Shulchan Aruch, Orach Chayim 88 — שולחן ערוך, אורח חיים פח
א כָּל הַטְּמֵאִים קוֹרִין בַּתּוֹרָה וְקוֹרִין קְרִיאַת שְׁמַע וּמִתְפַּלְּלִין, חוּץ מִבַּעַל קֶרִי שֶׁהוֹצִיאוֹ עֶזְרָא מִכְּלַל הַטְּמֵאִים, וַאֲסָרוֹ בֵּין בְּדִבְרֵי תּוֹרָה בֵּין בִּקְרִיאַת שְׁמַע וּבִתְפִלָּה עַד שֶׁיִּטְבֹּל, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מְצוּיִין אֵצֶל נְשׁוֹתֵיהֶן כְּתַרְנְגוֹלִין. וְאַחַר כָּךְ בִּטְּלוּ אוֹתָהּ תַּקָּנָה, וְהֶעֱמִידוּ הַדָּבָר עַל הַדִּין, שֶׁאַף בַּעַל קֶרִי מֻתָּר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה וּבִקְרִיאַת שְׁמַע וּבִתְפִלָּה בְּלֹא טְבִילָה וּבְלֹא רְחִיצָה דְּתִשְׁעָה קַבִּין, וְכֵן פָּשַׁט הַמִּנְהָג: הַגָּה: יֵשׁ שֶׁכָּתְבוּ שֶׁאֵין לְאִשָּׁה נִדָּה בִּימֵי רְאִיָּתָהּ לִכָּנֵס לְבֵית הַכְּנֶסֶת אוֹ לְהִתְפַּלֵּל אוֹ לְהַזְכִּיר הַשֵּׁם אוֹ לִגֹּעַ בְּסֵפֶר (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פֶּרֶק ד') וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמֻּתֶּרֶת בַּכֹּל, וְכֵן עִקָּר (רַשִׁ"י הִלְכוֹת נִדָּה) אֲבָל הַמִּנְהָג בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. וּבִימֵי לִבּוּן נָהֲגוּ הֶתֵּר, וַאֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַחְמִיר, בְּיָמִים נוֹרָאִים וּכְהַאי גַּוְנָא שֶׁרַבִּים מִתְאַסְּפִים לֵילֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, מֻתָּרִין לֵילֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת כִּשְׁאָר נָשִׁים, כִּי הוּא לָהֶן עִצָּבוֹן גָּדוֹל, שֶׁהַכֹּל מִתְאַסְּפִין וְהֵן יַעַמְדוּ חוּץ (פִּסְקֵי מַהֲרִי"א סי' קל"ב):
English Summary
A high-level overview of the main points in this siman and how the poskim discuss them. It is not the final word on any halacha.
Torah study, Kriyat Shema and Tefillah for one who is tamei (ritually impure): Ezra's immersion for a ba'al keri, and the customs of a woman who is a niddah.
seif 1 The Mechaber writes that anyone who is tamei may read Torah, say Kriyat Shema and pray. Ezra made one exception, the ba'al keri (a man who has had a seminal emission). He forbade him Torah study, Kriyat Shema and Tefillah until he immersed. The purpose was that Torah scholars would not be with their wives constantly, like roosters (following the Gemara on daf 22a, as the Gra notes). The Mishnah Berurah adds a second reason, which the Aruch HaShulchan brings from the Tur. An emission comes from light-headedness, and Torah must be learned with awe and trembling, as when it was given. The Mechaber writes that this takana (rabbinic enactment) was later annulled. A ba'al keri may learn, say Kriyat Shema and pray without immersing, and without even pouring nine kav of water over himself, and this became the custom. The Gra notes that the Mechaber does not follow the views cited by the Rif that still require immersion, or the nine kav, for Kriyat Shema. The Mishnah Berurah explains that most of the public could not keep the decree. It was annulled because it took time from Torah study and from having children. The Magen Avraham explains that a later beit din could annul it because the takana never spread among most of Israel. The Aruch HaShulchan understands from the Rambam that the Chachamim did not annul it. It lapsed on its own, and the Chachamim agreed.
