א בית שמאי אומרים אין ממאנין אלא ארוסות בית הלל אומרי' ארוסות ונשואות בית שמאי אומרים בבעל ובית הלל אומ' בבעל וביבם בית שמאי אומרי' בפניו ובית הלל אומ' בפניו ושלא בפניו בית שמאי אומרים בבית דין ובית הלל אומרי' בבית דין ושלא בבית דין אמרו בית הלל לבית שמאי ממאנת היא קטנה אפילו ארבעה וחמשה פעמים אמרו להן בית שמאי אין בנות ישראל הבקר אלא ממאנת וממתנת עד שתגדיל ותמאן ותינשא בית שמאי אומרים אין ממאנין כו' תמן תנינן רבי יודה בר אבא העיד חמשה דברים שממאנין את הקטנות ועל עדות חולקין על עיקר עדות חולקין כך היתה עיקר עדותן בית שמאי אומרים אין ממאנין אלא ארוסות ובית הלל אומרי' ארוסות ונשואות וקשיא על דבית הלל נישואיה התירה וזכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפר נדריה כאשתו לכל דבר ואת אמר הכין משלך נתנו לך בדין היה שלא היו נישואיה נישואין והן אמרו שיהו נישואיה נשואין והן אמרו שתמאן בו ותצא מה טעמא דבית שמאי אם אומר את כן נמצאתה עושה כל הבעילות שבעל בעילת זנות אמר רבי אבין אתיא דבית שמאי כר' לעזר דתני רבי לעזר אמר אף הפנוי הבא על הפנויה שלא לשום אישות הרי זו בעילת זנות הדא אמרה עברה ומיאנה מן הנישואין על דבית שמאי אין מיאונה מיאונין נכנסה לחופה ולא נבעלה מה את עבד לה כארוסה כנשואה ארוסה שביהודה שלבו גס בה מה את עבד לה כארוס' כנשוא' נראית שלא למאן אפי' כן חוזרת וממאנת נישמעניה מן הדא קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה והלכה היא והשיאה את עצמה אפילו כן חוזרת וממאנת מה טעמון דבית שמאי בעלה שנישאת לו לרצונה ממאנת יבמה שנפלה לו על כרחה אינה ממאנת מה טעמון דבית הלל אם בעיקר היא ממאנת לא כל שכן ביבם רבי יוחנן אמר ממאנת היא ביבם לעקור זיקת המת להתיר צרה לאביה וכלה לחמיה רבי ורבי שמעון בן לקיש תריהון אמרין אינה ממאנת ביבם לעקור זיקת המת להתיר צרה לאביה וכלה לחמיה רב ורבי שמעון בן לקיש כבית שמאי דבית שמאי אומרים בבעל מה אנן קיימין אם באומרת אי אפשי לא בנישואיך ולא בנישואי אחיך כל עמה מודיי שהיא עוקרת ואם באומרת אפשי בנישואיך אבל לא בנישואי אחיך רב ורבי שמעון בן לקיש תריהון אמרין באומרת אפשי בנישואיך אבל לא בנישואי אחיך רוצה אני מתניתי' פליגי' על רבי יוחנן וכולם אם מתו או מאנו או נתגרשו או שנמצאו אילונית צרותיהן מותרות נתגרשו לא הימנו ודכוותיה מאנו הימנו תני ר' חזקיה כן אם מאנו בחיי הבעל צרותיהן מותרו' לאח' מיתת הבעל צרותיהן חולצת ולא מתייבמת אמר רבי יודן אבוי דרבי מתנייה תפתר שמתו ולא מאנו דמתנית' אמרה כל היכולה למאן ולא מאנו ומתה צרתה חולצת ולא מתייבמת אמר רבי אבודימי אפילו תימר בקיימת תפתר שאין שם יבם אחר אלא אביה רבי יונה אומר מן האירוסין רבי יוסה אומר אפילו מן הנישואין במחזירה תניינ' חזר ביה רבי יוסה אמר ליה רבי פנחס ולא כן אלפן רבי אפילו מן הנישואין א"ל והא קביעה גבך במיסמרה