א כלל גדול אמרו בשבת כל השכח עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת והיודע עקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל שבת ושבת והיודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרב' חייב על כל מלאכה ומלאכה העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת אינו חייב אלא חטאת אחת כלל גדול אמרו בשבת כו' מהו כלל גדול אמר רבי יוסה בי רבי בון שהוא גדול מכלל שביעית שהשבת חלה על הכל ושביעית אינה חלה אלא על עבודת הארץ בלבד תמן תנינן כלל גדול אמרו בשביעית מהו כלל גדול אמר רבי יוסה בי רבי בון שהוא גדול מכלל מעשרות שהשביעית חלה בין על אוכלי אדם בין על אוכלי בהמה ומעשרות אינן חלין אלא על אוכלי אדם בלבד תני בר קפרא כלל גדול אמרו במעשרות מהו כלל גדול אמר רבי יוסה בי רבי בון שהוא גדול מכלל פיאה שהמעשרות חלין בין על דבר שמכנסו לקיום ובין על דבר שאין מכניסו לקיום ופיאה אינה חלה אלא על דבר שמכניסו לקיום ואית דבעי מימר מהו גדול מיכן שיש למטה ממנו אנן תנינן כל השוכח עיקר שבת תניי דבית רבי כל שאינו יודע עיקר שבת רבי לעזר כמתניתין רבי יוחנן כהדא דתני דבית רבי הא רבי ליעזר אמר כל השוכח עיקר שבת הא אם אינו יודע כל עיקר פטור מן מה דרב תני מתניתן ופתר לה אי זהו שאינו יודע עיקר שבת קטן שנשבה בין הגוים הדא אמרה היא הדא היא הדא הא אמר רבי יוחנן כל שאין יודע עיקר שבת הא אינו יודע ושכח חייב מן מה דמר רבי שמואל רבי אבהו בשם רבי יוסה בן חנינא כל הדא הילכת' כרבי ליעזר ברם כרבנן אינו חייב אלא אחת הדא אמרה היא הדא היא הדא בעון קומי בריה דרבי יסא את מה שמעת מן אבוך מן דרבי יוסי אמר כרבי יוחנן אמר לון רבי חזקיה לא אמר כן אלא רבי סימון בר זבדא הוה פשט עם בריה דר' יוסה ושמע מינה כהדא דר' ליעזר מטאלין מילייא ועשה אחת ועשה הנה ועשה מהנה ועשה אחת לחייב על כל אחת ואחת הנה לחייב על כולהן אחת מהנה לחייב על התולדות או נימר בעבודה זרה הכתוב מדבר תני רבי זכיי קומי רבי יוחנן זיבח קיטר וניסך בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת אמר ליה רבי יוחנן בבלייא עברת בידך תלתא נהרין ואיתברת אינו חייב אלא אחת עד לא יתברינה בידיה יש כאן אחת אין כאן הנה מן דתברה בידיה יש כאן הנה אין כאן אחת ויהי כן בעבודה זרה בעבודתה בעבודת הגבוה בהשתחויה בעבודתה לחייב על כל אחת ואחת בעבודת' הגבוה לחייב על כולהן אחת בהשתחויה לחייב על מקצתה רבי בון בר חייא בשם רבי שמואל בר רב יצחק כתיב אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם והביא פר מצות שהמשיח מביא עליהן פר יצאת עבודה זרה שאינו מביא עליה פר אלא שעירה בלבד התיבון הרי חלבים ועריות הרי המשיח מביא עליה פר לא אתינן מתני אלא דברים שיש להן תולדות חלבים אין להן תולדות עריות עשה בהן את המערה כגומר חברייא אמרין שבת היא לה' לחייב על כל שבת ושבת אמר רבי אילא כתיב כל העושה בו מלאכה יומת לא העושה בו ובחבירו את אמר אין השבתות מצטרפות חולקות אמר רבי יוסי בי רבי בון כשם שאינן מצטרפות כך אין חולקות גדול שנשבה בין הגוים רב ושמואל חד אמר מונה ששה ועושה שבת וחרנה אמר עושה שבת ומונה ששה רבי יצחק בר אלעזר בשם רב נחמן בר יעקב מונה ששה ועושה שבת חמשה ועושה שבת ארבעה ועושה שבת שלשה ועושה שבת שנים ועושה שבת אחד ועושה שבת אמר רבי מנא אין אישתבאי בתלתא הוא עבד בשובתא רב הוה חייליה לתרין מחזירין הוא עבד שובתא ואין לא לתמוה ויחוש לכל הימים כהדא קידש אשה בעילם רבי יעקב בר אחא איתפלגון רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש רבי יוחנן אמר חושש לכל הנשים ריש לקיש אמר אינו חושש לכל הנשים תמן יש לו תקנה יכול הוא לישא גיור' יכול הוא לישא משוחררת הכא מה אית לך תמן אמרין חושש לכל הימים ועושה כדי קיום הנפש תמן תנינן אמר רבי עקיבה שאלתי את רבי אליעזר העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת בעלם אחת מהו חייב אחת על כולן או אחת על כל אחת ואחת אמר לו חייב על כל אחת ואחת מקל וחומר ומה אם הנידה שאין בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה חייב על כל אחת ואחת שבת שיש בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה אינו דין שיהא חייב על כל אחת ואחת אמרתי לו לא אם אמרת בנדה שיש בה שתי אזהרות שהוא מזוהר על הנידה והנידה מוזהרת עליו תאמר בשבת שאין בה אלא אזהרה אחת אמר לי הבא על הקטנות יוכיח שאין בהן אלא אזהרה אחת וחייב על כל אחת ואחת אמרתי לו לא אם אמרת בבא על הקטנות שאף על פי שאין בהן עכשיו יש בהן לאחר זמן תאמר בשבת שאין בה אלא אחד לא עכשיו ולא אחר זמן אמר לי הבא על הבהמה יוכיח אמרתי לו הבהמה כשבת רבי זעירא בשם רב חסדא רבי אילא בשם רבי שמעון בן לקיש תריהון אמרין בזדון שבת ובשגגת מלאכו' שאלו בדה תנינן מלאכות הרבה לא על השבתות הוא מתחייב רבא בשם רב חסדא אמר בשגגת שבת ובזדון מלאכות שאלו בדה תנינן שבתות הרבה לא על המלאכות מתחייב הא רבי זעירא בשם רב חסדא אמר רבי אילא ורבי שמעון בן לקיש תריהון אמרין בזדון שבת ובשגגת מלאכות שאלו הודי ליה והוא לא הודי מן מה דמר רבי שמואל רבי אבהו