א כיצד צולין את הפסח שפוד של רימון תוחבו מתוך פיו ועד בית נקובתו ונותן את כרעיו ואת בני מעיו לתוכו דברי רבי יוסי הגלילי רבי עקיבא או' כמין בישול הוא אלא תולן חוצה לו כיצד צולין את הפסח כו' למה של רימון אמר רבי חייה בר בא כל העצים בוצצין משקין ושל רימון אינו בוצץ משקין מה אנן קיימין אם בלחין אפילו של רימון בוצץ אם ביבישין אפי' כל העצים אינן בוצצין אלא כיני כל העצי' יבישין מבחוץ ולחין מבפנים רימון יבש מבחוץ יבש מבפנים תני בשם רבי יודה אומר צולה אותו בשפוד של מתכת אמרו לו והרי הוא רותח ומרתיח אמר להן כשם של עץ אינו נשרף כך של מתכת אינו מרתיח אמרו לו לא דומה העץ למתכת שהעץ חם מקצתו לא חם כולו של מתכת חם מקצתו חם כולו אית תניי תני תוחבו מבית נקובתו עד שהוא מגיע לתוך פיו על דעת' דהדין תנייה ברייה חוזר והופכו מה כיריך עבה עבד ליה ר' יוסי הגלילי או קריי דרש ראשו על כרעיו ועל קרבו מה נפק מביניהון צלייו בגדי של חולין אין תימר כיריך עבה עבד ליה רבי יוסי הגלילי פסול אין תימר קריי דרש ראשו על כרעיו ועל קרבו כשר חתך ממנו בשר וצלייו בו אין תימר כיריך עבה עביד ליה רבי יוסי הגלילי כשר אין תימר קריי דרש ראשו על כרעיו ועל קרבו פסול צלייו בחבל של קדירה אין תימר כיריך עבה עבד ליה רבי יוסי הגלילי פסול אין תימ' קריי דרש ראשו על כרעיו ועל קרבו כשר לא כן תני צלי אש לא צלי קדיר' שני לה בנוגע בגופה של קדירה הדה אמרה קריי דריש הכל מודין בעליו שהוא סמוך מה מפליגין בעל אבא שאול אומר על המערכ' סמוך למערכה ורבנין אמרין על המערכה על גגה של מערכה אתיא דאבא שאול כרבי עקיבה ודרבנין כרבי יוסי הגלילי רבי אומר אפילו עשאן שני סדרין של ארבע עשרה רואין את העליונות כאילו אינן והתחתונות כשירות רבי יוסי בי רבי בון בשם רבי יוחנן רבי ואבא שאול בשיטת ר"מ בשולחן תוך בר דברי ר' טרפון ר' ישמעאל או' מקולס אתיא דר' טרפון כרבי עקיבה ודרבי ישמעאל כרבי יוסי הגלילי דתני ר' יוסי הגלילי אומר אי זהו גדי מקולס כולו צלי ראשו על כרעיו ועל קרבו שלק מקצת או בישל מקצת אין זה גדי מקולס מכניסין גדי מקולס בלילי יום טוב הראשון של חג וביו' טוב האחרון של פסח מכניסי' עגל מקולס בלילי יום טוב הראשון של פסח אבל לא גדי מקולס תני אמר רבי יוסה תודוס איש רומי הנהיג את אנשי רומי שיהו אוכלין גדיים מקולסין בלילי פסחים שלחו חכמי' ואמרו לו אילולא שאת תודס לא היינו מנדין אותך מהו תודס אמר רבי חנניה דהוה משלח פרנסתהון דרבנין לא נמצאת מביא את הרבים לידי אכילת קדשים בחוץ שכל המביא את הרבים לידי אכילת קדשי' בחוץ צריך נידוי רבי יוסה בי ר' בון בשם רב זאת אומר' שאסו' לאד' לומ' לחבירו הא לך את המעו' וצא וקח לך בהם בשר לפסח אבל אומ' הוא לו הא לך את המעות הללו וצא וקח לי בהם בשר לצלות רבי אימי בעי גרף את התנור וצלייו בו אמר רבי ירמיה מה צריכה ליה כרבי יוסי הגלילי ברם כרבי עקיבה פשיטה ליה אמר רבי יוסי ואפילו כרבי עקיבה צריכה ליה משל גחלים לאויר התנור נצלה לחצי שעה גחלים לאויר העולם נצלה לשעה מה בין נצלה מקצתו מחמת התנור מה בין נצלה כולו מחמת התנור א"ר יוסה בי ר' בון תנור אינו מועיל לגחלי' כלו' אינו אלא מכניס את הבל בשע' שהגחלי' באויר התנור נצלה לחצי שעה בשע' שהגחלי' לאויר עולם נצלה לשע'
ב אין צולין את הפסח לא בשפוד ולא באסכלה אמר רבי צדוק מעשה ברבן גמליאל שאמר לטבי עבדו צא וצלה לנו את הפסח על האסכלה נגע בחרסו של תנור יקלוף את מקומו נטף מרוטבו על החרס וחזר אליו יטול את מקומו נטף מרוטבו על הסולת יקמוץ את מקומו הלכה ב' צלי אש לא צלי שפוד לא צלי קדירה לא צלי אסכלה לא צלי מתכת ולא צלי כל דבר מכות אש יכול מוררת תלמוד לומר והיתה מחית המכוה אם מחית המכוה יכול עד שתעשה צלקת תלמו' לומ' מכות אש הא כיצד חיתה לא חיתה וכן הוא אומ' למטן צרבת המכוה היא עד שתקרום כקליפת השום וכא הוא או' הכין אמר רבי לעזר תמן צלי אש כי אם צלי אש שנה עליו הכתו' לעיכוב ברם הכא והיתה מחית המכוה מכל מקום אמר רבי שמואל בר אבודמא תמן חוקה תורה מעכב הכא מה אית לך לית לרבן גמליאל צלי אש אית ליה פסח מצרים צלי אש אין פסח הדורות צלי אש אמר רבי יוסי בי רבי בון רבן גמליאל לא עבד תולדות אש כאש ורבנין עבדין תולדות אש כאש רבן גמליאל חלוק על חכמ' ועושה הלכה כיוצא בו אילו אמר לא תאכלו ממנו כי אם צלי אש ולא נאמר נא הייתי אומר היבהבו וצלייו מותר הוי צורך הוא שיאמר נא או אילו אמר לא תאכלו ממנו כי אם צלי אש ולא אמר ובשל הייתי אומר שלקו וצלייו יהא מותר הוי צורך הוא שיאמר ובשל או אילו אמר אל תאכלו ממנו כי אם צלי אש ולא אמר מבושל הייתי או' בישלו וצלייו יהא מותר הוי צריך הוא שיאמר נא וצריך הוא שיאמר בשל וצריך הוא שיאמר מבושל אכל כזית נא מבעוד יום אית תניי תני חייב