Sign In

Zechariah 3 — זְכַרְיָה ג

גודל הטקסט
Commentaries - Mefarshim (click to show or hide) English Summary

א וַיַּרְאֵנִי אֶת־יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עֹמֵד לִפְנֵי מַלְאַךְ יְהוָה וְהַשָּׂטָן עֹמֵד עַל־יְמִינוֹ לְשִׂטְנוֹ׃

רַשִׁ״י לשטנו. להשטינו על שהיו בניו נשואים נשים נכריות כמו שכ' בספר עזרא וימצא מבני הכהנים אשר הושיבו נשים נכריות מבני יהושע בן יהוצדק:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְאַחְזְיַנִי יַת יְהוֹשֻׁעַ כַּהֲנָא רַבָּא קָאֵים קֳדָם מַלְאֲכָא דַייָ וְחַטָאָה קָאֵים עַל יְמִינֵיהּ לְאַסָטָנָא לֵיהּ:
אִבְּן עֶזְרָא ויראני השם - כדרך מראות הלילה. והשטן - אויב כמו שעשה סנבלט וכאשר עשו צרי יהודה, ושם כתוב כתבו שטנה והם היו שטן ליהושע, כי לא ירצו שהבית יבנה ויהיה יהושע כהן גדול.
מְצוּדַת דָּוִד ויראני. במראה הנבואה: על ימינו. על ימין יהושע: לשטנו. לקטרג עליו על מה שלא מיחה בבניו שנשאו נשים נכריות כמ״ש וימצא מבני הכהנים אשר הושיבו נשים וגו׳ מבני יהושע בן יוצדק (עזרא י) כן ארז״ל:
מְצוּדַת צִיּוֹן השטן. מלאך מקטרג: לשטנו. ענין קטרוג וכן כתבו שטנה (עזרא ד׳):
מַלְבִּי״ם ויראני את יהושע הכהן הגדול, ראה בנבואה איך יהושע עומד לפני מלאך ה' שדן אותו על מעשיו, והשטן שהוא המקטרג עומד על ימינו לשטנו כי המלמד חובה נצב לשמאל המלאך השופט שהוא ימין יהושע העומד כנגדו, ומבואר פה שהיה על יהושע שני מיני דינים דין אחד על עצמו שהיה עליו איזה קטרוג, וכבר היה הקטרוג הזה בעת שהשליכוהו לכבשן האש (שזה היה בזמן קדום) שאז עמד לדין אם הוא ראוי שיעשה לו נס ע"י המלאך ואז קטרג עליו השטן, ואז.

ב וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־הַשָּׂטָן יִגְעַר יְהוָה בְּךָ הַשָּׂטָן וְיִגְעַר יְהוָה בְּךָ הַבֹּחֵר בִּירוּשָׁלִָם הֲלוֹא זֶה אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ׃

