א מצרפין שקלים דרכונות מפני משאוי הדרך כשם שהיו שופרו' במקדש כך היו במדינה בני העיר ששילחו את שקליהן ונגנבו או שאבדו אם נתרמה התרומה נשבעין לגיזברין ואם לאו נשבעין לבני העיר ובני העיר שוקלין תחתיהן נמצאו או שהחזירום הגנבים אילו ואילו שקלים ואין עולין להן לשנה הבאה מצרפין שקלים דרכונות כו' ויעשו אותן מרגלית שמא תזיל המרגלית ונמצא ההקדש מפסיד כהיא דתנינן תמן וכולן נפדין בכסף ובשוה כסף חוץ מן השקלים ואין פודין בכלים אמר רבי שמואל בר רב יצחק שמא יזילו הכלים ונמצא ההקדש מפסיד והכא שמא תזיל המרגלית ונמצא ההקדש מפסיד מתניתא בתקלין חדתין אבל בתקלין עתיקין לא בדא ותני כן עתיקין במקדש אין עתיקין במדינה מתני' בשומר חנם אבל בשומר שכר לא בדא אמר רב אבא ואפילו תימר בשומר שכר נגנבו בליסטים מזויין אבדו כמי שטבעה ספינתו בים אמר רבי יוסטא בי רבי סימון אתייא כמאן דאמר תורמין על הגבוי ועל העתיד להיגבות ברם כמאן דאמר אין תורמין לא על הגבוי ולא על הממושכן לא בדא בני העיר ששילחו את שקליהן נגנבו או שאבדו א"ר אלעזר דר"ש היא דרבי שמעון אמר קדשים שהוא חייב באחריותן כנכסיו הן א"ר יוחנן דברי הכל היא משום שבועת תקנה על דעתיה דר' יוחנן ניחא נשבעין לגזברין ואם לאו נשבעין לבני העיר ובני העיר שוקלין תחתיהן הדא היא דרבי שמעון משם שבועת תקנה אלא לרבי אלעזר גזברין מאי עבידתייהו נשבעין לבני העיר במעמד גזברין כי היכי דלא לחשדינהו אי נמי דלא נשוו להו פושעים אף על פי שקיבלו בני העיר לשלם אין ההקדש יוצא בלא שבועה הפריש שקלו ואבד רבי יוחנן אמר חייב באחריותו עד שימסור לגיזבר רבי שמעון בן לקיש אמר הקדש ברשות הגבוה בכל מקום שהוא מתניתא פליגא על רבי שמעון בן לקיש נשבעין לבני העיר ובני העיר שוקלין תחתיהן לא עוד היא משם שבועת תקנה תני הראשונים נופלין לתקלין חדתין והשניים נופלים לתקלין עתיקין אילו הן הראשונים ואילו הן השניים רבי פינחס בי רבי חנניה ורבי אבא מרי חד אמר אילו ששילחו בני העיר תחילה וחורנה אמר אילו שהגיעו לידי גיזברין תחילה
ב הנותן שקלו לחבירו לשקול על ידו ושקלו על ידי עצמו אם נתרמה התרומ' מעל השוקל שקלו מן ההקדש ונתרמה התרומה וקרבה הבהמה מעל ממעשר שני ומדמי שביעית יאכל כנגדו השוקל כו' אנן תנינן אם נתרמה התרומה ותניי דבית רבי אם קרבה הבהמה אמר רבי לעזר מאן תנא אם קרבה הבהמה רבי שמעון דרבי שמעון אומר מיד היה מקבל מעותיו הכהנים זריזין הן וקשיא אילו הגונב עולתו של חבירו ושחטה סתם סתמה לא לשם הבעלים הראשונים מכפרת אמר רבי יודן תיפתר במסויים משל בית רבן גמליאל שהיה מתכוין ודוחפו לקופה וחש לומר שמא לשיריים הן נופלין וכי יש מעילה בשיריים אלא כרבי מאיר דר"מ אמר מועלין בשיריים עוד היא במסויים משל בית רבן גמליאל שהיה מתכוין ותורמו לשמו מה נהנה אמר רב אבין בשם רבנן דתמן מכיון שבית דין ראויין למשכן ולא מישכנו כמי שנהנה כתיב אך בכור אשר יבכר ליי' בבהמה לא יקדיש איש אותו כל שהוא קודש אין קדושה חלה עליו כיצד הוא עושה מביא סלע של חולין ואומר מעות מעשר שני בכל מקום שהן מחוללין על סלע זו ואותן נתפסין לשם שני והשאר נעשין שקלים
