Shulchan Aruch, Orach Chayim 28 — שולחן ערוך, אורח חיים כח
א חַיָּב אָדָם לְמַשְׁמֵשׁ בַּתְּפִלִּין בְּכָל שָׁעָה שֶׁלֹּא יַסִיחַ דַּעְתּוֹ מֵהֶם, וִימַשְׁמֵשׁ בְּשֶׁל יָד תְּחִלָּה, וּכְשֶׁיֹּאמַר וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ יְמַשְׁמֵשׁ בְּשֶׁל יָד, וּכְשֶׁיֹּאמַר וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ יְמַשְׁמֵשׁ בְּשֶׁל רֹאשׁ.
ב תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ חוֹלֵץ תְּחִלָּה מִשּׁוּם דִּכְתִּיב וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ כָּל זְמַן שֶׁבֵּין עֵינֶיךָ יִהְיוּ שְׁתַּיִם. צָרִיךְ לַחֲלֹץ תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ מְעֻמָּד יָנִיחַ בָּתִיק שֶׁל רֹאשׁ, וְעָלָיו שֶׁל יָד, כְּדֵי שֶׁכְּשֶׁיָּבֹא לַהֲנִיחָם יִפְגַּע בְּשֶׁל יָד תְּחִלָּה.
ג מִנְהַג הַחֲכָמִים לְנַשֵּׁק הַתְּפִלִּין בִּשְׁעַת הֲנָחָתָן וּבִשְׁעַת חֲלִיצָתָן:
English Summary
A high-level overview of the main points in this siman and how the poskim discuss them. It is not the final word on any halacha.
Touching the tefillin while wearing them, the order of removing them and putting them away, and kissing them.
seif 1 The Mechaber writes that a person is obligated to frequently touch his tefillin (lemashmesh), so that his mind does not turn away from them. He touches the tefillin of the hand first. When he says "vekashartam le'ot al yadecha" (bind them as a sign on your hand), he touches the tefillin shel yad (arm). When he says "vehayu letotafot bein einecha" (they shall be frontlets between your eyes), he touches the tefillin shel rosh (head). The Magen Avraham, citing the Bach, explains "at all times" as every time he remembers them, so that he does not forget them. The Mishnah Berurah adds a second reason: touching them lets him set them right before they shift out of place. He notes that during Tefillah one need not touch them. The tefillin shel yad comes first because it is nearer to him, and ein ma'avirin al hamitzvot (one does not pass over a mitzvah that comes to hand first). If he finds that both tefillin have shifted, he puts the tefillin shel yad back in place first. The Aruch HaShulchan brings the source in the Gemara in Menachot. The tzitz (the gold plate worn by the Kohen Gadol) carries Hashem's name once, and yet the Torah requires that his mind not turn from it. Tefillin carry Hashem's name many times, so this applies to them all the more. The Aruch HaShulchan explains that the obligation does not mean thinking about the tefillin every moment, which is impossible while praying or learning. For this reason the Chachamim permitted a short nap while wearing them. Touching them whenever he remembers keeps him from forgetting them entirely and coming to light-headedness. He adds that a person wearing tefillin should be in awe and in joy, and sadness also counts as turning the mind away, since it takes him away from the joy of the mitzvah.
seif 2 The Mechaber rules that the tefillin shel rosh is removed first. The verse says "between your eyes," which teaches that as long as the tefillin shel rosh is there, both tefillin should be on. He removes the tefillin shel rosh standing. The Magen Avraham and the Mishnah Berurah explain that this is done after removing the windings of the strap from the finger. Removing the windings is also done standing. By their custom of putting on the tefillin shel yad standing, it is also removed standing, since tefillin are removed the same way they are put on. The Aruch HaShulchan adds that those who put on the tefillin shel yad sitting remove it sitting, and remove only the tefillin shel rosh standing. The Magen Avraham, citing the Shelah, records that some chachamim removed the tefillin shel rosh with the left hand, to show that parting from them was hard for them. The Mishnah Berurah adds that a left-handed person removes them with his right hand, so that he does not remove them quickly.
