Psalms 10 — תְּהִלִּים י

גודל הטקסט

Commentaries - Mefarshim (click to show or hide)

א לָמָה יְהוָה תַּעֲמֹד בְּרָחוֹק תַּעְלִים לְעִתּוֹת בַּצָּרָה׃

רַשִׁ״י תעלים לעתות בצרה. תעלים עינים לעתות הצרה:

אִבְּן עֶזְרָא למה ה' תעמוד ברחוק - אין ספק כי כבוד השם בכל מקום הוא, רק כאשר לא יראה עוזו ידמה לאיש עומד מרחוק, על כן לא יראה, או הוא קרוב ויעלים עיניו, לעתות שאנחנו בצרה.

מְצוּדַת דָּוִד תעמוד ברחוק. כאלו תעמוד ברחוק מקום ותעלים עצמך בעת צרה:

מְצוּדַת צִיּוֹן תעלים. מל׳ העלמה:

ב בְּגַאֲוַת רָשָׁע יִדְלַק עָנִי יִתָּפְשׂוּ בִּמְזִמּוֹת זוּ חָשָׁבוּ׃

רַשִׁ״י ידלק. ירדוף כמו כי דלקת אחרי: יתפשו במזמות זו חשבו. נתפסים הם העניים במזמות שהרשעים חושבים עליהם:

אִבְּן עֶזְרָא בגאות - בגאותו של רשע. ידלק עני - כמו: ירדף. וטעם: יתפשו הרשע, שהוא הפקיד וחבריו עמו:

מְצוּדַת דָּוִד בגאות. בעבור רוב גאותו רודף את העני ותופש אותו במחשבתו אשר חשב לתפשו בו:

מְצוּדַת צִיּוֹן ידלק. ירדוף וכן כי דלקת אחרי (בראשית ל״א): במזמות. ענין מחשבה:

ג כִּי־הִלֵּל רָשָׁע עַל־תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ יְהוָה׃

רַשִׁ״י כי הלל רשע. מוסב על למה ה' תעמוד ברחוק כי עתה עמלק הרשע מתהלל שמשיג כל תאות נפשו: ובוצע ברך נאץ ה'. והגזלן שבח את עצמו לאמר נאץ ה' ושלום יהיה לי: ברך. כמו ברך לשון פעל ותדע שאילו הי' שם דבר הי' הטעם למעלה באות הראשונה והיה נקוד פתח וזה נקוד קמץ קטן וטעמו למטה ברי"ש, ואל תתמה על ברך שלא אמר ברך שהרבה תיבות של רי"ש משמשות כך כגון אויב חרף ה' (לקמן עד) ולא נאמר חרף: נאץ. כמו חרף וכן כל ל' ניאוץ כך פתר מנחם:

אִבְּן עֶזְרָא כי - אמר רבי משה: כי תחת אשר והטעם אשר יהלל רשע בעבור השיגו תאות נפשו והבוצע אשר הוא מברך השם מנאצו ויהי ברך, כמו: ברך נבות אלהים ומלך, ברך אלהים ומות ו פירוש ברך דורון ומנחה והוא שם כמו: והדבר אין בהם. וכמוהו: וברך ולא אשיבנה. ואיננו נכון, כי ברך פעל עבר וכאילו כתוב וברך ברכה ולא אשיבנה. ולפי דעתי, כי הלל רשע הנזכר למעלה רשע אחר, אשר התאוה ויברך הבוצע אשר נאץ השם והנה ברך, כמו הלל.

מְצוּדַת דָּוִד כי הלל רשע. בעבור שהרשע מהלל ומשבח עצמו שהשיג תאותו והגזלן בעת עשותו נאצות אז יתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי לא נעשה בו דבר ע״‎כ מלא לב האדם לעשות רע:

מְצוּדַת צִיּוֹן הלל. ענין שבח כמו ויהללו אותה (שם י״ב): ובוצע. הגזלן כמו הוי בוצע בצע (חבקוק ב׳:ט׳): נאץ. בזה כמו כי נאצו האנשים את מנחת ה׳ (ש״א ב׳):

ד רָשָׁע כְּגֹבַהּ אַפּוֹ בַּל־יִדְרֹשׁ אֵין אֱלֹהִים כָּל־מְזִמּוֹתָיו׃

רַשִׁ״י רשע כגובה אפו. שהוא גבה רוח ומגביה וזוקף פניו ואפו בגבהותו: בל ידרוש. כל מזימותיו אומרות לו בל ידרוש הקב"ה כל מה שאעשה כי אין משפט: אין אלהים. לית דין ולית דיין:

אִבְּן עֶזְרָא רשע - סמך הגובה אל האף, בעבור שאין בפנים גובה ממנו ואין ספק, כי הגבהות בלב הוא רק דבר על הגלוי. בל ידרוש - בלתו ויחסר בית ממלת כל מזמותיו.

