Sign In

Arachin 3b — ערכין ג:

Talmud Bavli · Seder Kodashim · Masechet Arachin — the complete daf with Rashi and Tosafot woven into the sugyot; the Rif and the Rosh linked below.

גודל הטקסט
Commentaries - Mefarshim (click to show or hide) How to use תּוֹסָפוֹת Tosafot

לאתויי עבדים ולמאן דתני עבדים בהדיא לאתויי מאי לאתויי מנוה היפה לנוה הרעה ואין הכל מוציאין לאתויי עבד שברח מח"ל לארץ:

לאתויי עבדים

It includes slaves. Rashi explains that a man has a Canaanite slave whom he wants to sell. If the slave wants to be sold only in Eretz Yisrael, the master is made to take him there. Tosafot note that Rashi explains it differently in Ketubot.

ולמאן דתני עבדים בהדיא לאתויי מאי

And according to the version of the Mishnah that names slaves outright, whom does "everyone" include?

לאתויי מנוה היפה לנוה הרעה

A move from a pleasant home outside the land to a poor home in Eretz Yisrael. Even then, Rashi says, his wife cannot hold him back.

ואין הכל מוציאין לאתויי עבד שברח מח"ל לארץ:

And no one can make the household leave Eretz Yisrael. This includes a slave who ran away from outside the land into Eretz Yisrael. Rabbeinu Gershom explains that his master cannot take him out again.

רַשִׁ״י לאתויי עבדים שאם יש לו עבד כנעני מהול למכור ורוצה העבד שלא ימכרנו אלא בא"י כופין את רבו להעלותו מנוה היפה דח"ל לנוה הרעה דא"י ואין אשתו יכולה לעכב עליו וכן מא"י לירושלים

הכל מעלין לירושלים לאתויי מנוה היפה לנוה הרעה ואין הכל מוציאין לאתויי מאי לאתויי מנוה הרעה לנוה היפה:

הכל מעלין לירושלים לאתויי מנוה היפה לנוה הרעה

Everyone can make the household move up to Yerushalayim, even from a pleasant home to a poor one. Rabbeinu Gershom notes that life in a crowded city was counted as hard, as the Gemara says in Ketubot 110b.

ואין הכל מוציאין לאתויי מאי לאתויי מנוה הרעה לנוה היפה:

And no one can make the household leave Yerushalayim. Who does that include? Even a move from a poor home to a pleasant one.

הכל חייבין בסוכה כהנים לוים וישראלים פשיטא אי הני לא מחייבי מאן מיחייבי כהנים איצטריכא ליה סד"א הואיל וכתיב (ויקרא כג, מב) בסוכות תשבו ואמר מר תשבו שבעת ימים כעין תדורו מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו והני כהנים הואיל ובני עבודה נינהו לא ליחייבו קא משמע לן נהי דפטירי בשעת עבודה בלא שעת עבודה חיובי מיחייבי מידי דהוה אהולכי דרכים דאמר מר הולכי דרכים ביום פטורין מן הסוכה ביום וחייבים בלילה:

הכל חייבין בסוכה כהנים לוים וישראלים

From here the Gemara turns to a second kind of "everyone": Mishnayot and baraitot that spell it out as Kohanim, Leviim and Yisraelim. Everyone is obligated in the mitzvah of sukkah: Kohanim, Leviim and Yisraelim.

פשיטא אי הני לא מחייבי מאן מיחייבי

The Gemara objects: isn’t that obvious?! If Kohanim, Leviim and Yisraelim are not obligated, who is?

כהנים איצטריכא ליה

It was needed for the Kohanim.

סד"א הואיל וכתיב (ויקרא כג, מב) בסוכות תשבו ואמר מר תשבו שבעת ימים כעין תדורו מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו

In Parshat Emor the Torah says "you shall dwell in sukkot," and our Sages teach that dwelling in the sukkah should be like living in a home. A home is where husband and wife live together, so the sukkah too is meant for husband and wife.

