א הערל וכל הטמאים לא יאכלו בתרומה נשיהם ועבדיהם יאכלו פצוע דכא וכרות שפכה הן ועבדיהן אוכלי' ונשיהם לא יאכלו אם לא ידעה משנעשה פצוע דכא וכרות שפכה הרי אילו יאכלו הערל וכל הטמאים כו' איש איש לרבות את הערל או איש איש לרבות את האונן אמ' רבי' יוסי בן חנינ' כתיב כל זר לא יאכל קודש משום זרות אסרתי לך ולא אסרתי לך משום ערלה ר' טיופה סמוקא בעי קמי ר' יוסי או נאמר זרות אסרתי ולא אסרתי משו' ערלה ומשו' אנינה א"ל מאחר שכתו' א' מרבה וא' ממעיט מרבה אני את הערל שהוא מחוסר מעש' מגופו ומוציא את האונן שאינו מחוסר מעש' מגופו עד כדון כרבי עקיב' כרבי ישמעאל תני רבי ישמעאל נאמ' תושב ושכיר בפסח ונאמר תושב ושכיר בתרומה מה תושב ושכיר האמור בפסח פסל בו את הערל אף תושב ושכיר האמור בתרומה פסל בו את הערל רבי חגיי בעא אי מה תושב ושכיר האמור בפסח פסל בו את האונן אף תושב ושכיר האמור בתרומה נפסול בו את האונן א"ר הילא לא למדו תחת תחת אלא דברים האמורי' בפרשה טומטום ואנדרוגינס ממקום אחר באו אונן ממעשר שני בא רבי אבון בעי ותהא תרומה אסורה לאונן מקל וחומר ומה אם המעשר שהוא מותר לזרים הרי הוא אסור לאונן תרומה שהיא אסורה לזרים אינו דין שתהא אסורה לאונן לא אם אמרת במעשר שהוא טעון מחיצה תאמר בתרומה שאינה טעונה מחיצה הא לפי שיש בזה מה שאין בזה ובזה מה שאין בזה לא צרכו ללמד זה מזה קדשים מהו שיהו אסורים בערל ללמד מן הפסח אין את יכול שאין בו שבירת העצם ולא מן התרומה שהוא למד מן הלמד הוי סופך לומ' ממנו וממנו מה ממנו שנ' בפסח פוסל בו את הערל אף ממנו שנ' בקדשים פוסל בו את הערל קדשים מהו שיהו אסורין לאונן ממנו ממנו מה ממנו שנ' במעשר פוסל בו את האונן אף ממנו שנ' בפסח פוסל בו את האונן ומופנה היא והלא דרושה היא כהדא דתני תושב זה קנוי קניין עולם שכיר זה קנוי קניין שנים יאמר תושב מה תלמוד לומר שכיר הקנוי קניין עולם אינו אוכל והקנוי קניין שנים אוכל אילו כן הייתי אומר תושב זה הקנויי קניין שנים וכשהוא אומר שכיר בא השכיר ללמד על התושב שהוא קניין עולם אמר רבי מתיה מכיון דכתיב וכל ערל לא יאכל בו כמי שהוא מופנה מצד א' על דעתיה דרבי עקיבה לאי זה דבר נאמר תושב ושכיר בתרומה כההיא דאמר רבי אילא בשם רבי יסא הלוקח עבדים ערילים מן הגוי על מנת למוהלן רבי יסא בשם ר' יוחנן שמעון בר בא בשם ר' יוחנן הלוקח עבדי' ערילי' מן הגוי על מנת למוהלן אפילו מלן לא יאכלו בתרומה רבי יוסי בשם רבי יוחנן שמעון בר בא בשם רבי יוחנן הלוקח עבדים מן הגוי על מנת למוהלן וחזרו בהן מגלגל עמהן שנים עשר חדש אם קיבלו עליהן הרי יפה ואם לאו מותר למוכרן לגוי ר' יצחק בר נחמן בשם רבי יהושע בן לוי מעשה באחד שלקח עיר אחד של עבדים ערלים מן הגוי על מנת למוהלן וחזרו בהן אתא שאל לרבנין אמר ליה גלגל עמהן שנים עשר חדש אם קיבלו עליהן הרי יפה ואם לאו הכל כמנהג המדינה ואמ' רבי יצחק בר נחמן רבי יהושע בן לוי היה בלדוקיא והוה תמן רבי יודן נשייא בעא מיקרוץ אמר ליה המתן ואנו מטבילין את הגיורת הזו למחר רבי זירא שאל לרבי יצחק בר נחמן למה מפני כבוד הזקן או משום שאין מטבילין את הגיורת בלילה אמ' ליה משום שאין מטבילין את הגיורת בלילה אתא עובדא קומי דר' יוסי מהו להטביל את הגרים בלילה ולא הודו עבד תושב לעולם גר תושב הרי הוא כגוי לכל דבר רבי שמואל בר בר חייה בר יהודה בשם ר' חנינה גר ותושב מגלגלין עמהן שנים עשר חדש אם חזר בו הרי יפה ואם לאו הרי הוא כגוי לכל דבר רבי שמואל בר חייה בר יהודה רבי חנינה בשם רבי גר תושב צריך לקבל עליו על מנת שיהא אוכל נבילות אמר רבי הילא יאמרו