בשם רבי יוסי בי רבי חנינה כל הדא הילכתא כרבי ליעזר ברם כרבנן אינו חייב אלא אחת הדא אמרה דלא הודי ליה הווי רבי בא בשם רב חסדא אם בשגגת שבת ובזדון מלאכות שאלו הודי ליה לא הודי ליה אמר רבי זעירא קומי רבי יסא מתניתא אמרה דלא הודי ליה דתני יודע אני שהיא שבת ויודע אני שהיא מלאכה אבל איני יודע אם מלאכה היא זו שחייבין עליה כרת אם מעניין אבות מלאכות עשה חייב על כל מלאכה ומלאכה אם מעניין מלאכה אחת עשה חייב על כל העלם והעלם מפני שהן העלימות הרבה אבל אם היה העלם אחד אינו חייב אלא אחת מן מה דלא מתיב לה הדא אמרה דלא הודי ליה הא רבי זעירא בשם רב חסדא רבי אילא בשם רבי שמעון בן לקיש תריהון אמרין בזדון שבת ובשגגת מלאכות ושאלו הא בשגגת שבת ובזדון מלאכות אף רבי אליעזר יודי לרבי עקיבה שאינו חייב אלא אחת ויתיביניה רבי עקיבה הרי מזיד בשבת ושוגג במלאכות הרי יש בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה ואת מודי ליה שאינו חייב אלא אחת מן מה דלא מתיב לה הדא אמרה היא הדא היא הדא הא רבי בא בשם רב חסדא אמרה בשגגת שבת ובזדון מלאכות ושאלו הדה בזדון שבת ובשגגת מלאכות אף רבי עקיבה יודי לרבי אליעזר שהוא חייב על כל אחת ואחת ויתיביניה רבי אליעזר הרי שוגג בשבת מזיד במלאכות הרי אין בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה ואת מודי לי שהוא חייב על כל אחת ואחת מן מה דלא מתיב ליה הדא אמרה היא הדא היא הדא הא רבי בא בשם רב חסדא אמר בשגגת שבת ובזדון מלאכות שאלו ולא משום שגגת שבת את תופסו רבי חזקיה בשם רבי בא שתים שאלו מזיד בשבת ושוגג במלאכות שיהא חייב על כל אחת ואחת שוגג בשבת ומזיד במלאכות מהו לעשות את התולדות כעיקר אמר רבי יעקב בר דסיי ותניי דבית רבי כן העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת בהעלם אחת מהו חייב אחת על כולם או אחת על כל אחת ואחת מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת הדא היא מזיד בשבת ושוגג במלאכות שבתות הרבה מעין מלאכה אחת הדא היא שוגג בשבת ומזיד במלאכות הא רבי זעירא בשם רב חסדא ור' אילא בשם ר' שמעון בן לקיש תריהון אמרין בזדון שבת ובשגגת מלאכות שאלו ויש אדם מתחייב על הזדון את נותן שגגת מלאכות על זדון שבת ודכוותה שוגג בשבת ומזיד במלאכ' את נותן שגגת שבת על זדון מלאכו' לחייב על כל אחת ואחת ולית לר' אליעז' לאחת לחייב על כל אחת ואחת אשכח תני בשם ר' אליעז' גדול שנשבה לבין הגוים חייב על כל אחת ואחת מה בין מזיד בשבת ושוגג במלאכות מה בין שוגג בשבת ומזיד במלאכות אמ' ר' יוסה ולמה מזיד בשבת ושוגג במלאכות חייב על כל אחת ואחת שאם אומר את לו מלאכה היא זו הוא פורש ממנ' ועושה מלאכות אחרות ולמה שוגג בשבת ומזיד במלאכות אינו חייב אלא אחת שאם או' אתה לו שבת הוא זו מיד הוא פורש שגג בזה ובזה רב המנונא אמ' אינו חייב אלא אחת אמר ליה ר' זעירא ולאו כל שכן הוא אלו מזיד בשב' ושוגג במלאכות אינו חייב על כל אחת ואחת מפני שנתוסף לו שגגת מלאכות שבת או בדשגגת מלאכות רבי ירמיה בעא קומי רבי זעירא קצר חצי גרוגרת בשבת זו בזדון שבת ובשגגת מלאכות וחצי גרוגרת שבת זו בשגגת שבת ובזדון מלאכות שגגות שבו מהו שיצטרפו איפשר לומר שבתות מחלקות שבתות מצטרפות תמחויין חולקין ותמחויין מצטרפין אמר ליה איני יודע טעם תמחוי ולא מתניתא היא כתב אות אחת בחול ואות אחת בשבת רבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר אמר רבי עזריה קומי רבי מנא תיפתר בזדון אמר ליה ולא כל שכן הוא מה אם הזדון שאינו חולק אינו מצטרף שגגה שהיא חולקת לא כ"ש שלא תצטרף א"ר חנניה לא אמר כן אלא קצר חצי גרוגרות בשחרית בזדון שבת ובשגגת מלאכות וחצי גרוגרת בין הערבים בשגגת שבת ובזדון מלאכות שגגות שבו ושגגות שבו מהו שיצטרפו א"ר מנא אף על גב דלא א"ר יוסה דא מילתא אמ' דכוותיה אכל חצי זית בדיעת הקודש ובהעלם טומא' וחצי זית בעלם הקודש ובידיעת הטומאה העלם שבו והעלם שבו מהו שיצטרפו ניחא שבת שבאו לה ימי החול בנתיים גבי נידה מה אית לך ריש לקיש אמר תיפתר בנדה קטנה שבאו לה ימי הפסק טהרה בנתיים רבי אלעזר בי רבי שמעון אומר כך שאלו בא על נדה אחת חמש בעילו' בעלם אחד מהו חייב אחת על כולם או אחת על כל אחת ואחת אמר ליה חייב על כל אחת ואחת וקשיא אילו קצר וקצר בעלם אחד כלום הוא חייב על כלם אלא אחת רבי אחא בשם ר' חנינא כן רבי מנא מקשי לה ולא כן אמר רבי שמואל רבי אבהו בשם רבי יסא בן חנינא כל הדא הילכתא כרבי אליעזר ברם כרבנן אינו חייב אלא אחת אף הכא לא יהא חייב אלא אחת אמר רבי יוסה קיימתיה כיי דמר רבי אחא בשם רבי חנינא לית כן כרבנן דקיסרין בשם רבי ניסא כל הדא הילכתא דרבי אליעזר הוא וכל דיפוק מינה הלכה כולה כרבי אליעזר
