Zechariah 2 — זְכַרְיָה ב

גודל הטקסט

Zecharyah 2 Summary

Three visions and a call to the exiles. Four horns and four smiths, a man who sets out to measure Yerushalayim (Jerusalem), and Hashem's call to flee Bavel (Babylon) and come home to Tziyon (Zion), where He will dwell.

Zecharyah (Zechariah) looks up and sees four horns. The malach (angel) who speaks with him explains that these are the horns that scattered Yehudah (Judah), Yisrael and Yerushalayim. Then Hashem shows him four charashim (craftsmen, smiths). Zecharyah asks what they have come to do. The malach answers that the horns scattered Yehudah until no one could lift his head. The smiths have come to terrify the nations and to throw down the horns they raised against the land of Yehudah.

Next Zecharyah sees a man holding a measuring cord, on his way to measure the width and length of Yerushalayim. Another malach comes out to meet the malach who speaks with Zecharyah and sends him to run and tell the young man that Yerushalayim will spread out like open towns without walls, because so many people and animals will live in it. Hashem will be a wall of fire around the city, and His kavod (glory) will be inside it.

Hashem calls on His people to flee the northern land, although it was He who scattered them in every direction. Tziyon, living among the people of Bavel, is told to escape. The navi (prophet) says that Hashem Tzevakot (Hashem of hosts) has sent him against the nations that plundered them, because whoever touches them touches the pupil of Hashem's eye. Those nations will become plunder for their own servants.

(Pesukim 14–17 of this perek, perek 3, and perek 4 to pasuk 7 are the haftarah of Parshat Behaalotcha and of Shabbat Chanukah.) Tziyon is told, "Roni vesimchi bat Tziyon" (sing and rejoice, daughter of Zion), because Hashem is coming to dwell in her midst. On that day many nations will join themselves to Hashem and become His people. Hashem will take Yehudah as His portion on admat hakodesh (the holy land), and He will again choose Yerushalayim. All flesh is to be silent before Hashem, because He has roused Himself from His holy dwelling.

Commentaries - Mefarshim (click to show or hide) English Summary

א וָאֶשָּׂא אֶת־עֵינַי וָאֵרֶא וְהִנֵּה אַרְבַּע קְרָנוֹת׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּזְקָפֵית יַת עֵינַי וַחֲזֵית וְהָא אַרְבַּע מַלְכְּוָן:

אִבְּן עֶזְרָא ואשא - גם זה במראה. ארבע קרנות - מארבע פאות ירושלם.

מְצוּדַת דָּוִד וארא. במראה הנבואה: ארבע קרנות. הם רמז שנגחו בימים הקדמונים את ישראל כבעלי קרנים עם הקרן:

מְצוּדַת צִיּוֹן קרנות. מל׳ קרן:

מַלְבִּי״ם ואשא את עיני, עתה הראהו באור הנבואה הקודמת מ"ש עוד תפוצנה ערי, וראה ארבע קרנות, והקרן מובנו תאומי, שבא על קרני הבע"ח הנוגחים, וגם בא על השויות שבארבע רוחות:

ב וָאֹמַר אֶל־הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי מָה־אֵלֶּה וַיֹּאמֶר אֵלַי אֵלֶּה הַקְּרָנוֹת אֲשֶׁר זֵרוּ אֶת־יְהוּדָה אֶת־יִשְׂרָאֵל וִירוּשָׁלָם׃

רַשִׁ״י אלה הקרנות. אלה העכו"ם אשר בארבע רוחות השמים אשר נגחו בקרניהם את יהודה וירושלים עד אשר זירום:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמָרֵית לְמַלְאֲכָא דְמַלֵיל עִמִי מַן אִלֵין וַאֲמַר לִי אִלֵין מַלְכְּוָתָא דְבַדָרָא יַת אֱנַשׁ יְהוּדָה וְיַת יִשְׂרָאֵל וְיָתְבֵי יְרוּשְׁלֵם:

אִבְּן עֶזְרָא ואומר - והנה טעם קרנות האויבים שהיו סביבות ירושלם הבאים לזרותה, כדרך: וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח יחדיו.