ואית תניי תני פטור מאן דאמר חייב אל תאכלו ממנו נא מכל מקום ומאן דאמר פטור בשעה שהוא בקום אכול צלי הוא בבל תאכל נא בשעה שאינו בקום אכול צלי אינו בבל תאכל נא שבר בו עצם מבעוד יום אית תניי תני חייב אית תניי תני פטור מאן דאמר חייב ועצם לא תשברו בו מכל מקום ומאן דאמר פטור בשעה שאינו בקום אכול צלי אינו משום ועצם לא תשברו בו בשעה שהוא בקום אכול צלי הוא משום ועצם לא תשברו בו נגע בחרסו של תנור פסול גוף הוא ונשרף מיד נטף מרוטבו על החרס פסול מכשי' הוא וטעון צורה נטף מרוטבו על הסולת יקמוץ את מקומו חייה בר אדא בשם רבי שמעון בן לקיש הדא דתימ' ברותחת אבל בצוננת אסור אמר ר' לעזר לא אמרה התור' הוא לא יצלה את אחרי' אלא הוא לא יצלה מחמת אחרי' שתקרום כקליפת השום וכא הוא או' הכין אמר רבי לעזר תמן צלי אש כי אם צלי אש שנה עליו הכתו' לעיכוב ברם הכא והיתה מחית המכוה מכל מקום אמר רבי שמואל בר אבודמא תמן חוקה תורה מעכב הכא מה אית לך לית לרבן גמליאל צלי אש אית ליה פסח מצרים צלי אש אין פסח הדורות צלי אש אמר רבי יוסי בי רבי בון רבן גמליאל לא עבד תולדות אש כאש ורבנין עבדין תולדות אש כאש רבן גמליאל חלוק על חכמ' ועושה הלכה כיוצא בו אילו אמר לא תאכלו ממנו כי אם צלי אש ולא נאמר נא הייתי אומר היבהבו וצלייו מותר הוי צורך הוא שיאמר נא או אילו אמר לא תאכלו ממנו כי אם צלי אש ולא אמר ובשל הייתי אומר שלקו וצלייו יהא מותר הוי צורך הוא שיאמר ובשל או אילו אמר אל תאכלו ממנו כי אם צלי אש ולא אמר מבושל הייתי או' בישלו וצלייו יהא מותר הוי צריך הוא שיאמר נא וצריך הוא שיאמר בשל וצריך הוא שיאמר מבושל אכל כזית נא מבעוד יום אית תניי תני חייב ואית תניי תני פטור מאן דאמר חייב אל תאכלו ממנו נא מכל מקום ומאן דאמר פטור בשעה שהוא בקום אכול צלי הוא בבל תאכל נא בשעה שאינו בקום אכול צלי אינו בבל תאכל נא שבר בו עצם מבעוד יום אית תניי תני חייב אית תניי תני פטור מאן דאמר חייב ועצם לא תשברו בו מכל מקום ומאן דאמר פטור בשעה שאינו בקום אכול צלי אינו משום ועצם לא תשברו בו בשעה שהוא בקום אכול צלי הוא משום ועצם לא תשברו בו נגע בחרסו של תנור פסול גוף הוא ונשרף מיד נטף מרוטבו על החרס פסול מכשי' הוא וטעון צורה נטף מרוטבו על הסולת יקמוץ את מקומו חייה בר אדא בשם רבי שמעון בן לקיש הדא דתימ' ברותחת אבל בצוננת אסור אמר ר' לעזר לא אמרה התור' הוא לא יצלה את אחרי' אלא הוא לא יצלה מחמת אחרי'
ג סכו בשמן של תרומה אם חבורת כהנים יאכלו אם של ישראל אם חי ידיחנו אם צלי יקלוף את החיצון סכו בשמן של מעשר שיני לא יעשנו דמים עם בני חבורה לפי שאין מוכרין מעשר שני בירושלם הלכה ג' לא אמר אלא סכו הא אם טיבלו אסור חד בר נש בישל תרנגולתא בשמן שריפה אתא שאיל לרבי ביסנא אמר ליה אזל שולקה כיני מתנית' אין פודין מעשר שיני בירושלם הלכה ג' לא אמר אלא סכו הא אם טיבלו אסור חד בר נש בישל תרנגולתא בשמן שריפה אתא שאיל לרבי ביסנא אמר ליה אזל שולקה כיני מתנית' אין פודין מעשר שיני בירושלם
ד חמשה דברים באין בטומאה ואין נאכלין בטומאה העומר ושתי הלחם ולחם הפנים וזבחי שלמי צבור ושעירי ראשי חדשים הפסח שבא בטומאה נאכל בטומאה שלא בא מתחילתו אלא לאכילה הלכה ד' וכל קרבנות ציבור אינן באין בטומאה לא אתא אלא מימור לך אע"פ שהן באין בטומאה אינן נאכלין בטומאה בין כמאן דאמר הלחם עיקר בין כמאן דאמר כבשים עיקר ארבעה אינין תנייה חש לון ותננתון חמשה אית תניי תני כולהום למידין מן הפסח אית תניי תני כל אחד ואחד למד ממקומו מאן דאמר כולהון למידין מן הפסח מה מועדו שנ' בפסח דוחה את הטומא' אף מועדו שאמר בכולן דוחה את הטומאה מ"ד כל אחד ואח' למד ממקומו מנין ליה ואתיא כהדא דתני רבי או' מה ת"ל וידבר משה את מועדי ה' לפי שלא למדנו אלא על הפסח והתמיד שידחו את השבת שנ' בהם במועדו שאר כל קרבנות ציבור מניין תלמו' לומר אלה תעשו ליי במועדיכם לעומר ולקרב עמו ולשתי הלחם ולקרב עמהן לא שמענו וכשהוא או' וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל קבען חובה שכולם יבואו בטומאה וכשם שהן באין בטומאה כך יהוא נאכלין בטומאה גזירת הכתו' הוא והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל ואמר אף בפסח כן שנייה היא שלא בא מתחילתו אלא לאכילה הלכה ד' וכל קרבנות ציבור אינן באין בטומאה לא אתא אלא מימור לך אע"פ שהן באין בטומאה אינן נאכלין בטומאה בין כמאן דאמר הלחם עיקר בין כמאן דאמר כבשים עיקר ארבעה אינין תנייה חש לון ותננתון חמשה אית תניי תני כולהום למידין מן הפסח אית תניי תני כל אחד ואחד למד ממקומו מאן דאמר כולהון למידין מן הפסח מה מועדו שנ' בפסח דוחה את הטומא' אף מועדו שאמר בכולן דוחה את הטומאה מ"ד כל אחד ואח' למד ממקומו מנין ליה ואתיא כהדא דתני רבי או' מה ת"ל וידבר משה את מועדי ה' לפי שלא למדנו אלא על הפסח והתמיד שידחו את השבת שנ' בהם במועדו שאר כל קרבנות ציבור מניין תלמו' לומר אלה תעשו ליי במועדיכם לעומר ולקרב עמו ולשתי הלחם ולקרב עמהן לא שמענו וכשהוא או' וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל קבען חובה שכולם יבואו בטומאה וכשם שהן באין בטומאה כך יהוא נאכלין בטומאה גזירת הכתו' הוא והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל ואמר אף בפסח כן שנייה היא שלא בא מתחילתו אלא לאכילה
