Shulchan Aruch, Orach Chayim 84 — שולחן ערוך, אורח חיים פד
א מֶרְחָץ חָדָשׁ שֶׁלֹּא רָחֲצוּ בּוֹ, מֻתָּר לִקְרוֹת בּוֹ. וּבְיָשָׁן, בַּבַּיִת הַחִיצוֹן שֶׁכָּל הָעוֹמְדִים שָׁם לְבוּשִׁים, מֻתָּר. וּבָאֶמְצָעִי, שֶׁקְּצָת הָעוֹמְדִים שָׁם לְבוּשִׁים וּקְצָת עֲרֻמִּים, יֵשׁ שָׁם שְׁאֵלַת שָׁלוֹם, אֲבָל לֹא קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה: הַגָּה: וּמֻתָּר לְהַרְהֵר שָׁם בְּדִבְרֵי תּוֹרָה (רַ"ן פ"ק דְּשַׁבָּת וּפֶרֶק כָּל הַצְלָמִים) וּבַפְּנִימִי, שֶׁכֻּלָּם עוֹמְדִים שָׁם עֲרֻמִּים, אֲפִלּוּ שְׁאֵלַת שָׁלוֹם אָסוּר. וְאָסוּר לַעֲנוֹת אָמֵן בְּבֵית הַמֶּרְחָץ (רַ"ן פ' כירה):
English Summary
A high-level overview of the main points in this siman and how the poskim discuss them. It is not the final word on any halacha.
Kriyat Shema, Tefillah, Torah thoughts and greetings in a bathhouse, room by room.
seif 1 The Mechaber writes that in a new bathhouse, where no one has bathed yet, Kriyat Shema is permitted (following the Gemara in Shabbat, as the Gra notes). The Mishnah Berurah explains that once anyone has bathed there even one time, it has every law of an old bathhouse. The Aruch HaShulchan describes the three rooms of a bathhouse in the time of the Gemara. People washed in the inner room, dressed and undressed in the middle room, and rested in the outer room after dressing. The Mechaber permits Kriyat Shema in the outer room of an old bathhouse, since everyone there is dressed. In the middle room, where some are dressed and some are not, the Mechaber permits greeting a friend but forbids Kriyat Shema and Tefillah. The Mishnah Berurah adds that every bracha and words of Torah are also forbidden there. The Rema adds that one may think words of Torah in the middle room. The Mishnah Berurah explains that this holds even facing unclothed men, since thinking facing ervah (uncovered nakedness) is not forbidden. In the inner room, where everyone is unclothed, the Mechaber forbids even a greeting. The Magen Avraham and the Aruch HaShulchan write that an old bathhouse is forbidden even when no one is in it now. The Mishnah Berurah rules that the inner room has the law of a bathroom by all views.
The Magen Avraham and the Mishnah Berurah explain that a greeting is forbidden there because Shalom (peace) is a name of Hashem. On calling a man named Shalom by his name in the bathhouse, the Magen Avraham forbids it, citing the Bach, except in another language. The Taz permits it, since the speaker means only the man's name and not peace. The Aruch HaShulchan records both views. The Mishnah Berurah rules that in a rabbinic matter one follows the lenient view, and this is the custom. He adds that a yerei shamayim (one who fears Heaven) should be strict, since many later poskim forbid it.
The Rema forbids answering amen in a bathhouse. The Mishnah Berurah explains this as amen to a bracha said by someone outside, and he writes that it seems to apply only in the inner room. The Magen Avraham writes that when someone asks a halacha in the inner room, one may not even reply "we do not answer in the bathhouse," though in the middle room one may reply this way. The Aruch HaShulchan adds that to stop a person from doing something forbidden, one may tell him so even inside the bathhouse.
The Taz holds that the room of a mikveh (ritual bath) has the law of the middle room. Only the bracha on the tevilah (immersion) is said there, since that bracha must be said at that place, and in the water every bracha is permitted. The Mishnah Berurah cites this, and cites the Pri Megadim that it is better for a woman to say the bracha in the water. The Aruch HaShulchan rejects the view that brachot are forbidden at a mikveh.