מְצוּדַת דָּוִד מה אלה. ר״ל על מה מרמז: אלה הקרנות. ר״ל זה מרמז על הבבליים שהרעו לישראל וכאלו נגחו אותם בקרן עד שפזרו אותם הנה והנה: את ישראל. כמו ואת ישראל בוי״ו:

מְצוּדַת צִיּוֹן זרו. פזרו כמו ואתכם אזרה בגוים (ויקרא כו):

מַלְבִּי״ם ויאמר אלי אלה הקרנות אשר זרו את יהודה, שציור הקרנות בא מצד אחד מצד שנגחו שה פזורה ישראל בקרניהם (כמ"ש קרני ראם קרניו בהם עמים ינגח), וגם בא על ציור הזויות והרוחות, להורות שבכל פנה מרוחות העולם יש קרן העומד לנגח את ישראל ולפזרם, וכלל בידינו שהנביאים ציירו את המלכיות בארבעה כנגד ארבע רוחות העולם, כאילו בכל רוח יש מלכות מיוחדת מושלת על הרוח ההוא, שהגם שלרוב תגבר מלכות אחת ותמלוך בכפה בכל זה נמצאים כל הארבעה כ"א ברוח מיוחדת, וכן יציירו כי השרים העליונים המשפיעים אל המלכיות עומדים בארבע מדרגות וסדרים מתיחסים במרכבה העליונה אל ארבע רוחות, וכ"א מגמת פניו אל רוח מיוחד כאשר נתבאר בפירוש מעשה מרכבה, והראה לו שבכל משך זמן הגלות ימצאו הד' קרנות המנגחות את ישראל בד' רוחות והם ג"כ הד' מלכיות הכוללים שכ"א מהם גובר ברוח אחת:

ג וַיַּרְאֵנִי יְהוָה אַרְבָּעָה חָרָשִׁים׃

רַשִׁ״י ארבעה חרשים. נגרים היודעים לנסר את הקרנות ורבותינו פירשו במסכת סוכה מי הם:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְאַחֲזִיַנִי יְיָ אַרְבְּעָא אוּמְנִין:

אִבְּן עֶזְרָא ויראני - הזכיר השם, כי זה סוד המראה הראשונה וחרשים חרשי משחית.

מְצוּדַת דָּוִד חרשים. אומנים היודעים לגדע ולהפיל את הקרנות:

מְצוּדַת צִיּוֹן חרשים. אומנים כמו חרש עצים (ישעיה מד):

מַלְבִּי״ם ויראני ה', לנגד זה הראהו ארבעה חרשים שהם אומנים המוכנים לגדע הקרנות האלה, כי לכל מלכות המתגברת בעולם באחד מד' רוחותיה הכין ה' מלכות אחרת המוכנת להשחיתה בשעתה, כמו שהכין את מדי על בבל ויון על מדי וכן תמיד, וחז"ל אמרו מאן נינהו ארבעה חרשים משיח בן דוד ומשיח בן יוסף אליהו ומלכי צדק, כוונתם שהקרנות יגודעו לעתיד בכח הגבורה והמלחמה ומלכות ישראל שע"ז מצייר משיח בן דוד מצד ישראל ומשיח בן יוסף מצד האומות, וכן יגודעו בכח הכהונה ועבודת ה' וזה מציין באליהו שהוא כהן צדק מצד ישראל ומלכי צדק כהן לאל עליון מצד האומות:

ד וָאֹמַר מָה אֵלֶּה בָאִים לַעֲשׂוֹת וַיֹּאמֶר לֵאמֹר אֵלֶּה הַקְּרָנוֹת אֲשֶׁר־זֵרוּ אֶת־יְהוּדָה כְּפִי־אִישׁ לֹא־נָשָׂא רֹאשׁוֹ וַיָּבֹאוּ אֵלֶּה לְהַחֲרִיד אֹתָם לְיַדּוֹת אֶת־קַרְנוֹת הַגּוֹיִם הַנֹּשְׂאִים קֶרֶן אֶל־אֶרֶץ יְהוּדָה לְזָרוֹתָהּ׃

רַשִׁ״י ואומר מה אלה הקרנות אשר ראיתי בראשונה: אשר זרו את יהודה והשפילום עד כפי איש לא נשא ראשו ולא נתנו לאחד מבני עמי להרים ראש: ויבאו אלה. החרשים להחריד אותן הקרנות ולידות אותן: לידות. להשליך:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמָרִית מַה אִלֵין אָתָן לְמֶעְבַּד וַאֲמַר לְמֵימַר אִלֵין מַלְכְּוָתָא דְבַדְרָא יַת אֱנַשׁ יְהוּדָה וְלָא שְׁבָקָא לְהַלְכָא בְּקוֹמָה זְקוּפָה וַאֲתוֹ אִלֵין לַאֲזָעָא יַתְהוֹן לְמִתְבַּר יַת מַלְכְּוַת עַמְמַיָא דִנְטַלָא זְיַן עַל אַרְעָא דְבֵית יְהוּדָה לְאַגְלָיוּתָהּ:

אִבְּן עֶזְרָא ואמר - אל המלאך הדובר בי, אע"פ שלא הזכירו כי תפש דרך קצרה. וטעם כפי איש - על בני יהודה כל אחד כפי מעלתו. לא נשא ראשו - אחד מהם כנגד אלה הקרנות. ויבואו אלה - האנשים. לידות את קרנות - להשליכם ממקומם, כמו: ידו גורל. והנה הטעם: שיסורו כל השוטנים ויבנו הבית.