ב אבות מלאכות ארבעים חסר אחת החורש הזורע הקוצר המעמר הדש והזורה הבורר והטוחן והמרקד הלש והאופ' הגוזז את הצמר המלבנו המנפסו הצובעו הטווהו המסיך והעושה שתי בתי נירין האורג שני חוטין הבוצע שני חוטין הקושר והמתיר והתופר שתי תפירות והקורע על מנת לתפור שתי תפירות ג' הצד צבי השוחטו והמפשיטו המולחו המוחקו והמעבדו המחתכו הכותב שתי אותיות והמוחק על מנת לכתוב שתי אותיות ד' הבונה והסותר המכבה והמבעיר והמכה בפטיש והמוציא מרשות לרשות אילו אבות מלאכות ארבעים חסר אחת אבות מלאכות ארבעים חסר אחת מניין לאבות מלאכות מן התורה רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן כנגד ארבעי' חסר אחת מלאכ' שכתוב בתורה בעון קומי ר' אחא כל הן דכתי' מלאכות שתים אמר רבי שיין אשגרת עיינה דרבי אחא בכל אוריתא ולא אשכח כתיב דא מילתא בעיא דא מילתא ויבא הביתה לעשות מלאכתו מנהין ויכל אלהי' ביום השביעי מלאכתו אשר עשה מנהין תנא רבי שמעון בן יוחי ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' אלהיך לא תעשה מלאכה הרי זה בא להשלים ארבעים חסר אחת מלאכות שכתוב בתורה רבי יוסי בי רבי בון בשם ר' שמואל בר נחמני כנגד ארבעים חסר אחת פעם שכתוב במשכן עבודה ומלאכה אמר רבי יוסי בן חנינא זה הדבר אין כתיב כאן אלא אלה הדברים דבר דברי דברים מיכן לאבות ולתולדות ר' חנינא דציפורין בשם ר' אבהו אל"ף חד למ"ד תלתין ה"א חמשה דבר חד ודברי' תריי מיכן לארבעים חסר אחת מלאכות שכתוב בתורה רבנין דקיסרין אמרין מן אתרה לא חסרה כלום אל"ף חד למ"ד תלתין ח' תמניא לא מתמנעין רבנן דרשין בין ה"א לחי"ת ר' יוחנ' ור"ש בן לקיש עבדין הוויי בהדא פירקא תלת שנין ופלוג אפקון מיניה ארבעין חסר אחת תולדו' על כל חדא וחדא מן דאשכחון מיסמוך סמכין הא דלא אשכחון מיסמוך עבדוניה משום מכה בפטיש בנוי דר' חייא רובא עבדן הוויי בהדין פירקא שיתא ירחין אפקון מיניה שית מילין על כל חדא וחדא בנוי דרבי חייא רובא הוויי בשיטת אבוהון דתני רבי חייא הקוצר הבוצר המוסק הגודד התולש האורה כולהן משום קוצר אמר רבי סידור יהודה בר' עבדין הווי במכשירין שיתא ירחין בסופא אתא חד תלמיד מן דרבי סימאי ושאיל ליה ולא אגיביה אמר ניכר הוא זה שלא עבר על פיתחה של תורה ארבעים אבות מלאכות חסר אחת ליידא מילה שאם עשאן כולם בעלם אחד אינו חייב אלא אחת תנא רבי זכאי קומי רבי יוחנן זיבח קיטר וניסך בעלם אחד חייב על כל אחת ואחת אמר ליה רבי יוחנן בבליא עברת בידך תלתא נהרין ואיתברת אינו חייב אלא אחת עד לא יתברינה בידיה יש כאן אחת ואין כאן הנה מן דתברה בידיה יש כאן הנה ואין כאן אחת רבי בא בר ממל בעא קומי דר' זעירא ויהא חייב על כל אחת ואחת כמה דתימר גבי שבת לא תעשה כל מלאכה כלל לא תבערו אש בכל משבותיכם פרט הלא הבערה בכלל הייתה ויצאת מן הכלל ללמד לומר מה הבערה מיוחדת מעשה יחידי וחייבין עליה בפני עצמה אף כל מעש' ומעש' שיש בו לחייב עליו מפני עצמו אף הכ' לא תעבדם כלל לא תשתחוה להם פרט והלא השתחויה בכלל היתה ולמה יצאת מן הכלל ללמד מה השתחויה מיוחדת מעשה יחידי וחייבין עליה בפני עצמה אף כל מעשה ומעשה שיש בה לחייב עליו בפני עצמו א"ל בשבת כלל במקום אחד ופרט במקום אחר ובעבודה זרה כלל שהוא בצד הפרט אמר ליה והכתיב לא תשתחוה לאל אחר זובח לאלהים יחרם הרי כלל במקום אחד ופרט במקום אחר אמר ליה כיון שאת לומ' מצדו אפילו כלל במקו' אחד את למד חברייא אמרין לא שנייא בין שכלל במקום אחד ופרט במקום אחר בין שכלל ופרט במקום אחד כלל ופרט הוא בשבת כלל ואחר כך פרט בעבודה זרה פרט ואחר כך כלל רבי יוסי אמר לא שנייא בין שכלל ואחר כך פרט בין שפרט ואחר כך כלל בין שכלל ופרט וכלל כלל ופרט היא בשבת כלל בעבודתה ופרט בעבודתה בעבודה זרה כלל בעבודתה ופרט במלאכות הגבוה אמר רבי מנא הבערה שלא לצורך יצאת השתחויה לצורך יצאת ללמד על עצמה שאינה מעש' אתיא כההיא דתני חזקיה זובח לאלהי' יחרם יצאת זביחה ללמד על הכל השתחויה ללמד על עצמה שאינה מעשה או חלף דבר שהוא מעשה מלמד ודבר שאינו מעשה אינו מלמד דמר רבי ירמיה הבערה לצורך יצאת ללמד על בתי דינים שלא יהו דנין בשבת ומה טעמ' נאמ' כאן בכל מושבותיכם ונאמר להלן ויהיו אלה לחקת משפט לדרתיכם בכל מושבותיכם מה מושבתיכם שנ' להלן בבתי דינין הכתו' מדבר אף מושבותיכם שנאמ' כאן בבתי דינין הכתוב מדבר א"ר שמואל בר אבדומא מכיון דתימר לצורך יצאת כמי שיצאת שלא לצורך ודבר שיצא שלא לצורך מלמד הדא אמרה דבר אחד שיצא לצורך אינו חולק ושלא לצורך חולק שני דברים שיצא מן הכלל מהו שיחלוקו נישמעינה מן הדא מניין המעלה מבשר חטאת ומבשר אשם ומבשר קדשי הקדשי' ומבשר קדשי' קלי' ומותר העומר ושתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות ומן השאור ומן הדבש עובר בלא תעשה ת"ל כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה' הא כל שיש ממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו רבי אלעזר שאל לרבי יוחנן יצאו שתי הלחם וילמדו על הקדשים לכבש א"ל כהד' דתני המזבח אין לי אלא המזבח ומנין לרבו' את הכבש ת"ל ואל המזבח לא יעלו יכול לעבודה ושלא לעבודה ת"ל לריח ניחוח לא אמרתי אלא לעבודה אמר ליה אותם מיעוט אילו חייבין עליהן לכבש ואין שאר כל הקדשים חייבין עליהן לכבש מפני שכתוב אותם הא אינו כתוב אותם מלמדין הדא אמרה שני דברים שיצאו מן הכלל אינ' חולקין אמ' ר' חנניה בריה דרבי הלל לחלוק אינן חולקין הא ללמד מלמדין רבי יוסי בי רבי בון לא אמר כן אלא רבי אלעזר שאל לרבי יוחנן ויצאו שתי הלחם וילמדו על כל הקדשים לכבש אמר ליה אותם מיעוט אלו חייבין עליהן לכבש ואין שאר כל הקדשים חייבין