א אילו מציאות שלו ואילו שחייב להכריז אילו מציאות שלו מצא פירות מפוזרין מעות מפוזרות כריכות ברשו' הרבי' ועיגולי דבילה וככרו' של נחתום מחרוזות של דגים וחתיכות של בשר וגיזי צמר הבאות ממדינתן ואניצי פשתן ולשונו' של ארגמן הרי אילו שלו אילו מציאות שלו כו' מניין לייאוש בעלין מן התור' ר' יוחנן בשם ר"ש בן יהוצדק כן תעש' לחמורו וגו' את שאבוד לו ומצוי לך את חייב להכריז ואת שאינו אבוד לו ומצוי לך אין את חייב להכריז יצא ייאוש בעלים שאבוד ממנו ומכל אדם תני מצא כריכות בר"ה אינו חייב להכריז ברשות היחיד חייב להכריז אלומו' בין בר"ה בין ברשו' היחיד חייב להכריז עיגולי דבילה הדא דתימר באילין עיגולייא רברביא ברם באילין זעירייא דאתיין מבצרה חייב להכריז משו' סימני מקו' חתיכות של בשר ובתוכן ככר אחת או כוליה אחת חייב להכריז מחרוזו' של דגים ובתוכן ירק א' או לכיס א' חייב להכריז
ב רבי יהודה אומר כל דבר שיש בו שינוי חייב להכריז כיצד מצא עיגול ובתוכו חרס ככר ובתוכו מעות רבי שמעון בן אלעזר אומר כל כלי אנפוריא אינו חייב להכריז הלכה ב' ר' יהוד' אומר כל דבר שיש בו שינוי כו' תני במשוקע בו הכא את מר במשוקע בו וכא את מר בנתון בו דרך הינוח הן דתימר במשוקע בו ברשות הרבים והן דתימר בנתון בו דרך הינוח ברשות היחיד ואפילו ברשות הרבים בנתון בו דרך הינוח אני אומר דרך נפילה נפלה עליו רבי שמעון בן אלעזר אומר כלי אנפוריא אינו חייב להכריז אמרה רבי יוחנן ותני לה ואילו הן כגון בדי מחטין וצינוריות ומחרוזות של קרדומות אמוריה דרבי יצחק בר טבליי אשכח עזיל כריך במקטורה אתא גבי רבי יצחק ואורי ליה כהדא דרבי שמעון בן אלעזר דמתניתן אמוריה דרבי יוחנן אשכח עזיל כריך במקטורא אתא לגבי רבי יוחנן אמר ליה הן אשכחתיניה בסימטא בפלטיא דו בעי מיפתרינה כהדא דרבי שמעון בן אלעזר דמתניתן
ג ואילו חייב להכריז מצא פירות בכלי או כלי כמות שהוא מעות בכיס או כיס כמות שהוא ציבורי פירות וציבורי מעות שלשה מטביעות זה על גבי זה כריכות ברשות היחיד וככרות של בעל הבית וגיזי צמר הלקוחות מבית האומן כדי יין וכדי שמן חייב להכריז הלכה ג' ואילו חייב להכריז כו' רב יהודה אמ' שלשה מטביעות של שלשה מלכים אמ' רבי אלעזר ואפילו שלשתן של מלך אחד ועשויין גודלין של ג' מלכי' ועשויין שלש' גודלין או אפי' שלשתן של מלך אחד ועשויין גודלין כדי יין וכדי שמן חייב להכריז אמר רבי יוחנן אין הוה כגון אהן מצובה אין חייב להכריז מהו כגון אהן מצובה כגון אהין קרפיפא של שלשה בני אדם מכיון דלא ידע למאן מחזרה אין חייב להכריז אמר רבי יוסי את שמע מינה בר נש הוה מהלך חורי רבי חלפתא נפל מינייהו חד דינר מכיון דלא ידע למאן מחזרה אינו חייב להכריז שמעון בר ווה הוה מהלך חורי ר' לעזר נפל מיניה דינר אושטיה ליה שמעון בר ווה אמ' ליה כבר נתייאשתי מיניה אמרי לא איתכוון רבי לעזר אלא לזכוייה לרבי שמעון בר ווה בגין דהוה אינש מסכן