ג המכנס מעות ואמר הרי אילו לשקלי בית שמאי אומרין מותרן נדבה ובית הלל אומרי' מותרן חולין שאביא מהן שקלי שוין שהמותר חולין אילו לחטאתי שוין שהמותר נדבה שאביא מהן חטאתי שוין שהמותר חולין ד' אמר רבי שמעון מה בין שקלים לחטאת אלא של שקלים יש להן קיצבה ולחטאת אין לה קצבה רבי יהודה אומר אף לשקלים אין להן קיצבה שכשעלו ישראל מן הגולה היו שוקלין דרכונות חזרו לשקול סלעים חזרו לשקול טבעים ביקשו לשקול דינרין אמר רבי שמעון אף על פי כן יד כולם שווה אבל חטאת זה מביא בסלע וזה מביא בשתים וזה מביא בשלש המכנס מעות כו' רבי יוסה בשם רבי לעזר מה פליגין במכנס פרוטרוט אבל באומר אילו לשקלי כל עמא מודיי שהמותר נדבה רבי חזקיה ר' ביבי בשם רבי לעזר מה פליגין במכנס פרוטרוט אבל באומר אילו כל עמא מודיי שהמותר חולין אמר רבי חזקיה מתנית' מסייעא לרבי ביבי דתנן אמר רבי שמעון מה בין שקלים לחטאת אלא שהשקלים יש להן קצבה ולחטאת אין לה קיצבה מה אנן קיימין אם באומר שאביא מהן שקלי כל עמא מודיי שהמותר חולין אם באומר שאביא מהם חטאתי כל עמא מודיי שהמותר נדבה אלא כן אנן קיימין באומר אילו שקלים על ידי שקצוותן מן התורה מותרן חולין חטאת על ידי שאין קצבתה מן התורה מותרה נדבה מה עבד לה רבי שמעון בן לקיש פתר לה במכנס פרוטרוט כבית הלל והא תנינן מותר שקלים חולין פתר לה במכנס פרוטרוט וכבית הלל והא תנינן עשירית האיפה חולין עוד הוא פתר לה במכנס פרוטרוט וכבית הלל המפריש שקלו וסבור שהוא חייב ונמצא שאינו חייב לא קדש המפריש שנים וסבור שהוא חייב שנים ונמצא שאינו חייב אלא אחד אותו השיני מה את עבד ליה נישמעינה מן הדא הפריש חטאתו סבור שהוא חייב ונמצ' שאינו חייב לא קדשה הפריש שתי' וסבור שהו' חייב שתי' ונמצ' שאינו חייב אלא אחת אותה השנייה מה את עבד לה אלא רועה ה"נ אילו לנדבה היאך אתה או' אילו שכשעלו ישראל מן הגולה היו שוקלין דרכונות דינרין חזרו לשקול סלעים כשמוען חזרו לשקול טיבעין פלגי סילעין ביקשו לשקול דינרין קרטין ולא קיבלו עליהן מן הדא והעמדנו עלינו מצות לתת שלישית השקל בשנה לעבודת בית אלהינו ר' חלקיה בשם ר' אחא מיכן שאדם צריך לשלש שקלו שקלו שלשה פעמים בשנה מיכן שאין מטריחין על הציבור יותר משלשה פעמים בשנה אמר רבי אבין מיכן לשלש סאין מיכן לשלש קופות מיכן לשלש אפרשו' כתיב