א
לְדָוִד יְהוָה אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא יְהוָה מָעוֹז־חַיַּי מִמִּי אֶפְחָד׃
אִבְּן עֶזְרָא
לדוד ה' אורי וישעי ממי אירא - יש אומרים: אורי – בלילה שאין שם אור, כי הנפש תפחד. וישעי - ביום. ויש אומרים: אורי - תלוי בדברי הנשמה. וישעי - בדברי הגוף. ומעוז חיי - קשור הנשמה בגוף, על כן לא יפחד מאדם שיפרידם.
ב
בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים לֶאֱכֹל אֶת־בְּשָׂרִי צָרַי וְאֹיְבַי לִי הֵמָּה כָשְׁלוּ וְנָפָלוּ׃
אִבְּן עֶזְרָא
בקרוב - יש אומרים: בקרוב מגזרת: המלמד ידי לקרב. ואחרים אמרו: באשר יקרבו אלי. ויאמר רבי משה: כי טעם צרי ואויבי, אנשים ידועים שהיו שונאיו.
מְצוּדַת דָּוִד
בקרוב. בעת קרבו רשעים לבוא עלי לאכול בשרי והמה לי לאויבים ובודאי לא יחזרו מדעתם אבל בעת ההיא עזרני ה׳ והמה כשלו ונפלו ונמלטתי מידם:
ג
אִם־תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה לֹא־יִירָא לִבִּי אִם־תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ׃
רַשִׁ״י
בזאת אני בוטח. במה שאמר למעלה ה' מעוז חיי:
אִבְּן עֶזְרָא
אם - גם אם תחנה עלי מחנה - שהם מהגוים ואם הם רבים ואם הצרכתי לבא למלחמה עמהם, בזאת והטעם: שהשם אורי וישעי. ויש אומרים: כי בזאת – היא השאלה הנזכרת אחר כן.
ד
אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת־יְהוָה אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית־יְהוָה כָּל־יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם־יְהוָה וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ׃
רַשִׁ״י
ולבקר בהיכלו. ליראות שם בכל בקר ובקר כך פירשו דונש, ומנחם חברו עם לא יבקר בין טוב לרע (ויקרא כ״ז:ל״ג), אבל דונש פתר לשון בוקר:
אִבְּן עֶזְרָא
אחת - נראה לי כי זה המזמור חברו דוד באחרית ימיו כאשר נשבעו אנשיו: לא תבא עמנו למלחמה כאשר אפרש במזמור נאם ה' לאדוני. לחזות בנועם ה' - שיתגלו לו סודות ממעשה הבורא שלא ירעם ע"כ. ולבקר בהיכלו - כמו לא יבקר בין טוב לרע והטעם שהכהנים היושבים תמיד בבית ילמדוהו וירוהו. ויש אומרים: לבקר - ללכת בכל בקר ובקר בהיכל השם, כמו: השכם והערב.
מְצוּדַת דָּוִד
שבתי. שאשב בבית ה׳ טוב לי: לחזות. לראות בנעימות תורת ה׳: ולבקר. לדרוש בהיכלו בדבר מצות ה׳:
ה
כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה יַסְתִּרֵנִי בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ בְּצוּר יְרוֹמְמֵנִי׃
רַשִׁ״י
כי יצפנני בסכה. בטוח אני שיצפנני בבית מקדשו ושנינו בסדר עולם שהמקרא הזה נאמר על יואש בן אחזיה שהסתירתו יהושבע אחותו בעליית בית קדשי הקדשים, כענין שנאמר (מלכים ב י״א:ג׳) ויהי אתה בית ה' מתחבא שש שנים: בצור ירוממני. העמיד על סלע רגלי:
אִבְּן עֶזְרָא
כי - הוא יצפנני ולא יוכל לגעת אלי כל אויב. בסכה - הוא ירושלם, כמו: ויהי בשלם סכה. ביום רעה - מערכת רעה מכוכבים כנגד מזלו. וטעם בצור – כי אהיה בסתר אהלו, כאילו אני בצור מרומים.
