Joshua 3 — יְהוֹשֻׁעַ ג

גודל הטקסט

Yehoshua 3 Summary

Bnei Yisrael (the children of Israel) cross the Yarden (the Jordan River) on dry land, with the Aron HaBrit (the Ark of the Covenant) going before them. Yehoshua (Joshua) and all of Bnei Yisrael travel from Shittim to the Yarden. After three days the shotrim (officers) command the people to follow the Aron when they see the kohanim (priests), the Leviim (Levites), carrying it, but to keep a distance of about two thousand amot (cubits) from it, so that they can see the way, for they have never passed this way before. Yehoshua tells the people, "Hitkadshu (sanctify yourselves), for tomorrow Hashem will do wonders among you," and the kohanim lift the Aron and go before the people.

Hashem tells Yehoshua that on this day He begins to make him great in the eyes of all of Bnei Yisrael, so that they know that as He was with Moshe Rabbeinu, He will be with Yehoshua. The kohanim are to stand still when they reach the edge of the water. Yehoshua tells Bnei Yisrael, "By this you will know that the living G-d is among you," and that He will drive out before them the Kenaani (Canaanites), the Chiti (Hittites), the Chivi (Hivites), the Perizi (Perizzites), the Girgashi (Girgashites), the Emori (Amorites) and the Yevusi (Jebusites). They are to choose twelve men, one from each tribe. As soon as the feet of the kohanim carrying the Aron of Hashem, the Master of all the earth, rest in the Yarden, the water flowing down from upstream will be cut off and stand up in one heap (ned echad).

It's now harvest time, when the Yarden river overflows all its banks. As soon as the feet of the kohanim dip into the edge of the water, the water coming down stops and rises up in one heap far upstream, at the city of Adam beside Tzaretan, and the water flowing down to Yam HaAravah, Yam HaMelach (the Dead Sea), is cut off completely. The people cross opposite Yericho (Jericho). The kohanim carrying the Aron stand firm on dry ground in the middle of the Yarden until the whole nation has crossed on dry ground. As Hashem split Yam Suf (the Red Sea) for Moshe Rabbeinu, He stops the Yarden for Yehoshua, and on their first day in the land Bnei Yisrael see that Hashem is with their new leader.

Commentaries - Mefarshim (click to show or hide) English Summary

א וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר וַיִּסְעוּ מֵהַשִּׁטִּים וַיָּבֹאוּ עַד־הַיַּרְדֵּן הוּא וְכָל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּלִנוּ שָׁם טֶרֶם יַעֲבֹרוּ׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְאַקְדֵים יְהוֹשֻׁעַ בְּצַפְרָא וּנְטַלוּ מִשִׁטִין וַאֲתוֹ עַד יַרְדְנָא הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבָתוּ תַמָן קֳדָם יַעַבְּרוּן:

מְצוּדַת דָּוִד שם. אצל הירדן:

ב וַיְהִי מִקְצֵה שְׁלֹשֶׁת יָמִים וַיַּעַבְרוּ הַשֹּׁטְרִים בְּקֶרֶב הַמַּחֲנֶה׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַהֲוָה מִסוֹף תְּלָתָא יוֹמִין וַעֲבָרוּ סַרְכַיָא בְּגוֹ מַשְׁרִיתָא:

מְצוּדַת דָּוִד שלשת ימים. וכמו שנאמר (לעיל א יא) בעוד שלשת ימים כו׳:

מַלְבִּי״ם מקצה. בט' ניסן כנ"ל, כי מ"ש בעוד שלשת ימים פי' בסוף שלשה:

ג וַיְצַוּוּ אֶת־הָעָם לֵאמֹר כִּרְאוֹתְכֶם אֵת אֲרוֹן בְּרִית־יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאִים אֹתוֹ וְאַתֶּם תִּסְעוּ מִמְּקוֹמְכֶם וַהֲלַכְתֶּם אַחֲרָיו׃

רַשִׁ״י והכהנים הלוים. לפי שיצאו כולם מלוי (אבי) אבי עמרם נקראו לוים, כמו שפירשו רבותינו בבראשית רבה: במ"ח מקומות (ביבמות פו ב, ותמיד כז א ועוד, הגירסא: בכ"ד מקומות) נקראו הכהנים לוים, וזה טעמו של דבר (מפי רבי): והלכתם אחריו. נשתנה המסע הזה משאר מסעות, שכל זמן שמשה היה קיים היה עמוד הענן נוסע תחלה, ומראה להם הדרך, והארון נוסע אחר ב' דגלים, עכשיו הארון נוסע תחלה (סוטה לב ב):

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּפַקֵידוּ יַת עַמָא לְמֵימָר בְּמֶחְזֵיכוֹן יַת אֲרוֹן קְיָמָא דַייָ אֱלָהָכוֹן וְכֹהֲנַיָא לְוָאֵי נַטְלִין יָתֵיהּ וְאַתּוּן תִּטְלוּן מֵאַתְרֵיכוֹן וּתְהָכוּן בַּתְרוֹהִי:

רַלְבַּ״ג והנה צוו השוטרים את העם במצות יהושע שילכו אחר ארון ברית ה' שישאוהו הכהנים הלוים והנה הוצרכו לזאת הצוואה כי בימי משה היה חנותם ונסעם על פי ה' מצד תנוע' עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לנחותם הדרך ואולם עתה לא תהיה הליכתם בדרך בזה האופן אבל יהיו המנהיגים עתה הכהנים הלוים נושאי ארון ברית ה' על פי הנביא וכדי שיראו כלם היה ראוי שירחקו ממנו ולזה צוו אותם שירחקו ממנו אלפים אמה:

מְצוּדַת דָּוִד ארון ברית ה׳. הארון שבו הלוחות שכרת ה׳ ברית עם ישראל בעת אשר נתנם: ואתם. ואז אתם תסעו:

מַלְבִּי״ם כראותכם. כי תמיד נסע הארון אחר שני דגלים ותמיד נשאוהו הלוים, ועתה כראותכם ב' שנוים, א] את ארון וכו', ר"ל שנוסע תחלה, ב] והכהנים נושאים אותו, אז לא תתנהגו כמו תמיד שתחלה התחילו שני דגלים לנסוע, רק ואתם תסעו לבסוף:

ד אַךְ רָחוֹק יִהְיֶה בֵּינֵיכֶם ובינו [וּבֵינָיו] כְּאַלְפַּיִם אַמָּה בַּמִּדָּה אַל־תִּקְרְבוּ אֵלָיו לְמַעַן אֲשֶׁר־תֵּדְעוּ אֶת־הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ־בָהּ כִּי לֹא עֲבַרְתֶּם בַּדֶּרֶךְ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם׃

רַשִׁ״י אך רחוק יהיה. כבודו של מקום הוא: וביניו. כמו ובינו, ודומה לו (תהלים קמט ב) ישמח ישראל בעושיו. דבר אחר: ב' ארונות היו, של שכינה ושל יוסף מהלכין יחד: כאלפים אמה. כדי שתהיו יכולין לילך ולהתפלל לפניו בשבת, כך מפורש במדרש תנחומא, לפי שידע שעתידין להיות צרים לפני יריחו בשבת: למען אשר תדעו. מוסב על והלכתם אחריו: כי לא עברתם בדרך. לא הלכתם בענין זה עד הנה:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן בְּרַם רָחִיק יְהֵי בְּינֵיכוֹן וּבֵינוֹהִי כִּתְרֵין אַלְפִין אַמִין בְּמִשְׁחָתָא לָא תְקַרְבוּן לְוָתֵיהּ בְּדִיל דְתִידְעוּן יַת אוֹרְחָא דִי תְהָכוּן בָּהּ אֲרֵי לָא עֲבַרְתּוּן בְּאוֹרְחָא מֵאִתְמָלִי וּמִדְקָמוֹהִי:

מְצוּדַת דָּוִד וביניו. ובין הארון: כאלפים. אלפים מצומצמים, שנאמר במדה, והכ״ף באה לאמיתת הדבר, וכן (בראשית כה לא) מכרה כיום: למען וכו׳. מוסב למקרא שלפניו, לומר לכו אחר הארון למען תדעון הדרך כי לא עברתם בה מעולם:

מְצוּדַת צִיּוֹן מתמול. כמו מאתמול: שלשום. יום השלישי שלפני היום הזה:

מַלְבִּי״ם השאלות (ד) מ"ש למען אשר תדעו את הדרך כי לא עברתם בדרך וכו', אינו מובן, שזה היה נכון אם היה אומר כי לא עברתם בדרך הזה, אבל לא יצדק לומר שלכן צריכים מורה דרך מפני שלא עברו בשום דרך מתמול שלשום? ועוד שהיל"ל כי לא עברתם בדרך ימים רבים?: אך רחוק. פי' הרלב"ג מפני שהיה מראה הדרך היה צריך להיות מרחוק כדי שיראוהו כולם וידעו ללכת אחריו, משא"כ בשיהיה קרוב אליהם לא יראוהו כולם, וז"ש למען אשר תדעו את הדרך וכו'. וכן מבואר מדעת בעל הטעמים שהניח האתנחתא על מלת במדה, שלפי' רש"י שמ"ש למען אשר תדעו מוסב על והלכתם אחריו, היה צריך להניח האתנח על מלת אליו. ומ"ש כי לא עברתם בדרך מתמול שלשום, נראה פי' כי בעת רצו ליכנס בימי משה כתיב (במדבר י, לג) וארון ה' נוסע לפניהם דרך שלושת ימים לתור להם מנוחה, ולפרש"י שהיה זה הארון שבו שברי לוחות, היה כן תמיד. ולפי' הרמב"ן שארון אחד היה, היתה נסיעה זו רק אז שרצו ליכנס לארץ, והלך הארון דרך שלשה ימים לפניהם כגבור היוצא לפני המחנה להחריד את האויבים, והיה א"כ תכלית נסיעתו לא להראות הדרך (כי היה להם אז עמוד הענן), רק לכבוש הארץ, לכן הלך דרך ג' ימים. לכן באר שתכלית הליכתו עתה הוא להראותכם הדרך, לא לכבוש כבימי משה, והמופת לזה כי לא עברתם בדרך מתמול שלשום, שאם היה הולך לכבוש היה צריך להקדים ללכת בדרך (עם הלוים שעמו) מתמול שלשום, ר"ל דרך שלשת ימים. ואחר שמהלכו עתה להראות הדרך, צריך בל תקרבו ובל תתקרבו כאלפים אמה במדה:

ה וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל־הָעָם הִתְקַדָּשׁוּ כִּי מָחָר יַעֲשֶׂה יְהוָה בְּקִרְבְּכֶם נִפְלָאוֹת׃

רַשִׁ״י ויאמר יהושע. ביום השלישי, ויום ל' של אבל, היה ראשון לג' הימים: התקדשו. הזדמנו: כי מחר. בעברכם את הירדן: נפלאות. תרגם יונתן פרישן:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַר יְהוֹשֻׁעַ לְעַמָא אִזְדַמְנוּ אֲרֵי מָחָר יְעַבֵּד יְיָ בֵּינֵיכוֹן פְּרִישָׁן:

מְצוּדַת דָּוִד כי מחר וכו׳ נפלאות. ולזה מהראוי להיות אז קדושים וטהורים מטומאה:

מַלְבִּי״ם השאלות (ה - ו) מאין ידע יהושע שיעשה ה' נפלאות וה' לא גלה זה עד אח"כ? ואם ידע מזה למה א"ל אח"כ היום הזה אחל גדלך וכבר ידע זאת מכבר?: ויאמר יהושע וכו' התקדשו. ממה שראה יהושע כי היום ישאו הכהנים את הארון, ידע כי יעשה להם נפלאות, וכמ"ש חז"ל (סוטה לג ב) בשלשה מקומות נשאו הכהנים את הארון, כשעברו את הירדן, וכשסבבו את יריחו, וכשהחזירוהו למקומו (לבית קה"ק בימי שלמה). ובכל אלה היו נסים גלויים, מנפילת חומת יריחו, ומהורדת האש בימי שלמה, וחשב יהושע כי הנסים האלה יעשו באמצעות ישראל, וז"ש יעש ה' בקרבכם נפלאות, ולכן צוה להם להתקדש למען יוכלו להעשות הנפלאות בזכותם ובכחם. וה' הודיע לו (פסוק ז) כי הנפלאות יתהוו בכחו ובאמצעות ארון הברית:

ו וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל־הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר שְׂאוּ אֶת־אֲרוֹן הַבְּרִית וְעִבְרוּ לִפְנֵי הָעָם וַיִּשְׂאוּ אֶת־אֲרוֹן הַבְּרִית וַיֵּלְכוּ לִפְנֵי הָעָם׃

רַשִׁ״י ויאמר יהושע אל הכהנים. ביום המחרת: שאו את ארון הברית. עד עכשיו נשאו הלוים, והיום הכהנים:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַר יְהוֹשֻׁעַ לְכַהֲנַיָא לְמֵימָר טוּלוּ יַת אֲרוֹן קְיָמָא וַעֲבַרוּ קֳדָם עַמָא וּנְטָלוּ יַת אֲרוֹנָא דִקְיָמָא וַאֲזַלוּ קֳדָם עַמָא:

רַלְבַּ״ג והנה זכר אחר זה שכבר צוה יהושע אל העם שיתקדשו בעבור אלו הנפלאות שיעשה בקרבם אחר הלילה ההוא ולכהנים צוה שישאו ארון הברית ויעברו לפני העם:

מַלְבִּי״ם ויאמר. זה היה בעשרה בניסן: שאו. ציוה, א] שהכהנים ישאו לא הלוים, ב] שיעברו לפני העם כנ"ל (פסוק ג):

ז וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־יְהוֹשֻׁעַ הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל גַּדֶּלְךָ בְּעֵינֵי כָּל־יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יֵדְעוּן כִּי כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם־מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַר יְיָ לִיהוֹשֻׁעַ יוֹמָא הָדֵין אַשְׁרֵי לְרַבָּיוּתָךְ בְּעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל דְיֵדְעִין אֲרֵי בְּמָא דַהֲוָה מֵימְרִי בְּסַעְדֵיהּ דְמֹשֶׁה כֵּן יְהֵי מֵימְרִי בְּסַעְדָךְ:

רַלְבַּ״ג וזכר שכבר אמר השם יתברך ליהושע כי יחל לגדל אותו בעיני כל ישראל עד שהתבאר להם כי כאשר היה עם משה כן יהיה עמו וזה אמנם יהיה בזה האופן שהישירו הש"י איך יעשה זה המופת:

מְצוּדַת דָּוִד אשר ידעון. על ידי הנפלאות אשר אעשה על ידך:

מְצוּדַת צִיּוֹן אחל. מלשון התחלה:

מַלְבִּי״ם היום הזה אחל גדלך. ה' הודיע לו כי הנפלאות לא יעשו באמצעות ישראל, רק עוד טרם יתקרבו אל הירדן, יסוב לאחור מפני ארון הברית ויהושע, ומזה ידעו גודל זכותו: כי כאשר הייתי עם משה וכו'. כמו שקריעת ים סוף היה באמצעות משה ובכחו. כי לא הוצרך להעשות נס לצורך העברתם, כי הירדן אינו נהר גדול כ"כ לשלא יוכלו לעבור בו בלא נס, ויעקב אמר (בראשית לב, י) כי במקלי עברתי את הירדן, והמרגלים עברו בו בלא נס:

ח וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת־הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן־הַבְּרִית לֵאמֹר כְּבֹאֲכֶם עַד־קְצֵה מֵי הַיַּרְדֵּן בַּיַּרְדֵּן תַּעֲמֹדוּ׃

רַשִׁ״י כבאכם עד קצה מי הירדן. כשתכנסו לפנים משפתו: בירדן תעמדו. עד אשר יעברו כל העם אל העבר השני:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְאַתְּ תְּפַקֵד יַת כַּהֲנַיָא נַטְלֵי אֲרוֹנָא דִקְיָמָא לְמֵימָר כְּמִמְטֵיכוֹן עַד קְצַת מֵי יַרְדְנָא בְּיַרְדְנָא תְּקוּמוּן:

מְצוּדַת דָּוִד עד קצה. בקצהו המערבי: בירדן תעמודו. ולא תצאו מיד אל החרבה:

מַלְבִּי״ם ואתה. לכן תצוה את הכהנים נושאי ארון, שבבואם לקצה מי הירדן יעמדו שמה ולא יעברו את הירדן, כי המים לא ישובו אחור רק מפני הארון ובצאתו מן הירדן ישובו המים למקומם. ופי' שיעמדו בקצה המזרחי כמו שיתבאר (ד, יא):

ט וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל גֹּשׁוּ הֵנָּה וְשִׁמְעוּ אֶת־דִּבְרֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם׃

רַשִׁ״י גשו הנה. צמצם את כולם בין שני בדי ארון, זה אחד מן המקומות שהחזיק מועט את המרובה:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַר יְהוֹשֻׁעַ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִתְקְרִיבוּ הַלְכָא וּשְׁמָעוּ יַת פִּתְגָמַיָא דַייָ אֱלָהָכוֹן:

מַלְבִּי״ם השאלות (י - יג) מ"ש בזאת תדעון, אם מוסב עמ"ש הנה ארון הברית עובר לפניהם בירדן, יקשה איך ידעו מזה כי יוריש לפניהם את הכנעני, והלא גם עד עתה עבר ארון ה' בראשם? ואם נמשך עמ"ש והיה כנוח כפות רגלי הכהנים, והיינו שמן הנס הזה תדעו כי יעשה לכם נסים אחרים בירושת הארץ, א"כ מדוע הפסיק באמצע במ"ש ועתה קחו לכם שנים עשר איש, שחותך את המאמר לגזרים? - והנה המפ' פי' שמ"ש ועתה קחו לכם שנים עשר איש, הוא עצמו מה שצוה לו ה' (לקמן ד, א - ב), וזה קשה מאד, א] שא"כ מ"ש לקמן (שם) ויאמר ה' אל יהושע, מקומו פה, ולמה בא שלא במקומו? ומה שנדחקו לפרש וכבר אמר ה', אינו כפי חוקי הלשון, שבזה היל"ל וה' אמר אל יהושע כמ"ש למעלה (א, יב), ועוד שמ"ש ועתה קחו לכם היה לו לכתוב בסוף המאמר, כי הוא ענין מופרד בפ"ע: "ויאמר" כו' גשו הנה וכו' "ויאמר" וכו' בזאת תדעון. אמר להם בשם ה' כי בזאת, ר"ל במה שארון הברית אדון כל הארץ עובר לפניכם בירדן, תדעון כו', משני טעמים, א] ממה שארון הברית עובר לפניכם תדעו, כי אל חי בקרבכם והוריש יוריש וכו', כי דומה כמלך ההולך לפני עמו לכבוש הארץ לפניהם. ב] ממה שאדון כל הארץ עובר בירדן, שזה סימן שהוא אדון הארץ, וכמו שהשוערים יפתחו דלתים ושערים לא יסגרו לפני אדוני המדינה כן יפתח הירדן שערי הארץ ויבא בם מלך הכבוד, מזה תדעו ג"כ כי הוריש יוריש, אחר שהארץ שלו (וחז"ל (ויק"ר י, ט) אמרו שצמצם את כולם בין שני בדי הארון, וא"ל בזאת, ר"ל ממה שאתם רואים שכולכם מצומצמים כאן, תדעו כי אל חי בקרבכם. ויש בזה ענין מושכל. כי חול השכינה בישראל יהיה בשני מדרגות, א] שיהיה ה' בתוכם במדרגת הלב שהוא בתוך הגוף, מוקף מכל האיברים. ב] שיהיה במדרגת המוח הנתון בראש הגוף ומקיף את כולו הקפה שכליית. וכבר באר המורה (ח"א פע"ג) בדמותו את העולם הגדול עם העולם הקטן, כי בעולם הגדול כל החשוב מחברו מקיף על הפחות ממנו, והארץ השפלה מכולם מוקפת מכולם. ובאדם יהיה בהפך, שהחשוב יותר נתון באמצע ומוקף מכולם. והנה עת יהיה ה' במדרגת הלב מוקף בתוכם, ינהיג בהנהגה נסתרת עפ"י אמצעים טבעיים, והשגחתו מוקפת מן העולם וטבעיה הסוככים עליה. ועת יהיה במדרגת המוח מקיף על הטבע ומנהיג אותה, אז ינהיג הנהגה שכליית בחירית לא טבעית, רק הנהגה נסיית נפלאה. וזה ההבדל בין ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין שזכרו המשכילים. ואז תבוטל הטבע והחומריות ותנאיה לגמרי. לכן פה שהלך מלכם בראשם לא מוקף בתוכם, צמצם את כולם בין שני בדי הארון והיו כולם מוקפים ממנו, והמקום שהוא מתנאי הגשם לא חצץ בעדם, וא"ל בזאת תדעון כי אל חי בקרבכם המחיה את הכל בשפעו הרוחני, והוא יוריש הכנעני בדרך נס ומופת. והראיה, כי עובר לפניכם, בהיותו אדון כל הארץ המנהיג הכל לבדו):

י וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי אֵל חַי בְּקִרְבְּכֶם וְהוֹרֵשׁ יוֹרִישׁ מִפְּנֵיכֶם אֶת־הַכְּנַעֲנִי וְאֶת־הַחִתִּי וְאֶת־הַחִוִּי וְאֶת־הַפְּרִזִּי וְאֶת־הַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַיְבוּסִי׃

רַשִׁ״י בזאת תדעון. במה שאתם רואים שכלכם מצומצמין כאן:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַר יְהוֹשֻׁעַ בְּדָא תֵדְעוּן אֲרֵי אֱלָהּ קַיָם אִתְרְעֵי לְאַשְׁרָאָה שְׁכִנְתֵּיהּ בְּינֵיכוֹן וּתְרָכָא יְתָרֵךְ מִן קָדָמֵיכוֹן יַת כְּנַעֲנָאֵי וְיַת חִתָּאֵי וְיַת חִוָאֵי וְיַת פְּרִיזָאֵי וְיַת גִרְגְשָׁאֵי וֶאֱמוֹרָאֵי וִיבוּסָאֵי:

מְצוּדַת דָּוִד בזאת. בהפלא שהולך ומפרש:

מְצוּדַת צִיּוֹן והורש יוריש. מענין גרושין, כמו (שופטים א כ) ויורש משם:

יא הִנֵּה אֲרוֹן הַבְּרִית אֲדוֹן כָּל־הָאָרֶץ עֹבֵר לִפְנֵיכֶם בַּיַּרְדֵּן׃

רַשִׁ״י הברית אדון כל הארץ. ברית של הקדוש ברוך הוא, שהוא אדון כל הארץ, ואל תתמה על הה"א של הברית, שהרבה מקראות מדברים כך, כמו (מלכים ב טז יז): המסגרות המכונות ; (ירמיהו לא לט): העמק הפגרים: עובר לפניכם. מקדים לפניכם ליכנס לתוך הירדן:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן הָא אֲרוֹן קְיָמָא דְרִבּוֹן כָּל אַרְעָא עֲבַר קֳדָמֵיכוֹן בְּיַרְדְנָא:

מְצוּדַת דָּוִד אדון וכו׳. רצה לומר, של אדון וכו׳:

יב וְעַתָּה קְחוּ לָכֶם שְׁנֵי עָשָׂר אִישׁ מִשִּׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ־אֶחָד אִישׁ־אֶחָד לַשָּׁבֶט׃

רַשִׁ״י קחו לכם שני עשר איש. הכינו אותם להיות נכונים למה שאצוה אותם כשתעברו את הירדן:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּכְעַן דַבָּרוּ לְכוֹן תְּרֵי עֲסַר גַבְרִין מִשִׁבְטַיָא דְיִשְׂרָאֵל גַבְרָא חָד גַבְרָא חָד לְשִׁבְטָא:

מְצוּדַת דָּוִד קחו לכם. להיות הם במקום כולכם לעמוד קרוב לארון, ויראו הם כי כאשר ינוחו כפות רגלי הכהנים מיד יכרתו המים:

מַלְבִּי״ם ועתה. אחר שהנס יהיה באמצעות הארון: קחו לכם שני עשר אנשים. למען יהיו עדים על הנס: איש אחד לשבט. ר"ל כל אחד יהיה תחת שבטו, שיהיה מנשיאי השבט עד שמעמדו שם ידמה כמעמד כל השבט:

יג וְהָיָה כְּנוֹחַ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן יְהוָה אֲדוֹן כָּל־הָאָרֶץ בְּמֵי הַיַּרְדֵּן מֵי הַיַּרְדֵּן יִכָּרֵתוּן הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמָעְלָה וְיַעַמְדוּ נֵד אֶחָד׃

