Arachin 2b — ערכין ב:
Talmud Bavli · Seder Kodashim · Masechet Arachin — the complete daf with Rashi and Tosafot woven into the sugyot; the Rif and the Rosh linked below.
עובד כוכבים וחבירו מחד קרא נפקי אייתרי להו תרי חד קרבנו ולא קרבן אביו ואידך לרבות כל בעלי חוברין לסמיכה ורבי יהודה האי (ויקרא כז, י) המר ימיר מאי עביד ליה מיבעי ליה לרבות את האשה דתניא לפי שכל הענין אינו מדבר אלא בלשון זכר מה סופינו לרבות את האשה ת"ל ואם המר ימיר ורבנן מואם ור' יהודה ואם לא דריש:
The non-Jew and the friend come from one word, since in both cases the korban is not his. Rashi explains why the father's korban needs a word of its own: we might have thought the heir counts as the owner.
So two mentions are left. One teaches "his korban, and not his father's," and the other includes all the partners.
And what does Rabbi Yehuda do with hamer yamir, the doubled words in Parshat Bechukotai?
He uses it for a woman: her temurah counts too.
We learned in a baraita: the whole passage of temurah is written in the masculine, "he shall not exchange it." So how do we know that a woman's temurah also counts? The pasuk adds "and if he shall indeed swap."
The Rabbanan learn the woman from the letter vav, the "and" in "and if." Rabbi Yehuda does not draw a teaching from that vav.
הכל חייבין בסוכה לאיתויי מאי לאיתויי קטן שאינו צריך לאמו דתנן קטן שאינו צריך לאמו חייב בסוכה הכל חייבין בלולב לאיתויי מאי לאיתויי קטן היודע לנענע דתנן קטן היודע לנענע חייב בלולב הכל חייבין בציצית לאיתויי מאי לאיתויי קטן היודע להתעטף דתניא קטן היודע להתעטף חייב בציצית
Another Mishnah that opens with "everyone": everyone is obligated in sukkah. Who does that add?
A child who no longer needs his mother, as the Mishnah in Sukkah 2 says. Rashi refers to Masechet Sukkah (Sukkah 28b), which describes such a child as one who wakes up and does not call out for his mother. The child's obligation is chinuch, training him in the mitzvah.
Everyone is obligated in the mitzvah of lulav: this adds a child who knows how to shake the lulav, as the Mishnah in Sukkah 3 says.
Everyone is obligated in the mitzvah of tzitzit: this adds a child old enough to put wear it (wrap it) properly; a baraita teaches this. Tosafot add that the obligation falls only on a person wearing a garment with four corners. A person who has no such garment does not have to buy one.
הכל חייבין בתפילין לאיתויי מאי לאיתויי קטן היודע לשמור תפלין דתניא קטן היודע לשמור תפלין אביו לוקח לו תפלין הכל חייבין בראייה לאיתויי מאי לאיתויי מי שחציו עבד וחציו בן חורין ולרבינא דאמר מי שחציו עבד וחציו בן חורין פטור מן הראייה לאיתויי חיגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני
Everyone is obligated in the mitzvah of tefillin: this adds a child who knows how to take care of tefillin. Rabbeinu Gershom explains that he knows to keep them as the halacha requires. The baraita says his father buys him tefillin.
Everyone is obligated in re'iyah, the mitzvah to come up to the Beit HaMikdash on each of the three Regalim and be seen there, bringing an olah. This adds the chatzi eved, chatzi ben chorin, a person who is partly a slave and partly free: for example, a slave owned by two partners, one of whom freed his share. Rashi explains why a full slave is exempt: the pasuk in Parshat Mishpatim says "before the Master, Hashem," which leaves out one who has another master (of flesh and blood). The Mishnah in Chagigah 1 lists who is exempt from re'iyah.
But Ravina holds, in Masechet Chagigah 4a, that the chatzi eved is exempt from re'iyah. For him, "everyone" adds someone who limped when Yom Tov began and was healed by its second day. Rashi explains that a lame person is exempt because the Torah calls the festivals regalim, from the word for feet.