הדברים ככתבן מה יאמרו הדברים ככתבן אמר ר' יוסי בר חנינה לא תאכלו כל נבילה לגר אשר בשעריך תתנינה ואכלה אית תניי תני גר תושב אין מקבלין אותו עד שיקבל את כל המצות שכתוב בתורה אית תניי תני גר תושב אין מקבלין אותו עד שיכפור בעבודה זרה שלו רבי בא בשם רבי חייה בר אשי גר תושב אין מקבלין אותו עד שיכפור בע"ז כגוי א"ר זעירא מדברי כולהון עד שיכפור בע"ז כגוי דל כן מה אנן אמרין הואיל והוא מצוה על עבודה זרה לא יבטל וגוים אינן מצווין על עבודה זרה ומבטלין אמר רבי יוסה שלא תאמר והוא שווה לישראל בשלשה דברים בלא תעשוק ולא תונה וגולה כישראל הוא לא יבטל לפום כן צריך מימר מבטל עבודה זרה כגוי מאן תנא בלא יעשוק רבי יוסה בי ר' יודה דתני גר תושב הרי בלא תעשה דברי רבי יוסי בי רבי יודה רבי יודה אומר גר תושב בשבת כישראל ביום טוב מה ישראל ביום טוב אופה ומבשל ואסור בכל מלאכה אף גר תושב בשבת כן רבי יוסי אומר גר תושב בשבת כישראל בחולו של מועד מה ישראל בחולו של מועד מגבב מעל פני השדה ואסור בכל מלאכת השדה אף גר תושב בשבת כן רבי שמעון אומר גר תושב בשבת כישראל בשאר ימות השנה מה ישראל בשאר ימות השנה חורש וזורע וקוצר אף גר תושב בשבת כן רב אדא רב המנונא רב אדא בר אחוה בשם רב הלכה כרבי שמעון כתיב וכל עבד איש מקנת כסף וגומר עבד איש את מוהלו בעל כורחו בן איש אין את מוהלו בעל כורחו רבי יוחנן בעי הא בן קטן את מוהלו על כורחו אפילו כבנו של אורכניס רבי חזקיה בשם רבא הא כיני מצא בתוכה תינוק מושלך הטבילו לשום עבד את מוהלו לשום עבד לשום בן חורין את מוהלו לשום בן חורין רבי יוחנן בעי לשום עבד הרי הוא כעבד אפילו כבנו של אורכניס רבי אבהו ורבי אלעזר בשם רבי הושעיה לא אמר כן אלא וכל עבד איש מקנת כסף עבדך איש את מוהלו על כורחו בנך איש אין את מוהלו על כרחו כההיא דמר רבי הילא בשם רבי יסא הלוקח עבדים ערילים מן הגוים על מנת למהול מה נפשך בעבד איש הוא את מוהלן על כרחן על מנת שלא למוהלן כבן איש הוא אין את מוהלן על כרחן המשוך והנולד מהול והמל עד שלא נתגייר לא יאכלו בתרומה רבי זריקן רבי ינאי בי רבי ישמעאל בשם רבי יוחנן משום קנס רבי ירמיה רבי שמואל בר רב יצחק בשם רב גזיר' גזרו מה נפק מן ביניהון משך לו אחר ערלה או שנמשכה מאיליה אין תימר קנס אין כאן קנס אין תימר גזירה גזרו אפילו כן גזירה גזרו המול ימול גזירה לשתי מילות אחד למילה ואחד לפריעה אחת לפריעה ואחת לציצין עד כדון כרבי עקיבה דו אמר לשונות ריבויין הן כרבי ישמעאל דו אמר לשונות כפולין הן התורה דיברה כדרכ' הלוך הלכת כי נכסף נכספת גנב גונבתי מנלן אמר רבי יודה בר פזי אז אמרה חתן דמים למולות מיכן לשתי מילות אחת למילה ואחת לפריעה אחת למילה ואחת לציצין רב אמר המול ימול מיכן לנולד כשהוא מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית המול ימול מיכן לישראל ערל שלא ימול עד שימול ואין צריך לומר גוי ערל אמר רבי לוי כתיב ואתה את בריתי תשמור אתה וכל כיוצא בך תני ישראל מל את הכותי והכותי אינו מל את ישראל מפני שהוא מהול לשום הר גריזים דברי רבי יודה אמר לו ר' יוסה וכי איכן מצינו בתורה שהמילה צריכה כוונה אלא יהא מל והולך לשם הר גריזים עד שתצא נפשו המושך לא ימול שלא יבוא לידי סכנה דברי רבי יודה אמר לו ר' יוסי הרבה משוכין היו בימי בן כוזבא וכולן מלו וחיו והולידו בנים ובנות תני רבי שמעון בן אלעזר לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על שנולד מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית מפני שהיא ערלה כבושה על מה נחלקו על גר שנתגייר מהול