רַשִׁ״י יגער ה' בך השטן. יגער הקב"ה בך אתה השטן וחוזר ואומר ויגער ה' בך הוא הבוחר בירושלים שלא תכנס לפניו לקטרג על הצדיק הזה הלא ראוי הוא וזכה לכך שהוצל מאש השריפה: הלא זה אוד מוצל מאש. מפורש באגדת חלק (דף צג) שהושלך עם אחאב בן קוליה וחבירו לאור:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַר יְיָ לְיַחֲטָא יְזִיף יְיָ בָּךְ יַחֲטָא וִיזִיף יְיָ בָּךְ דְאִתְרְעֵי לְאַשְׁרָאָה שְׁכִנְתֵּיהּ בִּירוּשְׁלֵם הֲלָא דֵין אוּד מְשֵׁיזֵיב מִיקֵידָא:
אִבְּן עֶזְרָא ויאמר - שהשם יסיר כל שטן שוטן שלא יבנה הבית ותבנה עבודת בית המקדש שלימה. וטעם הלא – דרך משל, די לאלה צערם שנמלטו מהגלות, או איך תוכל לשטנו והאש לא הזיקו, דרך משל איך תוכל לשטנו, אחרי שהוא מצל מהגלות.
מְצוּדַת דָּוִד ויאמר ה׳. ר״ל מלאך ה׳: יגער וגו׳. ויגער ר״ל יגער ויחזור ויגער: הבוחר בירושלים. מוסב על ה׳ לומר ה׳ הבוחר בירושלים יגער בך: הלא זה. ר״ל איך תקטרג עליו הלא הוא כאוד המוצל מאש כי הושלך באש ע״י נ״נ עם אחאב וצדקיהו נביאי השקר וניצל מן השריפה כמ״ש חז״ל וא״כ זכותו רב ואיך תקטרג עליו:
מְצוּדַת צִיּוֹן יגער. ענין צעקה נזיפה: אוד. הוא העץ שמנדנדים בו האש כמו כאוד מוצל משרפה (עמוס ד׳:י״א):
מַלְבִּי״ם ויאמר ה', שמע שה' שהוא בעל הרחמים אמר אל השטן, שיגער בו מצד שני ענינים, א) יגער ה' בך השטן שיגער בו מצד שהוא ה' בעל הרחמים המטה בריותיו לזכות, ב) יגער ה' בך מצד שהוא הבוחר בירושלים, ומצד זה יציל את הכ"ג אשר שמשו אבותיו במקדש, ובזה החליט הדין שראוי אל הנס שינצל, ועז"א הלא זה אוד מוצל מאש, ר"ל הגם שאינו ראוי שיעשה לו נס כמו חמו"ע שלא שלט האש בם כלל אף בבגדיהם כי הושע נשרפו בגדיו, וא"כ הוא אוד ששלט בו האש קצת, בכ"ז הוא מוצל מאש שלא תשלט האש בגופו, הגם שתבער בבגדיו:
בֵּאוּר הַמִּלּוֹת אוד. עץ שאחזה בו האש קצת:

ג וִיהוֹשֻׁעַ הָיָה לָבֻשׁ בְּגָדִים צוֹאִים וְעֹמֵד לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ׃

רַשִׁ״י לבוש בנדים צואים. כתרגומו הוו ליה בנין דנסבין להון נשין דלא כשרין לכהונתא והיה נענש הוא על שלא מיחה בידם:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וִיהוֹשֻׁעַ הֲווֹ לֵיהּ בְּנִין דְנָסְבִין לְהוֹן נְשִׁין דְלָא כָשְׁרָן לִכְהוּנְתָּא וְקָאֵים קֳדָם מַלְאֲכָא:
אִבְּן עֶזְרָא ויהושע - יש אומרים: כי הבגדים הצואים אחד מבני בניו היה חתן לסנבלט, וזה העון אינו על יהושע כי לא היה זה בימיו. והנכון: כי לא היה לו בגדי כבוד ותפארת, כי לא היה להם רק מזבח להקריב העולות, ואין להם בית ולא פרכת וכפרת ומזבח הזהב ובגדי זהב, והנה הבגדים משל שאין לו כבוד והדר.
מְצוּדַת דָּוִד ויהושע וגו׳. ועומד וגו׳ ר״ל בשעה שעמד לפני המלאך היה עדיין לבוש בגדים מלוכלכים ר״ל עדיין היה מלובש בזה העון כי עוד ישבו הנשים הנכריות תחת בניו ולא גרשו אותן והוא לא מיחה בהם:
מְצוּדַת צִיּוֹן צואים. ר״ל מלוכלכים ולפי שהצואה הוא לכלוך קורא לבגדים מלוכלכים בגדים צואים:
מַלְבִּי״ם ויהושע, עוד ראה שהיה עליו דין שני אם ישמש בכהונה גדולה, ופי' חז"ל שזה היה מפני שבניו נשאו נשים נכריות (כי מה שתמה ע"ז הראב"ע שזה היה אחר מותו, אינו תימה, שמה שנזכר בנחמיה שנמצא מבני אלישיב (מבני יהושע) שנשאו נכריות פירוש שכבר נשאו מימים רבים כקבלת חז"ל), ולכן היה לבוש בגדים צואים, כי מפני שהיה הדין על הבגדים מצייר שתחת בגדי כהונה לבש בגדים מורים על עונותיו, וגם תפס ציור הזה ממה שהיה בפועל שנשרפו בגדיו כי בגדיו היו צואים ולא היו ראוים לנס:

