א אילו הן הממונין שהיו במקדש יוחנן בן פינחס על החותמות אחייה על הנסכים מתיה בן שמואל על הפייסות פתחיה על הקינים פתחיה זהו מרדכי ולמה נקרא שמו פתחיה שהוא פותח דברים ודורשן ויודע בשבעים לשון ב' בן אחייה על חולי מעים נחונייה חופר שיחין גביני כרוז בן גבר על נעילת שערים בן בבי ממונה על הפקיע בן ארזה על הצלצל הוגדס בן לוי על השיר בית גרמו על מעשה לחם הפנים בית אבטינס על מעשה הקטורת אלעזר על הפרכות ופינחס המלביש אילו הן הממונין שהיו במקדש כו' רבי חזקיה אמר רבי סימון ורבנן חד אמר כשירי דור ודור בא למנות עליהן וחורנה אמר מי שהיה באותו הדור מנה מה שבדורו מאן דאמר כשירי כל דור ודור בא למנות על כולן הוא או' זיכר צדק לברכה מאן דאמר מי שהיה באותו הדור מנה מה שבדורו על כולן הוא אומר ושם רשעים ירקב ועל מי נאמר זיכר צדיק לברכה על בן קטין וחביריו אמר רבי יונה כתיב לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל זה רבי עקיבה שהתקין מדרש הלכות והגדות ויש אומרים אלו אנשי כנסת הגדולה מה שהתקין זה כללין ופרטין אמר רבי אבהו כתיב משפחות סופרים יושבי יעבץ מה תלמוד לומר סופרי' אלא שעשו את התורה ספורות ספורות חמשה לא יתרומו חמשה דברים חייבין בחלה חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן שלשים ושש כריתות בתורה שלשה עשר דבר בנבלת העוף הטהור ארבע אבות נזיקין אבות מלאכות ארבעים חסר אחת אמר רבי אחא כתיב לעזרא הכהן הסופר מה תלמוד לומר סופר אלא כשם שהיה סופר בדברי תורה כך היה סופר בדברי חכמים רבי חגי בשם רבי שמואל בר נחמן הראשונים חרשו וזרעו ניכשו כיסחו עידרו קצרו עימירו דשו זרו בררו טחנו הרקידו לשו קיטפו ואפו ואנו אי' לנו פה לוכל רבי אבא בר זמינא בשם רבי זעורא אין הוון קדמאיי מלאכין אנן בני אינש ואין הוון בני אנש אנן חמרין אמר רבי מנא בההיא שעתא אמרין אפי' לחמרתיה דרבי פינחס בן יאיר לא אידמינן חמרתיה דרבי פינחס בן יאיר גנבתה ליסטאי בליליא עבדת טמירא גבון תלתא יומין ולא טעמי' כלו' בתר תלת' יומין אימלכון מחזרתה אמרון אפקונה מן הכא דלא תימות גבן אפקונה אזלת וקמת לה על תרעא דמרה שריית מנהקה אמר לון פתחון להדא עליבתא דאית לה תלת יומין דלא טעמה כלום פתחון לה ועלת לה אמר לון יהבו לה תיכול יהבון קומה שערין ולא בעת מיכול אמרון ליה רבי לא בעת מיכול אמר לון מתקנין אינון אמרו ליה אין אמר לון וארימיתון דמיין אמרון ליה לא כן אלפן רבי הלוקח זרע לבהמה קמח לערות שמן לאור פטור מן הדמאי אמר לון מה נעביד להדא עליבתא דהיא מחמרה על גרמה סגין וארימון דמיין ואכלת פתחיה על הקינים בוא וראה מה גדול הוא כוחו של אותו האיש שהוא פותח דברי' ודורשן ויודע בשבעים לשון תני סנהדרין שיש בה שנים שיודעין לדבר וכולן ראויין לשמוע הרי זו ראויה לסנהדרין שלשה הרי זו בינונית ארבעה הרי זו חכמה וביבנה היו בה ארבעה בן עזאי ובן זומא בן חכינאי ורבי אלעזר בן מתיה אמר רב חסדא פעם אחת יבשה ארץ ישר' ולא ידעו מהיכן להביא והוה תמן חד אילם דהוה יתיב חד ידיה על גגות וחדא ידיה על צריפין איתוניה קמיה דפיתחא אמר להו אית אתר דמיתקרי גגות צריפין או צריפין גגות אזלין לתמן ואשכחון א"ר יוסה בי ר' בון פעם אחת נשרף