א
וַיַּעַל מַלְאַךְ־יְהוָה מִן־הַגִּלְגָּל אֶל־הַבֹּכִים וַיֹּאמֶר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וָאֹמַר לֹא־אָפֵר בְּרִיתִי אִתְּכֶם לְעוֹלָם׃
רַשִׁ״י
ויעל מלאך ה'. שנינו ב'סדר עולם' (פרק יט): זה היה פנחס: אל הבוכים. שם המקום: אעלה אתכם. כך היה דעתי מתחילה להעלותכם ממצרים, וכן עשיתי על מנת להוריש את אויבי:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּסְלִיק נְבִיָא בִּשְׁלִיחוּת מִן קֳדָם יְיָ מִן גִלְגְלָא לַבּוֹכִים וַאֲמַר אֲסֵקִית יַתְכוֹן מִמִצְרַיִם וְאַעֲלִית יַתְכוֹן לְאַרְעָא דִי קַיֵמִית לַאֲבָהַתְכוֹן וַאֲמַרִית לָא אַשְׁנֵי קְיָמַי עִמְכוֹן לְעֳלָם:
רַלְבַּ״ג
ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים. ר"ל אל המקום אשר קראו בוכים אחר זה מצד הבכיה שבכו שם ישראל וזה המלאך היה נביא שלא יתכן שידבר מלאך ה' לרבים יחד בזה האופן כמו שזכרנו במקומות מה בפרושנו לדברי התורה וכן תרגם יונתן שזה המלאך היה נביא וידמה שזה הנביא היה פנחס כמו שאמרו ז"ל ואמר שעלה מן הגלגל לפי ששם היה כשבאה לו הנבואה הזאת:
מְצוּדַת דָּוִד
מלאך ה׳. נביא ה׳, כן תרגומו ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (ויקרא רבה א א) שפינחס היה: מן הגלגל. שמה באה לו הנבואה: אל הבכים. שמה נקבצו ישראל: ויאמר אעלה. אמר להם במקום ה׳, הנה הבטחתי לכם שאעלה אתכם ממצרים וכו׳:
מְצוּדַת צִיּוֹן
מלאך. ענין שליח: הבכים. אמר על שם סופו, שקראו המקום ׳בכים׳: אפר. מלשון הפרה ובטול:
מַלְבִּי״ם
השאלות (ב) למה בא אעלה אתכם עתיד במקום עבר?: (יא) למה חזר פה הספור ממיתת יהושע והזקנים שכבר נזכר בסוף יהודע?-מן פסוק יא עד סוף הקאפטיל באו דברים מכופלים ומיותרים ורובם אין להם שייכות לכאן כלל: ויעל. אחר שכרתו ברית עם יושבי הארץ עלה מלאך ה' שהוא נביא במלאכות ה' להוכיחם ע"ז. ויאמר אעלה אתכם. תוכחה זו סובבת על ב' דברים: א) מצד הרע שיש בהמעשה עצמה ע"ד תיסרך רעתך, ב) מצד הנזק הנמשך ממנה, (על הא') אומר, הלא חשבתי אעלה וכו' רצה לומר, א) ההרמה מן השפלות היותר גדול מעני מצרים, ב) ההגעה אל המעלה היותר גבוה שהיא ואביא אתכם אל הארץ ואומר עי"כ אמרתי כי תכירו טובה זו עולמית מה שחויבתם לי בעבורה הודאה ועבודה, ועי"כ לא אפר בריתי אתכם לעולם רק בתנאי.
ב
וְאַתֶּם לֹא־תִכְרְתוּ בְרִית לְיוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת מִזְבְּחוֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּן וְלֹא־שְׁמַעְתֶּם בְּקֹלִי מַה־זֹּאת עֲשִׂיתֶם׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְאַתּוּן לָא תִגְזְרוּן קְיָם לְיַתְבֵי אַרְעָא הָדָא אֲגוֹרֵיהוֹן תְּתָרְעוּן וְלָא קַבֵּלְתּוּן לְמֵימְרִי מָא דָא עֲבַדְתּוּן:
מְצוּדַת דָּוִד
ואתם. ובתנאי שגם אתם תשמעו לי, ולא תכרתו ברית וכו׳: ולא שמעתם בקולי. לקיים התנאי: מה זאת עשיתם. הלא סכלות גדולה היא:
מַלְבִּי״ם
ואתם לא תכרתו ברית ליושבי הארץ הזאת. אחר שברית הזה עם אויבי ה' מתנגד אל הברית אשר ביני וביניכם כי א"א שתתקיים אהבת האל עם אהבת אויביו ומחרפיו, ועתה כי לא שמעתם בקולי, ושכחתם כל תגמולי עליכם מה זאת עשיתם הלא מעשה כזו רעה מצד עצמה, כמו שאמר ודעי וראי כי רע ומר עזבך את ה' אלהיך.