The Mechaber writes that the tefillin shel rosh is placed in the bag with the tefillin shel yad on top of it, so that he meets the tefillin shel yad first when he next puts them on. The Gra notes that this follows Rabbeinu Tam's explanation in Menachot. The Bach reads this as a long, narrow bag with one tefillin above the other. The Magen Avraham writes that the custom is to place them side by side, with the tefillin shel yad set slightly higher. The Mishnah Berurah agrees. The Aruch HaShulchan holds that there is no concern in laying the tefillin shel yad on the tefillin shel rosh, even though the tefillin shel rosh is holier, because the difference in holiness is small. The Mishnah Berurah writes that those who use separate bags should mark which bag is for which tefillin. Because the tefillin shel rosh has greater holiness, its bag may not later be used for the tefillin shel yad unless this was stipulated at the start. He advises not removing the tefillin shel yad until the tefillin shel rosh is in the bag, so that he does not put the tefillin shel yad in first by mistake.
seif 3 The Mechaber writes that the custom of the chachamim is to kiss the tefillin when putting them on and when removing them. The Aruch HaShulchan calls this love for the mitzvah. The Mishnah Berurah rules that when folding the tefillin, the straps are not wound over the batim (the boxes). They are wound at the sides, on the base of the tefillin. When winding, one holds the tefillin and wraps the strap around it, not the strap while turning the tefillin into it. He adds that one takes the tefillin out of the bag by hand and does not shake them out. The Aruch HaShulchan differs about the straps. He sees no concern in winding them over the tefillin, just as a cloth is wrapped around a Sefer Torah, and he writes that this is the custom.
This English summary is for review purposes only. It is not a halachic source and is not to be used for a halachic ruling. Suggestions or corrections are welcome: please add them to the comments section below. Go to the comments ↓ Each comment is reviewed by a TorahSages editor.
English summary © 2026 TorahSages · CC BY-NC-ND 4.0 · torahsages.com/library/shulchan-aruch/orach-chayim/28 · Copyright & Licensing