The Mishnah Berurah writes that one who still wishes to immerse is praiseworthy. This holds only if he does not miss the time for Kriyat Shema and Tefillah. He adds that it is possibly also not proper if he would miss praying with the tzibbur. The Aruch HaShulchan rules the same way. He notes that the Rambam testified in a responsum that he never neglected this immersion. The Magen Avraham and the Mishnah Berurah write that even for those who keep it, it applies only to a healthy man, or to a sick man who had marital relations. A sick man who had an involuntary emission is exempt. The Mishnah Berurah adds that such a man needs only to wash that place clean. The Magen Avraham, the Mishnah Berurah and the Aruch HaShulchan write that Ezra did not require immersion for mayim chalukim (a thin discharge), as opposed to a full emission. The Magen Avraham and the Mishnah Berurah allow forty se'ah of drawn water for this immersion. On the nine kav, the Taz and the Mishnah Berurah write that drawn water may be used. It may be poured from several vessels, with no break between one vessel and the next. The Mishnah Berurah and the Aruch HaShulchan allow no more than three vessels. The water must be poured over the man; he may not dip into it. The Mishnah Berurah explains that anything done as an immersion needs forty se'ah, in the ground. The Taz and the Mishnah Berurah apply these rules to those who purify themselves with nine kav on Erev Rosh Hashanah and Erev Yom Kippur.
The Rema records two views on a niddah (a woman in her days of menstrual bleeding). Some wrote that she may not enter shul, pray, mention Hashem's name or touch a sefer. Others permit everything, and the Rema calls this the main view. Still, the custom in his lands followed the first view. The Magen Avraham questions this. Some hold that a woman's obligation in Birkat HaMazon is from the Torah, and a custom without basis cannot exempt her. He therefore holds that at the least she hears Birkat HaMazon from others, and if no one is there, she says it quietly herself. This applies all the more to Kiddush. He accepts the view that the custom was only to stay out of shul, not to look at a sefer Torah, and not to stand among the other women while praying. This was done out of respect, not as a prohibition. The Mishnah Berurah reports that the later poskim agreed that she prays at home and says all the brachot. He writes that in his lands the custom was always lenient. Still, she does not look at the sefer Torah when it is raised to show the people. The Taz writes the same, citing the Rashal. The Mishnah Berurah adds that she does not enter a cemetery until she immerses. The Aruch HaShulchan writes that she must say Birkat HaMazon, provided she is clean of blood and dirt. The Mishnah Berurah, citing Rabbeinu Yerucham, calls it a mistaken custom to keep women out of shul for forty days after the birth of a boy and eighty after a girl. He writes that one must protest this custom.
The Rema writes that in the yemei libun (the clean days after the bleeding has stopped), the custom is to permit everything. Even where women are strict, on the Yamim Noraim and similar times when everyone gathers in shul, they may go like other women. Standing outside while everyone gathers would cause them great sadness. The Magen Avraham counts the Yamim Noraim from the first day of Selichot. He rules that since she may go to shul, she may also pray. The same applies when she marries off a son or daughter, or goes to shul four weeks after giving birth. The Mishnah Berurah and the Aruch HaShulchan agree.
This English summary is for review purposes only. It is not a halachic source and is not to be used for a halachic ruling. Suggestions or corrections are welcome: please add them to the comments section below. Go to the comments ↓ Each comment is reviewed by a TorahSages editor.
