א
וַיַּגִּדוּ לְדָוִד לֵאמֹר הִנֵּה פְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בִּקְעִילָה וְהֵמָּה שֹׁסִים אֶת־הַגֳּרָנוֹת׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְחַוִיאוּ לְדָוִד לְמֵימָר הָא פְּלִשְׁתָּאֵי מְגִיחִין קְרָבָא בִקְעִילָה וְהָא אִינוּן בָּזְזִין יַת אִידְרַיָא:
ב
וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּיהוָה לֵאמֹר הַאֵלֵךְ וְהִכֵּיתִי בַּפְּלִשְׁתִּים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־דָּוִד לֵךְ וְהִכִּיתָ בַפְּלִשְׁתִּים וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת־קְעִילָה׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְשָׁאִיל דָוִד בְּמֵימְרָא דַייָ לְמֵימָר הַאֵזִיל וְאֶקְטוֹל בִּפְלִשְׁתָּאֵי הָאִלֵין וַאֲמַר יְיָ לְדָוִד אֱזֵיל וְתִקְטוֹל בִּפְלִשְׁתָּאֵי וְתִפְרוֹק יַת יַתְבֵי קְעִילָה:
ג
וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי דָוִד אֵלָיו הִנֵּה אֲנַחְנוּ פֹה בִּיהוּדָה יְרֵאִים וְאַף כִּי־נֵלֵךְ קְעִלָה אֶל־מַעַרְכוֹת פְּלִשְׁתִּים׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲמַרוּ גַבְרֵי דָוִד לֵיהּ הָא כַד אֲנַחְנָא הָכָא בְּאַרְעָא דְבֵית יְהוּדָה אֲנַחְנָא דַחֲלִין וְאַף אֱלָהֵין דְנֵיזִל לִקְעִילָה לְסִדְרֵי פְלִשְׁתָּאֵי:
רַלְבַּ״ג
הנה אנחנו פה ביהודה יראים. ר"ל שאף על פי שאנחנו תוך בני יהודה אנחנו יראים מפני שאול ואיך נוסיף על יראתנו יראת מערכות פלשתים, והנה שאל עוד דוד באלהים בעבור אנשיו ועל השנות היעוד האמינו אנשי דוד בו אך דוד האמין בו בראשונה, ויתכן שנאמר והוא הנכון לפי מה שאחשוב כי הלשון הראשון הוא מסופק וכבר אפשר שיובן שאם ילך והכה בפלשתים הנה יושיע את קעילה לא בזולת זה אבל לא יהיה בזה המאמר הבטחה שיכה את הפלשתים ולזה יראו אנשי דוד מרדת קעילה הלא תראה בענין פילגש בגבע' מה שקרה לישראל מהרע מפני הספק שהיה בלשון כאשר שאלו באלהים כשלא דקדקו בו ולזה הסכים דוד לשאול באלהים פעם שנית על זה ובא אליו הלשון בזולת שום ספק שירד אל קעילה והש"י יתן את פלשתים בידו:
מְצוּדַת דָּוִד
ביהודה. עם שאנו בין אנשי שבטך, אנו מתפחדים, ומכל שכן כאשר נלך קעילה:
מְצוּדַת צִיּוֹן
ואף כי. הוא ענין כל שכן וקל וחומר, כמו (יחזקאל טו ה) ואף כי אש: מערכות. אנשי המלחמה יקראו כן, כשהם ערוכים וסדורים להלחם:
ד
וַיּוֹסֶף עוֹד דָּוִד לִשְׁאֹל בַּיהוָה וַיַּעֲנֵהוּ יְהוָה וַיֹּאמֶר קוּם רֵד קְעִילָה כִּי־אֲנִי נֹתֵן אֶת־פְּלִשְׁתִּים בְּיָדֶךָ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְאוֹסִיף עוֹד דָוִד לְמִשְׁאַל בְּמֵימְרָא דַייָ וְקַבֵּיל צְלוֹתֵיהּ יְיָ וַאֲמַר קוּם חוֹת לִקְעִילָה אֲרֵי אֲנָא מְסַר יַת פְלִשְׁתָּאֵי בִּידָךְ:
ה
וַיֵּלֶךְ דָּוִד ואנשו [וַאֲנָשָׁיו] קְעִילָה וַיִּלָּחֶם בַּפְּלִשְׁתִּים וַיִּנְהַג אֶת־מִקְנֵיהֶם וַיַּךְ בָּהֶם מַכָּה גְדוֹלָה וַיֹּשַׁע דָּוִד אֵת יֹשְׁבֵי קְעִילָה׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲזַל דָוִד וְגַבְרוֹהִי לִקְעִילָה וְאַגִיחַ קְרָבָא בִּפְלִשְׁתָּאֵי וּדְבַר יַת גֵיתֵיהוֹן וּמְחָא בְהוֹן מְחָא סַגִיאָה וּפְרַק דָוִד יַת יַתְבֵי קְעִילָה:
ו
וַיְהִי בִּבְרֹחַ אֶבְיָתָר בֶּן־אֲחִימֶלֶךְ אֶל־דָּוִד קְעִילָה אֵפוֹד יָרַד בְּיָדוֹ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַהֲוָה כַּד עֲרַק אֶבְיָתָר בַּר אֲחִימֶלֶךְ לְוַת דָוִד לִקְעִילָה אֵפוֹדָא אָחִית בִּידֵיהּ:
מְצוּדַת דָּוִד
קעילה. כשבא אל דוד היה בגבול קעילה: אפוד ירד. לפי שנאמר למעלה (פסוק ב): וישאל דוד בה׳, לזה אמר שאביתר הביא עמו האפוד ובו שאל:
מְצוּדַת צִיּוֹן
אפוד. זה יאמר על האפוד והחושן עם האורים ותומים, וכן (הושע ג ד): אין אפוד ותרפים:
ז
וַיֻּגַּד לְשָׁאוּל כִּי־בָא דָוִד קְעִילָה וַיֹּאמֶר שָׁאוּל נִכַּר אֹתוֹ אֱלֹהִים בְּיָדִי כִּי נִסְגַּר לָבוֹא בְּעִיר דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ׃
רַשִׁ״י
נכר אותו אלהים בידי. הסגיר, וכן (עובדיה א יב): אל תרא ביום אחיך ביום נכרו. וממשקל החזקים הוא, כמו (איכה ב ט): אבד ושבר בריחיה. ואם בקש לדבר במשקולת הרפים, היה נקוד נכר: נסגר לבא בעיר דלתים ובריח. ויבטח בכך, ולא יחוש לברוח ממנו:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְאִתְחַוָא לְשָׁאוּל אֲרֵי אֲתָא דָוִד לִקְעִילָה וַאֲמַר שָׁאוּל מְסַר יָתֵיהּ יְיָ בִּידִי אֲרֵי אִתְמְסַר לְמֵיעַל בְּקַרְתָּא דְלָהּ דָשִׁין וְעַבְּרִין:
רַלְבַּ״ג
נכר אותו אלהים בידי. הוא מענין פן ינכרו צרימו והרצון בזה שהש"י הסיר ממנו ההכרה והבחינה כדי שיפול בידי וזה שאם היה מתנהג בטוב העצה היה נשמר מהכנס בעיר מוקפת חומה הנסגר' בחומה דלתי' ובריח כי בבא עליו שם לא יוכל להמלט ללכת ולנוס אנה ואנה והנה חשב שאול שלא יגלה שום אדם זה הסוד לדוד וכבר סבב הש"י שנגלה לו הסוד הזה:
מְצוּדַת דָּוִד
נכר. מסר אותו אלהים בידי אחרי שסגר בעדו לשבת בעיר דלתים ובריח, ובוטח הוא בחוזק העיר ולא יתחבא עוד, ואני אצור על העיר עד רדתה:
מְצוּדַת צִיּוֹן
נכר. מסר, וכן (דברים לב ל): כי צורם מכרם: ובריח. הוא כעין מטה, עשוי לסגור בו הדלתות מבפנים:
ח
