Sign In

Psalms 9 — תְּהִלִּים ט

גודל הטקסט
Commentaries - Mefarshim (click to show or hide)

א לַמְנַצֵּחַ עַלְמוּת לַבֵּן מִזְמוֹר לְדָוִד׃

רַשִׁ״י על מות לבן. יש פותרין על מות לבן על מת בנו אבשלום ולא יתכן פתרונו מפני אומ' לבן ולא אמר הבן ואין לו במזמור עדות וזכרון לאמץ זה הפתרון ויש פותרין על מות לבן נבל ואף זה לא יתכן להפוך את השם ואין במזמור זכרונו (סא"א) וראיתי במסורה הגדולה שהיא תיבה אחת שהרי חיבר לה (לקמן מח) והוא ינהגנו עלמות פתרו מנחם ודונש מה שפתרו ואינו נראה בעיני, וראיתי בפסיקת' שהענין מדבר בעמלק גערת גוים שמם מחית ואומר אני למנצח על מות לבן שיר זה לעתיד לבא כשיתלבן ילדותן ושחרותן של ישראל ותגלה צדקתם ותקרב ישועתם שימחה עמלק וזרעו, עלמות ילדות, לבן כמו ללבן, ומנחם פתר עלמות לבן, נגינות ללמד וכה פתרונו למנצח על מות לבן למשורר נגינות ללמד, ויהי לבן כמו להבין ולבונן, עלמות ע"ש כלי שיר ששמו עלמות כמו שאמר (להלן מו) על עלמות שיר ודונש פתר לבן שם אדם שהי' שמו לבן שהי' נלחם בדוד בימים ההם ומה שהוא אומר גערת גוים אבדת רשע הרשע הזה הוא לבן ההורג עם נקיים ואע"פ שאין אתה רואה במקום אחר אדם שהי' שמו לבן רק במקום הזה כן אתה מוצא בשמות אחרים שאינן נכתבים במקרא רק פעם א':
אִבְּן עֶזְרָא למנצח על מות לבן - על מות - שתים מלות הם, על כן טעה האומר כי הוא כמו: על עלמות שיר. ועוד: למה היה סמוך אחריו למ"ד? גם האומר כי לבן היה שם משורר כמו בן ויעיאל איננו נכון, כי אין משפט הלשון לאמר ליצחק ליעקב בפתחות הלמ"ד בשם אדם, כי השם נודע כאשר פירשתי בספר השם. ויש אומרים: כי לבן – הוא נבל הפוך. ועל מות – איש הבנים ומות בנו. והנכון דברי רבי דונש הלוי: שהיה שם אחד נסיכי הגוים שלחץ את ישראל. כאשר יפרש במזמור.
מְצוּדַת צִיּוֹן לבן. שם אדם נלחם עם דוד וכשמת אמר עליו שירה:

ב אוֹדֶה יְהוָה בְּכָל־לִבִּי אֲסַפְּרָה כָּל־נִפְלְאוֹתֶיךָ׃

רַשִׁ״י כל נפלאותיך. גאולה האחרונה ששקולה כנגד כל הנסים כמו שנאמ' (ירמיהו ט״ז:י״ד) לא יאמר עוד חי ה' אשר העלה וגו':
אִבְּן עֶזְרָא אודה - טעם בכל לבי בסתר. אספרה - בגלוי.

ג אֶשְׂמְחָה וְאֶעֶלְצָה בָךְ אֲזַמְּרָה שִׁמְךָ עֶלְיוֹן׃

אִבְּן עֶזְרָא אשמחה - ומרוב השמחה אזמרה שמך ואם הוא נעלה מזמר.
מְצוּדַת דָּוִד אזמרה שמך עליון. אשבחו לומר ששמו עוד עליון ונעלה על כל התשבחות:
מְצוּדַת צִיּוֹן אשמחה ואעלצה. כפל הדבר במ״ש:

ד בְּשׁוּב־אוֹיְבַי אָחוֹר יִכָּשְׁלוּ וְיֹאבְדוּ מִפָּנֶיךָ׃

אִבְּן עֶזְרָא בשוב אויבי - אנשי הצורר לא תהיה להם תקומה במות מלכם.
מְצוּדַת דָּוִד בשוב. כשלא יכלו אויבי לי וישובו לאחור ויכשלו ויאבדו אז אשמחה אעלצה שמחה כפולה בעבור טובה הכפולה:

ה כִּי־עָשִׂיתָ מִשְׁפָּטִי וְדִינִי יָשַׁבְתָּ לְכִסֵּא שׁוֹפֵט צֶדֶק׃

רַשִׁ״י משפטי ודיני. תיבות כפולות במקרא ואין חילוק ביניה' כמו עדי וסהדי במרומים (איוב ט״ז:י״ט) עצמיו אפיקי נחושה גרמיו כמטיל ברזל (שם מ): משפטי ודיני. בשמים: ישבת לכסא. כסא המשפט:
אִבְּן עֶזְרָא כי, משפטי ודיני - לאות כי חמס עשה לדוד והפר בריתו והתפלל דוד בעבור זה ונשמעה תפלתו. וטעם ישבת לכסא – לעשות משפט.
מְצוּדַת דָּוִד כי עשית. הלא רבות פעמים עשית משפטי וישבת בכסא לשפוט אויבי:
מְצוּדַת צִיּוֹן משפטי ודיני. להתמדת הדבר כפל במ״ש: לכסא. כמו בכסא ובא הלמ״ד במקום הבי״ת וכן כי בוחר אתה לבן ישי (ש״א כ׳) ומשפטו בבן ישי:

ו גָּעַרְתָּ גוֹיִם אִבַּדְתָּ רָשָׁע שְׁמָם מָחִיתָ לְעוֹלָם וָעֶד׃

רַשִׁ״י גערת גוים. עמלק ראשית גוים (במדבר כד): אבדת רשע. אבותיו: שמם מחית. כי מחה אמחה (שמות י״ז:י״ד):
אִבְּן עֶזְרָא גערת - בלא בי"ת כדמות כריתה הנני גוער לכם את הזרע. אבדת רשע - הוא לבן. לעולם ועד - מלה קצרה לעולם ועד עולם, ובעבור שהוא סוף הפסוק שב הפתח קמץ קטן, ובעבור אות התנועה באות עי"ן שהוא הראשון, נקמץ הוי"ו כמו: הוציא לחם ויין.
מְצוּדַת דָּוִד גערת. בעבורי גערת גוים וכו׳‎ ומחית שמם לבל יזכרו:
מְצוּדַת צִיּוֹן גערת. ענין זעקת נזיפה:

ז הָאוֹיֵב תַּמּוּ חֳרָבוֹת לָנֶצַח וְעָרִים נָתַשְׁתָּ אָבַד זִכְרָם הֵמָּה׃

רַשִׁ״י האויב תמו. כי חרבות השנאה לנצח הם עליו כחרב חדה, ד"א חרבות לנצח אותו אויב שחרבות שנאתו היתה עלינו לנצח וזהו עמלק שנאמ' בו ועברתו שמרה נצח (עמוס א׳:י״א-י״ב) חרבות לשון חרבן וכן פתרונו האויב תמו חרבות לנצח, וכן נאמר (ביחזקאל ל״ה:ט׳) שממות עולם אתנך ועריך לא תשובנה: וערים נתשת. כי תאמר אדום רששנו וגו' ונשוב ונבנה חרבות כה אמר ה' צבאות המה יבנו ואני אהרוס (מלאכי א׳:ד׳): אבד זכרם. אותה השעה:
אִבְּן עֶזְרָא האויב - אמר בן לברט: כי מצא חרבות בפתח בספר קדמון על כן פירש בו, כמו: חרבות צורים. והנכון בעיני: שהחי"ת חטוף בקמץ. ואמר רבי משה: היה ראוי להיות אבד זכרם אתה וכמוהו: יען אשר גבהת בקומה ויתן צמרתו ותתן צמרתו ולא דבר נכונה, כי כח השם בפעלים כמו מפי עליון לא תצא והטעם יציאות הרעות והטובות והם הגזרות וככה הוא יען אשר גבהת בקומה ויתן גבהך. ולפי דעתי: כי האויב כמו הקהל חקה אחת לכם וכן הפירוש ואתה האויב, בעבור שתמו החרבות שהחרבת לנצח וערים נטשת אבד זכרם חשבת כי תמלט ושכחת כי השם לעולם ישב, ויקח הדין ממך, על כן אחריו וה' לעולם ישב והנה הוא קשור עם אבד זכרם הערים הנה מחה השם את שמו ככתוב למעלה והוא הטעם שגמל לך כמעשיך.
מְצוּדַת דָּוִד האויב. אתה האויב דע שהחרבות תמו לנצח ר״‎ל המקומות החרבות שבך יכלו עד עולם ולא ישובו לקדמותן אף הערים אשר נהרסו בחטאך המה יהיו נאבד זכרם וכפל הדבר במ״‎ש:
מְצוּדַת צִיּוֹן נתשת. ענין עקירה והריסה כמו לנתוש ולנתוץ (ירמיה א׳):

ח וַיהוָה לְעוֹלָם יֵשֵׁב כּוֹנֵן לַמִּשְׁפָּט כִּסְאוֹ׃

רַשִׁ״י וה' לעולם ישב וגו'. שם שלם וכסא שלם כמו שנאמר כסאו, אבל קודם שימחה כתוב כי יד על כס יה (שמות י״ז:ט״ז) כס חסר ושם חלוק:
מְצוּדַת דָּוִד וה׳‎ לעולם ישב. כי ה׳‎ חי לעולם וכ״‎כ ממשלתו וא״‎כ מי יבנה את אשר הרס הוא:

ט וְהוּא יִשְׁפֹּט־תֵּבֵל בְּצֶדֶק יָדִין לְאֻמִּים בְּמֵישָׁרִים׃

רַשִׁ״י והוא ישפט תבל בצדק ידין לאמים במישרים. עד בא הקץ הי' רגיל לשפטם ברחמים לפי מישרים המצווין בהם דן אותם בלילה כשהם ישנים מן העבירות:
מְצוּדַת דָּוִד והוא ישפוט. עד עולם ישפוט אותם בדין והישר והצדק כאשר ראוי להם:

י וִיהִי יְהוָה מִשְׂגָּב לַדָּךְ מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה׃

רַשִׁ״י ויהי ה' משגב לדך. לשון דכא אילאמינשי"ה בלעז לעתיד כשיכונן למשפט כסאו יהי משגב לישראל שהם דכים: לעתות בצרה. עתים של צרה:
אִבְּן עֶזְרָא ויהי, לדך - שאין לו כח שהוא שפל, על כן משגב בצרה כמשמעו, בצר לדך. ורבי דונש פירש בו: לשון יחיד מן דברי הבצרות. ואין זה מטעם המזמור.
מְצוּדַת דָּוִד משגב לדך. לנשברי לב יהיה למשגב ומתי יהיה למשגב כשיהיה בעולם עת צרה:
מְצוּדַת צִיּוֹן משגב. חוזק: לדך. מושבר וכתוש כמו דכאי רוח (לקמן ל״ד): לעתות. מלשון עת:

יא וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ כִּי לֹא־עָזַבְתָּ דֹרְשֶׁיךָ יְהוָה׃

אִבְּן עֶזְרָא ויבטחו בך - כאשר יראו שהיה השם משגב לדך אז יהיו לבטח.
מְצוּדַת דָּוִד כי לא עזבת. כי יראו אשר לא עזבת דורשך:

יב זַמְּרוּ לַיהוָה יֹשֵׁב צִיּוֹן הַגִּידוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו׃