ד מצא אחר הגפה או אחר הגדר גוזלות מקושרין או בשבילין שבשדות הרי זה לא יגע בהן מצא כלי באשפות אם מכוסה לא יגע בו ואם מגולה נוטל ומכריז מצא בגל או בכותל ישן הרי אילו שלו מצא בכותל חדש מחציו ולחוץ שלו מחציו ולפנים של בעל הבית אם היה משכירו לאחרים אפילו מצא בתוך הבית הרי אילו שלו הלכה ד' מצא אחר הגפה כו' רב יהודה אמר ובלבד גוזלות מקושרין בכנפיהן רבי בא בר זבדא אשכח חמר מכסי בחפיסה ונסתיה אזל שאל לרב אמר ליה לא עבדת טבות אמ' ליה חזריה א"ל לא דנימר אתא מריה בעי ליה ולא אשכחיה ואיתייאש מיניה תני מצא באשפה חייב להכריז שדרך האשפה להיטלטל מצא בגל ובכותל ישן הרי אילו שלו שאני אומ' של אמוריים היו תני מצא בין פסים לפסים מן האגף ולפנים כלפנים מן האגף ולחוץ כלחוץ אם היה מפולש לפנים אפי' מחציו ולחוץ הרי אילו של בעל הבית אם היה מפולש לחוץ אפילו מחציו ולפנים הרי אילו של מוצאיהן היה משכירן לאחרים אפילו מצא בתוך הבית הרי אילו שלו אמר רבי ירמיה בפונדק איתפלגון אבל בחצר כל עמא מודו שחייב להכריז אמר רבי יוסי בחצר איתפלגון אבל בפונדק כל עמא מודו שהוא של מוצאו
ה מצא בחנות הרי אילו שלו בין התיבה לחנווני הרי הוא של חנווני לפני השולחני הרי הוא שלו בין הכסא ולשולחני הרי הוא של שולחני לקח פירות מחבירו או ששילח לו חבירו פירות ומצא בתוכו מעות הרי אילו שלו ואם היו צרורין נוטל ומכריז ו' אף השמלה היתה בכלל כל אילו ולמה יצאת להקיש אליה אלא מה השמלה מיוחדת שיש בה סימנין ויש לה תובעין אף כל דבר שיש לו סימנין ויש לו תובעין חייב להכריז מצא בחנות הרי אילו שלו כו' א"ר לעזר כיני מתניתא על גבי כסא שלו על גבי תיבה שלו שמעון בן שטח הוה עסיק בהדא כיתנא אמרין ליה תלמידוי ר' ארפי מינך ואנן זבנין לך חדא חמר ולית את לעי סוגין אזלון זבנון ליה חדא חמר מחד סירקאי ותלי ביה חדא מרגלי אתון לגביה אמרין ליה מן כדון לית את צרי' לעי תובן אמ' לון למה אמרין ליה זבנינן לך חד חמר מחד סירקיי ותלי ביה חדא מרגלי אמ' לון וידע בה מרה אמרין ליה לא א"ל לון איזל חזר לא כן אמר רב חונא ביבי בר גוזלון בשם רב התיבון קומי רבי אפילו כמאן דמר גזילו של גוי אסור כל עמא מודיי שאבידתו מותרת מה אתון סברין שמעון בן שטח ברברון הוה בעי הוה שמעון בן שטח משמ' בריך אלההון דיהודאי מאגר כל הדין עלמא ויידא אמרה דא רבי חנינה משתעי הדין עובדא רבנין סבייא זבנין חד כרי דחיטין מאילין דאיסרטוס ואשכחון ביה חדא צררא דדינרי וחזרוניה להון אמרין בריך אלההון דיהודאי אבא אושעיה איש טורייא אמרה אהין להן לי אהן מהו חשוב עלי אית לי טבין מיניה אית לי סוגין מיניה אמר ליה אוריתא גזרת דנחזור אמר