This English summary is for review purposes only. It is not a halachic source and is not to be used for a halachic ruling. Suggestions or corrections are welcome: please add them to the comments section below. Go to the comments ↓ Each comment is reviewed by a TorahSages editor.
English summary © 2026 TorahSages · CC BY-NC-ND 4.0 · torahsages.com/library/shulchan-aruch/orach-chayim/84 · Copyright & Licensing
מִשְׁנָה בְּרוּרָה Mishnah Berurah
סָעִיף א
א (א) שלא רחצו - פי' אפילו פעם אחד דאי רחצו תו ה"ל כמרחץ ישן לכל דיניו מאחר דהיה בו הזמנה ומעשה: ש"ע סָעִיף א
ב (ב) מותר לקרות - ואע"ג דבבה"כ קי"ל לעיל בסימן פ"ג ס"ב דאסור ע"י הזמנה בעלמא שאני בה"כ דמאיס טפי: ש"ע סָעִיף א
ג (ג) וקצת ערומים - י"א דאפילו אם עכשיו כולם לבושים או שאין שם אדם כלל מ"מ כיון דהבית מיוחד להיות בו ערומים ולבושים קצת דין מרחץ עליו ויש מקילים בזה ולדבריהם בחדר שדר שם הבלן וב"א עומדים שם ג"כ ערומים שרי לומר ד"ת וקידוש ותפלה באין שם אדם. וכ"ז לענין בית אמצעי אבל בית הפנימי שכולם עומדים שם ערומים ורוחצין שם הוא מאוס טפי ולכו"ע דינו כבית הכסא ואסור אפילו אין שם אדם ואפילו היתה דרכו של אותו המרחץ לרחוץ בו רק בימות החמה ובימי החורף הוא סגור מ"מ גם אז כל דיני מרחץ עליו דלא נעקר עדיין שמו ממנו אך אם עשו שינוי מעשה בגופו כגון שעקרו שם תנורו וכיוצא בו ועשוהו בית דירה מותר לו להניח בפתחו מזוזה ולברך עליה ולקרות ולהתפלל שם וכן הדין לענין בה"כ: ש"ע סָעִיף א
ד (ד) אבל לא וכו' - וכן כל הברכות וד"ת אסור שם. ומשמע מדברי הט"ז דבדיעבד אם בירך שם אינו חוזר ומברך וכן בק"ש אין חוזר וקורא אף אם היה נמצא שם אז אדם ערום בבית האמצעי אך באופן שלא עמד נגדו בעת הקריאה או כגון שהחזיר פניו וגופו ממנו דאל"ה חוזר וקורא מטעם שקרא נגד ערוה [פמ"ג] ולענין בית הטבילה מסיק הט"ז דכל דינו כבית אמצעי של מרחץ ואין לברך שם שום ברכה רק ברכת הטבילה שהיא הכרחית שם כדיעבד היא חשובה וכל זה אם המברך איננו ערום וגם שלא יעמוד נגד ערומים בעת הברכה דאז אסור מטעם ערוה אם לא שהחזיר פניו וגופו מהן וה"ה בכל זה באשה המברכת בבית הטבילה ובפמ"ג כתב דיותר טוב שתברך במים [ועיין לעיל בסימן ע"ד ס"ק ט"ז שכ' דטוב שתעכרן ברגליה שלא יהא איבריה נראין בהמים] והטעם דשם במקום המים יותר מסתבר דאינו נחשב כבית אמצעי של מרחץ ופשוט דגם שם צריכה בעת הברכה להחזיר פניה וגופה מנשים הערומות העומדות שם בבית הטבילה כדמוכח לעיל בסימן ע"ט ס"ב עי"ש. והנה לפי דעת הט"ז אף כשאין שם אדם ערום אין לברך שם ברכה אחרת