מְצוּדַת דָּוִד ויאמר לאמר. ר״ל ה׳ אמר אל המלאך שיאמר לי: אלה הקרנות וגו׳. ר״ל על כי אלה הקרנות וכו׳ הרעו לעשות כשיעור אשר איש מישראל לא נשא ראשו מפניהם ולכן באו אלה החרשים להחריד את הקרנות ולהפיל אותם על אשר שהיו מרימי׳ קרן על ארץ יהודה לזרותם ולפזרם והחרשים ההם מרמזים על כל מלך בזמנו שהחריד וכבש את המלך שמשל לפניו והחרש האחרון הוא מלך המשיח אשר יחרד ויכבש את המלכות הרביעית (ואף שכבר נפלה בבל הראה לו המקום כפי הגזרה וכאלו עמד לפני מפלת בבל):

מְצוּדַת צִיּוֹן כפי. כשיעור כמו איש כפי אכלו (שמות י״ב:ד׳): לידות. ענין הפלה והשלכה כמו ידו אליה (ירמיה נ): הנושאים. ענין הרמה: לזרותה. לפזרם:

מַלְבִּי״ם אלה הקרנות, ר"ל אחר שהקרנות זרו את יהודה יותר מן הראוי כי זרו אותם כפי אשר איש לא נשא ראשו תפס כמשל החיות העריצות המנגחות בקרניהם ראשי החיות החלושות עד שהכבשים החלשים יראים לשאת ראשם מפני הנגיחה, לכן ויבואו אלה להחריד אותם ר"ל לפעמים באו רק להחריד לבל ירימו קרן לנגח, ולפעמים באו לידות ולהשליך את קרנות הגוים הנושאים קרן, שאם לא יחרדו ויוסיפו לשאת קרן ידו אותם:

ה וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא וְהִנֵּה־אִישׁ וּבְיָדוֹ חֶבֶל מִדָּה׃

רַשִׁ״י חבל מדה. חוט המדה למדוד את ירושלים כמה יהיה ארכה ורחבה:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּזְקָפֵית עֵינַי וַחֲזֵית וְהָא גַבְרָא וּבִידֵיהּ חוּט דִמְשַׁחְתָּא:

אִבְּן עֶזְרָא ואשא - גם זאת במראות הלילה.

מְצוּדַת דָּוִד והנה איש. שבא איש ובידו היה חבל מדה שרגילין למדוד בו את החומות:

מְצוּדַת צִיּוֹן חבל מדה. קו המדה:

מַלְבִּי״ם (ה-ו) ואשא עיני, שראה איש ובידו חבל מדה, רומז שעתה ילכו למוד מדת חומת ירושלים ארכה ורחבה, והדיע לו שהולך למוד שהיא ההודעה שתבנה חומת ירושלים במהרה ברשיון ארתחששתא כמ"ש וקו ינטה על ירושלים:

ו וָאֹמַר אָנָה אַתָּה הֹלֵךְ וַיֹּאמֶר אֵלַי לָמֹד אֶת־יְרוּשָׁלִַם לִרְאוֹת כַּמָּה־רָחְבָּהּ וְכַמָּה אָרְכָּהּ׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמָרֵית לְאָן אַתְּ אָזֵיל וַאֲמַר לִי לְמִמְשַׁח יַת יְרוּשְׁלֵם לְמֶחֱזֵי כַּמָה פּוּתְיָהּ וְכַמָה אוּרְכָּהּ:

אִבְּן עֶזְרָא ואומר - למוד מפעלי הכפל, כמו לחוג לרוס לבוז, והנה ראה כי השם צוה וגזר שתהיה בנויה, ככה באורך וברוחב לפנים מהחומות.