ג
וְגַם אָמַרְתִּי לֹא־אֲגָרֵשׁ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְצִדִּים וֵאלֹהֵיהֶם יִהְיוּ לָכֶם לְמוֹקֵשׁ׃
רַשִׁ״י
וגם אמרתי. עתה אמרתי באפי: לצדים. למצדדים בצדכם בגדודים וגייסות לשלול ולבוז:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְאַף אַמְרֵית לָא אֲתָרֵיךְ יַתְהוֹן מִן קֳדָמֵיכוֹן וִיהוֹן לְכוֹן לִמְעִיקִין וְטַעֲוַתְהוֹן יְהוֹן לְכוֹן לְתַקָלָא:
מְצוּדַת דָּוִד
וגם אמרתי. רצה לומר, כמו שעשיתם אתם, אעשה כן גם אני, ואמרתי עתה, שלא תספיק בידכם לגרשם אף אם תרצו לגרשם מעתה: למוקש. כי תהיו תועים אחריהם, ובזה תכשלו להיות נמסרים ביד האויב:
מַלְבִּי״ם
וגם. (מבאר ענין הב') הלא ימשך לכם נזק ממעשיכם כי עי"כ אמרתי לא אגרש אותם מפניכם, ויזיקו אתכם בין במדיניות כי יהיו לכם לצדים, בין באמונה כי אלהיהם יהיו לכם למוקש, ברר להם כי חטאו, א) נגד הטוב מצד עצמו, ב) נגד המועיל.
ד
וַיְהִי כְּדַבֵּר מַלְאַךְ יְהוָה אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל־כָּל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּשְׂאוּ הָעָם אֶת־קוֹלָם וַיִּבְכּוּ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַהֲוָה כַּד מַלֵיל נְבִיָא דַייָ יַת פִּתְגָמַיָא הָאִלֵין לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲרִימוּ עַמָא יַת קַלְהוֹן וּבְכוֹ:
מַלְבִּי״ם
ויהי. אז התעוררו לבכות כי ראו שהסכילו עשו.
ה
וַיִּקְרְאוּ שֵׁם־הַמָּקוֹם הַהוּא בֹּכִים וַיִּזְבְּחוּ־שָׁם לַיהוָה׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּקְרוֹ שְׁמָא דְאַתְרָא הַהוּא בּוֹכִים וּנְכִיסוּ תַמָן נִכְסַת קוּדְשַׁיָא קֳדָם יָי:
מְצוּדַת דָּוִד
בכים. על שם הבכי: ויזבחו. כי נתחרטו ממעשיהם והביאו קרבנות לרצות את ה׳:
ו
וַיְשַׁלַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת־הָעָם וַיֵּלְכוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ לָרֶשֶׁת אֶת־הָאָרֶץ׃
רַשִׁ״י
וישלח יהושע וגו'. זה המעשה היה מוקדם, אלא לפי שבא לומר (פסוק יא): ויעשו הרע, התחיל לומר כן: יהושע. כשמת וקבלו לפניו לעבוד ה', שלחם איש לנחלתו, והם עבדו את ה' כל ימיו וכל ימי הזקנים, ואחר כך: ויעשו בני ישראל הרע:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ יַת עַמָא וַאֲזַלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל גְבַר לְאַחְסַנְתֵּיה לְמֵירַת יַת אַרְעָא:
רַלְבַּ״ג
וישלח יהושע את העם. ר"ל שכבר שלח את העם קודם זה ושב להזכיר זה לפי שהיה צריך להזכיר שכבר עבדו ישראל את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע אשר ראו את כל מעשה הש"י במצרים ועל הים ובמדבר ובימי יהושע:
מְצוּדַת דָּוִד
וישלח וגו׳. עם שכבר נאמר בסוף יהושע (כד כח), חזר וכתבו כאן, לומר, עם היות שיהושע שלחם איש לנחלתו תחת גפנו ותחת תאנתו:
מַלְבִּי״ם
וישלח. כל הספור הקודם היה בעוד היו הזקנים שאריכו ימים אחרי יהושע, שבימיהם עדיין עבדו את ה', רק שהתרשלו בכבוש הארץ ובא מלאך והוכיחם ע"ז והם התחרטו ובכו וזבחו לה', עתה מתחיל לספר מה שהיה אחרי מות הזקנים, והקדים שתחלה שלח יהושע את העם לרשת הארץ כפי פקודת התורה והם החזיקו בעבודות ה'.