זה יתנו כל העובר על הפקודים וגו' רבי יודה ורבי נחמיה חד אמר לפי שחטאו במחצית היום יתנו מחצית השקל וחרנה אמר לפי שחטאו בשש שעות יתנו מחצית השקל דעבד שיתא גרמסין רבי יהושע בי ר' נחמיה בשם רבן יוחנן בן זכיי לפי שעיברו על עשרת הדיברות יהא נותן כל אחד ואחד עשרת גרה רבי ברכיה רבי לוי בשם רבי שמעון בן לקיש לפי שמכרו בכורה של רחל בעשרים כסף יהא כל אחד ואח' פודה את בנו בכורו בעשרים כסף רבי פינחס בשם רבי לוי לפי שמכרו בכורה של רחל בעשרים כסף ונפל לכל אחד ואחד מהן טבע לפיכך יהא כל אחד ואחד נותן שקלו טבע
ד מותר שקלים חולין מותר עשירית האיפה חולין מותר קיני זבים קיני זבות קיני יולדות חטאות ואשמות מותרן נדבה זה הכלל כל שהוא בא לשם חט ומשם אשמה מותרן נדבה ו' מותר עולה לעולה מותר מנחה למנחה מותר שלמים לשלמים מותר הפסח לשלמים מותר נזירים לנזירים מותר נזיר לנדבה מותר שקלים חולין כו' אמר רבי יוסה עד דאנא תמן שמעית קל רב יהודה שאל לשמואל הפריש שקלו ומת אמר ליה יפלו לנדבה מותר עשירית האיפה שלו רבי יוחנן אמר יוליכם לים המלח רבי לעזר אמר יפלו לנדבה מתניתא פליגא על רבי יוחנן מותר שקלים חולין מותר עשירית האיפה מותר קיני זבים קיני זבות מותר קיני יולדות חטאות ואשמות מותרן נדבה מה עבד לה רבי יוחנן פתר לה מותר עשירית האיפה של מנחת חוטא של כל ישראל רבי יוחנן אמר על דעלי אבא בר בא דאינון אמרין מניין שהפסח משתנה לשם שלמים תלמוד לומר אם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים כל שהוא מן הצאן בא שלמים התיבון הרי עולה מן הצאן דבר שאינו בא אלא מן הצאן יצאת עולה שהיא באה אפילו מן הבקר התיבון הרי אשם אמר רבי בון בר כהנא מן הצאן דבר שהוא בא מכל הצאן יצא אשם שאינו בא אלא מן האלים בלבד בכל אתר את אמר מן למעט והכא את אמר מן לרבות אמר רבי מנא הכא נמי מן למעט מיעוט שאינו בא בן שני שנים מיעוט שאינו בא נקבה וגבי אשם נמי מן למעט הוא שאינו בא אלא מן האלים בלבד התיבון והכתיב ואם מן הצאן קרבנו מן הכשבים או מן העזים לעולה מעתה מותר הפסח בא עולה אמר רבי אבון משנין דבר שהוא לאכילה לדבר שהוא לאכילה ואין משנין דבר שהוא לאכילה לדבר שאינו לאכילה אמר רבי יוסי בי רבי בון משנין קדשים קלים לשם קדשין קלין ואין משנין קדשים קלין לשם קדשי קדשים רבי יוחנן אמר על דאעלי רבי חנינה דאינון אמרין אין הפסח משתנה לשם שלמים אלא אם כן שחטו לשם שלמים ואני אומ' אפילו שחטו לשם עולה אמר רבי אילא טעמא דרבי יוחנן אם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים כל שהוא זבח בא שלמים ומשתנה למחשבת פסול היך עבידה שחטו לשם עולה על מנת לזרוק דמו למחר מכל מקום פסול הוא אין תימר משתנה למחשבת פסול פיגול