עליהן לכבש הדא אמרה דבר אחד שיצא מן הכלל לצורך אינו חולק ושלא לצורך חולק ושני דברים שיצאו מן הכלל אינן חולקין וכרבי ישמעאל חולקין דאמר רבי בון בר חייה דברי רבי ישמעאל שני דברים שיצאו מן הכלל חולקין דתני רבי ישמעאל לא תנחשו ולא תעוננו והלא הניחוש והעינון בכלל היו ויצאו מן הכלל לחילוק כלל בהיכרת ופרט בהיכרת מילתיה דרבי יוחנן אמרה כלל ופרט הוא דמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן כי כל אשר יעשה מן התועבות האלה ונכרת אחותו בכלל היית' ויצאת מן הכלל לחילוק על הכלל התיב רבי אלעזר והכתיב ערות אחות אמך ואחות אביך לא תגלה כי את שאירו הערה א"ל לצורך יצאת לידון בערייה א"ל והכתיב ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגילה את ערותה את מקורה הערה אמר ליה לצורך יצאת לידון בה את המערה כגומר שלא תאמר הואיל ואין חייבין עליה משם טומאה לא נעשה בו את המערה כגומר לפום כן צרך מימר חייב על כל אחת ואחת אמר לי' והכתיב ואיש אשר ישכב את דדתו ערות דדו גלה אמ' ליה לצורך יצא' לידון בערירי הכתיב ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה היא אמר ליה לצורך יצאת לידון בערירי דמר רבי יודן כל ההן דכתיב ערירים יהיו הויין בלא בנים ערירים ימותו קוברין את בניהן אמר רבי יוסה דודתו לצורך יצאת למעט את אשת אחיו מאמו נאמ' כאן דודתו ונאמ' להלן או דודו או בן דודו יגאלנו מה דודו שנאמר להלן באחי אביו מאביו הכתוב מדבר אף דודתו שנ' להלן באחות אביו מאביו הכתוב מדבר אף את אשת אחיו למידה מדודתו מה דודתו שנאמר להלן באחות אביו מאביו הכתוב מדבר אף אשת אחיו שנ' כאן באש' אחיו מאביו הכתוב מדבר עד כדון כר' עקיבה כרבי ישמעאל דתני רבי ישמעאל נאמ' כאן אשת אחיו ונאמר להלן איש אשר יקח את אשת אחיו נדה היא מה נדה יש לה היתר לאחר איסורה אף אשת אחיו מאביו יש לה היתר לאחר איסורה יצאת אשת אחיו מאמו שאין לה היתר לאחר איסורה הא ר' ישמעאל מקשי לה מנן תיתי ליה רבי אבהו רבי אלעזר בשם רבי הושעיה שני לאוין וכר' אחת לאוין חולקין כריתו' ומה טעמא על בשר אדם לא ייסך ובמתכנתו לא תעשו כמוהו וכתיב איש אשר ירקח כמוהו ואשר יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו הרי יש כאן שני לאוין וכרת אחת לאוין חולקין כריתות מה עבד לה ר' יוחנן באנשי' הכתוב מדב' ובא' אחותו ללמד על כל הנשים ולית לר' אליעז' כן אית ליה לא תקרבו אחד האיש ואחד האשה ומה עבד לה רבי יוחנן פתר לה ואינו מחוור ועוד מן הדא שמואל בר אבא בעא קומי רבי זעירא ויצאו שלמים ויחלוקו לאוין על כל הקדשים לטומאה אמ' ליה לצורך יצאו למעט את קדשי בדק הבית ומעילה שלא יהו חייבין עליהן משום פיגול ונותר וטמא ולא מתניתא היא קדשי מזבח מצטרפין זה עם זה למעילה לחייב עליהן משום פיגול ונותר וטמא מה שאין כן בקדשי בדק הבית אמר ליה מכיון שאין מצטרפין חולקין אמר רבי חנינא וכיני ויחלוקו ולא יצטרפו כלל בעשה ופרט בלא תעשה מילתיה דר' אלעזר אמ' כלל ופרט הוא דא"ר אלעזר לוקין על ידי חרישה בשביעית רבי יוחנן אמר אין לוקין על ידי חרישה בשביעית ומה טעמא דרבי אלעזר ושבתה הארץ שבת לה' כלל שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר פרט הזרע והזמיר אף הן בכלל היו ולמה יצאו להקיש אליהן לו' לך מה הזרע והזמיר מיוחדין שהן עבודה בארץ ובאילן אף אין לי אלא דבר שהוא עבודה בארץ ובאילן מה עבד לה רבי יוחנן שני דברים הן ושני דברים שיצאו מן הכלל אינן חולקין ולית לרבי אליעזר חולקון אית ליה לחלוק אינן חולקין הא ללמד מלמדין ולית לרבי יוחנן מלמדין שנייא היא שכלל בעשה ופרט בלא תעשה ואין עשה מלמד על לא תעשה ואין לא תעשה מלמד על עשה אמר רבי אלעזר ועשה מלמד על לא תעשה ואין לא תעשה מלמד על עשה על דעתיה דר' יוחנן ניחא מותר לחפור בה בורות שיחין ומערות על דעתיה דרבי אלעזר מהו לחפור בה בורות שיחין ומערות כשם שאין מלמדין לעניין איסור כן לעניין היתר לא ילמדו אמר רבי בא קרטיגנאה טעמא דרבי יוחנן שש שנים תזרע ולא בשביעית שש שנים תזמר כרמך ולא בשביעית כלל לא תעשה שהוא בא מכח עשה הוא עובר בעשה רבי יוסה אומר אפילו עשה אין בו רבי ירמיה אומר עובר בעשה וליידא מילה כתיב ושבתה הארץ שבת לה' לעניין לא תעשה שבו יכול יהו לוקין על התוספת ר' יוחנן פתר מתניתא יכול יהו לוקין על ידי חריש' בשביעית רבי אלעזר פתר לה מתניתא יכול יהו לוקין על איסור שני פרקים הראשונים אית תניי תני שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך ואית תניי תני שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר מאן דמר שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך מסייע לרבי יוחנן ומאן דמר שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר מסייע לר' אלעזר מתניתא פליגא לרבי אלעזר השמר בלא תעשה פן בלא תעשה וכתיב שם תעלה עולותיך ושם תעשה שם תעלה זו העלייה ושם תעשה זו שחיטה וזריקה מה העלייה שהיא בעשה הרי הוא בלא תעשה אף שחיטה וזריקה שהן בעשה יהו בלא תעשה בגין דכתיב שם תעלה ושם תעשה הא אילולא הוה כתיב שם תעלה ושם תעשה אין עשה מלמד על לא תעשה ואין לא תעשה מלמד על עשה מה עבד לה