והני כהנים הואיל ובני עבודה נינהו לא ליחייבו

Kohanim, who serve in the Beit HaMikdash, cannot live that way. Rashi explains that the avodah of the Regel falls on them, so they keep apart from their wives. We might have thought they are exempt from sukkah.

קא משמע לן נהי דפטירי בשעת עבודה בלא שעת עבודה חיובי מיחייבי

So the Mishnah teaches: while they are doing the avodah they are exempt, and when they are not serving they are obligated.

מידי דהוה אהולכי דרכים דאמר מר הולכי דרכים ביום פטורין מן הסוכה ביום וחייבים בלילה:

It is like travelers. As a baraita in Sukkah 26a teaches, people on the road by day do not need a sukkah by day, but they do need one at night.

רַשִׁ״י [פשיטא] עד השתא דריש הכל לאתויי מאי ומהשתא דריש הנך דתני כהנים לוים וישראלים וקא בעי פשיטא אי הנך לא ליחייבו מאן ליחייב ובני עבודה נינהו ואין יכולין לדור איש ואשתו בסוכה שאין נזקקין לנשותיהן דרמיא עלייהו עבודת הרגל אימא לא ניחייבו

הכל חייבין בציצית כהנים לוים וישראלים פשיטא כהנים איצטריך ליה סד"א הואיל וכתיב (דברים כב, יא) לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך מאן דלא אישתרי כלאים לגביה בלבישה הוא דמחייב במצות ציצית והני כהנים הואיל ואשתרי כלאים לגבייהו לא לחייבו קמ"ל נהי דאישתרי בעידן עבודה בלא עידן עבודה לא אישתרי:

הכל חייבין בציצית כהנים לוים וישראלים פשיטא

Everyone is obligated in the mitzvah of tzitzit: Kohanim, Leviim and Yisraelim. Again the Gemara objects: isn’t that obvious?!

כהנים איצטריך ליה

It was needed for the Kohanim.

סד"א הואיל וכתיב (דברים כב, יא) לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך מאן דלא אישתרי כלאים לגביה בלבישה הוא דמחייב במצות ציצית

In Parshat Ki Teitzei the Torah writes "Do not wear shaatnez (wool and linen together)" right before "make tassels for yourself." From the two pesukim side by side we might learn that only one who is forbidden to wear kilayim, this mixture, is obligated in tzitzit.

והני כהנים הואיל ואשתרי כלאים לגבייהו לא לחייבו

Kohanim are allowed kilayim (with their bigdey kehunah), so we might have thought they are exempt from tzitzit.

קמ"ל נהי דאישתרי בעידן עבודה בלא עידן עבודה לא אישתרי:

The Mishnah teaches that kilayim is allowed to them only while they do the avodah. At other times it is forbidden to them too, so they are obligated in tzitzit. Rashi explains why kilayim is allowed in the avodah: the avnet, the Kohen's belt, was made of wool and linen, as the Torah describes it in Parshat Pekudei and the Gemara shows in Yoma 71b.

רַשִׁ״י קמ"ל דאע"ג דלא אפשר להו כעין תדורו כי היכי דאפשר להו מיחייבי ובעידן עבודה פטירי שלא בעידן עבודה מיחייבי כיון דאישתרי להו כלאים בעידן עבודה דאבנט של כלאים היה דכתיב (שמות ל״ט: כ״ט) ואת האבנט שש משזר ומדשש כיתנא תכלת עמרא במסכת יומא (דף עב)

