיין בין כמאן דאמר מניסן מונין בין כמאן דאמר מתשרי מונין מה ביניהון אמר רבי יונה שטרות יוצאות ביניהון לווה מלווה באייר וכתב בה שנה שנייה למלכות מכר מכירה במרחשון וכתב בה שנייה למלכות מאן דאמר מניסן מונין מלווה קדמה מאן דאמר מתשרי מונין מכירה קדמה כיצד למלכים מת באדר ועמד מלך באדר נמנית שנה לזה ושנה לזה אמר רבי יונה והוא שנכנס לניסן די לא כן כהדא וימלך ירח ימים בשומרון אין לך לעמוד על שני מלכי ישראל אלא משני מלכי יהודה ולא על שני מלכי יהודה אלא משני מלכי ישראל כתיב והימים אשר מלך דוד על כל ישראל ארבעים שנה וגומ' וכתיב בחברון מלך על יהודה שבע שנים וששה חדשים ובירושלם מלך וגו' בכלל חסירי' ובפרט יתירים רבי יצחק בר קצצתה בשם רבי יונה שלשים ושתים ומחצה היו אלא בשביל לחלוק לו כבוד לירושלם הוא מונה אותן שלימות יהודה בי רבי אומר חשבון מרובה בולע לחשבון ממועט אמר רבי שמואל בר נחמן והיה כי ימלאו ימיך אמ' לו הקב"ה דוד ימים מליאים אני מונה לך איני מונה לך ימים חסירים שלמה בנך בונה בית המקדש אלא להקריב קרבנות חביב עלי משפט וצדקה שלך יותר מכל הקרבנות שנאמר עשה צדקה ומשפט נבחר ליי' מזבח רב חונא אמר כל אותן ששה חדשים שהיה דוד בורח מפני אבשלום בנו בשעירה היה מתכפר כהדיוט אמר רבי יודן בי רבי שלום כתיב כי ששת חדשים ישב שם יואב וכל ישראל אמר לו הק' אני אמרתי לך אל תתגרו בם וביקשת להתגרות בם חייך שאינן נימנין לך מאן תנא רגלים רבי שמעון דרבי שמעון אמ' שלשה רגלים כסדרן ובלבד חג המצות ראשון אשכחת אמר פעמים חמשה פעמים ארבעה פעמים שלשה לפני עצרת חמשה לפני החג ארבעה לפני הפסח שלשה רבי לעזר בי רבי שמעון אמר ובלבד חג המצות אחרון אשכחת אמר פעמים שלשה פעמים שנים פעמים אחד וחכמים אומרים רגל שפגע בו תחילה ובלבד שיעברו עליו רגלי שנה כולה כתיב מלבד שבתות יי' ומלבד מתנותיכם וגומ' אשר תתנו ליי' מה תלמוד לומר שיכול אין ליקרב ברגל אלא קרבנות הרגל בלבד מניין קרבנות היחיד וקרבנות הציבו' שהוקדשו ברגל שיבואו ברגל שהוקדשו לפני הרגל שיבואו ברגל ת"ל מלבד שבתות יי' אשר תתנו ליי' אילו עופו' ומנחו' לרבות את כולם שיהו קריבין ברגל יכול רשות תלמוד לו' אלה תעשו ליי' במועדיכם אלה קבען חובה שיהו כולן קריבין ברגל יכול באי זה רגל שירצה תלמוד לומר ובאת שמה והבאתם שמה אם להתיר כבר התיר אם לקבוע כבר קבע אם כן למה נאמר ובאת שמה והבאתם שמה אלא זה רגל הראשון שפגעת בו יכול אם עיבר אחד מהן ולא הביא יהא עובר עליו משום בל תאחר תלמוד לומר אלה תעשו ליי' במועדיכם אינו עובר עליו משום בל תאחר עד שיעברו עליו רגלי השנה כולה רבי שמעון אומר שלשה רגלים כסדרן כיצד נדר לפני הפסח עד שיעברו עליו פסח ועצרת וחג נדר לפני העצרת עד שיעברו עליו עצרת וחג ופסח ועצרת וחג נדר לפני החג עד שיעברו עליו החג ופסח ועצרת וחג בעון קומי רבי אילא עד כדון בעשה בלא תעשה מניין תלמוד לומר ובאת שמה והבאתם שמה מה אנן קיימין אם בעשה הרי כבר אמור אלא אם אינו עניין בעשה תניהו עניין בלא תעשה פסחים בזמנן מהו שיעבור אשכחת תני פסחים בזמנן עובר דלא כן מה אנן אמרין אמר רבי שמואל בריה דרבי יוסה בי רבי בון שלא תאמר שאם אבד ונמצא מאחר שכיפרו בו הבעלים גופו קרב שלמי' עד כדון צריכה פסחים בזמנן מהו שיעבור בעון קומי ר' זעורא בין רגל לרגל מהו שיעבור התיב ר' בא והתני חגיגה שלא קרבה בראשון תיקרב בשיני ומתירין לו לעבור ועוד מן הדא ועשית בעשה תשמור בלא תעשה כלום הוא עובר על עשה ועל לא תעשה לא עד שיעברו עליו שלשה רגלים רבי אבון בשם רבנן דתמן