Sign In

Arachin 2a — ערכין ב.

Talmud Bavli · Seder Kodashim · Masechet Arachin — the complete daf with Rashi and Tosafot woven into the sugyot; the Rif and the Rosh linked below.

גודל הטקסט
Commentaries - Mefarshim (click to show or hide) How to use תּוֹסָפוֹת Tosafot

מתני׳ הכל מעריכין ונערכין נודרין ונידרין כהנים לוים וישראלים נשים ועבדים טומטום ואנדרוגינוס נודרין ונידרין ומעריכין אבל לא נערכין שאינו נערך אלא הזכר ודאי ונקבה ודאית חרש שוטה וקטן נידרין ונערכין אבל לא נודרין ולא מעריכין מפני שאין בהם דעת:

מתני׳ הכל מעריכין ונערכין נודרין ונידרין

A new masechet, and its first Mishnah. The Torah, in Parshat Bechukotai, sets a fixed value, an erech, for a person who is pledged to the Beit HaMikdash. The erech depends only on age and on male or female, never on what the person would fetch. Four words in the Mishnah describe the two kinds of pledge. Ma'arichin: who can pledge an erech, saying "I take my own erech on myself" or "I take so-and-so's erech on myself." Ne'erachin: whose erech can be pledged. Nodrin: who can pledge damim, the market value, saying "I take my value on myself" or "I take so-and-so's value on myself." Rashi explains that the value is set the way we price a slave sold in the market. Nidarin: whose value can be pledged. The Rambam rules (1:10) that this money, whether erech or damim, goes to the upkeep of the Beit HaMikdash, bedek habayit, when the person did not say otherwise.

כהנים לוים וישראלים נשים ועבדים

All of these apply to everyone: Kohanim, Leviim and Yisraelim, women and slaves. Rashi notes that a woman or a slave may have no money of their own, so they pay later, once the woman is divorced or the slave is set free. Tosafot add another way: someone gave them money on the condition that the husband or the master has no rights in it. Tosafot also point out that a male slave pledged for his erech is valued as a man, although for many mitzvot a slave follows the rules of a woman.

טומטום ואנדרוגינוס נודרין ונידרין ומעריכין

A tumtum, whose genital organs are covered so we cannot tell which gender the person is, and an androgynous, with the genital organs of male and female, can pledge damim (coins/money), can have their own value pledged, and can pledge the erech of someone else. Each of them has a market value, as any person does.

אבל לא נערכין שאינו נערך אלא הזכר ודאי ונקבה ודאית

But no one can pledge an erech on them. The Torah gave an erech only to one who is definitely male or definitely female. The Rambam rules this way (1:5): when a tumtum or an androgynous takes his own erech on himself, or someone else takes on his erech, nothing is owed.

חרש שוטה וקטן נידרין ונערכין

A cheresh, a deaf-mute (not simply deaf, also cannot speak); a shoteh, a person who is not mentally competent; and a katan, a minor: other people can pledge their value or their erech.

אבל לא נודרין ולא מעריכין מפני שאין בהם דעת:

But they cannot make a pledge themselves, because they lack da'at, the understanding that (the severity of) a vow needs. Rabbeinu Gershom explains that the Torah speaks of "a man who sets apart a vow," one who knows to Whom he is vowing.

רַשִׁ״י מתני' הכל מעריכין ערך כתוב בפרשה. (נדר דמי עלי ושמים אותו כעבד הנמכר בשוק) מעריכין אם אמר על אחד ערך פלוני עלי נותן ערך אותו פלוני כפי שניו שהערך ניתן לפי השנים הכתוב בפ' ערכין ואחר שנות הנערכים הולכים נערכים אם אמר ערכי עלי או אם אמר אחר עליו ערך פלוני עלי נודרין דמי פלוני עלי נידרין דמי עלי או אם אמר אחר עליו דמי פלוני עלי נשים ועבדים ומשלמין לאחר זמן כשנתגרשה האשה או נשתחרר העבד וטומטום ואנדרוגינוס נודרין ונידרים שהרי יש להם דמים מעריכין את אחרים אם אמרו ערך פלוני עלי נותנין ערך אותו פלוני אבל לא נערכין אם אמר ערכי עלי או אם אמר אחר עליהם ערך פלוני עלי לא אמר כלום שאין להם ערך שזכר ונקבה אמורין בפרשה

גמ׳ הכל מעריכין לאתויי מאי לאתויי מופלא סמוך לאיש נערכין לאתויי מאי לאתויי מנוול ומוכה שחין סד"א נדר בערכך כתיב כל שישנו בדמים ישנו בערכין וכל שאינו בדמים אינו בערכין קמ"ל נפשות כל דהו נודרין לאתויי מאי נידרין איצטריך ליה

גמ׳ הכל מעריכין לאתויי מאי

The Gemara asks about the opening word, hakol, "everyone." It must come to add someone. Who is added to the list of those who can pledge an erech?

