Nedarim 4 — תלמוד ירושלמי נדרים ד

א אין בין המודר הנאה מחבירו למודר ממנו מאכל אלא דריסת הרגל וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש המודר הנאה מאכל מחבירו לא ישאלינו נפה וכברה וריחים ותנור אבל משאיל לו חלוק וטלית נזמים וטבעות וכל דבר שאין עושין בו אוכל נפש מקום שמשכירין כיוצא בהן אסור אין בין המודר הנייה מחבירו כו' הא דבר שעושין בו אוכל נפש אסור ולא ממאכל נדר אמר רבי שמעון בן לקיש כיני מתנית' אין בין מודר הנייה מחבירו למודר הניית מאכל מחבירו תניי דבית רבי כן המודר הניית מאכל מחבירו לא ישאילינו נפה וכברה ריחים ותנור תני אבל משאילו כוסות וקערות ותמחויין שאינן מהנין את האוכל אבל מכנסין את האוכל לפסים וקדירות אסור לטחון ולדרוך אסור לקצור צריכה ולבצור צריכא הניית מהו תני אבל משאילו קורדום הוינן סברין מימר בקורדום של בקעי תיפתר בקורדום של מכוש ולית שמע מינה כלום רבי אבונא אמר רבי ירמיה בעי אהן יוסטה מכיון די מרחק וחשר בה קמחא אסיר מישאל ליה רבי בא בשם רבי זעירא שהוא בנותן לו מעות ליקח בהן ככר רבי בון בר חייה בעי מעתה אסור להשאיל לו מעות שהוא כנותן לו מעות ליקח בו ככר רבי אבינא אמר רבי ירמיה בעי אילין קוזמידייא דאית עליהון אסיר מישאל לון

ב המודר הנייה מחבירו שוקל לו את שקלו ופורע לו את חובו ומחזיר לו אבידתו מקום שנוטלין עליה שכר תפול הנייה להקדש המודר הנייה מחבירו כו' רבי בא בר ממל בעי הפורע שטר חובו של חבירו שלא מדעתו תפלוגת' דחנן ובני כהני' גדולי' א"ר יוסי טעמ' דבני כהנים גדולי' תמן לא עלת על דעתן שימות עבדו ברעב ברם הכא מפייס הוינא ליה והוא מוחל לי הגע עצמך דהוה גביה משכון מפייס הוינא ליה והוא יהב לי משכוני עד כדון בבעל חוב שאינו דוחק ואפילו בבעל חוב שדוחק נישמעינה מן הדא תדע לך שהוא כן דתנינן ומקריב עליו קיני זבין קיני זבות קיני יולדות חטאות ואשמות בשלא נכנס לתוך ידיו כלום וכא בשלא נכנס לידיו כלום רבי יהושע בן לוי אומר אין לך נתפס על חבירו וחייב ליתן לו אלא בארנון ובגולגולת רב אמר כל הנתפש על חבירו חייב לו חייליה דרב מן הדא הגוזל שדה ונטלוה מסיקין לא שמע דאמר רבי יוחנן קנס קנסו בגזלן רבי אבין בעי דהוה רביה רבי יוסי בי רבי בון ורבי חייה בר לולייני תריהון אמרין בשם רבי שמואל חד אמר בארנון ובגולגולת תמן תנינן מרפאהו רפואת נפש אבל לא רפואת ממון ר' יודה ור' יוסי חד אמ' כאן במדירה מגופו וכאן במדירה מנכסיו וחרנה אמ' כאן בשיש לו מי שירפאנו וכאן בשאין לו מי שירפאנו אם בשיש לו מי שירפאנו אפי' רפואת נפש לא ירפאנו לא מכל אדם זוכה להתרפו' ולא ניכסי המחזיר הן שהן אסורין לבעל הפרה עולא בר ישמעאל בשם ר' יצחק כשהיו ניכסי זה אסורין על זה וניכסי זה אסורין על זה מאן תנא תפול הנייה להקדש רבי מאיר דרבי מאיר אומר מועלין באיסרות רבי בון בר חייה בעי נדר מן ככר מהו לחמם בו את ידיו נישמעינה מן הדא אמר ככר זו הקדש אכלו בין הוא בין אחר מעל לפיכך יש לו פדיון אם אמר הרי הוא עלי אכלו מעל בו בטובת הנייה דברי רבי מאיר אחרים לא מעלו לפיכך אין לו פדיון לא אמר אלא אכלו הא לחמם בו את ידיו מותר תלמידוהי דרבי יונה בשם רבי בון בר חייה כיני באומר לא אוכלינו ולא אטעמנו לא אסרו עליו אלא לאכילה עד כדון צריכה נדר מן הככר מהו לחמם בו את ידיו

