א באחד באדר משמעין על השקלים ועל הכלאים ובחמשה עשר בו קורין את המגילה בכרכים ומתקנין את הדרכים ואת הרחובות ואת מקוות המים ועושין כל צורכי הרבים ומציינין על הקברות ויוצאין אף על הכלאים באחד באדר משמעין כו' ולמה באחד באדר כדי שיביאו ישראל את שקליהן בעונתן ותיתרם תרומת הלשכה מן החדשה בזמנה באחד בניסן ומר ר' שמואל בר רב יצחק תרומת הלשכה כתחילת' דכתיב ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן ותני עלה ביום שהוקם המשכן בו ביום נתרמה התרומה רבי טבי רבי יאשיה בשם כהנא נאמר כאן חדשי ונאמר להלן חדשי מה חדשי שנ' להלן אין מונין אלא מניסן אף חדשי שנ' כאן אי' מונין אלא מניסן אמר רבי יונה שבק רבי טבי ראשה ואמר סופא דל כן כהדא דתני זאת עולת חדש בחדשו יכול תהא תורם בכל חדש וחדש תלמוד לומר בחדשו לחדשי בחודש אחד הוא תורם לכל חדשי השנה יכול באי זה חדש שירצה נאמר כאן חדשי ונאמר להלן חדשי מה חדשי שנאמר להלן אין מונין אלא מניסן אף חדשי שנאמר כאן אין מונין אלא מניסן מהו מהו משמעין רב הונא אמר מכריזין היך מה דאת אמר ויתנו קול ביהודה ובירושלם תמן תנינן אין בין אדר הראשון לאדר השיני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי אף שימוע שקלים וכלאים ביניהן רבי חלבו ורב חונה רב בשם ר' חייה רבה הכל יוצאין בארבעה עשר שהוא זמן קרייתה אמ' ר' יוסה ויאות כלום אמרו משמעי' על השקלים לא כדי שיביאו ישראל שקליהן בעונתן אם אומר את באדר הראשון עד כדון אית בשתא שיתין יומין כלום אמרו יוצאין אף על הכלאים לא כדי שיהו הצמחין ניכרין אם אומר את באדר הראשון עד כדון אינון דקיקין רבי חזקיה שאל מעתה בני בבל משמעין על שיקליהן מראשו של חדש לא כדי שיביאו ישראל שקליהן בעונתן ותיתרם תרומת הלישכה מן החדשה בזמנה באחד בניסן התיב רבי עולא קומי ר' מנא והא תנינן בג' פרקים בשנה תורמין את הלשכה בפרס הפסח בפרס העצרת בפרס החג א"ל נימר אילין דקריבין בפרס הפסח אילין דרחיקין בפרס העצרת ואילין דרחיקין מינהון בפרס החג אמ' ליה כולה כאחת היתה באה ולמה אמרו בשלשה פרקים כדי לעשות פומפי לדבר רבי יהודה בר פזי בשם רבי הן נקרא ולא נבהת לטובה כל נדיב לב לרעה ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם לטובה ויוצא משה את העם לרעה ותקרבון אלי כולכם לטובה אז ישיר משה ובני ישראל לרעה וישא כל העדה ויתנו את קולם אמר רבי חייא בר בא אכן השכימו השחיתו כל השחתה שהיו עושין בהשכמה היו עושין אותה אמר רבי בא בר אחא אין את יכול לעמוד על אופי של אומה הזאת נתבעין לעגל ונותנין נתבעין למשכן ונותנין תנא רבי יוסה בן חנינה הדא מתניתא ועשית כפורת זהב טהור יבוא זהב של כפרת ויכפר על זהבו של עגל רבי חגי בשם רבי שמואל בר נחמן שלש תרומות נאמרו בפרשה הזאת תרומת אדנים ותרומת שקלים ותרומת המשכן דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה זו תרומת אדנים מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי זו תרומת שקלים וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זו תרומת המשכן תרומת המשכן למשכן מה שירצו יעשו תרומת שקלים לקרבן מה שירצו יעשו כדי שתהא יד כולן שווה תרומת אדנים לאדנים העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט אמר רבי אבון אף בפרשה הזאת נאמר בה שלש תרומות בחמשה עשר בו קורין את המגילה בכרכים לא כן אמר רבי חלבו רב חונה רב בשם רבי חייה רבה הכל יוצאין בארבעה עשר שהוא זמן קריאתה לא בא אלא ללמדך שכל המצות הנוהגות באדר השיני נוהגות באדר הראשון רבי יוסה ורבי אחא הוון יתיבין אמר רבי יוסה לרבי אחא לא מסתברא לשעבר אלא לבא והא תני מקום שנהגו לקרותה שני ימים קורין אותה שני ימים אמר ליה אוף אנא סבר כן אמר רבי מנא ויאות אילו משקרייה בארבעה עשר חוזר וקרייא בחמשה עשר שמא אין שומעין לו אם אומר את כן נמצאת עוקר זמן כרכין בידיך תני רבן שמעון בן גמליאל או' מצות נהגות באדר שני אינן נוהגות באדר הראשון חוץ מן הספד ומן התענית שהן שוין בזה ובזה רבי בא ר' ירמיה בשם רב רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי הלכה כרבן שמעון בן גמליאל רבי חונה רבה דציפורין אמר הנהיג רבי חנינה בציפורין כהדא דרבן שמעון בן גמליאל לא אמר אלא הנהיג הא להלכה לא אבל לעניין שטרות כותבין אדר הראשון ואדר השיני אלא שכותבין אדר השיני תיניין רבי יודה אומר אדר השיני כותבי' היו /תי"ו/ ודיו מתקנין את הדרכים ואת הרחובות ואת מקוות המים ועושין כל צורכי הרבים אילו הן צורכי הרבים דנין דיני ממונות ודיני נפשות דיני מכות ופודין ערכין וחרמין והקדישות ומשקין את הסוטה ושורפין את הפרה ועורפין עגלה ערופה ורוצעין עבד עברי ומטהרין את המצורע ומפרקין את המנעל מעל גבי האימום ואין מחזירין אותו ומציינין על הקברות לא כבר ציינו מאדר תיפתר שירד שטף של גשמים ושטפו ויוצאין אף על הכלאי' לא כבר יצאו באדר תיפתר שהיתה השנה אפילה ואין הצמחין ניכרין מניין לציון ר' ברכיה ר' יעקב בר בת יעקב בשם ר' חונייא דברת חוורן רבי יוסה אמרי לה רבי יעקב בר אחא בשם ר' חונייא דברת חוורן רבי חזקיה ר' עוזיאל בריה דר' חונייה דבית חוורן בשם רבי חונייא דבית חוורן טמא טמא יקרא כדי שתהא הטומאה קוראה לך בפיה ואומרת לך פרוש רבי אילא בשם רבי שמואל בר נחמן ועברו העוברים בארץ וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון מיכן שמציינין על העצמות אדם מיכן שמציינין על השזרה ועל הגולגולת ובנה מיכן שמציינין על גבי אבן קבועה אם אומר את על גבי אבן תלושה אף היא הולכת ומטמא במקום אחר אצלו למקום טהרה ציון מיכן לציון ומצא אבן אחת מצויינת אף על פי שאין מקיימין כן המאהיל עליה טמא אני אומר מת מצויין והיה נתון תחתיה היו שתים המאהיל עליהן טהור וביניהן טמא אם היה חורש בנתיים הרי הן כיחידיות ביניהן טהור וסביבותיהן טמא תני אין מציינין על הבשר שמא נתאכל הבשר רבי יוסטא בר שונם בעא קומי רבי מנא ולא נמצא מטמא טהרות למפרע אמר ליה מוטב שיתקלקלו בו לשעה ואל יתקלקלו בו לעולם