מִשְׁנָה בְּרוּרָה Mishnah Berurah
סָעִיף א
א (א) בכל שעה - פי' בכל שעה שנזכר בהם חייב למשמש דעל ידי כן נזכר עליהן תדיר ולא יבא לידי היסח הדעת ועוד כדי לתקנם שלא יזיזו ממקומן: ש"ע סָעִיף א
ב (ב) שלא יסיח דעתו - ובעת התפלה א"צ למשמש בהם [מ"א לקמן בסימן מ"ד ועיין בפמ"ג]: ש"ע סָעִיף א
ג (ג) בשל יד - דהש"י סמוכה לו למשמשו ואין מעבירין על המצות: ש"ע סָעִיף א
ד (ד) תחלה - ואח"כ בשל ראש. ואם בעת משמוש הש"ר מצאהו שנשמט ממקומו ונודע לו אז שהש"י ג"כ נשמט ממקומו צריך להחזיר הש"י תחלה על מקומו מקרא וקשרתם לאות על ידך והדר ולטוטפות בין עיניך וכנ"ל בסימן כ"ה ס"ו: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ה (ה) חולץ תחלה - אחר שמסיר ג' כריכות מהאצבע: ש"ע סָעִיף ב
ו (ו) מעומד - ה"ה הסרת הכריכות של האצבע ולמנהגינו שמניחין של יד ג"כ מעומד צריך ג"כ לחולצן מעומד דכהנחתן כך חליצתן. ויש מהחכמים שהיו נוהגין לחלוץ התש"ר ביד שמאל שהיא ביד כהה להראות שקשה עליו חליצתן ואם הוא איטר יד שכל מלאכתו בשמאלו חולצן בימינו כדי שלא לעשות החליצה במהירות: ש"ע סָעִיף ב
ז (ז) ועליו של יד - כתב הב"ח וכן הט"ז לעיל בסימן כ"ה סק"י דהיינו שיעשה תיק ארוך וצר שיהיו מונחים זה על גבי זה והמ"א כתב דיותר טוב ליתן התפילין זה בצד זה וכן נוהגין ומה שכתב המחבר ועליו של יד פירושו שיתנו קצת לצד מעלה כדי לפגוע בהם תחלה ובספר שולחן שלמה כתב דטוב שיהיו התש"י בצד ימין של התיק ג"כ מטעם זה. ויש נוהגין לעשות שני כיסין אחד לשל יד וא' לש"ר אך גם בשני כיסין יותר טוב שיזהר ליתן הכיס של יד קצת לצד מעלה כדי שיפגע בהם תחלה ולא יעביר על המצות דדעת הט"ז לעיל בסימן כ"ה דגם ע"י כיס שייך מעביר על המצוה ועיין במ"א בסימן כ"ה סק"א. אותן בני אדם הנוהגין לעשות תיקין להתפילין יש להם לסמן איזה שייך לש"ר ואיזו לשל יד כדי שיזהר בהם ולא יוציא הש"ר תחלה מהתיק גם דכיון דש"ר קדושתו חמורה יזהר עי"ז שלא לשנות אח"כ התיק ליתן בו של יד אלא א"כ התנה מתחלה וכדלקמן בסימן מ"ב: ש"ע סָעִיף ב
ח (ח) תחלה - ולא יצטרך להעביר על המצוה. ונכון ליזהר שלא יחלוץ של יד עד שיניח ש"ר בתוך התיק כדי שלא ישכח ויניח של יד תחלה בתוך התיק: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ט (ט) ובשעת חליצתן - כשמקפל התפילין לא יכרוך הרצועות על הבתים אלא בצדדי הבתים על התיתורא ויש נוהגין לכורכן ככנפים ע"ש כנפי יונה. וכשכורכן על צדדי התפילין צריך לאחוז התפילין בידו ולגלול הרצועה עליהן ולא לאחוז הרצועה בידו ולגלול התפילין לתוכה. גם כשנוטל התפילין מכיסן לא ינערם אלא נוטלן בידו מתוך הכיס. תיק תפילין אסור בשל שעטנז כמו מטפחת ספרים [פמ"ג]: ש"ע סָעִיף ג