English summary © 2026 TorahSages · CC BY-NC-ND 4.0 · torahsages.com/library/shulchan-aruch/orach-chayim/88 · Copyright & Licensing
מִשְׁנָה בְּרוּרָה Mishnah Berurah
סָעִיף א
א (א) כדי וכו' - וגם כי הקרי בא מקלות ראש וד"ת צריך להיות באימה ויראה ברתת וזיע כמו בעת נתינתה: ש"ע סָעִיף א
ב (ב) ואח"כ בטלו - ומ"מ מי שירצה לנהוג ולטבול תע"ב ודוקא אם עי"ז לא יעבור זמן ק"ש ותפלה ואפשר דאפילו אם עי"ז יתבטל מתפלה בצבור ג"כ אין נכון להחמיר בזה: ש"ע סָעִיף א
ג (ג) אותה תקנה - שהיתה גזירה שאין רוב הצבור יכולין לעמוד בה ובטלוה משום ביטול תורה ומשום ביטול פריה ורביה: ש"ע סָעִיף א
ד (ד) המנהג - ומ"מ יש אנשי מעשה שנוהגין בתקנה זו וטובלין א"ע לקריין ואם קשה עליהם הטבילה רוחצין א"ע בט' קבין. וכתבו האחרונים שארבעים סאה מים שאובים כשרים לטבילה זו וכן הט' קבין הוא ג"כ במים שאובים ואפילו משלשה כלים. ובאופן שלא יפסיק משפיכת כלי א' עד שיתחיל השני אבל יותר מג' כלים אין מצטרפין לשיעור ט' קבין. והנך ט' קבין צריך שישפוך עליו אבל לא לטבול בתוכם בין אם הם בכלי או בקרקע דכל שהוא דרך טבילה בעינן דוקא ארבעים סאה ובקרקע כשאר טבילות ומ"מ אם נכנס חציו למקוה ולא הרכין ראשו לטבול חצי גופו אשר בחוץ רק שפכו עליו מלמעלה ט' קבין מועיל לטהר. כתב בספר מטה אפרים דבעת שפיכת הט' קבין על האדם יש לו לעמוד זקוף ושתי ידיו מונחים נגד לבו ולא ידחק אותם בחיבוק הרבה רק בריווח קצת כדי שיבואו המים גם שם ויזהיר לשופכים עליו שישפכו כנגד גופו ממש. ושיעור ט' קבין עיין בבה"ט שהוא שיעור ט"ו קווארט פוליש עיין בספר מטה אפרים הנ"ל שכתב דבקווארט שלנו צריך כ"ד קווארט לשפיכת ט"ק ובשעת הדחק שאין הכלים מחזיקין כ"כ יש להקל בי"ח קווארט. וכן יש ליזהר בכל זה אותם שנוהגים להטהר בער"ה ועיו"כ ע"י ט' קבין. כתב במ"א דאף הנוהג טבילה לקרי דוקא בריא או חולה ששמש מטתו אבל חולה שראה קרי לאונסו פטור מכלום ואין לו רק לרחוץ אותו מקום שלא יהיה מלוכלך מש"ז וכן בריא שראה מים חלוקים פטור מכלום דלא גזר עזרא ע"ז לענין ד"ת ותפלה ורק לענין תרומה טמא משום מים חלוקים: ש"ע סָעִיף א
ה (ה) נדה - כתב רבינו ירוחם יש טועים לומר שהנשים יולדות לא יכנסו לבהכ"נ עד שעברו מ' יום לזכר ופ' לנקיבה ומנהג טעות הוא וצריך למחות בידם: ש"ע סָעִיף א
ו (ו) או להתפלל וכו' - ובבנימין זאב סימן קנ"ג כתב שלא נהגו רק שלא לכנוס לבה"כ ולא לראות ס"ת וגם כשמתפללת אינה עומדת בפני חברותיה ומשום מנהג וכבוד עושין כן ולא משום איסור עכ"ל וכן הסכימו האחרונים דצריכה להתפלל בביתה ולברך כל הברכות ובפרט ברהמ"ז וקידוש שהוא מן התורה וע' במ"א: ש"ע סָעִיף א