ה ניטמא הבשר והחלב קיים אינו זורק את הדם ניטמא החלב והבשר קיים זורק את הדם ובמוקדשין אינו כן אלא אע"פ שניטמא הבשר והחלב קיים זורק את הדם הלכה ה' ודלא כרבי נתן דרבי נתן אמר יוצאין בזריקה בלא אכילה מה טע' ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים אותו אע"פ שאין שם אלא פסח אחד כולהון יוצאין בזריקה אחת ואיפשר כזית לכל אחד ואחד פשיטא דא מילתא נטמא הבשר והאימורי' קיימי' זורק את הדם על האימורי' נטמאו האימורים והבשר קיי' זורק את הדם על הבשר ניטמ' הבשר ואבדו האימורי' אמ' ר' שמי וההן קיימי' לא כמי שניטמ' הבשר ואבדו האימורין הוא את אמר קומץ אוף הכא זורק אמר רבי תיפתר כרבי ליעזר דרבי ליעזר אמר אע"פ שאין שירי' יש קומץ בא בטומאה עובדין היך עבידה שחטו אותו בעלי מומין וזרקו אותו טהורין אמר רבי הילא והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל הרי לא נגע בו טמא והבשר כל טהור יאכל בשר הרי יש כאן טהורים שיאכלוהו רבי זעורה מאחר שאילו הפסח הבא בטומאה ונאכל בטומאה והכא כמי שבא בטומאה ויידא אמר דאמר רבי שמואל אמר רבי זעורה בעי בא בטומאת הדם היך עבידא מאחר שאין מתירין לו לזרוק כמי שבא בטומאה או מאחר שאילו עבר וזרק הרוצה כמי שלא בא בטומאה נישמעינה מן הדא דאמר רבי הושעיה ונשא אהרן את עון הקדשים עון הקריבים לא עון המקריבים הפריש בין קריבין ליחיד לקריבין לציבור הקריבין ליחיד אם יש לו אומרין לו הבא ואם לאו אין מתירין לו לזרוק את דמו עבר וזרק הורצה המקריבי' ליחיד בין שיש לו בין שאי' לו לא הורצה הקריבין לצבור אם יש אומרי' לו הבא ואם לאו מתירין לו לזרוק בתחילה המקריבין לצבור בין שיש לו בין שאין לו עבר וזרק הורצה אמר רבי לעזר מתניתא בבא בטומאה משעה ראשונה אבל אם בא בטהרה וניטמא אינו נאכל בטומאה שחטו בטהרה ונטמא הציבור יזרק הדם בטהרה ואל יאכל הבשר בטומאה ר' לא בשם ר' יוחנן רבי נתן היא דר' נתן אמ' יוצאין בזריקה בלא אכילה שחטו בטהרה ונטמא הדם הצבור יזרק הדם בטומאה ואל יאכל הבשר בטומאה רבי ירמיה בשם רבי יוחנן מפני מראית העין שלא יאמרו ראינו פסח בא בטהרה ונזרק בטומאה מעתה לאיזרק הדם בטומאה שלא יהו אומ' ראינו פסח שבא בטהרה ונזרק בטומא' הא סופך מימר דרבי נתן היא מודה רבי נתן בחולה ובזקן מודה רבי נתן היא בחבורה שניטמא עובד הלכה ה' ודלא כרבי נתן דרבי נתן אמר יוצאין בזריקה בלא אכילה מה טע' ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים אותו אע"פ שאין שם אלא פסח אחד כולהון יוצאין בזריקה אחת ואיפשר כזית לכל אחד ואחד פשיטא דא מילתא נטמא הבשר והאימורי' קיימי' זורק את הדם על האימורי' נטמאו האימורים והבשר קיי' זורק את הדם על הבשר ניטמ' הבשר ואבדו האימורי' אמ' ר' שמי וההן קיימי' לא כמי שניטמ' הבשר ואבדו האימורין הוא את אמר קומץ אוף הכא זורק אמר רבי תיפתר כרבי ליעזר דרבי ליעזר אמר אע"פ שאין שירי' יש קומץ בא בטומאה עובדין היך עבידה שחטו אותו בעלי מומין וזרקו אותו טהורין אמר רבי הילא והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל הרי לא נגע בו טמא והבשר כל טהור יאכל בשר הרי יש כאן טהורים שיאכלוהו רבי זעורה מאחר שאילו הפסח הבא בטומאה ונאכל בטומאה והכא כמי שבא בטומאה ויידא אמר דאמר רבי שמואל אמר רבי זעורה בעי בא בטומאת הדם היך עבידא מאחר שאין מתירין לו לזרוק כמי שבא בטומאה או מאחר שאילו עבר וזרק הרוצה כמי שלא בא בטומאה נישמעינה מן הדא דאמר רבי הושעיה ונשא אהרן את עון הקדשים עון הקריבים לא עון המקריבים הפריש בין קריבין ליחיד לקריבין לציבור הקריבין ליחיד אם יש לו אומרין לו הבא ואם לאו אין מתירין לו לזרוק את דמו עבר וזרק הורצה המקריבי' ליחיד בין שיש לו בין שאי' לו לא הורצה הקריבין לצבור אם יש אומרי' לו הבא ואם לאו מתירין לו לזרוק בתחילה המקריבין לצבור בין שיש לו בין שאין לו עבר וזרק הורצה אמר רבי לעזר מתניתא בבא בטומאה משעה ראשונה אבל אם בא בטהרה וניטמא אינו נאכל בטומאה שחטו בטהרה ונטמא הציבור יזרק הדם בטהרה ואל יאכל הבשר בטומאה ר' לא בשם ר' יוחנן רבי נתן היא דר' נתן אמ' יוצאין בזריקה בלא אכילה שחטו בטהרה ונטמא הדם הצבור יזרק הדם בטומאה ואל יאכל הבשר בטומאה רבי ירמיה בשם רבי יוחנן