לדעת המחמירין לעיל בבית אמצעי אבל מהמ"א לעיל בסימן מ"ה משמע להקל בזה דאין בה זוהמא וכן כתב בברכי יוסף. והנה במקוה ששופכין בה מים חמין יש לומר דיש בה הבלא ומכל מקום אפשר לומר דאין בה זוהמא והבלא כל כך כמו במרחץ. והני מקואות העומדים במרחץ גופייהו במרחץ ודאי אסור לברך שם ברכת הטבילה ואפילו במים צ"ע די"ל הבלא דמרחץ נפיש ובמים נמי אסור [פמ"ג ועיין מה שכתב עוד בזה בסימן מ"ה בא"א]: ש"ע סָעִיף א
ה (ה) להרהר שם - ואפילו נגד אנשים ערומים דהרהור נגד ערוה אין איסור: ש"ע סָעִיף א
ו (ו) אפילו ש"ש אסור - כי שלום הוא שמו של הקב"ה שנאמר ויקרא לו ד' שלום וה"ה שאסור ליתן שלום לחבירו במבואות המטונפות דכל דינו כבית הפנימי ואדם ששמו שלום יש אוסרין בבית המרחץ לקרותו בשמו אלא בלשון לע"ז ויש מתירין כיון שאינו מתכוין על ענין השלום אלא להזכרת שמו של אותו אדם ובדברי סופרים הלך אחר המיקל וכן נוהגין וירא שמים יש לו להחמיר יען כי הרבה מאחרונים אוסרין ויבלע המ"ם ויאמר רק שלו בלא מ"ם או שלון בנו"ן וגם באגרת הרשות נכון שלא לכתוב שלום עם וא"ו רק שלם שמצוי לזרוק באשפות: ש"ע סָעִיף א
ז (ז) לענות אמן - על אחד שאמר בחוץ או באיזה בית שום ברכה ונראה דהיינו דוקא בבית הפנימי דהוא כבה"כ אבל בבית אמצעי שרי לענות גם אם שאל לו אדם דבר הלכה בבית הפנימי אסור לומר לו אין משיבין במרחץ וה"ה כשנתן לו אדם אחד שלום במרחץ אסור לומר אין משיבין במרחץ אבל רשאי לומר בכל זה מרחץ הוא דזה לא הוי אפילו הרהור אבל בבית אמצעי מותר לומר לו אין משיבין במרחץ ויש מחמירין גם בבית אמצעי בזה רק אם יש בו משום דרכי שלום מותר לומר בלשון זה. אין לשתות בבית המרחץ כי הלא אסור לברך שם ובלי ברכה אין לשתות ומי שרוצה לשתות מסיק בפמ"ג שיברך בבית החצון או בחדר הבלן בשעה שאין שם בני אדם ערומים [או שיכנס בבית הטבילה במים עד למעלה מערותו] וגם יכסה ראשו ויברך וישתה שם מעט ע"מ לשתות במרחץ והוא שיהיה שם החדרים בבית אחד תוך בית המרחץ הא לברך חוץ למרחץ כלל אסור ופשיטא דלברך ולא לשתות כלל רק במרחץ בודאי אסור להפסיק בין ברכה לשתיה ועיין לעיל בסוף סי' ס"ב במ"ב וביאור הלכה. מזוזה במרחץ בבית הפנימי ובאמצעי פטור וה"ה מרחץ שיש לפניה חצר ובחצר עומדים שם מקצתן ערומים פטור ג"כ ודירת הבלן חייבת במזוזה דהוא חדר גמור אך מפני שמצוי שם בני אדם ערומים צריך לכסות המזוזה. מלץ הויז שעושין ממנו לפעמים מרחץ פ"א או ב' בשנה או לייטער הויז חייב במזוזה ויש אומרים דיש לכסות המזוזה. וכן מותר להתפלל בתוכו. בית שעומדין בו אמבטאות לרחיצה משמע מהאחרונים דדינו כבית הפנימי דנפיש שם הבלא וזוהמא: ש"ע סָעִיף א