ז (ז) אבל המנהג וכו' - ובמדינותינו נוהגין היתר לעולם ומברכות ומתפללות ומ"מ לא יסתכלו בס"ת בשעה שמגביהים אותה להראות לעם [ח"א] עוד כתב שלא יכנסו לבית הקברות עד שיטבלו: ש"ע סָעִיף א
ח (ח) נוראים - ומיום ראשון של סליחות ואילך מיקרי ימים נוראים לכל כה"ג וה"ה אם משיאה בנה או בתה או שהיא בעצמה יולדת שהולכין לבה"כ אחר ד' שבועות שרי אע"פ שהיא נדה וכיון שמותרים לילך לבה"כ שרי ג"כ להתפלל בכל זה לכו"ע: ש"ע סָעִיף א
מָגֵן אַבְרָהָם Magen Avraham
סָעִיף א
א ואחר כך בטלו. משום ביטול תורה ומשום ביטול פ"ו ואף על פי שאין ב"ד יוכל לבטל דברי ב"ד חבירו אא"כ גדול ממנו בחכמ' ובמנין ש"ה דתקנ' זו לא פשטה ברוב ישראל ואף הנוהג טבילה זו דוקא בריא או חולה ששמש מטתו אבל חולה שראה קרי לאונסו פטור [ב"י רמב"ם] ומ' סאה שאובים כשרים לטבילה זו ועיין פ"י דמקואות אם ראה מים חלקים טמא משום קרי ונ"ל דזהו דוקא לענין תרומה אבל עזרא לא גזר על זאת לענין ד"ת ותפלה: ש"ע סָעִיף א
ב להזכיר את השם. צ"ע דהא י"א דנשים בברכת המזון דאורייתא וא"כ איך יוכלו ליפטר ממ"ע דאורייתא במנהג שאין לו יסוד לכן נ"ל דעכ"פ תשמע ב"ה מאחרים ואי ליכא אחר תברך ב"ה בעצמה בלחש וכ"ש קידוש דהוה דאוריית' דהא אפילו ב"ק בזמן הגמ' היה מברך ב"ה ע"י הרהור, ובב"ז סי' קנ"ג כתב שלא נהגו רק שלא ליכנס לב"ה ולא לראות ס"ת וגם כשמתפללים אין עומדת בפני חברותיה ומשום מנהג כבוד עושין כן ולא משום איסור עכ"ל וכן עיקר: ש"ע סָעִיף א
ג בימים נוראים. נראה דמיום ראשון של סליחות ואילך מיקרי ימים נוראים לכל כה"ג (מעגלי צדק) ונ"ל כיון שמותרים לילך לב"ה מותרי' ג"כ להתפלל רמז לדבר דאמרי' בריש יבמות הואיל והותר לצרעתו הותר לקריו: ונ"ל דה"ה כל כיוצא בזה כגון שמשיאה בנה או בתה או שהי' בעצמ' יולדת שהולכים לב"ה אחר ד' שבועות שרי בכל גוונא אף על פי שהיא נדה ועיין במשנה סוף פ"ג דברכות: ש"ע סָעִיף א
אֵשֶׁל אַבְרָהָם — פרי מגדים על המגן אברהם Eshel Avraham — Pri Megadim on the Magen Avraham
סָעִיף א
א ואח״כ בטלו עמ״א ועב״י חציה בטבילה וחציה בנטילה שפיר דמי ב״י עט״ז הביאו ועכ״מ פ״ד מתפלה בטלה לטבילותא מעצמה יע״ש ומש״ה מי שירצה לנהוג ולטבול תע״ב: ש"ע סָעִיף א
ב להזכיר עמ״א בקפ״ו ספק בעיא דלא אפשטא ואי ספק תורה מדרבנן לחומרא ה״ה ספק פלוגתא דרבוותא י״ל מדרבנן (עיין קפ״ז בב״י דעת הרשב״א וראב״ד דמ״ה חייבין) וי״ל ספק פלוגתא הוי באיתחזק חד לגבי חד ועפר״ח כתב שיש להם להתפלל יע״ש ועסי׳ ק״ו משמע תפלה ד״ת יע״ש א״כ יש להם להתפלל בימי נדותה ומ״ש תשמש מאחריה כו׳ הרהור כו׳ שומע כעונה עתוס׳ ברכות ך׳ ב׳ יע״ש ואין להאריך. ב״ק מותר בהרהור אף למי שנוהג חומרא דטבילה. פר״ח ב״ח עמ״א ק״א אות ב׳: ש"ע סָעִיף א