הכל חייבין בתפילין כהנים לוים וישראלים פשיטא כהנים איצטריך ליה סד"א הואיל וכתיב (דברים ו, ח) וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עינך כל דאיתיה במצוה דיד איתיה במצוה דראש והני כהנים הואיל וליתנהו במצוה דיד דכתיב (ויקרא ו, ג) ילבש על בשרו שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין בשרו אימא במצוה דראש נמי לא ליחייבו קמ"ל דלא מעכבי אהדדי כדתנן תפלה של יד אינה מעכבת של ראש ושל ראש אינה מעכבת של יד ומאי שנא דיד דכתיב ילבש על בשרו ראש נמי כתיב (שמות כט, ו) ושמת המצנפת על ראשו

הכל חייבין בתפילין כהנים לוים וישראלים פשיטא

Everyone is obligated in the mitzvah of tefillin: Kohanim, Leviim and Yisraelim. Isn’t that obvious?!

כהנים איצטריך ליה

It was needed for the Kohanim.

סד"א הואיל וכתיב (דברים ו, ח) וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עינך כל דאיתיה במצוה דיד איתיה במצוה דראש

In Parshat Vaetchanan the Torah says "bind them as a sign upon your arm, and let them be totafot between your eyes." Both are in one pasuk, so we might say: whoever is obligated in the tefillin of the hand is obligated in the tefillin of the head.

והני כהנים הואיל וליתנהו במצוה דיד דכתיב (ויקרא ו, ג) ילבש על בשרו שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין בשרו

Kohanim are not obligated in the tefillin of the hand while they serve. In Parshat Tzav the Torah says the Kohen puts his garment "on his flesh," so nothing may separate the garment from his body. Rashi explains that the tefillin of the hand sit on the upper arm, under the clothing, so they would be in between.

אימא במצוה דראש נמי לא ליחייבו

So we might say they are not obligated in the tefillin of the head either.

קמ"ל דלא מעכבי אהדדי

So the Mishnah teaches that the two tefillin do not depend on each other.

כדתנן תפלה של יד אינה מעכבת של ראש ושל ראש אינה מעכבת של יד

The Mishnah in Menachot 3 (on Menachot 38a) says it: the tefillin of the hand do not hold back the tefillin of the head, and the tefillin of the head do not hold back the hand. One who can put on only one of them puts on that one.

ומאי שנא דיד דכתיב ילבש על בשרו

The Gemara asks: why is the hand different? Because the Torah wrote (he will wear it) "on his flesh"?

ראש נמי כתיב (שמות כט, ו) ושמת המצנפת על ראשו

For the head, too, it is written, in Parshat Tetzaveh, "place the mitznefet (the turban) on his head." If the turban covers the head, where would the tefillin go?

רַשִׁ״י שלא יהא דבר חוצץ בין בגדי כהונה לבשרו ותפילין על בשרו בעינן תחת בגדיו בקיבורת אצל הכתף כדאמר במנחות בהקומץ רבה (מנחות דף לז: ) דתחת בגדיו בעינן דכתיב והיה לך לאות ולא לאחרים לאות: ציץ מונח על המצח ומצנפת על הראש ואינה מחזקת עד המצח אלא מקום התפילין נראה בגובה הראש מקום שמוחו של תינוק רופס

תנא שערו היה נראה בין ציץ למצנפת ששם מניח תפילין הכל חייבין בתקיעת שופר כהנים לוים וישראלים פשיטא כהנים איצטריכא ליה סד"א הואיל וכתיב (במדבר כט, א) יום תרועה יהיה לכם מאן דליתיה אלא בתקיעה דחד יומא חייב והני כהנים הואיל ואיתנהו בתקיעה כוליה שתא דכתיב (במדבר י, י) ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם אימא לא ליחייבו מי דמי התם חצוצרות הכא שופר איצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל ותנן שוה היובל לראש השנה לתקיעה ולברכות דאיתיה במצות יובל איתיה במצות ראש השנה דליתיה במצות יובל ליתיה במצות ר"ה והני כהני הואיל וליתנהו במצות דיובל דתנן כהנים ולוים מוכרין לעולם

תנא שערו היה נראה בין ציץ למצנפת ששם מניח תפילין

A baraita answers; it is also on Zevachim 19a. The Kohen Gadol's hair showed between the tzitz, the gold plate on his forehead, and the mitznefet, and that is where he put his tefillin. Rashi explains that the turban sat high on the head and left open the place where a baby's skull is soft, which is the place of the tefillin.