בריך אלההון דיהודאי רבי שמואל בר סוסרטיי סלק לרומי אובדת מלכתא דילניה דידה ואשכחיה אפקת כרוז במדינתא מאן דמחזר לה בגו שלשי' יומין יסב אכן ואכן בתר שלשי' יומין איתרים רישיה לא חזריה גו שלשי' יומין בתר שלשי' יומין חזריה אמר' ליה לא הוית במדינתא אמר לה אין אמרה ליה ולא שמעת קלא דכרוזא אמר לה אין אמרה ליה ומה מר אמר לה מאן דמחזר לה גו שלשים יומין יסב אכן ואכן בתר שלשי' יומין יתרים רישיה אמרה ליה ולמה לא חזרתיניה גו שלשי' יומין אמ' לה דלא תימרון בגין דחלתיך עבדית אלא בגין דחלתיה דרחמנא אמרה ליה בריך אלהון דיהודאי אלכסנדרוס מקדון סליק גבי מלכא קצייא חמא ליה דהב סגין כסף סגין א"ל לא דהבך ולא כספך אנא צריך לא אתית אלא מיחמי פרוכסין דידכון היך אתון יהבין היך אתון דיינין עד דו עסוק עימיה אתא בר נש חד דאין עם חבריה דזבן חדא חלקה וחספתה ואשכחון בה סימא דדינרי אהן דזבן הוה מר קיקילתא זבנית סימא לא זבנית אהן דזבין הוה מר קיקילתא וכל דאית בה זבינית עד דאינון עסיקין דין עם דין אמ' מלכא לחד מינייהו אית לך בר דכר א"ל אין אמר לחבריה אית לך ברת נוקבה אמר ליה אין אמר לון אסבון דין לדין וסימא יהוי לתרויהון שרי גחיך אמר ליה למה את גחיך לא דנית טבאות אמר ליה אילו הוה הדין דינא גבכון היך הויתון דנין אמר ליה קטלין דין ודין וסימא עלת למלכא אמר ליה כל הכי אתון רחמין דהב סוגי עבד ליה אריסטון אפיק קומוי קופד דדהב תרנוגלין דדהב אמר ליה דהב אנא אכיל אמר ליה תיפח רוחיה דההוא גברא דהב לית אתון אכלין ולמה אתון רחמין דהב סוגין אמ' ליה דנחא עליכון שמשא אמר ליה אין נחית עליכון מיטרא אמר ליה אין אמר ליה דילמא אית גביכון בעיר דקיק אמר ליה אין תיפח רוחיה דההוא גברא לית אתון חיין אלא בזכות בעירא דקיקא דכתיב אדם ובהמה תושיע יי'
ו עד אימתי חייב להכריז עד כדי שידעו בו שכינים דברי רבי מאיר רבי יהוד' אומ' שלשה רגלי' ואחר רגל האחרון שבעת ימים כדי שילך לביתו ג' ויחזור שלשה ויכריז יום א' הלכה ז' עד מתי חייב להכריז כו' תני בראשונה היו מכריזין שלשה רגלים ואחר רגל האחרון שבעת ימים כדי שילך שלשה ויחזור שלשה ויכריז יום אחד משחרב בית המקדש התקינו שיהו מכריזין שלשה ימים מן הסכנה ואילך התקינו שיהא מודיע לקרוביו ולשכיניו ודייו
ז אמר את האבידה ולא אמר את סימניה הרי זה לא יתן הרמאי אף על פי שאמר את סימניה הרי זה לא יתן לו שנאמר עד דרוש אחיך אותו עד שתדרוש את אחיך אם רמאי הוא ואם אינו רמאי הלכה ח' אמר את האבידה אי זהו רמאי עבד גרמיה מחזר מציאן ועבד חדא רבה וטבא היך הוא עביד רבה וטבא חמי ליה בירייתא מחזר מציאן ומפקידין גביה והוא נסיב כולא ואזיל ליה ואית דמרין אזיל לכנישתא ושמע סימנין ואזל לכנישתא חורי ואמר סימנא ונסב ליה