ג בימים נוראים עמ״א מ״ש משנה פ״ג דברכות כ״ו א׳ המשמשת שראתה נדה ועמ״ש בט״ז מזה אות ב׳: ש"ע סָעִיף א
מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל Machatzit HaShekel
סָעִיף א
א (ס"ק א) ואח"כ כן' דוק' בריא כו' דלא נחמיר עכשיו יותר ממה שהיה תחילה תקנת עזר' וכדאי' בגמ' דכה"ג היה פטור: ומ"ם סאה שאובין כשרים. ודוק' כשהם בקרקע אבל בכלי לא. אם ראה מים חלקים כו' עזר' ל"ג ע"ז אע"ג דלקמן סי' תר"ז כ' דאפי' מי שטבל בערב ר"ה יטבול בערב יה"כ אע"ג שלא ראה קרי שמא ראה מים חלקים צ"ל לענין ערב יוה"כ החמיר יותר ודע דמ"ש הט"ז דתשעה קבין רשאי להטיל אפי' מד' כלים הוא ט"ס. וצ"ל משלשה כלים ולא מארבע וכ"ה במשנה ספ"ג דמקוואות וכ"פ הרמב"ם והרב ב"י פה ושיעור תשעה קבין ע' בעטרת זקנים: ש"ע סָעִיף א
ב (ס"ק ב) להזכיר כו' צ"ע דהא י"א אבעי' דלא אפשט' בברכות דף כ' ע"ב וכ"ה לקמן סימן קפ"ו: היה מברך ברכת המזון ע"י הרהור ר"ל אפילו למאן דאמר הרהור כדיבור דמי כיון דב"ה דאוריית'. וע"ש דף כ' ע"ב: (ס"ג ג) בימים כו' ריש יבמות דף וי"ו ע"ב הואיל והותר לצרעתו. ד' שלש מחנות היה. בה"מ היה מחנה שכינה. והר הבית מחנה לויה. וירושלים מחנה ישראל. ויש טמאים שהיו משתלחים חוץ לשלש מחנות ויש חוץ לב' מחנות אבל מצורע לא היה משולח כ"א ממחנה שכינה והיה רשאי ליכנס להר הבית וביום שמיני לטהרתו שעדיין היה אסור ליכנס למחנה שכינה מ"מ הותר לו לעמוד במקדש בשער ניקנור שלא נתקדש והיה לו רק קדושת הר הבית ומשם היה מכניס ידו ליתן על הבוהן מדם האשם ומלוג השמן אפי' למ"ד ביאה במקצת שמיה ביאה. מ"מ הותר להכניס הבהונות למקדש דגזירת הכתוב הוא וטהרתו בכך אבל בעל קרי אסור לכנס אפילו למחנה לויה דהיינו להר הבית ולכן מצורע שראה קרי ביום ח' לטהרתו לא היה רשאי ליכנס באותו יום ליתן על בהונותיו. אבל אם חל יום ח' שלו בערב פסח וראה קרי הותר לו ליכנס להר הבית ולשער ניקנור ולהכניס בהונותיו ליתן עליו מדם אשם ושמן כדי שיהיה יוכל לעשות הפסח דאתי עשה דפסח שיש בו כרת ודחי עשה דלא יכנס בעל קרי למחנה לויה דלית ביה כרת (ואיכא מ"ד התם דאפילו עשה ליכ') ופריך הש"ס ניהו דדחי עשה דפסח שי"ב כרת עשה ליכנס להר הבית דלית בה כרת אבל איך הותר לו להכניס בהונותיו. הא ליכנס בעל קרי למחנה שכינה איכא נמי עשה שי"ב כרת. ומאי אולמ' דעשה דפסח מהאי עשה ומשני הואיל והותר לצרעתו הותר