א
וִיהוֹשֻׁעַ זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו אַתָּה זָקַנְתָּה בָּאתָ בַיָּמִים וְהָאָרֶץ נִשְׁאֲרָה הַרְבֵּה־מְאֹד לְרִשְׁתָּהּ׃
רַשִׁ״י
והארץ נשארה הרבה מאד. ממה שאמרתי לאברהם, נשארה לרשתה שלא נכבשה:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וִיהוֹשֻׁעַ סִיב עָל בְּיוֹמִין וַאֲמַר יְיָ לֵיהּ אַתְּ סַבְתָּא עַלְתָא בְיוֹמִין וְאַרְעָא אִשְׁתָּאֲרַת סַגִיאָה לַחֲדָא לִמֵירְתָהּ:
רַלְבַּ״ג
והנה זכר כי יהושע היה זקן בא בימים והארץ נשארה הרבה מאד לרשתה ולא יתכן לו מצד זקנותו להשלים המלחמ' עם מלכים הנשארים וצווה מאת הש"י שיפילה לישראל בנחלה כאילו כבשוה כלה ר"ל לט' השבטים וחצי שבט מנשה כי הב' שבטים וחצי לקחו חלקם מעבר לירדן ואולם לשבט הלוי לא נתן נחלה כמו שנאמר בתורה ואולם נתנו ללוים בארץ ערים לשבת ומגרשיהם למקניהם וקנינם כמו שצוה הש"י את משה בתורה:
מְצוּדַת דָּוִד
זקן בא בימים. זקן יאמר לשון בני אדם המוחש, הנראה באדם מלובן השער והקמטת הפנים, ולפעמים מקדים לבוא בלא עת, ולזה פירש ואמר בא בימים, כאומר הנה בא בזמנו לפי הימים: הרבה מאד. ולא תוכל לכבוש הכל בחייך:
ב
זֹאת הָאָרֶץ הַנִּשְׁאָרֶת כָּל־גְּלִילוֹת הַפְּלִשְׁתִּים וְכָל־הַגְּשׁוּרִי׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
דָא אַרְעָא דְאִשְׁתָּאֲרַת כָּל תְּחוּמֵי פְּלִשְׁתָּאֵי וְכָל גְשׁוּרָאֵי:
מַלְבִּי״ם
כל גלילות. בפסוק זה חושב מה שנשאר במצר הדרומי מן המזרח למערב שלא כבשו את כולו: והעוים. נשארו ג"כ:
ג
מִן־הַשִּׁיחוֹר אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי מִצְרַיִם וְעַד גְּבוּל עֶקְרוֹן צָפוֹנָה לַכְּנַעֲנִי תֵּחָשֵׁב חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים הָעַזָּתִי וְהָאַשְׁדּוֹדִי הָאֶשְׁקְלוֹנִי הַגִּתִּי וְהָעֶקְרוֹנִי וְהָעַוִּים׃
רַשִׁ״י
מן השיחור. הוא נילוס, הוא נחל מצרים, הוא סמוך לתחום מקצוע דרומית מערבית של ארץ ישראל, כמו שאמר באלה מסעי (במדבר לד ה), ולמדנו כאן שלא כבש יהושע בחייו כל מצר הדרומי אלא ממדבר צין, הוא ההר החלק העולה שעירה, עד הנילוס, הוא תחום עזה האמור למעלה מקדש ברנע עד עזה: ועד גבול עקרון צפונה. העקרוני יושב על הים, ומתפשט לצד הצפון יותר מן האחרים: לכנעני תחשב. מארץ הכנעני שנתתי לאברהם הוא: חמשת סרני פלשתים וגו'. היא סוף גמר המצר עד הים הגדול שבמערב: העזתי והאשדודי האשקלוני וגו'. ששה סרנים הוא מונה, ומתחלתן קראן חמשת, אמרר' יונתן (חולין ס ב), אידונריקי שלהם חמשה, החשובים חמשה היו, שהעוים אינו מונה מן הסרנים החשובים ועוד יש לפרש, חמשת סרני פלשתים: העזתי, והאשדודי, האשקלוני, הגתי והעקרוני, הם חמשה, ועוד נשאר לכבוש ארץ העוים שאינם מן הפלשתים:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