וַיְשַׁמַּע שָׁאוּל אֶת־כָּל־הָעָם לַמִּלְחָמָה לָרֶדֶת קְעִילָה לָצוּר אֶל־דָּוִד וְאֶל־אֲנָשָׁיו׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּכְנַשׁ שָׁאוּל יַת כָּל עַמָא לַאֲגָחָא קְרָבָא לְמֵיחַת לִקְעִילָה לְמֵצַר עַל דָוִד וְעַל גַבְרוֹהִי:
מְצוּדַת צִיּוֹן
וישמע. ענין אסיפה הבאה משמיעת קול המאסף, כמו (ירמיהו נא כז): השמיעו עליה ממלכות: לצור. ענינו הסבו על העיר להצר לה ולכבשה:
ט
וַיֵּדַע דָּוִד כִּי עָלָיו שָׁאוּל מַחֲרִישׁ הָרָעָה וַיֹּאמֶר אֶל־אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן הַגִּישָׁה הָאֵפוֹד׃
רַשִׁ״י
מחריש הרעה. (תרגום:) כמין ית בישתא:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וִידַע דָוִד אֲרֵי עֲלוֹהִי שָׁאוּל כָּמִין בִּישְׁתָא וַאֲמַר לְאֶבְיָתָר כַּהֲנָא קְרֵיב אֵפוֹדָא:
רַלְבַּ״ג
מחריש הרעה. הוא מענין אל תחרוש על רעך רעה והרצון בזה ששאול היה מסבב שישתדל עם כל ישראל להביא הרעה על דוד:
מְצוּדַת דָּוִד
וידע דוד. הבין מדעתו שעליו לבד מחריש הרעה ולזה פחד פן ימסרוהו בידו:
י
וַיֹּאמֶר דָּוִד יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שָׁמֹעַ שָׁמַע עַבְדְּךָ כִּי־מְבַקֵּשׁ שָׁאוּל לָבוֹא אֶל־קְעִילָה לְשַׁחֵת לָעִיר בַּעֲבוּרִי׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲמַר דָוִד יְיָ אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל מִשְׁמַע שְׁמַע עַבְדָךְ אֲרֵי בָעֵי שָׁאוּל לְמֵיעַל לִקְעִילָה לְחַבָּלָא לְקַרְתָּא בְּדִילִי:
יא
הֲיַסְגִּרֻנִי בַעֲלֵי קְעִילָה בְיָדוֹ הֲיֵרֵד שָׁאוּל כַּאֲשֶׁר שָׁמַע עַבְדֶּךָ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הַגֶּד־נָא לְעַבְדֶּךָ וַיֹּאמֶר יְהוָה יֵרֵד׃
רַשִׁ״י
היסגרוני בעלי קעילה וגו'. למדנו מכאן, שהשואל שני דברים, אין משיבין לו אלא אחד, ואין משיבין לו אלא ראשון, וכאן דוד שאל שלא כסדר, שהיה לו לשאול תחילה הירד שאול, היסגרוני בידו, והשיבוהו כסדר:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
הַסְבִירִין לְמִמְסְרִי יַתְבֵי קְעִילָה בִּידֵיהּ הַסְבִיר לְמֵיחַת שָׁאוּל כְּמָא דִשְׁמַע עַבְדָךְ יְיָ אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל חַוֵי כְעַן לְעַבְדָךְ וַאֲמַר יְיָ סָבֵר לְמֵיחָת:
רַלְבַּ״ג
היסגרוני בעלי קעילה בידו הירד שאול כאשר שמע עבדך ה' אלהי ישראל הגד נא לעבדך ויאמר ה' ירד מזה המקום נוכל ללמד שהנשאלים באורים ותומים אין נשאלין בהם אלא שאלה אחת לבד לא יהיו נשאלין בהם שתי שאלות יחד או יותר ולזה תמצא כי כששאל דוד על שתי שאלות לא באהו המענה כי אם באחת מהן:
מְצוּדַת דָּוִד
היסגרני. האם דעתם למסור אותי בידו: הירד. האם דעתו לרדת הנה: ירד. דעתו לרדת, ועל כי אין אורים ותומים משיבים על שני דברים כאחד, לזה השיבו לו על דבר שהיה מהראוי לשאול ראשון עליו, כי הירידה היא ראשון בזמן:
מְצוּדַת צִיּוֹן
היסגרני. ענין מסירה, כמו (עמוס א ו): להסגיר לאדום: בעלי. אדוני, כמו (שמות כב יד): אם בעליו עמו:
יב
וַיֹּאמֶר דָּוִד הֲיַסְגִּרוּ בַּעֲלֵי קְעִילָה אֹתִי וְאֶת־אֲנָשַׁי בְּיַד־שָׁאוּל וַיֹּאמֶר יְהוָה יַסְגִּירוּ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲמַר דָוִד הַסְבִירִין לְמִמְסְרִי יַתְבֵי קְעִילָה יָתִי וְיַת גַבְרַי בִּידָא דְשָׁאוּל וַאֲמַר יְיָ סְבִירִין לְמִמְסַר:
יג
וַיָּקָם דָּוִד וַאֲנָשָׁיו כְּשֵׁשׁ־מֵאוֹת אִישׁ וַיֵּצְאוּ מִקְּעִלָה וַיִּתְהַלְּכוּ בַּאֲשֶׁר יִתְהַלָּכוּ וּלְשָׁאוּל הֻגַּד כִּי־נִמְלַט דָּוִד מִקְּעִילָה וַיֶּחְדַּל לָצֵאת׃
רַשִׁ״י
באשר יתהלכו. (תרגום:) באתר דכשר להלכא, במקום הצלתם:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְקָם דָוִד וְגַבְרוֹהִי כְּשִׁית מְאָה גַבְרָא וּנְפַקוּ מִקְעִילָה וְהַלִיכוּ בַּאֲתַר דְכָשַׁר לְהַלָכָא וּלְשָׁאוּל אִתְחַוָא אֲרֵי אִשְׁתֵּיזֵיב דָוִד מִקְעִילָה וְאִתְמְנַע מִלְמִפַּק:
מְצוּדַת דָּוִד
באשר יתהלכו. רצה לומר: לא הלכו אל המקום אשר חשבו מתחילה לילך אליו וכדרך כל הארץ, כי המה לא חשבו מתחילה ללכת אל מקום ידוע, כי אם כאשר יזדמן:
יד
וַיֵּשֶׁב דָּוִד בַּמִּדְבָּר בַּמְּצָדוֹת וַיֵּשֶׁב בָּהָר בְּמִדְבַּר־זִיף וַיְבַקְשֵׁהוּ שָׁאוּל כָּל־הַיָּמִים וְלֹא־נְתָנוֹ אֱלֹהִים בְּיָדוֹ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וִיתֵיב דָוִד בְּמַדְבְּרָא בִּמְצַדְתָּא וִיתֵיב בְּטוּרָא בְּמַדְבְּרָא דְזִיף וּבְעוֹהִי שָׁאוּל כָּל יוֹמַיָא וְלָא מַסְרֵיהּ יְיָ בִּידֵיהּ:
טו
וַיַּרְא דָוִד כִּי־יָצָא שָׁאוּל לְבַקֵּשׁ אֶת־נַפְשׁוֹ וְדָוִד בְּמִדְבַּר־זִיף בַּחֹרְשָׁה׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַחֲזָא דָוִד אֲרֵי נְפַק שָׁאוּל לְמִקְטְלֵיהּ וְדָוִד בְּמַדְבְּרָא דְזִיף בְּחוּרְשָׁא:
רַלְבַּ״ג
בחרשה. ר"ל ביער כי אף על פי שהיה במדבר זיף שאין עוברין בני אדם שם הנה להציל עצמו מן הסכנה מיד שאול היה נסתר ביער:
מְצוּדַת דָּוִד
וירא דוד. כשראה אשר שאול יוצא לבקשו, אז ישב במדבר זיף במקום שיוכל להמלט:
טז
וַיָּקָם יְהוֹנָתָן בֶּן־שָׁאוּל וַיֵּלֶךְ אֶל־דָּוִד חֹרְשָׁה וַיְחַזֵּק אֶת־יָדוֹ בֵּאלֹהִים׃
רַשִׁ״י
ויחזק את ידו. חידש ברית שביניהם:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְקָם יְהוֹנָתָן בַּר שָׁאוּל וַאֲזַל לְוַת דָוִד לְחוּרְשָׁא וּתְקֵיף יַת יְדֵיהּ בְּמֵימְרָא דַיָי:
מְצוּדַת דָּוִד
ויחזק. חזק, כמו ואמץ לבבו במשענת אלהים, כאמרו: אלהים עמך, מה יעשה בשר לך:
יז
וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַל־תִּירָא כִּי לֹא תִמְצָאֲךָ יַד שָׁאוּל אָבִי וְאַתָּה תִּמְלֹךְ עַל־יִשְׂרָאֵל וְאָנֹכִי אֶהְיֶה־לְּךָ לְמִשְׁנֶה וְגַם־שָׁאוּל אָבִי יֹדֵעַ כֵּן׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲמַר לֵיהּ לָא תִדְחַל אֲרֵי לָא תַשְׁכְּחִינָךְ יְדָא דְשָׁאוּל אַבָּא וְאַתְּ תִּמְלוֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל וַאֲנָא אֱהֵי לָךְ לְתִנְיָן וְאַף שָׁאוּל אַבָּא יְדַע כֵּן:
יח
וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם בְּרִית לִפְנֵי יְהוָה וַיֵּשֶׁב דָּוִד בַּחֹרְשָׁה וִיהוֹנָתָן הָלַךְ לְבֵיתוֹ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּגְזָרוּ תַרְוֵיהוֹן קְיָם קֳדָם יְיָ וִיתֵיב דָוִד בַּחוֹרְשָׁא וִיהוֹנָתָן אֲזַל לְבֵיתֵיהּ:
רַלְבַּ״ג
וישב דוד בחרשה ויהונתן הלך לביתו. באר לנו בזה כי נשען דוד בברית יהונתן עמו שלא יגלה מקומו לאביו ואע"פ שנתפרסם ליהונתן כי דוד יקח הממלכה ותסור ממנו ולזה ספר שלא נמנע דוד אחר זה מלשבת ביער ההוא:
מְצוּדַת דָּוִד
לפני ה׳. לפני האורים והתומים, כי הברית שמאז לא היה לפני ה׳:
יט
וַיַּעֲלוּ זִפִים אֶל־שָׁאוּל הַגִּבְעָתָה לֵאמֹר הֲלוֹא דָוִד מִסְתַּתֵּר עִמָּנוּ בַמְּצָדוֹת בַּחֹרְשָׁה בְּגִבְעַת הַחֲכִילָה אֲשֶׁר מִימִין הַיְשִׁימוֹן׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּסְלִיקוּ אֱנָשֵׁי זִיף לְוַת שָׁאוּל לְגִבְעֲתָא לְמֵימָר הֲלָא דָוִד מִטַמָר עִמָנָא בַמְצַדְתָּא בַּחוּרְשָׁא בְּגִבְעַת חֲכִילָה דְמִדָרוֹם לִישִׁימוֹן:
מְצוּדַת דָּוִד
מסתתר. מתחבא אצלינו בהמצדות העומדות בחורשה, שהיא בגבעת החכילה אשר היא מימין הישימון:
כ
וְעַתָּה לְכָל־אַוַּת נַפְשְׁךָ הַמֶּלֶךְ לָרֶדֶת רֵד וְלָנוּ הַסְגִּירוֹ בְּיַד הַמֶּלֶךְ׃
רַשִׁ״י
ולנו הסגירו. ועלינו להסגירו:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּכְעַן לְכָל רַעֲוַת נַפְשָׁךְ מַלְכָּא לְמֵיחַת חוּת וַאֲנַחְנָא נִמְסְרִינֵיהּ בִּידָא דְמַלְכָּא:
מְצוּדַת דָּוִד
לכל אות וכו׳. רצה לומר: באיזה אופן שתרצה לרדת אלינו רד, ועלינו למסרו בידך:
כא
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל בְּרוּכִים אַתֶּם לַיהוָה כִּי חֲמַלְתֶּם עָלָי׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲמַר שָׁאוּל בְּרִיכָן אַתּוּן קֳדָם יְיָ אֲרֵי חַסְתּוּן עֲלָי:
כב
לְכוּ־נָא הָכִינוּ עוֹד וּדְעוּ וּרְאוּ אֶת־מְקוֹמוֹ אֲשֶׁר תִּהְיֶה רַגְלוֹ מִי רָאָהוּ שָׁם כִּי אָמַר אֵלַי עָרוֹם יַעְרִם הוּא׃
רַשִׁ״י