ר' יוחנן שלא תאמר כמה דתימר גבי שבת חפר חרץ נעץ אינו חייב אלא אחת ודכוותה שחט זרק והעלה אינו חייב אלא אחת לפום כן צרך מימר חייב על כל אחת ואחת כל הן דתנינן אבות יש להן תולדות תמן תנינן ארבע אבות נזקין השור זה הקרן נגיחה ודחיפה אב תני רבי חייה נשך רבץ בעט תולדות לקרן תמן תנינן אבות הטומאה השרץ ושכבת זרע תולדות השרץ אי זהו רבי יודה בשם רבי נחום מדפות מהו מדפות מגעות אב הטומאה מטמא את הכל וולד הטומאה אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין וכלי חרש אוכלין ומשקין וכלי אינן נעשין אב הטומאה לטמא זיבה והכא תנינן אבות מלאכות ארבעים חסר אחת חרישה אב תני רבי חייה חפר חרץ נעץ תולדות לחרישה כל אבות מלאכות מן המשכן למדו מה חרישה היתה במשכן שהיו חורשין ליטע סממנין כמה יחרוש ויהא חייב רבי מתניה אמר כדי ליטע כרישה רבי אחא בר רב כדי ליטע זכרותה של חיטה תמן תנינן זרע קישואין שנים חייב זרע דילועים שנים זרע פול מצרי שנים תני חטים מדיות שתים רבי שמואל בשם רבי זעירא חיטין על ידי שהן חביבות עשו אותן כשאר זירעוני גינה שאינן נאכלין לכל דבר שהוא להניית קרקע חייב משום חורש החופר החורץ הנועץ המדייר המעדר המזבל המכבד המרבץ המפעפע גושים המברה בחרשים המצית את האור בחישת קנים ובאג' תמרים וכר' זעירא אמת המי' שהיא מכשר' צדדיה לזריעה המסקל הבונ' מדריגו' הממלא את הנקעים שתחת הזתים והעושה עוגיות לגפנים וכל דבר שהוא להניי' קרקע חייב משום חורש רבי חייה בשם רבי יוחנן המבשל נבילה ביום טוב אינה לוקה שהותר מכלל בישול ביום טוב רבי שמעון בן לקיש אמר לוקה שלא הותר מכלל בישול אלא לאכילה בלבד התיב רבי בא בר ממל על דרבי יוחנן מעתה החורש ביום טוב אינו לוקה שהותר מכלל חרישה ביום טוב רבי יוסה בשם רבי אילא לא הותרה חרישה כדרכה רבי שמי אמר קומי רבי יסה ר' אחא בשם רבי אילא דרבי שמעון היא דר' שמעון אמר עד שיהא לו צורך בגופו של דבר קם רבי יוסה רבי אחא אמר ליה את אמרת דא מילתא ולא כן אמר ר' יוחנן דברי רבי מאיר עשרים וד' דברים מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל וזה חד מהם נימר כ"ג אלא ר' מאיר ור' שמעון שניהן אמרו דבר אחד ולכן סברנן מימר ר' יוסי ור' שמעון שניהן אמרו דבר אחד נימר ר' מאיר ורבי יוסי ורבי שמעון שלשתן אמרו דבר אחד אלא מילין דצריכין לרבנן פשיטין לכון פשיטין לרבנן קצר לצורך עשבים חייב משום קוצר ואינו חייב משום מייפה את הקרקע לא צורכה דלא קצר לייפות את הקרקע מהו שיהא חייב משום קוצר ומשום מייפה את הקרקע ואפילו תימר דרבי שמעון הוא ברם כרבנן מכל מקום הרי חרש מכל מקום הרי קצר אמר רבי מנא מיליהון דרבנן מסייעין לרבי יוסי דמר רבי חייא בשם רבי יוחנן דג שסחטו אם לגופו הרי זה פטו' אם להוצי' ציר חייב ואפי' תימר דר"ש היא דמר ברם כרבנן מ"מ הרי סחט מכל מקו' הרי הוצי' ציר כל דבר שהיה מבחיל את הפירי חייב משו' זורע הנוטע המבריך המרכיב המקרסם המזרד המפסל המזהם המפרק המאבק המעשן המתלע הקוטם הסך והמשקה והמנקב והעושה בתי' וכל דבר שהוא להבחיל את הפירי חייב משום זורע זעורא רב חייא בר אשי בשם כהנא הנוטע בשבת חייב משום זורע רבי זעורא אמר הזומר כנוטע נטע וזמר בשבת על דעתיה דכהנא חייב שתים על דעתיה דר' זעורא אינו חייב אלא אחת כלום אמר רבי זעירא לא הזומר כנוטע ולמה הנוטע כזומ' הכל היה בכלל זריעה ויצאה זמירה להחמיר על עצמה מפני שיצת זמירה להחמיר על עצמה את פוטרו משו' זורע הוי לא שנייא נטע וזמר בשב' בין על דעתיה דרב כהנא בין על דעתיה דר' זעירא חייב שתים והקוצר תני ר' חייה הקוצר הבוצר המוסק הגודד התולש והאורה כולהן משום קוצר ההן דגזז ספוג גומי קרולין חייב משום קוצר ומשום נוטע ההן דגזז כוסבר כרתין כרפס גרגר טריקסימון כשומין נענע חייב משום קוצר ומשום זורע רבי יוסי בי רבי בון בשם רבי שמעון בן לקיש הנותן עציץ נקוב על גבי עציץ נקובה חייב עליה משום קוצר ומשום זורע רבי יוסי בי רבי בון בשם רבי שמעון בן לקיש הקוצץ קורת שקמה חייב עליה משום שלש אמר רבי יוסי בי רבי בון ולא פליגין הקוצצה חייב משום קוצר ומשום זורע המוחקה חייב משום מכה בפטיש רבנן דקיסרין אמרין הדן דצייד כוורא וכל דבר שאתה מבדילו מחיותו חייב משום קוצר והמעמר רבי שמואל בר ססרטאי בעי תולדות העימור אי זו היא רבי יוסי שמעית טעם מן דרבי שמעון בשם רבי אחא ולית אנא ידע מה שמעת מיי כדון ההן דכתית אורז שערין חליקה חייב משום דש ההן דשטח צלין צימוקין מסוסלה בוקלטה חייב משום מעמר כל שהוא נוגע באוכל חייב משום מעמר בקליפה משום דש הדא איתתא כד מערבא בחיטיא משום מרקדה כד מפרכייא בראשייא משום דשה כד מתברא בצדדיא משום בוררת כד מספייא משם טוחנת כד מנפייא משם זורה גמרה מלאכתה משם מכה בפטיש ההן כיתנייא בקופנה משם דש במערוכה משם טוחן באפסטיתה משם זורה בכף משום בורר כד מפלג משם מנפס כד מתלש משם מחתך גמר מלאכתו משם מכה בפטיש ההן דשחק תומא כד מפרך ברישייא משום דש כד מבחר בקלופייתה משום בורר כד שחיק במדוכתה משום טוחן כד יהיב משקין משום דש גמר מלאכתן משום מכה בפטיש ההן סיקורה כד מבחר בגרריה בקלופיתיה משו' בור' כד מכתת במרגזייה משו' דש כד שחיק במדוכתיה