ז
וַיַּעַבְדוּ הָעָם אֶת־יְהוָה כֹּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ וְכֹל יְמֵי הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יָמִים אַחֲרֵי יְהוֹשׁוּעַ אֲשֶׁר רָאוּ אֵת כָּל־מַעֲשֵׂה יְהוָה הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל׃
רַשִׁ״י
אשר האריכו ימים וגו'. ימים האריכו, שנים לא האריכו, לפי שנתעצלו בהספדו, הוא שנאמר (פסוק ט): הר געש, שרעש עליהם ההר להורגן:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּפְלַח עַמָא קֳדָם יְיָ כָּל יוֹמֵי יְהוֹשֻׁעַ וְכֹל יוֹמֵי סָבַיָא דִי אוֹרִיכוּ יוֹמִין בָּתַר יְהוֹשֻׁעַ דַחֲזוֹ יַת כָּל עוֹבָדָא דַייָ רַבָּא דִי עֲבַד לְיִשְׂרָאֵל:
מְצוּדַת דָּוִד
ויעבדו העם. וגם הם הכירו בהטובה: ויעבדו את ה׳ כל ימי וכו׳. ומכל מקום מהר שכחו מעשה ה׳ ועשו הרע אחרי מות יהושע והזקנים, כמו שמפרש והולך: אשר ראו. אלו הזקנים אשר ראו וכו׳, ובזה היו מיישרים לב ישראל לעבוד את ה׳:
מַלְבִּי״ם
ויעבדו. וכן החזיקו בשלמותם ויעבדו את ה' כל ימי יהושע והזקנים אחריו, יען אשר הזקנים ראו את מעשה ה' בעיניהם היו מורים את העם ומדריכים אותם במעגלי צדק.
ח
וַיָּמָת יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן עֶבֶד יְהוָה בֶּן־מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּמִית יְהוֹשֻׁעַ בַּר נוּן עַבְדָא דַייָ בַּר מְאָה וַעֲשַׂר שְׁנִין:
ט
וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ בְּתִמְנַת־חֶרֶס בְּהַר אֶפְרָיִם מִצְּפוֹן לְהַר־גָּעַשׁ׃
רַשִׁ״י
בתמנת חרס. על שם שהעמידו תמונת חרס על קברו, כלומר חבל על אדם שהעמיד החמה ומוטל בקבר:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּקְבַרוּ יָתֵיהּ בִּתְחוּם אַחְסַנְתֵּיהּ בְּתִמְנַת חֶרֶס בְּטוּרָא דְבֵית אֶפְרַיִם מִצִיפּוּנָא לְטוּר גָעַשׁ:
י
וְגַם כָּל־הַדּוֹר הַהוּא נֶאֶסְפוּ אֶל־אֲבוֹתָיו וַיָּקָם דּוֹר אַחֵר אַחֲרֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא־יָדְעוּ אֶת־יְהוָה וְגַם אֶת־הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְאַף כָּל דָרָא הַהוּא אִתְכְּנִישׁוּ לְוַת אֲבָהָתוֹהִי וְקָם דָרָא אוֹחֲרָנָא בַּתְרֵיהוֹן דְלָא יַדְעִין לְמִדְחַל מִן קֳדָם יְיָ וְאַף יַת עוֹבָדָא דִי עֲבַד לְיִשְׂרָאֵל:
רַלְבַּ״ג
והנה נתבאר בדבר יפתח כי זמן יהושע והזקנים לא היה כי אם כמו (ס"ו) [כ"ז] שנה ולזה יחוייב שיהיה אמרו וגם כל הדור ההוא נאספו אל אבותם הרצון בו שכבר נאספו אל אבותם ר"ל הזקנים כלם אשר ראו את כל מעשה ה' כי לא היה מיציאת מצרים עד זה העת כי אם ס"ו שנה ורחוק הוא שלא ימצא בישראל אז מי שהיו ימיו יותר מס"ז שנה אבל בלי ספק היו שם רבים בני שמונים שנה ויותר אבל מפני שלא היו חכמים לא הועילה אותם את כל מעשה ה' להציל ישראל מעשות הרע בעיני ה' ואמנם הזקנים מפני שהיו מנהיגים את העם הצילום מזה כל ימי היותם:
מְצוּדַת דָּוִד
לא ידעו. בידיעה מושכלת: וגם את המעשה. לא ידעו גם את המעשה, כי נשכח מהם:
יא
וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה וַיַּעַבְדוּ אֶת־הַבְּעָלִים׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַעֲבַדוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יַת דְבִישׁ קֳדָם יְיָ וּפְלַחוּ יַת בַּעֲלַיָא:
מַלְבִּי״ם
(מן פסוק יא עד פסוק כ' הוא מאמר מוסגר והוא כעין הצעה והקדמה לכל הספר ולכל ספורי ימי השופטים): ויעשו. חושב כי התמוטטו בשלשה מדרגות זה אחר זה: א) תחלה עשו את הרע בעיני ה' שחטאו נגד מצות התורה, ב) אחר כך הגיעו לקצה המרי עד שעבדו את הבעלים. ועתה ביאר כי במרי זה שעבדו ע"ז היה ג"כ שתי מדרגות, כי יש העובד ע"ז בשיתוף, ויש ששוכח אלהים עשהו בהחלט. ותחלה עבדו בשיתוף. וזה שאמר –
יב
וַיַּעַזְבוּ אֶת־יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתָם הַמּוֹצִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם וַיַּכְעִסוּ אֶת־יְהוָה׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּשְׁבַקוּ יַת פּוּלְחָנָא דַייָ אֱלָהָא דַאַבָהַתְהוֹן דְאַפֵּיק יַתְהוֹן מֵאַרְעָא דְמִצְרַיִם וּטְעוֹ בָּתַר טַעֲוַת עַמְמַיָא מִטַעֲוַת עַמְמַיָא דִי בְסַחֲרָנֵיהוֹן וּסְגִידוּ לָהֶן וְאַרְגִיזוּ קֳדָם יְיָ:
רַלְבַּ״ג
וזכר כי אחרי מות הזקנים ההם עשו ישראל הרע ועבדו ע"ג:
מַלְבִּי״ם
ויעזבו את ה' אלהי אבותם. (יש הבדל אצלי בכ"מ בין כשמזכיר שם ה' סתם שאז ידבר עליו מצד היותו בורא העולם ומחדשו ובין כשיזכיר שם אלהים בכינוי (כמו אלהי ישראל אלהי אבותם) שאז ידבר עליו מצד הקשר שיש לו עם ישראל ועם אבותיהם שבחרם לחלקו והשגיח עליהם בהשגחה מופלאת) ומצד זה אסור להם לעבוד בשיתוף כי אינם נתונים תחת שום שר וכוכב רק תחת השגחת ה', כמו שאמר אשר חלק ה' לכל העמים ואתכם לקח ה', ובעת יעבדו בשיתוף הגם שאינם עוזבים את ה' מצד עצמו, כי עדיין מאמינים שהוא בורא העולם ומחדשו, בכ"ז עוזבים את ה' אלהי ישראל או את ה' אלהי אבותם, רצה לומר שעוזבים אותו מצד שהוא אלהי ישראל ואלהי אבותם שעי"כ הם תחת פקודת השגחתו ואין אתו אל נכר, וזה שאמר ויעזבו תחלה עזבו את ה' אלהי אבותם רצה לומר שהתחילו לעבוד בשיתוף ועזבו אלהי אבותם המוציא אותם מארץ מצרים שמאז השלם בהשגחה מיוחדת ויחדם לחלקו, וילכו אחרי אלהים אחרים ובזה הכעיסו את ה' במה ששתפו שם שמים ודבר אחר. ואחר כך התמוטטו יותר וירדו פלאים.
יג
וַיַּעַזְבוּ אֶת־יְהוָה וַיַּעַבְדוּ לַבַּעַל וְלָעַשְׁתָּרוֹת׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּשְׁבַקוּ יַת פּוּלְחָנָא דַייָ וּפְלַחוּ לְבַעֲלָא וּלְעַשְׁתָּרָתָא:
מַלְבִּי״ם
ויעזבו את ה'. גם מצד שהוא ה' בורא המציאות כי כחשו בה' ויאמרו לא הוא ויעבדו לבעל ולעשתרות.