ב אמר רבי יהודה בראשונה היו עוקרין ומשליכין לפניהן משרבו עוברי עבירה היו משליכין לדרכים התקינו שיהו מבקירין את כל השדה רבי יהודה אומר תני אמר רבי יהודה בראשונה היו עוקרין ומשליכין לפניהן והיו שמיחין שתי שמחות אחת שהיו מנכשין שדותיהן ואחת שהיו נהנין מן הכלאים משרבו עוברי עבירה היו משליכין על הדרכים אף על פי כן היו שמחים שהיו מנכשין שדותיהן התקינו שיהו מבקירין את כל השדה מניין שהבקר בית דין הבקר כתיב וכל אשר לא יבא לשלשת הימים כעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה מניין שהיא פטורה מן המעשרות רבי יונתן בריה דרבי יצחק בר אחא שמע לה מן הדא אין מעברין את השנה לא בשביעי' ולא במוצאי שביעי' ואם עיברוה הרי זו מעוברת וחדש אחד שהוא מוסיף לא פטור ממעשרות הוא עד כדון שביעית מוצאי שביעית מאי אמר רבי אבון שלא לרבות באיסור חדש רבי זעורה בשם רבי אבהו הדא דאת אמר עד שלא התיר רבי להביא ירק מחוצה לארץ לארץ אבל משהתיר רבי להביא ירק מחוץ לארץ לארץ היא שביעית היא של שאר שני שבוע תני אין מעברין את השנה בשביעית ולא במוצאי שביעית אלא בשאר שני שבוע ואם עיברוה הרי זה מעוברת אמר רבי מנא הדא דאת אמר בראשונה כשהיו השנים כתיקנן אבל עכשיו שאין השנים כתיקנן היא שביעית היא שאר שני שבוע תני של בית רבן גמליאל עיברוה במוצאי שביעית מיד אמ' רבי אבון אין מן הדא לית שמע מינה כלום שמור את חדש האביב שמריהו שיבוא בחידושו והיידא אמרה דא גדיש שלא לוקט תחתיו כל הנוגעות בארץ הרי הן של עניים ואמר רבי אמי בשם רבי שמעון בן לקיש דבית שמאי היא ואמר ליה רבי יוסי שמענו שהוא פטור ממעשרות דברי הכל משום קנס וכבית הלל עניים מעשרין ואוכלין
ג בחמשה עשר בו שולחנות יושבין במדינה בעשרים וחמשה בו ישבו במקדש משישבו במקדש התחילו למשכן את מי ממשכנין לויים וישראלים וגרים ועבדים משוחררין אבל לא נשים ולא עבדים ולא קטנים וכל קטן שהתחיל אביו לשקול על ידו אינו פוסק אין ממשכנין את הכהנים מפני דרכי שלום ד' אמר ר' יהודה העיד בן בוכרי ביבנה שכל כהן שהוא שוקל אינו חוטא אמר לו רבן יוחנן בן זכאי לא כי אלא כל כהן שאינו שוקל חוטא אלא שהכהני' דורשין מקרא זה לעצמן וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל הואיל והעומר ושתי הלחם ולחם הפנים שלנו היאך הם נאכלין בחמשה עשר בו כו' הא לתבוע תובעין הדא דתימר בשהביא שתי שערות אבל אם לא הביא שתי שערות לא בדא ולמשכן אין ממשכנין עד שיביא שתי שערות כיני מתניתא אין ממשכנין את הכהנים מפני דרך הכבוד אמר רבי יהודה