מפני מראית העין שלא יאמרו ראינו פסח בא בטהרה ונזרק בטומאה מעתה לאיזרק הדם בטומאה שלא יהו אומ' ראינו פסח שבא בטהרה ונזרק בטומא' הא סופך מימר דרבי נתן היא מודה רבי נתן בחולה ובזקן מודה רבי נתן היא בחבורה שניטמא עובד שלה שהן נדחין לפסח השני מודה רבי נתן בחבור' שנמצאת יבולת בעורה שהן נדחין לפסח השני חמש חבורות שנתערבו עורות פסחיהן ונמצאת יבולת בעורה של אחת מהן כולהן יצאו לבית השריפה ופטורין מלעשות פסח שני סברין מימר דרבי נתן היא תיפתר דברי הכל במיטמא בספק קבר התהום וכרבי נתן זורק את הדם רבי יוחנן רבי ישמעאל בשם רבי יהושע כתוב אחד אומר אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז וגו' וכתוב אחר אומר וזרק הכהן את הדם על מזבח ה' פתח אוהל מועד והקטיר החלב לריח ניחח לה' עד שיהא שם או בשר לאכילה או אימורין להקטרה תמן תנינן נטמאו שיריה נשרפו שיריה אבדו שיריה כמידת רבי אליעזר כשירה וכמידת רבי יהושע פסולה שלא בכלי שרת פסולה ר' ישמעאל מכשיר הקטיר קמצו פעמי' כשיר' על דעתי' דר' אליעז' אם אין דם אין בשר אע"פ שאין בשר יש דם אם אין קומץ אין שיריים אע"פ שאין שיריים יש קומץ על דעתי' דר' יהושע אם אין דם אין בשר אם אין בשר אין דם אם אין קומץ אין שיריים אם אין שיריים אין קומץ אמר רבי מנא תיפתר כר' אליעזר דרבי אליעזר אמר אע"פ שאין שיריים יש קומץ אמר רבי יוסי בי רבי בון רב ור' יוחנן תריהון אמרין מודה ר' יהושע שאם עבר וזרק את הדם שהורצה
ו ניטמא קהל או רובו או שהיו הכהנים טמאים והקהל טהור יעשו בטומאה ניטמא מיעוט הקהל הטהורין עושין את הראשון והטמאין עושין את השני הלכה ו' מאן תנא רוב רבי מאיר דתני רבי מאיר או' היא מחצית כל השבטים היא מחצית כל שבט ושבט ובלבד רוב רבי יודה או' חצי כל שבט ושבט ובלבד רוב שבטים שלימים שבט אחד גורר כל השבטי' ר' מאיר אומ' כל השבטי' קרויים קהל ר' יודה או' כל שבט ושבט קרוי קהל מה נפק מבינהון גרירה רבי מאיר או' אין שבט אחד גורר כל השבטים רבי יודה או' שבט אחד גורר כל השבטים אתיא דרבי יודה כרבי שמעון כמה דרבי שמעון אמר שבט אחד גורר כל השבטים כן רבי יודה או' שבט אחד גורר כל השבטים אע"ג דר' יודה אמר שבט אחד גורר כל השבטים מודה והוא שתהא הוריה מלשכת הגזית אמר רבי יוסה טעמ' דהן תנייה מן המקום ההוא אשר יבחר יהוה מה טע' דרבי יודה ונסלח לכל עדת בני ישראל מה טע' דר' שמעון כי לכל העם בשגגה מה מקיים רבי שמעון טע' דרבי יודה ונסלח לכל עדת בני ישר' פרט לנשים ולקטני' מה מקיים רבי יודה טע' דרבי שמעון כי לכל העם בשגגה פרט לשתחילתה בזדון וסופה בשגגה רבי אבון בשם רבי בנימן בר לוי קרייא מסייע למאן דאמר כל שבט ושבט קרוי קהל גוי וקהל גוים יהיה ממך ואדיין לא נולד בנימן אמ' רבי חייא בר בא כשם שהן חולקין כאן כך הם חלוקין בטומאה דתני היה הציבור חציים טהורין וחציין טמאין הטהורין עושין את הראשון והטמאים את השני דברי רבי מאיר רבי יהודה או' הטהורין עושין לעצמן והטמאין עושין לעצמן אמרו לו אין הפסח בא חציין אלא או כולם יעשו בטהרה או כולם יעשו בטומאה מנו אמרו לו כרבי יודה דתנינן תמן ניטמאת אחת מן החלות או אחד מן הסדרי' רבי יודה או' שניהם יצאו לבית השריפה שאין קרבן ציבור חלוק וחכמים אומ' הטמא בטומאתו והטהור יאכל ר' יוסה בי ר' בון בשם ר' יוחנן מני אמרו לו חכמ' שהן בשיטת ר' מאיר על דעתי' דר' מאי' ההן מחצה על מחצ' מה את עבד לי' כרוב במיעוט אין תימר כרוב הטהורי' אינן עושין את הראשון אין תימר כמיעוט הטמאין אין עושין את השני אמ' רבי יוסה לא אמר רוב טהורים אינן עושין את הראשון רוב טמאין אינן עושין את השני לא אמ' אלא רוב טמאין לא ידחו לפסח שני על דעתי' דרבי יודה ההן מחצה על מחצה מה את עבד ליה ר' בא משם רב מטמאין אחד בשרץ שמואל אמר משלחין אותו לדרך רחוקה אתיא כמאן דאמר היחיד מכריע על הטומאה ברם כמאן דאמר אין היחיד מכריע על הטומאה משלחין שנים דרב כר' אלעזר כמה דאמ' ר' לעזר היה הציבור מגעי נבילו' מגעי שרצי' עושי' בטומא' שאי' שם מים לטבול אבל אם יש שם מים לטבול אינן עושין בטומאה אמ' ר' לעזר הבא בטומאת כלי שרת הבא בטומאה הוא בא בטומאת כלי שרת הבא בטומאת ידים הבא בטומאת סכינין היה ציבור שליש זבין שליש טמאין שליש טהורין ר' מנא בשם חזקיה זבין וטמאין רבין על הטהורין ועושין בטומאה וזבין אינן עושין לא את הראשון ולא את השני אמר רבי זעורה הזב עשו אותו כמשומד בהורייה כמה דתימ' תמן המשומד בהורייה אינו לא מעלה ולא מוריד אוף הכא אינו לא מעלה ולא מוריד בני חבורה שניטמא אחד מהן ואין ידוע אי זהו צריכין לעשות פסח שני צבור שנטמא אחד מהן ואין ידוע איזהו רבי זעורא אמר יעשו בטומאה תני רבי הושעיה יעשו בספיקן לא מסתברא דלא כהדא דתני רבי הושעיה שלא לענוש ליחיד כרת רבי אימי בשם רבי שמעון בן לקיש להורייה הילכו אחר ישיבת ארץ ישראל לטומאה הילכו אחר רוב נכנסין לעזרה מה בכל כת וכת משערין או אין משערין אלא כת הראשונה בלבד אמר רבי יוסה ברבי בון עד שהן מבחוץ הן משערין עצמן אמר רבי יהושע בן לוי לראייה הילכו מלבוא חמת עד נחל מצרים רבי תנחומא בשם רבי חונה טעמ' דרבי יהושע בן לוי ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו וגו'