מָגֵן אַבְרָהָם Magen Avraham
סָעִיף א
א בכל שעה. פי' בכל שעה שנזכר בהם חייב למשמש שלא ישכחם [ב"ח] ועמ"ש סי' כ"ה סי"ב: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב תש"ר. חולץ תש"ר אחר שמסיר הרצוע' מהאצבע [גלי רזיא]: ש"ע סָעִיף ב
ג מעומד. וה"ה הכריכות של אצבע וש"י מיושב דכהנחתן כך חליצתן כמ"ש סי' כ"ה סי"א בהג"ה (כתבי האר"י) וא"כ למנהגנו שמניחין של יד ג"כ מעומד צריך ג"כ לחלצן מעומד, כ' בשל"ה שראה רבו שחלץ תש"ר ביד שמאל והטעם שמראה שקשה עליו חליצתן מפני שמצותן כל היום אך מפני שאין לנו גוף נקי חולצן אחר התפלה ולכן חולץ בשמאל ועמ"ש סי' קכ"ג ס"ג: ש"ע סָעִיף ב
ד בתיק. כתב הב"ח שיעשה תיק צר שיהיו מונחים זה ע"ג זה ול"נ כיון דש"ר קדושתו חמור' כמ"ש סי' מ"ב אסור להניח ש"י עליו כמ"ש בי"ד ססי' רפ"ב ואפשר דלא קפדינ' אלא בתורה ובנביאים שתורה קדושתה חמורה ביותר אבל בדבר אחר לא קפדי דהא מותר להניח כתובים ע"ג נביאים ונביאי' ע"ג כתובים אף על גב דאין קדושתן שוה וכמ"ש סי' קנ"ג מ"מ נ"ל דמ"ה נהיגי עלמא להניחם זה אצל זה ומ"ש כאן ועליו פי' שיתנו קצת לצד מעלה ונהגו לסמן איזה ש"ר ואיזה ש"י דכיון דש"ר קדושתו חמורה אסור לשנות אח"כ הכיס ליתן בו ש"י מיהו אם התנה בתחלה שרי כמ"ש סי' מ"ב: נהגו לכורכן ככנפים ע"ש כנפי יונה [מט"מ בשם ס' המוסר] ואין להניח הרצועות על הבתים [גלי רזיא] ואף על גב דלכאורה משמע דשרי מידי דהוה אמטפח' שכורכים סביב הס"ת ועוד דהתו' כתבו בב"ב פ"ק דכשמדבק תנ"ך בכרך א' גולל מתחלתו לסופו דגנאי הוא לס"ת שיכרך סביב לנביאים דנעשה כשומר לנביאים עכ"ל אם כן ה"נ הרצועות נעשו שומרים לתפילין מ"מ דבריהם צל"ע דהא איתא במגילה דף כז מברך היכי כרכי' הא קיתיב דפא אחברי' פי' כשגוללין ס"ת מניחין דף א' על חבירו אלא כיון דלא אפשר שרי ה"נ כיון דלא אפשר שרי ע"כ פי' שרי להניח חומשין ע"ג חומשין או תורה ע"ג תורה ולדבריהם ק' מאי ראיה מייתי דגבי כריכה נעשה א' שומר לחבירו ולשנא דקאמר הא קיתיב דפא אחבריה משמע דעיקר הקפידא מה שא' מונח על חבירו ומי הגיד להם סברא זו דנעשה א' שומר לחבירו ובחידושי הרשב"א פ"ק דב"ב דף י"ד כ' דוקא היכא דלא אפשר מניחים חומש א' ע"ג חבירו אבל היכא דאפשר בענין אחר אסור להניח א' ע"ג חבירו וכ"מ הכא דאסור לכרוך הרצועות על התפילין ואפשר לומר דבהנחה כיון דלא נעשה שומר אסור להניח א' עג"ח אלא היכא דלא אפשר אבל בכריכ' דנעש' שומר היכא דאין הקדושות שוות מוטב שיהיה הקדושה קלה מבחוץ כדי שיעשה שומר לחבירו דיותר קפדי' אשומר ממה שיהיה מונח תחת חבירו, ובגמרא דמגילה ה"פ הא קיתיב דפא אחברי' פי' ונעשה אחד שומר לחבירו אלא כיון דא"א שרי ה"נ כו' ומ"מ נ"ל דברצועות כיון דאפשר להניחם על הצדדין אסור להניח למעלה: לא יאחוז ברצועות ויגלול התפילין כמ"ש סי' קמ"ז ס"ה ולא ינערם מן התיק אלא יוציאם בידו [מט"מ ס"ח]: ש"ע סָעִיף ב
