א השואל את הפרה ושאל בעליה עמה שאל את הפרה ושכר בעליה עמה שאל את הבעלי' או שכרן ואחר כך שאל את הפרה ומתה פטור שנאמר אם בעליו עמו לא ישלם ב' אבל שאל את הפרה ואחר כך שאל את הבעלין או שכרן ומתה חייב שנאמר בעליו אין עמו שלם ישלם השואל את הפרה כו' אמר רבי אילא ממשמע שנאמר שלם ישלם אין אנו יודעין אם בעליו עמו לא ישלם מה תלמוד לומר בעליו אין עמו שלם ישלם אלא מכיון ששאל הפרה ולא שאל בעלה עמה אף על פי שהבעלין חורשין על גבה ומתה חייב אבל שאל את הפרה ואחר כך שאל בעלה או שכרן ומתה חייב אמר ר' לא ממשמע שנ' אם בעליו עמו לא ישלם איני יודע שאם אין בעליו עמו שלם ישלם ומה תלמוד לומר בעליו עמו לא ישלם אלא מכיון ששאל הפרה ושכר בעלה עמה אף על פי שהבעלים חורשין במקום אחר ומתה פטור
ב השואל את הפרה ושאלה חצי יום ושכרה חצי יום שאלה היום ושכרה למחר שאל אחת ושכר אחת המשאיל אומר שאולה מתה ביום שהיתה שאולה מתה בשעה שהיתה שאולה מתה והלה אומר איני יודע חייב השוכר אומר שכורה מתה ביום שהיתה שכורה מתה בשעה שהיתה שכורה מתה והלה אומר איני יודע פטור זה אומר שאולה וזה אומר שכורה ישבע השוכר שהשכורה מתה זה או' איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו הלכה ב' השואל את הפרה כו' לילה שבנתיים מהו אית מרין דרך הפרות ללון על בעליהן וזו על ידי ששוכרה אצלו לא לנה כשאולה היא אצלה והוא חייב ואית מרין אין דרך הפרות ללון על בעליהן וזו כשכורה אצלו פטור
ג השואל את הפרה ושילחה לו ביד בנו וביד עבדו וביד שלוחו או ביד בנו וביד עבדו או ביד שלוחו של שואל ומתה פטור אמר לו השואל שלחה לי ביד בני וביד עבדי וביד שלוחי או ביד בנך או ביד עבדך או ביד שלוחך או שאמר לו המשאיל הריני משלחה לך ביד בני ביד עבדי ביד שלוחי או ביד בנך או ביד עבדך או ביד שלוחך או שאמר לו השואל שלח ושילחה ומתה חייב וכן בשעה שמחזירה הלכ' ג' השואל את הפר' כו' תני השאיליני פרתך י' ימים והשאל לי בהן ה' ימים ראשוני' מתה בתוך האחרונים משעבוד הראשונים מתה השאיליני פרתך לאחר עשר ימים אמר ליה סבה מן כבר מתה משיעבוד האחרונים מתה השאיליני פרתך ואני נשאל לך השאיליני פרתך ובוא ועשה עמי השאיליני קרדומך ובוא ונכש עמי השאיליני תמחוייך ובוא ואכול עמי שאלה מן הכייר או מן הסנטר או מן האיקומנוס ומתה כמי שהבעלים עמו הלכה ד' אמר לו השאילה לי כו'
ד המחליף פרה בחמור וילדה וכן המוכר שפחתו וילדה זה אומר עד שלא מכרתי וזה אומר משלקחתי יחלוקו היו שני עבדים אחד גדול ואחד קטן וכן שתי שדות אחת גדולה ואחת קטנה הלוקח אומר הגדול לקחתי והמוכר אומר איני יודע זכה בגדול המוכר אומר הקטון מכרתי והלה אומר איני יודע אין לו אלא קטן זה אומר גדול וזה אומר קטן יישבע המוכר שהקטן מכר זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו הלכה ה' המחליף פרה כו' אמר רבי יוחנן זו להוציא מידי סומכוס שאמו' כל הספיקות יחלוקו אמר רבי לא תיפתר בשזה אומר בריא לי וזה אומר בריא לי רבי יוסי בעי אם בשזה אומר בריא לי וזה אומר בריא לי על דא אמר רבי יוחנן להוציא מדברי סומכוס