לקריו. דהא גם מצורע אסור ליכנס למחנה שכינה. ואפ"ה התיר לו הכתוב להכניס בהונותיו לטהרתו ה"ה דגם טומאת קרי הותרה לצורך הכנסת הבהונות: ועיין במשנה ספ"ג דברכות. ר"ל דשם מבואר דע"כ דין נדה אינה אלא זהירות בעלמ' ואין לו יסוד דתנן זב שראה קרי או נדה שפלטה ש"ז פליגי ת"ק ור"י אי צריכה טבילה. דהא אפי' יטבלו ישארו טמאים זה זב וזאת נדה. מוכח אי הנדה לא פלטה שכבת זרע אפי' בזמן תקנת עזרא היתה מותרת בכל דבר כ"ש עתה שנתבטלה התקנה: ש"ע סָעִיף א
ט״ז Taz
סָעִיף א
א וכן פשט המנהג. ומי שרוצה להחמיר ולהטיל עליו ט' קבין מבואר בב"י שדין ט' קבין הוא אפילו במים שאובין ואפי' מג' או ד' כלים באופן שלא יפסיק משפיכת כלי א' עד שיתחיל השני אבל מד' ולמעלה אין מצטרפים כלל והנך ט' קבין צריך שישפוך עליו אבל לא לטבול בתוכם בין אם הם בכלי או בקרקע וכן יש לנהוג באותם שנוהגים להטהר בער"ה ועי"כ ע"י ט' קבין: ש"ע סָעִיף א
ב לילך לב"ה כו'. כתב רש"ל בביאור סמ"ג שתזהר שלא לראות בס"ת בשעה שהחזן מראה לעם: ש"ע סָעִיף א
מִשְׁבְּצוֹת זָהָב — פרי מגדים על הט״ז Mishbetzot Zahav — Pri Megadim on the Taz
סָעִיף א
א וכן עט״ז מי״ם שאובין בקרקע בטבילה כשר לבעלי קריין וט׳ קבין דוקא בשפיכה לא בטבילה בקרקע. שיעור ט״ק בתר״ו ט״ז וי״ו א״ר י״א רי״ו ביצים שם תמה עמ״ש הט״ז מד׳ כלים וצ״ל מג׳ מצטרפין לא מד׳. הני ט״ק מבואר בר״מ פ״ד מתפלה ה״ך מנהג פשוט בספרד שרוחצין כל בשרו משום הכון משמע ט״ק בעינן כל גופו שלא יהא מקום שלא יבואו שם המים כטבילה וא״י עכשיו מטילין ט״ק וכמעט מקצת גופו לא נגעו כלל המים בו וכפות ורגליו צריך להטפיח במים מקודם ע׳ ר״מ פ״נ דמקוואות מ״ד מג׳ כלים ושיהיה בזה אחר זה ושלא יפסיק יראה כ״ש בבת אחת אלא דה״פ אם יהיה זא״ז צריך שלא יפסיק והעד במשנה שם בד״א שלא יפסיק ולא התנה שיהיה זא״ז מקוה שנשתנו מראיו כשר: מ״ש המחבר הטעם שלא יהיה ת״ח מצויין אצל נשותיהן כו׳ תמה הפרישה דבגמרא מבואר הטעם באימה וברתת וזיע כמתן תורה וקרוי קלות ראש ובאמת בר״מ הלכות תפלה פ״ד ה״ד מבואר כמ״ש המחבר (עיין נ״ץ כתב פ״ד מק״ש וט״ס בדפוס וצ״ל בתפלה) ובחדושי ברכות כ״ב א׳ כתבתי דזה לתפלה ב״ד של אחריהן תקנו דל״ש רתת וזיע כ״א לד״ת וק״ש בכלל ולתפלה הטעם שלא יהיו מצויין וכו׳ וא״כ ק״ק על המחבר שהשמיט בק״ש וד״ת טעם הגמרא המפורש תקנות עזרא: ש"ע סָעִיף א
ב לילך עט״ז עפר״ח כתב שנכון שיתפללו הנשים בעת נדותן יע״ש ועמ״א אות ב׳ ומיהו המשמשת שראתה נדה י״ל בימי ליבונה טובלת. של״ג מ״מ סאה כשר עש״ך י״ד ר״א: ש"ע סָעִיף א
בְּאֵר הֵיטֵב Be’er Heitev
סָעִיף א