אמר רבי זעירה קומי רבי מנא יאות אמ' רבי יוסה עד לא יחזור מה אילו בתו מן הנישואי' בלא איילוני' צרתה אסור' מפני שניתוסף לאילונית צרותיהן מותרת אמר ליה איילונית כמי שאינה בעולם אילו שתי יבמות אחת איילונית ואחת שאינה איילונית ובא היבם וחלץ לה ובא עליה שמא פטור בחבירתה כלום הוה איילונית כמי שאינה בעולם בתה ממאנת ולא נשואי תורה הן את בתי נתתי לאיש הזה רבי הונא בשם רבי שמעון בן לקיש תפתר בקטנה שהשיאה אביה ונתגרשה שהיא כיתומה בחיי אביה רבי אחא בר חיננא בשם ר"ל זאת אומרת שאין קטנה יולד' דלכן תמתין עד שתגדיל ותמאן מבעלה ותתיר צורתה לחתנה כלתו של ר' ישמעאל מיאינה ובנה על כתיפה רב המנונא בשם אסי ביבמה שנפלה לפני שני יבמין היא מתניתא ועשה בה אחד מהן מאמר תמאן במאמרו ותינשא לשוק ותמאן במאמרו ותינשא לאחיו תיפתר באומרת אי איפשי כך רבי הילא בשם רבי שמעון בן יוסינא בשם רבי הושעיה ביבמה שנפלה לפני חמשה יבמין היא מתניתא עשה בה אחד מהן מאמר תמאן למאמרו ותינשא לאחיו ותמאן במאמרו ותינשא לשוק תיפתר בשהשיאה אביה והן נישואי תורה אמרו בית הלל לבית שמאי מעשה באשתו של פישון הגמל שמיאנו לה חכמים שלא בפניה אמרו להן בית שמאי משם ראיה לפי שמדד בכפישה לפי' מדדו לו חכמי' בכפישה וקשיא אילו העושה דבר שלא כשורה שמא מתירין ערוה שלו אמר רב חסדא הדא אמרה עברה ומיאנה מן הנישואין על דבית שמאי מיאוניה מיאונין רבי בא בשם רב חייה בר אשי מעשה בתינוקת שירדה לכבס בנהר אמרו לה הא ארוסיך איעב' אמר' תלך אמה ותינשא לו ובא מעשה לפני חכמים ואמרו אין מיאון גדול מזה אמר רבי חנינה מעשה בתינוקת שנכנסה ליטול פשתן מן הפשתני אמרין לה הא ארוסיך איעבר אמרה תלך אמה ותינשא לו ובא מעשה לפני חכמים ואמרו אין מיאון גדול מזה תני בשם רבי יודה אפילו לא נכנסה אלא ליטול חפץ מן החנווני ואמרה אי איפשי בפלוני בעלי אין מיאון גדול מזה ובית דין יושבין במיאונין לא כן תני ברח מן שלש והידבק בשלש הידבק בחליצה ובהיתר נדרים ובהבאת שלום וברח מן המיאונין ומלהיות ערב ומלהיות בעל פיקדון אמר רבי שמעון בר בא לית שמה פיקדון אלא פוקדון אמר רבי ברכיה בני אם ערבת לרעך ובית דין יושבין במיאונין תיפתר דהויין עסוקין במילה חורי ואתא עובדא קומיהון כיני מתניתא ותמאן בו ותינשא הא תתארס לא הדא אמרה עברה ומיאנה מן הנישואין על דבית שמאי מיאוניה מיאונין רבי אחא בשם רבי תנחום בר חייה קול יוצא לנשואה ואין קול יוצא לארוסה יכולה היא אשה להטמין עצמה ולומר לא נתארסתי ואינה יכולה להטמין עצמה ולומר לא נשאתי