באומ' הרי עלי עולה להביאה בשיני בשבת כיון שבא שני בשבת ולא הביאה עובר שלמה שנתו את מפיל יום האחרון והוא עובר על כל יום ויום אין כיני עברו עליו שלשה רגלים את מפיל את רגל האחרון והוא עובר על כל רגל ורגל רבי בון בר חייה בעי שלמה שנתו בעצרת איפשר לומר הוא אינו כשר ועובר כהדא לא ילין חלב חגי עד בקר ואימורי חול קריבין ביום טוב אמר רבי אבהו קיימתיה בשחל ארבעה עשר להיות בשבת אין חגיגה באה עמו אמרה תורה הקריבהו מבעוד יום שלא יבוא לידי בל תלין והכא הקריבהו מבעוד יום שלא יבוא לידי בל תאחר אמר רבי חיננא אילו עבר והביא שמא אינו כשר מאחר שאילו עבר והביא כשר עובר כתיב לפני יי' אלהיך תאכלנו שנה בשנה שנה לו ושנה לתמורתו שנה לתם ושנה לבעל מום שנה לבכור ושנה בקדשים שנה בשנה מלמד שהבכור נאכל לשני ימים ולשתי שנים היך עבידא שוחטו בערב ראש השנה ואוכלו ערב ראש השנה ובראש השנה תני רבי ישמעאל נולד לו מום בחמשה עשר יום בתוך שנתו רשאי לקיימו לאחר שנתו עד חמשה עשר יום אמר רבי אילא זאת אומרת שאין שנתו של בעל מום מחוורת אמר רבי יוסה מתניתא מסייעא לרבי אילא הבכור בזמן הזה רשאי לקיימו אפי' ד' וחמש שני' עד שלא הראהו למומחה מה אנן קיימין אם לתם הא כבר אמור אלא אם אינו עניין לתם תניהו עניין לבעל מום אחד בכור ואחד כל הקדשים עובר עליהם משם רגלים בלא שנה שנה בלא רגלים ניחא רגלים בלא שנה שנה בלא רגלים תמן אמרין תיפתר שהיה מחוסר זמן לפסח כמה דאת אמר תמן הראוי למקצת שנה ראוי לכולה ואמור אוף הכא הראוי למקצת הפסח ראוי לכולו אמר רבי אבא מרי תיפתר שהיתה עצרת הבאה בחמשה ונולד בששה והיתה עצרת הבאה בשבעה רבי בון בר חייה בעא קומי רבי זעורה כתיב לא יבקר בין טוב לרע עבר וביקר מהו שיעבור א"ל כל דבר שבא להתיר אינו עובר מה בא להתיר כאן התירה התורה להקדיש בעלי מומין תמן תנינן ביום השמיני מביא שלש בהמות חטאת ואשם ועולה והדל היה מביא חטאת העוף ועולת העוף ואין חטאת העוף מחוסרת זמן אצל אשם אמר רבי לעזר כאן התירה התורה להקדיש מחוסרי זמן רבי בא בר ממל בעא קומי רבי אימי כתיב בשמיני יביא עבר ולא הביא מהו שיעבור אמר ליה כל דבר שבא להתיר אינו עובר מה בא להתיר כהיא דאמר רבי לעזר כאן התירה התורה להקדיש מחוסר זמן אמר רבי יוסי בי רבי בון כל שבעה אין אומ' לו הבא מיכן ואילך אומר לו הבא מתניתא פליגא על רבי יוסי בי ר' בון כולהם מתכוונין ומביאין קרבנותיהן ברגל ניחא נזיר מצורע לא מחוסר כיפורים הוא והא תנינן ההלל והשמחה שמונה פתר לה בנזיר רבי זכריה חתניה דרבי לוי בעי רישא אתון פתרין בנזיר וסיפא במצורע אמר רבי חנניה בריה דרבי הילל לא כבר איתתבת תמן ואמר ר' יוסה קיימה רבי אבודמא נחותה בכהנים בשעיר אוף הכא הכהנים בשעיר רבי חגיי בעא קומי רבי יוסה כתיב וביום השמיני ימול עבר ולא מל אמר ליה כי תדר נדר ליי' אלהיך לא תאחר לשלמו דבר שהוא ניתן לתשלומין יצא זה שאינו ניתן לתשלומין לא תאחר לשלמו ולא את חליפיו כהדא דתני ואל פתח אוהל מועד לא הביאו ולא את חליפיו אמר רבי יונה פירשה לוי בן סיסי קומי רבי באומר הרי עלי עולה ועברו עליה שלשה רגלי' והביא אחרת והקריבה מיד הייתי אומר ייפטר מן הראשונה לפום כן צרך מימר לא תאחר לשלמו ולא חליפיו אמר רבי יוסה אם באומר הרי עלי מיד הוא עובר אלא כן אנן קיימין באומר הרי זה עולה ועברו עליה שני רגלים והביא אחרת תחתיה ולא הקריבה מיד ועבר עליה רגל שלישי הייתי אומר תצטרף עם תמורה שלשה רגלים לפום כן צרך מימר לא תאחר לשלמו ולא את חליפיו כי דרוש ידרשנו אילו חטאות ואשמות יי' אלהיך זה הקדש