ח כל דבר שהוא עושה ואוכל יעשה ויאכל ודבר שאינו עושה ואוכל ימכר שנאמר והשבותו לו ראה היאך תשיבנו לו מה יהא בדמים רבי טרפון אומר ישתמש בהן לפיכך אם אבדו חייב באחריותן ר' עקיב' אומ' לא ישתמש בהן לפיכך אם אבדו אינו חייב באחריותן הלכה ט' כל דבר שעושה ואוכל כו' תני שלא יאכל עגל לעגלי' וסייח לסייחין ותרנגול לתרנוגלין עובד' הוה בחד בר נש דאשכח חמשה עגלין והוה מזבין ומוכלינון עד דקמון על חד רב יהודה בשם רב הלכה כרבי טרפון בדבר שיש בו סימן רבי בא ורב יהודה בשם רב מעשה היה והורה רבי כרבי טרפון בדבר שיש בו סימן רב יהודה אמר תלמידי חכמים אין צריך ליתן סימן אמר רב הונא הכל מודין שאם היה צרור מעות לא יגע בהן יהודה בר' עאל לכנישתא שבק סנדלוי ואזלין אמר אילו לא אזלית לכנישתא לא אזלון סנדליי רבי יוסי הוה יתיב מתני ועל מיתא מן דקם לא אמר ליה כלום ומן דיתיב ליה לא אמר ליה כלום
ט מצא ספרים קורא בהן אחת לשלשים יום ואם אינו יודע לקרות גוללן אבל לא ילמד בהן בתחילה ולא יקרא אחר עמו מצא כסות מנער' אחת לשלשי' יום ושוטחה לצורכ' אבל לא לכבודו כלי כסף וכלי נחושת משתמש בהן לצורכו אבל לא לשוחקן כלי זהב וכלי זכוכית לא יגע בהן עד שיבוא אליהו מצא שק או קופ' אם אין דרכו ליטול הרי זה לא יטול הלכה י' מצא ספרים כו' תני מצא ספרים קורא בהן אחת לשלשים יום אם אינו יודע לקרות גוללן ולא יקרא פרשה וישנה ולא יקרא פרשה ויתרגם ולא יפתח בו יותר משלשה דפין ולא יקרו בו שלשה בכרך אחד במה דברים אמורים בחדשים אבל בישנים שנים עשר חדש כלי כסף משתמש בהן בצונין אבל לא בחמין מפני שמשחירן כלי נחושת משתמש בהן בחמין אבל לא על ידי האור מפני שמפחיתן מגריפות וקרדומות משתמש בהן ברך אבל לא בקשה מגריפה מקבל בה את הטיט ומדיחה ומניחה במקומ' קורדום מבקע בו עצי' אבל לא צינים יועצי זית כשם שאת או' במוצא כך אתה או' במפקיד המפקיד כסו' אצל חבירו מנערה אחת לשלשים יום ואם היתה מרובה גובה שכרו ממנה
י י"א אי זו היא אבידה מצא חמור ופרה רועין בדרך אין זו אבידה חמור וכליו הפוכין ופרה רצה בין הכרמים הרי זו אבידה החזירה וברחה החזירה וברחה אפילו ארבעה וחמשה פעמים חייב שנ' השב תשיבם היה בטל מן הסלע לא יאמר לו תן לי סלע אלא נותן לו שכרו כפועל בטל אם יש שם בית דין מתנה עמו בפני בית דין אין שם לפני מי יתנה שלו קודם י"ב מצאה ברפת אינו חייב בה ברשות הרבים חייב בה היתה בין הקברות אל יטמא לו אם אמר לו אביו היטמא או שאמ' לו אל תחזיר הרי זה לא ישמע לו פירק וטען פירק וטען אפי' ארבעה וחמשה פעמים חייב שנ' עזוב תעזוב הלך וישב לו אמר לו הואיל ועליך מצוה אם רציתה לפרוק פרוק פטור שנ' עמו היה חולה או זקן חייב מצוה מן התורה לפרוק אבל לא לטעון ר"ש אומ' אף לטעון ר' יוסי הגלילי או' אם היה עליו יותר ממשואו אין זקוק לו