א החליל חמש' וששה זה חליל של בית השואבה שאינה דוחה לא שבת ולא יום טוב אמרו כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמח' מימיו החליל חמשה וששה כו' הא של קרבן דוחה מתניתא דר' יוסי בי רבי יודה דתני חליל של קרבן דוחה את השבת דברי רבי יוסי בי רבי יהודה וחכמים אומרים אינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב תמן תנינן בשנים עשר יום בשנה החליל מכה לפני המזבח בשחיטת הפסח הראשון בשחיטת הפסח השיני וביום טוב הראשון של פסח וביום העצרת ובשמונת ימי החג ויש שמונה בלא שבת רבי יוסי אמר לה סתם רבי יוסה בי רבי בון בשם רבי יוחנן דרבי יוסה בי רבי יהודה היא על דעתהון דאילין רבנן למה אינו דוחה משם שאינו מחוור והא כתיב והעם מחללים בחלילים בשמחת שלמה הכתוב מדבר רבי יונה בשם רבי בא בר ממל ושמחת לבב כהולך בחליל כל זמן שהחליל נוהג ההלל נוהג רבי יוסי בי רבי בון בשם רבי בא בר ממל למה קורין את ההלל כל שבעת ימי החג כנגד הלולב שהוא מתחדש כל שבעה ולמה מן כל אילין מילייא חליל תנינן שזה לקיצים וזה לקיצין וזה חביב וזה חביב ותלו חביב בחביב ובעצרת אומ' לו הי לך מצה הי לך חמץ אית תניי תני הי לך חמץ הילך מצה מאן דאמר הילך מצה שהוא חביב מאן דאמר הילך חמץ שהוא תדיר אמר רבי יהושע בן לוי למה נקרא שמה בית שואבה שמשם שואבים רוח הקודש על שם ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה דלמא רבי לוי ויהודה בר נחמן הוון נסבין תרתין סילעין מיעול מצמתה קהלא קומי רבי יוחנן אעל רבי לוי ודרש יונה בן אמיתי מאשר היה דכתיב אשר לא הוריש את יושבי עכו ואת יושבי צידון וכתיב קום לך צרפתה אשר לצידון עאל ר' יוחנן ודרש יונה בן אמיתי מזבולון היה דכתיב ויעל הגורל השלישי לבני זבולן למשפחתם וכתיב משם עבר קדמה מזרחה גתה חפר עתה קצין וכתיב כדבר יי' אלהי ישראל אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמיתי הנביא אשר מגת החפר בשובתא חורייתא אמ' ר' לוי ליהודה בר נחמן סב לך אילין תרתין סילעיא ועול מצמת' קהלא קומי רבי יוחנן עאל ואמר קומיהון יפה לימדנו רבי יוחנן אמו מאשר ואביו מזבולן וירכתו עד צידון ירך שיצא ממנה מצידון היה וכתיב וירד יפו לא צורכא דילא וירד עכו אמר רבי יונה יונה בן אמיתי מעולי רגלים היה ונכנס לשמחת בית שואבה ושרת עליו רוח הקודש ללמדך שאין רוח הקודש שורה אלא על לב שמח מה טעמא והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח אלהים אמר רבי בנימן בר לוי והיה כנגן במנגן אין כתיב כאן אלא והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח אלהים תני אמר רבי יודה כל שלא ראה דיפלי איסטב' של אכסנדריאה לא ראה כבוד ישר' מימיו כמין בסילקי גדולה היה ואסטיו לפנים מסטיו היתה פעמים היו בה כפלים כיוצאי מצרים ושבעים קתידראות של זהב היו שם מקובעות אבנים טובות ומרגליות כנגד שבעים זקינים וכל אחת ואחת היתה עומדת בעשרים וחמש ריבוא דינרי זהב ובימה