שבית שמאי אומ' צריך להטיף ממנו דם ברית ובית הלל אומרי' אין צריך להטיף ממנו דם ברית רבי יצחק בר נחמן בשם רבי הושעיה הלכה כדברי התלמיד אתא עובדא קומי רב ואמר מן הא דתני מפני שהיא ערלה כבושה הדא אמרה ערל ברור הוא ודוחין עליו את השבת רבי אבהו אמ' אין דוחין עליו את השבת וצריך להטיף ממנו דם ברית רב אדא בר אחווא איתליד ליה חד בר נש כן מימסמס בה מית אמר רבי אבין נעשה כרות שפכה ונתענה עליו שימות רבנין דקיסרין אמרין נעשה פצוע דכא ונתענה עליו שימו' ערלתו וודאי דוחה את השבת ואין הספק דוחה את השבת ערלתו ערלתו ודאי דוחה את השבת אין אנדרוגינס דוחה את השבת שהיה רבי יודה אומר אנדרוגינס דוחין עליו את השבת וחייבין עליו כרת ערלתו ערלתו ודאי דוחה את השבת ואין בין השמשות דוחה את השבת ערלתו ערלתו ודאי דוחה את השבת אין שנולד מהול דוחה את השבת שבית שמאי אומ' צריך להטיף ממנו דם ברית תמן תנינן הכל חייבין בראייה חוץ מחרש שוטה וקטן וטומטום ואנדרוגינס מה אמר בה רבי יודה נישמעינה מן הדא רבי יוחנן בן דהבאי אמר משום רבי יודה אף הסומא לית בר נש אמר אף אלא דו מודה על קדמייתא מחלפא שיטתיה דרבי יודה תמן אמר פרט והכא אמר לרבות רבי יודה ורבנין מקרא אחד הן דורשין רבנן דורשין ערל מה תלמוד לומר זכר עד שיהא כולו זכר רבי יודה דרש זכר מה תלמוד לומר ערל ואפילו מקצתו ערל ברם הכא כל זכורך פרט לאנדרוגינס תמן תנינן קטן החולה אין מולין אותו עד שיברי' שמואל אמר אפילו אחזתו החמה שעה אחת ממתינין לו עד שלשים יום ואותן שלשים יום מהו להאכילו מחלבה של תרומה מהו לסוכו שמן של תרומ' נישמעינה מן הדא הערל וכל הטמאי' לא יאכלו בתרומה ונשיה' ועבדיה' יאכלו ר' אחא בשם ר' תנחום בי ר' חייה אין ערלה אלא משמיני והלאה ותני כן כל שלשי' יום אסור להאכילה חלבה של תרומה ואסו' לסוכו בשמן של תרומ' לילי שמיני מה את עבד לה מן מה דתני לילי שמיני הנכנס לדיר' להתעשר הדא אמרה לילי שמיני כשמיני הוא ותני כן כל שבעת ימים מותר להאכילו חלבה של תרומה ומותר לסוכו בשמן של תרומה תמן תנינן אילו הן ציצין המעכבין את המילה רבי אבינא בשם רבי ירמיה בחופה רוב גובהה של עטרה רבי יוסי בן יוסי אמר בחופה רוב גגה של עטרה רבי טבי בשם שמואל בודקין אותו בשעה שהוא מקשה מל ולא פרע את המילה כילו לא מל תני וענוש כרת רבי אחא בשם רבי אבהו הדא דתימר בשאין ביום כדי למרק אבל אם יש ביום כדי למרק ממרק ואינו חושש תני כל שעה שהוא עוסק במילה חוזר בין על ציצין המעכבין את המילה בין על הציצין שאין מעכבין את המילה פירש אינו חוזר אלא על ציצין המעכבין את המילה אמר רבי יוחנן דברי רבי יוסי אפילו פירש חוזר אפי' על ציצין שאין מעכבין את המילה היידן ר' יוסי ההיא דתנינן תמן ר' יוסי אומ' יום טוב הראשון של חג שחל להיו' בשבת שכח והוציא את הלולב ברשו' הרבי' פטור מפני שהוציאו ברשו' אף בסכין של מילה כן אף במצה כן מן מה דא"ר יוחנן דברי ר' יוסה אפילו פירש חוזר אפילו על ציצין שאין מעכבין את המילה הדא אמר' אף בסכין של מילה כן אף במצה כן אם לא ידעה משנעש' פצוע דכא וכרו' שפכה הרי אילו יאכלו א"ר לעזר דר' לעזר ודר' שמעון היא א"ר יוחנן דברי הכל היא שנייא היא הכא שלא הוסיף בה קניין אחד לפסול אתיין אילין פלוגוותא כאינון פלוגוותא דאיתפלגון שומרת יבם כוהנת שנפלה לפני שני כהנים יבמים עשה בה אחד מהן מאמ' לא הספיק לכונסה לחופה של נישואין עד שנעש' פצוע דכא וכרות שפכה אמ' ר' שמעון בן לקיש מכיון שהיא זקוקה לביאה פסולה פוסלת רבי יוחנן אמר לכשיבעול היה אחד מהן כשר ואחד פסול אף רבי יוחנן מודה רבי חייה בר אדא בעא קומי רבי מנא עשה בה הכשר מאמר אמר ליה מחלוקת רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש
ב ואי זהו פצוע דכא כל שנפצעו הבצים שלו אפילו אחת מהן וכרות שפכה כל שנכרת הגיד ונשתייר בעטרה אפילו כחוט כשר פצוע דכא וכרות שפכה מותרין בגיורת ובמשוחררת ואינן אסורין אלא מלבוא בקהל שנאמ' לא יבוא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל יי' הלכה ב' אי זהו פצוע דכא כו' פצוע הייתי אומר עינו תלמוד לומר שפכה פצוע שבצד שפכה אם פצוע שבצד שפכה עינו שבצד חוטמו תלמוד לומר דכא שבא בין עקיביו אמר רבי חגיי קומי רבי יוסי אין לך נמוך באדם בשעה שהוא יושב אלא ביציו בלבד אמר רבי יוסי בי רבי בון ויאות תדע לך שהוא כן שבכולן כתיב דורות חוץ מזה שאינו מוליד ולא סוף דבר נפצעה אלא אפילו נימוקה אפילו יבשה אפילו חסרה תני רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר שמעתי בכרם ביבנה כל שאין לו אלא ביצה אחת אינו מוליד והוא סריס חמה אמר רבי יוסי שמעתי הלכ' כרבי יוחנן בן ברוקה ולית אנא ידע מן מה שמעית א"ר אימי לא הוה רבי יוסי שמע לה מן בר נש זעיר שמואל אמ' אם יבוא לפני בעל ביצה אחת אני מכשירו ר' חונה אמר דו סבר כר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן אמר ר' יודן בר חנין ובלבד של ימין אתא עובדא קומי רבי אימי אמר לה אין ברתי דאת שרייה ליה אלא הוי ידעה דלא מוליד והוה רבי זעירא מקלס לה דו משי' מילתא על בררא פצוע אית תניי תני בידי אדם פסול בידי שמים כשר אית תניי תני בין בידי אדם בין בידי שמים פסול מאן דאמר בידי אדם פסול בידי שמים כשר יליף לה מממזר לא יבא ממזר לא יבוא פצוע דכא מה ממזר בידי אדם אף פצוע דכא בידי אדם מאן דאמר בין בידי אדם בין בידי שמים פסול מנן ליה אמר רבי מנא מהכא לא יבוא פצוע דכא לעולם אמר רבי יוסי בי רבי בון עוד הוא יליף לה מממזר לא יבא ממזר לא יבוא פצוע דכא מה ממזר בידי שמים אף פצוע דכא בידי שמים וממזר בידי שמים יצירתו בידי שמים הוון בעיי מימר מאן דאמר בידי אדם פסול בידי שמי' כשר רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה מאן דאמר בין בידי אדם בין בידי שמים פסול כרבנן אמר רבי אחא בר פפי קומי רבי זעירא כולה דרבנן הרי שעלת חטטין מי מחכך בה או מסיית והרי הוא בידי אדם כמי שהוא בידי שמים וכרות שפכה כל שנכרת הגיד ונשתייר בעטרה אפילו כחוט כשר רבי יוסי בשם רבי חנינה בעטרה העליונה רבי חייה בשם רבי חנינה בעטרה התחתונה רבי יהושע בן לוי אמר בעטרה התחתונה תמן אמרי העשוי כמרזב כשר רבי הילא בשם רבי יוחנן כקולמוס הרי זה כשר כקולמוס הפוך הרי זה פסול ניקב בו נקב מבפנים פסול מבחוץ כשר ר' בא בשם רב יהודה מבפנים מן העטרה ולפנים מבחוץ מן העטר' ולחוץ ניקב הרי זה פסול נסתם הרי זה כשר ניקב הרי זה פסול מפני שהוא שופך נסתם הרי זה כשר מפני שהוא מוליד וזהו פסול החוזר להכשירו תני אין בין פצוע דכא לבין כרות שפכה אלא הלכות רופאין שפצוע דכא חוזר שבכרות שפכה אינו חוזר כיצד הוא עושה רבי יעקב בר אחא בשם רב יהודה מביא נימולין ומשכין וקוצץ רבי חלקיה רבי סימון בשם ר' יהושע בן לוי לא שנו אלא פצוע דכא ישראל אבל פצוע דכא כהן לא בדא תמן תנינן כל האסורין לבוא בקהל פטורין לבוא זה בזה רבי יודה אוסר רבי ירמיה אמר כללא פצוע דכא ישראל מותר לו לישא ממזרת אמר רבי יוסי בלבד פסול משפחה הא פסול גוף לא בדא חייליה דרבי יוסי מן הדא דאמר רבי חלקיה רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי לא שנו אלא פצוע דכא ישר' אבל פצוע דכא כהן כמא דאת אמר