אין תימר אינו משתנה למחשבת פסול פסול לשמו ושלא לשמו בשאר ימות השנה רבי בון בר חייה בשם שמואל בר אבא מכיון שאין לו שם נעשה כשוחטו לשמו ושלא לשמו בשתיקה והוא כשר אמר ליה ואם כן הוא אפילו שחטו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו יעשה משעה הראשונה כשוחטו לשמו ושלא לשמו ויהא כשר אמר רבי אבא מרי מאן אמר בשתיקה כשר או נאמר בשתיקה פסול רב חסדא אמר והוא שקרבה חטאתו בסוף אבל אם קרבו שלמים בסוף מותרן שלמים אמר רבי זעורה ואפילו קרבו שלמים בסוף הלכה אחת היא בנזיר שתהא מותרה נדבה מתניתא מסייעה לדין ומתניתא מסייעא לדין מתניתא מסייעה לרבי זעורה אפילו הן מעות סתומין כל שדמי חטאות מיתות מעורבות בהן ואפי' הפריש דמי חטאות מיתות מתוכה מעות סתומין הן מתניתא מסייעא לרב חסדא אילו לחטאתי והשאר לשאר נזירותי ומת מועלין בכולן ואין מועלין במקצתן ולא אמר אם מת יפלו לנדבה רב חסדא אמר מותר לחמו של נזיר יירקב אמר רבי יוסי ויאות להקריבו בפני עצמו אין יכול שאין לך לחם קרב לעצמו להקריבו עם נזירות אחרת אין את יכול שאין לך נזירות באה בלא לחם לפום כן צריך מימר מותר לחמו של נזיר יירקב סברין מימר הוא לחמו הוא מותר נסכיו אמר רבי יוסה בי רבי בון מותר נסכיו קדשי קדשים אינון ויפלו לנדבה על דעתיה דר' יוסה בי רבי בון שמואל ורב חסדא ור' אלעזר שלשתן אמרו דבר אחד רב חסדא אהן דהכא שמואל דאמר ר' יסא עד דאנא תמן שמעית קל רב יהודה שאל לשמואל הפריש שקלו ומת אמר ליה יפלו לנדבה רבי לעזר מותר עשירית האיפה שלו רבי יוחנן אמר יוליכם לים המלח רבי לעזר אמר יפלו לנדבה
ה מותר שבויים לשבויים מותר שבוי לאותו שבוי מותר עניים לעניים מותר עני לאותו עני מותר המתים למתים מותר המת ליורשיו רבי מאיר אומר מותר המת יהא מונח עד שיבוא אליהו רבי נתן אומר מותר המת בונין לו נפש על קברו גבו לו בחזקת שאין לו ונמצא שיש לו רבי ירמיה סבר מימר מותר המת ליורשיו אמר ליה רבי אידי דחוטריה הגע עצמך דלא כוונון אלא ליה אמר ליה אנא לא אמרית את מנן לך תני בשם רבי נתן מותר המת יבנה לו נפש על קברו ויעשה לו זלוף על גבי מיטתו תני אין פודין שבוי בשבוי ואין גובין טלית בטלית ואין ממחין ביד פרנסין לכך תני רבן שמעון בן גמליאל אומ' אין עושין נפשות לצדיקים דבריהן הן זכרונן רבי יוחנן הוה מסמיך דאזיל עאל ר' חייא בר אבא והוה רבי אליעזר חמי ליה ומטמר ליה מקמי ואמר הלין תרתין מיליא הדין בבלאה עביד ביה חדא דלא שאיל בשלומיה וחדה מיטמר א"ל רבי יעקב בר אידי כך נהגין גבהון דזעירא לא שאיל בשלומיה דרבה דאינון נהגין ומקיימין ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו אמר ליה מהו למיעבד קמי דארורא צילמא אמר ליה מה את פליג ליה