כל העולם כולו ולא היו יודעין מאיכן להביא והוה תמן חד אילם והוה יהיב ידיה על עיניה וידיה על סוכרא אייתוניה גבי פתחיה אמ' לון אית אתר דמיתקרי עין סוכר או סוכר עין ואזלון תמן ואשכחון שלש נשי' הביאו קיניהן אחת אומרת לעינתי ואחת אומרת לימתי ואחת אומרת לזיבתי זו שאמרה לעינתי סברין מימר שופעת כמעיין אמ' לון בעיינה סכנת זו שאמרה לימתי סברין מימר שופעת כים אמר לון בימה סכנת זו שאמרה לזיבתי סברין מימר זבה ממש אמר לון זאב בא ליטול את בנה בן אחייה על חולי מיעים על ידי שהיו הכהנים מהלכין יחיפים על הרצפה והיו אוכלין בשר ושותין מים היו באין לידי חולי מיעים והוה ידע אהיי דין חמר טב למעייא והיי דין חמר סמס למעייא נחונייה חופר שיחין שהיה חופר שיחין ומערות והוה ידע היי דין כיף מקורר מיא והיי דין כיף אית ביה שרברובי ועד מטי הן שרברוביתיה מטייה אמר רבי אחא ומת בנו בצמא אמר רבי חנינה מאן דאמר דרחמנא וותרן יתוותרון בני מעוי אלא מאריך רוחיה וגבי דידיה אמר רבי אחא כתיב וסביביו נשערה מאד מדקדק עמהן כחוט השערה אמר רבי יוסה לא מטעם הזה אלא מן מה דכתיב ונורא הוא על כל סביביו מוראו על הקרובים יותר מן הרחוקים רבי חגיי בשם ר' שמואל בר נחמן מעשה בחסיד אחד שהיה חופר בורות שיחין ומערו' לעוברים ולשבים פעם אחת היתה בתו עוברת להינשא ושטפה נהר והוון כל עמא עללין לגביה בעיין מנחמתיה ולא קבל עלוי מתנחמה עאל רבי פינחס בן יאיר לגביה בעי מנחמתיה ולא קבל עלוי מתנחמה אמר לון דין הינו חסידיכון אמרין ליה רבי כך וכך היה עושה וכך וכך אירע אמר איפשר שהיה מכבד את בוראו במים והוא מקפחו במים מיד נפלה הברה בעיר באת בתו של אותו האיש אית דאמרין בסוכתא איתעריית ואית דאמרין מלאך ירד כדמות רבי פינחס בן יאיר והצילה גביני כרוז שהיה מכריז בבית המקדש מה היה אומר הכהנים לעבודה והלוים לדוכן וישראל למעמד אגריפס המלך שמע קולו עד שמונה פרסאות ונתן לו מתנות הרבה בן גבר על נעילת שערים תירגם רב קומי דבית רבי שילה קרא גברא אכריז כרוזא אמרון ליה קרא תרנגולא אמר לון והתנינן בן גבר אית לך מימר בר תרנגולא בן בבי על הפקיע שהיה מזויג את הפתילות רבי יוסה עאל לכופרה בעא ממנייא עליהון פרנסין ולא קבלון מיניה עאל ואמר קומיהון בן בבי על הפקיע ומה אם זה שנתמנה על הפתילות זכה להימנות עם גדולי הדור אתם שאתם מתמנין על חיי נפשות לא כל שכן בן ארזה על הצלצל כהיא דתנינן תמן הניף הסגן בסודרין והקיש בן ארזא בצלצל הוגדס בן לוי על השיר אמר רבי אחא נעימה יתירה היה יודע ואמרו עליו על הוגדס בן לוי שהיה מנעים את קולו בזמר וכשהיה נועץ גודלו לתוך פיו היה מוציא כמה מיני זמר והיו אחיו הכהנים נזקרין לו בת ראש בית גרמו על מעשה לחם הפנים בית גרמו היו בקיאין במעשה לחם הפנים וברדייתו ולא רצו ללמד שלחו והביאו אומנים מאלכסנדריאה והיו בקיאין במעשה לחם הפנים וברדייתו לא היו בקיאין בית גרמו היו מסיקין מבפנים ורודין מבחוץ ולא היתה מתעפשת ואילו היו מסיקין מבפנים ורודין מבפנים והיתה מתעפשת כיון שידעו חכמים בדבר הזה אמרו כל מה שברא הקב"ה לכבודו ברא שנאמר כל פעל יי' למנעהו שלחו אחריהם ולא רצו לבוא עד שכפלו להן שכרן שנים עשר מנה היו נוטלין ונתנו להן עשרים