אֵשֶׁל אַבְרָהָם — פרי מגדים על המגן אברהם Eshel Avraham — Pri Megadim on the Magen Avraham
סָעִיף א
א בכל שעה עמ״א דאטו לא יזוז יד מהם אלא כ״ש שנזכר חייב למשמש שלא יבא לידי היסח הדעת. ובכ״ה אות כ״א אפי׳ מצאן שנשמטו ממקומן אין לברך עלייהו יע״ש ופסקי מהרא״י ק״ך הביאו א״ר ג״כ חייב למשמש שלא יזיזו ממקומן יע״ש ואם מצאן שנשטפו שניהם ממקומן בלאו אין מעבירין צריך להחזיר ש״י תחלה מקרא והיו לטוטפות כ״ז בין עיניך יהיו לטוטפות ובסי׳ מ״ד היסח הדעת שחוק וקלות ראש דווקא (עיין מקור חכטה בשם האר״י ז״ל פ״א חכם א׳ כיון בלמען לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה והסיח מתפילין ונענש ועמ״ש בסמוך) ובמ״א שם דעומד בתפלה אין צריך למשמש בהם וא״י דלמ״ש הב״ח וודאי איסורא דהיסח הדעת ליכא אבל מצוה איכא ק״ו מציץ ולפסקי מהרא״י אף בתפלה שלא יזיזו ממקומן: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב תש״ר עמ״א ובא״ר ד׳ בשם גליא רזיא שקודם מסיר הרצועה מאצבעו ואח״כ חולץ ש״ר ואולי איזה ט״ס במ״א וכן נוהגין העולם להסיר ג׳ כריכות תחלה ובד״פ הוגה: ש"ע סָעִיף ב
ג מעומד עמ״א ובקכ״ג אות יו״ד דפוסע בשמאל מה״ט יע״ש ולפ״ז כותב בימין וכל מלאכתו בשמאל דמניח בשמאלו כמ״ש בכ״ו ס״ו חולץ בימינו שכותב דשמאלו ממהר לחלוץ. כשפותח תפילין יאחוז בבתים וכן כשמגלגלין ולא ברצועות עא״ר אות ד׳. וט״ס נ״ה וצ״ל כ״ה: ש"ע סָעִיף ב
ד בתיק עמ״א ועט״ז כ״ה אות י׳ מזה. ומ״ש ונהגו לסמן כו׳ יש נוהגים לעשות ב׳ כיסים א׳ ש״י וא׳ ש״ר ומסמנין כו׳ הט״ז בכ״ה יו״ד מב״ת כאן הביאו והוא ז״ל לשיטתיה בכ״ה א׳ בתוך תיקם ל״ש אין מעבירין ולסמן שלא יניחו ש״י בש״ר דקדושתו חמורה ומ״מ א״י דסי׳ מהני שלא יוציא ש״ר מהתיק בטור כתב יניח ש״ר בתי״ק ואח״כ יחלוץ ש״י וכתב הב״ח דלא יחלוץ ש״י עד שיניח ש״ר דלא ישכח ויניח ש״י תחלה בתיק ואפשר ג״כ דאין ראוי להניח ש״ר מידו עד יניחם בתיק: ומ״ש המ״א מב״ב הנה מ״ש לעיל ש״י עש״ר שרי מנביאים וכתובים עיין סימן קנ״ג במ״א אות ב׳ (ט״ס קכ״ג) יש דיעות אי נביאים חמור מכתובים או שוין ועי״ד רפ״ב ורפ״ג בב״י ומ״ש שתורה חמורה יותר אפילו נביאים ע״ג חומשין אסור כמבואר בי״ד רפ״ב סי״ט. והנה ב״ב י״ג ב׳ בתוס׳ ד״ה מדביק הוכיחו דבכרך א׳ שרי תנ״ך וב׳ כרכים אסור נביאים ע״ג חומשים וכ״פ הר״ב ברפ״ב שם (ואע״ג ברפ״ג ס״א פסק דתנ״ך יחד אין קדושת ס״ת כהר״מ פ״ז מס״ת וה״ה דיתר כנטול דמי והוי ס״ת חסר מ״מ דין חומשין יש לו ולפ״ז