Psalms 26 — תְּהִלִּים כו

גודל הטקסט

Commentaries - Mefarshim (click to show or hide)

א לְדָוִד שָׁפְטֵנִי יְהוָה כִּי־אֲנִי בְּתֻמִּי הָלַכְתִּי וּבַיהוָה בָּטַחְתִּי לֹא אֶמְעָד׃

רַשִׁ״י שפטני ה'. ובמקום אחר הוא אומר אל תבא במשפט וגו' (לקמן קמ"ג) אמר דוד כשאתה דן את הרשעים שפטני כי לפי הרשעים אני צדיק וכשאתה דן את הצדיקים אל תביאני במשפט:

אִבְּן עֶזְרָא לדוד שפטני - אמר רבי משה: כי טעם שפטני קח משפטי ועשה לי דין מאויבי. הנכון בעיני: שטעמו קח הדין ממני אם נטה לבי מאחריך, על כן כי אני בתומי, כמו: תמים תהיה. ובה' בטחתי - שיעזרני להיות לבי שלם, על כן לא מדעתי.

מְצוּדַת דָּוִד שפטני. לקחת משפטי משונאי: לא אמעד. לזה מהראוי שלא אמעד:

מְצוּדַת צִיּוֹן אמעד. ענין החלקה והשמטה ממקום:

ב בְּחָנֵנִי יְהוָה וְנַסֵּנִי צרופה [צָרְפָה] כִלְיוֹתַי וְלִבִּי׃

אִבְּן עֶזְרָא בחנני - ידוע כי השם יודע הנסתרות והנה הטעם כי אתה תדע לבבי, כבוחן הכסף.

מְצוּדַת דָּוִד בחנני. לדעת מחשבותי:

ג כִּי־חַסְדְּךָ לְנֶגֶד עֵינָי וְהִתְהַלַּכְתִּי בַּאֲמִתֶּךָ׃

אִבְּן עֶזְרָא כי - כאילו אני רואה חסדיך לעולם לנגד עיני. והתהלכתי - להרגיל כדרך: ויתהלך חנוך. באמתך - מדרך האמת.

מְצוּדַת דָּוִד לנגד עיני. להתבונן בהם ולזה אהלך באמתך:

ד לֹא־יָשַׁבְתִּי עִם־מְתֵי־שָׁוְא וְעִם נַעֲלָמִים לֹא אָבוֹא׃

רַשִׁ״י ועם נעלמים. הנכנסין בסתר לעשות במחשך מעשיהם: לא אבוא. איני רגיל לבוא וליכנס במקהלם:

אִבְּן עֶזְרָא לא, מתי שוא - הפך דרך האמת. נעלמים - מגזרת ונעלם דבר, שיעשו דברים לא כן בסתר. ויש אומרים: מגזרת עלם, שהוא אוהב השחוק והלעג.

מְצוּדַת דָּוִד לא ישבתי. שלא אלמד ממעשיהם: ועם נעלמים. העושים עבירות במקום נעלם ונסתר:

מְצוּדַת צִיּוֹן מתי. אנשי כמו מתי מספר (בראשית ל״ד):

ה שָׂנֵאתִי קְהַל מְרֵעִים וְעִם־רְשָׁעִים לֹא אֵשֵׁב׃

אִבְּן עֶזְרָא שנאתי - הזכיר הליכה והתהלכתי ואחר כן שבת, לא ישבתי ואחר כן הביאה לא אבוא. והנכון בעיני: כי הטעם לא אבוא בסודם, והזכיר פעם אחרת ועם רשעים לא אשב, כי מתי שוא הם בדבור והרשעים במעשה.

ו אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי וַאֲסֹבְבָה אֶת־מִזְבַּחֲךָ יְהוָה׃

רַשִׁ״י בנקיון. שאין גזל במצות שאני מקיים לולב הגזול פסול:

אִבְּן עֶזְרָא ארחץ - טעם בנקיון שלא עשה אחת ממצות לא תעשה, ואז אסובב מזבחך בעולות.