ז הפסח שנזרק דמו ואחר כך נודע שהוא טמא הציץ מרצה נטמא טומא' הגוף אין הציץ מרצה מפני שאמרו נזיר ועושה פסח הציץ מרצה על טומאת הדם ואין הציץ מרצה על טומאת הגוף נטמא טומאת התהום הציץ מרצה הלכה ז' מתנית' בשניטמא משירד לאוירו של כלי אבל אם נטמא עד שהוא מלמעלן נעשה כמקבל מים מניין לספק קבר התהום רבי יעקב בר אחא בשם רבנן או בדרך רחוקה לכם מה לכם בגלוי אף כל דבר שהוא בגלוי יצא קבר התהום שאינו בגלוי עד כדון עושי פסח נזיר מניין רבי יוחנן בשם רבי וכי ימות מת עליו מה עליו שהוא בגלוי אף כל דבר שהוא בגלוי יצא קבר התהום שאינו בגלוי ציבור שניטמא בספק התהום מהו שירצה עליו את הציץ קל וחומר מה אם היחיד שהורעת כוחו בטומאה ידועה ייפיתה כוחו בספק קבר התהום ציבור שייפיתה כוחו בטומאה ידועה אינו דין שייפיתה כוחו בספק קבר התהום קל שאת מיקיל ביחיד את מחמיר בציבור קל שאת מיקיל ביחיד שאם נתוודע לו לפני זריקה יעשה כמי שניטמ' לאחר זריקה בשביל שלא ידחה לפסח שני את מחמיר עליו בציבור שאם נתוודע לו לאחר זריקה ייעשה כמי שנטמא לפני זריקה בשביל שלא יאכל הבשר קל שאת מיקל בנזיר טהור שאם נתוודע לו לפני זריקה יעשה כמי שניטמא לאחר זריקה שלא יביא קרבן טומאה את מחמי' בנזיר טמא שאם נתודע לו לאחר זריקה יעשה כמי שניטמא וחזר וניטמא מביא קרבן טומאה לכל אחד ואחד כהדא דתנא נטמא וחזר ונטמא מביא קרבן טומאה על כל אחד ואחד עובד של פסח מהו שירצה עליו את הציץ קל וחומ' ומה אם הבעלי' שהורעתה כוחן בזקן ובחולה ייפיתה כוחן בספק קבר התהום עובד שייפיתה כוחו בזקן ובחולה אינו דין שתייפה כוחו בספק קבר התהום לא אם אמרת בבעלים שייפיתה כוחן בשאר כל הטמאות שבשנה תאמ' בעובד שהורעתה כוחו בשאר כל הטמאות שבשנה הואיל והורעתה כוחו בשאר כל הטמאות של כל השנה תורע כוחו בטמא מת בפסח מיי כדון רבי נחמן בשם רבי מנא לכם בין לו בין לעובד שלו עד כדון עושי פסח נזיר מניין ר' יוסה בשם רב חסד' הוינן סברין מימ' עליו לא על העובד שלו מן מה דתני היא נזיר היא עושה פסח הדא אמרה מה דנפל לדין נפל לדין אי זהו קבר תהום המת שנקבר בקש ובתבן ובעפר ובצרורו' אבל אם נקבר במים ובאפילה ובנקיקי הסלעים אינו עושה קבר התהום כללו של דבר כל שאת יכול לפנותו עושה קבר תהום וכל שאין את יכול לפנותו אינו עושה קבר תהו' וקש ותבן אין את יכול לפנותו מתנית' דלא כרבי יוסי דרבי יוסי אמר תבן וביטלו בטל רבי יוסי בי רבי בון בשם רב חסדא דברי הכל היא מה דאמר רבי יוסי בשבלל בעפר יש תבן שהוא כעפר ויש עפר שהוא כתבן תבן שאין את עתיד לפנותו הרי הוא כעפר עפר שאת עתיד לפנותו הרי הוא כתבן דבית רבי ינאי אמרי חיפהו מחצלות בטל איתא חמי מילאהו מחצלות לא בטל חיפהו מחצלות בטל מילהו חייות צריכה רבי זריקן רבי אמי בשם רבי שמעון בן לקיש אפי' רק אי זהו קבר התהום כל שאין אדם זוכרו וחש לומר שמא אחד בסוף העולם יודע בחזקת החי כחי תיפתר שמצאו קמציץ תני אין לך עושה קבר תהום אלא המת בלבד הא נבלה לא קל וחומ' מה אם המת שאינו עושה מישכב ומושב עושה קבר תהום נבילה שהיא עושה משכב ומושב אינו דין שתעשה קבר תהום לאי זה דבר נאמר אין לך דבר עושה קבר תהום אלא המת בלבד להוציא משכב ומושב תמן תנינן כל הזבחים שקיבל דמן זר אונן וטבול יום מחוסר בגדי' מחוסר כיפורי' ושלא רחוץ ידים ורגליים ערל טמא יושב עומד על גבי כלים על גבי בהמה על גבי חבירו פסל דרומאיי אמרי בטמא טומאת זיבה וטומאת צרעת אנן קיימין אבל בטמא מת אינו מחלל מאחר שהותר מכלל טומאה לרבים בפסח מתיב ר' שמעון בן לקיש לדרומאיי מה אם הבעלים שייפיתה כוחן בשאר כל הטמאות שבשנה הורעתה כוחן בטמא מת בפסח עובד שהורעתה כוחו בשאר טמאות של כל השנה אינו דין שתורע כוחו בטמא מת בפסח ועוד ששנה רבי הציץ מרצה על טומאת הדם אין הציץ מרצה על טומאת הגוף אין תימר בטמא טומאת זיבה וטומאת צרעת אנן קיימין לית יכיל דתנינן מטמא טומאת תהום הציץ מרצה מה עבדין לה דרומאיי פתרין לה בבעלים והא תנינן נזיר פתרין לה בעובדין על דעת' דרבי שמעון בן לקיש לא שנייא היא בעלים היא עובדין אמר רבי ירמיה הרי זה קל וחומר שיש עליו תשובה דאינון יכלין מימר ליה לא אם אמרת בבעלים שהורעתה כוחן בזקן ובחולה תאמ' בעובד שייפית' כוחו בזקן ובחולה וכל קל וחומ' שיש עליו תשובה בטל קל וחומר אמר ר' חנניה הרי זה קל וחומר שיש עליו תשובה דאינון יכלין מימר