תנ״ך ביחד מותר להניח עליו חומשין) ובד״ה ועושה הוקשה לרשב״א אמאי גולל מתחלתו לסופו תירץ שומר כו׳ והקשה המ״א מגילה כ״ז א׳ דבעי למפשט דכהדדי שרי מדמניח תורה ע״ג תורה ומשני הנחה א״א דאלת״ה מכרך כו׳ פירוש הנחה בב׳ כריכות נמי א״א שאין לו כ״כ מקום פנוי להניח כ״א בפ״ע דאלת״ה דאין חילוק מכרך כו׳ (כלו׳ ואמאי פשטת מברייתא דתורה ע״ג תורה תפשוט מכרך מחר ס״ת) ולתוס׳ מה קושיא הא שומר שרי כו׳ וקשיא לי דהתוס׳ כתבו היכא דאין איסור בהנחה בכרך א׳ טוב שיהיה הקל שומר משא״כ כשיש איסור עם מ״ש מי הגיד להם לכאורה משמע לתוס׳ הא מכח קושיא יע״ש. אח״כ כתב המ״א די״ל שומר זלזול טפי מהנחה א״כ טוב יותר להניח רצועות על הבתים ממה שיעשו בתים שומרים לרצועות ובמגילה מקשה דהא אחבריה ומעלין קשיא דמזלזלין שנעשה שומר (ולישנא דקיתיב דפא אחבריה לאו משום זלזול התחתון הוא) וא״כ ראוי רצועות על הבתים אלא כאן אפשר מניחן על התיתורא בצדדי הבית דאז הם שומרים לבתים ואין מונחים על הבתים וגם לשיטתית בסי׳ כ״ז אות י״ד דתיתורא אין קדוש יותר מרצועות רק שיהא כמו ש״ר גם ל״ד דתורה קדושתו חמורה רק כנביאי׳ על גבי כתובים ואיפכא ואין להאריך. תיק תפילין שעטנז אסור כמו מטפחת ספרים י״ד ש״א ס״ט נ״ל: ש"ע סָעִיף ב
מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל Machatzit HaShekel
סָעִיף א
א (ס"ק א) בכל כו' שנזכר בהם כו' (ב"ח) וראייתו כתב דהא ילפינן מציץ שאין בו אלא שם א' אמרה תורה והיה על מצחו תמיד שלא יסיח דעתו ממנו תפילין שיש בהן כמה שמות עאכ"ו. א"כ מהאי ילפותא לא שמעי' כ"א שלא יסיח דעתו מהן אבל שימשמש בהן לא שמעינן ועוד וכי כל שעה שיהיו התפילין עליו לא יסיר ידו מתפל' של יד וש"ר אתמהה אע"כ צ"ל בכל שעה שנזכר כו': שלא ישכחם ויסיח דעתו מהן ואם לא נזכר בהן מ"מ זה לא מיקרי היסח הדעת וכמ"ש מ"א סי' מ"ד ס"ק ב' ע"ש: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב (ס"ק ג) מעומד וה"ה הכריכו' של אצבע צ"ל מעומד כמו שצריך לעשות בשעת כריכות שצריך לעמוד וכמ"ש סי' כ"ה ס"ק י"ח: ולכן חולק בשמאל דבשמאל א"א למהר החליצה כמו בימין וא"כ באיטר יחלוץ בימין כל אדם ובזה תלוי ודאי לכ"ע אי עוש' כל מלאכתו בשמאל מקרי איטר אף שכותב בימין מ"מ כיון שעושה כל מלאכתו בשמאל אם יחלוץ בשמאל יעשה החליצה במהירות: ועמ"ש סי' קכ"ג לענין הפסיעות שכשפוסע לאחריו בסוף תפלת י"ח מה"ט יפסע ברגל של שמאל תחלה: ש"ע סָעִיף ב
