א התרומה מה היו עושין בה לוקחין בה תמידין ומוספין ונסכיהם העומר ושתי הלחם ולחם הפנים וכל קרבנו' הציבור שומרי ספחין בשביעי' נוטלין שכרן מתרומת הלשכה רבי יוסה אומר אף הרוצה מתנדב שומר חנם אמרו לו אף אתה אומר שאין באין אלא משל ציבור התרומה מה היו עושין בה כו' מה ראה זמן עצי כהנים והעם להימנות אלא בשעה שעלו ישראל מן הגולה ולא מצאו עצים בלישכה ועמדו אילו ונתנדבו עצים משל עצמן ומסרום לציבור וקרבו מהן קרבנו' ציבור והתנו עמהן הנביאים שביניהן שאפילו לשכה מליאה עצים ועמדו אילו ונתנדבו עצים משל עצמן שלא יהא קרבן מתקרב אלא משלהן תחילה אמר רבי אחא דרבי יוסה היא דרבי יוסה אמר אף הרוצה מתנדב שומר חנם רבי יוסי בשם רבי אילא דברי הכל היא מה פליגין בגופו של קרבן אבל במכשירי קרבן כל עמא מודיי שהוא משתנה קרבן יחיד לקרבן ציבור תני אשה שעשת כתונת לבנה צריכה למסור לציבור אמר רבי אחא דרבי יוסי היא דרבי יוסי אמר אף הרוצה מתנדב שומר חנם רבי יוסה בשם רבי אילא דברי הכל היא מה פליגין בגופו של קרבן אבל במכשירי קרבן כל עמא מודיי שהוא משתנה קרבן יחיד לקרבן ציבור מתניתא פליגא על רבי יוסי אותן הימים נוהגין בשעת קרבן ושלא בשעת קרבן רבי יוסה אומר אינן נוהגין אלא בשעת קרבן ועוד מן הדא דתני אמר רבי אלעזר בי רבי צדוק אנו היינו מבני סנאה בן בנימן וחל תשעה באב להיות בשבת ודחינו אותו למוצאי שבת והיינו מתעני' ולא משלימין העומר ושתי הלחם ולחם הפנים מתניתא דר' ישמעאל דר' ישמעאל אמר אין העומר בא מן הסוריא תמן תנינן כל קרבנו' היחיד והציבור באין מן האר' ומחוצה לארץ מן החדש ומן הישן חוץ מן העומר ושתי הלחם שאין באין אלא מן החדש ומן הארץ ר' חונה בשם רבי ירמיה דרבי ישמעאל היא דר' ישמעאל אמר אין העומר בא מן הסוריא תמן תנינן עשר קדושות הן ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות ומה היא קדושתה שמביאין ממנה העומר והביכורים ושתי הלחם מה שאין מביאין כן מכל הארצות רבי חונה בשם רבי ירמיה דרבי ישמעאל היא דרבי ישמעאל אמר אין העומר בא מן הסוריא תמן תנינן רבי ישמעאל אומר מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר שהוא מצוה מאן תנא שומרי ספחית בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה רבי ישמעאל אמר רבי יוסה דברי הכל היא לא מצאו בסוריא מביאין אותו מספחין שבארץ ישראל ההן עומר מהו שיזרע לכן מתחילה רבי חייא בר אדא בעא קומי רבי מנא לא נמצא כקומץ על השיריים שאינן נאכלין אמר ליה נעשה כחמשה דברים שהן באין בטומאה ואינן נאכלין בטומאה כיצד הוא עושה נוטל מעות מן השולחני ונותן לקוצרין ולשומרין עד שלא יקרב העומר מביא מעות מתרומת הלשכה ומחללן עליו וטבו כן רבי אחא בשם רבי בא כל מה שיתן הן הן דמיו משעה הראשונה תני אף בפתחי אבנים כן כיצד הוא עושה נוטל מעות משולחני ונותן לחוצבין ולסתתין עד שלא תינתן על גבי הדימוס אחר כך מביא מעות מתרומת השלכה ומחללן עליה וטבא היא כן ר' יוסה בי רבי בון בשם שמואל כל מה שיתן הן הן דמיה משעה הראשונה