של עץ באמצע וחזן הכנסת עומד עליה עמד אחד מהן לקראות בתורה היה הממונה מניף בסודרין והן עונין אחריו אמן על כל ברכה וברכה שהיה מברך היה הממונ' מניף בסודרין והן עונין אחריו אמן אף על פי כן לא היו יושבין מעורבבין אלא יושבין כל אומנות ואומנות בפני עצמה שאם יבוא אכסנאי יהא מידבק בבני אומנותו ומשם היתה פרנסתו יוצאה ומי החריבה טרוגיינוס הרשע תני רבי שמעון בן יוחי בשלשה מקומות הוזהרו ישראל שלא לשוב ארץ מצרים שנאמר כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם ויי' אמר לכם לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד והשיבך יי' מצרים באניות ובשלשתן חזרו ובשלשתן נפלו אחת בימי סנחריב מלך אשור שנאמר הוי היורדים מצרים לעזרה מה כתיב בתריה ומצרים אדם ולא אל וסוסיהם בשר וגומ' ואחת בימי יוחנן בן קרח והיתה החרב אשר אתם יריאים ממנה שם תשיג אתכם וגו' בימי טרוגיינוס הרשע נולד לו בן בתשעה באב והיו מתענין מתה בתו בחנוכה והדליקו נירות שלחה אשתו ואמרה לו עד שאת מכבש את הברבריים בוא וכבוש את היהודים שמרדו בך חשב מיתי לעשרה יומין ואתא לחמשה אתא ואשכחון עסיקין באורייתא בפסוקא ישא עליך גוי מרחוק מקצה הארץ וגומ' אמר לון מה מה הויתון עסיקין אמרון ליה הכין וכן אמר לון ההוא גברא הוא דחשב מיתי לעשרה יומין ואתא לחמשה והקיפן ליגיונות והרגן אמר לנשיהן נשמעות אתם לליגיונותי ואין אני הורג אתכם אמרון ליה מה דעבדת בארעייא עביד בעילייא ועירב דמן בדמן והלך הדם בים עד קיפרוס באותה השעה נגדעה קרן ישראל ועוד אינה עתידה לחזור למקומה עד שיבוא בן דוד
ב מוצאי יום טוב הראשון של חג היו יורדין לעזרת הנשים ומתקנין שם תיקון גדול ומנורות של זהב היו שם וספלים של זהב בראשיהן וארבעה סולמות על כל מנורה ומנורה וארבעה ילדים מפרחי כהונה ובידיהן כדי שמן של מאה ועשרים לוג והן מטילין על כל ספל וספל הלכה ב' אמר רבי יהושע בן חנניה כל ימים של שמחת בית השואבה לא היו טועמין טעם שינה כל עיקר בתחילה היו הולכין להקריב תמיד של שחר משם היו הולכין להקריב את המוספין ומשם היו הולכין להקריב נדרים ונדבות ומשם היו הולכין לוכל ולשתות ומשם היו הולכין לתלמוד תורה ומשם היו הולכין להקריב תמיד של בין הערבים ומשם היו הולכין לשמחת בית השואבה והא תני שבוע' שלא אישן ג' ימי' מלקין אותו וישן מיד מתנמנמין היו ומתקנין שם תיקון גדול מה תיקון היו עושין שם שהיו מעמידין האנשים בפני עצמן והנשים בפני עצמן כהיא דתנינן תמן וחלקה היתה בראשונ' והקיפוה כצוצטרה שהנשים רואות מלמעלן והאנשים מלמטן כדי שלא יהו מעורבין ממי למדו מדבר תורה וספדה הארץ משפחות משפחות לבד תרין אמורין חד אמר זה הספידו של משיח וחורנה אמר זה הספידו של יצר הרע מאן דאמר זה הספידו של משיח מה אם בשטה שהן אבילין את אמר האנשים בפני עצמן והנשים בפני עצמן בשעה שהן שמחים לא כל שכן מאן דאמר זה הספידו של יצר הרע מה אם בשעה שאין יצר הרע קיים את אמר האנשים בפני עצמן והנשים בפני עצמן בשעה שיצר הרע קיים לא כל שכן ומנורות של זהב היו שם בר קפרא אמר וגובהן מאה אמה והא תני כל דתלי מאה אמין בעי בסיס תלתין ותלת סולמא מיכא תלתן ותלת וסולמא מיכא תלתין ותלת והתני כל העזרה לא היתה אלא אורך מאה ושמונים ושבע על רוחב מאה ושלשים וחמש אשכח תני מקומן מעשה ניסים היו מה ביד כולהם מאה ועשרים לוג או ביד כל אחד ואחד מאה ועשרים לוג