ג ותורם את תרומתו ומעשרותיו לדעתו ומקריב עליו קיני זבין קיני זבות קיני יולדות חטאות ואשמות ומלמדו מדרש הלכות ואגדות ולא ילמדנו מקרא אבל מלמד הוא את בניו מקרא וזן את את אשתו ואת בניו אף על פי שהוא חייב במזונותן ולא יזון את בהמתו בין טמאה בין טהורה רבי אליעזר אומר זן את הטמאה ואינו זן את הטהורה אמרו לו מה בין טמאה לטהורה אמר להן שהטהורה נפשה לשמים וגופה שלו והטמאה נפשה וגופה לשמים אמרו לו אף הטמאה נפשה לשמים וגופה שלו שאם ירצה הרי מוכרה לגוים או מאכילה לכלבים הלכה ג' ותורם את תרומתו כו' המתקן פירותיו של חבירו שלא מדעתו טובת הניית מעשרותיו של מי רבי אבהו אומר של מתקן רבי זעירא אמר של בעל הפירות רבי זעירא כדעתיה דאמר רבי זעירא בשם רבי שמעון בן לקיש הפריש קרבן נזיר קרבן מצורע של חבירו המתכפר הוא שעושה תרומה מתניתא פליגא על ר"ש בן לקיש ותרום תרומתו ומעשרותיו של חבירו לדעתו פתר לה בשלא יהא לו טובת הנייה בהן כתיב ראה לימדתי אתכם חוקים ומשפטים מה אני בחינם אף אתם בחינם יכול מקרא ותרגום כן תלמוד לומר חקים ומשפטי' חוקים ומשפטים אתם מלמדי' בחנם ואי אתם מלמדין בחנם מקרא ותרגום וכן חמיי מתנייא נסבין אגריהון א"ר יודן בי ר' ישמעאל שכר בטילן הן נוטלין אמר רבי זעורא מדבריהן זן את עבדיו ואינו זן את עבדו הוון בעיי מימר מאן דמר הטהורה נפשה לשמים וגופה שלו וזו הואיל וגופה ונפשה לשמים זן את עבדו מאן דמר שאם ירצה הרי מוכרה לגוים או מאכילה לכלבי' וזו הואיל וגופה שלו ואינו מוכרה לגוים ואינו מאכילה לכלבים זן את עבדו אשכח תני זן את עבדו

ד המודר הנייה מחבירו ונכנס לבקרו עומד אבל לא יושב ומרפאהו רפואת נפש אבל לא רפואת ממון ורוחץ עמו באמבטי גדולה אבל לא בקטנה וישן עמו במטה רבי יהודה אומר בימות החמה אבל לא בימות הגשמים מפני שהוא מהניהו ומיסב עמו על המיטה ואוכל עמו על השולחן אבל לא מן התמחוי אבל אוכל הוא מן התמחוי החוזר הלכה ד' המודר הנאה מחבירו כו' רבי שמעון בן יקים אמר שלא ישהא מתניתא בשאסר הרופא נכסיו עליו אבל אם אסר החולה נכסיו עליו של רופא הוא חטא על נפשיה אבל לא באמבטי קטנה דהוא מפתח ליה תני רוחץ עמו במרחץ קטנה די נסב אשונה תני מן התמחוי החוזר מהו תמחוי החוזר תמן אמרין פיסגתא רבנין דהכא אמרין תמחוי שיש בו לאכול ולשבוע ולהותיר תני מן הכוס החוזר אי זהו כוס החוזר תמן אמרין קונדיטון רבנין דהכא אמרין מליי מי סורס וקרחין ושתיין ומחזירין