ד וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֶל־הָעֹמְדִים לְפָנָיו לֵאמֹר הָסִירוּ הַבְּגָדִים הַצֹּאִים מֵעָלָיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו רְאֵה הֶעֱבַרְתִּי מֵעָלֶיךָ עֲוֺנֶךָ וְהַלְבֵּשׁ אֹתְךָ מַחֲלָצוֹת׃

רַשִׁ״י הסירו הבגדים הצואים מעליו. יבדילו בניו את נשותיהם וימחול לו: מחלצות. חליפות בגדים נאי' כלומר זכיות אבל לפי שדימה העון לבגדים צואים דימה הזכיות למחלצות בגדים נאים ולבנים:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲתִיב וַאֲמַר לְדִמְשַׁמְשִׁין קֳדָמוֹהִי לְמֵימָר וַאֲמָרוּ לֵיהּ וְיַפֵּיק נְשִׁין דְלָא כָשְׁרִין לִכְהוּנְתָּא מִבֵּיתֵיהּ וַאֲמַר לֵיהּ חֲזֵי דְאַדְעֵיתִי מִנָךְ חוֹבָךְ וְאַלְבִּישַׁת יָתָךְ זַכְוָן:
אִבְּן עֶזְרָא ויען - זה המלאך אל העומדים לפני זה המלאך, והוא שר עליהם כי יעשו מה שיצום. ויש אומרים: כי לפניו שב אל יהושע וזה רחוק, כי למה יעמדו אנשים לפניו ומה מעלה יש לו כי הוא לבוש בגדים צואים. ודע כי לבוש פועל יוצא, ובאומרו לובש הוא לובש עצמו ולבוש אחר שם עליו, אלה הבגדים הצואים. ומלת עונך כדרך גדול עוני מנשוא מנשוא גדול עונשי וצערי, על כן אמר אחריו: הן גרשת אותי וגם זה עונך ככה. העברתי מעליך - עונשך וצערך וחרפתך כדרך ונקה האיש מעון. וכן: והאשה תשא את עונה. מחלצות - כמו את חליצתו – חליפתו, דבר שהוא נחלץ ממנו ומחלצות - שחלץ אחרים תחתיהן.
מְצוּדַת דָּוִד ויען ויאמר. המלאך שעמד יהושע לפניו אמר אל המלאכים העומדים לפניו הסירו מיהושע הבגדים המלוכלכים ר״ל הפרישו את בניו מנשותיהם הנכריות למען יוסר העון מיהושע: ויאמר אליו. המלאך אמר ליהושע: ראה העברתי. במה שצויתי להפריש בניך מהנכריות העברתי מעליך העון שהיה בך מה שלא מחית בהם: והלבש. צויתי להלביש אותך: מחלצות. ר״ל כשיוסר העון יגולה הזכות:
מְצוּדַת צִיּוֹן ויען. ענין הרמת קול כמו וענית ואמרת (דברים כו): מחלצות. כן יקראו מין מלבושים נאים וכן המחלצות והמעטפות (ישעיה ג):
מַלְבִּי״ם ויען ויאמר אל העמדים לפניו, המלאך אמר אל הממונים תחתיו להעביר פשע ולכפר חטאת, הסירו הבגדים הצואים מעליו, ר"ל שלא ישא עונש בעון בניו, וגם י"ל שבניו גרשו נשותיהם, ובאר לו כוונת המשל ראה העברתי מעליך עונך, ר"ל העונות שהם עליך מבחוץ ע"י הבנים שהם דמיון הבגדים שהם מבחוץ, העברתי ותלבש בגדים נקים, ר"ל תלבש זכיות תחתיהם:
בֵּאוּר הַמִּלּוֹת מחלצות. יל"פ שבא על הבגד התחתון הסמוך לחלציו, ועל המחלצות (ישעיה ג') ת"י כתוניא, ובזה יצדק מ"ש אח"כ וילבישוהו בגדים היינו בגדים עליונים. ואם מחלצות כוללים כל בגד שחולצים ופושטים אותו פי' וילבישוהו קודם לכן, וכמ"ש דוגמאות לזה באילת השחר (כלל מ"ג):