ג מבלאי מכנסי כהנים ומהמייניהן היו מפקיעין ובהן היו מדליקין לא היתה חצר בירושלם שלא היתה מאירה מאור בית השואבה הלכה ג' תני מבלאי מכנסי כהן גדול היו מדליקין את הנירות שבפנים ומבלאי מכנסי כהן הדיוט היו מדליקין את הנירות שבחוץ אמר רבי שמואל בר רב יצחק כתיב להעלות נר תמיד שיערו לומר אין לך עושה שלהבת אלא פשתן בלבד מהו מפקיעין תירגם רבי חגיי קומי רבי יוסה מפשילים תני לא היה חצר בירושלם שלא היתה מאירה מאור בית השואבה תני יכולה אשה לבור חיטיה לאור המערכה ולא היו מועלות לאו דאמר ר' יהושע בן לוי הריח והמראה והקול אין בהן מעילה ששה קולות היו נשמעים מיריחו מיריחו היו שומעין קול שער הגדול שנפתח מיריחו היו שומעי' קול המגריפ' מיריחו היו שומעי' קול העץ שעש' בן קטי' מוכני לכיו' מיריחו היו שומעי' קול גביני כרוז מיריחו היו שומעי' קול החליל מיריחו היו שומעין קול הצילצל וי"א אף קולו של כהן גדול בשעה שהוא מזכיר את השם ביום הכיפורים מיריחו היו מריחין ריח פיטום הקטורת אמר רבי לעזר בן דלגיי עזים היו לבית אבא בהרי אכוור והיו מתעטשות מריח פיטום הקטורת
ד החסידים ואנשי מעשה היו מרקדין לפניהן באבוקות ואומר לפניהן דברי תושבחות והלוים בכינורות בנבלים ובמצלתים ובכל כלי שיר בלא מספר על חמש עשרה מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים כנגד חמש עשרה שיר המעלות שבתילים שעליהם עומדים הלוים בשיר הלכה ד' החסידים ואנשי המעשה יש מהן שהיו אומרים אשרייך ילדותי שלא ביישת את זקנותי אילו אנשי מעשה ויש מהן אומרי' אשרייך זקנותי שכיפרת על ילדותי אילו בעלי תשובה אילו ואילו היו אומרים אשרי מי שלא חטא ומי שחטא יימחל לו הלל הזקן כד הוה חמי לון עברין בפחז הוה אמר לון דאנן הכא מאן הכא ולקילוסן הוא צריך והכתיב אלף אלפין ישמשוניה וריבוא ריבוון קדמוהי יקומון כד הוה חמי לון עבדין בכושר הוה אמר די לא נן הכא מאן הכא שאע"פ שיש לפניו כמה קילוסין חביב הוא קילוסן של ישראל יותר מכל מה טעמ' ונעים זמירות ישראל יושב תהילות ישראל בן יהוצדק היה משתבח בקפיצותיו אמרו עליו על רבן שמעון בן גמליאל שהיה מרקד בשמונה אבוקות של זהב ולא היה אחד מהן נוגע בחברו וכשהיה כורע היה נועץ גודלו בארץ וכורע ומיד היה נזקף אי זו היא כריעה ואי זו היא בריכה ר' חייה רבה הראה כריעה לפני רבי ונפסח ונתרפא לוי בר סיסי הראה בריכה לפני רבי ונפסח ולא נתרפא כתיב וישב דוד לברך את ביתו ותצא מיכל בת שאול לקראתו וגו' מהו אחד הריקים אמר אבא בר כהנא הריקים שבריקים