וארבע רבי יהודה אומר עשרים וארבעה היו נוטלין ונתנו להן ארבעים ושמונה אמרו להן מפני מה אין אתם רוצין ללמד אמרו להן מסורת היא בידינו מאבותינו שהבית הזה עתיד ליחרב שלא ילמדו אחרים ויהיו עושין כן לפני עבודה זרה שלהן בדברים הללו מזכירין אותן לשבח שלא יצא ביד בניהם פת נקייה מעולם שלא יהו אומרים ממעשה לחם הפנים הן אוכלין בית אבטינס על מעשה הקטורת של בית אבטינס היו בקיאין בפיטום הקטורת ובמעלה העשן ולא רצו ללמד שלחו והביאו אומנים מאלכסנדריאה והיו בקיאין בפיטום הקטורת ובמעלה עשן לא היו בקיאין של בית אבטינס היתה מתמדת ועולה ופוסה ויורדת ושל אילו היתה פוסה מיד כיון שידעו חכמי' בדבר אמרו כל מה שברא הקב"ה לכבודו ברא שנאמר כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו וגו' שלחו אחריהם ולא רצו לבוא עד שכפלו להן שכרן שנים עשר מנה היו נוטלין ונתנו להן עשרים וארבעה רבי יהודה אומר עשרים וארבעה היו נוטלין ונתנו להן ארבעים ושמונה אמרו להן מפני מה אין אתם רוצין ללמד אמרו להן מסורת בידינו מאבותינו שהבית הזה עתיד ליחרב שלא ילמדו אחרים ויהיו עושין כן בפני עבודה זרה שלהן בדברים הללו מזכירין אותן לשבח שלא יצאת אשה משל אחד מהן מבושמת מעולם ולא עוד אלא כשהיה אחד מהן נושא אשה ממקום אחר היה פוסק עמה על מנת שלא תתבשם שלא יהו אומרים ממעשה פטום קטורת הן מתבשמות לקיים מה שנאמר והיתם נקיים מיי' ומישראל אמר רבי יוסה מצאתי תינוק אחד משל בית אבטינס אמרתי לו בני מאי זו משפחה את אמר לי ממשפחת פלוני אמרתי לו בני אבותיך לפי שנתכוונו לרבות כבודן ולמעט כבוד שמים לפיכך כבודם נתמעט וכבוד שמים נתרבה אמר ר' עקיבה שח לי שמעון בן לוגה מלקט הייתי עשבים אני ותינוק אחד משל בית אבטינס וראיתי אותו שבכה וראיתי אותו ששחק אמרתי לו בני למה בכיתה אמר לי על כבוד בית אבא שנתמעט ולמה שחקתה אמר לי על הכבוד המתוקן לצדיקים לעתיד לבוא ומה ראית מעלה עשן לנגדי נומיתי לו בני הראהו לי אמר לי רבי מסורת בידי מאבותי שלא להראותו לבירייה אמר רבי יוחנן בן נורי פגע בי זקן אחד משל בית אבטינס ומגילת סמנין בידו אמר לי רבי לשעבר היו בית אבא צנועין והיו מוסרי' את המגילה הזאת אילו לאילו ועכשיו שאינן נאמנין הילך את המגילה והיזהר בה וכשבאתי והריציתי הדברים לפני רבי עקיבה זלגו עיניו דמעות ואמר מעתה אין אנו צריכין להזכירן לגנאי אלעזר על הפרכות שהיה ממונה על אורגי פרכות פינחס המלביש שהיה מלביש בגדי כהונה גדולה מעשה בכהן אחד שהלביש לאיסטרטיות אחד ונתן לו שמונה זהובין ואית דאמרין תרי עשר יהב ליה
ב אין פוחתין משבעה מרכולין ושלשה גיזברין ואין עושין שררה על הציבור פחות משנים חוץ מבן אחיה שעל חולי מעים ואלעזר שעל הפרכות שאותן קיבלו הציבור עליהן אין פוחתין משלשה גיזברין ומשבעה מרכולין תני משני כתליקין הדא היא דכתיב ויחיאל ועוזיהו ומחת גזברין ועשאל וירימות ויוזבד ואליאל וסמכיהו ומחת ובניהו מרכולין פקידים מיד כונניהו ושמעי אחיו קתיליקין במפקד יחזקיהו המלך ועזריהו נגיד בית האלהים המלך וכהן גדול כשהוא חותם הגיזבר חותם ונותנו לאמרכל מרכל חותם ונותנו לקתיליקוס קתיליקון חותם ונותנו לכהן גדול כהן גדול חותם ונותנו למלך וכשהוא