הניחא למאן דאמר כולן תשלומין זה לזה אלא למ"ד כולן תשלומין לראשון לאיתויי מאי לאיתויי סומא באחת מעיניו ודלא כי האי תנא דתניא יוחנן בן דהבאי אומר משום רבי יהודה סומא באחת מעיניו פטור מן הראייה שנאמר {שמות כג } יראה יראה כדרך שבא לראות כך בא ליראות מה לראות בשתי עיניו אף ליראות בשתי עיניו
That works for the view that every day of the festival is a makeup day, tashlumin, for the day before it. On that view, which the Gemara discusses in Masechet Chagigah 9a, each day carries its own obligation, so one who was healed by the second day must bring his olah. But on the view that all the days are makeup days only for the opening day of Yom Tov, whoever was exempt at the start stays exempt. Who does "everyone" add on that view?
It adds someone blind in a single eye. This is not like the Tanna of the next baraita.
We learned in a baraita that Yochanan ben Dahavai, quoting Rabbi Yehuda, exempts from re'iyah one whose sight is gone in a single eye.
The word in the pasuk, in Parshat Mishpatim, is written so it can be read yir'eh, "he will see," and it is read yera'eh, "he will be seen." Rashi explains: the One Who comes to see, so to speak, sees with both eyes, and so the one who comes to be seen must see with both of his eyes.
ואיבעית אימא לעולם לאיתויי מי שחציו עבד וחציו בן חורין ודקא קשיא לך דרבינא לא קשיא כאן במשנה ראשונה כאן במשנה אחרונה דתנן מי שחציו עבד וחציו בן חורין עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד דברי ב"ה אמרו להם ב"ש תיקנתם את רבו ואת עצמו לא תיקנתם לישא שפחה אינו יכול בת חורין אינו יכול יבטל והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה שנאמר (ישעיהו מה, יח) לא תוהו בראה לשבת יצרה
Or you can say: "everyone" really does add the chatzi eved.
And what about Ravina? There is no contradiction. Ravina speaks according to the first Mishnah, and this teaching follows the later Mishnah. Rashi explains: before Beit Hillel changed their view, such a person was treated as a slave. After they changed it, we have the power to make him free, so no other master has a claim on him, and he counts as free.
This is the Mishnah in Gittin 4 (also on Gittin 41a): the chatzi eved works for his master one day and for himself the next day. So rule Beit Hillel.
Beit Shammai answered that this ruling takes care of the master but leaves the slave stuck in his situation.
He cannot marry a shifcha, a slave woman, because of his free half, and he cannot marry a free woman, because of his slave half.
Should he then stay without children? The whole purpose of Creation was pru urvu, bringing children into it, as the pasuk says in Yeshayahu: Hashem made the earth not for emptiness but to be settled.
אלא מפני תיקון העולם כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב שטר על חצי דמיו וחזרו בית הלל להורות כדברי ב"ש הכל חייבין בתקיעת שופר לאיתויי מאי לאיתויי קטן שהגיע לחינוך דתנן אין מעכבין את הקטן מלתקוע ביו"ט הכל חייבין במקרא מגילה הכל כשרין לקרות את המגילה לאיתויי
Rather, for tikkun ha'olam, the good order of the world, we compel his master to set him free, and he writes his master a note for half of his value.
And Beit Hillel came back and taught like Beit Shammai. That is the later Mishnah the Gemara mentioned. For re'iyah, though, the Bartenura on the Mishnah in Chagigah 1 notes that the halacha is otherwise: the chatzi eved is exempt, because of the part of him that is still a slave.
Everyone is obligated in blowing the shofar: this adds a child who has reached the age of chinuch. We learned in the Mishnah (Rosh Hashanah 4) that we do not stop a child from blowing the shofar on Yom Tov. Rashi cites Masechet Yoma 82a for a dispute about that age. Tosafot answer that the dispute there is about fasting on Yom Kippur. For other mitzvot, each child is trained when he is ready for that mitzvah, as we saw with sukkah, lulav and tefillin.