זה ארכיסטיס אמרה היום נגלה כבוד בית אבא אמרו עליו על בית שאול שלא נראה מהם לא עקב ולא גודל מימיהם הדא הוא דכתיב ויבא אל גדרות הצאן אשר על הדרך ושם מערה רבי אבון בשם רבי לעזר גדר לפנים מגדר היה ויבא שאול להסך את רגליו והוה חמי ליה משולשל ציבחד ומסליק ציבחד משולשל ציבחד ומסליק ציבחד אמר דוד היאך מינגע בהדין גופא צדיקא הדא היא דו אמר ליה הנה היום הזה ראו עיניך את אשר נתנך היום בידי במערה ואמר להרגך ואחוס עליך אין כתיב כאן אלא ותחס עליך צניעותך חסת עליך ויאמר דוד אל מיכל לפני יי' אשר בחר בי מאביך וגו' ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני ועם האמהות אשר אמרת עמם אכבדה שאינן אמהות אלא אימהות ומה נענשה למיכל בת שאול לא היה לה וולד עד יום מותה והא כתיב השישי יתרעם לעגלה אשתו שגעת כעגלה ומתה
ה עמדו שני כהנים בשער העליון היורד מעזרת ישראל לעזרת נשים ושתי חצוצרות בידם קרא הגבר תקעו והריעו ותקעו הגיעו למעלה עשירית תקעו והריעו ותקעו הגיעו לעזרה תקעו והריעו ותקעו היו תוקעים והולכין עד שמגיעין לשער היוצא למזרח הגיעו לשע' היוצא למזרח והפכו פניהן למערב ואמרו אבותינו היו במקום הזה אחוריהם אל היכל יי' ופניהם קדמה והמה משתחויתם קדמה לשמש ואנו ליה וליה עינינו רבי יהודה אומר שונין אותו לומר אנו ליה' וליה' עינינו הלכה ה' תירגם רב קומי דבית רבי שילה קרא גברא אכריז כרוזא אמרון ליה קרא תרנוגלא אמר לון והא תנינן בן גבר אית לך מימר בר תרנוגלא רבי ירמיה בעי עשירית מלמעלן עשירית מלמטן אמר ר' חייה בר בא והמה משתחוי' אין כתיב כאן אלא והמה משתחויתם שהיו משתחוים לחמה ומשתחוים להיכל אמר רבי אבא בר כהנא כי שתים רעות עשה עמי וכי שתים רעות עשה עמי הא וותרה לאלף אלא שהיו משתחוים לחמה ומשתחוים להיכל
ו אין פוחתין מעשרים ואחת תקיעות במקדש ולא מוסיפין על ארבעים ושמונה בכל יום היו שם עשרי' ואחת תקיעה שלש לפתיחת שערים תשע לתמיד של שחר ותשע לתמיד של בין הערבים ולמוספין מוסיפין עוד תשע ובערב שבת מוסיפין עוד שש שלש להפטיר את העם מן המלאכה ושלש להבדיל בין קודש לחול ז' ערב שבת שבתוך החג היו שם מ' ושמונה שלש לפתיחת שערים שלש לשער העליון שלש לשער התחתון שלש למילוי המים שלש על גבי המזבח תשע לתמיד של שחר ותשע לתמיד של בין הערבים ותשע למוספין שלש להפטיר את העם מן המלאכה ושלש להבדיל בין קודש לחול הלכה ו' תני אין פחות משבע ולא יותר על שש עשרה ההן תנייא עבד תקיעה ותרועה ותקיעה חדא וההן תנייא עביד כל חדא חדא מינהון חדא שתמצא אומר שלש על כל מטה ומטה רבי יהודה אומר שלש על כל דגל ודגל ותני ותשע למעלה עשירית הא חורי מאן דאית ליה על גבי המזבח לית ליה למעלה עשירית מאן דאית ליה למעלה עשירית לית ליה על גבי המזבח אמר רבי זעורה זאת אומרת שלא היו תוקעין אלא לניסוך המים בלבד אין תימר למילויין ניתני שלש למילויי המים של יום ושלש למילוי המים של מחר אילין אינין והא אית לך חורנין