ג (ס"ק ד) בתיק כו' כמ"ש בי"ד דאסור להניח נביאים ע"ג תורה מה"ט הואיל ותורה קדושתה חמורה מנביאים: אבל בד"א לא קפדי' אע"ג דא' קדוש קצת יותר מחבירו כיון דאין קדושת' מרובה הרבה מחבירו דאין קדושתן שוה וכמ"ש ר"ס קנ"ג ע"ש במ"א בשם הר"ן דדברי הנביאים מקרי דברי קבלה שקבלו מפי הגבורה ע"י נבואה וכתובים מקרי דברי קדושה הואיל ונאמרו ברוח הקודש לכן דברי הנביאים יותר קדושים מכתובים: ונהגו לסמן כו' ר"ל כשעושים שני כיסים זה אצל זה א' לש"ר וא' לש"י: נהגו כו' ע"ש כ"י ר"ל ע"פ עובדא שהובא בשבת דמ"ט דאלישע בעל כנפים מצד הסכנה כשפגע בו סרדיוט א"ל אלישע שאין לו תפילין אלא כנפי יונה ונעש' נס ונדמה לו לגוי כאלו הם כנפי יונה ומסיק הש"ס דמה"ט אמר כנפי יונה משום שישראל נמשלו ליונה והמצות מגינות על ישראל כמו הכנפים ליונה וא"כ לא הוציא שקר גמור מפיו: ואין להניח כו' על הבתים דהבתים קדושתן חמורה מהרצועות: מ"ד אמטפחת כו' וה"ט דמטפחת היה שומר לתורה וכדמסיק אח"ז: בב"ב. פ"ק סוף דף י"ג ע"ב: גולל מתחלתו כו' ר"ל שמתחיל לגלול מבראשית ברא דהיינו תורה ועי"ז התורה בפנים ונביאים ע"ג התורה: דגנאי כו' ר"ל דאי יעשה איפכא שיתחיל לגלול מנביאים ויהיו הנביאים מבפנים והתורה ע"ג: מיכרך היכי כרכי' ר"ל שבא הש"ס ליתן טעם אהא דקתני בברייתא דמותר להניח תורה ע"ג תורה וחומשים היינו שנכתב כדין ס"ת אלא שלא נכתב כ"א חומש א' לבד מחמשה חומשי תורה ע"ג חומשין: ה"נ כיון דל"א כו' וצ"ל דזה מקרי לא אפשר דא"א ליזהר כ"כ גם עכ"פ קדושתן שוה: דגבי כריכה נעשה א' שומר לחבירו משא"כ כשא' מונח על חבירו תורה ע"ג תורה או חומשים ע"ג חומשים דאין א' נעשה שומר לחבירו וא"כ י"ל אע"ג דלא אפשר לא הותר לנוח א' על חבירו דאיכ' בזיון לתחתון: ולישנא דקא' כו' ר"ל דאין לפ' דהכי דייק הש"ס מכריך היכי כרכי' דהאיכ' בזיון לעליון דנעשה שומר לתחתון אע"כ משום דלא אפשר שרי ה"ה דמותר להניח תורה ע"ג תורה כו' דלא הוי שומר וא"כ איכא בזיון לתחתון מ"מ משום דלא אפשר שרי וע"ז כ' מ"א דל' הש"ס אינו משמע כן מדקא' הא קיתיב כו' משמע דעיקר ההקפדה כו' ובעי להוכיח כמו שמותר לכרוך אע"ג דמונח על התחתון ואיכ' בזיון לתחתון אפ"ה משום דלא אפשר שרי וה"ה הכא בתורה ע"ג תורה כו' וא"כ מוכח דלית' לסברת התו' דנעשה שומר וא"כ אין היתר להניח הרצועות ע"ג הבתים: וא"ל דבהנחה כו' והיינו כמ"ש רשב"א: אבל כו' והוא כסברת התוס' דלעיל דיותר קפדי' אשומר כו' ר"ל דזה יותר בזיון מה שיהי' שומר לדבר אחר מבזיון שיהיה חבירו מונח עליו והוא יהיה התחתון ולכן עדיף כשדבוק תנ"ך בכרך א' שיהיה נגלל מתחלתו לסופו ויהי' הנביאי' שומר לתורה מה שיגלל מסופו לתחלתו ויהיה התורה שומר לנביאים. ואף דעכשיו כשגולל מתחלתו לסופו התורה למטה ונביאים עליו: ובגמר' דמגלה כו' היינו קושית מ"א דלעיל ה"פ הא קיתיב כו' ר"ל מה שלעיל לא היה נראה למ"א כן דלישנא דהש"ס לא משמע כן כמ"ש לעיל מ"מ ע"צ הדוחק הוצרך לפרש כן דהש"ס