א לולב וערבה ששה ושבעה ההלל ושמחה שמונה סוכה וניסוך המים שבעה והחליל חמשה וששה לולב שבעה כיצד יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת לולב שבעה ושאר כל הימים ששה ב' ערבה שבעה כיצד יום השביעי של ערבה שחל להיות בשבת שבעה ושאר כל הימים ששה לולב וערבה ששה ושבעה כו' רבי זעורה רבי אילא רבי יסא בשם רבי יוחנן ערבה הלכה למשה מסיני ודלא כאבא שאול דאבא שאול אומר ערבה דבר תורה וערבי נחל שתים ערבה ללולב וערבה למקדש רבי בא רבי חייה בשם רבי יוחנן ערבה וניסוך המים הלכה למשה מסיני ודלא כרבי עקיבה דרבי עקיבה אמר ניסוך המים דבר תורה בשיני ונסכיהם בשישי ונסכיה בשביעי כמשפטם מ"ם יו"ד מ"ם מים רבי חייה בר בא בעא קומי רבי יוחנן ועכשיו למה הם חורשין בזקינות אמר ליה בשעה שניתנה הלכה לכך ניתנה שאם ביקשו לחרוש יחרוש רבי בא בר זבדא בשם רבי חונייא דברת חוורן ערבה וניסוך המים ועשר נטיעות מיסוד הנביאים הם מה ופליג רבי יוסי בי ר' בון בשם לוי כך היתה הלכה בידם ושכחוה ועמדו השניים והסכימו על דעת הראשונים ללמדך שכל דבר שנותנין נפשם בית דין עליו סופו להתקיים בידן כמה שנאמר למשה בסיני ואתיא כהיא דאמר ר' מנא כי לא דבר רק הוא ואם רק הוא מכם למה שאין אתם יגיעין בו כי הוא חייכם אימתי הוא חייכם בשעשה שאתם יגיעים בו רבי יוחנן אמר לרבי חייה בר בא בבלייא תרין מילין סלקון בידיכון מפשיטותא דתעניתא וערובתא דיומא שביעייא ורבנן דקיסרין אמרין אף הדא מקזתה רבי סימון מפקד לאילין דמחשבין יהבון דעתכון דלא תעבדון לא תקיעתה בשבת' ולא ערבתא בשבתא ואין אדחקתון עבדון תקיעתה ולא תעבדון ערבתא
ב מצות לולב כיצד כל העם מוליכין את לולביהן להר הבית והחזנין מקבלין מידן וסודרין אותן על גג האיצטבה והזקינים מניחין את שלהן בלשכה ומלמדין אותן לומר כל מי שהגיע לולבי בידו הרי הוא לו מתנה למחרת משכימין ובאין החזנין מזרקין לפניהן והן מחטפין ומכין איש את חבירו וכשראו בית דין שהיו באין לידי סכנה התקינו שיהא כל אחד ואחד נוטל בביתו הלכה ב' רבי יעקב דרומייא בעי מתניתא דלא כר' דוסא דר' דוסא אמר בשחרית אדם צריך לומר כל מי שילקטו העניים היום מבין העמרים הבקר הרי הוא הבקר רבי יודה אומר לעיתותי ערב וחכמים אומרים אין הבקר אנסים הבקר שאין אנו אחראין לרמאין תמן את אמר אין הבקר אנסים הבקר והכא את אמר הבקר אנסים הבקר א"ר לעזר תמן על דעתו הוא מבקר ברם הכא על כרחו הוא מבקר אמר רבי חנניה בריה דרבי הילל ויאות תדע לך שהוא כן שכבר חילופיו בידו רב מפקד לדבית רב אתי רב המנונא מפקד לחברייא כד תהוון יהבין מתנה ביומא טבא לא תהוון יהבין מתנה ביומא טבא לא תהוון יהבין לה אלא לדעת גמורה כהדא רב הונא יהב אתרוגא מתנה לבריה אמר ליה אין יומא טבא יומא דין הרי הוא לך מתנה ואין למחר הרי הוא לך מתנה
ג מצות ערבה כיצד מקום היה למטה מירושלם ונקרא מוצא ויורדין לשם ומלקטין משם מורביות של ערבה ובאין וזוקפין אותן בצידי המזבח וראשיהן כפופין על גבי המזבח ותקעו והריעו ותקעו בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת ואומר אנא יי' הושיעה נא אנא יי' הצליחה נא רבי יהודה אומר אני והוא הושיעה נא אני והוא הושיעה נא אותו היום מקיפין את המזבח שבע פעמים בשעת פטירתן מה הן אומרין יופי לך מזבח יופי לך מזבח רבי אליעזר אומר ליה ולך מזבח ליה ולך מזבח הלכה ג' מהו