יד
וַיִּחַר־אַף יְהוָה בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּתְּנֵם בְּיַד־שֹׁסִים וַיָּשֹׁסּוּ אוֹתָם וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד אוֹיְבֵיהֶם מִסָּבִיב וְלֹא־יָכְלוּ עוֹד לַעֲמֹד לִפְנֵי אוֹיְבֵיהֶם׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּתְקֵף רוּגְזָא דַייָ בְּיִשְׂרָאֵל וּמַסְרִינוּן בְּיַד בוֹזְזֵיהֶן וּבְזוֹ יַתְהוֹן וּמַסְרִינוּן בְּיַד בַּעֲלֵי דְבָבֵיהוֹן מִסְחוֹר סְחוֹר וְלָא יָכִילוּ עוֹד לְמֵיקָם קֳדָם בַּעֲלֵי דְבָבֵיהוֹן:
מְצוּדַת דָּוִד
מסביב. היושבים סמוכים, הלוחץ יותר מן האויב הבא ממרחק והולך לו: ולא יכלו עוד לעמד. היות באלו הדברים יספר בדרך כלל מעשיהם וגמולם כל ימי השופטים, ואמר, אם בתחלה היה להם תקומה מה, אולם בסוף לא יכלו לעמוד ולהתקיים:
מְצוּדַת צִיּוֹן
שסים. דורכים ורומסים, כמו (זכריה יד ב) ונשסו הבתים: וימכרם. מסרם, וכאלו מכרם:
מַלְבִּי״ם
ויחר. כמו שחטאו בג' מדרגות, כן העלה עונשם בג' מדרגות: א) תחלה ויתנם ביד שסים, שבאו לשוסס ממונם ורכושם. ב) אח"כ וימכרם ביד אויביהם מסביב, שהיו אויבים להם עצמם באשר הם שכניהם הרעים, ופירוש וימכרם שמסרם בידם שע"י שסלק השגחתו מאתם סר צלם מעליהם ונעזבו ביד הטבע והמקרה, ולא יכלו עוד לעמד לפני אויביהם שהיו חזקים מהם בטבע. ג) ואח"כ הוסיף להענישם בפועל לא ע"י סילוק השגחתו לבד, עד כי –
טו
בְּכֹל אֲשֶׁר יָצְאוּ יַד־יְהוָה הָיְתָה־בָּם לְרָעָה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לָהֶם וַיֵּצֶר לָהֶם מְאֹד׃
רַשִׁ״י
בכל אשר יצאו יד ה' היתה בם לרעה. על אבימלך ומחלון וכליון נאמר ב'סדר עולם' (פרק יב):
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
בְּכָל אֲתַר דִי נְפַקוּ מָחָא מִן קֳדָם יְיָ הֲוַת בְּהוֹן לְבִישָׁא כְּמָא דְמַלֵיל יְיָ וּכְמָא דְקַיֵם יְיָ לְהוֹן וְעָקַת לְהוֹן לַחֲדָא:
מְצוּדַת דָּוִד
בכל אשר יצאו. בכל מקום אשר יצאו למלחמה, בא עליהם רעה, וכרעו ונפלו:
מַלְבִּי״ם
בכל אשר יצאו יד ה' היתה בם לרעה. רצה לומר כי תחלה שהיה רק הסתרת פנים לא היתה הרעה ע"י יד ה', רק באה בטבע מעצמה ועתה הענישם בפועל ובמכת ידו, ותחלה שהיה רק הסתרת פנים יצויר שלפעמים יצליחו גם הם בדרך הטבע נגד אויב שחלש בטבע, ועתה שהענישם בפועל כפיו, הנה בכל אשר יצאו הגם שהיה ראוי שיצלחו בדרך הטבע יד ה' היתה בם לבל יצלחו כאשר דבר כו' להם שבעת יעבדו ע"ז יענישם בפועל, וכן התמיד להרע להם עד שהצר להם מאד והכירו את אשר הרעו והתחילו לשוב.
טז
וַיָּקֶם יְהוָה שֹׁפְטִים וַיּוֹשִׁיעוּם מִיַּד שֹׁסֵיהֶם׃
רַשִׁ״י
ויקם ה' שפטים. תמיד מדור אל דור, כמו שהוא מונה והולך בספר הזה, שופט אחר שופט:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲקֵים יְיָ נְגִידִין וּפַרְקִינוּן מִיַד בָּזְזֵיהוֹן:
מְצוּדַת דָּוִד
ויושיעום. בכדי להושיעם מן האויב, כי הם יוכיחו את העם לשוב לה׳, ואם ישמעו יהיו נושעים:
מַלְבִּי״ם
ויקם. כבר כתבתי שמאמר זה בכללו מן פסוק יו"ד עד סוף הסימן היא כעין הוצעה כוללת לכל הספר, שספר ענין ישראל כל ימות השופטים עד שמואל הנביא כותב הספר, שבמשך הזמן ההוא נמשך חטאם בא' מג' מדרגות הנ"ל, ועונשם באחד מג' מיני עונשים הנ"ל, ועתה יספר איך היה ענין השופטים שקמו בכל דור להושיע לישראל, תחלה אמר דרך כלל ויקם ה' שפטים ויושיעום שתמיד עת צר להם הקים להם שופטים וכן השופטים שהיו להם הושיעום מיד שוסיהם, בזה הושוו כל השופטים שהגיע לישראל תשועה על ידם. אבל היה הבדל במשך זמן התשועה שמצאנו שופטים שהיה להם תשועה כל ימי חיי השופט, כמו עתניאל ודבורה ודומיהם, ומצאנו שופטים שעוד בחיי השופט חזרו האויבים לשלוט בהם, כמו אהוד ושמשון ודומיהם, ומבאר שזה היה תלוי לפי הדור שאם שמעו לקול השופט כל ימי חייו, ואז נושעו כל ימי חיי השופט עד מותו שחזרו לרשעתם, ולפעמים מרו וסרו מהר בעוד השופט חי, ושלט עליהם אויב בחיי השופט. וזה שאמר –