ב אי זו היא קטנה שהיא צריכה למאן כל שהשיאתה אמה או אחיה לדעתה השיאוה שלא מדעתה אינה צריכה למאן ר' חנניה בן אנטיגנס אומר כל תינוקת שאינה יכולה לשמור את קידושיה אינה צריכה למאן רבי אליעזר אומר אין מעשה קטנה אלא במפותה בת ישראל לכהן לא תאכל בתרומה בת כהן לישראל תאכל בתרומה מתני' אי זו היא קטנה שהיא צריכה למאן כו' אי זהו לדעתה עבד לה גנון ומלבשין לה קוזמידין ומדברין לה גבר מה חלוקין על רבי חנניה בן אנטיגנס מן מה דמ' ר' יוחנן אי זו היא קטנה שהיא צריכה להתגרש כל שנותנין לה גיטה ודבר אחר עמו והיא מוציאה אותו לאחר זמן הדא אמרה חלוקין על רבי חנניה בן אנטיגנס רבי לעזר אומר אין מעשה קטנה כלום אינו זכאי לא במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפר נדריה כילו שאינה אשתו לכל דבר אלא שהיא צריכה ממנו מיאונין ר' יהושע אומ' זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפר נדריה כילו היא אשתו לכל דבר אלא שהיא יוצאה הימינו בגט אמ' ר' ישמעאל חיזרתי על כל מידות חכמים ולא מצאתי אדם שמידתו שוה בקטנה חוץ ממידות רבי אליעזר אלא שהוא אמר שהיא צריכה ממנו מיאונין אמר רבי אבהו מעשה באמו של רבי ליעזר שהיתה דוחקת בו לשאת את בת אחותו והיה אומר לה בתי לכי הינשאי בתי לכי הינשאי עד שאמר' לו הרי אני שפחה לך לרחוץ רגלי עבדי אדוני אף על פי כן כנסה ולא הכירה עד שהביאה שתי שערות על דעתיה דרבי ליעזר מהו שתמאן בו ותיטול קנס ממנו על דעתיה דרבי יהושע מהו שתמאן בו ותיטול קנס מאחר מהו שתמאן בו ותעקור גיטה חללה וממזרת רבי יצחק שאל מהו שתמאן בו ותחזור למזונות אביה פשיטא שאינה חוזרת למזונות בעלה שכן הוא כותב לה ואת תהויין יתבא בביתי ומיתזנה מן ניכסי ולית הוא ביתה לא צורכא דלא מהו שתמאן בו ותחזור למזונות אביה תמן תנינן קטן שלא הביא שתי שערות רבי יודה אומר תרומתו תרומה תנא בשם רבי מאיר לעולם אין תרומתו תרומה עד שהביא שתי שערות רבי אבין כהנא בשם רבי הילא ולא תשאו עליו חטא את שהו' בנשיאת עון תורם את שאינו בנשיאת עון אינו תורם התיבון גוים הרי אינו בנשיאות עון ותורם רבי יוסי בשם רבי הילא ונחשב לכם והרמותם את שכתוב בו מחשבה תורם ואת שאין כתוב בו מחשבה אינו תורם התיבון הרי גוים הרי אין כתוב בהן מחשבה ותורם תני רבי הושעיה גוים אין להן מחשבה בין להכשיר בין לתרומה רבי אחא בר חיננא בשם כהנא כדברי מי שהוא אומר אינו תורם ואינו מקדש ולמה לא אמר כדברי מי שהוא תורם ומקדיש בגין דרבי יודה אמר תורם ואינו מקדש אמר רבי יוחנן אפי' כמאן דאמ' אינו תורם מקדש מהו מקדש עולה ושלמים להביא חטאת חלב אינו יכול שאין לו חטאת חלב חטאת דם אינו יכול שאין לו חטאת דם מהו שיביא קרבן זיבה וקרבן צרעת מאחר שהיא חובה אינו מביא או מאח' שהוא מטמא בהן מביא כותי פשיטא לך שהוא מביא מהו יעשה בהן שליח מאחר שהוא מטמא בהן נעשה בהן שליח או מאחר שאינו נעשה שליח לכל הדברים אינו נעשה בהן שליח התיב רבי יודן הרי יש לו טבל דבר תורה פוטר טיבלו דבר תורה והכ' אף על פי שהוא מטמא בהן אינו נעשה שליח מהו שיביא ביכורין כרבי יודה דרבי יודה אמר הוקדשו לקדשי הגבול אינו מביא כרבנן דאינון אמרין הוקדשו לקדשי המקדש מביא מהו שיביא חגיגה מאחר שהוא חובה אינו מביא או מאחר שהוא משנה לשם שלמים מביא כותי פשיטא לך