תמן אם כהן ברור הוא פסול לו לישא גיורת אף הכא ישראל ברור אסור לישא ממזרת על דעתיה דרבי יודה ממזר לא ישא ממזרת נישמעינה מן הדא דמר ר' אימי תני ר' יעקב גבליא קומי רבי יוחנן ר' יצחק בר טבליי בשם רבי שמע' בן לקיש דברי רבי יהודה ממזר לא ישא ממזרת כדי שיתכלו ממזירין מן העולם ודכוותה עמוני לא ישא עמונית אמר רבי יוסי בי רבי בון על דרבנין נצרכה דאין יסבור ר' יודה גרין פסולין קהל יי' אינון לישא עמונית אינו יכול שהוא קהל יי' אצלה לישא מצרית אינו יכול שהוא קהל יי' אצלה אמר רבי מתניה משחררין לו שפחה ודכוותה מצרי לא ישא מצרית נישמעינה מן הדא תני רבי אבהו קומי רבי יוחנן אמר רבי יודה בנימן גר מצרי היה מתלמידיו של רבי עקיבה אמר אני גר מצרי נשוי לגיורת מצרית בני בן גר מצרי ואני משיאו לגיורת מצרית נמצא בן בני כשר לבוא בקהל אמר לו רבי עקיבה לא בני אלא אף אתה השיאו לבת גיורת מצרית כדי שיהו שלשה דורות מיכן ושלשה דורות מיכן רב יהודה בשם רב הלכה כרבי לעזר דברי חכמים רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק כתיב לא יבא ממזר בקהל יי' בקהל ברור אינו בא בא הוא בקהל ספק תמן תנינן ספק בן תשעה לראשון בן שבעה לאחרון יוציא והוולד כשר וחייבין אשם תלוי תני הראשון כשר להיות כהן גדול והשיני ממזר בספק ר' אלעזר בן יעקב אומר אין ממזר בספק מודה רבי ליעזר בן יעקב בספק כותים ובספק חללים כההיא דתנינן תמן עשרה יוחסין עלו מבבל על דעת' דר' ליעז' בן יעקב שמונה על דעתי' דרבן גמליאל ורבי ליעזר תשעה על דעתין דרבנן עשרה אמר רבי חיננה מתניתא דלא כרבי יודה דרבי יודה אמ' ארבעה קהילות אינון קהל קהל כהנים קהל לויים קהל ישראלי' קהל גרים מתיבין דרבי יודה והכתיב לא יבוא פצוע דכא בקהל יי' פסול גוף אינון והכתיב בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל יי' בעשה אינון דרבנין אמרין שלשה קהילות אינון קהל כהנים קהל לויים קהל ישראלי' לא יבא לא יבא לא יבא דלמה רבי יהושעיה רובה ורבי יודן נשייא הוון יתיבין רהט רבי יוחנן ולחש ליה באודנא דרבי הושעיה רובא פצוע דכא כהן מהו שישא בת גרים אמר ליה מה אמר לך אמר ליה מילה דנגר בר נגרין לא מפריק ליה לא אמר לי גיורת שהיא כזונה אצלו ולא בת ישראל שהיא כחללה לא אמר לי אלא בת גרים ובת גרים לא כישראל היא פתר לה כרבי יודה דרבי יודה אומ' בת גר זכר כבת חלל זכר כהן שבא על גרושה והוליד בת ובת בת מהו רבי חיננה ורבי מנא חד אמר כשירה וחד אמר פסולה מתיב מאן דאמר כשירה למאן דאמר פסולה בת חלל זכר אינה חללה מכהונה אינה מישראל מה את פוסלה רבי יעקב בר אידי בשם רבי יהושע בן לוי מעשה במשפחה אחת ברודוס שהיו קורין עליה ערער ושלח רבי את רבי רומנוס לבודקה ובדק ומצא שנתגיירה זקינתה פחות מבת שלש שנים ויום אחד והכשירה לכהונה רב הושעיא אמר כרבי שמעון הכשירה אמר ר' זעירה דברי הכל היא הכא דאמר ר' זעירה בשם רב אדא בר אחווא רבי יודן מטי בה בשם רב רבי אבהו בשם רבי יוחנן וולד בוגרת כשר שהיא בלא תעשה שהוא בא מכח עשה והוא אשה בבתוליה יקח ולא בוגרת כל לא תעשה שהוא בא מכח עשה עשה הוא ודכוותה כי אם בתולה מעמיו יקח אשה ולא בוגרת כל לא תעשה שהוא בא מכח עשה עשה הוא התיב רבי הושעיה הרי שני למצרי שהוא בלא תעשה שהוא בא מכח עשה עשה הוא חזר רב הושעיא ואמר לא דומה עשה שביש' לעשה שבכהנים עשה שבישראל אסור בכל עשה שבכהנים אסור בכהנים ומותר בלוים ובישראל