יז
וְגַם אֶל־שֹׁפְטֵיהֶם לֹא שָׁמֵעוּ כִּי זָנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם סָרוּ מַהֵר מִן־הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלְכוּ אֲבוֹתָם לִשְׁמֹעַ מִצְוֺת־יְהוָה לֹא־עָשׂוּ כֵן׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְאַף מִן נְגִידֵיהוֹן לָא קַבִּילוּ אֲרֵי טָעוּ בָּתַר טַעֲוַת עַמְמַיָא וּסְגִידוּ לְהוֹן סָטוּ בִּפְרִיעַ מִן אוֹרְחָא דַאֲזַלוּ אֲבָהַתְהוֹן לְקַבָּלָא פִּקוּדַיָא דַייָ לָא עֲבַדוּ כֵן:
מְצוּדַת דָּוִד
וגם. רצה לומר, אבל לא הועיל בזה, כי גם אל שופטיהם לא שמעו: סרו מהר. רצה לומר, במהירות רב, בפעם אחת סרו מכל וכל מן הדרך, ולא באיחור מעט מעט: לשמע. אשר שמעו: לא עשו כן. כאשר עשו אבותם:
מַלְבִּי״ם
וגם. רצה לומר לפעמים גם אל שופטיהם לא שמעו כי זנו וכו' סרו מהר בחיי השופט ובזה סרו מן הדרך אשר הלכו אבותם לשמוע מצות ה', שאבותם היה דרכם לשמוע מצות נביאיהם ושופטיהם, כמו שאמר (בפסוק ז') ויעבדו העם את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים והם לא עשו כן, ובעת הזאת גבר אויב בעוד השופט חי.
יח
וְכִי־הֵקִים יְהוָה לָהֶם שֹׁפְטִים וְהָיָה יְהוָה עִם־הַשֹּׁפֵט וְהוֹשִׁיעָם מִיַּד אֹיְבֵיהֶם כֹּל יְמֵי הַשּׁוֹפֵט כִּי־יִנָּחֵם יְהוָה מִנַּאֲקָתָם מִפְּנֵי לֹחֲצֵיהֶם וְדֹחֲקֵיהֶם׃
רַשִׁ״י
וכי הקים. לשון הווה, וכאשר היה מקים להם שופטים, והיה ה' עם השופט וגו': כי ינחם. שהיה מתנחם להם על הרעה, כן תרגם יונתן: מנאקתם. מפני נאקתם, העולה לפניו מפני אויביהם:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲרֵי אָקֵים יְיָ לְהוֹן נְגִידִין וַהֲוָה מֵימְרָא דַייָ בְּסַעֲדֵיהּ דִנְגִידָא וּפָרִיק לְהוֹן מִיַד בַּעֲלֵי דְבָבֵיהוֹן כָּל יוֹמֵי נְגִידָא אֲרֵי מְתִיב מִמֵימְרָא דַאֲמַר יְיָ וּמְקַבֵּל צְלוֹתְהוֹן וּפָרִיק לְהוֹן מִן קֳדָם דַחֲקֵיהוֹן וּמְשַׁעְבְּדֵיהוֹן:
רַלְבַּ״ג
וספר דרך כלל איך ריה מנהגם בימי השופטים עד שלא יתישבו לעבוד את ה' כי אם בימי השופט ובמותו ישובו להשחית דרכם:
מְצוּדַת דָּוִד
וכי הקים. וכאשר היה מקים להם שופטים: עם השפט. עם כל שופט בזמנו: והושיעם. מוסב על ה׳: מנאקתם. מחמת שצעקו להתפלל ולשוב לה׳ ולא מאהבת המקום, כי אם מלחץ האויב:
מְצוּדַת צִיּוֹן
ינחם. ענין הפוך מחשבה: מנאקתם. ענין צעקה מכאב לב, כמו (שמות ו ה) שמעתי את נאקת: לחציהם ודחקיהם. הוא כפל ענין במלות שונות ובא לחזק הדבר, והוא כלל גדול בדברי הנביאים:
מַלְבִּי״ם
וימת. אבל יהושע מת וגם כל הדור ההוא נאספו, ויקם דור אחר אשר לא ידעו את ה' ע"י העיון והלימוד וגם לא ידעו את המעשה עפ"י ראות עיניהם ומאז התחילו לעזוב ארחות יושר ללכת בדרכי חשך. וכי. רצה לומר ולפעמים הקים כו' שופטים והיה ה' כו' והושיעם כו' כל ימי חיי השופט, וגם זה היה לפי מעשה הדור כי ינחם ה' מנאקתם מפני לוחציהם. כי עמדו בצדקם כל ימי השופט וצעקו אל ה' ונחם אל הרעה כל ימי השופט, ומ"ש לוחציהם ודוחקיהם, הלוחץ נגשו במס ועבדות, והדוחק בא במקומו וצר לו המקום כמו שאמר ואיש אחיו לא ידחקון (יואל ב'), אבל בכ"ז.
