Sign In

Psalms 60 — תְּהִלִּים ס

גודל הטקסט
Commentaries - Mefarshim (click to show or hide)

א לַמְנַצֵּחַ עַל־שׁוּשַׁן עֵדוּת מִכְתָּם לְדָוִד לְלַמֵּד׃

רַשִׁ״י על שושן עדות מכתם לדוד ללמד, (תו' מכתם לשון כתם פז (שיר השירים ה׳:י״א) דבר חמוד, ורבותינו דרשו על דוד שהיה מנהיג עצמו כמך ותם אפילו במלכותו ואגדה אחרת שהיתה מכתו תמה שנולד מהול ע"כ סא"א) מכתם לדוד על עדותן של סנהדרין שנמשלו לשושנה שנאמר שררך אגן הסהר וגו' (שיר השירים ז׳:ג׳) סוגה בשושנים כשנצרך שילמדוהו מה יעשה כשנלחם עם ארם נהרים ושלח את יואב עליהם אמרו לו ליואב ולא מבניו של יעקב אתם היכן היא השבועה שנשבע ללבן עד הגל הזה (בראשית ל״א:נ״ב) ולא היה יודע מה להשיב בא לו אצל דוד אמר לדוד כך אמרו לי בני ארם באו ושאלו את סנהדרין אמרו להם ולא הם עברו תחלה את השבועה שאמר (במדבר כ״ג:ז׳) מן ארם ינחני בלק מלך מואב ועוד כושן רשעתים (שופטים ג׳:ח׳) ארמי היה:
אִבְּן עֶזְרָא למנצח על שושן עדות - על טעם פיוט תחלתו שושן עדות. ויש אומרים: כי שושן שם כלי ניגון ויפרש עדות כמו: עדי, וכמוהו: את הנזר ואת העדות. וטעם ללמד – שצווה שילמדוהו המשוררים, להזכיר תמיד חסד השם שגברה ידו במלחמה אחר שנחלש.
מְצוּדַת דָּוִד עדות מכתם. המזמור הזה היה אהוב לו כעדי מכתם פז: ללמד. עשוי ללמד דעת את העם איך הכל בא בהשגחה:
מְצוּדַת צִיּוֹן שושן. שם כלי נגון עשויה בתמונת שושן: עדות. ענין קשוט ועדי וכן את הנזר ואת העדות (מ״ב י״א):

ב בְּהַצּוֹתוֹ אֶת אֲרַם נַהֲרַיִם וְאֶת־אֲרַם צוֹבָה וַיָּשָׁב יוֹאָב וַיַּךְ אֶת־אֱדוֹם בְּגֵיא־מֶלַח שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף׃

רַשִׁ״י בהצותו. כמו (במדבר כ"ו) בהצותם על ה' שנלחם בהם על שעזרו לבני עמון: וישב יואב ויך את אדום וגו'. שמנה עשר אלף הכתובים במלכים (שמואל ב ח׳:י״ג ובדברי הימים א י״ח:י״ב) הרג אבישי פעם ראשונה ששת אלפים ויואב שנים עשר אלף כששב מהכות את ארם:
אִבְּן עֶזְרָא בהצותו - כמו: בהצותם על ה'. את ארם נהרים – יש אומרים: בהחריבו מגזרת ערים נצים. וטעם וישב יואב – לאות כי נחלש דוד ואחרי כן החליש יואב את ארם.
מְצוּדַת דָּוִד בהצותו. כשנלחם עם ארם: וישב יואב. כשהיה דוד נלחם עם ארם יצא אדום לעזור לארם ושב יואב מן המערכה ללכת לקראת אדום לבל יעבור להתחבר עם ארם וערכו עמו מלחמה והכה יואב בהם:
מְצוּדַת צִיּוֹן בהצותו. ענין ריב ומלחמה כמו בהצותם על ה׳ (במדבר כ״ז):