מִן שִׁיחוֹר דִי עַל אַפֵּי מִצְרַיִם וְעַד תְּחוּם עֶקְרוֹן צִפּוּנָא עַל אַרְעָא כְנַעֲנָאֵי תִּתְמְנִי חַמְשָׁא טוּרְנֵי פְּלִשְׁתָּאֵי עֲזָתָאֵי וְאַשְׁדוֹדָאֵי אַשְׁקְלוֹנָאֵי גִתָּאֵי וְעֶקְרוֹנָאֵי וְעַוָאֵי:
מְצוּדַת דָּוִד
לכנעני תחשב. והלא ארץ הכנעני נתתי לישראל: והעוים. המה לא מפלשתים:
ד
מִתֵּימָן כָּל־אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וּמְעָרָה אֲשֶׁר לַצִּידֹנִים עַד־אֲפֵקָה עַד גְּבוּל הָאֱמֹרִי׃
רַשִׁ״י
מתימן כל ארץ הכנעני. פסוק ראשון מנה מצד הדרומי מן המזרח למערב, וזה מונה את רוחב אותו המקצוע הנותר לכבוש, כמה הוא מן הדרום לצפון: מתימן כל ארץ הכנעני. מתימן זו מערה לצידונים, עד אפקה עד האמורי:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
מִדָרוֹמָא כָּל אַרְעָא כְנַעֲנָאֵי וּמְעַרְתָּא דִי לְצִידוֹנָאָה עַד אֲפֵק עַד תְחוּם אֱמוֹרָאָה:
מַלְבִּי״ם
מתימן. עתה חושב מדרום לצפון בצד המערבי:
ה
וְהָאָרֶץ הַגִּבְלִי וְכָל־הַלְּבָנוֹן מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ מִבַּעַל גָּד תַּחַת הַר־חֶרְמוֹן עַד לְבוֹא חֲמָת׃
רַשִׁ״י
והארץ הגבלי וכל הלבנון מזרח השמש. ובמצר מזרחי נשאר לכבוש במקצוע הצפון כל הלבנון, מבעל גד עד סוף המצר, וברוחב מן המזרח למערב עד לבוא חמת, זהו כל מצר הצפוני שלבוא חמת במקצוע צפונית מערבית באלה מסעי (במדבר לד ח):
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְאַרְעָא גִבְלִי וְכָל לִבְנָן מִדְנַח שִׁמְשָׁא מִמֵישַׁר גָד שִׁפּוּלֵי טוּרָא דְחֶרְמוֹן עַד מַעֲלָנָא דַחֲמָת:
מַלְבִּי״ם
והארץ. עתה חושב במצר הצפוני מן המזרח למערב: עד לבא חמת. שהיא במערבית צפונית:
ו
כָּל־יֹשְׁבֵי הָהָר מִן־הַלְּבָנוֹן עַד־מִשְׂרְפֹת מַיִם כָּל־צִידֹנִים אָנֹכִי אוֹרִישֵׁם מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַק הַפִּלֶהָ לְיִשְׂרָאֵל בְּנַחֲלָה כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ׃
רַשִׁ״י
אנכי אורישם. אחרי מותך: הפלה לישראל בנחלה. ויכבוש לאחר זמן כל שבט ושבט מה שנפל בגורלו:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
כָּל יַתְבֵי טוּרָא מִן לִבְנַן עַד חַרְצֵי יַמָּא כָּל צִידוֹנָאֵי בְּמֵימְרִי אֲתָרְכִינוּן מִן קֳדָם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְחוֹד פְּלִיגְהָא לְיִשְׂרָאֵל בְּאַחֲסָנָא כְּמָא דְפַקִידְתָּךְ:
רַלְבַּ״ג
והנה זכר שכבר נגשו בני יהודה אל יהושע בגלגל כי היה המשכן שם אז ולזה היה שם יהושע והנה באו לשם עם כלב לכבודו כי נשיא היה עליהם ויורה על זה כי הוא לבדו דבר עם יהושע ולמדנו ממאמרו זה ארבעים וחמש שנה מאז דבר ה' את הדבר הזה אל משה כי שבעה שנים היה זמן כבוש הארץ כמו שזכרו רבותי' ז"ל וזה כי בשנה השנית לצאת בני ישראל מארץ מצרים נמנו ישראל כמו שנזכר בפרשת במדבר סיני ואחר מנינם שלח משה המרגלים ולפי שמעת היות משה לפני פרע' עד יום מותו היו ארבעים שנה כי הוא היה בן פ' בעמדו לפני פרע' הנה נשארו מעת בא המרגלים עד יום מותו ל"ח ויותר על זה מה שנשאר מהשנה השנית ולזה ראוי שיובן שמה שאמר בתורה שיעמדו מ' שנה על חטא המרגלים יחס' מלת עד והוא ל"ט שנה ולזה הו' מבואר שמעת מיתת משה רבינו ע"ה עד שאמר כלב זה המאמר היו ה' שנים וחלק מהשנה השביעית ולפי שלא נשלם זה הכבוש עד אחר זה וזה כי אחר שכבש כלב את חברון זכר שהארץ שקטה ממלחמה הנה זה מבואר שכבר יתכן שיהיו ימי הכבוש שבע שנים וכבר זכרו רבותינו ז"ל שימי החלוקה היו ג"כ שבע שנים ולא ידעתי לזה סמך שלם וידמה שכבר קבלו זה בקבלה:
מְצוּדַת דָּוִד
אנכי אורישם. אחרי מותך אני אגרשם לפניהם: הפילה. הטל הגורל ביניהם על מה שכבר כבשו ועל מה שלא כבשו עדיין, וכל שבט יכבוש את חלקו: כאשר צויתיך. כמו שכתוב (דברים ג כח) וצו את יהושע וכו׳ הוא ינחיל:
מַלְבִּי״ם
רק הפלה כו' בנחלה. למעלה (יב, ז) אמר ויתנה יהושע לשבטי ישראל ירושה, ופה אמר נחלה. כי יש הבדל בין ירושה ובין נחלה, ירושה מציין הורקת הרשות, שיוצא מרשות זה לרשות אחר, ונחלה מציין מה שמנחיל בני בנים. ולכן למעלה שחשב מה שכבש אמר שנתנה ירושה, כי אז הורק מרשות הכנעני לרשות ישראל (ושם לא היה יכול לאמר שהפילה בנחלה כי עדן לא הפיל גורל לדעת מי הנוחל והמנחיל). ופה שעדן לא כבש, לא יכול לקראו בשם ירושה, רק אמר הפילה בנחלה, שידע כ"א את נחלתו: ואנכי אורישם. שיצא מרשות הכנעני לרשות ישראל: כאשר צויתיך. שכן א"ל (למעלה א, ו) כי אתה תנחיל את העם הזה, ובזה לא נכלל שיוריש אותם ר"ל שיוריש את הכנעני, רק שיחלק לכ"א חלקו:
ז
וְעַתָּה חַלֵּק אֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת בְּנַחֲלָה לְתִשְׁעַת הַשְּׁבָטִים וַחֲצִי הַשֵּׁבֶט הַמְנַשֶּׁה׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּכְעַן פַּלֵיג יַת אַרְעָא הָדָא בְּאַחְסָנָא לְתִשְׁעָה שִׁבְטִין וּפַלְגוּת שִׁבְטָא דִמְנַשֶׁה:
מְצוּדַת דָּוִד