מְצוּדַת דָּוִד ואומר. שאלתי את האיש להיכן אתה הולך עם חבל המדה: לראות כמה רחבה. ר״ל כמה יש עתה ברחבה ובארכה וכאלו מראה בזה שקטנה היא עכשיו מול הגודל שתהיה לעתיד:

מְצוּדַת צִיּוֹן אנה. להיכן כמו אנה אנחנו עולים (דברים א):

מַלְבִּי״ם ,פסוק ז, והנה המלאך הדובר בי יוצא כאילו נשלמה נבואתו, ומלאך אחר יוצא לקראתו הגבוה עליו ומשפיע עליו כי הם מקבלין דין מן דין:

ז וְהִנֵּה הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי יֹצֵא וּמַלְאָךְ אַחֵר יֹצֵא לִקְרָאתוֹ׃

רַשִׁ״י והנה המלאך הדובר בי יוצא. הוא אשר בידו חבל המדה:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְהָא מַלְאֲכָא דְמַלֵיל עִמִי נָפִיק וּמַלְאֲכָא אוֹחֲרָנָא נָפֵיק לָקֳדָמוּתֵיהּ:

אִבְּן עֶזְרָא והנה, יוצא - מבין ההדסים והנה מלאך אחר יוצא והנה שליח אחר מהשם אל המלאך הדובר בי.

מְצוּדַת דָּוִד המלאך הדובר בי. אין זה שהיה בידו חבל המדה: יוצא. אל מול המלאך הבא לקראתו לשאול ממנו מהו עניין המדידה כי חשב פן המדידה היא להודיע שכן יהיה לעתיד מבלי תוספת: יוצא. לקראתו להגיד לו ענין המדידה:

ח וַיֹּאמֶר אֵלָו רֻץ דַּבֵּר אֶל־הַנַּעַר הַלָּז לֵאמֹר פְּרָזוֹת תֵּשֵׁב יְרוּשָׁלִַם מֵרֹב אָדָם וּבְהֵמָה בְּתוֹכָהּ׃

רַשִׁ״י רוץ דבר אל הנער. אל תצא עוד למוד כי נמלך הקב"ה בפמליא שלו שלא יהא לה קצב ושיעור ועתה רוץ דבר אל זכריה לאמר פרזות תשב. מאין חומה כדי שיתישבו בה כל הבא ותגדל מיום אל יום:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַר לֵיהּ רְהוֹט מַלֵיל עִם עוּלֵימָא דֵיכִי לְמֵימַר פִּצְחִין תֵּיתֵיב יְרוּשְׁלֵם מִסְנֵי אֱנָשָׁא וּבְעִירָא בְּגַוָהּ:

אִבְּן עֶזְרָא ויאמר, הלז - כמו הלזה, אותו העומד והנה שלשה נתנבאו והם נערים: זכריה שמואל וירמיה. פרזות - מחוץ לחומה.

מְצוּדַת דָּוִד ויאמר אליו. המלאך הבא אמר אל המלאך הדובר בי רוץ חיש מהר ודבר אל הנער הזה הוא זכריה כי היה עודנו נער: פרזות. ר״ל אל יחשוב גם הוא כמוך שכן יהיה גם מדת העיר לעתיד כי לא כן הוא אבל המדידה בא להראות שקטנה היא עכשיו מול הגודל שתהיה לעתיד כי אז תהיה ירושלים מיושבת כעיר פרוז אשר אין חומה סביב לה כאלו אין לה קצבה ומדה וזהו ממה שיהיו בתוכה הרבה בני אדם ובהמה רבה וכאלו לא יכילם מקום נגדר:

מְצוּדַת צִיּוֹן רוץ. ענין מהירת ההליכה: הלז. הזה וכן מה הציון הלז (מ״ב כג): פרזות. ר״ל מבלי חומה סביב וכן ראש פרזיו (חבקוק ג):

מַלְבִּי״ם ויאמר אליו רוץ דבר, שיודיע אל הנביא שחומה זו לא תהיה רק לפי שעה, כי גאולה זו אינה הגאולה האמתית ויבא עת באחרית הימים אשר פרזות תשב ירושלים, כי לא תכיל אותם החומה המצומצמת, מרוב אדם ובהמה בתוכה, שלכן תתרחב בכל עת מכל צד, וגם לא יצטרכו חומה מפני השמירה, כי.

ט וַאֲנִי אֶהְיֶה־לָּהּ נְאֻם־יְהוָה חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ׃

רַשִׁ״י ואני אהיה לה. למגן כאילו חומת אש סביב לה וגם בתוכה תשכון שכינתי לכבודכם:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּמֵימְרִי יְהֵי לָהּ אֲמַר יְיָ כְּשׁוּר דְאָשָׁא מַקֵף לָהּ סְחוֹר סְחוֹר וּבִיקַר אַשְׁרֵי שְׁכִנְתִּי בְּגַוָהּ:

אִבְּן עֶזְרָא ואני, חומת אש - לשמור ירושלים. והפרזות – סביב להשחית כל הקרב אליהם, להרע להם.