משום טוחן כד יהיב משקין משו' לש כד משקע באנטרין משום בונה כד מקטע בגומא משם מחתך גמר מלאכתו משם מכה בפטיש רבי חייה בשם רבי יוחנן דגים שסטחן אם לגופן פטור ואם להוציא ציר חייב רבא אמר כבשים שסחטן אם לגופן מותר ואם למימיהן אסור שלקות בין לגופן בין למימיהן אסור שמואל אמר אחד כבשים ואחד שלקו' בין לגופן בין למימיהן אסור אמר רבי חזקיה הדא דרב פליגא על דר' יוחנן אמ' ליה רבי מנא למה דההן אמ' אסור ומותר דההן אמר חייב ופטור א"ר בא בר ממל בצל שריסקו אם ליתן טעם אסור אם להוציא שורפו מותר רבי זעורא בשם רב הונא צנון טומנו במלח ובלבד שלא ישהא ר' זעירא בשם רב הונא כליו מבית האומן לובשן ואם יתקרע יתקרע ר' זעיר' בשם רב הונא נסתבכו בגדיו בקוצים הרי זה מפשרן במקום צינעה ובלבד שלא יקרע א"ר זעירא בשם רב הונא נטל טיט על בגדיו הרי זה ממרחו בידו אחת ובלבד שלא יכסכס רבי זעירא בשם רב הונא ההן נגעה בחדא שרי ובתלת אסור ובתרתיי צריכה ההן דסחי רב הונא ורב יהודה חד אמר הכין שרי והכין אסור וחרנה אמר בין הכין ובין הכין אסור רבי אבא בר זמינא עאל מיסחי עם ר' זעירא ולא שבקיה עבד דלא הכין ודלא הכין נפלו מים על בגדיו רב הונא ורב ירמי' חד אמ' מנערה שרי וממחקה אסור וחרנה מחלף רבי בא בר חייא בר אשי זה שרוקק מבליעו בכסותו ואינו חושש רבי בא בשם רבי חייה בר אשי איתפלגון רבי חייה רובא ורבי שמעון בר' חד אמר רוקק ושף וחרנה אמר אינו רוקק ושף מה פליגין בשאין שם פסיפס אבל יש שם פסיפס רוקק ושף רקק והפריחתו הרוח חייב משום זורה וכל דבר שהוא מחוסר לרוח חייב משום זורה והבורר אמר רבי יודן יש שהוא בורר צרורות כל היום ואינו מתחייב יש שהוא נוטל כגרוגרת ומיד מתחייב היך עבידה היה יושב על גבי כרי וברר צרורות כל היום אינו מתחייב נטל לתוך ידו כגרוגרת ובירר חייב רבי יונה בעי עשה כן בשבת על דעתיה דבית שמאי מהו שיהא חייב אמר ליה ר' יוסה ולמה לא אילו עשה כן בשבת על דבית הלל שמא אינו חייב והכא חייב א"ר מנא יאות אמר ר' יונה אבה לא אתיא אלא על דבית שמאי למה שהותר מכל ברירה ביו' טוב לא הות' מכלל ברירה בשבת בירר אוכלים מתוך אוכלים חזקיה אמר חייב רבי יוחנן אמר פטור מתניתא פליגא על חזקיה דאמר בורר ואוכל בורר ומניח על השולחן ר' בון בר חייה בשם ר' שמואל בר רב יצחק תיפתר שהיו אורחין אוכלין ראשונה ראשונ' והתני ובלבד שלא יבור את כל אותו המין אם עשה כן בשבת חייב על דעתיה דחזקיה שכן הבורר כדרכו בשבת חייב על דעתיה דרבי יוחנן שכן הבורר כדרכו במקו' אחד חייב על דעתיה דחזקיה אפילו עיגולי' מן גוא עיגולין אפילו רמונים מן גוא רמונים או כיני אפילו בני נש מן גו בני נש מיי כדון כל עמא מודיי להדא דרבי אימי דרבי אימי הוה ליה אורחין אפיק קומיהון תורמוסין ופסיליין אמר לון הבון דעתיכון דאתון מיכול קיסייא בסופא תני אין בוררין לא טוחנין ולא מרקידין הבורר הטוחן המרקיד בשבת נסקל ביום טוב סופג את הארבעים והא תנינן בורר כדרכו בחיקו ובתמחוי אמר רבי חנינא ענתונייא דרבן גמליאל היא דרבן גמליאל אומר אף מדיח ושולה והא תנינן של בית רבן גמליאל היו שוחקין את הפילפלי' בריחים שלהן מותר לטחון ואסור לבור רבי יוסה בשם רבי אילא לא הותרה טחינה כדרכה ומניין שאין בוררין ולא טוחנין ולא מרקידין רבי יוסי בשם רבי שמעון בן לקיש כל מלאכה לא יעשה בהם ע"ד ושמרתם את המצות תני רבי יוסי בעי כלום למדו לתבשיל אלא מיכן רבי יוסה לא אמר כן אלא ר' יוסה בשם רבי שמעון בן לקיש אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם ע"ד ושמרתם את המצות תני חזקיה ופליג אך הוא הרי אלו מיעוטין שלא לקצור ולא לטחון ולא להרקיד ביום טוב רבי זעירא רב חייה בר אשי בשם שמואל המשמר חייב משום בורר אמר רבי זעירא לא מסתברא דלא משום מרקד רבי יונה ורבי יוסה תריהון אמרין בקדמיתא הוינן אמרין יאות אמר רבי זעירא ומה המרקד קמח מלמטן וסולת מלמעלן אף המשמר יין מלמטן ושמרין מלמעלן ולא הוינן אמרין כלום למה שהותר מכלל ברירה הותר מכלל שימור הותר מכלל ברירה בורר כדרכו בחיקו ובתמחוי והותר מכלל שימור אף נותנין לתלויה בי"ט ולא הותר מכלל הרקד' דמר רבי חנינא בן יקא בשם רב יהודה אין שונין את הקמח אבל מרקידין לאחורי הנפה אין תימר משום מרקד הוא יהא אסור אמר רבי יוסה בי ר' בון ודלא כרבי יודה דתני בשם רבי יודה אבל במכשירי אוכל נפש התירו בעייא דא מילתא מהו לשנות את הקמח לאחורי הנפה כרבנן והטוחן ההן דשחק מלח חסף פילפלין חייב משום טוחן ההן דחשר גירגבסין מוץ חול עפר חייב בו משום מרקד ההן דגבל גירגבסין עפר קילורין מלוגמא סממנין חייב משום לש הלש והמקטף והעורך כולהן משום לש רבי בא בר ממל בעי תמן את אמר חייב על לישתה ועל עריכתה ועל אפייתה והכא את אמר הכין אלא תמן יש לו לחלוק חייב על כל אחת ואחת ברם הכא אינו חייב אלא אחת את חמי אפייה תולדה לבישול ואת אמר הכין אלא בגין דתנינן סדר עיסה תנינתה עמהן ההן דאזין גירקדרין משיח כילוס שרי זיפות שרי מוסרין ר' אבהו בשם רבי יוסה בר חנינה המתיך אבר חייב משום מבשל הצולה והמטגן השולק והמעשן כולהן משום מבשל בישל בחמי טיבריא מהו חזקיה אמר אסור רבי יוחנן אמר מותר אמר רבי מנא אזלית