מתיר המלך רואה חותמו ומתיר כהן גדול רואה חותמו ומתיר קתיליקיס רואה חותמו ומתיר מרכל רואה חותמו ומתיר גיזבר רואה חותמו ומתיר אין עושין שררה על הציבור בממון פחות משנים ר' נחמן בשם רבי מנא על שם והם יקחו את הזהב ואת התכלת ואת הארגמן אמר רבי חמא בי רבי חנינה מפסולת הלוחות העשיר משה הדא הוא דכתיב פסול לך שני לוחות אבנים פסל לך שתהא הפסולת שלך אמר רבי חנין מחצב של אבנים טובות ומרגליות ברא לו הקב"ה מתוך אהלו וממנו העשיר משה כתיב והביטו אחרי משה עד בואו האהלה תרין אמורין חד אמ' לגנאי וחד אמ' לשבח מאן דאמר לגנאי חמון שקין חמון כרעין חמון קופדן אכיל מן דיהודאי ושתי מן דיהודאי כל מדליה מן דיהודאי ומאן דאמר לשבח מחמי צדיקיא ומזכי טוביא דזכת למחמי יתיה
ג ארבעה חותמות היו במקדש וכתוב עליהן עגל זכר גדי וחוטא בן עזאי אומ' חמשה היו וארמית כתוב עליהן עגל דכר גדי חוטא דל וחוטא עגל עשיר משמש עם נסכי בקר גדולים וקטנים זכרים ונקבות גדי משמש עם ניסכי הצאן גדולים וקטנים זכרים ונקיבות חוץ משל אלים איל משמש עם ניסכי אלים בלבד חוטא משמש עם ניסכי שלש בהמות של מצורע ה' מי שהוא מבקש נסכים הולך לו אצל יוחנן שהוא ממונה על החותמות ונותן לו מעות ומקבל ממנו חותם בא לו אצל אחייה שהוא ממונה על הנסכים ונותן לו חותם ומקבל ממנו נסכים לערב באין זה אצל זה ואחייה מוציא את החותמות ומקבל כנגדן מעות אם פחתו פחתו לו וישלם יוחנן מביתו ואם הותירו הותירו להקדש שיד הקדש לעליונה ו' מי שאבד חותמו ממתינין לו עד הערב ואם מצאו לו כדי חותמו נותנין לו ואם לאו לא היו נותנין לו ושם היום כתוב עליהן מפני הרמאין וכבן עזאי חוטא דל למה היה מביא לוגו עמו ברם כרבנן מביא גדי ניסכי רחל מה מן מה דתנינן גדי משמש ניסכי צאן גדולים וקטנים זכרים ונקבות הדא אמרה ניסכי רחל כניסכי גדי כתיב ככה יעשה לשור האחד או לאיל האחד או לשה בכשבים או בעזים מגיד שלא חלק בין ניסכי עגל לניסכי שור שהיה בדין בן הצאן טעון נסכים ובן הבקר טעון נסכים אם מצאנו שחלק בין ניסכי כבש לניכסי איל לכך נחלוק בין ניסכי עגל לניסכי שור תלמוד לומר ככה יעשה לשור האחד מגיד שלא חלק בין ניסכי עגל לניסכי שור או לאיל למה נאמ' שהיה בדין אם מצאנו שחלק בין ניסכי בן שנה לנסכי בן שנתים לכך נחלוק בין ניסכי שתים לניסכי שלש תלמוד לומ' או לאיל האחד או לשה בכשבים למה נאמר שהיה בדין אם מצאנו שחלק בין ניסכי כבש לניסכי איל לכך נחלוק בין ניסכי כשבה לניסכי רחל תלמוד לומר או לשה בכשבים או בעזים למה נאמר שהיה בדין אם מצאנו שחלק בין ניסכי כבש לניסכי איל לכך נחלוק בין ניסכי גדי לניסכי תיש תלמוד לומר או בעזים הקיש קטן שבעזים לגדול שבתיישים מה זה בשלשת לוגין אף זה בשלשת לוגין הגע עצמך שזיווג אותו היום שם משמר היה כתוב עליו הגע עצמך שזיווג אותו המשמר שם היום שם שבת שם חדש היה כתוב עליהן אפילו לזויג אינו מצוי לזויג