בדק הבית מעמך זה לקט שכחה ופיאה והיה בך חטא ולא בקרבנך חטא דלא כן מה אנן אמרין אמר רבי שמואל בריה דרבי יוסה בי ר' בון שלא תאמר שמא ימצא זבח פסול לפום כן צרך מימר והיה בך חטא בך ולא בקרבנך חטא מוצא שפתיך תשמור ועשית תשמור ועשית להזהיר בית דין שיעשוך רבנן דקיסרין בשם רבי אבונא מיכן למשכון כאשר נדרת ליי' אלהיך נדבה ויש נדר קרוי נדבה אלא לחייב על כל נדר ונדר ועל כל נדבה ונדבה אי זהו נדר שאמרו האומר הרי עלי עולה אי זהו נדבה שאמרו האומר הרי זה עולה רבי חמא חברהון דרבנן בעי אמר הרי עלי חזר ואמר הרי זו רבי חיננא בעי לא מסתברא די לא אמר הרי זו וחזר ואמר הרי עלי איסור חמור חל על איסור קל אין איסור קל חל על איסור חמור הוסיפו עליהן שכר בתים ותרומת שקלים שכר בתים אמר רבי יונה והוא שאמר שנה זו אבל אם אמר שנה אחת נותן מעת לעת ותרומת שקלים כהיא דאמר רבי שמואל בר יצחק כתחילתה ויהי בחדש הראשון בשנה השינית באחד לחדש הוקם המשכן ותני עלה ביום שהוקם המשכן בו ביום נתרמה התרומה רבי טבי רבי יאשיהו בשם כהנא נאמר כאן חדשי ונאמר להלן חדשי מה חדשי שנאמר להלן אין מונין אלא מניסן אף חדשי שנאמר כאן אין מונין אלא מניסן אמר רבי יונה שבק רבי טבי ראשה ואמר סופא דלא כן כהדא דתני זאת עולת חדש בחדשו יכול יהא תורם בכל חדש וחדש תלמוד לומר בחדשו לחדשי בחדש אחד הוא תורם לכל חדשי השנה יכול באי זה חדש שירצה נאמר כאן חדשי ונאמר להלן חדשי מה חדשי שנאמ' להלן אין מונין אלא מניסן אף חדשי שנאמר כאן אין מונין אלא מניסן תמן תנינן ר' מאיר אומר באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה בן עזאי אומר האלוליים מתעשרין בפני עצמן אמר רב חונה טעמיה דרבי מאיר עד כאן הן מתמצות לילד מן הישנות מיכאן והילך הן מתחילות לילד מן החדשות רבי יוסה בי רבי בון בשם רב חונה טעמא דרבי לעזר ורבי שמעון לבשו כרים הצאן אילו הבכירות ועמקים יעטפו בר אילו האפילות יתרועעו אף ישירו אילו ואילו נכנסין לדיר להתעשר אמר בן עזאי הואיל ואילו אומ' כך ואילו אומ' כך יהו האלוליים מתעשרין בפני עצמן הא כיצד נולד לו חמשה באב וחמשה באלול וחמשה בתשרי אינן מצטרפין נולד לו חמשה באב וחמשה בתשרי הרי אילו מצטרפין זאת אומרת שבן עזאי חבר ותלמיד היה לו לרבי עקיבא ובן עזאי מכריע על דברי תלמידיו רבי ירמיה רבי מיישא בשם רבי שמואל בר רב יצחק שכן נחלקו עליה אבות העולם מאן אינון אבות העולם תנא רבי יונה קומי רבי ירמיה רבי ישמעאל ורבי עקיבה זאת אומרת בן עזאי תלמיד וחבר היה לרבי עקיבה אין תימר רביה אית בר נש אמ' לרביה הואיל ואילו אמ' כן ואילו אמ' כן ר' אבהו בשם רבי שמואל בר רב יצחק שמע מן הדא אמר לו בן עזאי על החלוקין אנו מצטערין אלא שבאת לחלוק עלינו את השוין זאת אומרת בן עזאי חבר ותלמיד היה לרבי עקיבא אין תימר רביה אית בר נש אמר לרביה תמן תנינן מאחד בתשרי עד עשרים ותשעה באלול הרי אילו מצטרפין חמשה לפני ראש השנה וחמשה לאחר ראש השנ' אינן מצטרפין חמשה לפני הגורן וחמשה לאחר הגורן הרי אילו מצטרפין אם כן למה אמרו שלש גרנות למעשר בהמה שעד שלא תגיע הגורן מותר למכור ולשחוט הגיעה הגורן לא ישחוט ואם שחט פטור אמר רבי יוסה זאת אומרת מעשר בהמה לא עשו אותו לא כחנט ולא כשליש אין תימר כחנט ניתני כל המעוברים מעשרים ותשעה באלול אין תימר כשליש ניתני כל הנולדים עד עשרים ושנים בו רבי שמי בשם רבי בון בר חייה כשליש עשו אותו כרבי שמעון דרבי שמעון אמר מחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר קם רבי מנא עם רבי שמי אמר ליה את אמרת