מְצוּדַת דָּוִד כגובה. כאשר גבהה חמתו על מי חושב שאין מי דורש במעשיו וכל מחשבותיו הוא שאין אלהים בעולם לפרוע לו על מעשיו:

ה יָחִילוּ דרכו [דְרָכָיו ] בְּכָל־עֵת מָרוֹם מִשְׁפָּטֶיךָ מִנֶּגְדּוֹ כָּל־צוֹרְרָיו יָפִיחַ בָּהֶם׃

רַשִׁ״י יחילו. יצליחו ודומה לו (איוב כ׳:כ״א) על כן לא יחיל טובו, וי"מ יחילו כמו (שמואל ב ג׳:כ״ט) יחולו על ראש יואב: מרום משפטיך מנגדו. מסולקים ומרוחקי' משפטי יסורין ופורעניו' שלך מנגדו שאינם באים עליו: כל צורריו יפיח בהם. בהפחת רוח הוא מפיח בהם והם נופלים לפניו:

אִבְּן עֶזְרָא יחילו - אמר רבי משה הכהן: כי פירוש דרכיו חפציו כמו לב אדם יחשב דרכו, וטעם יחילו יבואו כמו יחולו על ראש יואב והטעם כי יבואו לו ותכנו לו צרכיו כחפצו או יהיו דרכי אלהים וטעם יחילו שהיה ראוי שיפחידוהו מגזרת חיל. והנכון בעיני: כי יחילו פועל יוצא מגזרת חיל כיולדה והפעול חסר כמו לא תרצח. ודרכיו - שב אל הרשע כי דרכיו יפחידו המשכיל, בעבור שיצליחו. ומלת מרום – כמו אתה מרום לעולם ה' והוא השם. והטעם אתה מרום סרו משפטיך מנגדו. וטעם יפיח בהם – כמו אנשי לצון יפיחו קריה.

מְצוּדַת דָּוִד יחילו. על שבכל עת יצליח בדרכיו ומשפטיך מסולק ממנו ובהפחה מועטת מאבד את שונאיו:

מְצוּדַת צִיּוֹן יחילו. יצליחו כמו לא יחיל טובו (איוב ב׳):

ו אָמַר בְּלִבּוֹ בַּל־אֶמּוֹט לְדֹר וָדֹר אֲשֶׁר לֹא־בְרָע׃

רַשִׁ״י לדור ודור אשר לא ברע. לא תבא עלי רעה לדורותי:

אִבְּן עֶזְרָא אשר לא ברע - אשר לא אראה כמו: ואל אראה ברעתי.

מְצוּדַת דָּוִד אמר בלבו. לזאת חושב שלא ינטה לעולם להיות מושפל לארץ: לדור ודור. אף לאחר כמה דורות יצליח ולא יראה ברעה:

ז אָלָה פִּיהוּ מָלֵא וּמִרְמוֹת וָתֹךְ תַּחַת לְשׁוֹנוֹ עָמָל וָאָוֶן׃

רַשִׁ״י ותוך. ל' מחשבה רעה הלנה בתוכו תמיד:

אִבְּן עֶזְרָא ותוך - לאות על מחשבה רע בתוך לבו בסתר, כדרך: קרבם הוות והוא מראה שלום וטוב, על כן אחריו במסתרים.