העיד כו' אמר רבי ברכיה טעמא דרבן יוחנן בן זכאי זה יתנו שנים עשר שבטים יתנו רבי טבי בשם רב המנונא כן משיבין חכמים לר' יהודה חטאת יחיד מתה אין חטאת הציבור מתה מנחת היחיד קריבה כליל ואין מנחת ציבור קריב' כליל וקשיא משיבין לאדם דבר שאינו מודה בו שאין חטאת ציבור מתה רבי יהודה אומר תמות והוא מותיב לון תו לא נדבת יחיד היא ואינון מתיבין ליה מכיון שנמסרה לציבור כמי שהיא נדבת ציבור כתיב כל העובר על הפקודים רבי יודה ורבי נחמיה חד אמר כל דעבר בימא יתן וחרנה אמר כל דעבר על פקודייא יתן מאן דאמר כל דעבר בימא יתן מסייע לרבן יוחנן בן זכאי מ"ד כל דעבר על פקודייא יתן מסייע לבן בוכרי
ד אף על פי שאמרו אין ממשכנין נשים ועבדים וקטנים אבל אם שקלו מקבלין מידם הנכרי והכותי ששקלו אין מקבלין מידן ואין מקבלין מידן קיני זבין וקיני זבות קיני יולדות חטאות ואשמות זה הכלל כל שהוא נידר ונידב מקבלין מידן וכל שאינו לא נידר ולא נידב אין מקבלין מידן וכן הוא מפורש על ידי עזרא לא לכם ולנו לבנות בית לאלהינו ו' ואילו חייבין בקולבון לויים וישראלים וגרים ועבדים משוחררין אבל לא כהנים ולא נשים ולא עבדים ולא קטנים השוקל על יד העבד על יד האשה על יד הכהן על יד הקטן פטור על ידו ועל יד חבירו חייב בקולבון אחד רבי מאיר אומר שני קולבונות נתן סלע ליטול שקל חייב שני קולבנות ז' השוקל על יד עני על יד שכינו על יד בן עירו פטור אם הלוום חייב האחין השותפין שחייבין בקולבון פטורין ממעשר בהמה ושחייבין במעשר בהמה פטורין מן הקולבון כמה הוא קולבון מעה כסף דברי רבי מאיר וחכמים אומרים חצי מעה אף על פי שאמרו כו' הא לתבוע אינן תובעין הכא את אמר תובעין והכא את אמר אין תובעין כאן בשהביא שתי שערות וכאן בשלא הביא שתי שערות הנכרי והכותי ששקלו אין מקבלין מידן אמר רבי בא תיפתר כמאן דאמר כותי כגוי דאיתפלגון כותי כגוי דברי רבי רבן שמעון בן גמליאל אומר כותי כישראל לכל דבר אמר רבי לעזר מתניתא בגוים הא בכותים לא ותני כן אדם לרבות את הגרים מכם להוציא את המשומדים מתניתא פליגא על רבי אלעזר אין מקבלין מידם קיני זבין וקיני זבות קיני יולדות וכי יש קיני זבין וזבות בגוים אלא רישא בגוים וסיפא בכותים והא כיני רישא בגוים וסיפא בכותים אמר רבי יוחנן בתחילה אין מקבלין מהן לא דבר מסויים ולא דבר שאינו מסויים ובסוף מקבלין מהן דבר מסויים ואין מקבלין מהן דבר שאינו מסויים ר' שמעון בן לקיש אמר בין בתחילה בין בסוף אין מקבלין מהן לא דבר מסויים ולא דבר שאינו מסויים מתניתא פליגא על רבי יוחנן אין מקבלין מהן הקדש נדבה לבדק הבית פתר לה בין בתחילה בין בסוף ובלבד דבר שאינו מסויים מתניתא פליגא על רבי שמעון בן לקיש הכל שוין שהן נודרין ונידרין פתר לה עולה ניחא נודרים עולה נידרים עולה לא כשאמר ישראל הרי עלי עולה ושמעו גוי ואמר מה שאמר זה עלי ואינו מביא עמה