לאתויי מופלא סמוך לאיש

The answer is a mufla samuch le'ish: a boy in the year before he becomes a man, from twelve years and a day, as Rashi gives the age. Rabbeinu Gershom adds that for a girl it is a year earlier. He is called mufla because we test him to see whether he understands for Whose sake he vows or dedicates. If he does, his vow stands. Rashi points to the source in Masechet Niddah 45b.

נערכין לאתויי מאי

And everyone can have an erech pledged on him. Who does that come to add?

לאתויי מנוול ומוכה שחין

A person who is badly disfigured, and a person covered with boils. Rabbeinu Gershom explains why they need a special word: no one would pay anything to buy them, so their price in the market is nothing.

סד"א נדר בערכך כתיב כל שישנו בדמים ישנו בערכין וכל שאינו בדמים אינו בערכין

The Gemara explains the reasoning it is ruling out. The pasuk joins the two ideas, "a vow of your erech," so one might think the erech follows the value: a person who has a market value can have an erech, and a person with no market value has no erech either.

קמ"ל נפשות כל דהו

That is why the Mishnah needs "everyone." The same pasuk says nefashot, persons, and that means any person at all, whatever he is worth. The Rambam rules (1:8) that even for a person covered with boils, or blind, or missing a hand, the one who pledged pays the erech of his years, as the Torah sets it.

נודרין לאתויי מאי

The Gemara asks: everyone can pledge damim. Who does that come to add?

נידרין איצטריך ליה

The answer: hakol was not written for nodrin (those who make a vow) at all. It was needed for the next word, nidarin. Whoever can pledge an erech can surely pledge a value, so nodrin adds no one new.

רַשִׁ״י גמ' מופלא סמוך לאיש בן י"ב שנה ויום אחד שהוא סמוך לאיש ואינו איש עד שיביא שתי שערות. ומופלא קרי ליה על שם שבודקין אותו אם יודע להפלות ולפרש לשם מי נדר ולשם מי הקדיש כדקתני בפ' יוצא דופן במסכת נדה (דף מה: ) נערכין לאתויי מאי כלומר הכל דקאי נמי אנערכין דאכולה מתני' קאי הכל אהנערכין לאתויי מאי נדר בערכך כתיב (נפשות משמע) איתקש ערכין לדמים ומנוול ומוכה שחין אינן בדמים ונודרין את אחרים אבל לא נידרין דאין שוים כלום נפשות משמע כל שהוא נפש: כולהו הנך דמייתי תיובתא תני להו במתניתין בהדיא

נידרין לאתויי מאי אי לאתויי טומטום ואנדרוגינוס בהדיא קתני להו ואי לאתויי חרש שוטה וקטן בהדיא קתני להו אי לאתויי פחות מבן חודש בהדיא קתני להו ואי לאתויי עובד כוכבים בהדיא קתני להו לעולם לאתויי פחות מבן חודש ותני והדר מפרש הכל סומכין לאתויי מאי לאתויי יורש ודלא כרבי יהודה הכל ממירין לאתויי מאי לאתויי יורש ודלא כרבי יהודה דתניא יורש סומך יורש מימר ר' יהודה אומר יורש אינו סומך יורש אינו מימר

נידרין לאתויי מאי

So who is added by "everyone can have his value pledged"?

אי לאתויי טומטום ואנדרוגינוס בהדיא קתני להו

If it means the tumtum and the androgynous, the Mishnah already lists them by name.

ואי לאתויי חרש שוטה וקטן בהדיא קתני להו

If it means the deaf-mute, the shoteh and the minor, the Mishnah lists them by name too.

אי לאתויי פחות מבן חודש בהדיא קתני להו

If it means a baby who is not yet thirty days old, the Mishnah states that plainly as well, later in the same perek (Mishnah Arachin 1): for such a baby, a value can be pledged, but not an erech.