ב פרה ושעיר המשתלח ולשון של זהורית באין מתרומת הלשכה כבש פרה וכבש שעיר המשתלח ולשון שבין קרניו ואמת המי' וחומת העיר ומגדלותיה וכל צורכי העיר באין משירי הלשכה אבא שאול או' כבש פרה כהנים גדולים עושין אותו משל עצמן ג' מותר שירי לשכה מה היו עושין בהן לוקחין בהן יינות שמנים וסלתות והשכר להקדש דברי רבי ישמעאל רבי עקיבה אומר אין משתכרין בשל הקדש אף לא משל עניים ד' מותר התרומה מה היו עושין בה רקועי זהב ציפוי לבית קודש הקדשים רבי ישמעאל אומר מותר הפירות קייץ המזבח מותר תרומה לכלי שרת רבי עקיבה אומר מותר תרומה קייץ המזבח מותר נסכים לכלי שרת ר' חנניה סגן הכהנים אומר מותר נסכים קייץ המזבח מותר תרומה לכלי שרת זה וזה לא היו מודין בפירות פרה ושעיר כו' רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן שלשה לשונות הן של שעיר בסלע של מצורע בשקל של פרה בשתי סלעים רבי חונייה דברת חוורן רבי בא בר זבדא בשם רבי שמעון בן חלפותא של פרה בשתי סלעים ומחצה ואית דמפקין לישנא בעשרה זוז רב יהודה בשם שמואל תלמידי חכמים המלמדין את הכהנים הילכות שחיט' הילכו' קבלה הילכות זריקה נוטלין שכרן מתרומת הלשכה רבי יצחק בר רדיפה בשם אימי מבקרי מומי קדשים נוטלין שכרן מתרומת הלשכה רבי אחא רבי תנחום בר חייה בשם רבי שמלאי מגיהי ספר העזרה נוטלין שכרן מתרומת הלשכה גידול בר בנימן בשם אסי שני דייני גזילות נוטלין שכרן מתרומת הלשכה שמואל אמר נשים האורגות בפרכות נוטלות שכרן מתרומת הלשכה רב חונה מתרומת בדק הבי' מה פליג שמואל עבד לה כקרבן רב חונה עבד לה כבניין אמ' ר' חזקיה תנא רבי יהודה גרוגרות הקטורת וכל קרבנות הציבור באין מתרומת הלשכה מזבח הזהב וכל כלי שרת באין ממותרי נסכים מזבח העולה וההיכל והעזרות באין משירי לשכה חוץ לעזרו' באין מלשכת בדק הבית והא תני אבני המזבח ההיכל והעזרו' מועלין בהן וכי יש מעילה בשיריי' אלא כר"מ דר"מ אמ' מועלין בשיריים אמר רבי חיננא כלום אמר רבי מאיר אלא בתוך שנתו והכא חוץ לשנתו אנן קיימין אמר רבי חזקיה תנא רבי יהודה גרוגרות השלחן והמנורה והמזבחות והפרכות מעכבין את הקרבן דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אין לך מעכב את הקרבן אלא הכיור והכן בלבד ולא אמר כן רבי אלעזר ורבי יוסי בן חנינה תריהון אמרין כל הן דכתיב נכח מעכב צלע אינו מעכב ואמר רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן ואפילו צלע מעכב ואמר רבי אילא בשם שמואל בר נחמן ואפילו שימה מעכבת אמר ר' חנניה כאן בעבודות שבפנים וכאן בעבודות שבחוץ אמר רבי חנינה שחצית גדולה היתה בבני כהנים גדולים שיותר מששים ככרי זהב היו מוציאין בה היה כבשה של פרה עומד ולא היה אחד מהן מוציא פרתו בכבשו של חבירו אלא סותרו ובונה אותו משלו התיב רבי עולא קומי ר' מנא והא תני שמעון הצדיק שתי פרות עשה לא בכבש שהוציא את זו הוציא את זו אית לך מימר שמעון הצדיק שיחץ היה מאי כדון על שם מעלה היא בפרה סילסול הוא בפרה תני זיזין וכתלין היו יוצאין מיכן ומיכן כדי שלא יציצו הכהנים ויטמו אלא אם רצה יהא ההפסד שלו והשכר להקדש מותר כהדא בר זמינא אתפקיד גביה מדל דיתמין אתא ושאל לרבי מנא אמר ליה אין