מְצוּדַת דָּוִד ואני אהיה לה וגו׳. ר״ל ועכ״ז לא ידאגו מפחד הבבליים כי פן יבוא בה הואיל והיא מבלי חומה כי אני אגן עליה מפני האויב כאלו יהיה סביבה חומת אש שאין לקרוב אליה: ולכבוד. ר״ל אל יחשבו שיהיה להם העדר כבוד לשבת בעיר פרוז כי אני אשרה שכינתי בתוכה להיות לה לכבוד אשר אין ערוך אליה כבוד הקפת החומה מסביב:

מַלְבִּי״ם אני אהיה לה חומת אש סביב, ואני היה השומר כחומה שייראו לקרב אליו מפני אש אוכלה אש שסביב לה, אשר יאכל כל הנוגע בם. והנה בעולם הגדול כל החשוב מחברו מקיף וסובב את חברו ומגין עליו, עד שהעולם הגשמי הוא מוקף מכל העולמות, ובעולם הקטן שהוא האדם כל החשוב יותר הוא שוכן בתוך והלב הוא מוקף מכל האיברים, וכבר בארתי (יחזקאל ל"ז כ"ז כ"ח) במש"ש והיה משכני עליהם בהיות מקדשי בתוכם, שעקר המקדש יהיה עליהם, מקיף אותם כמו בעולם הגדול והם יהיו המרכבה לשכינה, ומה שיהיה המקדש בתוכם הוא רק כדי שידעו הגוים, כמש"ש וידעו הגוים כי אני ה' מקדש את ישראל בהיות מקדשי בתוכם, ועז"א ולכבוד אהיה בתוכה שזה יהיה רק להגדיל כבוד ישראל, כי באמת אור המקיף גדול מאור הפנימי רק שאור הפנימי ניכר יותר:

י הוֹי הוֹי וְנֻסוּ מֵאֶרֶץ צָפוֹן נְאֻם־יְהוָה כִּי כְּאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם פֵּרַשְׂתִּי אֶתְכֶם נְאֻם־יְהוָה׃

רַשִׁ״י הוי הוי. אין הוי אלא לשון הכרזה והזעקת קיבוץ וכן ת"י אכלו למבדריא הכריזו כמו (שמואל ב כ״ב:י״ד) ירעם מן שמים, אכלו מן שמיא: ונוסו מארץ. צאו גליות עמי מתוך בבל ואשור:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן אַכְלוּ לִמְבַדְרַיָא וַאֲמָרוּ לְהוֹן אִתְכַּנְשׁוּ מֵאַרְעָא צִפּוּנָא אֲמַר יְיָ אֲרֵי כְּאַרְבַּע רוּחֵי שְׁמַיָא בַּדְרֵית יַתְכוֹן אֲמַר יְיָ:

אִבְּן עֶזְרָא הוי - לשון קריאה, ציווי השם על יד הנביא לנשארים בבבל לבוא אל ירושלים, לעזור לבנות הבית ולעשות המצות שהם תלויות בארץ. מארץ צפון - היא בבל ועילם ומלכות פרס ומדי. וטעם: כי בארבע רוחות כאשר לא יתחבר רוח אל רוח, ככה הייתם עד עתה.

מְצוּדַת דָּוִד הוי הוי. יאמר על הגאולה העתידה וכאלו יקרא עליהם אתם בני י׳ השבטים שגלו לארץ אשור העומדת בצפון צאו משם במרוצה לשוב אל ארצכם: כי כארבע רוחות השמים. כמו שד׳ רוחות השמים המה רחוקים זו מזו כן פרשתי אתכם לארץ מרחק ולכן מהרו ולכו לפי רוב המרחק:

מְצוּדַת צִיּוֹן הוי. הוא ענין קריאה וכן הוי כל צמא (ישעיהו נ״ה:א׳): ונוסו. ענין בריחה ומהירות ההליכה: רוחות. פאה ועבר:

מַלְבִּי״ם (י-יא) הוי הוי, עפ"ז צוה שהגולים אשר בארץ צפון ינוסו משם ובני הגולה אשר בבבל ימלטו לציון, כי עתה לא יהיה הקיבוץ הכללי כי רק יושבת בת בבל ישובו לציון כנז' בעזרא ונחמיה שלא עלו רק מבבל אבל יתר הגולה שבצפון שהגלה סנחריב ונ"נ לא שבו לירושלים, ובכ"ז גם הם לא עמדו במקומם כי אח"ז נסו משם בעת המלחמות שעמדו בימי היונים והרומיים ונפזרו משם לארבע רוחות השמים. שע"ז רמז במראה של ארבע קרנות, רק יושבת בבל נמלטו לציון בימי בית שני:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת (י-יא) ונסו, המלטי. הניסה אינו מציין ההצלה רק הבריחה למקום אחר, וההמלטה מציין שניצול ונשאר במקום בטוח, וכמ"ש בפי':