ואי לאתויי עובד כוכבים בהדיא קתני להו

And if it means a non-Jew, the next Mishnah speaks about him by name.

לעולם לאתויי פחות מבן חודש ותני והדר מפרש

The Gemara answers: in truth hakol does come to include the baby under a month. The Mishnah first includes him in the general word and then spells him out. Rashi gives a second reason why the Mishnah bothers. Later in this perek, on Arachin 5a, Rabbi Meir and the Chachamim argue about one who pledges the erech of a baby under a month. Rabbi Meir says he pays the value, since a person knows such a baby has no erech and must have meant its value. The Chachamim say he owes nothing. So the Mishnah tells us here that if he said "I take on the baby's value," he pays, even according to the Chachamim.

הכל סומכין לאתויי מאי לאתויי יורש ודלא כרבי יהודה

The Gemara now goes through other Mishnayot that open with "everyone." The first is "everyone does semichah" (Menachot 93a), pressing down with both hands on a korban before it is slaughtered. Who does that add? An heir. Rashi explains the case: a father set aside a korban and died before he could bring it. The son leans on it in his place. This is not the view of Rabbi Yehuda.

הכל ממירין לאתויי מאי לאתויי יורש ודלא כרבי יהודה

Next, "everyone can make a temurah" (Temurah 2a). Temurah is the attempt to swap a holy animal for another one. The Torah says both animals are then holy. This too adds the heir: if he tries to swap his father's korban, the second animal becomes holy. And this too is not like Rabbi Yehuda.

דתניא יורש סומך יורש מימר ר' יהודה אומר יורש אינו סומך יורש אינו מימר

We learned in a baraita that the heir leans on the korban and that the heir's temurah takes hold. Rabbi Yehuda disagrees: for an heir there is neither semichah nor temurah on the animal.

רַשִׁ״י תני והדר מפרש והוא הדין נמי מצי למנקט חד מהנך אלא חד מתרתי תלת נקט. ל"א להכי נקט האי משום דפליגי רבנן ור"מ בהאי פירקא (לקמן ערכין דף ה.) המעריך פחות מבן חדש ר"מ אומר נותן דמיו אדם יודע שאין ערך לפחות מבן חדש וגמר ואמר לשם דמים וחכ"א לא אמר כלום ולהכי סתמה ברישא לאשמועי' ממשנה יתירא דאפי' לרבנן היכא דאמר דמיו עלי יש לו דמים ונותן דמיו מפי מורינו יורש אדם שהפריש אביו קרבן ולא הספיק להקריבו עד שמת

מאי טעמא דרבי יהודה (ויקרא א, ג) קרבנו ולא קרבן אביו ויליף תחלת הקדש מסוף הקדש מה סוף הקדש יורש אינו סומך אף תחלת הקדש יורש אינו מימר ורבנן (ויקרא כז, י) המר ימיר לרבות את היורש וילפינן סוף הקדש מתחלת הקדש מה תחלת הקדש יורש מימר אף סוף הקדש יורש סומך ורבנן האי קרבנו מאי עבדי ליה מיבעי ליה קרבנו ולא קרבן עובד כוכבים קרבנו ולא קרבן חבירו קרבנו לרבות כל בעלי חוברין לסמיכה ורבי יהודה לרבות כל בעלי חוברין לסמיכה לית ליה ואי נמי אית ליה

מאי טעמא דרבי יהודה (ויקרא א, ג) קרבנו ולא קרבן אביו

What is Rabbi Yehuda's reason? In Parshat Vayikra the Torah says "his korban": his own, and not his father's.

ויליף תחלת הקדש מסוף הקדש מה סוף הקדש יורש אינו סומך אף תחלת הקדש יורש אינו מימר

And he learns the beginning of the hekdesh (kedushah) from its end. Rashi explains the terms. Temurah is the beginning, since it brings holiness to a new animal. Semichah is the end, since it comes right before the shechitah. At the end, an heir does not do semichah, so at the beginning an heir cannot make a temurah either.

ורבנן (ויקרא כז, י) המר ימיר לרבות את היורש

The Rabbanan read the doubled words in Parshat Bechukotai, hamer yamir, "if he shall indeed swap." Rabbeinu Gershom explains that one word would have been enough, so the extra word adds the heir to temurah.

