א חרש שנשא פיקחת פיקח שנשא חרשת אם רצה להוציא' יוציא אם רצה לקיים יקיים כשם שהו' כונס ברמיזה כך הוא מוציא ברמיזה פיקח שנשא פיקחת ונתחרשה אם רצה יוציא ואם רצה יקיים נשטתתה לא יוציא נתחרש או נשטה לא יוציא עולמית חרש שנשא פיקחת כו' כיצד הוא עושה רומז והוא נותן לה גיטה כשם שהוא רומז כך הוא נרמז מתניתא בשקידשה בכסף אבל אם קידשה בבעילה קידושיו מעשה וגירושיו אינו מעשה ר' לעזר שאל לר' יוחנן אשתו של חרש ושל שוט' אמר ליה אפילו אשם תלוי אין בה רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן רבי הילא בשם רבי לעזר אפילו אשם תלוי אין בה מכיון דאת אמר אפילו אשם תלוי אין בה ובא אחר וקידשה נתפשו בה קידושין גירש מותרת להינשא לראשון הדא היא דתני ר' חייה אשתו של חרש שגירשה חרש והלכה ונישאת לחרש או לפיקח קורא אני עליה לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה אשתו של פיקח שגירשה והלכה ונישא' לחרש או לפקח קורא אני עליה לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה אשתו של חרש שהלך לו בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך והלכה ונישאת לחרש או לפיקח ואחר כך בא בעלה תצא מזה ומזה אשתו של פיקח שהלך בעלה למדינת הים באו ואמרו לה מת בעליך והלכה ונישאת לחרש ואחר כך בא הפיקח הוינן סברין מימר יוציא החרש ויקיים הפיקח עוד היא באילין קנסייא נשתטה לא יוציא דבית רבי ינאי אמרי מפני גדירה רבי זעירה ורבי אילא תריהון אמרין שאינה יכולה לשמר את גיטה רבי נחמיה בר מר עוקבן בריה דרבי יוסי אמר תלתא עבר וגירש מאן דאמר מפני גדירה גירש מאן דאמר שאינה יכולה לשמר את גיטה אסור יש לה בן ואב ואח מאן דאמר מפני גדירה אסור מאן דאמר שאינה יכולה לשמר את גיטה יש לה אב ויכולה היא לשמור את גיטה פעמים שוטה פעמים חלומה מאן דאמר מפני גדירה אסור מאן דאמר שאינה יכולה לשמ' את גיטה יש לה עיתים ויכולה היא לשמר את גיטה
ב אמ' ר' יוחנן בן נורי וכי מפני מה האשה שנתחרשה יוצא והאיש המתחרש אינו מוציא אמרו לו לא דומה האיש המגרש לאשה המתגרשת שהאש' יוצא' לרצונה ושלא לרצונה והאיש אינו מוציא אלא לרצונו ג' העיד רבי יוחנן בן גודגדא על החרשת שהישיאה אביה שהיא יוצאה בגט אמרו לו אף זו כיוצא בה מתני' אמר רבי יוחנן בן נורי כו' מתני' העיד רבי יוחנן בן נורי כו' רבי חנניה בעא קומי ר' הילא נראין הדברים בפיקחת שיש בה דעת שהיא יוצאה בין לדעת בין שלא לדעת וחרשת שאין בה דעת לא תצא אלא לדעת ולא עידות היא אף זו כיוצא בה ומוסיפין על העדות ורבי חנניה סבר מימר בפיקחת שהשיאה אביה ונתחרשה רבי יוסה סבר מימר בקטנה שהשיאה אביה ונתגרשה אמר רבי יוחנן לית כן על ראשה אית כן על סופה מה אית כן על ראשה כשהיה חרש בעל החרשת פיקח בעל הפקחת אבל אם היה חרש בעל הפיקחת פיקח בעל חרשת הדא היא דתנינן דבתר דבתרה
ג שני אחים חרשים נשואים לשתי אחיות חרשות או לשתי אחיות אחת חרשת ואחת פיקחת נשואות לשני אחין פקחין לשני אחין חרשין לשני אחין אחד חרש ואחד פיקח הרי אילו פטורין מן החליצ' ומן הייבום אם היו נכריו' יחלוצו אם רצו להוציא יוציאו ה' שני אחין אחד חרש ואחד פיקח נשואין לשתי אחיו' פקחו' מת חרש בעל פיקחת מה יעשה חרש בעל פיקחת מוציא אתתו אש בגט ואשת אחיו אסור' לעולם מתני' שני אחין חרשין כו' צרתה מהו נישמעינה מן הדא בתו פיקחת נשואה לאחיו חרש צרתה פטורה מן החליצה ומן הייבום
ד שני אחים פקחין נשואין לשתי אחיות אחת חרשת ואחת פיקחת מת פיקח בעל חרשת מה יעשה פקח בעל פיקחת תצא משום אחות אשה מת פיקח בעל פיקחת מה יעש' פיקח בעל חרשת מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה מתני' שני אחין אחד חרש כו' מתני' שני אחים פקחים כו' צרתה מהו נישמעינה מן הדא בתו חרשת נשואה לאחיו פקח צרתה חולצת ולא מתייבמת
ה שני אחים אחד חרש ואחד פיקח נשואין לשתי אחיות אחת חרשת ואחת פיקחת מת חרש בעל חרשת מה יעשה פיקח בעל פיקחת מה יעשה חרש בעל חרשת מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו אסורה לעולם מתני' שני אחין אחד חרש כו' צרתה מהו נישמעינה מן הדא בתו חרשת נשואה לאחיו חרש צרתה פטורה מן החליצה ומן הייבום
ו שני אחין אחד חרש ואחד פיקח נשואין לשתי נכריות פקחות מת חרש בעל פיקחת מה יעשה פקח בעל פיקחת או חולץ או מייבם מת פיקח בעל פיקחת כונס ואינו מוציא לעולם מתני' שני אחין אחד חרש כו' מהו שתאכל בתרומ' נישמעינה מן הדא בת ישראל פיקחת שנישאת לכהן חרש אינה אוכלת בתרומה מת ונפלה לפני היבם אם היה פיקח אוכלת חרש אינה אוכלת
ז שני אחין פקחין נשואין לשתי נכריות אחת חרשת ואחת פיקחת מת פיקח בעל חרשת מה יעשה פיקח בעל פיקחת כונס אם רצה להוציא יוציא מת פיקח בעל פיקחת מה יעשה פיקח בעל חרשת או חולץ או מייבם י' שני אחין אחד חרש ואח' פיקח נשואין לשתי נכריות אחת חרשת ואחת פיקחת מת חרש בעל חרשת מה יעשה פיקח בעל פיקחת כונס אם רצה להוציא יוציא מת פיקח בעל פיקחת מה יעשה חרש בעל חרשת כונס ואינו מוציא לעולם מתני' שני אחין פיקחין כו' מתני' שני אחין אחד חרש כו' מהו שתאכל בתרומה נישמעינה מן הדא בת ישר' פיקחת שנתארסה לכהן פיקח לא הספיק לכונסה לחופה של נישואין עד שנתחרש הוא או עד שנתחרשה היא אינה אוכלת בתרומה מת ונפלה לפני היבם ואפי' חרש אוכלת בזה ייפה כח היבם מכח הבעל שהיבם חרש ומאכי' והבעל חרש ואינו מאכיל הדרן עלך חרש שנא פיקחת
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.