כי אמר אלי. מי שאמר: ערום יערים הוא. מתנהג הוא בערמה, היום כאן, ולמחר במקום אחר, כדי שלא יודע מקומו:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
אֱזִילוּ כְעַן אַתְקִינוּ עוֹד וּדְעוֹ וַחֲזוֹ יַת אַתְרֵיה דְשָׁרֵי בֵיהּ מַן חֲזָהִי תַמָן אֲרֵי אָמְרִין לִי דְעָרִים וְנָפִיק הוּא:
רַלְבַּ״ג
כי אמר אלי ערום יערים הוא. ר"ל הוא חסר מי האומר זה וכן ותכל דוד הוא חס' מי הוא המשתוקק והרצון בו ותכל נפש דוד וכן יהיה הרצון בזה המקום כי אמר לבי אלי שהוא יתנהג בערמה ויתראה במקום אחר והוא בלתי מתחבא שם בלתי על המעט ולזה הזהירם שיחקרו מכל המחבואים אשר יתחבא שם, או יהיה אמרו כי אמר אלי שב אל דוד והרצון שדוד אמר אליו בהיותו עמו שהוא מתנהג בערמה ובתחבולות יעשה לו מלחמה:
מְצוּדַת דָּוִד
הכינו עוד. היו נכונים לראות מקום מהלכו, כי מי ראהו שם, הלא דבריכם מאומד ומשמועה: כי אמר אלי. עודו סר למשמעתי, אמר לי שבערמה ובתחבולות יעשה מלחמה, ולזאת מאוד מהצורך לחקור ולחפש אחריו:
כג
וּרְאוּ וּדְעוּ מִכֹּל הַמַּחֲבֹאִים אֲשֶׁר יִתְחַבֵּא שָׁם וְשַׁבְתֶּם אֵלַי אֶל־נָכוֹן וְהָלַכְתִּי אִתְּכֶם וְהָיָה אִם־יֶשְׁנוֹ בָאָרֶץ וְחִפַּשְׂתִּי אֹתוֹ בְּכֹל אַלְפֵי יְהוּדָה׃
רַשִׁ״י
אל נכון. על דבר מכוון ואמת:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַחֲזוֹ וּדְעוֹ מִכָּל מַטְמוֹרַיָתָא דְאִטְמַר תַּמָן וּתְתוּבוּן לְוָתִי בִּקְשׁוֹט וְאֵהַךְ עִמְכוֹן וִיהֵי אִם אִיתוֹהִי בְאַרְעָא וְאֶבְלוֹשׁ יָתֵיה בְּכָל אַלְפַיָא דְבֵית יְהוּדָה:
מְצוּדַת דָּוִד
אם ישנו בארץ. כאשר לא נמצא אותו בכל מחבואיו, אם כן ודאי יהיה בארץ בין אנשי שבטו, ואז אחפש אותו בכל אלפי יהודה, רצה לומר: אכריח את כל אלפי יהודה, שכל אחד יחפש אחריו בין אנשיו:
מְצוּדַת צִיּוֹן
המחבואים. מלשון מחבואה ומסתור: אל נכון. כמו בנכון, וכן (שמות כה כא): ואל הארון, ומשפטו: ובהארון. ונכון, רוצה לומר דבר ברור ומכוון: ישנו. מלשון יש: וחפשתי. ענין חקירה:
כד
וַיָּקוּמוּ וַיֵּלְכוּ זִיפָה לִפְנֵי שָׁאוּל וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו בְּמִדְבַּר מָעוֹן בָּעֲרָבָה אֶל יְמִין הַיְשִׁימוֹן׃
רַשִׁ״י
לפני שאול. שהיה שאול עתיד לילך אחריהם, והם הלכו לפניו לחפש אל נכון:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְקָמוּ וַאֲזַלוּ לְזִיף קֳדָם שָׁאוּל וְדָוִד וְגַבְרוּהִי בְּמַדְבְּרָא דְמָעוֹן בְּמֵישְׁרָא דְמִדָרוֹם לִישִׁימוֹן:
מְצוּדַת דָּוִד
ויקומו וילכו. לחקור ולחפש טרם בוא שאול: בערבה. במישור אשר מימין הישימון:
כה