ועתה חלק. רצה לומר, בתחלה חלק הארץ לתשעה חלקים ומחצה כמנין השבטים הנוחלים, ואחר זה הטל הגורל לדעת איזה חלק למי:
ח
עִמּוֹ הָראוּבֵנִי וְהַגָּדִי לָקְחוּ נַחֲלָתָם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם מֹשֶׁה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה כַּאֲשֶׁר נָתַן לָהֶם מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה׃
רַשִׁ״י
עמו הראובני והגדי. עם חצי הראשון של מנשה, הראובני והגדי לקחו נחלתם:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
עִמֵיהּ שִׁבְטָא דִרְאוּבֵן וְשִׁבְטָא גָד קַבִּילוּ אַחֲסַנְתְּהוֹן דִיהַב לְהוֹן מֹשֶׁה בְּעִבְרָא דְיַרְדְנָא מַדִינְחָא כְּמָא דִיהַב לְהוֹן מֹשֶׁה עַבְדָא דַיָי:
מְצוּדַת דָּוִד
עמו. רצה לומר לפי שעם חצי השני משבט מנשה לקחו הראובני והגדי חלק נחלתם (ועם שלא הוזכר למעלה החצי השני משבט מנשה, עם כל זה אמר ׳עמו׳ הואיל והזכיר חצי האחד) כאשר נתן להם משה מוסב על לקחו נחלתם, ורצה לומר, מאז, כאשר נתן להם משה. הנחלה. ההיא לקחו אותה ונתרצו בה, ואם כן, הדבר קיים ואין לתת להם עוד בהעבר הזה:
מַלְבִּי״ם
עמו. ר"ל ולא היה צריך לחלוק להם מחדש, ומלת עמו ר"ל עם חצי מנשה האחר: כי לקחו נחלתם אשר נתן וכו' כאשר נתן וכו'. ר"ל שלקחוהו כפי החלוקה שנתן להם משה, ולא נתחלק באופן אחר ע"י יהושע. ומפרש מ"ש לקחו נחלתם אשר נתן, הוא מערוער וכו', כמו שחשב עד פסוק ט"ו. ומ"ש כאשר נתן, ומפרש איכות החלוקה, ויתן משה למטה ראובן (פט"ו), למטה גד (פכ"ד), לחצי מנשה (פכ"ט):
ט
מֵעֲרוֹעֵר אֲשֶׁר עַל־שְׂפַת־נַחַל אַרְנוֹן וְהָעִיר אֲשֶׁר בְּתוֹךְ־הַנַּחַל וְכָל־הַמִּישֹׁר מֵידְבָא עַד־דִּיבוֹן׃
רַשִׁ״י
מערוער אשר על שפת וגו'. מונה והולך כל ארץ עבר הירדן, ואחר כך מפרש גבול כל שבט ושבט ויתן משה למטה פלוני ופלוני:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
מֵעֲרוֹעֵר דְעַל כֵּיף נַחֲלָא דְאַרְנוֹן וְקַרְתָּא דִי בְגוֹ נַחֲלָא וְכָל מֵישַׁר מֵידְבָא עַד דִיבוֹן:
י
וְכֹל עָרֵי סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר מָלַךְ בְּחֶשְׁבּוֹן עַד־גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְכָל קִרְוֵי סִיחוֹן מַלְכָּא דֶאֱמוֹרָאָה דִי מְלַךְ בְּחֶשְׁבּוֹן עַד תְּחוּם בְּנֵי עַמוֹן:
יא
וְהַגִּלְעָד וּגְבוּל הַגְּשׁוּרִי וְהַמַּעֲכָתִי וְכֹל הַר חֶרְמוֹן וְכָל־הַבָּשָׁן עַד־סַלְכָה׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְאַרְעָא גִלְעָד וּתְחוּם גְשׁוּרָאָה וַאֲפִיקֵירוֹס וְכָל טוּרָא דְחֶרְמוֹן וְכָל מַתְנָן עַד סַלְכָה:
יב
כָּל־מַמְלְכוּת עוֹג בַּבָּשָׁן אֲשֶׁר־מָלַךְ בְּעַשְׁתָּרוֹת וּבְאֶדְרֶעִי הוּא נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים וַיַּכֵּם מֹשֶׁה וַיֹּרִשֵׁם׃
רַשִׁ״י
מיתר הרפאים. שהרג כדרלעומר והמלכים אשר אתו, כמה שנאמר (בראשית יד ה): ויכו את רפאים בעשתרות קרנים:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
כָּל מַלְכוּת עוֹג בְּמַתְנָן דִי מְלַךְ בְּעַשְׁתָּרוֹת וּבְאֶדְרֶעִי וְהוּא אִשְׁתָּאַר מִשְׁאַר גִבָּרַיָא וּמְחָנוּן מֹשֶׁה וְתַרְכִינוּן:
יג
וְלֹא הוֹרִישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת־הַגְּשׁוּרִי וְאֶת־הַמַּעֲכָתִי וַיֵּשֶׁב גְּשׁוּר וּמַעֲכָת בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְלָא תָרִיכוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יַת גְשׁוּרָאָה וְיַת אֲפִיקֵירוֹס וִיתֵיב גְשׁוּרָאָה וַאֲפִיקֵירוֹס בְּגוֹ יִשְׂרָאֵל עַד יוֹמָא הָדֵין:
יד
רַק לְשֵׁבֶט הַלֵּוִי לֹא נָתַן נַחֲלָה אִשֵּׁי יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא נַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר־לוֹ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
לְחוֹד לְשִׁבְטָא דְלֵוִי לָא יְהַב אַחְסָנָא קוּרְבָּנַיָא דַייָ אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל אִינוּן אַחֲסַנְתֵּיהּ כְּמָא דְמַלֵל לֵיהּ:
מְצוּדַת דָּוִד
אשי ה׳. קדשי המזבח הניתן לאחר שקרבו מתיריו על האש: לו. למשה:
טו
וַיִּתֵּן מֹשֶׁה לְמַטֵּה בְנֵי־רְאוּבֵן לְמִשְׁפְּחֹתָם׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וִיהַב מֹשֶׁה לְשִׁבְטָא דִבְנֵי רְאוּבֵן לְזַרְעֲיַתְהוֹן:
מְצוּדַת דָּוִד
למשפחותם. רצה לומר, לא נתן משה להם ביחד, לשהם עצמם יחלקו ביניהם, רק הוא בעצמו חלק לכל משפחה חלקה:
טז
וַיְהִי לָהֶם הַגְּבוּל מֵעֲרוֹעֵר אֲשֶׁר עַל־שְׂפַת־נַחַל אַרְנוֹן וְהָעִיר אֲשֶׁר בְּתוֹךְ־הַנַּחַל וְכָל־הַמִּישֹׁר עַל־מֵידְבָא׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַהֲוָה לְהוֹן תְּחוּמָא מֵעֲרוֹעֵר דִי עַל כֵּיף נַחֲלָא דְאַרְנוֹן וְקַרְתָּא דִי בְגוֹ נַחֲלָא וְכָל מֵישְׁרָא עַד מֵידְבָא:
יז
חֶשְׁבּוֹן וְכָל־עָרֶיהָ אֲשֶׁר בַּמִּישֹׁר דִּיבוֹן וּבָמוֹת בַּעַל וּבֵית בַּעַל מְעוֹן׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
חֶשְׁבּוֹן וְכָל קִרְוָהָא דִי בְמֵישְׁרָא דִיבוֹן וּבָמוֹת בַּעַל וּבֵית בַּעַל מְעוֹן:
יח