לקיסרין ושמעית רבי זריקן בשם חזקיה לחזקיה צריכה ליה פסח שנתבשל בחמי טבריא מהו תרין אמורין חד אמר אסור וחרנה אמר מותר מאן דמר אסור אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים ומאן דמר מותר כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו כל אלין שיעוריא אם לאוכלין כגרוגרת אם לבהמה כמלוא פי גדי אם לבשל כדי לבשל ביצה קלה אם לארוג כמלוא רוחב הסיט כפול אם לטוות כמלוא רוחב סיט כפול הגוזז את הצמ' גזז סתם מהו נישמעינה מן הדא הוציא דיו אם בקולמוס כדי לכתוב שתי אותיות אם להגיה כדי להגות אות אחת תמן תנינן השוחט את הבכור עושה מקום לקופיץ מיכן ומיכן ותולש את השיער ובלבד שלא יזיזנו ממקומו וכן התולש את השיער לראות מקום מום רבי אילא בשם ר"ש בן לקיש התולש מן הקדשים פטור א"ר יעקב בר אחא ריש לקיש כדעתיה דאיתפלגון התולש בקדשים רבי יוחנן אמר חייב רבי שמעון בן לקיש אמר פטור רבי ירמי' בעי מחלפה שיטתיה דרבי שמעון בן לקיש דאיתפלגון התולש כנף בעוף המורטה והקוטמה חייב משום שלש אמר רבי יוסי בי רבי בון ולא פליגין התולש חייב משום גוזז המורטה חייב משום מוחק הקוטמה חייב משום מכה בפטיש ולא דמייא עוף שאין לו גיזה תלישתה היא גיזתה ברם הכא אינו חייב עד שיגזז תדע לך שהוא כן דתני תלש מן המיתה חייב תלישתה זו היא גיזתה המלבנו ההין דמגפר עאל מנין נחבלין אליקה הדא איתת' דשרקה אפה דשרק' מעזלה ההן חייטא דיהב חוטא גו פומיה רב כהן בשם רבנין דקיסרין המיינטון חייב משום מלבן המנפסו ההן דנפיס סיב הוצין גומא חייב משום מנפס הצובעו מה צביעה היתה במשכן שהיו משרבטין בבהמה בעורות אלים מאדמי' אמר רבי יוסי הדא אמרה העושה חבורה ונצרר בה דם חייב המאדם אודם בשפה חייב המוציא דם חייב משום נטילת נשמה שבאותו מקום הצר צורה הראשון חייב משום כותב והשני חייב משום צובע חיסר בה אבר ובא אחר וגמרה חייב משום מכה בפטיש והסוחט והמכבס מלאכה אחת היא תני רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר הצבעים שבירושלם היו עושין סחיטה מלאכה בפני עצמה על דעתיה דרבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה מ' מלאכות אינון וניתני לא אתינן מיתני אלא מילין דכל עמא מודיי בהן ההן דעבד חבלין ההן דעבד ממזור חייב משום טווה ההן דעבד קונטרן נפן מחצלן חייב משום מיסיך הדא איתתא כד משתייא בקוביה משום מיסכת כד יהבה קדמה משום עושה בתין כד מקימה לון משום בונה כד מחייא משום אורגת כד מקטעא בנימייא משום מחתכת כד גמרה מלאכתה משום מכה בפטיש ההן דעבד קופין כד צפר משום מיסיך כד מחייט משום תופר כף משו' בונה כד מקטע משום מחתך גמר מלאכתו משום מכה בפטיש ההן דעבד מלין ערסוון לאורך משום מסיך לרוחב משום אורג קנקלטון משום עושה בתים כד מקטע משום מחתך גמר מלאכתו משום מכה בפטיש שני נירין בחף אחד ושני חפין בניר אחד האורג שני חוטין והפוצע שני חוטין הקושר והמתי' מה קשירה היתה במשכן שהיו קושרין את המיתרי' ולא לשעה היתה א"ר יוסה מכיון שהיו חונין ונוסעין על פי הדיבר כמי שהו' לשעה א"ר יוסי מכיון שהבטיחן הקב"ה שהוא מכניסן לארץ כמי שהיא לשעה אמר רבי פינחס מתופרי יריעות למדו נפסק היה קושרו חזר ונפסק לעשותן קשרים קשרים אי איפשר אלא חוזר ומתיר את הראשון אמ' חזקיה ההן חייטא אומנא מבלע תרין ראשיה והיידא אמרה דא דאמר רבי יוסי בי רבי חנינא מאורגי יריעות למדו מה טעמא אורך היריעה האח' כדי שתהא כולה אחת נפסק היה קושרו מכיון שהיה מגיע לאריג הוה שרי ליה ומעל לה רבי תנחומא בשם רב חונה אפי' ערב שבה לא היה בו לא קשר ולא תיימת תני רבי הושעיא חותל של תמרים ופטילייא של תמרי' קורע ומתיר ובלבד שלא יקשור ואין זו התרה נעשה כשובר את החבית לוכל ממנה גרוגרות אזנים של דיסיקיא קושר ומתיר נעשה כפותח וכנועל בשבת רבי חנינה אמר עד יחות כל סיטרה אמר רבי יניי אמרו לו לרבי חנינא צא וקרא והא תנינן עשה שני ראשיה לצד אחד מעתה עד יסוק ויחות ויסוק והתנינן רבי יהודה אומר עד שישלש מעתה עד יחות ויסוק ויחו' אלא הכן והכן חוט שהשחילו במחט אפי' קשור מיכן ומיכן אינו חיבור תפרו לבגד החוט חיבור לבגד ואינו חיבו' למחט רבי יונה ורבי יוסה תריהון אמרי בקשור מיכן ומיכן מיליהון דרבנן פליגין דא"ר בא רב ירמיה בשם רב הממתח צדדיו בשבת חייב משום תופר נאמר משום תופר ומשום קושר קליעה בבגדים וחיתוך בעורות קריעה בבגדים באמצע וחיתוך בעורות מן הצד ואית דמחלפין קריעה בעורות וחיתוך בבגדים קריעה בעורות באילין רכיכיא וחיתוך בבגדים באילין ליבדייא ג' הצד חלזון ופצעו אית תניי תני חייב שתים אית תניי תני אינו חייב אלא אחת מאן דאמר שתים אחת משום צד ואחד משום נטילת נשמ' ומאן דאמר אחת היידא היא משום נטילת נשמה ולית לה צידה ואתיא כהיא דאמר רבי אלעזר בי רבי יוסה רבי אבהו ורבי שמעון בן לקיש בשם רבי מאיר מין חיה טהורה ברא הקב"ה למשה במדבר כיון שעשה בה מלאכת המשכן נגנזה רבי אבון אמר קרש היה שמה תני רבי הושעיה דהדא קרן ותיטב לה' משור פר מקרין ומפריס מקרן כתיב השוחטו רבי שמעון בן לקיש אמר לית כאן שחיטה שחיטה תולדת חבורה היא ולמה לא תנינתה עמהון אלא בגין דתנינן סדר סעודה תנינתה עמהון המעבדו מה עיבוד