ליה לא אם אמרת בבעלים שמילת זכריו ועבדיו מעכבין אותו תאמר בעובד שאין מילת זכריו ועבדיו מעכבין אותו וכל קל וחומ' שיש עליו תשובה בטל קל וחומ' רבי יצחק בר גופתא בעא קומי רבי מנא אילו יחיד בפסח למד מן הציבור בפסח עובד בשאר ימות השנה למד מן הציבו' בפסח ר' אמי בעי ההן טמא מה את עבד ליה בטמא טומאת זיבה וטומאת צרעת והתנינן מחוסרי כפרה אם משטבל הוא מחלל לא כל שכן עד שלא טבל ההן טבול יום מה את עביד ליה בטבול יום מן המת איתא חמי טמא מת אינו מחלל לא כל שכן טבול יום מן המת אלא טבול יום מן השרץ איתא חמי טבול יום מן המת אינו מחלל לא כל שכן טבול יום מן השרץ אמר רבי שמואל בר יודן מגעי זבין רבנן דקיסרין פתרין כולה בזב טבול יום שראה אחת טמא מת שראה שתים מחוסר כיפורים שראה שלש על דעתין דדרומאיי מגע זב כזב נישמעינה מן הדא דאמר רבי אלעזר בשם רבי הושעיה ונשא אהרן את עון הקדשים עון הקריבין לא עון המקריבין מהו עון הקריבין דם זב לא מגע זב ודכוות' עון המקריבין מגע זב הדא אמרה היה הציבור מגעי זבין ומגעי זבות אינן עושין בטומאה
ח נטמא שלם או רובו שורפין אותו לפני הבירה מעצי המערכה נטמא מיעוטו והנותר שורפין אותו בחצרותיהן או על גגותיהן מעצי עצמן הציקנים שורפין אותו לפני הבירה בשביל ליהנות מעצי המערכה הלכה ח' רבי חמא בר עוקבה בשם רבי יוסי בן חנינה כדי לפרסמו להודיע שקילקל בו אמר הריני שורפו לפני הבירה מעצי עצמו אין שומעין לו לא צורכה דלא אמר הריני שורפו על גגי מעצי עצמי כל שכן אין שומעין לו רבי ירמיה בשם רבי הילא להודיע לבא אחריו שהוא צויקן תדע לך בכל אתר לא צווח ליה צוייקן וכא את צווח ליה צוייקן קל היקלו באכסניי אמר רבי יוחנן מגדל היה עומד בהר הבית והיה קרוי בירה רבי שמעון בן לקיש אמר כל הר הבית קרוי בירה לעשות הכל ולבנות הבירה אשר הכינותי
ט הפסח שיצא או שניטמא ישרף מיד ניטמאו הבעלי' או שמתו תעובר צורתו ויצא לבית השריפה רבי יוחנן בן ברוקה אומר אף זה ישרף מיד שאין לו אוכלין תני רבי חייה פסול פגול גוף הוא ונשרף מיד נטמאו בעלים או שמתו פסול מכשיר טעון צורה אמר רבי יוסה מתנית' אמרה כן פסח שיצא או שניטמא פסול גוף הוא ונשרף מיד ניטמאו הבעלים או שמתו פסול מכשיר הוא וטעון צורה רבי חמא בר עוקבה בשם רבי יוסה בר חנינה רבי נחמיה ורבי יוחנן בן ברוקה שניהם אמרו דבר אחד דתני אמר רבי נחמיה וכי מפני אנינה נשרף והא לא נשרף אלא מפני הטומאה שאילו מפני אנינ' נשרף היה לשלשתן לישרף דבר אחר והלא פינחס היה עמהן דבר אחר והלא מותר לאוכלו מבערב על דעתי' דרבי נחמיה ישרוף וימנה סבר רבי נחמיה שלשתן נשרפו היה לו לפינחס לוכל ואדיין לא נתמנ' כהן גדול והיה לו לאהרן לוכל מבערב סבר רבי נחמיה אנינה לילה תורה אמר ר' ירמיה אוף ר' יוסי הגלילי דכוותהון דתנינן תמן חטאת שקיבל דמה בשני כוסו' יצא אחד מהן לחוץ הפנימי כשר נכנס אחד מהן לפנים רבי יוסי הגלילי מכשיר בחיצון וחכמים פוסלין אמר רבי יוסי הגלילי ומה אם במקום שמחשבה פוסלת בחוץ ולא עשה בה המשואר כיוצא מקום שאין המחשבה פוסלת בפנים אינו דין שלא נעש' המשואר כנכנס נכנס לכפר אף על פי שלא כפר פסול דברי רבי ר' אלעזר ר' שמעון אומ' עד שיכפר רבי יודא אומ' אם הכניס שוגג כשר כל הדמים פסולין שנתנו על גבי המזבח לא הורצ' הציץ אלא על טמא שהציץ מרצה על טמא ואינו מרצה על היוצא אמ' רבי לעזר תדע לך שהוא פסול מכשיר כרבי יוסי הגלילי שהרי חבירו מבחוץ והוא כשר תדע לך שהוא פסול גוף כרבנן שהרי הוא במחיצתו והוא פסול רבנן דרשין מפני שלא נכנס מקצת דמה לפנים אכול תאכלו אות' הא אם נכנס מקצת דמה לפני' יפה עשיתם ששרפתם ר' יוסי הגלילי דרש מפני שלא נכנס כל דמה לפנים אכול תאכלו אותה הא אם נכנס כל דמה לפנים יפה עשיתם ששרפתם מה טעמא דרבנן וכל חטאת אשר יובא מדמה אפי' מקצת דמה מה טע' דר' יוסה הגלילי הן לא הובא את דמה אל הקודש פנימ' כהדא דתני רבי יוסי הגלילי אומר אין כל העניין הזה מדבר אלא בפרי' הנשרפין ובשעירי' הנשרפי' ליתן עליהן לא תעשה על אכילת' וללמד שפסוליהן נשרפין בבית הבירה אמרו לו מניין לחטאת שאם נכנס מדמה לפנים תהא פסולה לא מן הדין קרייא הן לא הובא את דמה אל הקודש פנימה הא אינו אומר מדמה אלא כל דמה תשובה לרבי עקיבה שהיה אומר מדמה לא כל דמה