וְיַהְצָה וּקְדֵמֹת וּמֵפָעַת׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְיָהֲצָה וּקְדֵמוֹת וּמֵפָעַת:
יט
וְקִרְיָתַיִם וְשִׂבְמָה וְצֶרֶת הַשַּׁחַר בְּהַר הָעֵמֶק׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְקִרְיָתַיִם וְשִׂבְמָה וְצֶרֶת הַשַׁחַר בְּטוּרָא דְמֵישְׁרָא:
כ
וּבֵית פְּעוֹר וְאַשְׁדּוֹת הַפִּסְגָּה וּבֵית הַיְשִׁמוֹת׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּבֵית פְּעוֹר וּמַשְׁפַּךְ מְרָמָתָא וּבֵית יְשִׁמוֹת:
כא
וְכֹל עָרֵי הַמִּישֹׁר וְכָל־מַמְלְכוּת סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר מָלַךְ בְּחֶשְׁבּוֹן אֲשֶׁר הִכָּה מֹשֶׁה אֹתוֹ וְאֶת־נְשִׂיאֵי מִדְיָן אֶת־אֱוִי וְאֶת־רֶקֶם וְאֶת־צוּר וְאֶת־חוּר וְאֶת־רֶבַע נְסִיכֵי סִיחוֹן יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְכָל קִרְוֵי מֵישְׁרָא וְכָל מַלְכְּוַת סִיחוֹן מַלְכָּא דֶאֱמוֹרָאָה דִמְלַךְ בְּחֶשְׁבּוֹן דִמְחָא מֹשֶׁה יָתֵיהּ וְיַת רַבְרְבֵי מִדְיָן יַת אֱוִי וְיַת רֶקֶם וְיַת צוּר וְיַת חוּר וְיַת רֶבַע רַבְרְבֵי סִיחוֹן יַתְבֵי אַרְעָא:
כב
וְאֶת־בִּלְעָם בֶּן־בְּעוֹר הַקּוֹסֵם הָרְגוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל בַּחֶרֶב אֶל־חַלְלֵיהֶם׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְיַת בִּלְעָם בַּר בְּעוֹר קִסְמָא קְטָלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחַרְבָּא עַל קְטִילֵיהוֹן:
מְצוּדַת דָּוִד
אל חלליהם. עם שאר החללים ודומה להם, ולא היה יכול להציל עצמו בקסמיו:
כג
וַיְהִי גְּבוּל בְּנֵי רְאוּבֵן הַיַּרְדֵּן וּגְבוּל זֹאת נַחֲלַת בְּנֵי־רְאוּבֵן לְמִשְׁפְּחֹתָם הֶעָרִים וְחַצְרֵיהֶן׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַהֲוָה תְּחוּם בְּנֵי רְאוּבֵן יַרְדְנָא וּתְחוּמֵיהּ דָא אַחֲסָנַת בְּנֵי רְאוּבֵן לְזַרְעֲיַתְהוֹן קִרְוַיָא וּפַצְחֵיהֶן:
מְצוּדַת דָּוִד
וגבול. רצה לומר, גם גבול הירדן, והם הערים הסמוכים לירדן, גם המה לגבול ראובן יחשבו: למשפחותם. הנחלק לכל משפחה חלק לבד:
כד
וַיִּתֵּן מֹשֶׁה לְמַטֵּה־גָד לִבְנֵי־גָד לְמִשְׁפְּחֹתָם׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וִיהַב מֹשֶׁה לְשִׁבְטָא דְגָד לִבְנֵי גָד לְזַרְעֲיַתְהוֹן:
כה
וַיְהִי לָהֶם הַגְּבוּל יַעְזֵר וְכָל־עָרֵי הַגִּלְעָד וַחֲצִי אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן עַד־עֲרוֹעֵר אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי רַבָּה׃
רַשִׁ״י