וילפינן סוף הקדש מתחלת הקדש מה תחלת הקדש יורש מימר אף סוף הקדש יורש סומך

And the Rabbanan learn in the other direction, the end from the beginning. An heir can make a temurah at the beginning, so at the end an heir does semichah.

ורבנן האי קרבנו מאי עבדי ליה

And what do the Rabbanan do with the word "his korban"?

מיבעי ליה קרבנו ולא קרבן עובד כוכבים קרבנו ולא קרבן חבירו קרבנו לרבות כל בעלי חוברין לסמיכה

They need it for three teachings. Rashi says the word appears three times with semichah, in the parsha of the shelamim in Parshat Vayikra. His korban, and not a non-Jew's: Rabbeinu Gershom explains that the korban of a non-Jew needs no semichah. His korban, and not his friend's: a person does not lean on a korban that is not his. And his korban, to include all the partners: when several people bring one korban together, each of them leans on it.

ורבי יהודה לרבות כל בעלי חוברין לסמיכה לית ליה

As for Rabbi Yehuda, he does not accept that each partner must lean. Rashi explains his view: one partner leans for all of them, and that is not like leaning on someone else's korban, since he owns a share of it.

ואי נמי אית ליה

Or even if Rabbi Yehuda does hold that every partner leans, he still has a word left over for the heir, as the Gemara goes on to show.

רַשִׁ״י קרבנו גבי סמיכה כתיבי תלתא קרבנו גבי שלמים בויקרא ודריש ר' יהודה לחד מינייהו קרבנו ולא קרבן אביו תחלת הקדש תמורה שהיא תחלת הקדישה של בהמה זו סוף הקדש סמיכה שהוא סמוך לשחיטה כל בעלי חוברין חמשה שהביאו קרבן אחד בשותפות כולן צריכין לסמוך עליו ואין אחד סומך עליו לית ליה דס"ל אחד סומך לכולם ולא הוי כסומך על קרבן חבירו הואיל והוא שייך ביה

Pshat Line by Line is for review purposes only. It explains the plain meaning of the Gemara. It is not a halachic source and is not to be used for a halachic ruling.

Pshat Line by Line © 2026 TorahSages · CC BY-NC-ND 4.0 · torahsages.com/library/talmud/arachin/2a · Copyright & Licensing

מְפָרְשִׁים Commentaries
תּוֹסָפוֹת Tosafot

א מתני' הכל מעריכין בנזיר (דף ב.) ובנדרים (דף ב.) הזכיר כינויים שלא להזכיר שם שמים לבטלה כדאיתא התם ובכאן לא חשש להזכיר שלא היו מזכירין שם שמים על הערכין ערך כתוב בפרשה נדרים דמי עלי ושמין אותו כעבד הנמכר בשוק מעריכין אם אמר על אחד בשוק ערך פלוני עלי (או אם אמר ערך אותו פלוני עלי) נותן לפי השנים הכתובים בפרשת שקלים ולפי שנותיו הולכים נערכין אם אמר ערכי עלי או אם אמר אחר [עליו] ערך פלוני עלי נשים ועבדים משלמין לאחר זמן כשנתגרשה האשה או נשתחרר העבד כן פ"ה אי נמי כגון שנתנו להם ע"מ שאין לרב או לבעל רשות בהם ואפילו אין להם נותנין עליהם מיד כדתניא בתוספתא נשים ועבדים נודרים ונידרים אם יש להם בזמן הזה גובין מהם ואם לאו [כותבין] עליהם וגובין לאחר זמן ועבד אע"ג דגבי מצות יש לו דין אשה לפי ערך זכר הוא נערך דלא אישתמיט תנא דלימא אם היה נערך כאשה

ב טומטום ואנדרוגינוס נודרין ונידרין שהרי יש להם דמים ומעריכין את אחרים אם אמרו ערך פלוני עלי נותן ערך אותו פלוני אבל לא נערכין אם אמר אחד עליהם ערך פלוני עלי לא אמר כלום שזכר ונקבה אמורים בפרשה. ל"ה

ג חרש שוטה וקטן משמע דאית ליה דמים לחרש והא דאמר פרק החובל (ב"ק פה: ) חרשו נותן לו דמי כולו בחרש שאינו יכול להתרפאות אי נמי פירש ר"ת דחרש בידי שמים אית ליה דמים