ד שתי לשכות היו במקדש אחת לשכת חשאין ואחת לשכת הכלים לשכת חשאין יריאי חט נותנין לתוכה בחשאי ועניים בני טובים מתפרנסין מתוכה בחשאי לשכת הכלים כל מי שהוא מתנדב כלי זורקו לתוכה ואחת לשלשים יום הגיזברין פותחין אותה כלי שמצאו בו צורך לבדק הבית מניחין אותו והשאר נמכרין ודמיהן נופלין ללשכת בדק הבית רבי יעקב בר אידי ורבי יצחק בר נחמן הוון פרנסין והוון יהבין לרבי חמא אבוי דרבי יהושעיה דינר והוא יהיב ליה לחורנין רבי זכריה חתניה דרבי לוי היו הכל מליזין עליו אמרין דלא צריך והוא נסב מן דדמך בדקון ואשכחון דהוה מפליג ליה לחורנין רבי חיננא בר פפא הוה מפליג מצוה בליליא חד זמן פגע ביה רבהון דרוחייא אמר ליה לא כן אלפן רבי לא תשיג גבול רעך אמר ליה ולא כן כתיב מתן בסתר יכפה אף והוה מיסתפי מיניה וערק מן קומוי אמר רבי יונה אשרי נותן לדל אין כתוב כאן אלא אשרי משכיל אל דל זה שהוא מסתכל במצוה היאך לעשותה כיצד היה רבי יונה עושה כשהיה רואה בן טובים שירד מנכסיו היה אומר לו בני בשביל ששמעתי שנפלה לך ירושה ממקום אחר טול ואת פורע מן דהוה נסיב הוה אמר ליה מתנה אמר רבי חייה בר אדא אית הוה סבין ביומינן מאן דהוה יהיב לון מבין ריש שתא לצומא רבא הוון נסבין מן בתר כן לא הוון נסבין אמרין דשתן גבן נחמיה איש שיחין פגע בו ירושלמי אחד א"ל זכה עימי חדא תרנוגלא א"ל הא לך טימי תה קופד וזבן ואכל ומית והוה צווח ואמר בואו וספדו להרוגו של נחמיה נחום איש גם זו היה מוליך דורון לבית חמיו פגע בו מוכי שחין אחד אמר לו זכה עימי ממה דאית גבך אמר ליה מיחזר חזר ואשכחיה מית והוה אמר לקיבליה עייניה דחמינך ולא יהבון לך יסתמיין ידייא דלא פשטן מיתן לך יתקטען רגלייא דלא רהטן למיתן לך יתברן ומטתיה כן סליק לגביה רבי עקיבה אמר ליה אי לי שאני רואה אותך כן אמר ליה אי לי שאין אני רואה אותך כן אמר ליה מה את מקלליני א"ל ומה את מבעט בייסורין רבי הושעיה רבה הוה רביה דבריה חד דסגי נהורא והוה יליף אכיל עימיה בכל יום חד זמן הוה ליה אורחין ולא מטא מיכול עימיה ברומשא סליק לגביה אמר לי' לא יכעוס מרי עליי בגין דהוה לי אורחין יומא דין דאמרית דלא ליבזוי ביקרא דמרי יומא דין בגין לא אכלית עם מרי יומא דין אמר ליה אתה פייסתה למאן דמיתחמי ולא חמי דין דחמי ולא מיתחמי יקבל פיוסך אמר ליה הדא מנא לך אמר ליה מרבי אליעזר בן יעקב דרבי אליעזר בן יעקב עאל חד דסגי נהורא לקרתיה יתב ליה רבי ליעזר בן יעקב לרע מינייה דיימרון דאילולי דהוא בר נשא רבא לא יתב ליה רבי ליעזר בן יעקב לרע מיניה עבדון ליה פרנסה דאיקר אמר לון מהו הכין אמרון ליה רבי אליעזר בן יעקב יתיב לרע מינך וצלוי עלוי הדא צלותא אתה גמלתה חסד למאן דמיתחמי ולא חמי דין דחמי ולא מיתחמי יגמול יתך חסד דלמא רבי חמא בר חנינה ורבי הושעיה הוון מטיילין באילין כנישתא דלוד אמר רבי חמא בר חנינה לרבי הושעיה כמה ממון שיקעו אבותיי כאן אמר ליה כמה נפשות שיקעו אבותיך כאן לא הווה אית בני נש דילעון באוריתא רבי אבון עבד אילין תרעייה דסדרא רבא אתא רבי מאנא לגביה אמר ליה חמי מה עבדית אמר ליה וישכח ישראל את עושהו ויבן היכלות לא הוה בני נש דילעון באוריתא תני קדשי המזבח מוציאין את הראוי להן מקדשי בדק הבית אין קדשי בדק הבית מוציאין את הראוי להן מקדשי המזבח והא תנינן כלי שמצאו בו צורך לבדק הבית מניחין אותו והשאר נמכרין ודמיהן נופלין ללשכת בדק הבית אמר רבי חזקיה כיני מתניתא לצורך לשכת בדק הבית הדרן עלך אילו הן הממונין
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.