מְצוּדַת דָּוִד ארחץ. ר״‎ל בתחלה אנקה כפי מלכלוך עון ואחר זה אסובב מזבחך להקריב בה לה׳‎ כי לולא הנקיון אין הקרבן מקובל ברצון:

ז לַשְׁמִעַ בְּקוֹל תּוֹדָה וּלְסַפֵּר כָּל־נִפְלְאוֹתֶיךָ׃

רַשִׁ״י לשמע. כמו להשמיע: כל נפלאותיך. זה הלל שיש בו לשעבר ויש בו לגוג ויש בו לימות המשיח ויש בו לעתיד לבא:

אִבְּן עֶזְרָא לשמיע - כמו להשמיע, וכמוהו לשמיד מעוזניה. ונפלאותיך - פעול למלת לשמיע ולספר.

מְצוּדַת דָּוִד לשמיע. להשמיע לבני אדם בקול הודאה:

ח יְהוָה אָהַבְתִּי מְעוֹן בֵּיתֶךָ וּמְקוֹם מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ׃

אִבְּן עֶזְרָא ה' אהבתי מעון ביתך - כנגד לא ישבתי עם מתי שוא. וטעם ביתך – ששם הצדיקים העובדים שמך באמת, כי שמה תמיד יושבים. אמר רבי משה: כי טעם אל תאסוף שיתפלל שלא יהיה אחריתו כאחריתם. והנכון בעיני: שלא יתכנו עלילות שיתחבר עם החטאים כל ימיו, ואף כי עם אנשי דמים, שהם רעים מהחטאים.

מְצוּדַת דָּוִד אהבתי מעון ביתך. לבוא בה ולהללך:

מְצוּדַת צִיּוֹן מעון. מדור:

ט אַל־תֶּאֱסֹף עִם־חַטָּאִים נַפְשִׁי וְעִם־אַנְשֵׁי דָמִים חַיָּי׃

מְצוּדַת דָּוִד עם חטאים. כמיתת החטאים ודומה להם בענין רע:

מְצוּדַת צִיּוֹן תאסף. ענין מיתה:

י אֲשֶׁר־בִּידֵיהֶם זִמָּה וִימִינָם מָלְאָה שֹּׁחַד׃

רַשִׁ״י זמה. כל זמה שבמקרא לשון מחשבה יש לטובה ויש לרעה:

אִבְּן עֶזְרָא אשר - שיש להם כח לחשוב מחשבות ולסבב סבות לקחת שוחד וממון. ויש אומרים: כל מזמתם לקחת בידם, וככה וימינם והטעם כפול.

מְצוּדַת דָּוִד אשר בידיהם זמה. ולזה ראוים הם למות בענין רע:

יא וַאֲנִי בְּתֻמִּי אֵלֵךְ פְּדֵנִי וְחָנֵּנִי׃

אִבְּן עֶזְרָא ואני בתומי - בלא זמה והטעם שיזכיר בתחלה בתומי הלכתי עד עתה, וככה אלך, ואתה תפדני מזימותם.

מְצוּדַת דָּוִד ואני. אבל אני הלא בתומי אלך לזה פדני ממיתת החטאים:

יב רַגְלִי עָמְדָה בְמִישׁוֹר בְּמַקְהֵלִים אֲבָרֵךְ יְהוָה׃

רַשִׁ״י רגלי עמדה במישור. בדרך ישרה:

אִבְּן עֶזְרָא רגלי - טעם בתומי – תום לבבי. וטעם רגלי – ללכת בדרך ישרה. והנכון בעיני: כי אתה תפדני ואני אודך במקהלים ורגלי תעמוד לפניהם.

מְצוּדַת דָּוִד רגלי. הלא רגלי עמדה בדרך הישר ובקהל רב אברך לה׳‎ ואינני כמוהם להיות דומה להם:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.