נסכים ומותר נסכים לא לכלי שרת אינון נמצא מביא דבר מסויים התיב רבי יוסי בי רבי בון והא תנינן נערכין וערכין לא לבדק הבית אינון היך מה דאת אמר תמן לשמים הוא מתכוין ומאיליהן הן באין לכלי שרת לבדק הבית כן את אמר אף הכא לשמים הוא מתכוין ומאיליהן הן באין לכלי שרת מה עבד לה רבי שמעון בן לקיש פתר לה לא לכם ולנו לבנות בית לאלהינו רבי חלקיה אמר רבי סימון שאל מעתה אין מקבלי' מהן לאמת המים ולחומת העיר ומגדלותיה על שם ולכם אין חלק וצדקה וזכרון בירושלם אילו חייבין בקולבון כו' מתניתא דרבי מאיר דרבי מאיר אמ' אע"פ שאין שקלו תורה קולבנו תורה סבר ר' מאיר בנותן שקלו שלם שהוא פטור מן הקולבון א"ר מאיר כמין מטבע של אש הוציא הקב"ה מתחת כסא כבודו והראהו למשה אמר לו זה יתנו כזה יתנו נתן סלע ליטול שקל חייב שני קולבונות אמר ר' לעזר דרבי מאיר היא דרבי מאיר אמר אחד שקל שהוא נותן ואחד סלע שהוא נוטל רב אמר דברי הכל היא אחד שקל שהוא נותן ואחד שקל שהוא נוטל ואחד לדבר תורה על דעתיה דרב שלשה קולבונות אינון אתא ר' ירמיה רבי שמואל בר רב יצחק בשם רב שלשה קולבונות אינון אחד שקל שהוא נותן ואחד שקל שהוא נוטל ואחד לדבר תורה האחין והשותפין שחייבין בקולבון ופטורין במעשר בהמה בשחלקו וחזרו ונשתתפו שחייבין במעשר בהמה ופטורין מן הקולבון בשלא חלקו השוקל על ידי עני כו' אמר ר' לעזר והן שחלקו גדיים כנגד תיישים ותיישים כנגד גדיים אבל אם חלקו גדיים כנגד גדיים ותיישים כנגד תיישים הוא חלקו משעה הראשונה אמר רבי יוחנן ואפילו חלקו גדיים כנגד גדיים ותיישים כנגד תיישים כלקוחות הן כהיא דתנינן תמן הלקוח ושניתן לו מתנה פטור ממעשר בהמה האחין והשותפין שחייבין בקולבון ופטורין במעשר בהמה בשחלקו וחזרו ונשתתפו שחייבין במעשר בהמה ופטורין מן הקולבון בשלא חלקו רבי חזקיה אמר רבי ירמיה בעי ולמה לי' נן אמרין פעמים שחייבין בזה ובזה ופעמים שהן פטורין מזה ומזה היך עבידא חלקו את הנכסים ואחר כך חלקו את הבהמה חייבין בזה ובזה חלקו את הבהמה ואחר כך חלקו את הנכסים פטורין מזה ומזה אמר רבי מנא הדא דאת אמר בשלא היתה הבהמה רוב אבל אם היתה הבהמה רוב הן הן עיקר נכסיו רבי אבון אמר ר' שמי בעי מפני שעשיתן כאדם אחד אצל מעשר בהמה את פוטרו מן הקולבון אמר ליה לא שנייה היא שהוא נותן סלע אחת שלימה מעתה אפילו חלקו וחזרו ונשתתפו חייבין במעשר בהמה ופטורין מן הקולבון ותנינן חייבין בקולבון ופטורין ממעשר בהמה רבי בא בשם אבא בר רב הונא היא שני אחין שירשו את אביהן היא שני גיסין שירשו את חמיהן לאיכן היו הקולבונות נופלין רבי מאיר אומר לשקלים רבי לעזר אומר לנדבה רבי שמעון השזורי אומר ריקועי זהב וציפוי לבית קודש הקדשים בן עזאי אומר שולחנין היו נוטלין אותן בשכרן ויש אומרי' להוצאת דרכים הדרן עלך באחד באדר
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.