Everyone is obligated in reading the Megillah, and all are valid readers of it. Who does that add? The answer is on the next amud.
Pshat Line by Line is for review purposes only. It explains the plain meaning of the Gemara. It is not a halachic source and is not to be used for a halachic ruling.
Pshat Line by Line © 2026 TorahSages · CC BY-NC-ND 4.0 · torahsages.com/library/talmud/arachin/2b · Copyright & Licensing
תּוֹסָפוֹת Tosafot
א עובד כוכבים וחבירו מחד כו' דאין ישראל סומך על קרבן עובד כוכבים ולא על קרבן חבירו (מהך) [מחד] קרא נפקי דהני לאו קרבנו נינהו אבל אביו איצטריך קרא דסד"א (דיקריב הוא לה') (ויקרא א) (ולא) משום דשקולים הם ויבואו שניהם (אלא) כי היכי שהכהן הוא מקריב קרבן שאינו שלו ס"ד שיסמוך ישראל בקרבן חבירו ובקרבן עובד כוכבים נמי ס"ד [דכהן] סומך כמו שהכהן נותן לו (כדאמר בפרק קמא דתמורה) נסכים משל ציבור כדאמר פ' קמא דתמורה (דף ב: ) להכי אתא קרבנו דממעט תרווייהו דמ"מ אינו שלו
ב לרבות האשה שאם המירה קרבנה יהא מומר ל"ה. לפי שכל הענין אינו מדבר אלא בלשון זכר כו' ואע"ג דכל התורה כולה נמי בלשון זכר נאמרה מ"מ אמרינן דאיתקש אשה לאיש לכל עונשין אבל בתמורה אי לאו קרא לא הויא שוה לאיש כדאיתא התם פרק קמא דתמורה (שם)
ג ורבי יהודה ואם לא דריש כלומר וי"ו לא דריש כדאיתא בתמורה פרק קמא (שם)
ד שאינו צריך לאמו מפרש במס' סוכה (דף כח: ) כל שניעור משנתו ואינו קורא אימא. ל"ה
ה הכל חייבין בציצית אם יש להם טלית ואם לא יוכל לקנות טלית אינן חייבין לא למ"ד חובת טלית ולא למ"ד חובת גברא (מנחות דף מא.) דליכא בינייהו אלא כלי קופסא ואע"ג דא"ל מלאכא לרב קטינא סדינא בקייטא וסרבלא בסיתווא ציצית מה תהא עליה כלומר וכי אתה מבקש עלילות להפטר מציצית כדמפרש התם א"ל ענשיתו (עלה) [אעשה] א"ל בעידן ריתחא ענשינן היינו דווקא באותן הימים דכל הטליתות היו בת ארבע כנפות איכא עונש לאותו שמשנה אותו להיפטר אבל בזמן הזה שרוב הטליתות פטורין אין עונש למי שאינו קונה ארבע כנפות היודע להתעטף משום דאמר במ"ק (דף כד.) כל עטיפה שאינה כעטיפת ישמעאלים אינה עטיפה שמעטפין טליתם עד שפמם כדאיתא במדרש. ומצאתי בסילוק א' שעשה הר' יוסף ט"ע שנותן ציצית א' מלפניו ואחד מלאחריו מימין וכן לשמאל היודע להתעטף וא"ת למ"ד חובת טלית אפי' אינו יודע יתחייב אם יש לו טלית וי"ל דמ"מ לא חייבין כלי קופסא אלא לאותן המחוייבים ויודע להתעטף והלכות גדולות פסק דקיימא לן מנחות (שם) ציצית חובת גברא הוא מדקא מברכין להתעטף בציצית דהכי דייק [בפרק ב' דשבת] [דף כה: ושם] דקיימא לן [הכי]
ו אביו לוקח לו תפלין וגבי ציצית לא נקט לישנא דלוקח דמסתמא טלית יש לו וגבי לולב נמי יכול לצאת בלולבו של אביו אי נמי משום דתפלין דמיהן יקרים שייך בהו לקיחה