וחצי ארץ בני עמון. חצי מה שכבשו מארץ בני עמון ומסיחון:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַהֲוָה לְהוֹן תְּחוּמָא יַעְזֵר וְכָל קִרְוֵי גִלְעָד וּפַלְגוּת אַרְעָא בְּנֵי עַמוֹן עַד עֲרוֹעֵר דִי עַל אַפֵּי רַבָּה:
כו
וּמֵחֶשְׁבּוֹן עַד־רָמַת הַמִּצְפֶּה וּבְטֹנִים וּמִמַּחֲנַיִם עַד־גְּבוּל לִדְבִר׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּמֵחֶשְׁבּוֹן עַד רָמַת מִצְפַּיָא וּבְטוֹנִים וּמִמַחֲנָיִם עַד תְחוּם לִדְבִיר:
כז
וּבָעֵמֶק בֵּית הָרָם וּבֵית נִמְרָה וְסֻכּוֹת וְצָפוֹן יֶתֶר מַמְלְכוּת סִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הַיַּרְדֵּן וּגְבֻל עַד־קְצֵה יָם־כִּנֶּרֶת עֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה׃
רַשִׁ״י
הירדן וגבל. ירדנא ותחומיה, הערים על שפתו:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּבְמֵישְׁרָא בֵּית הָרָם וּבֵית נִמְרָה וְסֻכּוֹת וְצִפוּנָא שְׁאָר מַלְכוּת סִיחוֹן מַלְכָּא דְחֶשְׁבּוֹן יַרְדְנָא וּתְחוּמֵיהּ עַד סְיָפֵי יַם גִינוֹסַר עַבְרָא דְיַרְדְנָא מַדִינְחָא:
כח
זֹאת נַחֲלַת בְּנֵי־גָד לְמִשְׁפְּחֹתָם הֶעָרִים וְחַצְרֵיהֶם׃
רַשִׁ״י
הערים וחצריהם. הערים המוקפות חומה: וחצריהם. ערי הפרזי בלא חומה:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
דָא אַחֲסָנַת בְּנֵי גָד לְזַרְעֲיַתְהוֹן קִרְוַיָא וּפַצְחֵיהֶן:
כט
וַיִּתֵּן מֹשֶׁה לַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה וַיְהִי לַחֲצִי מַטֵּה בְנֵי־מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחוֹתָם׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וִיהַב מֹשֶׁה לְפַלְגוּת שִׁבְטַיָא דִמְנַשֶׁה וַהֲוָה לְפַּלְגוּת שִׁבְטַיָא דִבְנֵי מְנַשֶׁה לְזַרְעֲיַתְהוֹן:
ל
וַיְהִי גְבוּלָם מִמַּחֲנַיִם כָּל־הַבָּשָׁן כָּל־מַמְלְכוּת עוֹג מֶלֶךְ־הַבָּשָׁן וְכָל־חַוֺּת יָאִיר אֲשֶׁר בַּבָּשָׁן שִׁשִּׁים עִיר׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַהֲוָה תְּחוּמֵיהוֹן מִמַחֲנַיִם כָּל מַתְנָן כָּל מַלְכוּתֵיהּ דְעוֹג מַלְכָּא דְמַתְנָן וְכָל כַּפְרָנֵי יָאִיר דִבְמַתְנָן שִׁתִּין קִרְוִין:
לא
וַחֲצִי הַגִּלְעָד וְעַשְׁתָּרוֹת וְאֶדְרֶעִי עָרֵי מַמְלְכוּת עוֹג בַּבָּשָׁן לִבְנֵי מָכִיר בֶּן־מְנַשֶּׁה לַחֲצִי בְנֵי־מָכִיר לְמִשְׁפְּחוֹתָם׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּפַלְגוּת אַרְעָא דְגִלְעָד וְעַשְׁתָּרוֹת וְאֶדְרֶעִי קִרְוַיָא מַלְכוּתֵיהּ דְעוֹג בְּמַתְנָן לִבְנֵי מָכִיר בַּר מְנַשֶׁה לְפַלְגוּת בְּנֵי מָכִיר לְזַרְעֲיַתְהוֹן:
מְצוּדַת דָּוִד
לבני מכיר. חצי הגלעד וכו׳ נתן לבני מכיר, לא לכולם, כי אם לחצי בני מכיר:
לב
אֵלֶּה אֲשֶׁר־נִחַל מֹשֶׁה בְּעַרְבוֹת מוֹאָב מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרִיחוֹ מִזְרָחָה׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
אִלֵין דִי אַחֲסִין מֹשֶׁה בְּמֵישְׁרַיָא דְמוֹאָב מֵעִיבְרָא לְיַרְדְנָא דִירִיחוֹ מַדִינְחָא:
לג
וּלְשֵׁבֶט הַלֵּוִי לֹא־נָתַן מֹשֶׁה נַחֲלָה יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא נַחֲלָתָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּלְשִׁבְטָא דְלֵוִי לָא יְהַב מֹשֶׁה אַחֲסָנָא מַתְּנָן דִיהַב לְהוֹן יְיָ אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל אִינוּן אַחֲסַנְתְּהוֹן כְּמָא דְמַלֵיל לְהוֹן:
מַלְבִּי״ם
ולשבט הלוי. כבר נזכר זאת (פסוק יד) ושם אמר אשי ה' הוא נחלתו, ופה אמר ה' הוא נחלתו, ויובן עפמ"ש (פ' שופטים יח, א - ב) לא יהיה לכהנים הלוים חלק ונחלה עם ישראל אשי ה' ונחלתו יאכלון ונחלה לא יהיה לו בקרב אחיו ה' הוא נחלתו. שבא ג"כ המאמר כפול, תחלה אמר חלק ונחלה ואמר אשי ה' יאכלון, ואח"כ אמר נחלה לבד ואמר ה' הוא נחלתו. אך מדבר בשתי בחינות. א] שלא יקחו חלק בארץ, והוא שלא יקחו השבט הזה מצר מיוחד עפ"י גורל בעת חילוק הארץ כמו שלקחו יתר השבטים, ועז"א חלק ונחלה, ואמר הטעם כי תחת חלקם בארץ יתנו להם ישראל אשי ה' שהם מתנות כהונה ולויה, ועז"א חלק ונחלה עם אחיו, מלת עם מורה השיתוף שלא ישתתפו בחלוקת הארץ. ואח"כ אמר שהגם שנתנו להם ערים לשבת ומגרשיהם, וזה היה להם נחלה שהנחילום לבניהם, בכ"ז לא יהיה לו נחלה זו בקרב אחיו, ר"ל שלא יקחו ויפרישו הערים בעת החלוקה, למשל שתכף עת יפול גורל השבט ויחלקו לגברים יפרישו ערי הלוים שמאותו שבט, וזה כיון בלשון בקרב אחיו, רק אחר גמר חלוקת כל השבטים נתנו להם בני ישראל מנחלתם כמ"ש (לקמן כא), ובאר הטעם כי ה' הוא נחלתו, ויהיה זה כתרומת ה' שירימו כל שבט קדש מחלקו. ולכן לא הפריש משה ערי הלוים בחייו מנחלת בני ראובן ובני גד, רק יהושע הפרישם אחר גמר החילוק. ולכן למעלה (פי"ד) אחר שזכר כבוש משה דרך כלל, טרם יזכור החלוקה הפרטיית של בני ראובן ובני גד אמר שלא חלק לשבט לוי כשבט בפ"ע (הגם שהיה סברה שיוכל לתת להם בעבר הירדן שאינו מא"י), ובאר הטעם הראשון אשי ה' הוא נחלתו. ופה אחר שזכר החלוקה הפרטיית אומר שגם אח"כ לא נתן משה נחלה לשבט לוי, ר"ל להפריש ערי הלוים בחייו, מצד שה' הוא נחלתו:
Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.