תשע למוספי שבת תשע למוספי ראש חדש ותשע למוספי יום טוב של ראש השנה אלא כמאן דאמר יתקעו לפנים מן המוספין יתקעו רבנן דקיסרין בשם ר' יעקב בר אחא ואפילו כמאן דאמ' יתקעו לפנים מן המוספין יתקעו תקיעות היו מוסיפין לא היו מוסיפין תקיעות רבי חייה בר בא אמר היא נבל היא כינור נימין יתירות בין זה לזה אמר רבי חייה בר אבא למה נקרא שמו נבל שהוא מלבין כמה מיני זמר רבי חונה בשם רב יוסף על ידי עור שאינו עבוד ועל ידי נימין יתירות היה מלבין כמה מיני זמר רבי שמעון בן לקיש אמר עוגב זה ארדבלס תני רבן שמעון בן גמליאל לא היה ארדבליס בירושלי' מפני שהוא סורח את הנעימה חליל של מקדש של משה היה ושל קנה היה נשבר ותיקנוהו ולא היה קולו ערב כמות שהיה חזרו ונטלוהו וחזר לכמות שהיה צלצל של מקדש של משה היה ושל נחושת היה נשבר ותיקנוהו ולא היה מצלצל כמות שהיה חזרו ונטלוהו וחזר לכמות שהיה מכתשת של מקדש של משה היה ושל נחושת היה נשברה ותיקנוה ולא היתה מפטמת כמו שהיתה חזרו ונטלוה וחזרה לכמות שהיתה אילו שני כלים שנשתברו בבניין הראשון ולא עלתה עליהן ארוחה עליהן הוא אומר נחושת מרוק נחושת ממורק וכלי נחושת מוצהב טובה שנים חמודות כזהב תרין אמורין חד אמר חד מינהון כתריי דדהב וחורנה אמר תריי מינהון כתריי דדהב תני רבן שמעון בן גמליאל אומר שילוח היה מוציא מים כאיסר אמרו נרחיבנו וירבו מימיו הרחיבוהו ונתמעטו מימיו חזרו וגדרוהו וחזר לכמות שהיה מגריפה רב ושמואל חד אמר עשרה נקבים היו בה כל אחד ואחד היה מוציא מאה מיני זמר וחורנה אמר מאה נקבים היו בה כל אחד ואחד היה מוציא עשרה מיני זמר מדברי שניהם היתה מוציאה אלף מיני זמר מוספי שבת ומוספי ראש חדש מי קודם רבי ירמיה סבר מימר מוספי שבת ומוספי ראש חודש מוספי ראש חודש קודמין חייליה דרבי ירמיה מן הדא שירו של שבת ושירו של ראש חדש שירו של ראש חדש קודם אמר רבי יוסה שנייא היא דאמר רבי חייה בשם רבי יוחנן כדי לפרסמו ולהודיע שהוא ראש חדש כיצד הוא עושה שוחט מוספי שבת ואומר עליהן שירו של ראש חדש ברם הכא מוספי שבת ומוספי ראש חדש מוספי שבת קודמין על שם כל התדיר מחבירו קודם את חבירו
ז יום טוב הראשון של חג היו שם שלשה עשר פרים ואילים שנים ושעיר אחד נשתיירו שם ארבעה עשר כבשים לשמונה משמרות ט' ביום הראשון ששה מקריבין שנים שנים והשאר אחד אחד בשני חמשה מקריבין שנים שנים והשאר אחד אחד בשלישי ארבעה מקריבין שנים שנים והשאר אחד אחד ברבעי שלשה מקריבין שנים שנים והשאר אחד אחד בחמישי שנים מקריבין שנים שנים והשאר אחד אחד בשישי אחד מקריב שנים והשאר אחד אחד בשביעי כולן שווין בשמיני חזרו לפייס כרגלים אמרו מי שהיה מקריב היום לא היה מקריב פרים למחר אלא חוזרין חלילה הלכה ז' תני כל המשמרות שהיו במקדש היו שונות ומשלשות בפרים חוץ משתים האחרונות שהיו שונות ולא היו משלשות בפרים רבי לעזר שאל מהו להתחיל מהן לרגל הבא אמר רבי יוסה מתני' אמרה כן בשמיני חזרו לפייס כרגלים לא צורכה