שנא' תחת משאו משאוי שהוא יכול לעמוד בו הלכה י"א אי זו היא אבידה כו' מצא ברפת אין חייב בה ברשות הרבים חייב בין הקברות אל יטמא אמר לו אביו היטמא או שאמר לו אביו אל תחזי' אל ישמע לו בכל אתר את מר מצות עשה קודמת למצות לא תעש' וכא את אמר אין מצות עשה קודמת למצות לא תעשה שנייא היא שהוא ואביו חייבין בכבוד המקום תני רובץ ולא רבצן וחזר תני פורק עמו אפילו מאה פעמים ביום הן דתימר רובץ ולא רבצן בההוא דמפיל גרמיה והן דתימר פורק עמו אפילו מאה פעמי' בההוא דאניס כי תפגע יכול פגיעה ממש ת"ל כי תראה אי כי תראה יכול אפילו רחוק מאה מיל תלמוד לומר כי תפגע הא כיצד שיערו חכמים אחד משבעה ומחצה במיל וזהו ריס עזוב תעזוב זו פריקה הקם תקים זו טעינה רבי שמעון בן יוחי אומר כשם שפורקו מן התורה כך טוענו מן התורה חמור ישראל ומשאוי של גוי דברי הכל פורק וטוען חמור גוי ומשאוי של ישראל כדברי חכמים לא פורק ולא טוען כדברי רבי שמעון פורק ולא טוען הלכה י"ב מצאה ברפת אינו חייב בה כו'
יא י"ג אבידתו ואבידת אביו שלו קודמת אבידתו ואבידת רבו שלו קודמת אבידת אביו ואבידת רבו של רבו קודמת לשל אביו שאביו הביאו לחיי העולם הזה ורבו שלימדו חכמה הביאו לחיי העולם הבא אם היה אביו שקול כנגד רבו אבידת אביו קודמת היה אביו ורבו נושאין משאוי מניח את של רבו ואחר כך מניח את של אביו היה אביו ורבו בבית השבי פודה את רבו ואחר כך פודה את אביו אבל אם היה אביו תלמיד חכם פודה את אביו ואחר כך פודה את רבו הלכ' י"ג אבידתו ואבידת אביו כו' תני אי זהו רבו שלימדו חכמה כל שפתח לו תחילה דברי רבי מאיר רבי יודן אומ' כל שרוב תלמודו ממנו רבי יוסי אומ' כל שהאיר עיניו במשנתו רב כרבי מאיר ורבי יוחנן כרבי יודה שמואל כרבי יוסי רב כרבי מאיר חד בר נש פתח פומיה דרב ושמע דדמך ובזע עלוי רבי יוחנן כרבי יודה רבי יוחנן הוה סליק מטיבריה לציפורי חמא חד בר נש נחת מן תמן אמ' ליה מה קלא במדינתא אמ' ליה חד רבן דמך וכל עמא פריין מיטפלא ביה ידע רבי יוחנן דהוא רבי חנינה שלח ואייתי מאנין טבין דשובתא ובזעון ולא כן תני כל קרע שאינו של בהלה אינו קרע ר' יוח' בעה מיעבד דרבה ומוקריתיה ולא ידעין אין משום דהוא רביה אין משום שמועות הרעות מילתיה דרבי חייה בר ווא בציפורי חמא כל עמא פריי אמר ליה למה כולי עלמא פריי אמר ליה ר' יוחנן יתיב דריש בבי מדרשא דרבי בנייה ועל עמא פריי מישמעיניה אמר בריך רחמנא דחמי לי פורין עד דאנא בחיים ובאגדתא פשטית ליה חוץ ממשלי וקהלת הדא אמרה כל תלמיד ותלמיד שמואל בר' יוסי אמר חד בר נש אסבר לשמואל בשני מפתיחות אחד יורד לאמת בית השיחי ואחד פותח כיון שהיה מוריד ידו על שיחיו היה פותח כיון ושמע דדמך ובעו עלוי הדרן עלך אילו מציאות
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.