הכל חייבין בתקיעת שופר כהנים לוים וישראלים פשיטא

Everyone is obligated in the mitzvah of shofar: Kohanim, Leviim and Yisraelim. Isn’t that obvious?!

כהנים איצטריכא ליה

It was needed for the Kohanim.

סד"א הואיל וכתיב (במדבר כט, א) יום תרועה יהיה לכם מאן דליתיה אלא בתקיעה דחד יומא חייב

In Parshat Pinchas the Torah says "a day of teruah it will be for you." Rashi explains: a day, meaning one day only. So we might read it as: only one who blows on just one day of the year is obligated.

והני כהנים הואיל ואיתנהו בתקיעה כוליה שתא דכתיב (במדבר י, י) ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם אימא לא ליחייבו

Kohanim blow all year long, as the Torah says in Parshat Behaalotcha: "you shall blow the chatzotzrot (trumpets) over your olot." So we might say they are not obligated in shofar.

מי דמי התם חצוצרות הכא שופר

The Gemara answers: how can the two compare? There the Kohanim blow trumpets; here it is a shofar.

איצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל ותנן שוה היובל לראש השנה לתקיעה ולברכות דאיתיה במצות יובל איתיה במצות ראש השנה דליתיה במצות יובל ליתיה במצות ר"ה

Still, it was needed. We learned in the Mishnah in Rosh Hashanah 3 that Yovel is like Rosh Hashanah for the shofar blowing and for the berachot. Rashi explains that on Yom Kippur of the Yovel year they blew the shofar and said Malchiyot, Zichronot and Shofarot, as on Rosh Hashanah. So we might reason: whoever is part of the mitzvot of Yovel is part of the mitzvot of Rosh Hashanah, and whoever is not part of Yovel is not part of Rosh Hashanah.

והני כהני הואיל וליתנהו במצות דיובל דתנן כהנים ולוים מוכרין לעולם

And Kohanim are not part of the mitzvot of Yovel, as we learned in the Mishnah in Arachin 9 (on Arachin 33b): Kohanim and Leviim may sell their land at any time. Rashi explains that when a Yisrael sells a field in the Yovel year itself, the sale does not take hold and the money goes back (the Gemara teaches this on Arachin 29b). When a Kohen sells in that year, the sale takes hold and the money is his, though the field still returns to him at Yovel. Tosafot question this explanation and bring other readings.

רַשִׁ״י יום תרועה משמע יום אחד בלבד ולברכות שהיו נמי אומרים ביום הכפורים של שנת היובל מלכיות זכרונות שופרות מוכרין לעולם אפי' בשנת היובל עצמה אם מכרו קרקע שלהם מכורה היא ואילו גבי ישראל תניא בגמ' בפ' בתרא (לקמן ערכין כט: ) ובשנת היובל לא ימכור ואם מכר אינה מכורה והמעות חוזרין וגבי כהנים תנן מוכרין לעולם דמכורה ויוצאה והמעות שלהן דהא ליכא למימר דלא הדרא ארעייהו ביובל דודאי הדרא דכתיב ואשר יגאל מן הלוים ואמרינן בפ' בתרא (שם דף כט: ) ממכרו יוצא בחנם

Pshat Line by Line is for review purposes only. It explains the plain meaning of the Gemara. It is not a halachic source and is not to be used for a halachic ruling.