רַשִׁ״י זמרו לה' יושב ציון. כשיחזיר ישיבתו לציון יזמרו לו כן:
אִבְּן עֶזְרָא זמרו - בעבור שהזכיר כי גער בגוים ואבד הרשע שהשחית יודעי השם, ע"כ זמרו לה' יושב ציון, כי אותם הם יודעי השם ודורשיו.
מְצוּדַת דָּוִד יושב ציון. המשרה שכינתו בציון:
מְצוּדַת צִיּוֹן עלילותיו. מעשיו:

יג כִּי־דֹרֵשׁ דָּמִים אוֹתָם זָכָר לֹא־שָׁכַח צַעֲקַת עניים [עֲנָוִים׃]

רַשִׁ״י אותם זכר. את הדמים שנשפכו בישראל:
מְצוּדַת דָּוִד כי דורש דמים. כי הוא דורש לדעת הדם וזכורים הם לפניו עם שאינו ממהר לפרוע:
מְצוּדַת צִיּוֹן ענוים. שפל הרוח:

יד חָנְנֵנִי יְהוָה רְאֵה עָנְיִי מִשֹּׂנְאָי מְרוֹמְמִי מִשַּׁעֲרֵי מָוֶת׃

רַשִׁ״י חננני ה'. עתה בגולה: מרוממי. בגאולתך:
אִבְּן עֶזְרָא חננני - נמצא שלם והיא מלה זרה. ראה עניי - ככה עשה לי תמיד ובעבור היות שערי מות בתחתיות, אמר כנגדו: מרוממי.
מְצוּדַת דָּוִד מרוממי. הלא אתה מעולם מרומם אותי משערי מות:

טו לְמַעַן אֲסַפְּרָה כָּל־תְּהִלָּתֶיךָ בְּשַׁעֲרֵי בַת־צִיּוֹן אָגִילָה בִּישׁוּעָתֶךָ׃

אִבְּן עֶזְרָא בשערי בת ציון - כנגד שערי מות.

טז טָבְעוּ גוֹיִם בְּשַׁחַת עָשׂוּ בְּרֶשֶׁת־זוּ טָמָנוּ נִלְכְּדָה רַגְלָם׃

רַשִׁ״י טבעו גוים. זו היא התהלה אשר אספר:
אִבְּן עֶזְרָא טבעו - זאת התהלה. בשחת - כמו בשחתם נתפש. ברשת זו - לפי דעתי: כי זו כמו אלה, וככה עם זו יצרתי לי, זו חטאנו לו, אלה אומרים חטאנו. והטעם ברשת – אשר אלה טמנו. ויש אומרים: כי זו, כמו זאת.
מְצוּדַת דָּוִד בשחת. בהבור אשר עשו:
מְצוּדַת צִיּוֹן ברשת. פח יקוש:

יז נוֹדַע יְהוָה מִשְׁפָּט עָשָׂה בְּפֹעַל כַּפָּיו נוֹקֵשׁ רָשָׁע הִגָּיוֹן סֶלָה׃

רַשִׁ״י נודע ה'. כל זה מן התהלה נודע ה' לבריות כי שליט הוא ומושל ונוקם לאויביו שהרי משפט עשה בהם יושטיצ"א בלעז: נוקש רשע. נכשל רשע: הגיון. נהגה זאת סלה:
אִבְּן עֶזְרָא נוקש - פועל ושרשו עם נו"ן והנכון להיות הקמץ הקטן תחת פתח, כי כל התנועות מתחלפות ולהיותו מגזרת תרגום אין טעם לו, והלא מצאנו וינקשו מבקשי נפשי והנה שנים שרשים. הגיון - זה אספר באמת.
מְצוּדַת דָּוִד נודע ה׳‎. כשעושה משפט אז הוא נודע ומפורסם לכל: נוקש רשע. כאשר הרשע יפול בהמוקש אשר עשה אז עד עולם יחשבו בלב פרסום המקום:
מְצוּדַת צִיּוֹן נוקש. מל׳ מוקש: הגיון. ענינו מחשבה כמו והגיון לבי (לקמן י״ט):