מוצא ממצייא אמ' ר' תנחומא קלונייא הוה שמה בר קפרה אמר וגבהן אחת עשרה אמה אמר רבי יוסה מתניתא אמרה כן וראשיהן כפופין לצדדי המזבח רבי זעורא שלח שאיל לרבי דניאל בריה דרב קטינא שמעת מאביך טעונה ברכה וניטלת בפני עצמה ויש לה שיעור אתא רבי אייבו בר נגרי בשם רב חונה ואמר טעמא טעונה ברכה וניטלת בפני עצמה ויש לה שיעור לא שמעתי תמן אמרין רב ששת ורב נחמן בר יעקב חד אמר שלשה בדי עלין וחורנא אפילו בד אחד תני ובעלי מומין רבי שמעון בן לקיש בעא קומי רבי יוחנן בעלי מומין נכנסין בין האולם ולמזבח אמר ליה כשירים היו רבי אבהו בשם רבי יוחנן כיני מתניתא אני והו הושיעה נא אני והוא הושיע' נא אמר רבי אבהו לך לישועתה לנו לך יודייה דרש רבי בא סרונגיה והושיע יי' את אהלי יהודה בראשונה והושע כתיב דרש רבי זיכיי כי עתה תצאי מקיריה ושכנת בשדה ושכינתי בשדה חנניה בן אחי רבי יהושע אומר אנכי יי' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים הוצאתך כתיב רבי ברכיה רבי ירמיה בשם רבי חייה בר בא דרש לוי בר סיסי בנהרדעא ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמי' לטוהר זו עד שלא נגאלו אבל משנגאלו איכן דרכה של לבנה להינתן שם היא נתונה אמר ר' ברכיה מעשה אין כתיב כאן אלא כמעשה היא וכל ארגלייה שלה היא וכל פרקמטיא שלה אמ' ר' מיישה בבבל כתיב כמראה אבן ספיר ובמצרים כתיב כמעשה לבנת הספיר ללמדך שכשם שהאבן קשה מן הלבינה כך שיעבודה של בבל היה קשה משעבודה של מצרים תני בר קפרא עד שלא נגאלו ישראל ממצרים היתה רשומה ברקיע משנגאלו עוד לא נראית ברקיע מה טעמ' וכעצם השמים לטוהר שמייא כד אינון נקיין מן עננין תני בשם רבי ליעזר עבודה זרה עברה עם ישראל בים מה טעמא מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו אמר לו רבי עקיבה חס ושלום אם אומר את כן נמצאת עושה את הקודש חול מה תלמוד לומר אשר פדית לך ממצרים כביכול כאילו עצמך פדית אותו היום מקיפין את המזבח שבע פעמים אמר רבי אחא זכר ליריחו
ד כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת אלא שהיו מלקטין אותה מערב שבת ומניחין אותן בגיגיות של זהב כדי שלא יכמושו רבי יוחנן בן ברוקה אומר חריות של דקל היו מלקטין וחובטין על גבי המזבח ואותו היום היה נקרא יום חיבוט חריות מיד התינוקות שומטין את לולביהן ואוכלין אתרוגיהן הלכה ד' לא אמר אלא קטן הא גדול לא לא כן אמר רבי אבינא בשם רב אתרוג שנפסל ביום טוב הראשון מותר לאוכלו א"ר יוסה תמן הוא אינו ראוי לצאת בו אחרים ראויין לצאת בו ברם הכא לא הוא ולא אחרים יוצאין בו
ה ההלל והשמחה שמונה כיצד מלמד שאדם חייב בכבוד יום טוב האחרון של חג כשאר כל ימות החג סוכה שבעה כיצד גמר מלוכל לא יתיר את סוכתו אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלן בשביל כבוד יום טוב האחרון הלכה ה' תני שמונה עשר יום ולילה אחד קורין בהן את ההלל בכל שנה שמונת ימי החג ושמונת ימי החנוכה ויום טוב של עצרת ויום טוב הראשון של פסח ולילו רבי זעורא עולא בר ישמעאל בשם רבי לעזר שלמי חגיגה ששחטן מערב הרגל אינו יוצא בהן ידי חובתו ברגל התיב רבי בא והתני חגיגת ארבעה עשר יוצאין בה משם שמחה ואין יוצאין בה משם שלמים אמר רבי זעורה תיפתר בששחטה ברגל אמר רבי בא אם בששחטה ברגל אין זו חגיגת ארבעה עשר מאי כדון אמר רבי זעורה עד דאנן תמן שמעתנה