Pshat Line by Line © 2026 TorahSages · CC BY-NC-ND 4.0 · torahsages.com/library/talmud/arachin/3b · Copyright & Licensing

מְפָרְשִׁים Commentaries
תּוֹסָפוֹת Tosafot

א לאתויי עבדים שאם יש לו עבד כנעני מהול למכור ורוצה העבד שלא ימכרנו אלא בא"י ובכתובות (דף קי: ) פרש"י שיכול להעלותו [להעבד עברי בע"כ של עבד] ור"י פירש שהעבד יכול לכוף להעלותו או יפטרוהו

ב לאתויי עבד שברח מח"ל לארץ ומרישא לא שמעי' לי' למאן דתני עבדים ואפילו לפי' רש"י דבעבדים כנענים מיירי דרוצה למוכרו שאינו מוציאו מרשותו א"נ דהואיל וברח ניקנסיה לעבד ולא נפטר א"נ ס"ד דרישא כגון שהרב הולך תדיר בארץ ישראל בלאו הכי

ג מנוה היפה דח"ל לנוה הרעה דא"י ואין אשתו יכולה לעכב עליו וכן מא"י לירושלים. ל"ה. דאע"ג דתנא רישא הכל מעלין תנא סיפא אין הכל מוציאין הכי מפרש התם בכתובות (גם זה שם) וליכא למימר לאתויי עבדים דליכא חילוק בין שאר ארץ ישראל לירושלים גבי עבדים

ד הכל חייבין בסוכה עד השתא דריש הכל לאתויי מאי מהשתא דריש הנך דתנא כהנים לוים וישראלים וקבעי פשיטא ואי הנך לא מיחייבי מאן ליחייב

ה ובני עבודה נינהו ואין יכולין לדור איש ואשתו בסוכה שאין נזקקין לנשותיהן דרמיא עלייהו עבודת הרגל אימא לא מחייבו ל"ה. דמטעם הולכי דרכים ליכא למיפטרינהו אלא בשדות אבל לא בלשכת בית המקדש ושאר מקומות בהמ"ק וה"ה דמצי למינקט נמי לוים השומרים בכ"א מקומות במקדש כדאיתא פ"ק דתמיד (דף כו.) הכי אשכחנא לקמן גבי הכל חייבין בתקיעת שופר דמצי למימר כהנים ולוים איצטריכא ליה דהא מייתי ליה נמי דלוים גואלין לעולם ומוכרין לעולם ולא נקט אלא כהנים

ו קמשמע לן [אע"ג] דלא אפשר להו כעין דירה כי היכי דאפשר להו מיחייבי ובעידן עבודה פטירי שלא בעידן עבודה מיחייבי

ז הני כהנים הואיל (ובני עבודה כו' מאן דלא) אישתרו כלאים כו' הקשה הרב ר"י מאורליינ"ש נשים לא לחייבו בכלאים הואיל וליתנהו בגדילים תעשה לך ויש לומר השוה הכתוב אשה לאיש והא דאמר פרק אלו עוברין (פסחים מג: ) הואיל ואינה בקום אכול מצה אינה בבל תאכל חמץ סמיך עלה אהא דילפי' ט"ו ט"ו מחג הסוכות דכתיב האזרח להוציא הנשים וא"ת ונימא כיון דאיתנהו בלבישת שעטנז איתנהו בגדילים וי"ל דאדרבה הוקשה כל התורה לתפילין וא"ת דהכי נמי לשם מצה הוקשה ותירץ דאיכא למימר הואיל ואיתרבו לאכילת חמץ איתרבו נמי לאכילת מצה

ח כהנים אישתרי להו כלאים בעידן עבודה דאבנט של כלאים היה דכתיב ואת האבנט שש ומדשש כתנא תכלת כו'

ט שלא יהא דבר חוצץ בין בגדי כהונה לבשרו ותפלין על בשרו בעינן דכתיב (שמות יג) והיה לך לאות ולא לאחרים לאות: ציץ מונח על המצח ומצנפת על הראש ואינה מחזקת עד המצח אלא מקום התפלין נראין בגובה הראש מקום שמוחו של תינוק רופס ל"ה. וליכא למימר אמאי לא קאמר כדלעיל קמ"ל ונהי דפטירי בעידן עבודה דפשיטא ליה דחייבין לעולם בתפלין של ראש ולא בעי ליה למימר דס"ד דליפטרו מתפילין של יד שלא בעידן עבודה דפשיטא ליה דחייבין