יט
וְהָיָה בְּמוֹת הַשּׁוֹפֵט יָשֻׁבוּ וְהִשְׁחִיתוּ מֵאֲבוֹתָם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם וּלְהִשְׁתַּחֲוֺת לָהֶם לֹא הִפִּילוּ מִמַּעַלְלֵיהֶם וּמִדַּרְכָּם הַקָּשָׁה׃
רַשִׁ״י
לא הפילו. לא הניחו דבר להיות נוכחים על כל הבא עליהם:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַהֲוָה כַּד מָאִית נְגִידָא תַּיְבִין וּמְחַבְּלִין מֵאֲבָהַתְהוֹן לִמְהַךְ בָּתַר טַעֲוַת עַמְמַיָא לְמִפְלַחְהֶן וּלְמִסְגַד לָהֶן לָא שַׁבְקִין מֵעוֹבְדֵיהוֹן בִּישַׁיָא וּמֵאוֹרְחַתְהוֹן מְקַלְקְלָתָא:
מְצוּדַת דָּוִד
והיה במות השופט. רצה לומר, גם התשובה ההיא לא היתה כי אם מתוכחות השופט, ומיד שמת ואיננו להוכיחם, שבו והשחיתו דרכם, מעין דרכי אבותם שהרעו לעשות טרם עמד השופט ההוא: לא הפילו. לא גרעו ממעללי ומדרכי אבותם הקשה והרעה:
מְצוּדַת צִיּוֹן
לא הפילו. לא גרעו, ודוגמתו (איוב יב ג) לא נופל אנכי מכם: ממעלליהם. ממעשיהם:
מַלְבִּי״ם
והיה במות השופט ישובו והשחיתו מאבותם. וזה היה הסבה שאחר מות השופט נתנו לבז ולמשסה.
כ
וַיִּחַר־אַף יְהוָה בְּיִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר יַעַן אֲשֶׁר עָבְרוּ הַגּוֹי הַזֶּה אֶת־בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת־אֲבוֹתָם וְלֹא שָׁמְעוּ לְקוֹלִי׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּתְקֵיף רוּגְזָא דַייָ בְּיִשְׂרָאֵל וַאֲמַר חֲלַף דִי עֲבָרוּ עַמָא הָדֵין עַל קַיָמִי דִי פַקֵדִית יַת אֲבָהַתְהוֹן וְלָא קַבִּילוּ לְמֵימְרִי:
רַלְבַּ״ג
ולזה חרה אף השם יתברך בישראל. ואמר שלא יוסיף להוריש איש מפניהם מן הגוים אשר עזב יהושע וימות:
מַלְבִּי״ם
ויחר. אחר שהקדים ההקדמה הזאת מן פסוק יא עד הנה שב למה שסיים בפסוק י' ויקם דור אחר אחריהם אשר לא ידעו את ה' וכו', ולכן ויחר אף ה' בישראל, שאחר שראה ה' שהתמוטטו מאמונתם חרה אפו על הדורות ההם ויאמר יען אשר עברו את בריתי (ולא שמעו לקולי, ולמעלה (ב) ולא שמעתם בקולי, שמיעה בקול הוא קבלת הפקודה או הדברים מצד עצמם, ושמיעה לקול הוא שישמע הטענה והראיה מצד השכל, כמו ושמע לקול יריבי (ירמיה יח) הקשיבו לקול שופר (שם ו') רצה לומר טענות שלהם, ועדות השופר, שמורה פורעניות, ומוסיף שלא שמו הלב לשמוע מצד הטענה והמופת).