מְצוּדַת דָּוִד אלה. ממלא פיו בשבועות שוא ומרמה: תחת לשונו. כפל הדבר במ״‎ש:

מְצוּדַת צִיּוֹן אלה. שבועה כמו ושמעה קול אלה (ויקרא ח׳): ותוך. ענין מרמה הנסתר בתוך הלב:

ח יֵשֵׁב בְּמַאְרַב חֲצֵרִים בַּמִּסְתָּרִים יַהֲרֹג נָקִי עֵינָיו לְחֵלְכָה יִצְפֹּנוּ׃

רַשִׁ״י עיניו לחלכה יצפנו. עיניו של עמלק לישראל שהם חילך יארובו: לחלכה. עליך יעזוב חלכה, שניהם במסור' מן מלין המשמשין כה במקום ך' כגון (שמות ז׳:כ״ט) ובכה ובעמך (משלי ב׳:י״א) תבונה תנצרכה (שמות כ״ט:ל״ה) כל אשר צויתי אתכם (שמואל א א׳:כ״ו) הנצבת עמכה למדנו ממסורת שחלכה כמו חילך חיל שלך, ומנחם פתר אותה לחלכה יצפונו וכן יעזוב חלכה כמו ונפל בעצמיו חלכאים ענין נמוכים ומורדים וכה יסוד המלה:

אִבְּן עֶזְרָא ישב - כל אורב יושב במקום שאין שם ישוב וזה אורב בישוב. לחלכה - יש אומרים: כי הכ"ף לנכח השם ויש להשיב עליהם על חסרון היו"ד, כי בית וזית ולילה כאשר יסמכו, לא יסור היו"ד. והנה בחלכאים, מחלוקת יש בין כתיב לקרי, אם היא מלת אחת או שתים, ופירוש כאים כמו נכאים, על משקל דוים ורבים. ומדקדק גדול אמר: כי חלכאים - מלה אחת והיא מהפעלים הרבעים. ומלת לחלכה – כמוה והה"א תחת אל"ף. ויאמר הגאון: כי נו"ן יצפנו נוסף וטעמו יצפו והעד עיניו כמו עיניו בגוים תצפנה. והנכון בעיני: שהוא יצפנו לנפשותם והטעם כי עיניו יבקשו מקום צפון ונסתר.

מְצוּדַת דָּוִד ישב. הרשע יושב במארב החצרים ולוכד את הנקי והורגו בסתר: עיניו. עושה עצמו כמסתיר עין מן העני וכאלו אין דעתו עליו לבל יהיה נשמר:

מְצוּדַת צִיּוֹן לחלכה. ענינו כענין עני וחלוש ודומה לו במקראות שלאחריו: יצפנו. יסתירו כמו יצפון לצדיק (משלי י״ג):

ט יֶאֱרֹב בַּמִּסְתָּר כְּאַרְיֵה בְסֻכֹּה יֶאֱרֹב לַחֲטוֹף עָנִי יַחְטֹף עָנִי בְּמָשְׁכוֹ בְרִשְׁתּוֹ׃

אִבְּן עֶזְרָא יארב - אמר ר' משה: כי בסוכת כמו בסוכתו ככה אצל פנה כמו פנתה. לחטוף - וכמו חטפתם לכם.

מְצוּדַת דָּוִד יארוב. במקום נסתר יארוב וכאריה האורב בסוכה כן יארוב לחטוף את העני במשכו. אמר לשון הנופל בצייד המושך חבל הרשת ללכוד את הבא בה:

מְצוּדַת צִיּוֹן לחטוף. ענין מהירות הלקיחה כמו וחטפתם לכם (שופטים כ״א):

י ודכה [יִדְכֶּה] יָשֹׁחַ וְנָפַל בַּעֲצוּמָיו חלכאים [חֵיל] [כָּאִים׃]

רַשִׁ״י ידכה ישוח. כך דרך האורב שמדכה ומשפיל ומקטין עצמו כדי שלא יהא ניכר: ונפל בעצומיו חלכאים. חיל נשברים ראיתי במסורה הגדולה חלכאים אחת מחמש עשרה תיבות הכתובות תיבה אחת ונקראות שתי תיבות וכמו בגד דותאמר לאה (בראשית ל) אשדת למו (דברים לג) מלכם תדכאו עמי (ישעי' ג) אף זה חלכאים חיל של נשברים, כאים ל' ונכאה לבב למותת (לקמן קט) וא"ת הנו"ן מן השורש יוכיח עליו יען הכאת לב צדיק (יחזקאל י״ג:כ״ב) למדנו הנו"ן של נכאה כנו"ן של נמבזה (ש"א טו) ונו"ן של נקלה וכן פתרונו ונפל בעצומיו של רשע זה ברמיזותיו ובקריצותיו לשון הגישו עצמותיכם (ישעי' מא) עוצם עיניו (שם לג) חיל של עניים, ד"א בעצומיו ע"י גבוריו א"ר סימון אין הרשע הזה מטיל בקלירוס שלו פירוש חיל אלא גבורים כמותו שנאמר (דניאל ג׳:כ׳) ולגוברין גברי חיל די בחילי' אמר לכפתה לשדרך מישך ועבד נגו ומנחם פתר חלכאים כמו דל וחלך והכף יסוד בתיבה:

אִבְּן עֶזְרָא ידכה - ככה דרך האריה בהכספו לטרוף שלא יהי נודע, אז ידלג על טרפו. בעצומיו - ידיו ורגליו שיש להם כח עצום ונכון הוא, כאשר מצאנו יגרם ישבר גרם והוא מהבנין הכבד ומצאנו ככה מהקל לא גרמו לבקר, הנה יהיה עצם והאחרון עצמו מהכבד, גם יהיה מהקל והנה יהי' טעם בעצומיו - השוברים העצמים. וחלכאים - פירשתיו.

מְצוּדַת דָּוִד ידכה ישוח. מראה עצמו כתוש וכפוף לבל ירגישו בו אבל מפיל בכחו הרב את העניים:

מְצוּדַת צִיּוֹן ידכה. ענין כתיתה: ישוח. מלשון שיחה וכפיפה כמו שחה לעפר (לקמן מ״ד): בעצומיו. בחזקו כמו ועצם כחו (דניאל ח׳):

יא אָמַר בְּלִבּוֹ שָׁכַח אֵל הִסְתִּיר פָּנָיו בַּל־רָאָה לָנֶצַח׃

אִבְּן עֶזְרָא אמר - מודה הרשע ששם אל רק אין לו דעה, כדרך: איכה ידע אל. בל ראה - הטעם כפול כמשפט.

מְצוּדַת דָּוִד אמר. כ״‎ז הוא על כי חושב או האל שכח מעשיו או שאינו משגיח בהם:

יב קוּמָה יְהוָה אֵל נְשָׂא יָדֶךָ אַל־תִּשְׁכַּח עניים [עֲנָוִים׃]

אִבְּן עֶזְרָא קומה - נשיאת היד להראות הכח. אל תשכח - כנגד שכח אל.

מְצוּדַת דָּוִד קומה. לזה קום והרם ידך עליו להכותו ואל תשכח העניים הנלכדים בידו:

יג עַל־מֶה נִאֵץ רָשָׁע אֱלֹהִים אָמַר בְּלִבּוֹ לֹא תִּדְרֹשׁ׃

רַשִׁ״י על מה נאץ רשע. להקב"ה לפי שאמר בלבו לא תדרוש:

אִבְּן עֶזְרָא על מה - לשון תימה כמו למה תראני און.

מְצוּדַת דָּוִד על מה. בעבור מה מלאה לב הרשע לנאץ את אלהים כי חושב בלבו שאינך דורש מעשיו:

יד רָאִתָה כִּי־אַתָּה עָמָל וָכַעַס תַּבִּיט לָתֵת בְּיָדֶךָ עָלֶיךָ יַעֲזֹב חֵלֶכָה יָתוֹם אַתָּה הָיִיתָ עוֹזֵר׃

רַשִׁ״י ראתה. מה שהוא עושה ואתה מחריש: כי אתה. כן דרכך שתביט עמל וכעס: לתת בידך. בכחך אתה נותן יד לרשעים להצליח ברשעם: עליך יעזוב חלכה. ישראל עמך שהם חילך הם עוזבים עליך את המשא שתעשה דין ברשעים, ומנחם פתר יעזוב ל' עזרה כמו (שמות כ״ג:ה׳) עזוב תעזוב עמו, ומנחם פתר חלכה ל' דל וחלך וכ' יסוד בתיבה: יתום אתה היית עוזר. בימים ראשונים:

אִבְּן עֶזְרָא ראתה - בחכמתך כי אתה תביט בלי ספק העמל והכעס שיעשה הרשע, כי בידך לתת לו גמול בכל עת שתרצה. עליך יעזוב חלכה - כמו לחלכה זה הכעס, כי ראה שפעמים רבות עזרת היתום שאין לו עוזר. ורבי יהודה בן בלעם אמר: בעבור כי תביט העמל והכעס אתה נותן לו כל חפצו, על כן יעזוב הדל לסמוך והנה סוף הפסוק יכזיבנו.