מָגֵן אַבְרָהָם Magen Avraham
סָעִיף א
א ובישן. אף על פי שעכשיו אין שם אדם (גמ' וב"י): ש"ע סָעִיף א
ב שאלת שלום אסור. דשלום שמו של הקדוש ברוך הוא וה"ה במבואות המטונפות אסור בשאלת שלום ואדם ששמו שלום אסור לקרותו בשמו אבל בלשון לעז שרי לקרותו (ב"ח): אם שאל לו אדם הלכה אסור לומר לו אין משיבין במרחץ ובבית האמצעי שרי לומר כך (גמרא ע"א): ש"ע סָעִיף א
אֵשֶׁל אַבְרָהָם — פרי מגדים על המגן אברהם Eshel Avraham — Pri Megadim on the Magen Avraham
סָעִיף א
א ובישן עמ״א מב״י ולבוש מבואר דפנימי דוקא דומיא דביה״כ דמאיס הא אמצעי שאין דומה לביה״כ אין איסור כ״א בזמן שיש ב״א עומדים מקצתן ערומים ולפ״ז בחדר שדר שם הבלן וב״א עומדים שם ג״כ ערומים שרי לומר ד״ת וקידוש ותפלה באין שם אדם והב״ח מחמיר אף באמצעי באין אדם. ועמ״ש בסי׳ פ״ה מזה ובט״ז אי״ה: ש"ע סָעִיף א
ב שאלת שלום עמ״א וה״ח כינוין רחום וחנון אסור במרחץ ובלע״ז שרי ב״ח יע״ש הואיל ואין מיוחד דוקא להקב״ה משא״כ ד״ת בלע״ז אסור לומר. ומ״ש באמצעי מותר לומר אין משיבין ר״ן ע״ז מ״ד בהג״ה ס״ס פ״ח וכשיצא אמר אין משיבין יע״ש ובחידושינו שבת כתבנו מזה. וה״ה כשנתן שלום במרחץ יאמר מרחץ הוא ולא יאמר אין משיבין במרחץ משמע מרחץ הוא שרי דלא הוי אפי׳ הרהור פרח שושן עפר״ח פ״ה דמתוס׳ סוטה י׳ א׳ ד״ה אלא משמע דאסור והוא ז״ל התיר: ש"ע סָעִיף א
מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל Machatzit HaShekel
סָעִיף א
א (ס"ק א) ובישן כו' אין שם אדם. והטעם כ' הרב"י כיון שכבר רחצו בו פעם א' מאיס והוי כבית הכס' שפינו ממנו הצואה: ש"ע סָעִיף א
ב (ס"ק ב) שאלת כו' אבל בל' לע"ז שרי לקרותו אע"ג דקי"ל דברים של קדש אסור לאמרן במקום הטנופת אפי' בל' חול וכדאי' בשבת ד' מ"ם ע"ב היינו דוק' דברים המיוחדים לקדוש' כגון ד"ת וק"ש או שמות שאין נמחקים משא"כ הזכרת שלום שאין מיוחד לקדושה שרי בלע"ז כ"כ הב"ח אבל הט"ז חולק ומתיר אפי' בל' הקודש כיון דאין כוונתו לשלום ממש כ"א ליתן סי' על איזה אדם מותר: אם שאל כו' (גמ' ע"ז) דף מ"ד ע"ב דתנן שאל הגמון א' לר"ג שרחץ במרחץ שהיה בו ע"ז והכתיב לא ידבק בידך מאומה מן החרם דאסור ליהנות מע"ז וא"ל אין משיבין במרחץ וכשיצ' השיב לו תשובה לשאלתו והקשה הש"ס והאיך א"ל אין משיבין במרחץ הא במרחץ אפי' להרהר בד"ת אסור ומשני כשהי' בבית האמצעי א"ל אין משיבים במרחץ וכשיצ' לבית החיצון אז השיב לו תשובה לשאלתו הרי דבבית הפנימי אסור לו' אין משיבין במרחץ רק באמצעי דהא מה"ט הוצרך הש"ס לאוקמי האי דר"ג שהיה בבית האמצעי ומוכח מזה ג"כ דבבית אמצעי מותר לו' דאין משיבין במרחץ אולם לאו דוק' אין משיבין במרחץ ה"ה כל הוראה מותר באמצעי אם אינו נותן טעם לדבריו וכמ"ש רמ"א ס"ס פ"ה והם דברי ר"ן שם בע"ז שנתן טעם דמה"ט מותר באמצעי לו' אין משיבין במרחץ כיון שאינו נותן טעם לדבריו לא עדיף מהרהור דשרי באמצעי וסיים הר"ן דמזה מוכח דכ"מ דמותר לפסוק דין כשאינו או' טעם לדבריו. אמנם מדברי התו' שם בע"ז משמע שהם מחולקים על הר"ן בזה שכ' בד"ה תנא כו' וז"ל ומשום דרכי שלום השיבו כך מפני איבת אותו הגמון דהוי כמו שאל' שלום עכ"ל נראה דס"ל דמה"ט הותר שאילת שלום בבית אמצעי משום דרכי שלום דע"פ הרוב יש בשאילת שלום דרכי שלום וס"ל דגם מה"ט הותר לומר לההגמון אין משיבין במרחץ דיש בזה ג"כ דרכי שלום אם לא הי' משיבו כלל משמע דשאר הורא' דלית בה משום דרכי שלום אסור אפי' אינו נותן טעם לדבריו וכן לאדם אחר דל"ל לאיב' אסור לו' באמצעי אין משיבין במרחץ: ש"ע סָעִיף א
ט״ז Taz
סָעִיף א
א שלא רחצו בו כו'. דבזה קיל מרחץ מב"ה דב"ה מאיס טפי מכי אזמין לב"ה: ש"ע סָעִיף א
ב ובישן בבית החצון כו'. בכ"מ כתב וז"ל כתב הר"ר מנוח וא"ד כיון דאיסור מרחץ מפני שעומדים שם ערומים ה"ה להני מקואות שטובלים בהם הנשים דאסור לברך או לקרות בתוכו ולא מסתבר דעיקר איסור מרחץ אינו אלא משום איסור זוהמ' והבל' דאית ביה ע"י שתשמישו בחמין אבל הני מקואות שמים שלהם צוננים ליכא זוהמ' ומותר וצ"ע דהא לענין מזוזה בית הטבילה כבית המרחץ עכ"ל וק"ל ממ"ש בברכת הטבילה בי"ד סי' ר' שכ' הרא"ש כשפושטת מלבושיה כשעומד' בחלוקה תברך ותפשוט חלוקה ותטבול עכ"ל משמע דשייך לברך בבית הטביל' ונ"ל דהך בית הטבילה יש לו ממש דין בית האמצעי של המרחץ דקצת' ערומי' כו' ולכתחלה אין לברך שם שום ברכה רק ברכת הטבילה היא הכרחית שם שהיא שייכ' לטבילה ה"ל כמו אמצעי של מרחץ דאין חולצין התפילין אם הניחן כבר כמש"ל סי' מ"ה. ה"נ כדיעבד דמי' כיון שא"א בע"א אבל במים מותר בכל ברכות כמ"ש לענין ק"ש בסי' ע"ד דמותר בעכורים או בצלולים אם אין לבו תוך המים: ש"ע סָעִיף א
ג אפי' שאלת שלום אסור. כ"ה בפ"ק דשבת אסור לאדם שיתן שלום לחבירו בבית המרחץ שנ' ויקר' לו ה' שלום אלא מעת' הימנות' נמי אסור לומר בב"ה דכתיב האל הנאמן והאמר רב שרי למימר הימנותא בב"ה התם שם גופיה לא איקרי הכי דמתרגמי' אלהא מהימנ' הכא שם גופיה איקרי שלום משמע מזה דדוק' בענין שמכוין באמרו שלום על השלום ממש כדרך נותני שלום להבאים מן הדרך אבל אם יש אדם ששמו שלום ודאי אין איסור להזכיר שמו בבית המרחץ או ב"ה דאינו מתכוין על ענין השלום אלא הזכרת שמו של אותו אדם ע"כ לא אמרו בגמ' אסור לומר שלום במרחץ אלא אסור ליתן שלום וכן אח"כ אלא מעתה הימנות' נמי כו' לא אמר נאמן אלא הימנות' דהוא ענין