שהו' מביא מהו שיביא פסח מאחר שהיא חובה אין מביא או מאחר דאמר ר' שמעון בן לקיש בשם רבי הושעיה מביא הוא אדם פסח בשאר ימות השנה ומשנהו לשם שלמים מביא מהו שיביא מעשר דגן אין יסבר כרבי מאיר דר"מ אמר מכל מעשרותיכם הוקשו מעשרות זה לזה כשם שאינו מביא מעשר דגן כך אינו מביא מעשר בהמה מהו שיעשה תמורה אין יסבר כר' מאיר דאמר מכל מעשרותיכם הוקשו מעשרו' זה לזה כשם שאינו מביא מעשר דגן כך אינו מביא מעשר בהמה כשם שאינו מביא מעשר בהמה כך אינו עושה תמורה ויסבור כרבי שמעון דאמר מעשר בהמה לימד על כל הקדשים לתמור' כשם שאינו מביא מעשר דגן כך אינו מביא מעשר בהמה כשם שאינו מביא מעשר בהמה כך אינו עושה תמורה כשם שאינו עושה תמורה כך אינו מימר בו כשם שאינו מימר בו כך אינו מימר בכל הקדשים מהו שיהו חייבין על קדשיו בחוץ כהנ' אמ' אין חייבין על קדשיו בחוץ רבי יוחנן רבי שמעון בן לקיש תריהון אמרין חייבין על קדשיו בחוץ וקשיא דרבי כהנא על דרבי יודה דרבי יודה פוטר טיבלו דבר תורה ואת אמר הכין כמאן דאמר מאיליהן קיבלו עליהן את המעשרות וקשיא דרבי יוחנן על דרבי יהושע נישואיה תורה הפר נדריה תורה ואת אמר הכין אמר רבי זעירא לית כאן הפר נדרים מן הדא דרבי יוחנן על הדא דרבי יהושע רבי ניסא שאל ויהי כן באסורות רבי יוחנן אמר אין לוקין על האסורות הוי ההיא דתנינן תמן קודם לזמן הזה אף על פי שאמרו יודעין אנו לשם מי נדרנו ולשם מי הקדשנו אין נדריהן נדרים ואין הקדישן הקדש לאחר הזמן הזה אף על פי שאמרו אין אנו יודעין לשם מי נדרנו ולשם מי הקדשנו נדריהן נדרים והקדישן הקדש והדא מתניתא מהו על דעתיה דכהנא במחלוקת על דעתיה דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש דברי הכל
ג רבי ליעזר בן יעקב אומר כל עכבה שהיא מן האיש כאילו היא אשתו וכל עכבה שאינה מן האיש כאילו אינה אשתו מתני' רבי ליעזר בן יעקב אומר כו' תני רבי לעזר בן יעקב אומר כל עכבה שהיא מן האיש כאלו שהיא אשתו בגט ושאינו מן האיש כאילו שאינה אשתו במיאונים
ד הממאנת באיש הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו ולא פסלה מן הכהונה נתן לה גט הוא אסור בקרובותיה והיא אסור' בקרוביו ופסלה מן הכהונה נתן לה גט והחזירה מיאנה בו ונישאת לאחר ונתאלמנה או נתגרש' מותרת לחזור לו מיאנה בו והחזיר' ונתן לה גט ונישאת לאחר ונתאלמנ' או נתגרשה אסורה לחזור לו זה הכלל גט אחר מיאון אסורה לחזור לו מיאון אחר גט מותרת לחזור לו מתני' הממאנת באיש כו' רבי יוחנן בשם רבי ינאי אין בה משום זיהום כהונה ואין בית דין מזהמין אותה
ה הממאנת באיש ונישאת לאחר וגירשה לאחר ומיאנה בו לאחר וגירשה לאחר ומיאנה בו כל שיצאת ממנו בגט אסורה לחזור לו במיאון מותרת לחזור לו מתני' הממאנת כו' רבי יוחנן בשם רבי ינאי אין בה אלא משום זיהום כהונה ואין בית דין מזהמין אותה מתני' המגרש את האשה כו' אמר רבי יוסי בי רבי בון והוא שיהא הגט בסוף