ג עמוני ומואבי אסורין ואיסורן איסור עולם אבל נקיבותיהן מותרות מיד מצרי ואדומי אינן אסורין אלא עד שלשה דורות אחד זכרים ואחד נקיבות אמר רבי שמעון קל וחומר הדברים מה אם במקום שאסר הזכרי' איסור עולם התיר את הנקיבות מיד מקום שלא אסר את הזכרים אלא עד שלשה דורות אינו דין שנתיר את הנקיבות מיד אמרו לו אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה אמר להן לא כי הלכה אני אומר ממזירין ונתינין אסורין ואיסורן איסור עולם אחד זכרים ואחד נקיבות הלכה ג' עמוני ומואבי אסורין כו' עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית ודכוותה אדומי ולא אדומית מצרי ולא מצרית כתיב על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים היה להם לנשים לקדם כתיב אשר שכר עליך ואשר יעץ מי דרכו לשכור האיש ולא האשה מי דרכו ליעץ האיש ולא האשה כתיב ושחרים הוליד בשדי מואב מן שלחו אותם חושי' ואת בערה נשיו שחרים זה בועז שהיה משוחרר מן העונות הוליד בשדה מואב שנשא את רות המואביה מן שלחו אותם שהיה משבטו של יהוד' דכתי' ביה ואת יהוד' שלח לפניו וגו' חושים ואת בערה נשיו וכי יש לך אדם שהוא מוליד את נשיו אלא שחש כנמר וביאר את ההלכה ויולד מן חודש אשתו לא צורכה דלא ויולד מן בערה נשיו אלא על ידיה נתחדשה הלכה עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית כתוב אחד אומ' ושמו יתרא הישראלי וכתוב אחד אומר אליתר הישמעאלי רבי שמואל בר נחמן או' ישמעאלי היה ואת אומרי' ישראלי אלא שנכנס לבית דינו של ישעיה ומצאו יושב ודורש פנו אלי והושעו כל אפסי ארץ ונתגייר ונתן לו את בתו ורבנין אמרין ישראלי היה ואת אמ' ישמעאלי אלא שחגר מתניו כישמעאלי ונעץ את החרב בבית דין או נהרוג או נהרג או נקיים דברי רבי כל מי שהוא עובר על הלכ' זו בחרב זו אני הורגו עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית אמר ר' שמואל בר נחמן אני אין לי אלא משנה ותשב נעמי ורות המואביה כלתה עמה השבה משדה מואב זו היא ששבה משדה מואב תחילה אחורי אמר לה ותעזבי אביך ואמך אמ' לה אילו באת אצלינו מאתמול שלשום לא היינו מקבלין אותך תנה רבי זכיי קומי רבי יוחנן בת גר עמוני כשירה בת גיורת עמונית פסולה אמר ליה רבי יוחנן בבלייא עברת בידך תלתא נהרין ואתבדת אלא היא בת גר עמוני היא בת גיורת עמונית כשירה רבי יוסה בשם ר' יוחנן לא כן צריכה כשהיתה אמה מישר' שלא תאמ' כשם שנתחללה אמה כך נתחללה בתה ר' אבהו בשם ר' יוחנן כשירה אפי' לכהן גדול מאי טעמא בעמיו עם שהן עשויין שני עממין זכרים אסורין ונקיבות מותרות ר' חגיי בשם ר' פדת רבי שמעון בן לקיש לא אמר כן אלא בת גר עמוני פסולה שהיא באה מטיפה פסולה אמר רבי יוחנן ותני כן עממין זה בזה עד שלא נתגיירו זכרים אסורין איסור עולם ונקיבותיהן מותרות מיד נתגיירו זכרים אסורין איסור עולם ונקיבותיהן מותרות לאחר שלשה דורות ר' חזקיה בשם אחא מתניתא אמרה כן מניין אתה או' אחד מכל משפחות הארצות שבא על אחת מן הכנענים וילדה ממנו בן מותר לקנותו עבד ת"ל אשר הולידו בארצכם ולא מן הגרים אשר בארץ שמואל בר אבא בעי עבדים מהו שיעלה להם דורות היך עבידה גר עבד עמוני שנשא לגיורת שפחה מצרית לאחר שלשה דורות נתגיירו אין תימר עבדים עלו להם דורות זכרים אסורין איסור עולם ונקיבות מותרות לאחר שלשה דורות אמרו לו אם הלכה נקבל אם לדין יש תשובה מה היה להם להשיב ר' אבהו בשם ר' יוסי בי ר' חנינה הרי בן בנו ובן בתו הרי הן אסורין עד שלשה דורות אחד זכרים ואחד נקיבות ר' אבהו אמ' ר' שמעון בן לקיש בעי משיבין דבר שהוא ממזר על דבר שאינו ממזר רבי חגיי אמ' ר' אבהו בעי משיבין דבר שהוא כרת על דבר שאינו כרת אמ' להון לא כי הלכה אני אומר ומקרא מסייעיני בנים לא בנות רבי יעקב בר אחא בשם