מְצוּדַת דָּוִד
כי יצפנני. ביום בוא האויב הסתירני בסוכתו ולא יכלו לי: בצור. היה מרומם אותי להתגבר עליהם כאלו עמדתי על צור גבוה כי כן הדרך שהעומד ממעל הוא מתחזק על העומד מתחת:
ו
וְעַתָּה יָרוּם רֹאשִׁי עַל אֹיְבַי סְבִיבוֹתַי וְאֶזְבְּחָה בְאָהֳלוֹ זִבְחֵי תְרוּעָה אָשִׁירָה וַאֲזַמְּרָה לַיהוָה׃
רַשִׁ״י
זבחי תרועה. זבחים שאומר עליהם שיר:
אִבְּן עֶזְרָא
ועתה - אע"פ שלא יעשה מהיום מלחמה, ראשי ירום כי הוא בסתר עליון. זבחי תרועה - כדרך: וביום שמחתכם, כימי שמחת חזקיהו.
מְצוּדַת דָּוִד
ועתה. כאומר הנה עכ״ז הייתי מוטרד במלחמה ולזה אבקש עתה ממך שראשי ירום על אויבי מסביב שלא ילחמו עוד בי: ואזבחה. ואז אזבח זבחים ואריע בשמחה יותר מאלו ילחמו בי ונצחתי אותם:
ז
שְׁמַע־יְהוָה קוֹלִי אֶקְרָא וְחָנֵּנִי וַעֲנֵנִי׃
אִבְּן עֶזְרָא
שמע - תחסר מלת אשר, או טעמו זה השם הנכבד שאני קורא ומזכיר. וחנני וענני - וזה לאות כי יתפלל בעד ישראל הנלחמים עם הצרים, כי הם אנשיו.
ח
לְךָ אָמַר לִבִּי בַּקְּשׁוּ פָנָי אֶת־פָּנֶיךָ יְהוָה אֲבַקֵּשׁ׃
רַשִׁ״י
לך אמר לבי בקשו פני. בשבילך בשליחותיך אומר (לי) לבי בקשו כלכם ישראל את פני ואני שומע לו, את פניך ה' אבקש: לך. כמו (איוב ל״ג:ו׳) הן אני כפיך לאל, במקומו, אם לאל תריבון (שם י"ג), במקומו, אף כאן לך אמר לבי במקומך בא אלי לבי לומר כן:
אִבְּן עֶזְרָא
לך - אמר רבי משה: כי לך בעבורך כמו אמרי לי אחי הוא והטעם אני אומר מה שצוו לנו ביד שלוחיך ואמרת לנו בקשו פני, על כן את פניך ה' אבקש.
מְצוּדַת דָּוִד
לך. בשליחותך אומר לי לבי בקשו פני וכן אעשה כי את פניך ה׳ אבקש:
ט
אַל־תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי אַל־תַּט־בְּאַף עַבְדֶּךָ עֶזְרָתִי הָיִיתָ אַל־תִּטְּשֵׁנִי וְאַל־תַּעַזְבֵנִי אֱלֹהֵי יִשְׁעִי׃
רַשִׁ״י
אל תט. אל תכריע כמו ויט שמים (לעיל י"ח):
אִבְּן עֶזְרָא
אל תט - פועל יוצא והפעול עבדך, כמו קיר נטוי, על כן אחריו עזרתי והטעם עזרני עתה כאשר עזרתני מנעורי ועד עתה.