י של יד אינה מעכבת של ראש ואע"ג דאמר בעלמא מנחות (דף לו.) ולטוטפות בין עיניך כל זמן שבין עיניך יהיו שנים היינו בשעה שמניח שניהם צריך להקדים של יד

יא יום תרועה יהיה לכם משמע יום אחד בלבד

יב ולברכות שהיו אומרים נמי ביום הכפורים של שנת היובל מלכיות זכרונות ושופרות מוכרין לעולם ואפי' בשנת היובל עצמה אם מכרו קרקע שלהם מכורה היא ויוצאה והמעות שלהן דהא ליכא למימר דלא הדרא ארעייהו ביובל דכתיב (ויקרא כ״ה: ל״ג) ואשר יגאל מן הלוים ואמר בפ' בתרא (לקמן ערכין דף כט: ) דממכרו יוצא חנם ל"ה. ולא נראה דהא מפרש שמואל טעמא לקמן בפרק בתרא (גם זה שם) משום דמכורה כבר יוצאה אינה מכורה אינו דין שלא תמכר וההוא טעמא שייך גבי כהן כמו גבי ישראל ועוד יש להקשות אליבא דרב נמי דאמר מכרה יוצאת מאי איכא בין ישראל לכהנים [לענין יובל] וכן (המקדיש) גואלה לעולם ויש קצת לישב הגירסא דבבתי ערי חומה דישראל אינו גואלה אלא בתוך שנה תמימה ולוים וכהנים גואלים לעולם וס"ד שבתי ערי חומה שלהם נוהגין כבתי החצרים וליפקו ביובל ומוכרין דנקט אגב גואלין ורש"י פי' הכא וזה לשונו וגואלין לעולם אם מכרו שדה גואלין אותו מיד וישראל אינו גואל בפחות משתי שנים דכתיב במספר שני תבואות ובראש השנה פרק ראוהו בית דין (ראש השנה דף כט.) וזהו לשונו בשם (רבי יהודה בר יצחק) [רבינו יצחק] הלוי מוכרין לעולם וגואלין לעולם ושתיהם משניות הן במסכת ערכין ובין מקדישין ובין מוכרין תרוייהו משניות יתירות נינהו אלא איידי דתנא התם גבי ישראל אין מקדישין לפני היובל פחות משתי שנים ולא גואלין אחר היובל פחות משנה תנא נמי גבי כהנים מקדישין וגואלין לעולם והכי מוקי לה במסכת ערכין ומהו גואלין לעולם לפי שנאמר בישראל המוכר שדה אחוזה (ויקרא כ״ה: ט״ו-ט״ז) במספר שני תבואות ימכר לך שאינו מותר לגאול בפחות משתי שנים אבל לוים גואלין מיד לפי שנאמר [בישראל המוכר בית בבתי ערי חומה ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה נחלט אבל בלוים נגאל לעולם שנאמר] גאולת עולם תהיה ללוים לפי שנאמר במקדיש שדה אחוזה ואם לא יגאל את השדה [בעלים] ומכר [גזבר] את השדה לאיש אחר לא יגאל עוד אלא מתחלקת לכהנים ביובל והלוים גואלין לעולם והא דאמר הכא ליתנהו במצות יובל קאי אמקדיש שדה אחוזה ולא גאלה ומכרה גזבר שאין היובל מפקיע מיד המקדיש אם לוי הוא כדרך שמפקיע מיד ישראל. עכ"ל רש"י

Hebrew text: Wikisource Talmud Bavli, CC-BY-SA 3.0.

↑ חֲזָרָה לְמַעְלָה · back to top