א
וַיַּעַל דָּוִד מִשָּׁם וַיֵּשֶׁב בִּמְצָדוֹת עֵין־גֶּדִי׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּסְלֵיק דָוִד מִתַּמָן וִיתֵב בִּמְצַדְתָּא עֵין גֶדִי:
ב
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁב שָׁאוּל מֵאַחֲרֵי פְּלִשְׁתִּים וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה דָוִד בְּמִדְבַּר עֵין גֶּדִי׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַהֲוָה כַּד תַּב שָׁאוּל מִבָתַר פְּלִשְׁתָּאֵי וְחַוִיאוּ לֵיה לְמֵימַר הָא דָוִד בְּמַדְבְּרָא דְעֵין גֶדִי:
ג
וַיִּקַּח שָׁאוּל שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ בָּחוּר מִכָּל־יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ לְבַקֵּשׁ אֶת־דָּוִד וַאֲנָשָׁיו עַל־פְּנֵי צוּרֵי הַיְּעֵלִים׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּדְבַר שָׁאוּל תְּלָתָא אַלְפִין גְבַר עוּלֵים מִכָּל יִשְׂרָאֵל וַאֲזַל לְמִבְעֵי יַת דָוִד וְגַבְרוֹהִי עַל אַפֵּי שְׁקִיפֵי כֵיפַיָא:
רַלְבַּ״ג
על פני צורי היעלים. הם הצורים החזקים שנהגו לשבת שם היעלים כי היעלים הם שוכנים בסלעים כאמרו הידעת עת לדת יעלי סלע וזכר זה כי דוד עם ראותו יד הש"י הטובה עליו לא היה מוסר עצמו לסכנות אך היה מחביא עצמו במקומות אשר יתכן לו בהם בהעלם יותר:
מְצוּדַת דָּוִד
צורי היעלים. סלעים גבוהים אשר היעלים מקננים בהן וכן נאמר [איוב לט א]: הידעת עת לדת יעלי סלע:
ד
וַיָּבֹא אֶל־גִּדְרוֹת הַצֹּאן עַל־הַדֶּרֶךְ וְשָׁם מְעָרָה וַיָּבֹא שָׁאוּל לְהָסֵךְ אֶת־רַגְלָיו וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו בְּיַרְכְּתֵי הַמְּעָרָה יֹשְׁבִים׃
רַשִׁ״י
להסך את רגליו. להפנות לנקבים גדולים:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲתָא לְחַטְרֵי עָאנָא דְעַל אוֹרְחָא וְתַמָן מְעַרְתָּא וְעַל שָׁאוּל לְמֶעְבַּד צוֹרְכֵיהּ וְדָוִד וְגַבְרוֹהִי בִסְיָפֵי מְעַרְתָּא יָתְבִין:
רַלְבַּ״ג
להסך את רגליו. ר"ל לסכך את רגליו, והוא עשיית הצרכי' הגדולים כי מדרך הגדולים הצנועים לסכך רגליהם בבגדיהם שלא תראה ערותם:
מְצוּדַת צִיּוֹן
גדרות הצאן. דיר שהצאן רובצים בה: להסך את רגליו. לעשות צרכיו בנקבים, כי דרך הצנועים לסכך ולכסות הרגלים, וכן (שופטים ג כד): אך מסיך הוא את רגליו: בירכתי. בסוף, וכן (שמות כו כב): ולירכתי המשכן ימה:
ה
וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי דָוִד אֵלָיו הִנֵּה הַיּוֹם אֲשֶׁר־אָמַר יְהוָה אֵלֶיךָ הִנֵּה אָנֹכִי נֹתֵן אֶת־איביך [אֹיִבְךָ] בְּיָדֶךָ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר יִטַב בְּעֵינֶיךָ וַיָּקָם דָּוִד וַיִּכְרֹת אֶת־כְּנַף־הַמְּעִיל אֲשֶׁר־לְשָׁאוּל בַּלָּט׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲמַרוּ גַבְרֵי דָוִד לֵיהּ הָא יוֹמָא דַאֲמַר יְיָ לָךְ הָא אֲנָא מְסַר יַת בְּעֵיל דְבָבָךְ בִּידָךְ וְתַעֲבֵּיד לֵיהּ כְּמָא דְתַקֵן בְּעֵינָךְ וְקָם דָוִד וּפְסַק יַת כְּנַף מְעִילָא דִלְשָׁאוּל בְּרָז:
רַלְבַּ״ג
ויקם דוד ויכרת את כנף המעיל. יתכן לפי הפשט שכבר היה רצון דוד להרגו ולא השיג ממנו כי אם הכנף והתחרט אחר זה דוד על מחשבתו ואף על פי שהותר לו להורגו כי רודף היה ואמר חלילה לי מה' מעשות הדבר הזה וזה היה מהפלגת חסידותו עם שזה גם כן יהיה סבה אחר כך להקל בהריגת המלכים וידע דוד כי הממלכה תהיה לו ולזה רצה להרחיק ענין הריגת המלכים משיחי ה' ולזאת הסבה בעינה צוה להרוג הנער העמלקי אשר הגיד לו שהרג שאול אעפ"י שכבר צוהו שאול על זה ולזה גם כן צוה להרוג אשר הרגו איש בשת בן שאול:
מְצוּדַת דָּוִד
הנה היום. אולי נאמר לו על ידי נביא שימסור ה׳ אויביו בידו, וחשבו אנשיו שעל היום הזה נאמר, ולזה אמרו הנה זהו היום וכו׳, ולזה לך ועשית לו וכו׳:
מְצוּדַת צִיּוֹן
כנף המעיל. שפולי המעיל: בלט. בחשאי, כמו (לעיל יח כב): דברו אל דוד בלט:
ו
וַיְהִי אַחֲרֵי־כֵן וַיַּךְ לֵב־דָּוִד אֹתוֹ עַל אֲשֶׁר כָּרַת אֶת־כָּנָף אֲשֶׁר לְשָׁאוּל׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַהֲוָה בָתַר כֵּן וְחָשׁ דָוִד בְּלִבֵּיהּ עַל דִי פְסַק יַת כַּנְפָא דִלְשָׁאוּל:
מְצוּדַת דָּוִד
ויך וכו׳. לבו היתה מתנענעת ומכה בקרבו, כדרך החרד ומצטער, וזה בחשבו שלא עשה הטוב, והוא כמרים יד במשיח ה׳:
ז
וַיֹּאמֶר לַאֲנָשָׁיו חָלִילָה לִּי מֵיהוָה אִם־אֶעֱשֶׂה אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה לַאדֹנִי לִמְשִׁיחַ יְהוָה לִשְׁלֹחַ יָדִי בּוֹ כִּי־מְשִׁיחַ יְהוָה הוּא׃
רַשִׁ״י
ויאמר לאנשיו חלילה. שני מקראות הללו כתובין שלא כסדרן, אלא כיון שהתחיל לדבר בכריתת המעיל, כלה כל דבריו, ואמר שאף בכריתת המעיל נתחרט, ואחר כך חוזר לדברו הראשון, ואומר ; על שאמרו לו אנשיו הנה היום וגו', השיב להם, חלילה לי וגו':
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲמַר לְגַבְרוֹהִי חָס לִי מִן קֳדָם יְיָ אִם אַעְבֵּיד יַת פִּתְגָמָא הָדֵין לְרִבּוֹנִי לִמְשִׁיחָא דַייָ לְאוֹשָׁטָא יְדִי בֵּיהּ אֲרֵי מְשִׁיחָא דַייָ הוּא:
מְצוּדַת דָּוִד
ויאמר לאנשיו. האומרים אליו להרוג את שאול: חלילה לי מה׳. הדבר הזה הוא חולין לי מחמת מצות ה׳, וחוזר ומפרש הדבר ואמר: אם אעשה וכו׳ לשלוח ידי בו: כי משיח. והתורה הזהירה עליו:
ח
וַיְשַׁסַּע דָּוִד אֶת־אֲנָשָׁיו בַּדְּבָרִים וְלֹא נְתָנָם לָקוּם אֶל־שָׁאוּל וְשָׁאוּל קָם מֵהַמְּעָרָה וַיֵּלֶךְ בַּדָּרֶךְ׃
רַשִׁ״י
וישסע. הבדיל ודחה אותם בדברים:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּפַיֵס דָוִד יַת גַבְרוֹהִי בְּפִתְגָמַיָא וְלָא שַׁבְקִינוּן לְמֵיקַם עַל שָׁאוּל וְשָׁאוּל קָם מִמְעַרְתָּא וַאֲזַל בְּאוֹרְחָא:
רַלְבַּ״ג
וישסע דוד את אנשיו בדברים. ר"ל שעם מה שהיו כלם נסכמים על הריגתו והיו לאגודה אחת על זאת ההסכמה הנה חלק דוד לבם בדבריו באופן שבלבל הסכמת' ומנעם בזה האופן מהריגת שאול:
מְצוּדַת דָּוִד
וישסע דוד. כי אנשיו עשו אגודה אחת להמית את שאול, ובא דוד ובקע להבדיל את האגודה באמרי פיו:
מְצוּדַת צִיּוֹן
וישסע. ענין בקיעה וסדיקה, כמו (שופטים יד ו): וישסעהו כשסע הגדי:
ט
וַיָּקָם דָּוִד אַחֲרֵי־כֵן וַיֵּצֵא מן־המערה [מֵהַמְּעָרָה] וַיִּקְרָא אַחֲרֵי־שָׁאוּל לֵאמֹר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ וַיַּבֵּט שָׁאוּל אַחֲרָיו וַיִּקֹּד דָּוִד אַפַּיִם אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְקָם דָוִד בָּתַר כֵּן וּנְפַק מִן מְעַרְתָּא וּקְרָא בָּתַר שָׁאוּל לְמֵימָר רִבּוֹנִי מַלְכָּא וְאִסְתְּכֵי שָׁאוּל לַאֲחוֹרוֹהִי וּכְרַע דָוִד עַל אַפּוֹהִי עַל אַרְעָא וּסְגִיד:
י
וַיֹּאמֶר דָּוִד לְשָׁאוּל לָמָּה תִשְׁמַע אֶת־דִּבְרֵי אָדָם לֵאמֹר הִנֵּה דָוִד מְבַקֵּשׁ רָעָתֶךָ׃
רַשִׁ״י
למה תשמע. למה תקבל עלי לשון הרע של דואג:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲמַר דָוִד לְשָׁאוּל לְמָא אַתְּ שָׁמַע יַת פִּתְגָמֵי בְנֵי אֱנָשָׁא דְאָמְרִין הָא דָוִד כָּמֵין בִּישְׁתָּךְ:
יא
הִנֵּה הַיּוֹם הַזֶּה רָאוּ עֵינֶיךָ אֵת אֲשֶׁר־נְתָנְךָ יְהוָה הַיּוֹם בְּיָדִי בַּמְּעָרָה וְאָמַר לַהֲרָגֲךָ וַתָּחָס עָלֶיךָ וָאֹמַר לֹא־אֶשְׁלַח יָדִי בַּאדֹנִי כִּי־מְשִׁיחַ יְהוָה הוּא׃
רַשִׁ״י
ואמר להרגך ותחס עליך. הרי כאן חסרים שתי תיבות, ואמר האומר שאהרגך, ותחס נפשי עליך, כמו (שמואל-ב יג לט): ותכל דוד לצאת אל אבשלום, ותכל נפש דוד:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
הָא יוֹמָא דֵין חֲזָאָה עֵינָךְ יַת דְמַסְרָךְ יְיָ יוֹמָא דֵין בִּידִי בִּמְעַרְתָּא וַאֲמַרוּ אוֹחֲרָנִין לְמִקְטְלָךְ וְחָסִית עֲלָךְ וַאֲמַרִית לָא אוֹשִׁיט יְדִי בְּרִבּוֹנִי אֲרֵי מְשִׁיחָא דַייָ הוּא:
רַלְבַּ״ג
ואמר להרגך ותחס עליך. ר"ל אמר לבי תחלה להרגך ותחס עליך נפשי ונתחרטתי על המחשבה ההיא ואמרתי לא אשלח ידי באדוני כי משיח ה' הוא או יהיה הרצון באמרו ואמר להרגך שכבר אמר זה אחד מאנשי ותחס עליו נפש דוד והביאור הראשון יותר נכון לפי מה שאחשוב:
מְצוּדַת דָּוִד
ואמר להרגך. כל אחד מאנשי, אמר להרגך, וחסה נפשי עליך, והוא מקרא קצר:
יב
וְאָבִי רְאֵה גַּם רְאֵה אֶת־כְּנַף מְעִילְךָ בְּיָדִי כִּי בְּכָרְתִי אֶת־כְּנַף מְעִילְךָ וְלֹא הֲרַגְתִּיךָ דַּע וּרְאֵה כִּי אֵין בְּיָדִי רָעָה וָפֶשַׁע וְלֹא־חָטָאתִי לָךְ וְאַתָּה צֹדֶה אֶת־נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ׃
רַשִׁ״י
ואבי ראה. כלומר תן לבך על הדבר, וגם ראה העדות, אשר כנף מעילך בידי, והייתי יכול להרגך:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְרִבּוֹנִי אִסְתַּכַּל אַף חֲזֵי יַת כְּנַף מְעִילָךְ בִּידִי אֲרֵי בְּמִפְסְקִי יַת כְּנַף מְעִילָךְ וְלָא קְטַלְתִּיךְ דַע וַחֲזוֹ אֲרֵי לֵית בִּידִי חוֹב וְסוּרְחַן וְלָא חָטִית לָךְ וְאַתְּ כָּמִין עַל נַפְשִׁי לְמִקְטְלָהּ:
מְצוּדַת דָּוִד
ראה גם ראה. רצה לומר: ראה בראיה ברורה ומוחשת, אשר כנף מעילך בידי, ומזה תראה שהאמת אתי: כי בכרתי. במה שכרתי כנף המעיל שהיא לראיה שהיית בידי, ועם כל זה לא הרגתיך, מזה דע וראה כי מעולם לא חטאתי לך לבקש רעתך:
מְצוּדַת צִיּוֹן
ואבי. ענין גדול ושר, כמו האב על בנו או לפי שהיה חותנו, חשבו כאב: צודה. אורב, כמו (שמות כא יג): ואשר לא צדה:
יג
יִשְׁפֹּט יְהוָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּנְקָמַנִי יְהוָה מִמֶּךָּ וְיָדִי לֹא תִהְיֶה־בָּךְ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
יְדִין יְיָ בֵּינָא וּבֵינָךְ וְיִתְפְּרַע לִי יְיָ מִנָךְ וִידִי לָא תְהִי בָךְ:
יד
כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע וְיָדִי לֹא תִהְיֶה־בָּךְ׃
רַשִׁ״י
כאשר יאמר משל הקדמוני. משל קדמונו של עולם, התורה, שהיא משלו של הקב"ה: מרשעים יצא רשע. הקב"ה מזמן לרשע, שנופל ביד רשע כיוצא בו, והיכן אמרה תורה (שמות כא יג): והאלהים אנה לידו כדאיתא במסכת מכות (י ב):
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
כְּמָא דְאָמְרִין מַתְלָא דְמִלְקָדְמִין מֵרַשִׁיעִין תִּפּוֹק חוֹבַתְהוֹן וִידִי לָא תְהֵי בָךְ:
מְצוּדַת דָּוִד
כאשר יאמר. רצה לומר: יקוים בך דברי המשל הקדום, אשר יאמר: מרשעים יצא רשע, רצה לומר: כל דבר תקלה ורשע, באה על ידי רשעים, וכן תומת אתה ביד רשעים, וידי לא תהיה בך:
טו
אַחֲרֵי מִי יָצָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי מִי אַתָּה רֹדֵף אַחֲרֵי כֶּלֶב מֵת אַחֲרֵי פַּרְעֹשׁ אֶחָד׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
בָּתַר מַן נְפַק מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל בָּתַר מַן אַתְּ רָדִיף בָּתַר חֲלַשׁ חָד בָּתַר הֶדְיוֹט חָד:
מְצוּדַת דָּוִד
אחרי מי. רצה לומר: וכי לא די לך בשלוח אחרי מלאכים מחבלים, עד שבעצמך תרדוף אחרי, הלא אין זה כבודך שמלך ישראל ירדוף אחר ההדיוט שנחשב למולך ככלב מת, וכפרעוש הקופץ ממקום למקום:
טז
וְהָיָה יְהוָה לְדַיָּן וְשָׁפַט בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְיֵרֶא וְיָרֵב אֶת־רִיבִי וְיִשְׁפְּטֵנִי מִיָּדֶךָ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וִיהֵי יְיָ לְדַיָין וְיַעְבֵּד דִין בֵּינָא וּבֵינָךְ וּגְלֵי קֳדָמוֹהִי וִידוּן דִינִי וְיִתְפְּרַע עוּלְבָּנִי מִמָךְ:
יז
וַיְהִי כְּכַלּוֹת דָּוִד לְדַבֵּר אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל־שָׁאוּל וַיֹּאמֶר שָׁאוּל הֲקֹלְךָ זֶה בְּנִי דָוִד וַיִּשָּׂא שָׁאוּל קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַהֲוָה כַּד שֵׁיצֵי דָוִד לְמַלָלָא יַת פִּתְגָמַיָא הָאִלֵין עִם שָׁאוּל וַאֲמַר שָׁאוּל הֲקָלָךְ דֵין בְּרִי דָוִד וַאֲרֵים שָׁאוּל קָלֵיהּ וּבְכָא:
יח
וַיֹּאמֶר אֶל־דָּוִד צַדִּיק אַתָּה מִמֶּנִּי כִּי אַתָּה גְּמַלְתַּנִי הַטּוֹבָה וַאֲנִי גְּמַלְתִּיךָ הָרָעָה׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲמַר לְדָוִד זַכַּאי אַתְּ מִנִי אֲרֵי אַתְּ גְמַלְתַּנִי טַבְתָּא וַאֲנָא גְמַלְתָּךְ בִּישְׁתָא:
יט
ואת [וְאַתָּה] הִגַּדְתָּ הַיּוֹם אֵת אֲשֶׁר־עָשִׂיתָה אִתִּי טוֹבָה אֵת אֲשֶׁר סִגְּרַנִי יְהוָה בְּיָדְךָ וְלֹא הֲרַגְתָּנִי׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְאַתְּ חֲוֵיתָא יוֹמָא דֵין יַת דַעֲבַדְתָּ עִמִי טִיבוּ וְיַת דְמַסְרַנִי יְיָ בִּידָךְ וְלָא קְטַלְתָּנִי:
כ
וְכִי־יִמְצָא אִישׁ אֶת־אֹיְבוֹ וְשִׁלְּחוֹ בְּדֶרֶךְ טוֹבָה וַיהוָה יְשַׁלֶּמְךָ טוֹבָה תַּחַת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָה לִי׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲרֵי יַשְׁכַּח גְבַר יַת בְּעֵיל דְבָבֵיהּ וְיִשְׁלְחִנֵיהּ בְּאוֹרַח תַּקָנָא וַיָי יְשַׁלְמִנָךְ טַבְתָא חֲלַף יוֹמָא דֵין דַעֲבַדְתָּא לִי:
רַלְבַּ״ג
וכי ימצא איש את אויבו ושלחו בדרך טובה. הנה קצר בזה ונשען על מה שזכר אחר זה: וה' ישלמך טובה תחת היום הזה. ומה שקצר בזה הוא שראוי שישולם גמול טוב מאת הש"י וקצר זאת ההקדמה להודות על פרסומה:
מְצוּדַת דָּוִד
וכי ימצא. רצה לומר: וכי נעשה מעולם כזאת, שימצא איש אויבו וכו׳: וה׳. אבל ה׳ ישלם לך גמול, ולא לחנם עשית מה שעשית:
כא
וְעַתָּה הִנֵּה יָדַעְתִּי כִּי מָלֹךְ תִּמְלוֹךְ וְקָמָה בְּיָדְךָ מַמְלֶכֶת יִשְׂרָאֵל׃
רַשִׁ״י
ידעתי כי מלוך תמלוך. שרואה אני שהקב"ה מצילך מידי ומדרש אגדה (ילקוט שמעוני רמז קלד): סימן זה מסר לו שמואל, שהקורע מעילו, ימלוך תחתיו:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּכְעַן הָא יָדַעְנָא אֲרֵי מִמְלַךְ תִּמְלַךְ וְתִתְקַיֵים בִּידָךְ מַלְכוּתָא דְיִשְׂרָאֵל:
כב
וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי בַּיהוָה אִם־תַּכְרִית אֶת־זַרְעִי אַחֲרָי וְאִם־תַּשְׁמִיד אֶת־שְׁמִי מִבֵּית אָבִי׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּכְעַן קַיֵים לִי בְּמֵימְרָא דַייָ דְלָא תְשֵׁיצֵי יַת בְּנַי בַּתְרָי וְלָא תִפְסוֹק יַת שְׁמִי מִבֵּית אַבָּא:
מְצוּדַת דָּוִד
אם תכרית וכו׳. אז יהיה עליך עונש שבועה: ואם תשמיד. כפל הדבר במלות שונות, כי אם יוכרת זרעו, אם כן ממילא יושכח שמו:
כג
וַיִּשָּׁבַע דָּוִד לְשָׁאוּל וַיֵּלֶךְ שָׁאוּל אֶל־בֵּיתוֹ וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו עָלוּ עַל־הַמְּצוּדָה׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְקַיֵם דָוִד לְשָׁאוּל וַאֲזַל שָׁאוּל לְבֵיתֵיהּ וְדָוִד וְגַבְרוֹהִי סְלִיקוּ לִמְצַדְתָּא:
Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.