הדא מילתא והא תנינן בן עזאי אומר האלוליים מתעשרין בפני עצמן לא אפילו נולד עד עשרים ותשעה באלול אית לך מימר בן עזאי כרבי שמעון לא כרבנן הוא כמה דאת אמר על דרבנן מניחן ומעשרן לשנה הבאה והן מתעשרין עם בני שנתן כן את אמר על דבן עזאי מניחן לגורן הבא והן מתעשרין עם בני אלול אמר רב חונה זאת אומרת ימים שהבכור מחוסר זמן בהן עולין לו מתוך שנתו אמ' רבי מנא רבי יונה אבא שמע לה מן הדא כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש ליי' אלהיך הכיצד משעת לידתו את מונה לו שנה
ב באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובילות ולנטיעה ולירקות באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי ובית הלל אומרין בחמשה עשר בו הלכה ב' שנים מניין כתוב אחד אומר וחג האסיף בצאת השנה וכתיב אחר אומר וחג האסיף תקופת השנה אי זהו חדש שיש בו חג ותקופה ואסיף ושנה יוצא בו אי זה זה זה תשרי אין תימר טבת אית בה תקופה ולית ביה חג ואסיף אין תימר ניסן אית ביה תקופה וחג ולית ביה אסיף אין תימר תמוז אית ביה תקופה ואסיף ולית בה חג ואי זה זה זה תשרי אמרין חברייא קומי רבי יונה ויהא תמוז אמר לון כתיב בחדש השביעי ואתון אמרין הכין אמרין ליה ויהא תמוז אמר לון מיכן והילך על שמות חדשים אתם רבים עלי דאמר רבי חנינה שמות חדשי' עלו בידם מבבל בראשונה בירח האיתנים שבו נולדו האבות מתו אבות נפקדו אימהות בראשונה בירח בול שבו העלה נובל והארץ עשויה בולות בולות שבו בוללים לבהמה מתוך הבית בראשונה בירח זיו שבו זיוו של עולם הצמחים ניכרין והאלינות ניכרין מיכן והילך ויהי בחדש ניסן שנת עשרים ויהי בחדש כסליו שנת עשרים בחדש העשירי הוא חדש טבת רבי שמעון בן לקיש אמר אף שמות המלאכים עלו בידן מבבל בראשונה ויעף אלי אחד מן השרפים שרפים עומדים ממעל לו מיכן והילך והאיש גבריאל כי אם מיכאל שרכם לשמיטים מניין מקץ שבע שנים תעשה שמיטה מה שנים מתשרי אף שמיטים מתשרי ליובילות מניין וספרת לך שבע שבתות שנים שבע שנים שבע פעמים מה שנים ושמיטין מתשרי אף יובילות מתשרי התיבון והכתיב והעברת שופר תרועה בחדש השביעי וגו' רבי יונה ורבי יוסה תריהון בשם רבי שמואל בר רב יצחק כדי שיהו כל חדשי השנה שוין לא יהא חדש אחד נחלק לשתי שנים התיבון והתנינן באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי בית הלל אומרים בחמשה עשר בו הרי אין כל חדשי השנה שוין וחדש אחד נחלק לשתי שנים כיצד לנטיעה תני הנוטע והמבריך והמרכיב שלשים יום לפני ראש השנה ועלתה לו שנה שלימה מותר לקיימו בשביעית פחות משלשים יום לפני ראש השנה ולא עלתה לו שנה שלימה אסור לקיימן בשביעית אבל אמרו פירות נטיעה זו אסורין עד חמשה עשר בשבט מה טעמא רבי יסא בשם רבי יוחנן ובשנה הרביעית מה את שמע מינה אמר רבי זעורה שלש שנים יהיה לכם ערילים לא יאכל ובשנה אמר רבי בא בר ממל קומי רבי זעורה נראים דברים בשנטעו שלשים יום לפני ראש השנה אבל אם נטעו פחות משלשים יום לפני ראש השנה איתא חמי שנה שלימה לא עלתה לו ואת אמר הכין אמר ליה ואין כיני ואפי' נטעו שלשים יום לפני ראש השנה יהא אסור עד שלשים יום לפני ראש השנה מאי כדון אמר רבי מנא מכיון שהוא עומד בתוך שנתו של אילן משלים שנתו כיצד לירקות לקט ממנו ישראל ערב ראש השנה עד שלא חשיכה וגוי משחשיכה מעשר מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו רבי זעורה רבי אילא רבי לעזר בשם רבי הושעיה חד אמר כבר יצאו רוב גשמי שנה כולה וכבר רובה של תקופה מבחוץ וחורנה אמר עד כאן הן חיין ממי השנה שעברה מיכן והילך הן