נאמנות משא"כ בהזכרת התיבה דרך סי' בעלמ' לא עלה אפי' על דעת המקשן לאסור וכן הטור וש"ע לא זכרו אלא שאילת שלום ולא אמירת שלום ועוד ראיה מדכתב הרמב"ם שמותר לומר במרחץ רחום וכתב ע"ז הראב"ד לא מצינו שם רחום כי אם על הבורא ואסור לאומרו בב"ה עכ"ל והביאו בכ"מ שהרר"י חולק ע"ז דהרי כתיב חנון ורחום וצדיק הרי לפניך דכל שיש לאדם ג"כ אותו תואר כמו שיש להש"י מותר לאמרו כ"ש מקריאת שם בלבד שאין מכוון אלא לסי' קריאת האדם שפשיט' דמותר. ומו"ח ז"ל כתב דאסור לקרות לאדם במרחץ אם שמו שלום ואינו מכוון לפע"ד: ש"ע סָעִיף א
מִשְׁבְּצוֹת זָהָב — פרי מגדים על הט״ז Mishbetzot Zahav — Pri Megadim on the Taz
סָעִיף א
א שלא עט״ז. בית הכסא בעיא דלא אפשטא ולחומר׳ בפ״ג כ״ז משא״כ מרחץ חדש כדמסיק בשבת יו״ד א׳ ועיין נדרים ז׳ א׳: ש"ע סָעִיף א
ב ובישן עט״ז הר״ר מנוח בפ״ג מק״ש ה״ג סובר אמצעי נמי הואיל ויוצאין מחמין נפיש הבלא ועא״ר והט״ז סובר דבית הטבילה כאמצעי דמי ואין לברך שום ברכה רק ברכת הטבילה דיעבד הוא ובמים שרי בכ״ע וא״כ טוב יותר לברך אם הם עכורים וכדומה. ולפי״ז הני מקוואות העומדים במרחץ גופייהו במרחץ אסור לברך ובמים צ״ע די״ל הבלא דמרחץ נפיש ובמים נמי אסור ומ״מ בלבו רואה ערוה אסור אלא בנשים ל״ש לבן רואה ערותן עסי׳ ע״ד ס״ד: יראה לי מרחץ שיש חצר לפניו ובחצר יש בית דירה לבלן ובחצר דין אמצעי יש לו כמו שידוע שעומדים מקצתם ערומים פטור החצר ממזוזה במקום שנכנסים משם למרחץ ולדירה וראיה מי״ד רפ״ו ס״ד בית הטבילה פטור ממזוזה ובש״ך אות י״א סיים ואין לעשות מזוזה שאין זה דירה דרך כבוד משמע דאסור נמי אפילו אם המזוזה מכוסה יע״ש א״כ ה״ה כה״ג בפתח של בית אמצעי דאין לעשות מזוזה וכט״ז כאן דבית הטבילה עם אמצעי שוין הוי כו׳ ול״ד לעזרה שיש בית דירה לשמש וכדומה שכפי הנראה שער העזרה חייב במזוזה כמו שיראה הרואה ברפ״ו ס״ג הכא אין זה דרך כבוד שעומדים שם ערומים ודירת הבלן לחוד חייבת מזוזה ובמקום שעומדים ערומים בבית הבלן גופא נהי דיכול לומר ד״ת וקידוש ובהמ״ז באין שם ב״א כמ״ש במ״א א׳ מ״מ מזוזה צ״ע ומיהו למ״ש שם בס״ב חדר ממש עושין מזוזה ה״ה לחדר הבלן מ״מ מכוסה בעינן עש״ך ח״ט יע״ש: ש"ע סָעִיף א
ג אפי׳ עט״ז היקל באדם ששמו שלום יע״ש. מ״ש בהג״ה לענות אמן אסור היינו בפנימי וכן בית הכסא אבל באמצעי יראה דשרי וכ״מ מלבוש יע״ש: במ״א סי׳ קס״ו אות ג׳ הביא דברי אגודה הרוצה לשתות במרחץ יברך בבית החיצון דהוי כמפנה לפנה ותו׳ כו׳ ועסי׳ קע״ח ס״א ורע״ג ס״א והעיקר הרוצה לשתות במרחץ יברך בחדר הבלן וכדומה וישתה מעט ע״מ לשתות במרחץ יכול אח״כ לשתות במרחץ והוא שיהיו החדרים בבית א׳ תוך