היה במשכן שהיו משרטטין בעורות מה משרטטין לון מסרגלין לון ואתיא כהיא דאמר רבי שמואל בשם רבי אבהו מותר לעשות אהלים מעור בהמה טמאה הממחקו מה מחיקה היתה במשכן זעיר בר חיננא בשם רבי חנינא שהיו שפין את העור על גבי העמוד השף את העור על גבי העמוד חייב משום מה הוא חייב רבי יוסה בשם רבי יהודה בן לוי רבי אחא בשם רבי יהודה בן לוי משום מוחק הדא דאת אמר בחדש אבל בישן מחלוקת רבי ליעזר וחכמים דאיתפלגון המכבד המרבץ המגבן המחבץ החולב והרודה חלות דבש חייב חטאת דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים משום שבות אמר רבי יוסי בי רבי בון ולא פליגין המכבד המרבץ חייב משום דש המגבן והמחבץ חייב משום לש החולב והרודה חלות דבש חייב משום קוצר הסוחט זתים מאביהן חייב משום קוצר למי נצרכה לרבי אליעזר רבי חייה בשם רבי יוחנן הגורד ראשי כלונסות חייב משום מחתך הממרח את האיספלנית חייב משום ממחק מחק אות אחתתלמוד ירושלמי (ונציה) מסכת שבת פרק ז דף י טור ד הקושר תלמוד ירושלמי (ונציה) מסכת שבת פרק ז דף י טור ד הקושר גדולה ויש במקומה כדי לכתוב שתי אותות חייב כתב אות אחת גדולה אף על פי שיש במקומה כדי לכתוב שתי אותיות פטור רבי מנחם בי רבי יוסי אומר זה חומר במוחק מכותב שהמוחק על מנת לתקן חייב והכותב על מנת לקלקל פטור יש שהוא כותב נקודה אחת וחייב עליה משום כותב ומשום מוחק יש שהוא מוחק נקודה אחת וחייב עליה משום כותב ומשום מוחק היך עבידא היה דל"ת ועשאו רי"ש רי"ש ועשאו דל"ת חייב משום כותב ומשום מוחק ד' מה בניין היה במקדש שהיו נותנין קרשים על גבי אדנים ולא לשעה הייתה אמר רבי יוסה מכיון שהיו חונים ונוסעים על פי הדיבר כמי שהיא לעולם אמר רבי יוסי בי רבי בון מכיון שהבטיחן הקב"ה שהוא מכניסן לארץ כמי שהוא לעולם הדא אמרה בניין לשעה בניין הדא אמרה אפילו מן הצד הדא אמרה אפילו נתון על גבי דבר אחר הדא אמרה בניין על גבי כלים בניין אדנים כקרקע הן תני אחד מביא את האבן ואחת מביא את הטיט המביא את הטיט חייב רבי יוסה אומר שניהן חייבין סבר רבי יוסה אבן בלא טיט בניין הכל מודין שאם נתן את הטיט תחילה ואחר כן נתן את האבן שהוא חייב הבנאי שיישב את האבן בראש הדימוס חייב למי נצרכה לרבנן וההין דעבד דפין וההן דעבד ספיין חייב משום בונה והסותר ובלבד לצורך רבי חמא בר עוקבא בשם רבי שמעון בן לקיש הגודל כלי צורה חייב משום בונה רבי אילא בשם רבי שמעון בן לקיש הנופח כלי זכוכית חייב משום בונה רבנן דקיסרין בשם רבי שמעון בן לקיש יש דברים קרובים ורחוקים ויש דברים רחוקים וקרובים הגודל כלי צורה והנופח כלי זכוכית והעושה כלי בדפוס כולהון משום בונה הבורר והמשמר והמרקד כלהן משום מעביר פסולת כל אחד ואחד חיובו בפני עצמו ולמה לא תנינן הושתה עמהון רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי מפני מחלוקת רבי עקיבה וחכמים רבי חזקיה רבי יודה בן לוי רבי יהושע בן לוי בשם רבי יתר עליהן הושטה ולמה לא תנינתה עמהון כל המלאכות באחת וזו בשתים כל המלאכות יש להן תולדות וזו אין לה תולדת
ג ועוד כלל אחר אמרו כל הכשר להצניע ומצניעין כמוהו והוציאו בשבת חייב עליו חטאת וכל שאינו כשר להצניע ואין מצניעין כמוהו והוציאו בשבת אינו חייב אלא למצניעו רבי חונה בשם רבי אלעזר לעבודה זרה איתאמרת רבי יוחנן אמר לאיסורי הנייה איתאמרת רב חסדא אמר לשיעורין אתאמרת אית תניי תני חייב חטאת אית תניי תני כל שהוא מאן דאמר חייב חטאת מסייע לרב חסדא מאן דאמר כל שהוא מסייע לרבי אלעזר ולרבי יוחנן רבנן דקיסרין בשם רבי יוסי בר' חנינה כגון המוך שהתקינה לנידתה
ד המוציא תבן כמלוא פי פרה עצה כמלוא פי גמל עמיר כמלוא פי טלה עשבים כמלוא פי גדי עלי שום ועלי בצלים לחין כגרוגרת ויבשים כמלוא פי גדי ואינן מצטרפין זה עם זה מפני שלא שוו בשיעוריהן המוציא אוכלין כגרוגרת מצטרפין זה עם זה מפני ששוו בשיעוריהן חוץ מקליפיהן וגלעיניהן ועוקציהן וסובן ומורסנן רבי יהודה אומר חוץ מקליפי עדשים המתבשלות עמהן רבי יונה ר' יוסה גליליא בשם ר' יוסי בן חנינה חמור משלים לקל אין הקל משלים לחמור עשבים משלימים לתבן אין התבן משלים לעשבים תמן תנינן הבגד והשק השק והעור העור והמפץ מצטרפין זה עם זה ר"ש אומר מפני שהן ראויין לטמא מושב ר' ירמיה בעי ניחא יצטרפו למושב שכן שוו למושב בטפח בהיסק מניין אמר רבי עזרא קומי רבי מנא שכן שוו בהסק אמר ליה אנן בעיי הוצאה ואת אמר היסק אמר רבי לעזר בר יוסי קומי רבי יוסי שכן שוו בהיסק אמר ליה ניתני בהוצאת כוס קטן אמר רבי חנניה קופדה משלים לפיסתה פיסתה לא משלמה לקופדה עשבים משלימין לתבן אין התבן משלים לעשבים תני ר' הושעיה הוציא תבן לפרה כמלא פי פרה הוציא תבן לגדי כמלוא פי גדי חייב רבי אילא אמר רבי יוחנן בעי מעתה הוציא אוכלין לחולה כמלוא פי חולה יהא חייב מודה רבי הושעיה שאם הוציא תבן לפרה כמלוא פי גדי שהוא פטור דלא תיסבור כמה דאית ליה לחומרא אית ליה לקולא רבי בון בר' חייה בעי הגע עצמך שאין בתבשיל כגרוגרת וכגרוגרת מבטל כגרוגרת זעיר בר חיננא בשם רבי חנינא הדא דאת אמר באדומות אבל בשחורות פורשות הן הדרן עלך כלל גדול
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.