י העצמות והגידין והנותר ישרפו בששה עשר ואם חל ששה עשר להיות בשבת ושרפו בשבעה עשר שאינן דוחין לא את השבת ולא את יום טוב הלכה ט' עצם שאין עליו בשר ר' יוחנן אמ' אסור לשוברו ר' שמעון בן לקיש אמר מותר לשוברו מתיב רבי יוחנן לרבי שמעון בין לקיש והא תנינן העצמות והגידין והנותר ישרפו בששה עשר ויקוץ מפני המוח שבקולית ויחלוץ את הבשר מן העצם ויהנה מן העצם סברין מימר אין חולצין את הפסול אמר רבי לעזר ואפי' תימר חולצין פתר לה כרבי יעקב דרבי יעקב אמר הבא בכושר משעה ראשונה וניטמא אסור בשבירת העצם רבי אימי בשם רבי לעזר מה טעם אמרו העצמות והגידין והנותר ישרפו בששה עשר שהשורף יש בו משום שוב' שמואל אמר נימנין על מוח שבראש ואין נימנין על מוח שבקולית נימנין על מוח שבראש שהוא יכול להוציאו דרך האוזן ואין נימנין על מוח שבקולית שאינו יכול להוציאו אלא דרך שבירה רבי יוחנן אמר נימנין על מוח שבקולית רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן אין נמנין על מוח שבקולית ואם נמנה נמנה על דעתי' דרבי יוחנן וישרף וימנה מפני אבדן קדשים על דעתי' דשמואל ישרף וימנה סבר שמואל כר' יעקב דרבי יעקב אמ' הבא בכושר משעה ראשונה וניטמא אסור בשבירת העצם מה חמית מימר ולא תותירו ממנו עד בוקר והנות' ממנו עד בוקר באש תשרופו אחר שני בקרים אחר בוקרו של ארבעה עשר ואחר בוקרו של חמשה עשר וכת' והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף מהו להצית את האור במדורת חמץ מאן דיליף מן הנותר אסור מאן דלא יליף מן הנותר מותר אמר רבי בון בר חייא ירדו לה כשיטת רבי ישמעאל כמה דר' ישמעאל אמ' תמן תינוק שעבר זמנו נמול בין ביו' יבין בלילה והכא עיבר זמנו נשרף בין ביום בין בלילה
יא כל הנאכל בשור הגדול יאכל בגדי הרך וראשי כנפים והסחוסין השובר את העצם בפסח טהור הרי זה לוקה ארבעי' אבל המותיר בטהור והשובר בטמא אינו לוקה את הארבעים הלכה י' גידם הרכים רבי יוחנן אמר נימנין עליהן ר' שמעון בן לקיש אמר אין נימנין עליהן רבי יעקב ברבי אחא בשם רבי זעורה מחלפה שיטתיה דרבי יוחנן מחלפה שיטתיה דרבי שמעון בן לקיש דאיתפלגון דתנינן תמן אילו שעורותיהן כבשרן עור האדם ועור חזיר של יישוב רבי יוסה אומר אף עור של חזיר הבר עור חטרת גמל הרכה עור הראש של עגל הרך עור בית הפרסות עור בית הבושת ועור השליל ועור שתחת האליה ועור האנקה והכח והלטאה והחומט ר' יהודה אומר הלטאה כחולדה וכולן שעיבדן או שהילך בהן כדי עבדוה טהורין חוץ מעור האדם רבי יוחנן בן נורי אומר שמנה שרצים יש להן עורות אמר רבי יוחנן לא שנו אלא לאיסו' ולטומאה אהל ללקות עור הוא ואין לוקין עליו משו' נבילה ר' שמעון בן לקיש אמ' משנה שלימה שנה ר' בין לאיסור בין ללקות בין לטומאה מחלפה שיטתיה דר' שמעון בן לקיש תמן הוא עבד ליה כשר וכא לא עבד לי' כשר אמר ר' יודה בר פזי שנייא היא תמן שהוא עור ועור סופו להקשות כל שכן מחלפה שיטתיה דרבי שמעון בן לקיש מה אין תמן שסופו להקשות הוא עבד ליה כשר כאן שאין סופו להקשות לא כל שכן אמר רבי אבון טעמא דרבי שמעון בן לקיש ואכלו את הבשר לא גידים רבנן דקיסרין אמר רבי חייה רבי איסי חד מיחלף וחד כהדין תנייא מאן דמחלף לית ליה כאילין קישויא וכמה ישבור רבי יוסי ורבי זעורא בשם רבי יוחנן עד כדי שתהא היד מחגרת רבי יונה אמר רבי זעורה ור' בא תריהון בשם רבי יוחנן חד אמר כדי שתהא היד מחגרת וחורנה אמר אפילו צפורן מאן דאמר יד כל שכן צפורן מאן דאמר צפורן אבל יד לא רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש תריהון אמרי לעול' אינו חייב עד שישבור עצם שיש עליו בשר וממקום בשר רבי יעקב בר אחא אמר שמואל בר אבא בעי מעת' לעולם אינו חייב עד שיטול אבן וירסס עצם לחייב על כל עצם ועצם הדא דתימר בהתרייה אחת אבל בשתי התריות שכן אפילו עצם אחד ושברו וחזר ושברו חייב שתים ר' ירמיה בעי לית הדא פליגא על רבי שמעון בן לקיש דרבי שמעון בן לקיש אמר עצם שאין עליו בשר מותר לשוברו לא אמר אלא שלא ילקה הא לאסור אסור אבל המותיר בטהור והשובר בטמא אינו לוקה ארבעים רבי אבון בשם רבי אלעזר מתניתא כשבא בטומאה משעה ראשונה אבל אם בא בטהר' ונטמא כבא בטהר' ולוקין על שבירתו הלכה י"א מתיב רבי יוחנן לרבי שמעון בן לקיש והא תנינן העצמות והגידים והנותר ישרפו בששה עשר ויקוץ מפני מוח ויחלוץ בשר מן העצם ויקוץ שלא לפקע תחת הבשר
יב אבר שיצא מקצתו חותך עד שמגיע לעצם וקולף עד שמגיע לפר' וחותך ובמוקדשין קוצץ בקופיץ שאי' בהן שבירת העצם י' מן האגף ולפנים כלפנים ומן האגף ולחוץ כלחוץ החלונות ועובי החומה כלפנים ר' סימון ר' יהושע בן לוי בשם בר פדייה הפיגול והנותר מצטרפין לטמא את הידים עד כדי עונשן בכזית מהו שיפסלו בתרומה קל וחומר אם מטמין את הידים לפסול בתרומה הן עצמן לא כל שכן ההן יוצא מה את עבד ליה מטמא את הידים או אינו מטמא את הידים אין תימר ההן יוצא מטמא את הידים פיגול ונותר אינן פוסלין בתרומה אין תימר פיגול ונותר אינן פוסלין בתרומה ההן יוצא לא גזרו עליו כלום דלא כן יטמא צד החיצון וצד הפנימי אמר רבי אבין מאן אית ליה דבר טמא מחמת עצמו לא רבי מאיר לא כן אמר רבי יוחנן כל הדברים טהורין ברובן כיון שחיתך רובן לאו כפרוש הוא ויהא כמגיעי בו ויהא פסול אמר רבי חנניה במחתך כל שהוא ומשליך ר' בא בשם רב יהודה לא קידשו תחת