ה וָאֹמַר יָשִׂימוּ צָנִיף טָהוֹר עַל־רֹאשׁוֹ וַיָּשִׂימוּ הַצָּנִיף הַטָּהוֹר עַל־רֹאשׁוֹ וַיַּלְבִּשֻׁהוּ בְּגָדִים וּמַלְאַךְ יְהוָה עֹמֵד׃

רַשִׁ״י ואומר. אני זכריה: ישימו צניף טהור וגו'. בקשתי רחמים עליו:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמָרֵית שַׁווּ מִצְנֵיפָא דַכְיָא עַל רֵישֵׁיהּ וְשַׁוִיאוּ מִצְנְפָא דַכְיָא עַל רֵישֵׁיה וְאַסְבוּהִי אִתְּתָא דְכָשְׁרָא לִכְהוּנְתָא וּמַלְאֲכָא דַייָ קָאִים:
אִבְּן עֶזְרָא ואומר - א"ר מרינוס: כי הוא תחת ויאמר, וכזה לא ימצא בלשון הקדש. והנכון: שהנביא אמר אחר שהסירו הבגדים הצואים וילבישוהו בגדי תפארת, כמה היה נאה אילו היה צניף טהור על ראשו, או מלת ואומר זה בלבי ככה חשבתי בלבי וראיתי שנתקיימה מחשבתי, והנה הושם הצניף הטהור על ראשו, וכבר הלבישוהו בגדים כמו: וירם תולעים ויבאש וכבר באש כי כל דבר יבאש תחלה ואחר כן ירום תולעים.
מְצוּדַת דָּוִד ואומר. זה מאמר זכריה שאמר התפללתי עליו שישימו על ראשו צניף טהור ר״ל שיהיה כתר כהונה גדולה לירושה לזרעו אחריו הואיל ופרשו מן העכו״ם: וישימו וגו׳. ר״ל נתקבלה תפילתו ומיד נתנו לו לרשת כתר כהונה גדולה: וילבישהו בגדים. ר״ל היה נגלה זכיותיו: ומלאך ה׳ עומד. בכל משך הזמן שנעשה כל זה:
מְצוּדַת צִיּוֹן צניף. מל׳ מצנפת העשוי לסבב את הראש: טהור. ר״ל ברור ונקי:
מַלְבִּי״ם ואומר, כאשר ראה הנביא שהועברו פשעיו, בקש בעבורו ואמר ישימו צניף טהור על ראשו, היינו שישוב אל מעלת הכהונה הגדולה וילבש את המצנפת שהיא אות הכהונה הגדולה, ונתקבלו דברי הנביא וישימו הצניף על ראשו, וגם הלבישוהו בגדים שהם יתר בגדי כ"ג:

ו וַיָּעַד מַלְאַךְ יְהוָה בִּיהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר׃

רַשִׁ״י ויעד. לשון התראה כמו (דברים ל״א:כ״ח) ואעידה בם את השמים וגו':
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְאַסְהֵיד מַלְאֲכָא דַייָ בִּיהוֹשֻׁעַ לְמֵימָר:
אִבְּן עֶזְרָא ויעד - נפתח העי"ן בעבור היותו מהגרון, כמו: וישב את כל הרכוש.
מְצוּדַת דָּוִד ויעד. אחר כל המעשים התרה המלאך ביהושע:
מְצוּדַת צִיּוֹן ויעד. ענין התראה כי רוב המתרים מתרים בעדים למען לא יכחש לאחר זמן:
מַלְבִּי״ם ויעד מלאך ה', אז בעת הלביש אותו בגדי כ"ג העיד והתרה בו בשם ה':

ז כֹּה־אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אִם־בִּדְרָכַי תֵּלֵךְ וְאִם אֶת־מִשְׁמַרְתִּי תִשְׁמֹר וְגַם־אַתָּה תָּדִין אֶת־בֵּיתִי וְגַם תִּשְׁמֹר אֶת־חֲצֵרָי וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה׃