עולא בר ישמעאל בשם רבי לעזר כד סלקינן הכא שמעתנה רבי חייה בשם רבי לעזר והיית אך שמח לרבות לילי יום טוב הראשון לשמחה אי יכול אף לילי יום טוב האחרון תלמוד לומר אך אך חלק רבי חייה בשם רבי לעזר ושמחת בחגך משאת מתחייב בחגיגה את מתחייב בשמחה התיבון והתנינן ההלל והשמחה שמונה הגע עצמך שחל יום הראשון להיות בשבת לשוחטן מערב הרגל אין את יכול דאמר רבי זעורא עולא בר ישמעאל בשם רבי לעזר שלמי חגיגה ששחטן מערב הרגל אינו יוצא בהן ידי חובתו ברגל לשוחטן ברגל אין את יכול שכבר למדנו שאין חגיגה דוחה את השבת אימתי אמרו ההלל והשמחה שמונה אמר רבי יוסה קיימה רב אבודמי נחותה בכהנים ובשעיר סוכה שבעה כיצד גמר מלוכל לא יתיר את סוכתו אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלן בשביל כבוד יום טוב האחרון ר' אבא בר כהנא רבי חייה בר אשי בשם רב צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום רבי יהושע בן לוי אמר צריך לקדש בתוך ביתו רבי יעקב בר אחא בשם שמואל קידש בבית זה ונמלך לוכל בבית אחר מקדש רבי אחא רבי חיננא בשם רב מי שסוכתו ערבה עליו מקדש בלילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה ואוכל בתוך סוכתו אמר ר' אבון ולא פליגין מה דאמר רב בשלא היה בדעתו לוכל בבית אחר מה דאמר שמואל בשהיה בדעתו לוכל בבית אחר אמר רבי מנא אתיא דשמואל כרבי חייה ודרבי הושעיה כרבי יהושע בן לוי א"ר אימי זאת אומרת שהן נחלקין בפירות
ו ניסוך המים שבעה כיצד צלוחית של זהב מחזקת שלשת לוגין היה ממלא מן השילוח הגיעו לשער המים תקעו והריעו ותקעו עלה בכבש ופנה לשמאלו ושני ספלים של כסף היו שם רבי יהודה אומר של סיד היו אלא שהיו מושחרין מפני היין ומנוקבין כמין שני חוטמין דקין אחד מעובה ואחד מידק כדי שיהו כלים בבת אחת ח' מערבי של מים ומזרחי של יין עירב של מים בתוך של יין או של יין לתוך של מים יצא ר' יהודה אומ' מלוג היה מנסך כל שמונה ולמנסך אומרי' לו הגבה את ידך שפעם אחת ניסך על רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהם הלכה ו' אמר רבי יוסי בן חנינה כדי לעשות פומפי לדבר יוסי בן חנינה בשם מנחם יותפייה דרבי עקיבה היא דרבי עקיבה אמר ניסוך המים דבר תורה תמן תנינן רבי לעזר אומר אף המנסך מים בחג בחוץ חייב אמר רבי יוחנן כל שיטת רבי אלעזר כשיטת רבי עקיבה רבו כמה דרבי עקיבה אמר ניסוך המים דבר תורה כן רבי לעזר אומר ניסוך המים דבר תורה מה נפק מן ביניהון את תני תני בשם ר' אלעז' צריך שיהא מילויין לשם החג אית תניי תני בשם רבי לעזר אינו צריך שיהא מילויין לשם החג מאן דאמר צריך שיהא מילויין לשם החג רבי לעזר כרבי עקיבה ומאן דאמר אינו צריך שיהא מילויין לשם החג רבי לעזר כרבנן לית יכיל דאמר רבי יוחנן כל שיטת רבי לעזר כשיטת רבי עקיבה רבו כמה דר' עקיבה אמ' ניסוך המים דבר תורה כן רבי לעזר אמר ניסוך המים דבר תורה מה נפק מן ביניהון אמר רבי זעורא והוא שניסך שלשת לוגין בפנים ושלשת לוגין בחוץ אית תניי תני יש להן שיעור ואית תניי תני אין להן שיעור מאן דאמר יש להן שיעור פטור ומאן דאמר אין להן שיעור חייב יוסי בר אשיין בשם רבי שמעון בן לקיש צריכין הספלים להיות פקוקין בשעת הניסוך מה טעמא בקדש הסך נסך שכר ליי' הלכה ז' תני רבי יוסי אומר השית היה נקוב עד התהו' מה טעמא ויעזקהו ויסקלהו ויטעהו שורק ויבן מגדל בתוכו זה