רַשִׁ״י המים היורדים מלמעלה. למטה כדרך כל הנהרות המושכים: ויעמדו נד אחד. כשירדו המים עד מקום שנכרתו שם ואינם יורדים משם ולמטה אלא הם מתקבצים ונגדשין ועולין למעלה, כיפין על גבי כיפין: נד. כמו (תהלים לג ז): כונס כנד, (ישעיהו יז יא) נד קציר, לשון גובה, וכן חברם מנחם:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וִיהֵי כִּמְנָח פַּרְסַת רִגְלֵי כַהֲנַיָא נַטְלֵי אֲרוֹנָא דַייָ רִבּוֹן כָּל אַרְעָא בְּמֵי יַרְדְנָא מֵי יַרְדְנָא יִפְסְקוּן מַיָא דְנַחֲתִין מִלְעֵילָא וִיקוּמוּן רוּקְבָא חָד:

מְצוּדַת דָּוִד והיה כנוח. מוסב למעלה, לומר שהמה יראו כאשר ינוחו כפות רגלי הכהנים מיד יכרתון המים היורדים עתה מלמעלה וילכו להם: ויעמדו. המים אשר יבואו לאחר זה אל מקום הכריתה, יעמדו שם נד אחד:

מְצוּדַת צִיּוֹן נד. תל וקבוץ אחת, וכן (שמות טו ח) נצבו כמו נד נוזלים:

מַלְבִּי״ם והיה כנוח וכו' נושאי ארון ה'. ור"ל בכח הארון וקדושתו מי הירדן יכרתון, ר"ל שיהיה כריתה והבדלה בין המים, כי יכרתון, רק המים היורדים מלמעלה שהם ישובו אחור נצבו כמו נד, וזה הפך טבע המים, לא כן המים היורדים משם במורד שהם ילכו כפי טבעם למטה, וז"ש ויעמדו נד אחד, כי בקריעת ים סוף היה הנס בשני הצדדים והמים עמדו כשתי חומות, כי מי הים הלכו בשוה, משא"כ מי הירדן שהלכו מלמעלה למטה לא הוצרך שינוי טבע המים רק בצד הגובה, ועז"א (תהלים קיד, ג) הירדן יסוב לאחור:

יד וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָעָם מֵאָהֳלֵיהֶם לַעֲבֹר אֶת־הַיַּרְדֵּן וְהַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן הַבְּרִית לִפְנֵי הָעָם׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַהֲוָה כַּד נְטַלוּ עַמָא מְקִרְוֵיהוֹן לְמֶעֱבַּר יַת יַרְדְנָא וְכַהֲנַיָא נַטְלֵי אֲרוֹנָא דִקְיָמָא קֳדָם עַמָא:

רַלְבַּ״ג והוא שכבר הודיע להם יהושע זה המופת טרם בואו וייעד להם זמן והוא שכאשר ינוחו כפות רגלי הכהנים נושאי הארון במי הירדן ברגע ההוא יכרתון מי הירדן וזה אמנם יהיה כשיכרתון המים היורדים מלמעלה ויעמדו נד אחד ולא ירדו ולזה היה מחוייב שישוב מה שאחר המקום ההוא מהירדן חרבה כי המים אשר בו ירדו ולא יגרע להם דבר מן המים היורדים מלמעלה ולזה צוה שיעמדו רגלי הכהנים בירדן עד עבור כל העם והודיעם שתכף שיסירו הכהנים רגליהם משם ישובו מי הירדן למקומן ולפי שזה הזמ' הוא בלתי מוגבל כי אפשר שיהיה זמן עבור העם הירדן ארוך אם יעברו במתון או קצר אם יעברו במהירות וכן הענין בזמן הגע' רגלי הכהנים בירדן הנה היה זה מגדיל ענין הפלא הזה ומסיר הספק בו מהרואים אותו כי אם אמר אחד שיהושע היה יודע זמן הכר' הירדן וכמה מן הזמן עמד ואיך הנה אולי יביא זה ספק מעט בענין זה המופת אבל בעבור שהוא לא נתן בזה זמן מוגבל כמו שזכרנו הנה אי אפשר לספק על זה המופת בזה האופן עם שהוא מבואר ממה שזכר מעמד המים היורדים נד אחד שזה בלתי איפשר בזולת מופת כמו שנבאר כשנאמר איך היה ענין זה המופת בזולת המופת:

מַלְבִּי״ם ויהי בנסוע. ספר כי בהגיעו הכהנים אל הירדן כבר נסעו אז כל העם מאהליהם עד שנושאי הארון היו לפני כל העם בעת שנסעו העם מאהליהם: הארון הברית. לפעמים נקרא ארון הברית, על שבו מונחים הלוחות שהם הברית. ולפעמים יקרא הארון ברית ה' (לקמן יז), על שהוא עצמו ברית ה', וכן מ"ש הארון הברית ר"ל שהוא עצמו הברית והיה נס להתנוסס:

טו וּכְבוֹא נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן עַד־הַיַּרְדֵּן וְרַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן נִטְבְּלוּ בִּקְצֵה הַמָּיִם וְהַיַּרְדֵּן מָלֵא עַל־כָּל־גְּדוֹתָיו כֹּל יְמֵי קָצִיר׃

רַשִׁ״י גדותיו. לשון שפה גבוהה: כל ימי קציר. שימי ניסן ימי קציר הם:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּכְמִמְטֵי נַטְלֵי אֲרוֹנָא עַד יַרְדְנָא וְרַגְלֵי כַהֲנַיָא נַטְלֵי אֲרוֹנָא טְבִילָא בִּקְצַת מַיָא וְיַרְדְנָא מְלִי עַל כָּל כַּפּוֹהִי כֹּל יוֹמֵי חֲצָדָא:

רַלְבַּ״ג והנה ספר שכן היה הענין ר"ל שבבוא נושאי הארון עד הירדן ורגלי הכהנים נטבלו בקצה המים תכף עמדו המים היורדים מלמעלה כמו נד אחד הרחק מאד מן העיר ששמה אדם אשר מצד צרתן והיורדים על ים הערבה תמו נכרתו בהפסק ירידת המים מלמעלה והעם עמדו נגד יריחו:

מְצוּדַת דָּוִד בקצה המים. בעבר המזרחי: והירדן מלא. בא להגדיל הנס ולומר אף שמי הירדן מרובים הם, שאפילו בכל ימי קציר שדרך מי הנהרות להתמעט היה הוא מלא על כל שפתיו:

מְצוּדַת צִיּוֹן גדותיו. הם שפתי הנהר סביב המים, כמו (ישעיהו ח ז) והלך על כל גדותיו:

מַלְבִּי״ם וכבא נשאי הארון וכו' נטבלו בקצה מים. (הגם שדרך הירדן שהוא מלא על כל גדותיו כל ימי קציר, בכל זאת:

טז וַיַּעַמְדוּ הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמַעְלָה קָמוּ נֵד־אֶחָד הַרְחֵק מְאֹד באדם [מֵאָדָם] הָעִיר אֲשֶׁר מִצַּד צָרְתָן וְהַיֹּרְדִים עַל יָם הָעֲרָבָה יָם־הַמֶּלַח תַּמּוּ נִכְרָתוּ וְהָעָם עָבְרוּ נֶגֶד יְרִיחוֹ׃

רַשִׁ״י הרחק מאד. ממקום שעמדו שם נפסקו: מאדם העיר. כך שמה: והיורדים. אותם שהיו יורדים משם ולמטה תחלה: תמו נכרתו. עברו כדרך הליכתן ככל הנחלים ההולכים אל הים, עד אשר תמו:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְקָמוּ מַיָא דְנַחְתִין מִלְעֵילָא קָמוּ רוּקְבָא חָד רְחִיקִין לַחֲדָא מֵאָדָם קַרְתָּא דְבִסְטַר צָרְתָן וּדְנַחֲתִין לְיַמָא דְמֵישְׁרָא לְיַמָא דְמִלְחָא שְׁלִימוּ פְּסָקוּ וְעַמָא עֲבָרוּ לָקֳבֵיל יְרֵיחוֹ:

מְצוּדַת דָּוִד ויעמדו. מוסב למעלה (פסוק טז), לומר, הנה עם כל רבוי המים, עמדו היורדים מלמעלה אחר הכריתה וקמו נד אחד: הרחק מאוד. הנד ההוא היה רחוק מאוד מהעיר ששמה אדם, העומדת בצד צרתן: והיורדים. המים שירדו קודם הכריתה לצד ים הערבה, והוא ים המלח: תמו נכרתו. המים ההם תמו ממקומם ונכרתו והלכו להם, ונשאר המקום חורב ויובש:

מְצוּדַת צִיּוֹן תמו. מלשון תם והשלמה:

מַלְבִּי״ם ויעמדו. ר"ל שהיה הנס כפול. א] שהמים היורדים מלמעלה פסקו מלירד ועמדו נד אחד (כנ"ל יג). ב] הרחק מאד. ר"ל שלא התפשטו אל הצד שנגד הרוחב שהיה שם עיר ששמה צרתן, ואם היו המים מתפשטים כפי טבעם אל הרוחב היו שוטפים אדם של העיר הזאת. והיה הנס גם בצד רוחב הירדן, שהיה הנד רחוק מן בני אדם של העיר היושבת בצד צרתן, ולא הוזקו בני העיר: והמים היורדים תמו. ממילא, ע"י שנכרתו ונבדלו מן המים שבגובה לכן תמו ממילא כטבעם:

יז וַיַּעַמְדוּ הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן בְּרִית־יְהוָה בֶּחָרָבָה בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן הָכֵן וְכָל־יִשְׂרָאֵל עֹבְרִים בֶּחָרָבָה עַד אֲשֶׁר־תַּמּוּ כָּל־הַגּוֹי לַעֲבֹר אֶת־הַיַּרְדֵּן׃

רַשִׁ״י ויעמדו הכהנים. אצל שפת הירדן: בתוך הירדן. וכל זמן שעמדו לא ירדו המים העליונים למטה, ובתוך כך כל העם עוברים בחרבה: הכן. מכוונים ונצבים זה כנגד זה:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְקָמוּ כַהֲנַיָא נַטְלֵי אֲרוֹן קַיָמָא דַייָ בְּיַבֶּשְׁתָּא בְּגוֹ יַרְדְנָא מְתַקְנַיָא וְכָל יִשְׂרָאֵל עָבְרִין בְּיַבֶּשְׁתָּא עַד דִשְׁלִימוּ כָּל עַמָא לְמֶעְבַּר יַת יַרְדְנָא:

מְצוּדַת דָּוִד ויעמדו. לא יצאו מיד מן הירדן, רק עמדו בעבר המערבי עד עברו כולם, וכאשר צוה: הכן. רצה לומר, עמדו מוכן ומתוקן דרך קבע, עד עברו כולם:

מַלְבִּי״ם ויעמדו. ספר כל פרטי הנס. שהכהנים עמדו בחרבה הכן, ר"ל שהגם שלפי הטבע גם אם חרבו תהומות לא ימלט ישארו מים בגומות ובמחילות ותהיה הקרקע מרופשת, ופה היה הנס שנחרבו לגמרי עד שעמדו הכן ועמדו בחרבה. ב] שגם ישראל עמדו בחרבה. ג] שנמשך הנס עד שתמו כל הגוי וכו'. (ואל תטה אזניך לדברי הרלב"ג שכתב פה וז"ל, וראוי שנחקור בכאן בהיתר ספק אינו מעט יקרה בזה המופת, והוא שכבר השרישו ז"ל שלא יתחדש במופתים דבר חדש, ולזה הוקשה לרבא (נדרים לט ב) מ"ש (במדבר טז, ל) ואם בריאה יברא ה', והא אין כל חדש תחת השמש (קהלת א, ט), והתיר הספק במה שאמר שזה המופת היה למהר פתיחת הארץ פיה, ובאור זה, כי זה יהיה לארץ בארך הזמנים כשיעצר בבטנה אד מה עשני כמו שנתבאר בספר האותות, והמופת היה לעשות בזולת זמן מורגש מה שיעשה הטבע בזמן ארוך. וכן הענין בהתהפך המטה נחש. אבל לא יחדש ה' דבר חדש אצל הנמצאות כולם, ולזה לא יתכן שיעשה שיהיה מטה ונחש גם יחד, או יעשה דבר מה שיהיה מציאותו סותר עצמו כאילו תאמר עשיית מרובע הקוטר שוה לצלעו, או עשיית משולש מקוים ישרים שיהיו זויותיו פחות או יותר משתי זויות נצבות, או עשיית אש קר וכדומה. ובהיות הענין כן, והיה מטבע המים כשיהיו מים בפועל, שיהיו מבקשים הדבר השפל, הנה ידמה שהיה המופת בדברים אשר לא ייוחס לה' לעשות זה המופת בכמו זה האופן? והשיב שכבר ידמה שנאמר שאין הנחת המים בלתי נגרים דבר חדש, כי כבר יקרה כן למים כשיהיה להם דבר מונע מהתנועה, ואפשר שחדש השם במופת באויר סמוך למים ההם גשם ספיריי עב מונע המים מהירידה, או אפשר שחדש הש"י רוח חזק ידחה המים למקום ההוא ולא יניחם לרדת, עכ"ד. והנה השוה דברים הבלתי שוים, כי זה אמת שלא נתאר את השם שיעשה דבר הסותר א"ע כמו מרובע עגול, ושיהיה דבר אחד שחור גם לבן בפעם אחד, וכן הסכימו שאין כל חדש, ופי' דבריהם שאחר הבריאה הראשונה המוחלטת שברא יש מאין לא יברא עוד יש מאין רק יוציא יש מיש ע"י המרת הצורות, כמו שבארנו זאת בכ"מ. ולכן שאל רבא עמ"ש אם בריאה יברא ה', כי לשון בריאה גדרו על הוצאת הדבר יש מאין, כמבואר אצלנו בפי' בראשית, אולם שינוי טבע העצם הנמצא זה אינו הוצאה יש מאין, רק שינוי הטבע היש ומקריו, וזה יעשה ה' תמיד בעת הצורך, ונקרא נס על שישנה בו טבע העצם המורגל, בנפלאותיו יקרר האש, יעמיד השמש, יעמדו כמו נד נוזלים, וכ"ז רק שינוי טבע העצם באיכות או בתנועה שהם מקרי העצם, לא עצמו. וחוץ מזה לא השכיל בזה המקום גם לפי שטתו, כי ירידת המים במורד אינו טבע מתעצם במים עצמם כמו שהחום והשריפה טבע מתעצם ביסוד האש עצמו, כי סבתו היא דחיקת האויר שמכביד על המים ומורידם למטה, והלא המים יעלו באדים וישימו עבים רכובם, ויהיו תלוים ועומדים בכלי שפיה סתום למעלה שאין האויר דוחק מלמעלה, והרי שזה שהמים יורדים יבא מסבה חיצונית לא מטבעם, ואם הורק האויר המרחף על פני המים במקום שנכרתו המים יחוייב שיתיצבו כמו נד נוזלים כמו שיעלו אל הקנה שהורק האויר ממנה ע"י הלופט פומפי, ואיך לא יעמדו מפני אדון כל הארץ, והכתוב באר כי לא ברוח עצר בעד המים שא"כ היו מתפשטים לצד הרוחב אל אדם העיר אשר בצד צרתן, ולא בגשם עב ספיריי, כי היה סמוך לרגלי הכהנים והיו מרגישים בו, והכתוב אומר (קהלת ז, טז) אל תתחכם יותר למה תשומם):

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.