ר' יאשיה דור אחד עשר שבממזר כר' שמעון כשר ולא דרש עשירי תני רבי אלעזר בי רבי שמעון אומר דור אחד עשר שבממזר זכרים אסורין נקיבות מותרות אף הכא זכרים אסורין נקיבות מותרו' ר' שמואל בריה דר' יוסי בי ר' בון אמ' אתיא דר' לעזר בי ר' שמעון כר' מאי' כמה דר' מאי' אמר גזירה שוה במקום שכתו' כן רבי בי רבי שמעון אומר גזירה שוה במקום שכתוב מה להלן זכרים אסורין ונקיבות מותרות אף הכא זכרים אסורין ונקיבות מותרות מעתה אפילו מיד בלבד מעשירי ולמעלן שאלו את רבי אליעזר דור אחד עשר שבממזר מהו אמר להן הביאו לי דור שלישי ואני מטהרו ומה טעמא דרבי אליעזר דלא הוה אתייא דרבי ליעזר ברבי חנינה דאמר רבי חנינה אחת לששים ולשבעי' שנה הקב"ה מביא דבר בעולם ומכלה ממזיריהן ונוטל את הכשירין עמהן שלא לפרסם את חטאיהן ואייתינה כיי דמר רבי לוי בשם רבי שמע' בן לקיש במקו' אשר תשחט העולה תשחט החטאת לפני יי' שלא לפרסם את החטאים ומה טע' וגם הוא חכם ויבא רע לא מסתברא דלא אלא זהו ויבא טוב אלא ללמדך שאפילו רעה שמביא הקב"ה בעולם בחכמה הוא מביאה ואת דברו לא הסיר כל כך למה וקם על בית מריעים ועל עזרת פועלי און ואתייא כההיא דמר רבי לוי בשם רבי שמעון בן לקיש במקו' אשר תשחט העולה תשחט החטאת לפני יי' שלא לפרסם את החטאים רב הונא אמר אין ממזר חי יותר משלשים יום רבי זעירא כד סלק להכא שמע קלין קריין ממזירא וממזרתה אמ' לון מהו כן הא אזילא ההיא דרב הונ' דרב הונ' אמ' אין ממזר חי יות' משלשים יום אמר ליה ר' יעקב בר אחא עמך הייתי כד אמר רבי בא רב הונא בשם רב אין ממזר חי יותר משלשים יום אימתי בזמן שאינו מפורסם הא אם היה מפורסם חי הוא רבי יסא בשם רבי יוחנן אף לעתיד לבוא אין הקב"ה נזקק אלא לשבטו של לוי מאי טע' וישב מצרף ומטהר כסף וטהר את בני לוי וזקק אותם כו' אמ' ר' זעורה כאדם שהוא שותה בכוס נקי אמר רב הושעיה בגין דאנן לויים נפסיד אמר רבי חנינה בריה דרבי אבהו אף לעתיד לבוא הקב"ה עושה עמהן צדקה ומה טעמ' והיו ליי' מגישי מנחה בצדקה אמר ר' יוחנן כל משפחה שנשתקע בה פסול אין מדקדקין אחריה אמר רבי שמעון בן לקיש מתניתא אמרה כן משפחת בית צריפ' היתה בעבר הירדן וריחקה בן ציון בזרוע ועוד אחרת היתה שם וקרבה בן ציון בזרוע אעפ"כ לא ביקשו חכמים לפרסמן אבל חכמים מוסרין אותן לבניהן ולתלמידי' פעמיי' בשבוע א"ר יוח' העבוד' שאיני מכירן ונשתקעו בהן גדולי הדו' אמר רבי יהושע בן לוי חמשת אלפים עבדים היו לו לפשחור בן אמר הכהן וכולן נשתקעו בכהונה גדולה הן הן עזי פנים שבכהונה א"ר לעזר עיקר טירונייא שבהן ועמך כמריבי כהן אמר רבי אבהו שלש עשרה עיירות נשתקעו בכותיים בימי השמד אמרין הדא עירו דמושהן מיניהון
ד אמר רבי יהושע שמעתי שהסריס חולץ וחולצין את אשתו והסריס לא חולץ ולא חולצין את אשתו ואין לי לפרש אמר רבי עקיבה אני אפרש סריס אדם חולץ וחולצין את אשתו שהיתה לו שעת הכושר סריס חמה לא חולץ ולא חולצין את אשתו שלא היתה לו שעת הכושר רבי אליעזר אומר לא כי אלא סריס חמה חולץ וחולצין את אשתו שיש לו רפואה סריס אדם לא חולץ ולא חולצין את אשתו שאין לו רפואה העיד רבי יהושע בן בתירה על בן מגיסת שהיה בירושלים סריס אדם וייבמו את אשתו לקיים דברי רבי עקיבה