יח יָשׁוּבוּ רְשָׁעִים לִשְׁאוֹלָה כָּל־גּוֹיִם שְׁכֵחֵי אֱלֹהִים׃

רַשִׁ״י לשאולה. אמר רבי נחמי' כל תיבה הצריכה למ"ד בתחלתה הטיל לה ה"א בסופה כגון (בראשית יב) מצרימה מדברה התיבון לי' והכתיב ישובו רשעים לשאולה א"ר אבא בר זבדי למדריגה התחתונה של שאול ומהו ישובו לאחר שיצאו מגיהנם ויעמדו בדין ויתחייבו ישובו למדריגה תחתית של גיהנם:
אִבְּן עֶזְרָא ישובו - בעבור שהאדם נברא מאדמה. שכחי - תאר, כי על משקלים שונים ימצא, כמו: חפצי רעתי.
מְצוּדַת דָּוִד ישובו. לפי שהשאול מוכן להם אמר לשון ישובו כאדם ששב אל ביתו המוכן לשבתו:
מְצוּדַת צִיּוֹן לשאולה. כן יקרא הגיהנם:

יט כִּי לֹא לָנֶצַח יִשָּׁכַח אֶבְיוֹן תִּקְוַת ענוים [עֲנִיִּים] תֹּאבַד לָעַד׃

רַשִׁ״י כי לא לנצח ישכח. ישראל האביון מלפקוד עליהם מה ששיעבדו בו, ותקות עניים לא תאבד לעד:
אִבְּן עֶזְרָא כי לא - ישרת עבור עצמו ואחר עמו, כמו: יחי ראובן ואל ימות ואל יהי מתיו מספר ולא למדתי חכמה והטעם תקות עניים לא תאבד לעד.
מְצוּדַת דָּוִד כי לא לנצח. ובכך יפרע מן מציריו: תאבד לעד. מלת לא משמשת בשנים כאלו אמר לא תאבד לעד:

כ קוּמָה יְהוָה אַל־יָעֹז אֱנוֹשׁ יִשָּׁפְטוּ גוֹיִם עַל־פָּנֶיךָ׃

רַשִׁ״י קומה ה'. דוד הי' מתפלל לפני הקב"ה שיקום וימהר לעשות זאת: אל יעז. עמלק לאורך ימים בגדולתו: על פניך. בשביל הכעס שהכעיסוך במקדשך:
אִבְּן עֶזְרָא קומה - טעם קומה - להראות גבורתו ועוזו. אנוש - שם המין, כמו: ויהי לי שור וחמור. והנכון: המלך על כן אמר גוים הם עבדיו.
מְצוּדַת דָּוִד אל יעוז אנוש. אל יתחזקו אויביך: על פניך. ר״‎ל בעת כעסך:
מְצוּדַת צִיּוֹן אנוש. הוא שם משמות האדם ויורה על חולשו שהוא מל׳ ואנוש הוא (ירמיה י״ז): פניך. כעסך כמו פני ה׳ (לקמן ל״ד):

כא שִׁיתָה יְהוָה מוֹרָה לָהֶם יֵדְעוּ גוֹיִם אֱנוֹשׁ הֵמָּה סֶּלָה׃

רַשִׁ״י מורה. מרות ועול ד"א מורה לשון השלכה לשון ירה בים (שמות ט״ו:ד׳) וי"א מורה לשון תער (סא"א): ידעו גוים. שהם אנוש ולא אלהות להיות גבורתם שולטת:
אִבְּן עֶזְרָא מורה - כתוב בה"א וטעמו באל"ף הפך קראן לי מרא. אנוש - מגזרת ואנוש הוא. סלה - באמת.
מְצוּדַת דָּוִד שיתה. תשים להם השפלה למען ידעו שהמה לעולם אנוש ולא אל:
מְצוּדַת צִיּוֹן מורה. השלכה כמו ירה בים (שמות ט״ו):

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.