ו המגרש את האשה והחזירה מותרת ליבם רבי ליעזר אוסר וכן המגרש את היתומה והחזירה מותרת ליבם רבי לעזר אוסר קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה כיתומה בחיי האב החזירה אסורה ליבם ז' ומודין חכמים לרבי לעזר בזמן שגירשה קטנה והחזיר' קטנה מפני שהיו גירושיה גירושין גמורין ולא היתה חזרתה גמורה אבל אם גירשה קטנה והחזירה גדולה או שגידלה תחתיו מותרת ליבם מתני' ומודין חכמים כו' מאי טעמא דרבי לעזר מפני שעמדה עליו באיסור שעה אחת מודין חכמים לרבי לעזר בקטנה שהשיאה אביה ונתגרשה שהיא כיתומה בחיי אביה קידושיה וגירושיה תורה חזרת' אינה תורה צרתה מהו רב אמר צרתה אסורה רבי יוחנן אמר צרתה אסורה רבי שמעון בן לקיש אמר צרתה מותרת אמר רבי לעזר חוזרת בין על רבנן דהכא בין על רבנן דתמן לא אשכחית בר נש דכוותי אלא רבי שמעון בן לקיש דו אמר צרתה מותרת רב המנונא הוה יתיב קומי רב אדא בר אחוה אמר צרתה מהו אמר ליה מותר אמר גירושין אמר אסורה אמר חזריו אמר רבא בר ממל מסתברא כמאן דאמר צרתה מותרת ברם כמאן דאמר צרתה אסורה מה נפשך צד שקנה בה כנגדו אסור בצרתה וצד שלא קנה בה כנגדו התיר בצרה אמר רבי שמי וכי יש מה נפשך בעריו' מהו כדון כל יבמה שאין כולה לחוץ צד הקנוי שבה נידון משום ערוה וערוה פוטרת צרתה מתני' שני אחים נשואין כו' רבי יודן כמה דאת אמר תמן בעי ויחלוץ צד הקנוי שבה ויפטור צרתה אף הכא ויחלוץ צד הקנוי שבקטנה ויכניס צרתה עד דאת מקשי ליה על דרבי לעזר קשייתה על דרבי לעזר ליתני יכול למיקשי לה על דרבי אליעזר דרבי ליעזר שמתי בית שמאי אומרים אין ממאנין אלא ארוסות
ז שני אחים נשואין לשתי יתומות קטנות מת בעלה של אחת מהן תצא משום אחות אשה וכן שתי חרשות גדולה וקטנה מת בעלה של קטנה תצא משום אחות אשה מת בעלה של גדולה רבי ליעזר אומר מלמדין את הקטנה שתמאן בו רבן גמליאל אומר אם מיאנה מיאנה ואם לאו תמתין עד שתגדיל ותצא הלזו משום אחות אשה רבי יהושע אומר אי לו על אשתו ואי לו על אשת אחיו מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה כקיניינה של זו כן קניינה של זו וכקניינה של זו כן קניינה של זו ולא כן תנינן קטנה וחרשת תני רבי חייה קטנה וחרשת מת בעל הקטנה בעל החרשת מוציאה בגט והקטנה תמתין עד שתגדיל ותחלוץ ותחלוץ מיד לית יכיל בגין דרבי מאיר דרבי מאיר אמר אין חולצין ואין מייבמין את הקטנה שמא תמצא איילונית מת בעל החרשת בעל הקטנה מוציאה בגט והחרשת אסורה איסור עולם עבר ובא על החרשת יוציא בגט והותרה כההיא דאמר רבי הילא מפני תקנתה כיני מתניתא והקטנה תמתין עד שתגדיל ותגיע לפרק ותינשא אמר רבי לעזר לית כאן תינשא אלא תתארס אמר רבי יוחנן זו דברי רבן גמליאל המקדש אחות יבמתו נפטרה יבמתו מן החליצה ומן היבום הוי ההיא דתנינן תמן שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה דלא כרבן גמליאל רבי חגיי אמר קומי רבי זעירה מנחם בשם רבי יוחנן הלכה כרבי אליעזר אם מיאנה מיאנה רבי ליעזר אומר מלמדין את הקטנה שתמאן בו ואת אמר הכין רבי זעירה רבי חייה בשם רבי יוחנן הלכה כר' יהושע אם מיאנה מיאנה רבי יהושע אומר אי לו על אשתו ואי לו על אשת אחיו ואת אמר הכין רבי הילא רבי יוסי בשם רבי יוחנן הלכ' כרבן גמליאל מודה ר' יהושע לרבן גמליאל אם מיאנה מיאנה ואם לאו תמתין עד שתגדיל ואם לאו מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה
ח מי שהיה נשוי לשתי יתומות קטנות ומת ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה וכן שתי חרשות קטנה וחרשת אין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה מתני' מי שהיה נשוי כו' כקניינ' של זו כן קניינה של זו וכקניינה של זו כן קניינה של זו כיצד הוא עושה רב חייה בר אשי בשם רב כונס את החרשת ומוציא' בגט והקטנ' תמתין עד שתחלוץ ותחלוץ מיד לית יכיל בגין דרבי מאיר דרבי מאיר אמ' אין חולצין ולא מייבמין את הקטנה שמא תימצא איילונית ואם בא על הקטנה מוציאה בגט והחרשת אסורה איסור עולם עבר ובא על החרשת מוציאה בגט והותרה אמר רבי הילא מפני תקנתה רבי בון בר חיא בעי קומי רבי הילא מהו מפני תקנתה כמה דתימר תמן יחלוץ צד הקנוי שבו ויכנוס צרתה אמר אוף הכא יחלוץ צד הקנוי שבה ויכניס צרתה ויחלוץ צד הקנוי שבקטנה ויכניס את החרשת אמ' ליה כן אמר רבי שמעון בן לקיש לא מצינו שתי יבמות אחת חולצת ואחת מתייבמת ומצינו שתי יבמות אחת חולצת ואחת יוצאה בגט אמ' ליה הוי ההיא דתנינן תמן מאמר לזה וחלץ לזה הראשונה צריכה גט
ט פיקחת וחרשת ביאת הפיקחת פוטרת את החרשת אין ביאת החרשת פוטרת את הפיקחת מתני' פיקחת וחרשת כו' פיקחת וחרשת ביאת הפיקחת פוטרת את החרשת אין ביאת החרשת פוטרת את הפיקחת אלא פוסלת את הפיקחת
י יא' גדולה וקטנה ביאת הגדולה פוטרת את הקטנה ואין ביאת הקטנה פוטרת את הגדולה מתני' גדולה וקטנה כו' גדולה וקטנה ביאת גדולה פוטרת את הקטנה אין ביאת הקטנה פוטרת את הגדולה אלא פוסלת את הגדולה
יא יב' מי שהיה נשוי לשתי יתומות קטנות ומת בא היבם על הראשונה וחזר ובא על השנייה או שבא אחיו על השנייה לא פסל את הראשונה וכן שתי חרשות קטנה וחרשת בא היבם על הקטנה וחזר ובא על החרשת או שבא אחיו על החרשת לא פסל את הקטנה בא היבם על החרשת וחזר ובא על הקטנה או שבא אחיו על הקטנה פסל את החרשת מתני' מי שהיה נשוי כו' אפילו לא בא על הקטנה פוסל את החרשת שאילו לא בא על הקטנה ומתה היה מותר בחרשת ועכשיו שבא עליה אפילו מתה פסל את החרשת
יב יג' פיקחת וחרשת בא היבם על הפיקחת וחזר ובא על החרשת או שבא אחיו על החרשת לא פסל את הפיקחת בא היבם על החרשת וחזר ובא על הפיקחת או שבא אחיו על הפיקחת פסל את החרשת מתני' פיקחת וחרשת בא היבם כו' אפילו לא בא על הפיקחת פוסל את החרשת שאילו לא בא על הפיקחת ומתה היה מותר בחרשת ועכשיו שבא עליה אפילו מתה פסל את החרשת