יקר עבור קמוהי וסמי עינויי א"ל יאות רבי אליעזר עבוד דלא עבר קמך ועוד עביד הא בבלאה דלא אמר שמעתא משמיה נכנסו לפניו רבי אמי ורבי אסי אמר לו רבי כך היה מעשה בית הכנסת של טרסיי' היה בנגר שיש בראשה גלוסטר' שנחלקו ר' אלעזר ורבי יוסי עד שקרעו ספר תורה בחמתן וקרעו ס"ד אלא שניקרע ספר תורה והיה שם זקן אחד ורבי יוסי בן קיסמא אמר תמוהני אם לא הוה בית הכנסת זה ע"ז וחזר ואמר הכדין מחבריה ניכנס לפניו רבי יעקב בר אידי אמר לו כתיב כל אשר צוה יי' את משה עבדו כן צוה יהושע וגו' וכי כל דיבור ודיבור שהיה יהושע יושב ודורש היה אומר כך אמר משה אלא יהושע יושב ודורש ויודעין שהתורה של משה היא אף אתה אלעזר יושב ודורש הכל יודעין שתורה שלך היא אמר להן מפני מה אי אתם יודעין לרצות כבן אידי חבירינו ורבי יוחנן מאי כולי האי דבעי דיימרון שמעתא משמיה דאף דוד ביקש עליה רחמים שנאמר אגורה באהלך עולמים אחסה בסתר כנפיך סלה וכי עלתה על דעתו של דוד שיהא חי וקיים לעולמים אלא כך אמ' דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם אזכה שיהו דברי נאמרין בבתי כניסיות ובבתי מדרשות שמעון בן נזירא בשם רבי יצחק אמר כל תלמיד חכם שאומרין דבר הלכה מפיו בעולם הזה שפתיו רוחשו' עמו בקבר שנאמר דובב שפתי ישנים מה כמר של ענבים זה כיון שמניח אדם אצבעו עליו מיד דובב אף שפתותיהם של צדיקי' כיון שאומרין דבר הלכה מפיהם של צדיקי' שפתותיהן מרחשות עמהן בקבר מה הנאה לו בר נזירא אמר כהדין דשתי קונדיטון ר' יצחק אמ' כהדין דשתי חמר עתיק אע"ג דשתי ליה טעמא בפומיה גדול אמ' כאן שמועה בשם אומר' יראה בעל שמועה כאילו עומד לנגדו שנ' אך בצלם יתהלך איש רוב אדם יקרא איש חסדו והשאר כל אדם ואיש אמונים מי ימצא זה ר' זעיר' דא"ר זעירא למה לי שאני צריכין רחושין לשמעתיה דרב ששת דהוא גברא מפתחא אמר ליה רבי זעירא לרבי אסי חכים רבי לבר פתייא דאתא אמ' שמעתא משמיה אמר ליה רבי יוחנן אמרה משמיה אמר ליה רבי זעירא לרבי אסי חכים רבי לרב דאת אמר שמעתא משמיה א"ל ר' אדא בר אהבה אמרה משמיה אין דור שאין בו ליצנין בדורו של דוד מה היו פרוצי הדור עושין היו הולכים אצל חלונותיו של דוד אומרין לו דוד דוד אימתי יבנה בית המקדש אימתי בית יי' נלך והיה דוד או' אף על פי שמתכוונין להכעיסני יבא עלי אם לא הייתי שמח בדבריהם דכתיב שמחתי באומרי' לי בית יי' נלך והיה כי ימלאו ימיך ושכבת עם אבותיך אמר לו הקב"ה לדוד ימים שלמים אני מונה לך ולא ימים חסרים כלום שלמה בנך יבנה בית המקדש אלא להקריב קרבנות צבור חביב עלי צדקה ומשפט שאתה עושה יותר מן הקרבן שנאמר עשה צדקה ומשפט נבחר ליי' מזבח הדרן עלך מצרפין שקלים
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.