ד מופלא סמוך לאיש בן י"ב שנה ויום אחד שסמוך לאיש ואינו איש עד י"ג ויום אחד ומופלא קרי ליה על שם שבודקין אותו אם יודע להפלות ולפרש לשם מי נדר לשם מי הקדיש כדקתני פרק יוצא דופן (נדה מה: )

ה נערכין לאתויי מאי כלומר הכל דקאי נמי אנערכין דאכולה מתניתין קאי הכל (לאתויי נערכין) לה"ק לאתויי מנוול ומוכה שחין משמע דקאי נמי אעבדים דמתני' ויש להקשות דהא מיבעיא לן בפרק השולח (גיטין מב: ) עבד שמכרו רבו לקנס מהו אלמא אית ליה דמים וי"ל דהכא בטריפה איירי וא"ת ההורגו יתחייב הואיל ואיתרבי בנפשות אלמא איקרי נפש דמהאי טעמא מרבינן להורג בן יום אחד פרק יוצא דופן (נדה מד: ) ואף על גב דשמא נפל הוא וי"ל דהתם בתורת כהנים מוקמינן ליה בשכלו לו חדשיו וכן מוקמינן התם לר' שמעון ב"ג דאמר כל שלא שהה

ו נדר בערכך נפשות משמע דאיתקיש ערכין לדמים מנוול ומוכה שחין אינו לדמים ונודרין את אחרים אבל לא נידרין דאין שוה כלום כל שישנו בדמים נערכין כו' לאו דווקא דהא איכא דיקלא וארעא אלא כל אדם שישנו בדמים קאמר

ז קרבנו גבי סמיכה כתיבי תלתא קרבנו בויקרא ודריש רבי יהודה לחדא מינייהו קרבנו ולא קרבן אביו לשון הקונטרס ואגב חורפיה לא עיין דהתם ליכא אלא תרי ושמא על ראשו דכתיב התם חשיב ליה כמו קרבנו א"נ משאר קרבנו דריש תחלת הקדש תמורה שהיא תחלת הקדישה של בהמה זו סוף הקדש סמיכה שהוא סמוך לשחיטה ל"ה והאי דקרי ליה תמורה סוף הקדש בפרק הזהב (ב"מ נד: ) היינו לגבי קרבנו ראשון וא"ת לילף נמי שחיטה מסמיכה ולא ישחוט יורש הא ליתא דאפילו שלוחו לא ממעט לשחיטה

ח [קרבנו ולא קרבן חבירו וא"ת כיון דאמרינן ס"פ שתי מדות (מנחות צג: ) וסמך ידו ולא יד שלוחו כ"ש לא יד חבירו וא"כ קרבנו ל"ל וי"ל] אי לאו קרבנו אמינא דידו למעוטי חבירו אתא אבל שלוחו סומך וא"ת לילף מהכא בכל התורה דאין שלוחו של אדם כמותו ואמאי יליף לה בקדושין פ"ב (דף מא: ) דהוי כמותו וי"ל משום דסמיכה ויבמה ועגלה ערופה שלשה כתובין הבאין כאחד דכתיב ביבמה (דברים כה) וקראו לו הן ולא שלוחן וכן בעגלה ערופה ומדדו ולא שלוחם וא"ת לילף מינייהו דבכל דוכתא הוי שלוחו כמותו מדאיצטריך למעוטינהו וי"ל דאי לאו הני קראי דקדושין דאשמועינן דשלוחו כמותו הוה מוקמינן להני תלתא קראי דסמיכה ויבמה ועגלה ערופה לדרשא אחריתי כל בעלי חוברין חמשה שהביאו קרבן בשותפות כולן צריכין לסמוך עליו ואין אחד סומך על ידי כולן

ט לית ליה דסבירא ליה אחד סומך לכולן ולא הוי כסומך על קרבן חבירו הואיל והוא שייך ביה לשון הקונטרס. והכי משמע פרק שתי מדות (מנחות צד.) ומה תנופה שנתרבתה בשוחטין נתמעטה בחוברין סמיכה שלא נתרבתה בשוחטין אינו דין שנתמעט בחוברין ת"ל קרבנו לרבות כולן אלמא למאן דאמר דלא דריש קרבנו מתנופה יליף ליה ותנן התם אחד מניף לכולם

Hebrew text: Wikisource Talmud Bavli, CC-BY-SA 3.0.

↑ חֲזָרָה לְמַעְלָה · back to top