חיין ממי השנה הבאה ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא מן מה דאמר רבי יסא רבי אילא רבי לעזר בשם רבי הושעיה כבר יצאו רוב גשמי השנה כולה וכבר רוב התקופה מבחוץ הוי רבי זעורא דו אמר עד כאן הן חיין ממי שנה שעברה מיכן והילך הן חיין ממי השנה הבאה מעשה בר' עקיבה שלקט אתרוג ונתן עליו חומרי בית שמאי וחומרי בית הלל ולמה לי אתרוג אפילו שאר כל האילן תני כחומרי רבן גמליאל וכחומרי רבי אליעזר רבן גמליאל ורבי ליעזר על דבית הלל אינון הווי אמר רבי יוסה בי רבי בון תיפתר שחנט קודם לחמשה עשר בשבט של שנייה ונכנסה שלישית על דעתי' דרבן גמליאל עישורי עני על דעתיה דרבי אליעזר עישורי שני מה עשה קרא שם על מעשר שבו ופדייו ונתנו לעני
ג בארבעה פרקים העולם נידון בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן ובראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבנו מרון שנאמר היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם ובחג נידונין על המים הלכה ג' אית תניי תני כולהם נידונין בראש השנה וגזר דינו של כל אחד ואחד מתחתם בראש השנה אית תניי תני כולהם נידונין בראש השנה וגזר דינו של כל אחד ואחד מתחתם ביום הכיפורים אית תניי תני כולהם נידונין בראש השנה וגזר דינו של כל אחד ואחד מתחתם בזמנו אית תניי תני כל אחד ואחד נידון בזמנו וגזר דינו של כל אחד ואחד מתחתם בזמנו מתניתא כמאן דאמר כולהם נידונין בראש השנה וגזר דינו של כל אחד ואחד מתחתם בזמנו דתנינן ובחג נידונין על המים מלתיה דרב אמרה כולהם נידונין בראש השנה וגזר דינו של אחד מהן מתחתם בראש השנה דתני בתקיעיתא דרב זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון כי חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב ועל המדינות בו יאמר אי זו לחרב ואי זו לשלום אי זו לרעב ואיזו לשובע ובריות בו יפקדו להזכירם לחיים ולמות ודלא כרבי יוסה דרבי יוסי אמר יחיד נידון בכל שעה מה טעמא ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו ותפקדנו לבקרים זו פרנסתו לרגעים תבחננו זו אכילתו רבי יצחק רבה בשם רבי מלך וציבור נידונין בכל יום מה טעמא לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו אמר רבי לוי והוא ישפוט תבל בצדק ידין לאומים במישרים הקב"ה דן את ישראל ביום בשעה שהן עסוקין במצות ואת האומות בלילה בשעה שהן בטילין מן העבירות שמואל אמר מי שהוא דן את ישראל הוא דן את האומות מה מקיים שמואל ידין לאומים במישרים דנן ככשירים שבהן מזכיר להם מעשה יתרו מזכיר להן מעשה רחב הזונה רבי חייה בר בא בעי תבואה שלקת בערב הפסח מאי זה דין לוקה אין תימ' משתא דעלת עד כדון לא עלת אין תימר משת' דנפקת הכן הוות מורכה כל שתא מלקי כדון אילו שמתים מראש השנה ועד יום הכיפורים מאי זה דין הם מתים אין תימר משתא דעלת עד כדון לא עלת אין תימר משתא דנפקא הכן הוון מורכין כל שתא ממות כדון ולא שמיע דאמר רבי קרוספא בשם רבי יוחנן שלש פינקסיות הם אחת של צדיקים גמורין ואחת של רשעים גמורין ואחת של בינוניים זה של צדיקים גמורין כבר נטלו איפופסי של חיים מראש השנה זה של רשעים גמורין כבר נטלו איפופיס שלהן מראש השנה של בינוניים כבר ניתן להן עשרת ימי תשובה שבין ראש השנה ליום הכיפורים אם עשו תשובה נכתבין עם הצדיקים ואם לאו נכתבין עם הרשעים מה טעמא ימחו מספר אילו הרשעים חיים אילו הצדיקים ועם צדיקים אל יכתבו אילו הבינוניים רבי חנניה חברהון דרבנן בעי ואין הקב"ה רואה את הנולד ולא שמיע דאמר רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי אין הקב"ה דן את האד' אלא בשעה שהוא עומד בה מה טעמא אל תיראי כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם אמר רבי לוי כתיב לא יתיצבו הוללים לנגד עיניך למה ששנאת כל פועלי און דרש רבי יששכר דכפר מנדי כי הוא ידע מתי שוא וירא און ולא יתבונן אמר רבי יהושע בן לוי אם זך וישר הייתה אין כתיב כאן אלא אם זך וישר אתה אמר רבי חייה בר בא זרזיר מתנים או תיש ומלך אלקום עמו בנוהג שבעולם זה מבקש לנצח זרזירו וזה מבקש לנצח זרזירו אבל הקב"ה אינו כן אלא ומלך אלקום עמו לא בעי תקום על דידיה כי לא לנצח יריב לא לנצוח יריב אמר רבי לעזר פרא בסיליוס או נומוס או גריפיס בנוהג שבעולם מלך בשר ודם גוזר גזירה רצה מקיימה רצו אחרים מקיימים אותה אבל הקב"ה אינו כן אלא גוזר גזירה ומקיימה תחילה מה טעמא ושמרו את משמרתי אני יי' אני הוא ששימרתי מצותיה של תורה תחילה אמר רבי סימון כתיב מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלהיך אני יי' אני הוא שקיימתי עמידת זקן תחילה אמר רבי סימון כתיב כי מי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים וגו' רבי חמא בי רבי חנינה ורבי הושעיה חד אמר אי זו אומה כאומה הזאת בנוהג שבעולם אדם יודע שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו שאינו יודע היאך דינו יוצא אבל ישראל אינן כן אלא לובשים לבנים ומתעטפין לבנים ומגלחים זקנם ואוכלין ושותין ושמחים יודעין שהקב"ה עוש' להן ניסים וחורנה אמר אי זו אומה כאומה הזאת בנוהג שבעולם השלטון אומר הדין היום והליסטים אומר למחר הדין למי שומעין לא לשלטון אבל הקב"ה אינו כן אמרו בית דין היום ראש השנה הקב"ה או' למלאכי השרת העמידו בימה יעמדו סניגורין יעמדו קטיגורין שאמרו בני היום ראש השנה נמלכו בית דין לעברה למחר הקב"ה אומר למלאכי השר' העבירו בימה יעברו סניגורין יעברו קטיגורין שנמלכו בני לעברה למחר מה טעמא כי חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב אם אינו חוק לישראל כביכול אינו משפט לאלהי יעקב רבי קריספא בשם ר' יוחנן לשעבר אלה מועדי יי' מיכן ואילך אשר תקראו אותם אמר רבי אילא אם קריתם אותם הם מועדי ואם לאו אינן מועדי אמר רבי סימון כתיב רבות עשית אתה יי' אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו לשעבר רבות עשית מיכן והילך נפלאותיך ומחשבותיך אלינו אמר רבי לוי למלך שהיה לו אורלוגין כיון שעמד בנו מסרה לו אמר רבי יוסה בר חנינה למלך שהיה לו שומרה כיון שעמד בנו מסרה לו אמר רבי אחא למלך שהיה לו טבעת כיון שעמד בנו מסרה לו אמר רבי חייה בר בא לנגר שהיו לו כלי נגרות כיון שעמד בנו מסרה לו אמר רבי יצחק למלך שהיו לו אוצרות כיון שעמד בנו מסרם לו ורבנן אמרי לרופא שהיה לו נרתיק של רפואות כיון שעמד בנו מסרה לו ובראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבנו מרון רבי אחא אמר כהדין דירין ורבנן אמרי כהדא במגנימין מה טעמא היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם אמ' רבי לוי היוצר יחד לבם כבר הבין את כל מעשי' א"ר לעזר בנוהג שבעולם מה נוח ליוצר הזה לעשות מאה קנקנים או להסתכל בהן לא להסתכל בהן אמר ר' ברכיה יוצרן רוצה שיהא ליבן יחיד אליו אמר רבי אבון מי שהוא יחיד בעולמו כבר הבין את כל מעשיהן ובחג נידונין על המים מתניתא דרבי עקיבה דרבי עקיבה אמר ניסוך המים דבר תורה בשני ונסכיהם בשישי ונסכיה בשביעי כמשפטם מ"ם יו"ד מ"ם מים אמרה התורה הבא שעורים ביכורים בפסח שתתברך לפניך התבואה הבא חיטים ביכורים בעצרת שיתברכו לפניך