וַיֵּלֶךְ שָׁאוּל וַאֲנָשָׁיו לְבַקֵּשׁ וַיַּגִּדוּ לְדָוִד וַיֵּרֶד הַסֶּלַע וַיֵּשֶׁב בְּמִדְבַּר מָעוֹן וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי־דָוִד מִדְבַּר מָעוֹן׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲזַל שָׁאוּל וְגַבְרוֹהִי לְמִבְעֵי וְחַוִיאוּ לְדָוִד וּנְחַת לְכֵיפָא וִיתֵיב בְּמַדְבְּרָא דְמָעוֹן וּשְׁמַע שָׁאוּל וּרְדַף בָּתַר דָוִד בְּמַדְבְּרָא דְמָעוֹן:
מְצוּדַת דָּוִד
וילך שאול. אחר שחזרו הזיפים והגידו לו מכל מחבואיו: וירד הסלע. ירד מהסלע אשר ישב בה, לשבת במדבר, מקום נוח להשמט אנה ואנה:
כו
וַיֵּלֶךְ שָׁאוּל מִצַּד הָהָר מִזֶּה וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו מִצַּד הָהָר מִזֶּה וַיְהִי דָוִד נֶחְפָּז לָלֶכֶת מִפְּנֵי שָׁאוּל וְשָׁאוּל וַאֲנָשָׁיו עֹטְרִים אֶל־דָּוִד וְאֶל־אֲנָשָׁיו לְתָפְשָׂם׃
רַשִׁ״י
עוטרים. מקיפים וסובבים מצד אל צד, כעטרה המקפת את הראש:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲזַל שָׁאוּל מִסְטַר טוּרָא מִכָּא וְדָוִד וְגַבְרוֹהִי מִסְטַר טוּרָא מִכָּא וַהֲוָה דָוִד מִתְבְּעֵי לְמֵיזַל מִן קֳדָם שָׁאוּל וְשָׁאוּל וְגַבְרוֹהִי כָּמְנִין עַל דָוִד וְעַל גַבְרוֹהִי לְמֵחַדְהוֹן:
מְצוּדַת צִיּוֹן
נחפז. מלשון חפזון ומהירות: עוטרים. מסבבים, כעטרה המסבבת את הראש: לתפשם. ענין האחיזה בחזקה:
כז
וּמַלְאָךְ בָּא אֶל־שָׁאוּל לֵאמֹר מַהֲרָה וְלֵכָה כִּי־פָשְׁטוּ פְלִשְׁתִּים עַל־הָאָרֶץ׃
רַשִׁ״י
ומלאך בא אל שאול. מלאך ממש, כדי להציל את דוד:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְאִזְגַדָא אֲתָא לְוַת שָׁאוּל לְמֵימָר אוֹחִי וֶאֱזֵל אֲרֵי אִתְנְגִידוּ פְלִשְׁתָּאֵי עַל אַרְעָא:
רַלְבַּ״ג
ומלאך בא אל שאול לאמר מהרה ולכה. באר בזה הספור מה נפלא עוצם השגחת השם על אהוביו ואיך הציל דוד עם היותו בעוצם הסכנה:
כח
וַיָּשָׁב שָׁאוּל מִרְדֹף אַחֲרֵי דָוִד וַיֵּלֶךְ לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים עַל־כֵּן קָרְאוּ לַמָּקוֹם הַהוּא סֶלַע הַמַּחְלְקוֹת׃
רַשִׁ״י
סלע המחלקות. שהיה לבו של שאול חלוק לשתי דעות, אם לשוב להציל את ארצו מיד פלשתים, או לרדוף ולתפוש את דוד, כן תרגמו יונתן:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְתַב שָׁאוּל מִלְמִרְדַף בָּתַר דָוִד וַאֲזַל לִקְדָמוּת פְלִשְׁתָּאֵי עַל כֵּן קְרוֹ לְאַתְרָא הַהוּא כֵּיף פַּלְגוּתָא אַתְרָא דְאִתְפְּלֵיג בֵּיהּ לִבָּא דְמַלְכָּא לְמֵיזַל לְכָא וּלְכָא:
מְצוּדַת דָּוִד
סלע המחלקות. על שם כי בהסלע ההוא (הוא ההר שהלך שאול מצד ההר מזה וכו׳ האמור למעלה) נחלקו ונפרדו שאול ואנשיו, מעם דוד ואנשיו:
Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.