יא הוֹי צִיּוֹן הִמָּלְטִי יוֹשֶׁבֶת בַּת־בָּבֶל׃

רַשִׁ״י הוי ציון המלטי. אף זה ל' הכרזה האספו עם גלות ציון והמלטו מתוך בבל:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן אַכְלוּ לִכְנִשְׁתָּא דְצִיוֹן וַאֲמָרוּ לָהּ אִשְׁתֵּיזְבִי וֶאֱתָא דְיָתְבָא בִּמְדִינַת בָּבֶל:

אִבְּן עֶזְרָא הוי, יושבת עם בת בבל - והטעם שובי אל ארצך ואל תשכני עם זרים.

מְצוּדַת דָּוִד הוי ציון המלטי. כאלו יקרא ליהודה ויאמר עתה עדת יהודה שגלית מתחלה לבבל לשבת ביניהם המלטי ממקום שאתם עתה לבוא לציון:

מְצוּדַת צִיּוֹן המלטי. ענין הצלה: בת בבל. עדת בבל:

מַלְבִּי״ם ,פסוק יב,כי כה אמר ה', הודיע להם שבכ"ז כבוד ה' והשגחתו ילך עמהם בכל מקומות פזוריהם לידות את קרנות הגוים המריעים להם עד שיבא העת לגאלם ושישכון כחומת אש סביב ירושלים, והנביא אומר בשם ה' אחר כבוד שלחני אל הגוים השוללים אתכם, צייר שכבוד ה' הולך עמהם בין הגוים, ר"ל בכ"מ שהם הולכים בגולה גם כבוד ה' (שהוא כינוי להשגחתו הפרטית) הולך עמהם, ואת הנביא שלח בשליחות אחר כבוד, ר"ל שאלך אחרי כבוד ה' ולהכריז ולהודיע אל הגוים השוללים אתכם להודיעם שכל הנוגע בכם כנוגע בבבת עינו של הכבוד הנזכר, שמצייר את הכבוד כאילו יש לו עינים, שהם עיני ההשגחה (כמ"ש למרות עיני כבודו, שר"ל העינים של כבוד ה' כי השגחת ה' שהם העינים המשוטטות בכל הארץ הם מיוחסים לכבודו והחוטא ממרה עינים של כבוד ה' שהכבוד צופה על מעשיו), וכל הנוגע בכם לרעה נוגע בבבת עינו של כבוד ה' הצופה ומשגיח עליכם בגלותכם:

יב כִּי כֹה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אַחַר כָּבוֹד שְׁלָחַנִי אֶל־הַגּוֹיִם הַשֹּׁלְלִים אֶתְכֶם כִּי הַנֹּגֵעַ בָּכֶם נֹגֵעַ בְּבָבַת עֵינוֹ׃

רַשִׁ״י אחר כבוד. אחר כבודכם אני שלוח להגדיל לכם כבוד ומדרש אגדה אחר כבוד אחר שאשלם לעשו כבוד שכיבד את אביו:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן אֲרֵי כִּדְנַן אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת בָּתַר יְקָרָא דַאֲמִיר לְאַיְתָאָה עֲלֵיכוֹן שַׁלְחַנִי עַל עַמְמַיָא דְבָזְזִין יַתְכוֹן אֲרֵי דִמְנַזֵיק בְּכוֹן כַּד מוֹשִׁיט יְדֵיהּ לְמִקְרַב בְּגַלְגְלֵי עֵינוֹהִי:

אִבְּן עֶזְרָא כי - אחר שילוח כבודו אלי שלחני, והטעם לומר ליושבי בבבל, כי אין להם פחד כל אויב בדרך, לשוב אל ציון.

מְצוּדַת דָּוִד אחר כבוד. ר״ל אחר שאמר לי שיהיה בתוך ירושלים לה לכבוד כמ״ש למעלה אחר זה שלחני להנבאות על הבבליים השוללים אתכם להודיעם שישלם להם גמול כי כל הנוגע בכם לרעה הרי הוא כאלו נוגע בבבת עינו של המקום ב״ה כביכול, או רצה לומר מזיק לעצמו כי יקבל גמולו והרי הוא כאלו נוגע בבבת עינו שמזיק לעצמו בידים:

מְצוּדַת צִיּוֹן השוללים. ענין בזה: בבבת עינו. הוא גלגל העין וכן כאישון בת עין (תהילים י״ז:ח׳):

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת אחר כבוד. יציין הכבוד (שהוא כבוד ה') בעצם מופשט, ולו יתיחסו עיני ההשגחה, והנוגע בכם נוגע בבבת עין הכבוד, כמ"ש וראיתם כבוד ה' כי שמע ה' את תלונותיכם, שהשגחתו תיוחס אל כבודו, המלא כל הארץ:

יג כִּי הִנְנִי מֵנִיף אֶת־יָדִי עֲלֵיהֶם וְהָיוּ שָׁלָל לְעַבְדֵיהֶם וִידַעְתֶּם כִּי־יְהוָה צְבָאוֹת שְׁלָחָנִי׃

רַשִׁ״י והיו שלל לעבדיהם. לישראל שהם עתה עבדים להן:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן אֲרֵי הָא אֲנָא מֵרִים יַת מְחַת גְבוּרְתִּי עֲלֵיהוֹן וִיהוֹן עֲדִי לְפַלְחֵיהוֹן וְתֵידְעוּן אֲרֵי יְיָ צְבָאוֹת שַׁלְחַנִי:

אִבְּן עֶזְרָא כי - אני מניף ידי להכות כל מבקש לשלול אתכם.

מְצוּדַת דָּוִד כי הנני מניף. כי בעבור זה אניף ידי עליהם להכות בהם והם יהיו לשלל לישראל שהיו עבדים להם: וידעתם. בבוא הדבר תדעו אשר ה׳ שלחני ומאתו היו דברי:

מְצוּדַת צִיּוֹן מניף. ענין הרמה כמו והניף הכהן (ויקרא כג):

מַלְבִּי״ם כי הנני מניף את ידי עליהם, על הגוים השוללים אתכם ע"י הארבעה חרשים שידו אותם, והיו שלל לישראל עבדיהם אשר שללו אותם, וידעתם, ר"ל ואם לא תאמינו עתה לשליחותו אז תדעו שהייתי שליח מה' להזהיר אתכם בל תגעו בבבת עין כבודו:

יד רָנִּי וְשִׂמְחִי בַּת־צִיּוֹן כִּי הִנְנִי־בָא וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ נְאֻם־יְהוָה׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן בּוּעִי וַחֲדִי כְּנִשְׁתָּא דְצִיוֹן אֲרֵי הָא אֲנָא מִתְגְלֵי וְאַשְׁרֵי שְׁכִנְתִּי בְגַוִיךְ אֲמַר יְיָ:

אִבְּן עֶזְרָא רני, ושכנתי - על תנאי, אם התחברו ישראל מכל הגוים והנה לא עשו כן כאשר פירשתי במגילת שיר השירים, וככה מראות האיפה כאשר אפרש.

מְצוּדַת דָּוִד כי הנני בא. אבוא אל ירושלים ואשכון בתוכך:

מַלְבִּי״ם רני, אחר שהודיע האזהרה שהזהיר ה' על ידו את האומות בל ירעו לישראל בגולה כי ה' משגיח עליהם, משים פניו אל בת ציון שתרון ותשמח על הישועה שתבא באחרית ימי הזעם שאז אבא אליך לשכון בתוכך, כמ"ש ולכבוד אהיה בתוכה:

טו וְנִלְווּ גוֹיִם רַבִּים אֶל־יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא וְהָיוּ לִי לְעָם וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ וְיָדַעַתְּ כִּי־יְהוָה צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֵלָיִךְ׃

רַשִׁ״י ונלוו. ונתחברו:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְיִתּוֹסְפוּן עַמְמִין סַגִיאִין עַל עַמֵיהּ דַייָ בְּעִדָנָא הַהִיא וִיהוֹן קֳדָמַי לְעַם וְאַשְׁרֵי שְׁכִנְתִּי בְּגַוִיךְ וְתֵידְעוּן אֲרֵי יְיָ צְבָאוֹת שַׁלְחַנִי לְאִתְנַבָּאָה עֲלָךְ:

אִבְּן עֶזְרָא ונלוו - אם ישראל יבואו.

מְצוּדַת דָּוִד ונלוו. אז יתחברו עכו״ם רבים אל ה׳ ויהיו לו לעם להאמין בו ועכ״ז אשכון בתוכך ולא בתוך העכו״ם הרבים: וידעת. אז בהשכינו את שכינתו לבד בתוכך תדע אשר ה׳ שלחני אליך ר״ל עיקר ייעוד הטובה נאמר עליך ולא על האומות אם כי גם הם יאמינו בה׳ מכל מקום לא ישוו עמך בדבר הטובה:

מְצוּדַת צִיּוֹן ונלוו. ענין התחברות כמו ונלוה הגר (ישעיה יד):