ה לא יאכל עמו מן האבוס שלפני הפועלים לא יעשה עמו באומן דברי רבי מאיר וחכמים אומרים עושה הוא ברחוק ממנו הלכה ה' לא יאכל כו' על דעתיה דרבי מאיר אסור ללמדו אומנות על דעתיה דרבי מאיר אסור ללמד עליו זכות

ו המודר הנייה מחבירו לפני שביעית לא יורד לתוך שדהו ואינו אוכל מן הנוטות ובשביעית לא יורד לתוך שדהו אבל אוכל הוא מן הנוטות נדר הימינו מאכל לפני שביעי' יורד לתוך שדהו ואינו אוכל מן הפירו' ובשביעית יורד ואוכל הלכה ו' המודר הנייה מחבירו לפני שביעית כו' וירד כדאמ' רבי שמעון בן יקים שלא ישהא רבי יוחנן פתר מתניתא המודר הנאה מחבירו לפני שביעית אינו יורד לתוך שדהו ואינו אוכל מן הנוטו' ובשביעי' יורד לתוך שדהו ואוכל מן הפירות ואם נדר בשביעית יורד ואוכל רבי שמעון בן לקיש פתר מתניתא המודר הנייה מחבירו לפני שביעית ולא יורד לתוך שדהו ואינו אוכל מן הפירות ואם נדר בשביעית לא יורד בתוך שדהו אבל אוכל מן הפירות נדר ממנו מאכל לפני שביעית יורד לתוך שדהו ואינו אוכל מן הפירות ואם נדר בשביעית יורד ואוכל ותייא דרבי שמעון בן לקיש כרבי יוסי דו רבי יוסי אומר מפני שקדם נדרו להפקירו כן רבי שמעון בן לקיש אמר שקדם נדרו להבקירו הבקירו לנדרו רבי יונה רבי בא בר חייה בשם רבי יוחנן מודה ר' יוסי בהבקר תורה שהוא מותר

ז המודר הנייה מחבירו לא ישאילנו ולא ישאל ממנו ולא ילוינו ולא ילוה ממנו ולא ימכור לו ולא יקח ממנו אמר לו השאיליני פרתך אמר לו אינה פנויה אמ' לו קונם שדי שאיני חורש בה לעולם אם היה דרכו לחרוש הוא אסור וכל אדם מותרין ואם אין דרכו לחרוש הוא וכל אדם אסורין הלכה ז' המודר הנייה מחבירו לא ישאילינו כו' באומר קונם שדי שאיני חורש לעולם באומר קונם שדי נחרשת לעולם

ח המודר הנייה מחבירו ואין לו מה יאכל הולך אצל החנווני ואומר איש פלוני מודר ממני הנייה ואיני יודע מה אעשה הוא נותן לו ובא ונוטל ממנו הלכה ח' המודר הנייה מחבירו ואין לו מה יאכל כו' שאינו יכול להוציא ממנו בדין

ט היה ביתו לבנות גדירו לגדור שדהו לקצור הולך אצל הפועלים ואומר איש פלוני מודר ממני הנייה איני יודע מה אעשה הן עושין עמו ובאין ונוטלין שכרן מזה הלכה ט' היה ביתו לבנות גדירו לגדור כו' מהו דיימר מאן דעבד לא מפסיד נישמעינה מן הדא ביומוי דר' אמי נפלה דליקה בכפר ואפיק רבי אמי כרוז בשוקאי דארמאי ואמר כל דעבד לא מפסד אמר רבי אלעזר בי רבי יוסי קומי רבי יוסי סכנה הוית ואי סכנה הוית אפילו רבי אימי יטפי לא תני כל דבר סכנה אין אומרי' ייעשו בגוים ובקטנים אלא אפילו בגדולים ואפילו בישראל מעשה שנפלה דליקה בחצר יוסי בן סימאי בשיחין וירדו בני קצרה של ציפורין לכבותו ולא הניח להן לכבות אמר להן הניחו לגבאי שיגבה את חובו מיד קשר עליו הענן וירדו גשמים וכיבוהו במוצאי שבת שלח לכל אחד ואחד מהן סלע ולאפרכוס שלהן חמשים דינר אמר רבי חנינה לא הוה צריך לעשות כן חד כותיי הוה מגיריה דרבי יונה נפלה דליקה במגירותיה דרבי יונה אזל ההוא כותאה בעי מיטפייה ולא שבקיה רבי יונה אמר ליה בגרך מדלי אמר ליה אין ואישתיזיב כולה רבי יונה דכפר אימי פרס גולתיה על גדישא ונורא ערקת מינה