בעית די הפסדה דידך ואגרה דתרויכון שרי רבי חייה בר אדא איתפקיד גביה מדל דיתמין ועבד כן כולה דרבי ישמעאל היא רבי חייה בר יוסף פתר מתניתא מותר פירות שכר להקדש מותר נסכים זו סאה רביעית רבי יוחנן פתר מתני' מותר פירות זו סאה רביעית מותר נסכים לבירוצים ולית ליה לרבי חייה בר יוסף לבירוצים אמר רבי חזקיה מה דנפל לסאה רביעית נפל לבירוצים על דעתיה דרבי חייה בר יוסף ניחא אין משתכרין משל הקדש אף לא משל עניים לפיכך זה וזה לא היו מודין בפירות על דעתיה דר' יוחנן קשיא תנינן עמדו משלש יספק מארבע ותנינן וזה וזה לא היו מודין בפירות לא היו מודין בפירות בקייץ למזבח אבל מודין היו בכלי שרת עד כדון בירוצי ציבור ואפילו בירוצי יחיד ולא נמצאו כלי שרת באין משל יחיד כהדא דתני אשה שעשת כתונת לבנה צריכה למסור לציבור עד כדון בירוצי לח ואפילו בירוצי יבש כהיא דתנינן תמן הנסכים שקדשו בכלי ונמצ' הזבח פסול אם יש שם זבח אחר יקרבו עמו ואם לאו ייפסלו בלינה
ג מותר הקטורת מה היו עושין בה מפרישין ממנה שכר האומנין ומחללין אותה על מעות האומנין ונותנין אותה לאומנין בשכרן וחוזרין ולוקחין אותה מתרומה חדשה ואם בא חדש בזמנו לוקחין אותה מתרומה חדשה ואם לאו מן הישנה ולא נמצא ההקדש מתחלל על ההקדש כיצד הוא עושה אמר רבי שמעון בר כרסנא מביא מעות ומחללן על הבניין ומביא קטורת ומחללן עליהן ונותנין אותן לאומנין בשכרן אותן המעות מה יעשה בהן רבי אומר אומר אני יינתנו לבית גרמו ולבית אבטינס שהיו בקיאין בפיטום הקטורת ובמעשה לחם הפנים אמר רבי שמואל בר רב והן שיהו חייבין להן מעות משעה ראשונה רבי חייה בר בא בעי לא היו חייבין להן מעות משעה הראשונה אתא רבי בא בשם רבי חייה בשם רבי יוחנן מקייצין בהן את המזבח רבי בא בר כהן בעא קומי רבי יוסה מחלפא שיטתיה דרבי חייא בר בא תמן צריכה ליה והכא פשיטא ליה הן דצריכה ליה בכלי שרת הן דפשיטא ליה בקייץ למזבח דאיתפלגון פיטמה בחולין רבי יוסה בי רבי חנינה אמר פסולה רבי יהושע בן לוי אמר כשירה מה טעמא דרבי יוסי בי רבי חנינה קודש היא שתהא הוייתה בקודש מה טעמ' דרבי יהושע בן לוי קודש היא שתהא באה מתרומת הלישכה אמר רבי יוסה בי רבי בון אתיא דרבי יוסי בן חנינה כשמואל ודר' יהושע בן לוי כרבי יוחנן דתנינן המקדיש נכסיו והיו בהן דברים ראויין לכל קרבנות ציבור רבי יוחנן אמ' קטורת אמר רבי הושעיה תיפתר באומן משל בית אבטינס שהיה נוטל בשכרו קטורת ודר' יוסי בי רבי חנינא כשמואל דאמר רב הונא בשם שמואל מכתשת עשו אותה ככלי שרת לקדש אמר רבי יוסי בי רבי בון אמרה רב חונה קומי רבי יוסי דבר שקדש בכלי שרת נפדה אמר ליה ולא דשמואל היא דשמואל אמר קל הוא במותר דאיתפלגון הותירו תמימים שמואל אמר נפדים כתמימים ורבי יוחנן אמר נפדין כפסולי המוקדשין הותירו שעירים על דעתיה דשמואל אם עולה נפדית לא כל שכן חטאת על דעתיה דרבי יוחנן אמ' רבי זעורא ירעו אמר רבי שמואל בר רב יצחק מקייצין בהן את המזבח וקשיא יש חטאת קריבה עולה אמר רבי יוסה שנייא היא שאין קרבנות ציבור נקבעין אלא בשחיטה אמר ר' חנניה תניי בית דין הוא על המותרות שיקרבו עולות