מַלְבִּי״ם ונלוו גוים רבים אל ה' שיתגיירו ויקבלו דת האמת ובכ"ז ושכנתי בתוכך היינו בתוך ישראל כמ"ש והתהלכתי בתוככם, וידעת כי ה' צבאות שלחני אליך, כי השליחות הקודם היה להזהיר את הגוים, ושליחות זה הוא אליכם לבשר אתכם כי יש תקוה:

טז וְנָחַל יְהוָה אֶת־יְהוּדָה חֶלְקוֹ עַל אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ וּבָחַר עוֹד בִּירוּשָׁלִָם׃

רַשִׁ״י ונחל ה' את יהודה. לנחלתו ולחלקו:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְיַחְסִין יְיָ לִדְבֵית יְהוּדָה חוּלַקְהוֹן עַל אַרְעָא דְקוּדְשָׁא וְיִתְרְעֵי עוֹד בִּירוּשְׁלֵם:

אִבְּן עֶזְרָא ונחל - יקחנו לחלקו כמו ונחלתינו, או הפועל יוצא, כמו: אשר ינחלו לכם.

מְצוּדַת דָּוִד ונחל ה׳. המקום ינחל את יהודה כמאז להיות חלקו לעולם על אדמת הקודש ולא יגלו עוד ממנה: ובחר עוד בירושלים. להשכין שם שכינתו כמאז:

מַלְבִּי״ם ונחל ה' את יהודה חלקו, מבואר ביחזקאל (סי' מ"ה וסי' מ"ח) כי בחלוקת הארץ לעתיד ירימו תרומה את חבל הארץ שהיתה נחלת שבט יהודה ויהיה קדש ה', ששם יעמוד המקדש וסביב לו יהיה מושב הכהנים והלוים ועיר ירושלים שלעתיד שתהיה רחוקה מן המקדש מ"ה מיל והנותר ברצועה בארך יהיה שייך אל המלך המשיח ויהיה ג"כ תרומת קדש, ויהודה יקח חלקו מצפון לתרומת הקדש, וז"ש שהחלק שהיה ליהודה בחלוקת יהושע על אדמת הקדש ינחל ה', שתהיה נחלת ה', עד שה' ינחל את יהודה, ר"ל יקח נחלתו שהוא חלקו שהיה לו על אדמת הקדש, ובחר עוד בירושלים ולא ישנה מקום המקדש הגם שעי"ז יצטרך לקחת חלקו של יהודה, כי תרומת הקדש תשתרע ברוחב ע"ה מיל, כמובאר ביחזקאל שם:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת ונחל ה'. לדעת המפרשים הוא כמו והנחיל, וזה זר מאד, שכ"מ שבא פעל נחל בקל הוא על הנוחל לא על המנחיל, וע"כ פי' שה' יהיה הנוחל שיקח חלק של יהודה כמ"ש בפי':

יז הַס כָּל־בָּשָׂר מִפְּנֵי יְהוָה כִּי נֵעוֹר מִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ׃

רַשִׁ״י הס כל בשר. כל שאר העכו"ם: כי נעור. ל' הערה והקצה:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן סָפוּ כָל רַשִׁיעַיָא מִן קֳדָם יְיָ אֲרֵי אִתְגְלֵי מִמְדוֹר קוּדְשֵׁיהּ:

אִבְּן עֶזְרָא הס - על דרך: ידמו כאבן. ומלת נעור – מבנין נפעל כמו נכון וזה הבנין יבוא בלשון הווה פועל, גם בלשון עבר כמו נכונו ללצים שפטים והממלכה נכונה גם זה נעור לשון עבר והעתיד אשר יעור משנתו, ובא קמץ קטן תחת גדול, אולי היה כן בעבור אות הגרון, והמפרש כי הוא כמו: נערו כגורי אריות סברא נכונה, חשב בעבור מלת הס.

מְצוּדַת דָּוִד הס כל בשר. שתקו כל האומות מפחד ה׳ ולא תוסיפו עוד להרחיב פה על ישראל: כי נעור. כי אז יעור ממעון קדשו השמים לרדת לעשות נקם בהאומות כי עד הנה החריש להאומות כאלו היה ישן אבל אז כאלו יעיר משנתו:

מְצוּדַת צִיּוֹן הס. ענין שתיקה כמו ויהס כלב (במדבר יג): כל בשר. כל אדם: נעור. מלשון הערה והקיצה כמו אשר יעור משנתו (לקמן ד׳): ממעון. ענין מדור כמו ה׳ מעון אתה היית לנו (תהלי׳ צ):

מַלְבִּי״ם הס כל בשר, בראותו במחזה התגלות ה' לעתיד לבוא ונקמתו בצרי יהודה, אומר שכולם ישתקו מפני ה' בעת שנעור ממעון קדשו, וכן אמר גם חבקוק כראותו נקמת בבל:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.