ה הסריס לא חולץ ולא מייבם וכן איילוני' לא חולצת ולא מתייבמת הסרי' שחלץ ליבמתו לא פסלה בעלה פסלה מפני שהיא בעילת זנו' וכן איילונית שחלצוה לה אחין לא פסלוה בעלוה פסלוה מפני שהיא בעילת זנות הלכה ה' וכן איילונית שחלצו כו' אי זהו סריס חמה רבי חייה בשם רבי יוחנן כל שלא ראתו החמה בכושר אפילו שעה אחת הושיט ידו וסירסו מבפנים דברי הכל אסור לבוא בקהל ואינו לא חולץ ולא מייבם נותנין עליו חומרי סריס אדם וחומרי סריס חמה במחלוקת מחלפה שיטתיה דרבי אליעזר תמן הוא או' לא כי אלא סריס חמה חולץ וחולצין לאשתו ואת אמר הכין אמר רבי איניא לא אמר רבי אליעזר אלא לעונשין ר' חייה בשם רבי יוחנן זו דברי ר' ליעזר ור' יהושע ורבי עקיבה אבל דברי חכמי' אח' סריס אדם וא' סריס חמה אינו לא חולץ ולא חולצין לאשתו לא מייבם ולא מייבמין את אשתו דו מתניתא הסריס שחלץ ליבמתו לא פסלה בעלה פסלה מפני שהיא בעילת זנות אנדרוגינס שחלץ ליבמתו לא פסלה בעלה פסלה מפני שהיא בעילת זנות וכן איילונית שחלצו לה אחים לא פסלוה בעלוה פסלוה מפני שהיא בעילת זנות
ו סריס חמה כהן שנשא בת ישראל מאכילה בתרומה רבי יהודה אומר טומטום שנקרע ונמצא זכר לא יחלוץ מפני שהוא כסריס אנדרוגינס נושא אבל לא נישא רבי לעזר אומר חייבין עליו סקילה כזכר הלכה ו' סריס חמה כהן כו' תני מאכילה בחזה ושוק רבי יוחנן אומר אוכלת בתרומה ואינה אוכלת בחזה ושוק רבי שמעון בן לקיש אמר כמה קולי חומרין בדבר רבי יוסי בי רבי חנינה בעא קומי רבי שמעון בן לקיש מהו כמה קולי חומרין בדבר אמ' ליה פתח חיכך וקבל אמר רבי מנא מגחך הוה עימיה אמר רבי אבון מילה אמר ליה מה אם תרומ' שאינה ראויה לישר' בכל מקום הרי היא אוכלת חזה ושוק שהן ראוין לישראל בכל מקום אינו דין שתאכל ראויין היו לישר' וכשנתחייבו ניטלו מהן וניתנו לכהנים יכול כשם שנתחייבו וניטלו מהן וניתנו לכהנים כך אם יזכו יחזירו להן תלמוד לומר ואתן אותם לאהרן ולבניו לחק עולם מה מתנה אינה חוזרת אף אילו אינן חוזרין רבי יעקב בר אחא אמר שמעתתא על בת ישראל שנישאת לכהן רבי יוחנן אמר אוכלת בתרומה ואינה אוכלת בחזה ושוק רבי שמעון בן לקיש אמר כמה קולי חומרין בדבר רבי יוסי בי רבי חנינה בעא קומי רבי שמעון בן לקיש מהו כמה קולי חומרין בדבר אמר ליה פתח חיכך וקבל אמר רבי מנא מגחיך הוה עימיה אמ' רבי אבין מילה הוה אמ' ליה מה אם תרומה שאינה ראויה לישראל בכל מקום הרי היא אוכלת חזה ושוק שהן ראויין לישר' בכל מקום אינו דין שתאכל ראויין היו לישראל וכשנתחייבו ניטלו מהן וניתנו לכהנים יכול כשם שנתחייבו וניטלו מהן וניתנו לכהנים כך אם יזכו יחזרו להם ת"ל ואתן אותם לאהרן הכהן ולבניו לחק עולם מה מתנה אינה חוזרת אף אילו אינן חוזרין ואין חלוקין על דברי ר' יודה מן דאמ' רבי יוסי בשם ר' הילא מייבמין את אשתו הדא אמר' אין חלוקין על דברי ר' יודה קידש אינן חוששין לקידושיו נתקדש חוששין לקידושיו נבעל נפסל מן התרומה בנשים וקשיא רבי ניחא בר' סבא רבי יונה בשם רב המנונה אפי' מין במינו כל שהוא וקשיא אם זכר הוא אין זכר פוסל זכר אם נקיבה היא אין נקיבה פוסלת נקיב' צד זכרותו של זה פוסלת צד נקיבתו של זה מאכיל את נשיו ואינו מאכיל את עבדיו מאכיל את נשיו מכח זכרותו ואינו מאכיל את עבדיו מכח זה וזה נתחלל צד נקיב' שבו ר' יעקב בר זבדי בשם ר' אבהו בשם ר' יוחנן ובלבד ממקו' זכרות ר' סימון בשם ריב"ל אפילו ממקום נקיב' ר' יעק' בר זבדי בשם ר' אבהו חזר בה ריב"ל מן הדין קרייא ואת זכר לא תשכב משכבי אשה את שיש לו שני משכבו' באש' ואי זה זה אנדרוגינס א"ר ביקשתי ולא מצאתי דברי בן שמוע באנדרוגינ' וחברה עליו חבור' ולמה משו' שלא לגרוע בו או משו' שאינו כדיי מה נפק מן ביניהון היה דרכו לגלע אי' תימר משום שלא לגלע בו הרי גילועו בידו הרי לית טעמ' דלא משו' שאינו כדיי מה היה לו לגלע בו יורש מעיד מנחתו קריב' בכלל מזמנין עליו כזכר הדרן עלך הערל וכל הטמאין
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.