ד המקדיש נכסיו והיו בהן דברים ראויין לקרבנות הציבור ינתנו לאומנין בשכרן דברי רבי עקיבה אמר לו בן עזאי אינה היא המידה אלא מפרישין מהן שכר האומנין ומחללי' אותן על מעות האומנין ונותני' אותן לאומנין בשכרן וחוזרין ולוקחין אותן מתרומה חדשה ז' המקדיש נכסיו והיתה בהן בהמה ראויה על גבי המזבח זכרים ונקבות רבי אליעזר אומר זכרים יימכרו לצריכי עולות ונקיבות ימכרו לצריכי זבחי שלמים ויביא בדמיהן עולות ושאר נכסים יפלו לבדק הבית ח' רבי יהושע אומר זכרים עצמן יקרבו עולות ונקיבות ימכרו לצריכי זבחי שלמים ויביא בדמיהן עולות ושאר נכסים יפלו לבדק הבית ט' אמר רבי עקיבה רואה אני את דברי רבי אליעזר מדברי רבי יהושע שר' אליעזר השוה את מדותיו ורבי יהושע חלק אמר רבי פפייס שמעתי את דברי שניהן המקדיש בפירוש כדברי רבי אליעזר והמקדיש סתם כדברי רבי יהושע י' המקדיש נכסיו והיו בהן דברים ראויין לגבי המזבח יינות ושמנים ועופות רבי לעזר אומר יימכרו לצריכי אותו המין ויביא בדמיהן עולות ושאר נכסים יפלו לבדק הבית המקדיש נכסיו והיו בהן דברים ראויין לכל קרבנות ציבור רבי יוחנן אמר קטורת אמר רב הושעיה תיפתר באומן משל בית אבטינס שהיה נוטל בשכרו קטורת מה טעמא דבן עזאי שאין ההקדש מתחלל על המלאכה אלא על המעות תמן תנינן יש בקדשי בדק הבית שסתם הקדישות לבדק הבית הקדש בדק הבית חל על הכל ומועלין בגידוליהן ואין בהן הנייה לכהנים אמר רבי חנניה דרבי ליעזר היא דתנינן המקדיש נכסיו והיתה בהן בהמה ראויה על גבי המזבח זכרים ונקיבות רבי ליעזר אומר זכרים יימכרו לצריכי עולו' ונקיבות יימכרו לצריכי זבחי שלמים ודמיהן יפלו עם שאר נכסים לבדק הבית אמר רבי יוחנן טעמא דרבי לעזר ואיש כי יקדיש את ביתו קודש ליי' מה אנן קיימין אם בבית דירה כבר כתיב אם המקדיש יגאל את ביתו אלא כן אנן קיימין במקדיש נכסיו מיכן שסתם הקדישות לבדק הבית רבי זעורה רב חונה בשם רב פליגי' במקדיש נכסיו אבל במקדיש עדרו כל עמא מודיי שהו' למזבח רבי בא בר חונה בשם רב מה פליגין במקדיש עדרו אבל במקדיש נכסיו כל עמא מודיי שהוא לבדק הבית על דעתיה דרבי זעורא ניחא וקשיא על דרבי בא בהמה לא למזבח היא בהמה למזבח היא ולמה סתם האיש הזה שהוא כאומר לא יהו אלא לבדק הבית רבי יוחנן אמר לא שנייא היא המקדיש נכסיו היא המקדיש עדרו היא המחלוקת רב חונה בשם רב רבי אבהו בשם רבי יוחנן קדשי בדק הבית שפודין תמימין יצאו לחולין מתניתא אמרה כן וולדן וחלבן מותר לאחר פדיונם רבי חזקיה בשם רב חסדא תיפתר שפודין תמימין והוממו רבי יוסה בשם רב חסדא מתניתא אמרה כן וולדן וחלבן אסור לאחר פדיונן רבי חזקיה בשם רבי יוסה קדשי בדק הבית שפדיין תמימים יצאו לחולין אין תימר לא יצאו לחולין היאך קדשי המזבח חלין על קדשי בדק הבית בעלי מומין קדושת המזבח חלה עליהן ליידא מילה לגיזה ולעבודה הפריש נקיבה לעולתו ולפסחו ולאשמו עושה תמורה רבי שמעון אומר לעולתו עושה תמורה לפסחו ולאשמו אינו עושה תמורה רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון לעולתו ולפסחו ולאשמו אינו עושה תמורה אמר רבי יוחנן טעמא דרבי שמעון שכן