האגוף שבירושלם רבי ירמיה בשם רב שמואל בר רב יצחק כדי שיהו מצורעין מגינין תחתיהן בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים ודכוותה לא קידשו תחת האגוף של הר הבית כדי שיהו זבין מגינין תחתיהן בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים מצורע אין לו איכן להגן זב יש לו איכן להגן בכל ירושלם רבי יוחנן בר מדייא בשם ר' פינחס מן מה דאנן חמיי רבנן שלחין סנדליהון תחת האגוף של הר הבית הדא אמרה שלא קידשו תחת האגוף של הר הבית רב שאל לרבי חייה רבה גגות ירוש' מה הן אמר ליה מן מה דמתלין מתלא פיסחא כזיתא והלילה מתבר אגרייא הדא אמר' גגות ירוש' קודש רבי ירמיה רבי מיישא רבי שמואל בר רב יצחק בשם רב גגות ירוש' חול והא תנינן מן האגוף ולפנים כלפנים מן האגוף ולחוץ כלחוץ פתר לה בגג מבוצר לאויר חצר היא מתנית' והא תנינן החלונות ועובי החומה כלפנים עוד היא בגג מבוצר לאויר חצר היא מתנית' ואתיא כההיא דאמר רבי אחא בשם רבי חיננא ויאבל חיל וחומה שורא ובר שורא אם עובי החומה קידשו כל שכן חלון אמר רבי אחא בחלון שעל גבי האגוף נצרכה אע"ג דתימר לא קידשו תחת האגוף של ירוש' חלון שעל גבי האגוף קידשו תני בשם רבי יהודה מחילות שתחת ההיכל חול וגגות ההיכל קודש רבי אימי בשם רבי שמעון בן לקיש מתנית' אמרה כן מדורה היתה שם ובית כסא של כבוד וזה היה כבודו מצאו נעול יודע שיש שם אדם פתוח ידוע שאין שם אדם אמר רבי יוסה וכי צואה טומאה והלא אינה אלא נקיות ויידא אמר דא יוצא והולך לו במסיבה ההולכת תחת הבירה ונירות דולקין מיכן ומיכן עד שהוא מגיע לבית הטבילה אם קודש הוא ילך לו בקצר
יג י"א שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד אילו הופכין פניהן אילך ואוכלין ואילו הופכין פניהן אילך ואוכלין והמיחם באמצע וכשהשמש עומד למזוג קופץ את פיו ומחזיר את פניו עד שמגיע אצל חבורתו ואוכל והכלה הופכת את פניה ואוכלת הלכה י"ב כת' ולא תוציאו מן הבית מן הבשר חוצה אין לי אלא חוץ לבית חוץ לחבורה מניין תלמוד לומר לא תוציא חוצה אמר רבי יודן מיכן שאם הוציא חוץ לחבורה שהוא מתחייב אמר רבי מנא יאמר קרייא לא תוציא חוצה ונן אמרין אם חוץ לחבורה שהוא מתחיי' לא כל שכן חוץ לבית רבי אימי בעי הוציא מחבורה לחבורה כשני זתים חייב שתים משום לא תוציא מן הבית ומשום לא תוציא חוצה נמנו על הפסח הוציא אחד כזית חייב שנים שלשה פטורין מפני שבני חבורתן ראויין להימשך אצלן אלא שהן עוברין בעשה וכרבי שמעון אפילו בעשה אינן עוברין דתני על הבתים אשר יאכלו אותו בהם מלמד שהפסח נאכל בשני מקומות יכול אף אוכליו יהו אוכלין אותו בשני מקומות תלמוד לומר בבית אחד יאכל הא כיצד פסח נאכל בשני מקומות ואין אוכליו אוכלין אותו בשני מקומות רבי שמעון אומר אף אוכליו אוכלין אותו בשני מקומו' מה מקיים ר' שמעון בבית א' יאכל שלא תהא חבורה מקצתה אוכלת בפנים ומקצתה אוכלת בחוץ יחיד שהוציא כזית חוץ לחבורה מפני שבני חבורתו ראויים לימשך אצלו נפטר מלא תעשה רבי חייה בר בא בעי למה לי כרבי שמעון אפילו כרבנן מפני שבני חבורתן ראויין לימשך אצלן נפטרו מלא תעשה אפילו בעשה לא יהו שמש שאכל כזית והוא בצד התנור אם היה פיקח ממלא את כריסו ממנו אם רצו לחלוק לו כבוד באין ואוכלין עמו בצד התנור ואם לאו נותנין לו חלקו ואוכל במקומו תמן אמר דרבי שמעון היא ולא שמיעין דאמר רבי הילא רבי איסי רבי אלעזר בשם רבי הושעיה הכל מודין בתחילה שהן חולקין בסוף שאינן חולקין מה פליגין בשהיו יושבין ואוכלין ופקעה עליהן הקורה רבי שמעון אומר עוקרין הן חלקן ואוכלין במקום אחר ורבנן אמרין אינן עוקרין את חלקן ואוכלין במקום אחר רבי חייא בר בא אמר רבי יוסי בן חנינה בעי מעתה המוציא אינו חייב עד שעה שיאכל אתא רבי שמואל רבי אבהו בשם רבי יוחנן המוציא אינו חייב עד שעה שיאכל אמר רבי זעורא ותניי תמן יחיד שהוציא כזית חוץ לחבורה חייב ולא פסל עצמו מפני חבורתו הדא אמרה אפילו לא אכל אין תימר אכל למה לי לא פסל עצמו מבני חבורתו אמ' רבי יוסה כיון שהוציאו פסלו אפי' אכל דבר פסול אכל ויידא אמר דא יש שובר אחר שובר אין מוציא אחר מוציא או הדא אמרה כיון שהוציאו פסלו או הדא אמרה המוציא אינו חייב עד שעה שיאכל פשיטא דא מילתא התחילו אילו וניטמו אילו זכו טהורין בחלקן של טמאין ולא עוד אלא אפילו התחילו אילו וניטמו הן זכו טהורין בחלקן של טמאין אבל התחילו אילו ואילו וניטמא אחד מהן לא זכו טהורין בחלקן של טמאין יחיד מפשיט ידו בכל הבית ואין חבורה מפשטת יהה בכל הבית והא תנינן שתי חבורות לא אמר אלא שתים הא אחת לא והא תנינן המיחם באמצע מקום שהשמש מוכיח עליו שם היא חבורתו והא תנינן הכלה הופכת פניה ואוכלת אמר רבי חייה בר בא מפני הבושה הדרן עלך כיצד צולין
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.