ה המוכר זיתיו לעצים ועשו פחות מרביעית לסאה הרי הן לבעל הזתים עשו רביעית לסאה זה אומר זיתיי גידילו וזה אומר ארצי גידלה יחלוקו ז' שטף הנהר את זיתיו ונתנן לתוך שדה חבירו זה אומר זיתיי גידילו וזה אומר ארצי גידילה יחלוקו הלכה ו' המוכר זיתיו לעצים כו' רבי יוחנן בעי הרטיבו מה הן רב הונא אמר בששטפן בגושיהן רבי יוסי בן חנינה אמר שני ערלה ביניהן
ו המשכיר בית לחבירו בימות הגשמים אינו יכול להוציאו מן החג עד הפסח ובימות החמה שלשים יום ובכרכין אחד ימות החמה ואחד ימות הגשמים שנים עשר חדש ובחנויות אחד כרכין ואחד עיירות שנים עשר חדש רשב"ג אומר חנות של נחתומין ושל צבעין שלש שנים הלכה ח' המשכיר בית לחבירו כו' תני כל אילו שאמרו שלשים יום וי"ב חדש לא שידור בתוכן שלשים יום וי"ב חדש אלא שיודיעו קודם שלשים יום וקודם י"ב חדש בית הבד כל שעת בית הבד בית הגת כל שעת הגת בית היוצרה אין פחות משנים עשר חודש אמר רבי יוסי במה דברים אמורי' באילין שהן עושין בעפר שחור אבל באילו שעושין בעפר לבן כונס גורנו ומסתלק
ז המשכיר בית לחבירו המשכיר חייב בדלת ובנגר ובמנעול ובכל דבר שהוא מעשה אומן אבל דבר שאינו מעשה אומן השוכר עושהו הזבל של בעל הבית אין לשוכר אלא היוצא מן התנור ומן הכירים בלבד הלכה ט' המשכיר בית לחבירו כו' הורי רבי יצחק בר חקולה מזוזה מעשה ידי אומן
ח המשכיר בית לחבירו לשנה ונתעברה השנה נתעברה לשוכר השכיר לו לחדשים נתעברה השנה נתעברה למשכיר מעשה בציפורין באחד ששכר מרחץ מחבירו בשנים עשר זהב לשנה מדינר זהב לחדש ובא מעשה לפני רשב"ג ולפני רבי יוסי ואמרו יחלקו את חדש העיבור הלכה י' המשכיר בית לחבירו כו' והיכי אם בשבא עליו בסוף החדש גביי ליה כולה ואם בשבא עליו בראש חדש אמ' ליה פוק לך שמואל אמר כיני מתניתא בשבא עליו באמצע החדש רב אמר דינא דגר אמר רבי לא לית פשטא על דא שיטת בן ננס דו אמר ביטל לשון אחרון את הראשון
ט יא' המשכיר בית לחבירו ונפל חייב להעמיד לו בית היה קטן לא יעשנו גדול גדול לא יעשנו קטן אחד לא יעשנו שנים שנים לא יעשנו אחד לא יפחות מן החלונות ולא יוסיף עליהן אלא מדעת שניהן הלכה יא' המשכיר בית לחבירו כו' ריש לקיש אמ' במעמידו על גביו רבי יוחנן אמר באומר לו בית כזה אני משכיר לך אלא המשכיר בית לחבירו וביקש למוכרו אמר רבי אמי לא על דעת שזה ימות ברעב רבי זירא ורבי הילא תריהון מרין מכל קנוי לו אלא דו אמר ליה שיבקיה דשרי עד ימלא אנקלווסים דידיה אתא עובדא קומי רבי ניסי ולא קביל מה פליג אמרי ברתיה הוות ממשכנה גבי חד רומי בגין כן הורי כרבי אימי הדרן עלך השואל את הפרה
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.