מְצוּדַת דָּוִד ראיתה. אבל באמת ראית מעשיו כי מעולם רואה אתה העמל והכעס מה שהרשע עושה: לתת בידך. ובידך לתת לאיש כדרכיו ולכן יעזוב העני בטחונו מכל אדם וישען עליך כי מעולם אתה עוזר ליתום אשר חלפה עזרתו:

טו שְׁבֹר זְרוֹעַ רָשָׁע וָרָע תִּדְרוֹשׁ־רִשְׁעוֹ בַל־תִּמְצָא׃

רַשִׁ״י שבור זרוע. של עמלק הרשע: ורע תדרוש רשעו בל תמצא. פושעי ישראל כשרואין את הרשעים מצליחין לבם נושאם להרשיע אבל משתשבר את זרוע הרשעים אם באת לדרוש רשעם של רשעי ישראל לא תמצאנו:

אִבְּן עֶזְרָא שבור - תי"ו תדרוש לנכח לו, השם היית כבן אדם שהוא דורש, לא היית מוצא הרשע כי יאבד. ויש אומרים: כי התי"ו סימן הזרוע כי תבקש הזרוע להרע ולא תמצא, על דרך תמצא ידך ה' אז יתברר כי השם הוא מלך לבדו, והעד אבדו גוים מארצו.

מְצוּדַת דָּוִד שבור. לזה שבור חוזק הרשע למען יבין כי יש אלהים שופטים: ורע. ואז אף הרגיל לעשות רע כשתדרוש רשעו לא תמצא כי יחזור למוטב כשיראה שאתה עושה דין ברשעים:

טז יְהוָה מֶלֶךְ עוֹלָם וָעֶד אָבְדוּ גוֹיִם מֵאַרְצוֹ׃

רַשִׁ״י ה' מלך עולם ועד. מאחר שיאבדו גוים מארצו:

מְצוּדַת דָּוִד ה׳‎ מלך וגו׳‎. הלא מלכותך לעולם וככוחך אז כוחך עתה והלא אבדו גוים מארצו בעבור מעשיהם הרעים לזה עשה כן לאבד הרשעים:

יז תַּאֲוַת עֲנָוִים שָׁמַעְתָּ יְהוָה תָּכִין לִבָּם תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ׃

אִבְּן עֶזְרָא לבם - שמעת לפני שידברו על דרך כי אין מל' בלשוני וכל תאותם שתכין לבם והטעם לעזרם ותי"ו תקשיב אזנך סימן לשון נקבה, וזה הוא הטעם כפול.

מְצוּדַת דָּוִד תאות. הלא מעולם שמעת למלאות תאות ענוים לכן גם עתה כשלבם נכון להתפלל בכוונת הלב שמע אליהם ומלא תאותם:

יח לִשְׁפֹּט יָתוֹם וָדָךְ בַּל־יוֹסִיף עוֹד לַעֲרֹץ אֱנוֹשׁ מִן־הָאָרֶץ׃

רַשִׁ״י לשפוט יתום. לעשות משפטם של ישראל היתומים ודכים: בל יוסיף עוד. עשו: לערץ אנוש. לכתת ולשבר את האנושים וחולים:

אִבְּן עֶזְרָא לשפוט - לקחת משפט יתום ודך ומלת ערץ אל תערצו, כמו אל תיראו ועריץ כמו נורא והנה לערוץ אנוש לירא אנוש, כי מצאנו מלת יראה במ"ם כמו יראו מה' ובלא מ"ם כמו יראוך עם שמש, או תהיה מלת מן הארץ, מושכת אחורנית כמו אדם פטדה וברקת.

מְצוּדַת דָּוִד לשפוט. לקחת משפטים מיד עושקיהם: בל יוסיף. ולא יוסיף עוד העושק לערוץ ולהכאיב לבני אדם כאשר יראה כי שלם תשלם:

מְצוּדַת צִיּוֹן ודך. כחוש ומעונה: לערוץ. לשבור כמו אל תערוץ (יהושע א׳):

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.