ג אֱלֹהִים זְנַחְתָּנוּ פְרַצְתָּנוּ אָנַפְתָּ תְּשׁוֹבֵב לָנוּ׃

רַשִׁ״י זנחתנו פרצתנו. כשנפלה אדום בידו צפה ברוח הקדש שעתידים אדומיים למשול בישראל ולגזור בישראל גזרות רעות עמד וביקש רחמים על שעבוד הגליות הרבה צרות סבלנו בימי השופטים מאויבינו סביב: אנפת. קצפת עלינו מעתה תשובב רצונך עלינו:
אִבְּן עֶזְרָא אלהים זנחתנו - טעם זנחתנו שלא נוצח עד עתה במלחמה, וככה פרצתנו. וכבר הזכרתי כי כח השם הפועל בעבר ועתיד כי תקרנה קורות במלחמה, וככה אנפת - אנף תשובב לנו.
מְצוּדַת דָּוִד פרצתנו. ר״‎ל כמו עיר שנפרץ חומתה אז באים לתוכה מכל רוח כן באה המלחמה עלינו מכל צד: אנפת. הנה עד עתה כעסת עלינו ומעתה העמד אותנו בהשקט ומנוחה:
מְצוּדַת צִיּוֹן זנחתנו. עזבתנו: פרצתנו. מל׳ פרצה: אנפת. מלשון אף וחמה: תשובב. ענין הנחה והשקט:

ד הִרְעַשְׁתָּה אֶרֶץ פְּצַמְתָּהּ רְפָה שְׁבָרֶיהָ כִי־מָטָה׃

רַשִׁ״י הרעשתה. ארצנו בכמה גייסות: פצמתה. שברת אותה, וראיתי בדברי דונש שהוא לשון ערבי אבל לא פירש אותו וביסודו של רבי משה הדרשן פירשו לשון קריעה וראיה הביא לדבר וקרע לו חלוני (ירמיהו כ״ב:י״ד) מתורגם ופצים אך אני אומר ופצים שתרגם יונתן לשון תקון חלון הוא ככל הפתחים שיש להם פצימין: רפה שבריה כי מטה. לשון רפואה אע"פ שכתוב בה"א הרבה תיבות משמשות כן: כי מטה. לשון שפלות:
אִבְּן עֶזְרָא הרעשתה ארץ - ישראל בשומעם כי נחלש דוד כמו הרעש. פצמתה - אין רע לו וטעמו כענין מקומו, וה"א רפה תחת אל"ף, כי אותיות אהו"י מתחלפים. כי מטה - במוט הרים.
מְצוּדַת דָּוִד הרעשתה. הנה הרעשתה ארצנו ובקעת אותה עתה רפא נא שבריה כי נטה לעפר ובתכלית השפלות:
מְצוּדַת צִיּוֹן פצמתה. ענין בקיעה ובדרז״ל בין פצים לחבירו (שבת פ״ב):

ה הִרְאִיתָה עַמְּךָ קָשָׁה הִשְׁקִיתָנוּ יַיִן תַּרְעֵלָה׃

רַשִׁ״י יין תרעלה. האוטם את הלב ועוטפו רעל לשון עטיפה הוא כמו והברושים הרעלו, (נחום ב׳:ד׳), ובלשון משנה מדיות רעולות:
אִבְּן עֶזְרָא הראית - גם זה בכח הפועל הראית עמך - מראה קשה והיינו כשותים יין התרעלה, ודרך השקיתנו יין תרעלה כמו ספר המקנה, וככה זה יין תרעלה סמוך.
מְצוּדַת דָּוִד הראית. עד הנה הראית לעמך נפילה קשה והשקיתנו יין תרעלה המטמטם את הלב לרוע תכונתו והוא משל על מרבית הצרות:
מְצוּדַת צִיּוֹן תרעלה. מל׳ ערל ואטום כמו ערלה אזנם (ירמיה ו׳):

ו נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ נֵּס לְהִתְנוֹסֵס מִפְּנֵי קֹשֶׁט סֶלָה׃

רַשִׁ״י נתתה ליראיך נס. נסיונות של צרות הרבה: להתנוסס. להיות מנוסים בהם אם יעמדו ביראתך: מפני קשט. לקשט מדותיך בעולם שכשתתן להם הטובה לא יהרהרו האומות אחריך אלא יקשטו דיניך ויאמרו יפה היטב להם כי הם עמדו לו בכמה נסיונות:
אִבְּן עֶזְרָא נתתה - בימים שעברו הרימותנו בעבור אמונתינו.
מְצוּדַת דָּוִד נתתה. מעתה תתן ליראיך הרמה להתרומם בעולם: מפני קשט סלה. ובעבור לאמת לעולם דבריך שאמרת להושיע עמך בשלום על אדמתם:
מְצוּדַת צִיּוֹן נתתה. כמו תתן עבר במקום עתיד ורבים כמוהו: נס להתנוסס. מל׳ נס וכלונס והוא ענין הרמה והגבהה כנס הגבוה: קושט. ענין אמת ותמים כמו קושט אמרי אמת (משלי כ״ב:כ״א):

ז לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ ועננו [וַעֲנֵנִי׃]

רַשִׁ״י יחלצון. ינצלו מרע: הושיעה ימינך. אשר השיבות אחור בהתחזק אויביהם עליהם: וענני. כי אם תענני יחלצו הם שאני נלחם בשבילם:
אִבְּן עֶזְרָא למען - תחסר אות בי"ת. ורבי משה אמר: כי הימין הוא הפועל דרך משל, הפך: ותושע לי זרועי.
מְצוּדַת דָּוִד למען יחלצון. בכדי שישראל ידידיך יהיו נחלצין מהצרות לזאת הושיעה לי בימינך וענני:
מְצוּדַת צִיּוֹן יחלצון. ענין שליפה והוצאה:

ח אֱלֹהִים דִּבֶּר בְּקָדְשׁוֹ אֶעְלֹזָה אֲחַלְּקָה שְׁכֶם וְעֵמֶק סֻכּוֹת אֲמַדֵּד׃

רַשִׁ״י אלהים דבר בקדשו. שיקבץ הגלות וזרעו ימשלו בהם (סא"א), ד"א אלהים דבר בקדשו שאהיה מלך עליהם: אעלוזה. בישועתו, בפי' אחר מצאתי אלהים דבר בקדשו לעזרני כדכתיב (שמואל ב ג׳:י״ח) כי ביד דוד עבדי אושיע את עמי ישראל: אחלקה שכם. אחלק להם שכם בנכסי אויביהם: ועמק סוכות אמדד. סוכות זה איני יודע מאיזה אומה היא לא ידעתי סוכות שבאו לו ישראל כשנסעו ישראל מרעמסס היכן הוא, ובפירושים אחרים מצאתי אחלקה שכם, אחזיר להם נחלת יעקב אביהם, ועמק סוכות אמדד, כשאחלקהו לישראל שכם וסוכות בקצה ארץ כנען היה כמו שמצינו תחלת ביאתו של יעקב לארץ דרך סוכות שכם, ד"א ועמק סוכות אמדד, סוכות לשון צורות ודמיונות כמו שנאמר ואת סכות בנות: אמדד. אני מודד את צורתם כמו שנאמר (שם ב ח) שני חבלים להמית ומלא החבל להחיות (סא"א):
אִבְּן עֶזְרָא אלהים - כמה טעמים הזכרתי כי כח שם הפועל בעבר גם בעתיד וככה זה, אלהים דבר בקדשו - בדבר קדשו בדרך נבואה לשמואל שממלכתי תעמוד על ישראל לא כממלכת שאול. וטעם שכם – היא העיר וככה סוכות. וטעם אחלקם – שלעולם תהיה בחלקו ואפקיד עליה פקידי.
מְצוּדַת דָּוִד דבר בקדשו. ברוח קדשו דבר ע״‎י נביאיו אשר אעלוז ואשמח במלכותי ואמשול ממשל רב: אחלקה. מקומות אלה אחלק לישראל ואמדד להם לחלקים:
מְצוּדַת צִיּוֹן שכם. סכות הם שמות מקומות:

ט לִי גִלְעָד וְלִי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי יְהוּדָה מְחֹקְקִי׃

רַשִׁ״י לי גלעד. למלוך עליהם: מחקקי. שרים שלי מחוקק ל' שררה שמחוקק ושולח ספרים ומצוה כמו (בראשי' מ"ט) לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו (סא"א):
אִבְּן עֶזְרָא לי - טעם שכם וסוכות שהם ליוסף, על כן גלעד ומנשה ואפרים בעבור היות בית יוסף בצפון ארץ ישראל ויהודה בנגב, וכן כתוב יהודה יעמד על גבולו מנגב. ומעוז - סמוך ולא תשתנה בעבור היותו מפעלי הכפל.
מְצוּדַת דָּוִד לי גלעד. כי ראה ברוה״‎ק שבימי רחבעם יוחלק מלכות ישראל ואמר בימי יהיו כולם תחת ממשלתי: מעוז ראשי. חוזק לראשי לשמרני מן האויב: מחוקקי. יהיו שרים שלי ונכנעים אלי:
מְצוּדַת צִיּוֹן מחוקקי. כן יקראו השרים ע״ש שהם נותנים החוקים וכן ומחוקק מבין רגליו (בראשית מ״ט:י׳):

י מוֹאָב סִיר רַחְצִי עַל־אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי עָלַי פְּלֶשֶׁת הִתְרֹעָעִי׃