מְצוּדַת דָּוִד
אל תט. אל תטה את עבדך לנפול ביד האף הלא מעולם היית עזרתי לזה גם עתה אל תטשני:
י
כִּי־אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי וַיהוָה יַאַסְפֵנִי׃
רַשִׁ״י
כי אבי ואמי עזבוני. בשעת תשמיש להנאתן נתכוונו כיון שגמרו הנאתן זה הופך פניו אילך וזה הופך פניו אילך: וה' יאספני. הקב"ה שומר את הטיפה וצר את העובר:
אִבְּן עֶזְרָא
כי אבי ואמי - שהיו סבות בואי בעולם הזה עזבוני במותם, ואתה אספתני תמיד, ואם הוא לשון עתיד כדרך נתתי כסף השדה קח ממני, יעשו עגל בחרב.
מְצוּדַת דָּוִד
עזבוני. לא נתנו לי די מחסורי: יאספני. אסף אותי אליו בתת לי די מחסורי:
יא
הוֹרֵנִי יְהוָה דַּרְכֶּךָ וּנְחֵנִי בְּאֹרַח מִישׁוֹר לְמַעַן שׁוֹרְרָי׃
אִבְּן עֶזְרָא
הורני - אמר אחד מחכמי לב: הרוצה להתגבר על שונאיו - יוסיף בעבודת השם.
מְצוּדַת דָּוִד
למען שוררי. כי כשאכשל בדרכי ה׳ ואענש עליו ישמחו שוררי ויאמרו ידיהם רמה:
מְצוּדַת צִיּוֹן
הורני. למדני: שוררי. ענין הבטה וכן שאפו שוררי (לקמן נ״ו) ורצה לומר האויבים המביטים עלי בעין רעה:
יב
אַל־תִּתְּנֵנִי בְּנֶפֶשׁ צָרָי כִּי קָמוּ־בִי עֵדֵי־שֶׁקֶר וִיפֵחַ חָמָס׃
רַשִׁ״י
בנפש צרי. בתאות שונאי להיות תאותם מתקיימת עלי: ויפח חמס. דוברי רעה לשון אחר לשון מוקש (סא"א):
אִבְּן עֶזְרָא
אל, בנפש - בתאותם בשאט בנפש. ויפח - מדבר חמס, כמו: יפיח.
מְצוּדַת דָּוִד
בנפש צרי. להשיג בי תאוותם ורצונם: ויפח חמס. המדברים עלי דברי חמס:
מְצוּדַת צִיּוֹן
בנפש. ברצון כמו אם יש את נפשכם (בראשית כ״ג): ויפח. ענין דבור הבא בהפחת רוח הפה:
יג
לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב־יְהוָה בְּאֶרֶץ חַיִּים׃
רַשִׁ״י
לולא האמנתי וגו'. אם לא שהאמנתי בהקב"ה כבר קמו בי אותם עדי שקר וכלוני, לולא נקוד עליו למדרש שדרשו רבותינו יודע אני שאתה נותן שכר לצדיקים לעולם הבא אבל איני יודע אם יש לי חלק עמהם אם לאו:
אִבְּן עֶזְרָא
לולא - זה קשור באשר לפניו כמעט וימשלו בי שנאי לולי האמנתי בשם ואמרתי לנפשי: קוה אל ה' אז יתברר יושר דברי, שהייתי מוכיח ואמרתי: קוה אל ה'.
מְצוּדַת דָּוִד
לולא. כאומר הנה כמעט היו מאבדים אותי אם לא עמדה לי זכות האמנה שהאמנתי בדבר ה׳ אשר הבטיחני לראות בטובו בזה העולם:
יד
קַוֵּה אֶל־יְהוָה חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל־יְהוָה׃
רַשִׁ״י
וקוה אל ה'. ואם לא תתקבל תפלתך חזור וקוה:
אִבְּן עֶזְרָא
חזק ויאמץ לבך - פועל יוצא, והטעם כי השם יאמץ לבך. וטעם וקוה אל ה' – תמיד בראשונה ובאחרונה.
מְצוּדַת דָּוִד
קוה. ואמרתי אל נפשי קוה אל ה׳ וחזק בהבטחתו וזכות האמנה היא היא אשר עמדה לי: וקוה וגו׳. כפל הדבר להתמדתו:
Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.