פירות האילן אמור מעתה ניסוך המים בחג שיתברכו לפניך המים תני רבי שמעון בן יוחי הרי שהיו ישראל כשירין בראש השנה ונגזרו להם גשמים מרובין ובסוף חטאו לפחות מהן אי איפש' שכבר נגזר גזיר' מה הקב"ה עושה מפזרן לימים ולמדברו' ולנהרו' כדי שלא תיהנה הארץ מהן מה טע' להמטיר על ארץ לא איש מדבר לא אדם בו הרי שלא היו ישר' כשרין בראש השנה ונגזרו להן גשמים מעוטי' ובסוף עשו תשובה להוסיף עליהן אי איפשר שכבר נגזר גזירה מה הקב"ה עושה להן מורידן כדי הארץ ומשיב עמהן טללים ורוחות כדי שתיהנה הארץ מהן מה טעמא תלמיה רוה נחת גדודיה ברביבים תמוגגנה צמחה תברך ציה גם חום יגזלו מימי שלג שאול חטאו עונות שעשו ישראל בקייץ גזלו מהן מימי השלג כתב תמיד עיני יי' אלהיך בה מראשית השנה כהנא אמר מרשית כתיב ועד אחרית שנה מדוה לה בראשה ויהב לה אחרית טבה בסיפא
ד על ששה חדשים השלוחין יוצאין על ניסן מפני הפסח ועל אב מפני התענית ועל אלול מפני ראש השנה ועל תשרי מפני תקנת המועדות ועל כסליו מפני חנוכה ועל אדר מפני הפורים וכשבית המקדש קיים יוצאין אף על אייר מפני פסח קטן הלכה ד' ויצאו אף על העצרת עצרת חתוכה היא אשכחת אמר פעמים חמשה פעמים ששה פעמים שבעה שלימים חמשה כסדרן ששה חסירין שבעה לא כבר יצאו באלול אלא בגין מודעא דאיתקדש ירחא אמר רבי יהוש' בן לוי אנא עריב לאילין דאזלין לנמורין דלית חד מינהון מיית מי אזל תמן חשין לצומא רבה תרין יומין אמר לון רב חסדא למה אתם מכניסין עצמכם למספק הזה חזקה שאין ב"ד מתעצלין בו אבוה דר' שמואל בר רב יצחק חש על גרמיה וצם תרין יומין אפסק כרוכה ודמך
ה על שני חדשים מחללין את השבת על ניסן ועל תשרי שבהן השלוחין יוצאין לסוריא ובהן היו מתקנין את המועדות וכשבית המקדש קיים מחללין אף על כולן מפני תקנת הקרבן ו' בין שנראה בעליל ובין שלא נראה בעליל מחללין עליו את השבת רבי יוסי אומר אם נראה בעליל אין מחללין עליו את השבת ז' מעשה שעברו יותר מארבעי' זוג ועיכבן רבי עקיבה בלוד שלח לו רבן גמליאל אם מעכב אתה את הרבים נמצאת מכשלן לעתיד לבוא הלכה ה' מהו בעליל מפורסם כמה דאת אמר כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים הלכה ו' מעשה שעברו יותר מארבעים זוג ועיכבן ר' עקיבה בלוד מפני שהן ארבעים זוג אבל אם היה זוג אחד לא היה מעכבו שלח לו רבן גמליאל אם מעכב אתה את הרבים נמצאת מכשלן לעתיד לבוא לא נמצאת מעכב את הרבים מלעשות דבר מצוה וכל המעכב את הרבי' מלעשות דבר מצוה צריך נידוי אמר רבי יהודה הנחתום חס ושלום לא נתנדה רבי עקיבה אלא ראש גדר היה ושלח רבן גמליאל והעבירו מראשיתו
ו אב ובנו שראו את החדש ילכו לא שמצטרפין זה עם זה אלא שמא ייפסל אחד מהן יצטרף השיני עם אחר רבי שמעון אומר אב ובנו וכל הקרובים כשירין לעדות החדש ט' אמר רבי יוסי מעשה בטוביה הרופא שראה את החדש בירושלם הוא ובנו ועבדו המשוחרר וקיבלו הכהנים אותו ואת בנו ופסלו את עבדו וכשבאו לבית דין קבלו אותו ואת עבדו ופסלו את בנו הלכה ז' טע' דרבי שמעון כתחילת' ויאמר יי' אל משה ואל אהרן החדש הזה לכם ראש חדשים וגו' הלכה ח' קיבלו הכהני' אותו ואותו בנו ופסלו את עבדו משם פסול וכשבאו לבית דין קיבלו אותו ואת עבדו ופסלו את בנו משם קרוב