הבית המרחץ הא לברך חוץ למרחץ כלל אסור יע״ש ועיין א״ר כאן. אבל לברך ולא לשתות כלל רק במרחץ אסור להפסיק בין ברכה לשתייה: והוי יודע דהאי כללא דכאיל הר״ב בהג״ה סי׳ פ״ג ס״ה (והוא מר״מ ז״ל) דכל מי שקרא במקום שאין קורין דחוזר וקורא ל״ד דבית אמצעי דיעבד אין חוזר וקורא שהרי הר״ב אומר כן באות ב׳ דבית הטבילה כאמצעי דמי וברכת הטבילה כדיעבד הוי כ״ש דיעבד גמור באמצעי דאין חוזר וקורא. ומיהו אם אמצעי דוקא ביש שם ב״א עומדין מקצתן ערומים וכמ״ש במ״א א׳ היינו שחוזר פניו מערוה או עוצם להמחבר בע״ה ס״ז דאל״ה חוזר וקורא. עמ״ש בסי׳ פ״ה אי״ה עוד מדיני מרחץ: ש"ע סָעִיף א
בְּאֵר הֵיטֵב Be’er Heitev
סָעִיף א
א ובישן. אעפ"י שעכשיו אין שם אדם. ש"ס וב"י. וע"ל סי' מ"ה ס"ק ג' שכתבתי שם בשם המ"א דבמקוה מותר כשאין שם אדם ע"ש. וט"ז כ' כאן דהך בית הטבילה יש לו ממש דין בית האמצעי של המרחץ ולכתחלה אין לברך שם שום ברכה רק ברכת הטבילה היא הכרחית ששייכת לטבילה אבל במים מותר בכל ברכות כמ"ש לענין ק"ש בסי' ע"ד דמותר בעכורים או בצלולים אם אין לבו בתוך המים ועיין יד אהרן ופר"ח סי' פ"ה. (ועיין בס' אליהו רבה פילפול ארוך מזה): ש"ע סָעִיף א
ב אסור. דשלום שמו של הקב"ה. וה"ה במבואות המטונפות אסור בשאלת שלום. ואדם ששמו שלום הט"ז מתיר להזכיר שמו בבית המרחץ ובבית הכסא דאין מתכוין אלא על אותו אדם. וב"ח ומ"א ס"ל דאסור. אבל בלשון לע"ז שרי לקרותו. ופר"ח בסי' זה חולק על הב"ח וס"ל דשם שלום אסור לקרותו אפילו בלשון לע"ז ע"ש אבל מי ששמו שמשון מותר ע"ש בסי' פ"ה. אם שאל לו אדם דבר הלכה אסור לומר לו אין משיבין במרחץ. ובבית האמצעי שרי לומר כך. הרוצה לשתות בבית המרחץ יברך בחוץ ע"מ לשתות בפנים: ש"ע סָעִיף א
בִּיאוּר הַגְרָ״א Be’ur HaGra
סָעִיף א
א ס"א מרחץ כו'. ול"ג בנדרים שם הזמינו למרחץ כמ"ש בשבת שם ועתוס' בנדרים ובשבת שם: ומותר להרהר כו'. בקדושין ל"ג א' ל"ק הא כו' ופי' ש"ך בי"ד סי' רמ"ד ס"ד דהיינו בבית האמצעי כיון שיש שם שאילת שלום וכ"מ מרי"ף ורא"ש וש"פ שכתבו להאי מימרא ואם איתא דבבית החיצון מאי למימרא שם מניח תפילין כו' וכן טוש"ע שכתבוהו ועלה קאמר בגמ' ה"נ מסתברא כו' משמע דמותר להרהר שם אבל הרמב"ם השמיטה שם ס"ל דבבית החיצון ממש ועמ"ש ס"ס פ"ה: ואסור כו'. ירושלמי פ"ג דשבת שאל שמואל לרב מהו לענות אמן במקום המטונף א"ל אסור ואסור דאמרית לך אסור ור"ל שאסור לומר ולהורות זה שם: ש"ע סָעִיף א
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Eshel Avraham, Mishbetzot Zahav): Warsaw 1877 edition. באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org (GNU FDL 1.3)