דילא כהדא דתני בשם רבי נתן דתני רבי נתן שמיני לא היה בו פייס על דעתיה דרבי נתן מהו להתחיל מהן לרגל הבא אמר רבי יוחנן ותני כן שמיני רגל בפני עצמו פייס בפני עצמו ברכה בפני עצמה קרבן בפני עצמו רגל דאמר רבי אבין בשם רבי אחא כולהם כתיב וביום וכאן כתיב ביום ללמדך שהוא רגל בפני עצמו פייס אמר רבי יוסה מתניתא אמרה כן בשמיני חזרו לפייס ברגלים ברכה אמר אי לא זמן קרבן פר אחד איל אחד
ח בשלשה פרקים בשנה היו כל המשמרות שוין באימורי הרגלים ובחילוק לחם הפנים בעצרת אומר לו הי לך מצה הי לך חמץ משמר שזמנו קבוע הוא מקריב תמידין נדרים ונדבות וכל קרבנות הציבור ומקריב את הכל יום טוב סמוך לשבת בין מלפניה בין מלאחריו היו כל המשמרות שוין בחילוק לחם הפנים י"א חל יום אחד להפסיק בינתים משמר שזמנו קבוע הוא נוטל עשר חלות והמתעכב נוטל שתים ובשאר כל ימות השנה הנכנס נוטל שש והיוצא נוטל שש רבי יהודה אומר הנכנס נוטל שבע והיוצא נוטל חמש הנכנסין חולקין בצפון והיוצאין בדרום בלגה לעולם חולקת בדרום וטבעתה קבועה וחלונה סתומה הלכה ח' כתיב חלק כחלק יאכלו יכול אף בשאר כל ימות השנה כן תלמוד לומר לבד ממכריו על האבות חוץ ממה שמכרו אבות לבנים את שבתך ואני שבתי ובעצרת אומר הילך מצה הילך חמץ אית תניי תני הילך חמץ הילך מצה מאן דאמר הילך מצה שהוא חביב מאן דאמר הילך חמץ שהוא תדיר אמר רבי לוי כל המשמרות היו נתונות בדרום אמר רבי יוסה מתניתא אמרה כן חל יום אחד להפסיק בנתיים רבי יודה בן טיטס בשם רבי אחא קרייא מסייע להן תנייא ועתה מה יש תחת ידך חמשה לחם תנה בידי או הנמצא ואחימלך מן המשמר היוצא היה הנכנסין חולקין בצפון ויוצאין בדרום אמר ר' חנניה בריה דרבי הלל כדי לחלוק כבוד לנכנסין אמר ר' יוסי בי רבי בון לא מטעם זה אלא בגין דתנינן כל הנכנסין להר הבית נכנסין דרך ימין ומקיפין ויוצאין דרך שמאל בלגה לעולם חולקת בדרום מפני מרים בת בלגה שנשתמדה והלכה ונישאת לסרדיוט אחד משל מלכות בית יון ובאה וטפחה על גגו של מזבח אמרה לו לוקוס לוקוס אתה החרבתה נכסיהן של ישר' ולא עמדת להן בשעת דוחקן וי"א על ידי שהגיע זמנה לעלות ולא עלת ונכנס ישבב ושימש תחתיה בכהונה גדולה לפיכך בלגה לעולם ביוצא וישבב בנכנס ויעקרו אותה ממקומה לית יכיל דאמר רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי קשה לפני המקום לעקור שלשלת יוחסין ממקומן ויעשו אותן עשרים ושלש לית יכיל דכתיב המה יסד דוד ושמואל הרואה באמונתם באומנותם אומנות גדולה היתה שם שאין משמר נוטל ושונה בשדה אחוזה עד שיטול חבירו אמר רבי אבהו הישבתים שאין משמר נוטל ושונה בשדה אחוזה עד שיטול חבירו וטבעתה קבועה רבי בא בשם רב יהודה טבעות עשו להן רחבות מלמעלן וצרות מלמטן וחלונה סתומה שלא העמידו אותה על סכיניהן כהיא דתנינן תמן הוא היה נקרא בית החילפות ששם היו גונזין את הסכינין הדרן עלך החליל וסליקא לה מסכתא דסוכה
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.