רַשִׁ״י מואב סיר רחצי. אשתמש בהם כסיר של נחושת המוכן לרחוץ בו: נעלי. מסגר שלי: עלי פלשת התרועעי. התחברי על ממשלתי להיות משועבדים לי כי גת מארץ פלשתים וכן עזה שכבשן דוד:
אִבְּן עֶזְרָא מואב - ארחץ ארצם כמו סיר, הנה מצאנו פה עלי פלשת התרועעי הפוך. ור' משה הכהן פירש בו: הנה על אדום שהוא חזק אשליך נעלי חשבי אתה פלשת שהתרועעי עלי כדרך: שמח בחור בילדותיך, בואו בית אל.
מְצוּדַת דָּוִד מואב סיר רחצי. ר״‎ל אעשה עמהם כל תשמישי כרצוני כקדרה המוכן לרחוץ בו אשליך נעלי. אשים ברגליהם לסגרם בהם: עלי פלשת התרועעי. בעבורי יריעו פלשתים תרועת מלך ותהיה התרועה למעני לקבל עליהם עול מלכותי:
מְצוּדַת צִיּוֹן סיר. קדרה: נעלי. מל׳ מנעול העשוי לסגור בו כמו מנעוליו ובריחיו (נחמיה ג׳): עלי. בעבורי: התרועעי. מל׳ תרועה:

יא מִי יֹבִלֵנִי עִיר מָצוֹר מִי נָחַנִי עַד־אֱדוֹם׃

רַשִׁ״י מי יובלני עיר מצור. או לעיר מבצר לכבוש את בצרה אם לא אתה תעזור אותי על מבצרי אדום מי יובילני ומי ינחני עליהם, בפירושים אחרים מצאתי כן על מבצרי אדום אשר נחיתי עתה עליהם:
אִבְּן עֶזְרָא מי - הייתי מחשב מי יובילני לעיר אדום שהיתה במצור אף אני הייתי משיב לנפשי, יעשה זה השם שנחני עד אדום והנה מחשבתי נהפכה, בעבור הלא אתה אלהים זנחתנו. והטעם: מה יעשו צבאותינו אם לא תצא עמהם.
מְצוּדַת דָּוִד מי יובילני. מי המביא אותי אל עיר מבצר לכבוש אותה ולבוא בתוכה ומי הוא אשר נחני עד אדום להכניע:
מְצוּדַת צִיּוֹן יובילני. ענין הבאה כמו לרקמות תובל למלך (לעיל מ״ה): מצור. מבצר חזק שאין לכבשו מבלי מצור: נחני. ענין הנהגה:

יב הֲלֹא־אַתָּה אֱלֹהִים זְנַחְתָּנוּ וְלֹא־תֵצֵא אֱלֹהִים בְּצִבְאוֹתֵינוּ׃

רַשִׁ״י ולא תצא. ואינך יוצא:
מְצוּדַת דָּוִד הלא אתה אלהים זנחתנו. הלא כ״‎ז ממך אלהים אשר עד הנה זנחתנו ולא יצאת בצבאותינו ר״‎ל כמו מה שהיינו מאז בצרה היה בעבור אשר זנחתנו וכו׳‎ כן התשועה באה ממך ולא בדרך מקרה:
מְצוּדַת צִיּוֹן זנחתנו. עזבתנו:

יג הָבָה־לָּנוּ עֶזְרָת מִצָּר וְשָׁוְא תְּשׁוּעַת אָדָם׃

אִבְּן עֶזְרָא הבה - תן, תי"ו עזרת תחת ה"א, כמו: ושבת לנשיא או הוא חסר ה"א. והטעם: עזרתה. ושוא תשועת אדם - כנגד צבאותינו.
מְצוּדַת דָּוִד הבה. אתה תן לנו עזרת מצר אבל תשועת אדם היא שוא ואין בה תועלת:

יד בֵּאלֹהִים נַעֲשֶׂה־חָיִל וְהוּא יָבוּס צָרֵינוּ׃

רַשִׁ״י יבוס. ירמוס:
אִבְּן עֶזְרָא באלהים - מתנבא ברוח הקדש, שהוא ינצח באחרונה.
מְצוּדַת דָּוִד באלהים. בעזרת אלהים נעשה גבורה להתחזק על שונאיך והוא הוא הרומס צרינו:
מְצוּדַת צִיּוֹן חיל. כח ואומץ: יבוס. ענין דריכה ורמיסה:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.