י היו מהלכין בדרך ואין לו מה יאכל נותן לאחרים לשם מתנה והלה נוטל ואוכל ומותר אם אין עמהן אחר מניח על הסלע או על הגדר ואו' הרי הן מובקרין לכל מי שיחפוץ והלה נוטל ואוכל ורבי יוסי אוסר הלכה י' היו מהלכין בדרך ואין לו מה יאכל כו' תני רבי מאיר אומר כיון שאדם מבקיר יצא דבר מרשותו רבי יוסי אומר אין הבקר יוצא מתחת ידי הבעלים אלא בדמיה רבי ירמיה רבי בא בר חייה תריהון אמרין רבי יוחנן בשם רבי ינאי דברי רבי יוסי בנותן מתנה לעשרה וזה אחד מהן הבקיר שדהו אית תניי תני חוזר בו ואית תניי תני אינו חוזר בו ר' חזקיה ר' אבהו בשם רשב"ל מאן דמר חוזר כר' יוסי מאן דמר אינו חוזר כר"מ הדא אמרה הבקר כר' יוסי וחייב במעשרות מה אמר הבקר לא מתנה אתא רבי יעקב בר אחא בשם רבי שמעון בן לקיש הבקר כרבי יוסי וחייב במעשרות תמן אמר הבקר כרבי יוסי ואינו חייב במעשרות דאמר רבי יוחנן בשם רבי ינאי ובא הלוי כי אין לו וגו' ממה שיש לך ואין לו חייב אתה ליתן לו יצא הבקר שידך וידו שוין בו היא לקט היא שכחה היא פיאה היא הבקר עד כדון כשמבקירה לזמן מרובה אפילו הבקירה לזמן ממועט נישמעינה מן הדא המבקיר שדהו שלשה ימים חוזר אמר רבי זעירא לא אמר אלא שלשה הא לאח' שלשה אינו חוזר בו תני רבי שמעון דיינא קומי רבי זעירא אפילו לאחר שלשה חוזר בו אמר ליה מכיון דאת אמר לאחר שלשה חוזר בו היא לאחר שלשה היא לאחר כמה ימים מתניתא מסייעה לר' זעירה במה דברים אמורים כשהבקיר סתם אבל אם אמר שדי מובקרת יום אחד שבת אחת חדש אחד שנה אחת שבוע אחד עד שלא זכה בין הוא בין אחר יכול הוא לחזור בו משזכה בה בין הוא בין אחר אינו יכול לחזור בו הדא אמרה הוא זמן מרובה הוא זמן ממועט הדא אמרה שלא חשו להערמה הדא אמרה שאדם מבקיר וחוזר וזוכה הדא פשטה שאלת דרבי זעירא דרבי זעירא אמר הוא זמן מועט הוא זמן מרובה והלה נוטל ואוכל ורבי יוסי אוסר מאי טעמא דרבי יוסי מפני שקדם נדרו להבקירו הא הבקירו לנדרו לא בעון קומי ר' יוסי מפני שקדם נדרו להבקירו מה בין שקדם הבקירו לנדרו אמר לון לא עלת על דעתו לאסור מה שהבקיר אמר רבי יונה הכין קשון קדמוי הא הבקר יחיד לא והא תנינן והלה נוטל ואוכל ור' יוסי אוסר אמר לון לא עלת על דעתו לאסור מה שהבקיר רבי יונה רבי אבא רבי חייה בשם ר' שמעון בן יוצדק המבקיר שדה לעשרה בני אדם אינו חוזר בו אמר רבי יוסה אתייא כרבי מאיר רבי מנא בעי מה את אמרת לשלשה לפני שלשה על דאת מקשי על רבי מאיר קשיתה על דרבי יוסי מה את אמרת לעשרה לפני עשרה אמר ליה הבקירה בפני שנים חוזר בו וחייב במעשרות בפני שלשה אינו חוזר בו ופטור מן המעשרות הדרן עלך אין בין המודר