רַשִׁ״י אם בדרכי תלך. וגם אני זאת אעשה לך: אתה תדין את ביתי. תשפוט ותהיה פקיד על בית מקדשי: ונתתי לך מהלכים. כתרגומו ובאחיות מיתיא אחיינך ואתן לך רגלין דמהלכין בין שרפיא האלין ולפי פשוט מבשרו על בניו שיזכו לעתיד: העומדים. שרפים ומלאכי השרת שאין להם ישיבה:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן כִּדְנַן אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת אִם בְּאוֹרְחַן דְתַקְנָן קֳדָמַי תְּהַךְ וְאִם יַת מַטְרַת מֵימְרִי תִּטַר וְאַף אַתְּ תָּדִין לְדִמְשַׁמְשִׁין בְּבֵית מִקְדְשִׁי וְאַף תִּטַר יַת עֶזְרָתִי וּבַאֲחָיוּת מֵיתַיְא אַחֲיִינָךְ וְאֶתֵּן לָךְ רִגְלִין מְהַלְכָן בֵּית שַׂרְפַיָא הָאִלֵין:
אִבְּן עֶזְרָא כה - טעם וגם אם היית טוב כאביך יהוצדק שהיה כהן גדול בבית ראשון, וי"ו ונתתי כפ"ה רפה בלשון ישמעאל, וכמוהו: והאבן הזאת אשר שמתי מצבה. וככה: והחרמתי את עריהם. והנה שכרו, שיהלך בין העומדים שהם המלאכים.
מְצוּדַת דָּוִד אם בדרכי תלך. ר״ל אם זרעך ילכו בדרכי ואמר כמדבר עליו כי זרע האדם יחשב כמוהו וכן אקחך זרובבל (חגי ב): ואם את משמרתי תשמור. ר״ל אם ישמרו הדברים שצויתי לשמרם וכפל הדבר במ״ש: וגם אתה תדין. ר״ל גם זרעך כמוך יהיו כ״ג ופקידים עד עולם לדון את ביתי וע״פ יעשה כל צרכי הבית: וגם תשמור. ר״ל בידם יהיו שמירות חצרי וכפל הדבר במ״ש: ונתתי לך מהלכים. ר״ל ומלבד זאת לא יקופח שכרם בעולם הנשמות כי אתן להם מהלכים וטיולים בין המלאכים האלה העומדים פה כמ״ש למעלה ויאמר אל העומדים לפניו:
מְצוּדַת צִיּוֹן תדין. מל׳ דין והוא ענין היישרת הדבר: מהלכים. מל׳ הלוך וטיול:
מַלְבִּי״ם אם בדרכי תלך, שיתנהג במדות ה' מה הוא רחום וחנון כמש"פ חז"ל על והלכת בדרכיו, ואם את משמרתי תשמר, הוא משמרת תורת ה' ומצותיו, וגם אתה תדין את ביתי שישגיח על עבודת הבית ודיני הקרבנות, וגם תשמר את חצרי את חצרות המקדש להשגיח על משמרת הבית בכל פרטיו, אז אני מבטיח לך ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה, ר"ל שהגם שהכהנים בזמן הזה הם בני אדם שוכני בתי חומר ומדרגתם יהיה שפלה ממדרגת המלאכים, יצא ממך חוטר לעתיד לבא שישמשו בבית השלישי שהם יתקדשו כמלאכים והם יהיו מהלכים בין המלאכים הנצחיים העומדים לפני ה' ויתהלכו עמהם בחייהם, ונבואה זו מלבד שהיתה פרטית על יהושע כנז', היתה ג"כ כללית ונבואה עתידה על זרעו, שמצד זה ראה את יהושע ר"ל את זרעו שנקראו על שמו, שלפעמים יהיו עומדים במשפט והשטן יקטרג עליהם שישרפו באש, שזה היה בעת השמד בימי אנטיוכס אשר רצה לכלות כהני ה', וה' גער בהשטן והיה כאוד מוצל מאש כמו שהיה בימי החשמונאים שנצולו בנס ובהשגחת ה', וגם היה קטרוג על כהונתם וה' מחל עונם והלביש אותם מחלצות, בפרט למ"ש הרי"א שהבגדים הצואים רומז על דור החשמונאים שלבשו בגדי מלכות שהם בגדים הבלתי נאותים לכ"ג משרת בהיכל ה', וה' העביר אותם מעליהם בימי הורדוס, שאז סר מעליהם גאות המלוכה וגסות הרוח שזה רמז בצניף הטהור שיושם על ראשם, שהמצנפת בא לכפר על גסות הרוח, שלא יהיה עליהם עטרת המלוכה רק מנצפת הכהונה לבד, והבטיח לו שלעתיד יתן לו בנים מהלכים בין המלאכים בבית עולמים:
בֵּאוּר הַמִּלּוֹת ונתתי לך. כמו אשר נתן לדוד המלך בן חכם (דה"ב ג' י"א):