א המנהג. ואף הנוהג טבילה זו דוקא בריא או חולה ששימש מטתו. אבל חולה שראה קרי לאונסו פטור. ב"י רמב"ם. וכן אם ראה מים חלוקים לא גזר עזרא. ומ' סאה מים שאובים כשרים לטבילה זו. מ"א ופר"ח. והטור סימן רמ"א כתב ויש חסידים ואנשי מעשה שמחמירין על עצמן וטובלין וחומרא יתירא הוא דל"ד טבילה אלא רחיצה בט' קבין עיין שם ומבואר בב"י שדין ט' קבין הוא אפילו במים שאובים ואפילו מג' או ד' כלים ובאופן שלא יפסיק משפיכת כלי אחד עד שיתחיל השני אבל מד' ולמעלה אין מצטרפין כלל והנך ט' קבין צריך שישפוך עליו אבל לא לטבול בתוכן בין אם הם בכלי או בקרקע וכן יש לנהוג באותם שנוהגים להטהר בער"ה ועי"כ ע"י ט' קבין. ט"ז. ושיעור ט' קבין הוא ט"ז קווארט פולי"ש. עיין סי' תר"ז ס"ד. והרמב"ם כ' שמימיו לא ביטל טבילה זו: ש"ע סָעִיף א
ב נדה. כתב רי"ו יש טועין לומר שהנשים יולדות לא יכנסו לב"ה עד שעבר מ' לזכר ופ' לנקבה. ומנהג טעות הוא וצריך למחות בידם. ע"ת: ש"ע סָעִיף א
ג השם. וברכת המזון תשמע מאחרים ואי ליכא אחר תברך בה"מ בעצמה בלחש וכ"ש קידוש דהוא מדאורייתא ובבנימין זאב סימן קנ"ג כ' שלא נהגו רק שלא ליכנס לב"ה ולא לראות ספר תורה וגם כשמתפללין אינה עומדות בפני חברותיה ומשום מנהג וכבוד עושין כן ולא משום איסור עכ"ל וכן עיקר. מ"א: ש"ע סָעִיף א
ד נוראים. ומיום ראשון של סליחות ואילך מיקרי ימים נוראים לכל כה"ג. מעגלי צדק. וכתב מ"א ונ"ל כיון שמותרים לילך לב"ה מותרים ג"כ להתפלל וה"ה אם משיאה בנה או בתה או שהיא בעצמה יולדת שהולכים לב"ה אחר ד' שבועות שרי בכל גוונא אע"פ שהיא נדה עכ"ל ועיין תשובת באר עשק סי' ל"ו: ש"ע סָעִיף א
בִּיאוּר הַגְרָ״א Be’ur HaGra
סָעִיף א
א ס"א קורין כו'. כ"ב א': וקורין כו'. ממ"ש במתני' זב שראה כו' הא לא"ה מותר וכן משטבל לקריו: חוץ כו'. שם ושם ועבה"ג: כדי כו'. שם: ובק"ש כו' ובלא כו'. דלא כמ"ש הרי"ף בשם א"ד דוקא לד"ת אבל לק"ש בעי וכ' בשם ר"ה גאון בט' קבין אלא כס' ראשונה שם וראיה ממ"ש בירושלמי פ' בתרא דיומא השתא ברחיצה אסור בתשמיש המטה לא כ"ש ר"ל דאסור להתפלל ומשני במקום שאין טובלין אלמא אף רחיצה א"צ שם: וי"א שמותרת בכל כו'. כמ"ש במתני' שם ונדה כו'. כנ"ל ואף ס' ראשונה לא כתב אלא לחומרא בעלמא ועי"ד סי' רפ"ב ס"ט ועמ"א: בימים כו' כי כו'. כמ"ש בפ"ב דחגיגה כדי לעשות נחת רוח לנשים כו' ואע"ג דקרוב לעבודה בקדשים כ"ש כאן: ש"ע סָעִיף א
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Eshel Avraham, Mishbetzot Zahav): Warsaw 1877 edition. באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org (GNU FDL 1.3)