ההיכל ויקב חצב בו זה המזבח וגם יקב זה השית רבי שמעון אומר מעשה שמים היו לפי שהיו מעשה שמי' יכול לא יהו נאים כמעשה ידי אומן תלמוד לומר חמוקי ירכיך כמו חלאים מעשה ידי אומן נאים היו יותר ממעשה ידי אומן תני אמר רבי לעזר בי רבי צדוק לול קטן היה בין האולם ולמזבח אחת לשבעי' שנה היו פירחי כהונה יורדין ומעלים אותו בקדושה שהיה קרוש כעיגולי דבילה ובאין ושורפין אותו בקדושה כשם שהיה ניסוכו בקדושה כך היתה שריפתו בקדושה אמר רבי ראה שהתפיסתך התורה לשון חיבה לשון שיבעה לשון שיכרות רבי יודה בר לקרה בשם רבי שמואל בר נחמן משחרב בית הקדש פסק יין קרוש ופסקה זכוכית לבנה מהו זכוכית לבנה שהיתה מתקפלת הלכה ח' הוון בעיין מימר המעובה של מים והמידק של יין דאמר רבי יונה בשם רבי אימי נקב שאינו מוציא מים מוציא יין ושאינו מוציא יין מוצי' שמן ושאינו מוציא שמן מוציא דבש ואפי' תימר חילופין דר' יהודה היא דר' יהודה אמ' מלוג היה מנסך כל שמונה רבי שמעון בן לקיש בעא קומי רבי יוחנן הקדימן לזבח מה הן ניסכן בלילה מה הן לא ניסך היום מהו שינסך למחר אמר ליה נישמעינה מן הדא דאמר רבי אילא בשם רבי יסי ונסכיה אחד ניסכי מים ואחד ניסכי יין הדא אמרה הקדימן לזבח כשר ניסכן בלילה כשר לא ניסך היום לא ינסך למחר אל שם עבר יום עבר קרבנו רבנן מרבים במים וממעטים בימים רבי יהודה ממעט במים ומרבה בימים אית דבעי מימר היא דפרה היא דסוכה היא דכיפורים רבי סימון לא אמר כן אלא או דפרה ודסוכה חד ודכיפורים חד או דפרה ודכיפורים חד ודסוכה חד מאן דאמר לא באו ימים קלים עד שמת תלתיהון עבד מאן דאמר יצא חוטמו מזנק תולעים וכמין פרסת עגל בתוך מצחו כמאן דאמר או דפרה ודסוכה חד ודכיפורים חד או דפרה ודכיפורים חד ודסוכה חד צווחה עליהן העזרה צאו מיכן צאו מיכן בני עלי טימאתן בית אלהינו בו ביום נפגמה קרן המזבח ונתנו עליו גוש של מלח שלא יהא נראה כפגום שכל מזבח שאין לו קרן וסובב ויסוד פגום הוא בעון קומי רבי אבהו והא כתיב וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו לכפר בקודש עד צאתו אפילו אותן שכתוב בהן ודמות פניהם פני אדם לא יהיו באהל מועד בבואו לכפר בקודש אמר לון בשעה שהוא נכנס כדרכו
ז כמעשיהו בחול כך מעשהו בשבת אלא שהיה ממלא מערב שבת חבית של זהב שאינה מקודשת מן השילוח ומניחה בלשכה נשפכה או נתגלתה היה ממלא מן הכיור שהמים והיין המגולים פסולין מעל גבי המזבח הלכה ט' למה לי שאינה מקודשת ואפילו מקודשת לא כן אמר רבי אחא רבי חיננא בשם רבי יסא וקדשת את המזבח והיה המזבח קדש קדשים מה המזבח אינו מקדש אלא בדעת אף הכלים לא יקדשו אלא בדעת חזקיה אמר שלא יהו אומרין ראינו מים שנתמלאו לקידוש ידים ורגלים נפסלין בלינה דבית רבי ינאי אמרין שלא יהו אומרין ראינו מי החג נפסלין בלינה ר' יוחנן אמר מפני מראית העין ולא ידעין אין כהדא דחזקיה אין כהדא דרבי ינאי דברי הכל ר' פדת בשם ר' הושעיה מי סוטה נפסלין בלינה ר' אחא בשם ר' אבונ' כל שאין ממינו למזבח אין הלינה פוסלת בו הוון בעיי מימר עבר והביא כשר תנה רבי יושוע דרומייא קומי רבי יונה שהמים והיין המגולין פסולין מעל גבי המזבח מה טעמא ושה אחד מן הצאן מן המאתים ממשקה ישראל מדבר שהוא מותר לישראל עד כדון מים יין אמר רבי שובתיי המשמח אלהים ואנשים הדרן עלך לולב וערבה
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.