ז אילו הן הפסולין המשחק בקוביא והמלוה בריבית ומפריחי יונים וסוחרי שביעית ועבדים זה הכלל כל עדות שאין האשה כשירה לה אף הן אינן כשירין הלכה ט' אילו הם הפסולין המשחק בקובייא זה המשחק בפסיפסין אחד המשחק בפסיפסין ואחד המשחק בקליפי אגוזים ורימונים מאימתי מקבלין אותו משישבור את פסיפסיו ויבדק ויחזור בו חזרה גמורה מלוה בריבית זה שהוא מלוה בריבית מאימתי מקבלין אותם משיקרע את שטרותיו ויבדק ויחזור חזרה גמורה מפריחי יונים זה שהוא ממרה יונים אחד ממרה יונים ואחד ממרה שאר בהמה חיה ועוף מאימתי מקבלין אותו משישבור את פגימיו ויבדק ויחזור בו חזרה גמורה סוחר שביעית זה תגר שביעית אי זהו סוחר שביעית זה שהוא יושב ובטל כל שני שבוע כיון שהגיע' שביעית התחיל מפשיט את ידיו ונושא ונותן בפירות עבירה מאימתי מקבלין אותו משתגיע שביעית אחרת ויבדק ויחזור בו חזרה גמורה תני רבי יוסי אומ' שני שביעיות תני בשם רבי נחמיה חזירת ממון לא חזירת דברים ויאמ' הא לכם מאתים זוז וחלקום לעניים מה שנשתכרתי מפירות עבירה הוסיפו עליהן הרועים והחמסנים והגזלנים וכל החשודין על הממון עדותן בטילה אמר רבי אבהו ובלבד ברועים בהמה דקה אמר רב חונה מאן תנא מפריחי יונים רבי ליעזר דתנינן תמן שנים בשם רבי ליעזר יוצא היא אשה בעיר של זהב ומפריחי יונים פסולין מן העדות אמר רבי מנא קומי רבי יוסה כל ההיא דסנהדרין כרבי ליעזר אמר ליה דברי הכל היא מהו דברי הכל היא הכא אמר רבי יוסה יודעין אנו שהוא פסול מעדות ממון מה בא להעיד כשם שהוא פסול מעדות ממון כך הוא פסול מעדות נפשות ועידי החדש כעידי נפשות אינון והא תני זה הכלל כל עדות שאין האשה כשירה לה אף הן אינן כשירין לה מאן תניתה רבנן רבנן כרבי ליעזר מודיי ליה פליגין עלויי רבי יונה בשם רב חונה כולהן דרבי ליעזר אתיין אילין פלוגוותה כאילין פלוגוותה דתני עד זומם פסול בכל עדות שבתורה דברי רבי מאיר אמר רבי יוסי אימתי בזמן שנמצא זומם בעדות נפשות אבל אם נמצא זומם בעדות ממון על הממון נחשד ומממון נפסל ואתייא דרבי יוסי כרבנן ודרבי מאיר כר' אליעזר
ח י"א מי שראה את החדש ואינו יכול להלך מוליכין אותו על החמור אפילו במיטה אם צודה להן לוקחין בידן מקלות ואם היתה דרך רחוקה לוקחין בידן מזונו' שעל מהלך לילה ויום מחללין את השבת ויוצאין לעדות החדש שנאמר אלה מועדי יי' מקראי קודש הלכה י' אמר רבי יצחק דיברה התורה בכל לשון האיש משתאה לה כל גרב שהוא מחזיק סאתים אם צודה להם לוקחים בידן מקלות יכול כשם שמחללין את השבת להעיד עליהן כך מחללין את השבת עליהן להודיע שנתקיימו תלמוד לומר אשר תקראו על קריאתן את מחלל את השבת אין את מחלל השבת להודיע שנתקיימו רבי שמעון בן לקיש בעי קצירת העומר מהו שתדחה את השבת ביום התיב רבי אביי והא תנינן מצותו לקצור בלילה נקצר ביום כשר ודוחה השבת ולא קיבלה אמ' רבי אחא חזר רבי שמעון בן לקיש מן הדא כיון שחשיכה אמר להן בא השמש אומ' הין בא השמש אומ' הין מה אנן קיימין אם ללילה כבר הוא או' אלא אם אינו עניין ללילה תניהו עניין ליום דבר שהוא דוחה את השבת ביום מכשירין מהו שידחו את השבת בלילה והתנינן העמידו עושה חביתין לעשות חביתן תיפתר בחול תנא רבי חייה בר אדא זה סדר תמיד לעבודת בית אלהינו בין בחול ובין בשבת והתנינן קצרוהו ונתנוהו בקופות הביאהו לעזרה והיו מהבהבין אותו באור כדי לקיים בו מצות קלי דברי רבי מאיר רבי יוסי אומ' מכיון שהתחיל במצוה אומרי' לו מרק התיב רבי יודן קפודקייא קומי רבי יוסה הגע עצמך שבא מן העלייה מכיון שהתחיל במצוה אין אומרים לו מרק התיב רבי יעקב בר סוסיי והתנינן שעל מהלך לילה ויום מחללין את השבת ויוצאין לעדות החדש אמר להן מכיון שהיום צריך ללילה ולילה צריך ליום כמי שכולו יום אמ' רבי יוסי בי ר' בון ולא למפריעו הוא קדוש מכיון שהוא קדוש למפריעו הוא יום הוא לילה הדרן עלך ארבעה ראשי שנים
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.