יג יד' גדולה וקטנה בא היבם על הגדולה וחזר ובא על הקטנה או שבא אחיו על הקטנ' לא פסל את הגדולה בא היבם על הקטנה וחזר ובא על הגדולה או שבא אחיו על הגדולה פסל את הקטנה רבי לעזר אומר מלמדין את הקטנה שתמאן בו מתני' גדולה וקטנה כו' אפילו לא בא על הגדולה פסל את הקטנ' שאילו לא בא על הגדולה ומתה היה מותר בקטנ' ועכשיו שבא עליה אפילו מתה פסל את הקטנה רבי לעזר אמר מלמדין את הקטנה שתמאן בו לשעבר הא כתחילה לא רבי מנא אמר לה סתם ר' יצחק בריה דרבי חייה כתובה בשם דרבי יוחנן דרבי מאיר היא דרבי מאיר אמר אין חולצין ולא מייבמין את הקטנה שמא תימצא איילונית
יד טו' יבם קטן שבא על יבמה קטנה יגדלו זה עם זה בא על יבמה גדולה תגדלנו היבמה שאמרה בתוך שלשים יום לא נבעלתי כופין אותו שיחלוץ לה לאחר שלשים יום מבקשין ממנו שיחלוץ לה בזמן שהוא מודה אפילו לאחר שנים עשר חדש כופין אותו שיחלוץ לה יו' הנודרת הנייה מיבמה בחיי בעלה כופין אותו עד שיחלוץ לה לאחר מיתת בעלה מבקשין ממנו שיחלוץ לה אם נתכוונה לכך אפילו בחיי בעלה מבקשין ממנו שיחלוץ לה מתני' יבם קטן כו' תני טענת בתולים עד שלשים יום דברי רבי מאיר וחכמים אומרים מיד מה נן קיימין אם כשבעל מיד ואם כשלא בעל אפילו לאחר כמה אלא כן אנן קיימין בסתם רבי מאיר אמר חזקה אדם מעמיד עצמו שלשים יום ורבנין אמרין אין אדם מעמיד אפילו יום אחד רבי ירמיה בעי מהו שיהא נאמן לומר על דרבי מאיר העמדתי עצמי שלשים יום בשביל לעשות הוולד שתוקי נישמעינה מן הדא היבמה שאמר' בתוך שלשי' יום לא נבעלתי כופין אותו שיחלוץ לה לאחר שלשים יום מבקשין ממנו לחלוץ לה לאחר שלשים ואמר רבי לעזר דר' מאיר היא ואמר רבי לעזר לא שנו אלא אצלה הא אצל צרתה לא כמה דתימר תמן לא הכל ממנה לחוב לצרתה אף הכא לא הכל ממנה לחוב לבנו מתני' הנודרת הנייה מיבמה כו' כהדא הוא אומר בעלתי והיא אומרת לא נבעלתי אף על פי שחזר ואמר לא בעלתי לא הכל ממנו שכבר משעה הראשונ' אמ' בעלתי אבל אם אמר משעה הראשונה לא בעלתי שניהן יכולין לעקור חזקה חברייא בעיי מה נן קיימין אם במשנה הראשונ' שמענו שמותר לייבם אם במשנ' אחרונה שמענו שמותר לחלוץ שמענו שכופין רב הונא בשם רב והוא שיהא הגט יוצא מתחת ידו לתוך ידה הוא אמר גט אשה והיא אומרת גט יבמה בתוך שלשים חזקה לא בעל כופין אותו שיחלוץ לה לאחר שלשי' יום מבקשין ממנו שיחלוץ רבי יוסי בעי לאחר שלשים יום חזקה בעל ואת אמר כופין אלא כיני רב הונא בשם רב והוא שיהא הגט יוצא מתוך ידו לתוך ידה הוא אמר גט אשה והיא אומרת גט יבמה בתוך שלשי' חזקה לא בעל כופין אותו שיחלוץ לה לאחר שלשים יום מבקשין ממנו שיחלוץ לה כהדא הוא אמ' בעלתי והיא אומרת לא נבעלתי פשיט' דהוא מעלה לה מזונו' פשיטא שאינו יורשה לא צריכא דלא מהו שיירש ניכסי אחיו היא אומרת נבעלתי והוא אומר לא בעלתי פשיטא שאינו מעלה לה מזונו' פשיט' שהוא' יורש ניכסי אחיו לא צריכ' דלא מהו שיירשנ' הדרן עלך בית שמאי אומרים
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.