כא
גַּם־אֲנִי לֹא אוֹסִיף לְהוֹרִישׁ אִישׁ מִפְּנֵיהֶם מִן־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר־עָזַב יְהוֹשֻׁעַ וַיָּמֹת׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
אַף אֲנָא לָא אוֹסִיף לְתָרָכָא אֱנָשׁ מִן קֳדָמֵיהוֹן מִן עַמְמַיָא דִי שְׁבַק יְהוֹשֻׁעַ וּמִית:
מְצוּדַת דָּוִד
גם אני. כאשר גמלו, אשלם כן גם אני: אשר עזב וגו׳. רצה לומר, מדעת עזבם במקומם ומת, כי לא רצה לגרש כולם בחייו, וכמו שאמר הכתוב (שמות כג ל), מעט מעט אגרשנו:
מַלְבִּי״ם
גם אני לא אוסיף להוריש איש מפניהם. רק ישארו הגוים בא"י להיות לצנינים. אשר עזב יהושע. הוא מאמר מוסגר רצה לומר מה שיהושע עזבם ולא הורישם בחייו כבר היה סבה מאת ה', והוא –
כב
לְמַעַן נַסּוֹת בָּם אֶת־יִשְׂרָאֵל הֲשֹׁמְרִים הֵם אֶת־דֶּרֶךְ יְהוָה לָלֶכֶת בָּם כַּאֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֲבוֹתָם אִם־לֹא׃
רַשִׁ״י
השומרים הם. ה"א חטף פתח הוא נקוד, לפי שהוא לשון שאלה ונסיון:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
בְּדִיל לְנַסָאָה בְּהוֹן יַת יִשְׂרָאֵל הֲנַטְרִין אִינוּן יַת אוֹרְחָן דְתַקְנַן קֳדָם יְיָ לִמְהַךְ בְּהוֹן כְּמָא דִי נְטַרוּ אֲבָהַתְהוֹן אִם לָא:
רַלְבַּ״ג
כי השאירם לנסות בם את ישראל השומרים הם את דרך ה' וזה שזה היה סבה לגלות מום ישראל והיותם בלתי חזקים באמונת השם יתב' ולזה לא היו ישראל ראויים אל שתשלם להם בימי יהושע השמדת כל הגוים האלה:
מְצוּדַת דָּוִד
למען נסות. רצה לומר, בעבור זה בחר ה׳ בזה העונש ולא בזולתו, כי למען נסות בם את ישראל אם יעבדו את אלהיהם אם לא, וזה שכתוב ׳השומרים׳ וכו׳:
מַלְבִּי״ם
למען נסות. שרצה לנסות הדור שאחרי יהושע אם ישמרו דרך ה' להוריש את הגוים ושלא יכרתו ברית עמהם. ומטעם זה –
כג
וַיַּנַּח יְהוָה אֶת־הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה לְבִלְתִּי הוֹרִישָׁם מַהֵר וְלֹא נְתָנָם בְּיַד־יְהוֹשֻׁעַ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּשְׁבַק יְיָ יַת כָּל עַמְמַיָא הָאִלֵין בְּדִיל דְלָא לְתָרָכוּתְהוֹן בִּפְרִיעַ וְלָא מַסְרִינוּן בִידָא דִיהוֹשֻׁעַ:
מְצוּדַת דָּוִד
וינח. בעבור זה בחר בזה העונש והניח את הגוים האלה האמורים למטה: לבלתי הורישם מהר. רצה לומר, אשר גזרה חכמתו לבל הורישם מהר, כי אם מעט מעט, ולזה לא ׳נתנם מאז ביד יהושע׳, ובעבור העונש, ולמען נסות וכו׳, הניחם מכל וכל ולא הוסיף להוריש איש מעתה:
מַלְבִּי״ם
וינח ה' את הגוים האלה לבלתי הורישם מהר. ונמשכו ימי הכיבוש עד אחרי מות יהושע, למען יראה אם הדור שאחריו ישמרו תורת ה' להורישם ושלא יכרתו ברית עמם, וכ"ז מאמר מוסגר, שמזה יוציא מ"ש שאחר שלא עמדו בנסיון ולא הורישו אותם, וכמו שאמר באורך בקאפיטאל א', לכן כשחרה אף ה' גזר שלא יוסיף להוריש איש מפניהם, ולא יכלו עוד להתגבר עליהם, וכמו שיעד להם יהושע (כג יב יג) אם שוב תשובון וכו' ידוע תדעו כי לא יוסיף ה' להוריש אותם והיו לכם לפח עד אבדכם וכו' וזה מתקיים אחרי מותו.
Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.