ח שְׁמַע־נָא יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל אַתָּה וְרֵעֶיךָ הַיֹּשְׁבִים לְפָנֶיךָ כִּי־אַנְשֵׁי מוֹפֵת הֵמָּה כִּי־הִנְנִי מֵבִיא אֶת־עַבְדִּי צֶמַח׃

רַשִׁ״י אתה ורעיך. חנניה מישאל ועזריה היו: אנשי מופת. גברין כשרין למיעבד להון ניסין שאף להם נעשה נס: כי הנני מביא את עבדי צמח. כי עתה זרובבל פחת יהודה קטן בחצר המלך אני מצמיח לו גדולה ושם נתתיו לחן בעיני המלך למלאות שאלתו בבנין הבית והעיר כמו שמפורש בעזרא דברי נחמיה בן חכליה והוא זרובבל כדאמרינן בסנהד':
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן שְׁמַע כְּעַן יְהוֹשֻׁעַ כַּהֲנָא רַבָּא אַתְּ וְחַבְרָךְ דְיַתְבִין קֳדָמָךְ אֲרֵי גַבְרִין כָּשְׁרִין לְמֶעְבַּד לְהוֹן נִסִין אִינוּן אֲרֵי הָא אֲנָא מַיְתֵי יַת עַבְדִי מְשִׁיחָא וְיִתְגְלֵי:
אִבְּן עֶזְרָא שמע נא, אתה - ראיתי מפרש, כי הכהן הגדול שב אל יהוצדק לא אל יהושע, כי אמר ששמש בטנוף ולא פירש נכון, כי אז הראיתי לו דברי המלאך ליהושע הפסוק הזה שקראו לעצמו הכהן הגדול. ורעיך - הם שאר הכהנים שהם ראוים לשבת לפניו, כי הוא הכהן הגדול. כי אנשי מופת - ראוים הם שיעשה להם מופת. צמח - הוא זרובבל, כאשר יאמר צמח שמו, וסוף הפרשה מוכיח לפני זרובבל. ומפרשים רבים אמרו: כי זה צמח הוא המשיח ונקרא זרובבל, כי הוא מזרעו כמו: ודוד עבדי נשיא להם לעולם. גם אני עשיתי דרך דרש, כי צמח בגימטריא מנחם והוא בן עמיאל.
מְצוּדַת דָּוִד אתה ורעיך. גם אתה שמע גם רעיך ישמעו והם חנניה מישאל ועזריה כי גם המה אנשי מופת כי נצולו מכבשן האש כמוך ומהראוי לייחד הדבור גם להם: כי הנני מביא. ר״ל והדבור הוא אשר הנני מביא את עבדי צמח וזהו מלך המשיח כמ״ש והקימותי לדוד צמח צדיק (ירמיהו כ״ג:ה׳):
מְצוּדַת צִיּוֹן מופת. ענין נס ואות:
מַלְבִּי״ם שמע נא יהושע, עתה באר לו מתי יהיה לו בנים מהלכים בין העומדים הנצחיים שזה יהיה לימות המשיח, ואל שישמע היעוד הזה העתידי הוא ורעיו היושבים לפניו, שהם הת"ח תלמידיו כי הם אנשי מופת וראוים לנבואה וחז"ל פי' שרעיו היו חמו"ע, כי הנני מביא את עבדי צמח, ר"ל שבאחרית הימים אביא את מלך המשיח, וקראו בשם צמח לרמז כי עתה נכרת חוטר מגזע ישי והוא נעלם טמון בארץ, רק הוא דומה כזרע הטמון במעמקי האדמה אשר בעתו יצמח ויתגלה ומתחתיו יצמח, וע"ז רמז שם זרובבל שנזרע בבבל, ר"ל שהיה דומה כזרע הנזרע בארץ שממנו יצמח צמח בבוא תור הגאולה:

ט כִּי הִנֵּה הָאֶבֶן אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵי יְהוֹשֻׁעַ עַל־אֶבֶן אַחַת שִׁבְעָה עֵינָיִם הִנְנִי מְפַתֵּחַ פִּתֻּחָהּ נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת וּמַשְׁתִּי אֶת־עֲוֺן הָאָרֶץ־הַהִיא בְּיוֹם אֶחָד׃

רַשִׁ״י כי הנה האבן. יסוד הבית אשר יסדתם בימי כורש ובטלו על ידיכם ואותו היסוד ועובי החומה היה מעט בעיניכם כמו שמפורש בעזרא ובנבואת חגי: על אבן אחת שבעה עינים. סופו להרחיב על א' שבעה וכן ת"י על אבנא חדא שבעא עינין חזיין לה ולשון עינים ל' מראו' ולי נראה שבעה עינים על שם עיני הקב"ה שבעיניו ולבו להוסיף עליו על אחד שבעה לפי שדוגמתו בנבואה זו וראו את האבן הבדיל ביד זרובבל שבעה אלה עיני ה' המה משוטטים אלא לימד שנתן עיניו להרבות כבוד הבית בבניינו: הנני מפתח פתוחה. מתיר קישוריה מפיר עצת האויבים אשר כתבו שטנה לבטל המלאכה: ומשתי. והסירותי: ביום אחד. לא ידעתי איזה יום, (תו' ביום אשר התחילו להוסיף על הבנין ימיש עון הארץ ותהי' ברכה בפירותיו כי עכשיו מאיר' כמו שנ' בנבואת חגי):
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן אֲרֵי הָא אַבְנָא דִיהָבֵית קֳדָם יְהוֹשֻׁעַ עַל אַבְנָא חֲדָא שַׁבְעָא עַיְנִין חֶזְיָאן לָהּ הָא אֲנָא גָלֵי חֶזְיָתָהָא אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת וְאַעְדַי יַת חוֹב אַרְעָא הַהִיא בְּיוֹמָא חָד:
אִבְּן עֶזְרָא כי - זאת האבן היא אבן המשקולת כאשר יפרש עוד, שתהיה ביד זרובבל בהחלו ליסד הבית, וזה יהיה לפני יהושע. וכן פי' הפסוק האבן אשר נתתי - ביד זרובבל לפני יהושע. ומשתי - הנה זאת המלה מהפעלים היוצאים כמלת שב, שתמצא על שנים דרכים: שב הוא בעצמו. גם ושב אחר כמו והשיב. וככה: לא משו מקרב המחנה. ומשתי את עון הארץ - וטעם עון העונש והרע והגלות.
מְצוּדַת דָּוִד כי הנה האבן וגו׳. ר״ל מוכן הוא האבן ההושם ביסוד בנין בית העתיד ע״י כ״ג מזרע יהושע אשר יכהן אז ר״ל כבר הגזירה ההיא גזורה: על אבן אחת. ועל כל אבן מאבני הבנין יהיה שבעה עינים ר״ל שמירות רבות יהיה מאת המקום ב״ה על הבנין ההוא: הנני מפתח פתוחה וגו׳. המקום ב״ה בעצמו יחקוק צורות על האבנים ליפותם ר״ל הוא יתן כח ועזר על המלאכה: ומשתי וגו׳. ביום אחד ר״ל בפעם אחת אסיר עון הארץ ההיא כי אחדש בקרבם רוח נכון ולא יחטאו עוד ולא ימצא עוד עון:
מְצוּדַת צִיּוֹן שבעה עינים. ר״ל הרבה וכן שבע יפול צדיק (משלי כ״ד:ט״ז): מפתח פתוחה. ענין חקיקת הציור כמו ויודע לפתח פתוחים (ד״ה ב׳ ב׳): ומשתי. ענין הסרה כמו לא ימיש עמוד הענן (שמות י״ג:כ״ב):