ז הכל חייבין בראייה פ"ה במס' חגיגה (דף ב.) חייבין בראיית פני עזרה אבל בירושלמי אמרי עלה הדא דאיתא בקרבן אבל בראיית פנים בעזרה אפי' טף חייבין דכתיב הקהל הנשים והטף ואינה אלא אסמכתא בעלמא דודאי דלא דומיא דהקהל הוא דממעטי' התם נשים מזכורך אלא ודאי נראה דאף בראיית פנים בקרבן (אמרינן) [מיירי] דתנן התם בסמוך הראייה שתי כסף מי שחציו עבד אבל עבד גמור פטור דכתיב (שמות ל״ד: כ״ג) את פני האדון ה' [מי] שאין לו אדון אלא הוא ל"ה והכי מסקינן ואע"ג דתנא בסיפא דמתני' חוץ מנשים ועבדים שאינם משוחררין ומפרשינן התם דבאינן משוחררין כולן אלא חציין צ"ל דרישא דמתניתין לפי משנה אחרונה דחזרו להם ב"ה להורות כב"ש והכי אשכחן בפ"ק דעירובין (דף ו: ) ובפרק אלו טריפות (חולין מג: ) לעולם הלכה כבית הלל והרוצה לעשות כב"ש עושה ומוקמינן רישא לאחר בת קול וסיפא קודם בת קול
ח ולרבינא דאמר כו' בפרק קמא דחגיגה (דף ד.) ומייתי לה מסיפא דמתניתין דהתם קתני עבדים שאינן משוחררין וחיגר פטור מן הראיה דרגלים כתיב פרט לבעלי קבין
ט הניחא למ"ד בפ' קמא דחגיגה (דף ט.) דקתני התם חוגג והולך כל הרגל משום דכל שבעת הימים תשלומין זה לזה שני לראשון ושלישי לשני אלמא כל חד וחד חשוב באפי נפשיה דהא אית ליה תשלומין ואיכא למימר למאן דלא חזי בראשון וחזי בשני חייב תשלומין לראשון למי שהיה ראוי ומחוייב בראשון להקריב מקריב והולך כל שבעה ומי שלא נראה בראשון שוב אינו חייב דהא כולן אינן אלא תשלומין לראשון מאי איכא למימר
י במשנה ראשונה קודם שהודו ב"ה היה בחזקת עבד אבל לאחר שחזרו להודות הואיל ובידינו לשחררו כמשוחרר דמי שאין רשות לרבו עליו ולא קרינן ביה אדון אחר ל"ה והא דמיבעיא ליה (גיטין דף מב: ) במעוכב גט שחרור גבי קנס או דילמא כיון דמעוכב גט שיחרור אדון קרינא ביה יש לחלק דגבי עולה לרגל אינו אדונו שאינו יכול לעכבו מלעלות לרגל כדי לעשות מלאכתו אבל מכל מקום אדונו מיקרי
יא שהגיע לחינוך פלוגתא היא בפרק ח' דיומא (דף פב.) חד אמר כבר (שית) [וחד אמר] כבר תמני וי"א כבר תשע כבר עשר שמחנכין אותו למצות ל"ה. ולא נהירא דהתם בחינוך קטן להתענות איירי אבל בשאר מצות כל אחד ואחד לפי דרכו כדאשכחן לעיל גבי לולב וסוכה ותפלין אין מעכבין תינוקות מלתקוע בפרק ד' דר"ה (דף לג.) מקשה הספר מדקתני אין מעכבין הא לכתחילה (מעכבין) לא אמרינן להו זילו תקעו והדר תני אבל מתעסקין בהן שילמדו אפי' בשבת ומשני כאן בקטן שהגיע לחינוך כאן בקטן שלא הגיע לחינוך כלומר בקטן שהגיע לחינוך מתעסקין וא"ת פשיטא דאין מעכבין למ"ד ביבמות פרק חרש (דף קיד.) קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו וי"ל כגון שהגיע לחינוך שמירת שבת אבל לא הגיע לחינוך תקיעת שופר והוי קצת חידוש
Hebrew text: Wikisource Talmud Bavli, CC-BY-SA 3.0.