מצאנו נקיבה בעוף כשירה לבוא עולה ואמר רבי יוחנן טעמא דר' שמעון אם מין במינו הוא חלוק עליו לא כל שכן מין בשאינו מינו אי זהו מין במינו שהוא חלוק עליו כהדא דתני אשם בן שנה הביא בן שתים יצא בן שתים והביא בן שלש לא יצא אמר ר' יוחנן רבי שמעון ורבי יהושע שניהן אמרו דבר אחד כמה דרבי יהושע אמר נקיבה לעולה לא קדשה אלא הקדש דמים כן רבי שמעון אמר נקיבה לעולה לא קדשה אלא הקדש דמים אין תימר קדשה הקדש גוף ירעו אמר רבי אני רואה את דברי רבי שמעון בפסח שמא הקדש פסח בא שלמים ולא אראה את דברי רבי שמעון באשם שמא הקדש אשם בא עולה אמר רבי אבין אם הקדיש פסח בא שלמים גופו קרב שלמים אם הקדש אשם בא עולה אין גופו קרב עולה מאי כדון ההין אמר הקדש דמים קדש וההין אמר הקדש גוף קדש רבי זעורה בשם רבי שמעון בן לקיש טעמא דר' יהושע דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל ואמרת אליהם איש איש מבית ישראל וגומ' אשר יקריב ליי' לעולה הכל קרב לעולה לרצונכם תמית זכר מניין אפילו נקיבות תלמוד לומר בבקר לרבות את הנקבות רבי יצחק בי רבי אלעזר כתיב זכר ואת אמרת בבקר לרבות את הנקבות ודכוותה כתיב תמים ואת אמרת בבקר לרבות בעלי מומין מה בניסון רב אמר שיבטא דכרכדא ביניהון רבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש טעמא דרבי אלעזר דבר אל אהרן ואל בניו וגו' אשר יקריב ליי' לעולה הכל קרב עולה לרצונכם תמים זכר יכול אפילו עופות תלמוד לומר בבקר לא עופות רבי ירמיה ורבי בון בר חייה הוון יתבין ואמרין תמן אמר רבי יוחנן טעמא דרבי שמעון שכן נקיבה שבעוף כשירה לבוא עולה והכא הוא אמר הכן אמר רבי יוסה קיימתיה כהיא דאמר רבי שמואל בשם רבי זעורה כל שאינה יכולה לקרב לא היא ולא דמיה לא קדשה אלא הקדש דמים ואמרת יאות להקריבו אין את יכול דכתיב בבקר לא עופות לפדותו אין את יכול שאין לעוף פדיון לפום כן צריך מימר לא קדשה אלא קדושת דמים חברייא בשם רבי יוחנן רבי אייבו בר נגרי אמר קומי רבי אילא בשם רבי יוחנן טעמא דהין תנייא ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה קרבן ליי' מה תלמוד לומר טמאה אלא אפילו טמאה באותו השם וקשיא בדא כתיב והעמיד והעריך רבי זעורא בשם רבי אלעזר לא אמר כן אלא ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה קרבן ליי' כל שאינה ראויה ליקרב לא כאן ולא במקו' אחר אינה עושה תמורה יצאת נקבה שבעוף שאע"פ שאינה ראויה ליקרב כאן ראויה ליקרב במקום אחר ר' אבון ורבי בון בעון קומי ר' זעורה הרי הרובע והנרבע הרי אינן ראויין ליקרב לא כאן ולא במקום אחר והרי הן עושין תמורה אמר לון אף אני לא אמרתי אלא טמאה ממש וקשיא בדא כתיב והעמיד והעריך
ה י"א אחת לשלשים יום משערין את הלשכה כל המקבל עליו לספק סלתות מארבע עמדו משלש יספק מארבע משלש ועמדו מארבע יספק מארבע שיד הקדש על העליונה אם התליעה סולת התליעה לו ואם החמיץ יין החמיץ לו אינו מקבל מעותיו עד שיהא המזבח מרצה תני בשם רבי שמעון מיד היו מקבלין את מעותיו והכהנים זריזין הן הדרן עלך התרומה
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.