יליף בק"ו הא קיתיב דפא כו' ונעשה העליון שומר ואיכא בזיון לעליון ולזה יש יותר לחוש כמ"ש מ"א ואפ"ה היכי דלא אפשר מותר כ"ש דמותר להניח תורה ע"ג תורה דבזיון זה הוא לתורה התחתונה שאינו כ"כ גדול כ"ש שיש להתיר במקום דלא אפשר. ומ"מ נ"ל דברצוע' כיון דאפש' להניח על הצדדים אסור כו' אע"ג דמגמרא הנ"ל לא מוכח דהיכי דאפשר אסור אלא היכי דקדושתן שוה אבל כשאחת קדושתה קלה מחבירו י"ל אפילו היכי דאפשר רשאי להניח הקדושה קלה למעלה שתהיה שומר לקדושה חמורה מ"מ כ' מ"א כן מסברא דנפשיה דסברת נעשה שומר לחבירו לא ברירא ליה כ"ה כמ"ש תחלה לכן היכא דאפשר לא רצה להתיר אפילו שתהיה קדושה קלה שומר לקדושה חמורה אולם מדנקט מ"א אפשר להניחן על הצדדים וכן מ"ש תחלה בשם גליא רזיא ואין להניח הרצועות על הבתים משמע דעיקר הקפידא על הבתים שקדושתן חמורה הרבה אבל מן הצדדי' דהיינו על התיתורא אף דקדוש יותר מרצועות וכמ"ש ט"ז לעיל ס"ק ט' מ"מ יש לומר דמותר להניח הרצועות על התיתורא: לא יאחוז כו' סי' קמ"ז שכתב מוטב תגלל המטפחת סביב הספר תורה ולא יאחוז המפה בידו ויגלול הספר תורה סביב דאיכא בזיון לס"ת: ש"ע סָעִיף ב
בְּאֵר הֵיטֵב Be’er Heitev
סָעִיף א
א שעה. פי' בכל שעה שנזכר מהם חייב למשמש ב"ח מ"א. ע"ל סי' מ"ד ס"ק א' ובספר הכוונות הזהיר מאוד בענין היסח הדעת דאין פגם גדול מזה: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב תחלה. קודם שמסיר הרצועה מהאצבע. גלי רזיא מ"א (אמר המגיה נ"ל שט"ס הוא במ"א וצ"ל וקודס יסיר הרצועה וכו'): ש"ע סָעִיף ב
ג מעומד. ה"ה הכריכות של אצבע. ולמנהגינו שמניחין של יד מעומד צריף ג"כ לחולצן מעומד דכהנחתן כף חליצתן ונהגו לכורכם ככנפים ע"ש. כנפי יונה מט"מ: ש"ע סָעִיף ב
ד בתיק. בתשובת בנימין זאב סי' (רפ"ט) [קפ"ט] כ' שיעשה הכיס או התיק צר כדי שיהיו זה על זה וכ"כ הב"ח וט"ז סי' כ"ה ס"ק י' והמ"א כ' דיותר טוב להניחם זה אצל זה ויעשה סימן איזה ש"ר ואיזה ש"י דכיון דש"ר קדושתו חמורה מש"י אסור להניח של יד על ש"ר. אין להניח הרצועה על הבתים אלא על הצדדים. לא יאחוז ברצועות ויגלול התפילין ולא ינערם מן התיק אלא יוציאם בידו. ס"ח מ"א: ש"ע סָעִיף ב
בִּיאוּר הַגְרָ״א Be’ur HaGra
סָעִיף ב
א ס"ב ויניח כו'. כפי' ר"ת במנחות שם ד"ה וקשרתם וביומא שם: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ב ס"ג מנהג החכמים כו'. רד"א וא"ח בשם גאון וכמ"ש בפ"ד דסוכה בשעת פטירתן כו' וכמ"ש בגמ' שם: ש"ע סָעִיף ג
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Eshel Avraham, Mishbetzot Zahav): Warsaw 1877 edition. באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org (GNU FDL 1.3)