מַלְבִּי״ם כי הנה האבן, בעת שיסדו בנין הבית ע"י זרובבל והכינו את האבן הראשה, היינו את האבן פינה שמניחים ראשונה ביסוד הבנין, מסר זרובבל את האבן ליהושע שהוא יניח אותו בהיסוד, באשר הוא כהן לאל עליון, ויהושע חקק על האבן דמות של שבעה עינים, לרמז בזה ששבעה עיני ה' המשוטטים בארץ, שהוא השפעת שבעה כוכבי לכת שע"י ינהיג ה' ההנהגה הטבעיית הסדורה מן ימי בראשית להנהיג בם את עולמו ועל ידם ישיגח בעולמו, יהיו חקוקים עתה על אבן זה, דהיינו על המקדש אשר יבנו בו, שמעתה תהיה השגחת ה' ע"י המקדש אשר ישכן שם ומשם ישגיח בעולמו. והנה שבעה עינים אלה שהם המשגיחים באמצעות ז' כוכבי לכת הם מושכים את שפעם משבעה עינים עליונים וגבוהים מהם גבוה מעל גבוה, עד שבעה ספירות הבנין שמשם תרד השפע וההשגחה דרך עינים התחתונים שהם ז' כוכבים, ובמה שחקק באבן הזה שבעה עינים רמז ג"כ למשוך אל האבן הזה עינים ההשגחיים העומדים בראש, (וידוע ששבעה עינים העליונים ישפיעו אל אבן הראשה הידועה שהוא מדת מלכות שהוא אבן אשר מאסו הבונים, עז"א על אבן אחת שבעה עינים), ע"ז אמר אליו ששבעה עינים אשר חקק יהושע על האבן היסודי הם מעשה ב"ו ולא יתקיימו, כי בזה"ז מושלים עינים התחתונים שהם הכוכבים והמערכת, אבל בעת שאביא את עבדי צמח אז הנני מפתח פתוחה, אז אפתח אני פתוחי חותם הזה וציור העינים, וכמו שיבאר זה במחזה שראה אח"ז, ואז משתי את עון הארץ ההיא כי אז לא יחטאו עוד ועונות הקודמים אסלח, ואז.
בֵּאוּר הַמִּלּוֹת מפתח פתוחה. כמו ופתחת עליהם שמות בני ישראל (שמות כ"ח), שיחקוק צורת עינים על האבן:

י בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת תִּקְרְאוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ אֶל־תַּחַת גֶּפֶן וְאֶל־תַּחַת תְּאֵנָה׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן בְּעִדָנָא הַהִיא אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת תְּעַרְעוּן גְבַר לְחַבְרֵיהּ לִתְחוֹת פֵּרֵי גוּפְנוֹהִי וְלִתְחוֹת פֵּרֵי תֵינוֹהִי:
אִבְּן עֶזְרָא ביום - שיוסד ההיכל, אז תשכנו לבטח והנה דברי זכריה כדברי חגי הנביא.
מְצוּדַת דָּוִד אל תחת גפן. להתעצל לשבת בצילה ולאכול מפריה מרוב הטובה שיהיה אז:
מַלְבִּי״ם ביום ההוא תקראו, כי בעת הנחת היסוד הביאו עצי גפן ותאנה ועשו מהם צל שתחתיהם עמדו הבונים והמיסדים לכבוד, ששם עמדו בהמון חוגג, אומר שאז תקראו איש לרעהו אל תחת גפן, בעת שיהיה פתוח העינים על ידי שאז יהיה שלום בארץ לא עתה, וכמו שיבאר בסמוך:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.